שירת הכוכבים: סיכום מחזור 3 ב-NFL/ שחר דלאל

1. השבוע הזה שייך למיאמי. הדולפינס – שהתחילו את הפגרה בפיטורי מאמן מוערך (בראיין פלורנס) רק כדי שאותו מאמן ייטען כי הבעלים ביקש ממנו להפסיד בכוונה, שבהמשך ניסתה למשוך את טום בריידי ושון פייטון אליה (ונענשה באיבוד בחירות דראפט), רק כדי להסתפק בק"ב שלא רצתה (טואה) ובמאמן אקצנטרי, שנותר אחרי שכל המשרות הפנויות בשוק כבר מולאו – יושבים עכשיו על מאזן מושלם הכולל ניצחון על המועמדת הבכירה לזכיה בסופרבול.

אותה מיאמי גם נדרשה לשרוד הגנתית מול ההתקפה הטובה בליגה, באט פאמבל סייפטי ונזקקו גם לעזרת השעון, כדי לצאת מנצחים. אבל בסיום המשחק, הדולפינס נותרו לבדם בפסגת ה-AFC ואף אחד כבר לא יכול להגיד שהם לא מועמדים מובילים להשגת הכרטיס לפלייאוף.

כמה לא טבעי היה ניצחון הזה יכולה לספר העובדה שבאפלו הוציאה לפועל 90 (!) מהלכי התקפה, השיגו 31 דאונים ראשונים וסיימו את המשחק עם 497 יארדים כוללים, לעומתם הדולפינס השיגו רק 212 יארד ב-39 מהלכים. לפעמים הכוכבים מסתדרים בדיוק במקום שאתה צריך שהם יהיו, וכשזה קורה ב-NFL בד"כ אנחנו מקבלים עונות היסטוריות. האם גם הפעם?

2. עם זאת, החלק הרע של המשחק הזה הוא זעזוע המוח של טואה, והחזרה התמוהה שלו למגרש, למרות העדויות המצולמות שהיו ברורות לכל. נקווה שהטיפול של ארגון השחקנים יימנע ממקרים כאלה לחזור שוב.

3. אולי, אחרי שקראנו את הנתונים הכל כך חד צדדיים לטובת הקבוצה שלו, הרבה יותר קל להבין את התסכול של קן דורסי, מתאם ההתקפה של הבילס:

4. מהצד השני של הפלנטה, משפחת פורד כנראה עשתה משהו ממש גרוע (וכולנו יודעים שכן) כדי לזכות בקארמה הרעה שלהם לאורך ההיסטוריה. ההפסד למינסוטה – אחרי שכבר הובילה בבטחה והיתה אמורה לכבוש שער שדה שהיה סוגר את הסיפור – כבר לא הפתיעה אף אחד. דטרויט פשוט עשתה דטרויט.

5. הבשורה הטובה ביותר שהגיעה השבוע ממשרדי הליגה היא ביטול הפרובול במתכונת המוכרת לנו והחלפתו במשחק פלאג פוטבול. המהלך נועד לשמור על בריאות השחקנים – שרבים מהם פרשו בשל "פציעות" רק כדי לא להשתתף בו ולסכן את עצמם, אבל גם במטרה לחזק את הענף המשני, שמחפש מקום במשחקים האולימפיים ב-2028 (לוס אנג'לס).

החל מהעונה הקרובה המשחק ידמה את אירועי האולסטאר ב-NBA עם תחרויות כישרון שטרם נקבעו וייערך בשבוע של הסופרבול (במקום בזה שלפניו). אבל החלק המשמעותי ביותר הוא שהשינוי ככל הנראה יהפוך את הפרישות לזניחות יותר ולכן גם את הבחירה למשמעותית יותר.  

6. זה סוד גלוי שהמדור הזה מעריץ של ג'ימי ג'י, ויש דברים שרק הוא יכול לעשות:

7. אני חושב שלספורט סנטר יש נקודה טובה:

8.  למי  שפספס את תפיסת המחזור:

9.  הנה הסיפור שייגרום לכם להרגיש טוב השבוע:

10. ונסיים בזה: ליגת הפוטבול הטובה בעולם החליטה העונה שהיא מאפשרת לקבוצות שלה לפרוץ לטריטוריות שלא היו בהם בעבר, כשכל קבוצה שביקשה קיבלה "זכויות" על מדינה אחרת, במטרה למשוך יותר אוהדים למשחק (יכולה להיות יותר מקבוצה אחת בכל מדינה) – עם דגש על השוק דובר הספרדית. החלטות כאלה מספקות פנינים כמו השידור הזה:

*

משחק יום חמישי (03:20 בין חמישי לשישי): מיאמי דולפינס (0:3) אצל סינסנטי באנגלס (2:1)

הכוכבת של המדור השבוע יוצאת לעוד מבחן קשה מול אלופת ה-AFC המכהנת. אם היינו שואלים בתחילת העונה מי המועמדת לנצח, אין ספק שתשעה מתוך עשרה אנשים היו בוחרים בסינסנטי, אך אחרי פתיחת העונה המזעזעת שלהם, יחס ההימורים עליהם ירד משמעותית, וכרגע הם פייבוריטים רק ב-3.5 נקודות (מעשית אפס, משום שיתרון הביתיות בד"כ מעניק 3 נק' בסוכנויות ההימורים).

