הגריזליז נמצאים בשיאו של גיל ההתבגרות שלהם. מצד אחד כבר יש להם ניסיון של שתיים שלוש עונות ביחד, הם רחוקים מצורתם הסופית ועומדים להמשיך להתעצב בשנים הקרובות, בתקווה בשלבים המאוחרים יותר של העונה. כדי לכבד את הסטטוס הנוכחי של הגריזליז, הבאנו את חברינו מהפרלמנט (סדרה שעלתה לאוויר שג'ה היה בגיל מצוות) כדי ללוות את הפריוויו לפתיחת העונה שלהם

הכר את הBEAR

שם: ממפיס גריזליז, טנסי

אולם: פדקס-פורום, נו אתם יודעים חברת השליחויות עם האשליה האופטית. 18,119 מקומות.

מאזן בעונה האחרונה: 56-26, המאזן הטוב בהיסטוריית הפרנצ'ייז והשני בליגה!.

מאמן: טיילור ג'נקניס בן 38 (128-99, %56 הצלחה כולם בגריזליז, כן ירבו). טיילור הוא מאמן שמאמין בהנעת כדור, בקצב גבוה ולפי דבריו בכדורסל "מהנה". הוא הראה יכולת מרשימה להעניק ביטחון לקבוצה שלו וללכד אותה בשלושת העונות שלו במועדון. גם כשיוצאים מגבולות הפרקט מדובר בממזר כדורסל מהמעלה הראשונה .חוסר ההתאמה בין היכולת של שחקני הגריזליז וההיסטוריה שלהם לפני שהגיעו למועדון (בין אם מיקום הבחירה ובין אם בסטטיסטיקות לפני שהגיעו לקבוצה), מעידות על יכולת פיתוח שחקנים שמזכירה מועדון אחר שמשחק בבית הדרום מערבי (או מאחורי החומה). נאחל לטיילור המאמן הצעיר עתיד כשל מאמנם. ג'נקינס נשכר ב2019 ע"י…

GM: זאק קליימן בן 33. המנהל הצעיר בהיסטוריה של הליגה שזכה בתואר מנהל השנה בNBA כי לא יכלו להביא לג'נקינס את מאמן כי היו חייבים למונטי וויליאמס דזיבין טיוס בטרי ג'ונס, זאק נשכר ב2018 ע"י…

בעלים: רוברט פארה, בן 44. הבעלים הצעיר בליגה, רכש את הגריזליז לפני 10 שנים!. היה בזמנו כחלק מעשרת המיליארדרים הצעירים בעולם. למרות שממפיס זה לא הדוב הכי שוקי, כסף לא חסר.

לא רק הקבוצה צעירה ובועטת אלא גם האנשים הבכירים בדרג הניהולי הינם צעירים בועטים. אני שותף לפרצופים המופתעים בקהל, כי דווקא מבחינת אופן ההתנהלות, המועדון פועל בצורה מאוד מסורתית. מסתמך על בחירות דראפט, ממעט בהחתמות וטריידים פזיזים, מחליף יכולת בכישרון, ומשפר את העמדה של המועדון לאט לאט, אולי לאט מדי.

היו היה

העונה האחרונה של הגריזליז הייתה עונה מרתקת!. אחרי שנת חורף של 9-10 הגריזליז יצאו לריצת 47-16. הם עקפו בסיבוב את גולדן סטייט בקרב על המקום השני (לא שזה עזר להם) רצו, שמרו התגברו על פציעות טובות (ברוקס) ופציעות רעות (מוראנט), כשהם ממצבים את עצמם כקונטנדרית במערב הפרוע והפצוע של 2022, ומעצבים לעצמם מנטליות מנצחת. כשהאבק שקע, הגריזליז מצאו את עצמם רק מאחורי מכונת הכדורסל המשומנת של פיניקס (לא שזה עזר להם) ובמקום השני בליגה כולה.

הסיפור המרכזי מבחינתי בעונה הסדירה הייתה ההתקדמות הניכרת של הצעירים וההוכחה לעצמם והעולם שהכדורסל שלהם הוא כדורסל מנצח. ג'ה המשיך בהתקדמות המטאורית שלו והפך לסופרנובה התקפית, הוא הגיע לשיאים שאקיליים מבחינת נקודות בצבע, ביצע ריחופים שהיו עד לא מזמן חוקיים רק במדינת אילינוי וגנב את פרס השחקן המשתפר לחברו לקבוצה. דזמונד ביין, הבחירה ה30 בדראפט הקודם, שיפר את ממוצעיו מ9 נקודות בעונה הקודמת ל18.4 ב43.3% מהשלוש, והוביל את הקבוצה ממפיס-ללא-ג'ה למאזן הטוב בליגה. ג'ראן ג'קסון (מעתה טריפל J), הראה את איכויותיו כשחקן הגנה, חסם מכל הבא ליד ואף זכה להכרה כשנכנס לחמישיית ההגנה של הליגה. הספסל הלוחם והנושכני של הגריזליז בכיכובם של שמות יחסית אלמוניים כמו טיוס ג'ונס, סלו-מו, מלטון,קלארק, זאיר וויליאמס היה בטופ של הספסלים בליגה.

