1. גם השבוע נתחיל את הסיכום במשחק יום חמישי. גם השבוע נדבר על קווטרבק. וגם השבוע אין לנו דברים טובים להגיד.

ראסל ווילסון היה בעשור האחרון אחד הדברים "הבטוחים" בליגה שכל שבוע יכולה להשתנות מקצה לקצה. בכל שבוע ידעת בדיוק מה אתה מקבל ממנו, והוא הוביל את הסיהוקס לגבהים שהאוהדים לא ראו בעבר. אבל כנראה שלכל דבר טוב יש סוף.

המעבר מסיאטל היה אמור "להחיות" את הקריירה שלו, לאחר ששקע בבינוניות בשנים האחרונות שלו בוושינגטון, אך המציאות בדנבר מספרת סיפור אחר לגמרי. אז נכון שאפשר להאשים את המאמן (שככל הנראה מונה רק כדי למשוך את ארון רוג'רס לקולורדו), אבל ווילסון משחק כל כך כבוי שכבר לא בטוח שיהיה משהו שיכול להדליק אותו.

בשני העשורים האחרונים, בראשותו של טום בריידי, התרגלנו לקבל ק"ב שממשיכים לנצח במונחים של ספורטאי, ושקווטרבקים יכולים למשוך בכיף את הקריירה עד אחרי גיל 40. אבל הקריסה שאנחנו רואים עכשיו במדי הברונקוס היא המראה שמראה שקריירות ב-NFL יכולות להסתיים בפגרה אחת. גם לגדולים ביותר.

2. ואם כבר מדברים על העזיבה של סיאטל, מה אפשר להגיד על הפריחה הלא מובנת בכלל של ג'ינו סמית' במדי הסיהוקס?

3. מי שחסין לחלוטין לנזקי הגיל הוא כמובן טום בריידי, שהיה שוב במוקד שערורייה שהובילה לניצחון טמפה ביי מול אטלנטה – בשריקת הפאנטום של השופטים "לפגיעה בק"ב". המצקצקים יגידו שזה כמובן לא שינה את התוצאה הסופית וככל הנראה הבאקס היו מנצחים בכל מקרה, אבל את הטעם הרע של השריקה אי אפשר לקחת.

הליגה כמובן כבר מאז הכריזה "שהיא תבחן את הנושא בקיץ", אך העובדה ששוב הזברות עולות לכותרות בהקשר שלילי (וזה בהחלט לא היה רק במשחק הזה השבוע) זה משהו שלאוהדים כבר נמאס ממנו. הבעיה? הליגה, שעדיין שולטת באופן מוחלט על שיח הספורט בארה"ב, לא רואה צורך להשתנות. עד אז, ככה שחקני הגנה יידרשו לשחק:

4. אם יש דבר שאפשר להודות עליו, הוא השיח על זעזועי המוח בעקבות אירועי טואה של השבועיים החולפים. הדוגמה הטובה ביותר לכך היתה במשחק של ניו אורלינס, שם הרסיבר כריס אולבה הוטח אל הקרקע לאחר שהשיג טאצ'דאון והוא נאלץ לעזוב את המשחק עד סיומו. עבור שחקן שכל הקריירה שלו עוד לפניו זה היה מחיר קטן לשלם כדי לשמור על הבריאות שלו לעתיד.

5. ראשי הקבוצות יתכנסו בשבוע הקרוב – לא כדי לדון בבטיחות השחקנים או בבעיות השיפוט חלילה – אלא לדון על הסוגיה של מי ישלם את החשבון בהסדר מול עיריית סיינט לואיס שעומד על 790 מיליון דולר.

כזכור, הליגה אישרה את המעבר של הראמס ללוס אנג'לס לאחר שבעלי הקבוצות הבינו מסטן קרונקי שהוא יישא בכל הוצאות המעבר. ההתחייבות הזאת היה זאת שהובילה לביטול המעבר של הריידרס ללוס אנג'לס ולדחייה במעבר של הצ'ארג'רס. אבל מאז הוא חזר בו מההתחייבויות שנתן.

קרונקי מאשים את בעלי הריידרס והצ'ארג'רס (כמו גם את הבעלים לשעבר של הפנת'רס) שחשפו מידע רגיש לראשי סנייט לואיס, מה שהוביל בסופו של דבר לתביעה ולפשרה שהושגה. לטענתו כעת מי שצריך לשאת בעלויות היא הליגה בכללותה. האם הטענה הזאת תעבור? כותב שורות אלה מהמר שכן…

6. האם כבר הזכרנו במדור הזה שג'סטין טאקר הוא הבועט הטוב בהיסטוריה?

7. האם קיבלנו יורש למרשון לינץ?

8. ברכות למנחשים נכונה כי מאט רול יהיה המאמן המפוטר הראשון העונה. למרות החוזה לשבע שנים בעלות אסטרונומית (10 מיליון לעונה) הוא יעזוב את קרוליינה כשנותרו לו יותר מארבע שנים בחוזה. עם זאת, לא צריך לדאוג לו, משום שהוא כנראה ימצא משרה נחשקת במכללות עוד לפני תום השנה האזרחית.

9. טרוויס קלסי קנה את עולמו במשחק אחד:

10. ונסיים באירוע המרגש של המחזור:

*

משחק יום חמישי (03:20): וושינגטון קומנדרס (4:1) אצל שיקאגו ברס (3:2)

זה אף פעם לא טוב כששחקן שעבר שלוש קבוצות בשלוש שנים מוצא את עצמו נזרק מתחת לאוטובוס על ידי המאמן שלו, אבל זה בדיוק המצב בו נמצא קרסון וונץ', לאחר שרון ריברה סימן אותו כאחראי העיקרי למאזן השלילי של הקבוצה.

בוושינגטון יחפשו לצאת מהסלאמפ נגד שיקאגו הלא יציבה, אך בעוד יש בעיות של אמון ביחסים בין המאמן לק"ב שלו, יהיה קשה מאוד להציל את העונה של הקומנדרס.

לעומתם המארחים מגיעים מעודדים לאחר ההפסד למינסוטה, מאחר והק"ב שלהם – ג'סטין פילדס – סוף סוף הציג את היכולת שהובילה אותו לבחירה בסיבוב הראשון בדראפט. בעיר הרוחות בונים על זה שהוא ימשיך את המומנטום וישיג את הניצחון למרות צוות מסייע בעייתי (בלשון המעטה). מול וושינגטון אין סיבה שזה לא יקרה.