עונה חדשה יצאה לדרך הלילה, וכך גם המסקנות החפוזות שהופיעו לאחרונה מיד אחרי ההכתרה של גולדן סטייט. הפעם היו שני משחקים, כך שיהיה אפשר להתייחס לכל אחד מהם בנפרד, יחד עם נקודה אחת שרלוונטית לשניהם.

1. הספסלים.

בשני המשחקים, הקבוצה שניצחה הצליחה להביא יותר שחקני ספסל לידי ביטוי ונרשם פער משמעותי בנקודות מהספסל – 34- 11 לבוסטון על פילדלפיה ו-41- 24 לגולדן סטייט על הלייקרס (30- 14 אחרי 3 רבעים). ראינו בגמר האחרון שלשתי הקבוצות האלה יש ספסל בסגנון שונה, כשאצל בוסטון מדובר ב-2-3 שחקנים בכירים לעומת 5-6 שחקנים שרק אחד מהם בכיר אצל גולדן סטייט.

גם הפעם, ברוגדון וגרנט וויליאמס הובילו את הספסל של בוסטון עם 31 נקודות משותפות כשרק נואה וונלי קיבל דקות משמעותיות חוץ משניהם, ואילו אצל גולדן סטייט, 10 שחקנים קיבלו 13 דקות משחק או יותר, וחלוקת הנקודות גם הייתה מאוד מאוזנת – פול עם 12, ג'מייקל גרין, דיווינצ'נזו וג'יימס וייזמן עם 8 כל אחד ומוזס מודי (ה-11 ברוטציה בדקות) קלע 5.

2. טובים השניים מן האחד.

במשחק שפתח את העונה, ראינו את הארדן פותח חזק עם 16 נקודות ברבע הראשון (עם 8/8 מהעונשין) והוא סיים עם 35, 8 ו-7 באחוזים טובים. בצד השני, אחרי רבע ראשון פחות טוב היו אלה בראון ברבע השני (14 נקודות ב-5/6 מהשדה) והרביעי (13 נקודות ב-5/7) וטייטום ברבע השלישי (17 נקודות ב-7/9) שהובילו את בוסטון, בזמן שהארדן המשיך להיות יעיל, אך אמביד יחסית התקשה וסיים עם 26 נקודות ב-50% מהשדה.

במילים אחרות, בוסטון ניצחו בהפרש של 9 נקודות, שזה בדיוק ההפרש בין טייטום ובראון שקלעו 35 כל אחד ובין הארדן ואמביד שקלעו 35 ו-26 בהתאמה (בסך הכל – 70- 61 כשהיתר קלעו 56 עבור כל קבוצה). פילדלפיה קיבלו יותר קליעה משאר שחקני החמישייה, כלומר מקסי והאריס בעיקר, בעוד שאצל בוסטון ראינו יותר איזון עם ברוגדון, גרנט וויליאמס וסמארט שקלעו 16, 15 ו-14, אבל זה חלק מהסגנון הכללי של הקבוצות, כך שניתן לומר שבוסטון ניצחו את המשחק בזכות הניצחון ב"קרב הכוכבים".

3. עניין של תיאום.

כמעט לכל קבוצה לוקח קצת זמן לבנות את התיאום בין השחקנים החדשים וההרכבים החדשים שלה, ואצל גולדן סטייט הפער הזה בלט במיוחד כש-6 השחקנים הבכירים (החמישייה ופול) נשארו מהעונה שעברה ויכלו להמשיך מאיפה שעצרו באליפות, ואילו רוב שחקני הספסל האחרים הם חדשים בקבוצה, חזרו מפציעה ארוכה (וייזמן) או היו חלק קטן מהרוטציה (קומינגה ומודי). נסתכל כעת על כמה הרכבים שכללו לפחות 3-4 שחקנים מה-6 הבכירים:

החמישייה הפותחת של גולדן סטייט קלעה 30 נקודות בפחות מ-10 דקות והעמידה רייטינג התקפי מרשים של 136.4, כשאותו הרכב עם דיווינצ'נזו במקום קליי וג'מייקל במקום דריימונד זה היה 21 נקודות בפחות מ-5 דקות (190.9), עם פול במקום קליי וג'מייקל גרין במקום דריימונד קלע 11 נקודות בפחות מ-3 דקות (157.1) ועם פול במקום לוני ("הרכב המוות") זה היה 15 נקודות ב-4.6 דקות (125).

לעומת זאת, הרייטינג ההתקפי של כל אחד משחקני הספסל (כולל פול ששיחק את רוב הדקות שלו עם הרכבי ספסל) לא היה מרשים במיוחד ומושפע בעיקר מכמות הדקות עם שחקני החמישייה – פול עם 88.2, ג'מייקל עם 91.1, דיווינצ'נזו עם 96.1, וייזמן עם 61.5, קומינגה עם 55.2 ומודי עם 105.6 ב-7:35 דקות. לעומת זאת, החמישייה נראתה טוב כרגיל בסיכומו של עניין כשסטף היה עם 122, וויגינס עם 134.2, דריימונד עם 111.7, לוני עם 141.5 וקליי עם 117.4.

אחרי כל המספרים האלה, אפשר לראות שהחמישייה הפותחת המשיכה מאיפה שהיא עצרה בעונה שעברה ורושמת מספרים התקפיים מרשימים, גם ביום קליעה לא כל כך טוב מחוץ לקשת של סטף (4/13), קליי (2/6) ופול (2/9). הספסל מורכב ברובו משחקנים חדשים או כאלה שנמצאים בסיטואציה חדשה ושונה, כך שסביר להניח שיקח להם זמן להתאקלם התקפית אצל הווריורס, אבל יש לווריורס את הפריווילגיה של חמישייה איכותית שרגילה לשחק יחד, מה שיאפשר למחליפים להתאקלם בנחת.