בפלייאוף, כצפוי לקבוצה צעירה. הדברים הלכו הרבה פחות חלק. בסיבוב הראשון הם פגשו קבוצה בפרופיל מאוד דומה לשלה, צעירה, התקפית, בקצב גבוה. לאחר סדרה צמודה וקשוחה, מלאה בניצוצות כוכבים וציפורניים כסוסות, הגריזליז גברו על מיניסוטה 4-2. הסדרה הראתה את האופי של הקבוצה, בה הספיקה לחזור מאובדן ביתיות, לחזור מדפיציט של 26! במשחק שלוש, להגיב להפסד צמוד בנקודה עם ניצחון צמוד של שתי נקודות ולנצח את הסדרה בחוץ מול הקהל העוין של מיניסוטה.

בסיבוב השני מול הווריורס, זו הייתה אופרה אחרת לגמרי. ממפיס פגשו לראשונה בגלגול הנוכחי שלהם קבוצה עם ניסיון, קבוצה אלופה. כמובן לא עזר שבמשחק השלישי הברך של ג'ה מוראנט התפצפצה לה (גם בפציעות של כוכבים יריבים בפלייאוף לווריורס יש ניסיון). מעטים הימרו על הגריזליז לקחת את הסדרה ובאמת בתור אחד שצפה בכל משחקי הסדרה, התחושה תמיד הייתה של מרדף חסר סיכוי כשהווריורס הובילו, ומצוד מעורר אימה כשהגריזליז הובילו. אולם כשאני מוריד את משקפי האוהד, הנתונים מראים סדרה צמודה. בלואוט לכל צד, משחק צמוד שהלך לווריורס, משחק צמוד שהלך לממפיס, משחק שש צמוד עד לרבע הרביעי. לכו תדעו איך הסדרה הייתה נראית אלמלא תצוגת המשחק הגרועה ביותר שראיתי משחקן פלייאוף בחיי מאת דילן ברוקס במשחק מספר ארבע.

בסה"כ אפשר לסכם את העונה של הגריזליז כלא פחות מחלומית. רחוקה אפילו מהתחזיות של האוהד האופטימי ביותר וכאחת שמשאירה טעם של עוד לבאות

קיץ פושר

ברוכים הבאים: ג'ייק לאראוויה (בחירה 19 בדראפט האחרון, הילד שעשה ת'ון מייקר אבל הפוך, רעיונות להגייה נכונה יותר יתקבלו בברכה), דיוויד רודי (בחירה 23 בדראפט האחרון, דרך טרייד עם פילדפיה), דני גרין (טרייד עם פילדפייה), קני לופטון ג'וניור (לא נבחר בדראפט), קנדי צ'אנדלר (בחירה 38 בדראפט האחרון).

שלום ותודה על הדגים: דאנתוני מלטון (טרייד לפילדפיה), קייל "סלו-מו" אנדרסון (if you beat them, join them?).

חותמת על הצ'ק: ג'ה מוראנט (חוזה מקס ל5 שנים, בלי אופציית שחקן), סטיבן אדאמס (25.2 לשתי עונות כדי לקחת ריבאונדים בעונה הסדירה), טיוס ג'ונס (29 לשתי עונות, הרוויח כל שקל), ג'ון קונצ'אר (18.5 לשלוש שנים, לא ברור למה).

אמ;לק -מוראנט נעול, ארבע רוקים והגופה של גרין במקום שני שחקני ספסל מוכחים, השלד פה לעוד שנתיים. בונים על צמיחה מבפנים.

הקיץ כמיטב המסורת, ואולי בגלל המסורת, היה מאוד שמרני. שוב הנהלת הגריזליז הפכה יכולת מוכחת לכישרון בחיפושה אחרי הווינג המושיע (לא היה לנו אחד נורמלי מאז ומעולם). שוב הנהלת הגריזליז הסכימה לקלוט גופות, כי זבל של מישהו אחד זה ניסיון פלייאוף לילד אחר. שוב בחרנו גניבת דראפט במיקום שערורייתי, (השחקן עם השם הכי מתוק בליגה, קנדי צ'אנדלר). הכל הבל הבלים ואין חדש תחת השמש.

ההשפעות של המהלכים האלו על הקבוצה בטווח הקרוב אמורות להיות שליליות גם אם לא הרסניות. הקבוצה איבדה את השחקנים השישי והשמיני שלה, תמורת כלום בהווה. למלטון ולסלו-מו היה חלק חשוב ביצירת האופי ההגנתי והחכם של הקבוצה השנה. שניהם היו חוטפים וחוסמים מצטיינים לעמדות שלהם, הוסיפו מאוד לIQ הכדרוסלני של הקבוצה והיו שתיים מהסיבות המרכזיות לספסל האימתני של הגריזליז העונה. מצד שני, על אף שאובדנם יורגש, הקליעה הלא אמינה שלהם לשלוש בפלייאוף לא תחסר, והם לא יהיו אבן המאזניים שתמנע אליפות מהקבוצה.

איבודם של שני השחקנים נבע מחוסר הרצון לשלם להם כסף גדול שלו הם ראויים, מהלך שמעיד על הפילוסופיה השמרנית של הקבוצה. כשיש מערכת חזקה, יש מחלקת פיתוח שחקנים מצוינת, יש המון כישרון צעיר חתום ו יש מספיק ווטרנים. עד שלא תבוא עסקה שוברת שוויון, אנחנו מעדיפים לצמוח מבפנים ולהמשיך להצמיח נכסים וכישרון, מאשר להתחייב לחוזים שלא ישתלמו בהמשך. האם כשתצוץ הזדמנות להביא את הפורוורד/הגבוה שיהפוך את הקבוצה מסמי קונטנדרית לקונטנדרית אמיתית, להנהלה יהיה את האומץ ללכת על מהלך גדול? לקליימן הפתרונים. האמת כשאני חושב על שחקני ספסל שמשתפרים תחת מערכת ועוזבים לכסף גדול שהמועדון לא מוכן לשלם להם זה מזכיר לי את הספרס, והווריוורס, ואם הם השוואה אז דרשני.

אציין בקצרה שהכדורסל הלא תחרותי של הקיץ סיפק עד עכשיו לא מעט סיבות לאופטימיות אצל הגריזליז. נציין לחיוב את לאראוויה שהתחיל לאט אבל בסוף נתן בראש בליגת הקיץ, את קני לופטון, הקבב החביב שגם נתן בראש בליגת הקיץ, גם השפיל את צ'אט הולמגרן וגם משחק כמו זי-בו 3>, ואת סאנטי אלדאמה הספרדי הצעיר (אלא מה) שלא מסוגל להחטיא במשחקי ההכנה.

שאלות לעונה הבאה עלינו לטובה –

חמישייה צפוייה: ג'ה מוראנט, דזמונד ביין, דילן בורקס, טריפל J/זאייר וויליאמס, סטיבן אדאמס

שחקנים משמעותיים על הספסל: טריי ג'ונס, בראנדון קלארק, ג'ון קונצ'אר, קיליאן טילי, סאנטי אלדאמה,אקסביר טילמן,קני לופטון, ג'ק לארוויה,דיוויד רודי, קנדי צ'אנדלר.

אם חיה של קבוצה משולים לחיי אדם, אז ממפיס נכנסת לגיל ההתבגרות. ההתפתחות של כוכביה, השחקנים שיצטרפו והסגנון שהיא תפתח בשנתיים הקרובות יעצבו את הפוטנציאל וההישגים שלה. העונה מלאה בצמתים משמעותיים לקבוצה הצעירה הזו (השנייה הצעירה בליגה), כשבמהלכה נזכה לראות אותם צומחים ומתעצבים אל מול העיניים שלנו, כבר הרבה יותר מטעימה מאייך שהם יראו כקבוצה בוגרת. הנה כמה מהשאלות שלי נראות קריטיות לקראת העונה הקרובה של הגריזליז:

שאלות גדולות:

המערב הפרוע – עם כל ההתלהבות שלי מהגריזליז, קשה לי שלא לחשוב שהעונה המדהימה של העונה שעברה נבעה בין היתר מכאוס, פציעות ובעיות כימיה אצל אריות המערב. עם הפציעה של טריפל J והיחלשות הספסל, אני לא בטוח שהגריזליז כישרוניים יותר מפיניקס, דנבר בריאים, קליפרס בריאים, מיניסוטה מחוזקים, לייקרס מאופסים, גולדן סטייט. כשגם הפליקנס ודאלאס הם ווילדקארדז לא קטנים. כנראה שיותר מכל שיפור פנימי של ממפיס, המיקום שלה לפחות בעונה הסדירה יהיה תלוי המון בחזרת הפצועים וברכש החדש של היריבות שלה.

כמה גבוה ג'ה יכול לרחף? – העונה האחרונה של ג'ה הייתה פנומנלית. ביצועיו הלא נתפסים זיכו אותו בפרס השחקן המשתפר של העונה. זה מטורף. רוב השחקנים זוכים בפרס השחקן המשתפר במעבר משחקן רוטציה לאולסטאר, לא מאולסטאר לסופרסטאר. ג'ה הוא השחקן המשתפר עם מומצע הנקודות הגדול בהיסטוריה, תנו לזה לחלחל רגע. יודעים מה, נזרוק גם סטטיסטיקות לאפקט הוואו 27.4 נק' ב53% מהשדה,7 .16 נקודות למשחק בצבע, 5.7 ריבאונדים ,6.7 אסיסטים.

הכוכבים הגדולים באמת, קרים, מייקל, לברון יודעים לבנות את עצמם מעונה לעונה. הם לא נחים על זרי הדפנה, מתרפקים על התארים והסטטיסטיקות שלהם וממשיכים לשחק רק על היתרונות והכישרון הטבעי שלהם. הם מסמנים את החולשות שלהם כמטרות ומשתפרים. למרות שכנראה אי אפשר לשחק כדורסל הרבה יותר טוב ממה שמוראנט שיחק העונה, עדיין יש לו לאן להשתפר וכראייה הקבוצה הייתה יותר טובה בלעדיו העונה. באמת חלק מהפוטנציאל העצום של מוראנט טמון בכך שיש עדיין לא מעט אלמנטים שהוא יכול לשפר במשחק שלו. האם הוא ינצל את האתלטיות שלו כדי להיות המגן העליון שהוא מסוגל?, האם הוא ילמד להניע את הכדור ולרכז "באמת"?. האם ישפר את הקליעה שלו לשלוש מסבירה לאיום?. האם ילמד להגיע לקו העונשין בכמות המתאימה לאתלטיות והמעמד שלו?, האם מוראנט הוא יאניס או הארדן?

דזמונד ביין, כוכב עולה או כוכב שביט? – ביין הגיע העונה משום מקום, עם הידיים הקצרות שלו, הישר מבחירה 30, עם עונת רוקי סולידית של 9 נקודות. הוא נתן זינוק מדהים עם 18.4 נקודות, המון מנהיגות וחוכמת משחק וים של שלשות. גם בפלייאוף הוא הראה מאיזה חומר הוא עשוי כשהוביל את ממפיס מול מיניסוטה לצד אי יציבות מצד מוראנט. עכשיו מגיעה שעת המבחן של ביין. האם הוא מתאים להיות הרובין של מוראנט, כמה עוד שחקן לא אתלטי ומבוגר כמו ביין יכול לשפר את המשחק שלו?

רולטה ושמה טריפל J – ממש לפני תחילת עונת 2021 טריפל J חתם על חוזה שמן, שלטעמי, עדיין לא הוצדק. הסנגור יציג את נתוני ההגנה הפסיכיים שלו: מוריד את האחוזים בצבע של השחקנים שהוא שומר עליהם ב13.7%, נמצא באחוזון 98 של החוסמים בליגה, 3.4 דיפנסיב ווין share. הוא יוסיף ויציג את ההופעה הטובה שלו בפלייאוף, בפרט הדומנינטיות בצבע מול הווריורס. הקטגור לעומת זאת יצביע על אחוזים שערורייתיים לשחקן פנים (47%), בחירות זריקות מפוקפקת מהשלוש עם מכניקה שון מריונית וגיליון פציעות מרשיע, שמראה שהעונה היחידה בחמש העונות הראשונות בליגה בה הוא שיחק מעל 60 משחקים הייתה העונה האחרונה (בקרובה הוא יעדר בין 4-6 חודשים). האם הוא מתאים להיות יד ימינו של טריפל J?.

חרא על דילן ברוקס – כל קבוצה צריכה את הווסטבריק שלה. אתם יודעים, זה שיזרוק את השלשה מהלוגו כשהקבוצה במינוס 1 25 שניות לסיום. השחקן שינסה למסור מאחורי הגב ויאבד. השחקן שיעשה יותר היט-צ'ק ממסירות. אנחנו התברכנו בדילן ברוקס. אם תשאלו אותי, מדובר ברודי גיי מודרני, שחקן שחיסור שלו שווה עוד נצחנות לקבוצה. בממפיס אוהבים אותו ואת ההגנה שלו (פייר היא טובה). האם הוא ידע להתייעל? האם ישכילו לזרוק אותו לעזאזל?.

שאלות קטנות:

הגנה – אין טריפל J ואין שתי לוחמים מהספסל, מי ישמור בפתיחת העונה?

המשכיות של הספסל – האם הספסל הצעיר ידע לשחזר את הקסם של שנה שעברה?

התפתחות צעירים – האם זאיר וויליאמס ינצל את החלל של טריפל J וימשיך בהתקדמות שלו אחרי עונת רוקי יפה?. האם הצעירים ידעו לתפקד תחת הלחץ של קבוצת פלייאוף? האם רחמנא ליצמן הגריזליז תפסו עוד מציאה בדראפט?

ולכדור הבדולח

התסריט האופטימוגזם – כשמתחילה העונה מגלים שסרטוני קיץ של דאנקים ושלשות זה יפה, אבל מקליי קוואי מארי וזאיון אפשר להרכיב שחקן מתפקד אחד בקושי, כריס פול לא מפספס סירת בננה לעלות עליה ונפצע בשריר הירך באמצע העונה. דילן ברוקס מתחיל את עשרת המשחקים הראשונים עם 30 זריקות מה שגורם לביין להציב אולטימטום להנהלה, זה או אני או ברוקס. ברוקס מוטרד לרוקטס תמורת בובאן מה שמעלה את המורל הקבוצתי משמעותית וגורם לביין לקלוע 26 נק' למשחק. מוראנט לא נשאר חייב וקולע 37 למשחק כל הדרך לMVP והמקום הראשון במערב, ג'ה זה קיצור לג'ורדן. בסיבוב הראשון ממפיס מטאטאת את הפליקנס 4-0 כשבסוף הסוויפ נצפה מוראנט צועק בחדר הלבשה, פאק מי, זאיון וויאליאמסון אובר מי?. בסיבוב השני הם פוגשים את פיניקס כשבמצב של 2-3 לפיניקס מתגלה שמונטי ניהל יחסים אסורים עם חברתו של דיאנדרה איטון, ההוא מורחק לזה נשבר הקש והוא שובת עד הודעה חדשה. ממפיס מנצלת את המומנטום לניצחון 4-3 ועלייה לגמר המערב, שם הם נוקמים בווריורס כשהם מנצחים גם אותם 4-2 אחרי שגרין נעדר ממשחקים 5 ו6 עקב בעיטה לביצים מצד סטיבן אדאמס. בגמר ממפיס פוגשים את הנטס 4-1. ממפיס זוכים באליפות בראשונה בתולדתם. לא עוברות 24 שעות עד שדוראנט מודיע שהוא החליט שהיעד הבא לקריירה שלו זה ממפיס, יש שושלת חדשה

התסריט הפסימי – טריפל J מודיע שהוא בעצם נפצע לטריפל year והחוזה שלו הופך להיות החוזה הכי גרוע של ממפיס מאז פארסונס השודד. ג'נקינס מודיע לג'ה שהוא רוצה לראות יותר מההתקפות של הקבוצה נגמרות בזריקה של ברוקס, ג'ה חווה רגרסיה וקולע 21 נק' למשחק והמאזן של הקבוצה נראה בהתאם. הצעירים עסוקים בטיקטוק יותר מבכדורסל, המנהלים עסוקים בטיקטוק יותר מבטריידים. כל שאר הפצועים במערב חוזרים עם עצמות מטיטניום. ממפיס מוצאת את עצמה משתחלת לפלייאין ממקום 8 ו41 ניצחונות שם הם מפסידים למיניסוטה כשקארל אנתוני נצפה אומר לג'ה, you in minnisota now bitch. מוראנט זה ההוא שמת במשחקי הכס.

התסריט הריאלי – תכלס אני חושב שהרבה מהקסם של העונה שעברה לא יחזור על עצמו, בלי קפיצה מפתיעה של אחד השחקנים המובילים, או קפיצה לא סבירה של אחד הצעירים, לממפיס עוד אין מספיק כישרון כדי לאיים על התואר, הם שחקן אחד טוב מבאמת להיות באריות של הליגה. תוסיפו לזה את הפציעה של טריפל J וההיחלשות של הספסל, לעומת ההתחזקות של המערב, משהו כמו 50 נצחונות, המקום החמישי במערב, וסיבוב ראשון מפולפל עם סיכוי טוב לסיבוב שני מפולפל גם כן נשמע לי כמו משהו ריאלי.