הבאנגלס אומנם התאוששו משני ההפסדים במחזורי הפתיחה, אך לפי הסטטיסטיקות המתקדמות הם עדיין מציגים את ההתקפה הגרועה בליגה (מעט אחרי אינדיאנפוליס) – נתון כמעט לא נתפס, כשמדברים על הקבוצה של ג'ו בורו וג'אמר צ'ייס. האם זה ישתנה נגד מיאמי?

הימור: מיאמי מתקשים עם טואה הפצוע וההתקפה של סינסי חוזרת לעניינים, ניצחון לבאנגלס.

לפוסט הזה יש 28 תגובות

            1. POR QUÉ LENAHES

            2. לא סביר סטטיסטית..

            3. אין בעיה – עליך

  1. גם אני היית נכנס למוד של קן דורסי…איזה עצבים.
    פוטבול הוא משחק מוזר ללא ספק. מה שמפתיע כאן בעיקר הוא שהבילס הפסידו למרות שהיה להם רק איבוד אחד.
    זה אמנם מבאס אבל לא ההפרש הכי גדול במהלכים בו קבוצה מפסידהאת המשחק. לפני 20 שנה במדי הסטילרס טומי מאדוקס הצליח לאבד שלושה כדורים שהפכו לסקור של הטקסנס בעונת הבכורה שלהם, כך שלמרות יתרון 47-422 ביארדים כמו גם 40-95 במהלכים ו-40 -20 בזמן החזקת כדור, הסטילרס הובסו 24-6…
    מי שלא היו רחוקים מזה 12 שנה קודם הם הרדסקינס בעונת 1990 שלמרות יתרון 351-676 ביארדים נקלעו לפיגור 21-38 בגלל איבודי כדור שהפכו לנקודות של דטרויט בצד השני. הרדסקינס הצליחו להשוות בשיניים ולנצח בבעיטה בהארכה כמו גם לסיים עם שיא של 110 מהלכים התקפיים לעומת 47 בלבד של הליונס ויתרון עצום 50-19 בזמן החזקת כדור.
    זה גם ההפרש הגדול ביותר במהלכים בין שתי הקבוצות שרק לשם השוואה ההפרש השני בגובהו (62) הגיע בהשפלה מוחצת שהסטילרס העניקו לבראונס גרסה 2.0 במשחק הראשון שלהם ב-1999. זה נגמר ב0-43 כשהבראונס מוציאים לפועל רק 28 מהלכים לעומת 90 של פיטסבורג ו12-48 מוחץ לא פחות בזמן החזקת כדור.

    1. הרג אותי שהסייפטי הציל אותו מפיק סיקס
      .
      לגבי דורסי, לא יודע מה הסיפור, הם היו קילומטר ממרחק בעיטה סביר בלי טיים אאוטס

  2. אני עד אזור המחזור הרביעי לא חולם בכלל להשתמש במונח ״מאזן מושלם״, אבל קטונתי. גם המתאם של הבילס עם ההשתוללות שלו, מה נאמר ומה נדבר, מי שגורר תוצאה כזו עד לסוף הרבע הרביעי, שלא יבכה שהלך לו השער שדה בגלל שהשופט לא הספיק להוציא את המהלך לפועל. במקום להתעצבן תדאג להריץ מהלכים שישיגו יותר מחמש נקודות בשני רבעים ואז נדבר.

    1. זה לא באמת יחזיק (וכבר חזיתי שיפסידו הלילה), אבל כדי לנצח את שלושת המשחקים הראשונים שלהם, היו צריכים לקרות הרבה דברים, כולם לטובת מיאמי. שבועות כאלה מייצרות מומנטום שבד"כ לוקח אותך רחוק בעונה. כמובן שהכל תלוי בבריאות של טואה.

      1. טוב, מזל של כל השאר שמומנטום הוא נרטיב פיקטיבי, שאין לו קיום ממשי. אם הם טובים, הם ישארו טובים, זה לא בזכות שלושה פוקסטים וטעות של שופט. אם הם לא, אז בסופו של דבר המזל יגמר. ואין כמו מיאמי להראות את זה, אחרי עונה שבה הם לא הפסיקו להפסיד ואז לא הפסיקו לנצח. לא ההפסדים גמרו אותם ולא הנצחונות הצילו אותם. השאלה הכי גדולה היא מה מצבו של טאגובאילואה. זה נראה ממש לא לעניין על המגרש ויש לקוות שהוא בסדר, אחרת צ׳יפ רציני מהמערך שלהם יפגע.

        1. אתן לך דוגמה קרובה לליבי: עונת 2001 של הברס היתה אמורה להיות אפורה כמו כל העונה בעשור שלפניה (לא ניכנס לדברים שקרו בהנהלה, אך רק נאמר שהמצב שם היה דומה להתאחדות לכדורגל בישראל). אחרי הפסד במחזור הראשון הם הצליחו לחבר כמה ניצחונות לא צפויים, ורכבו על גלי המומנטום עד סיום העונה כשהם מפסידים רק לגרין ביי. מיותר לציין שהעונה הזאת לא שוחזרה יותר בסגל הזה, כשרק בראיין אורלכר ואולין קורץ' ממשיכים לקבוצה שהגיעה מאוחר יותר לסופרבול, בעוד אף אחד מהשחקנים האחרים לא הצליח לשחזר את היכולת של אותה העונה (אולי מלבד רוזוולט קולבין שזכה מאוחר יותר עם הפטס בסופרבול).
          .
          לגבי מיאמי – הכל עוד יכול לקרות, אבל כרגע החץ נמצא בכיוון חיובי.

  3. עור ענק תודה, השידור בספרדית פרייסלס, לא ייאמן איך הבילס הפסידו במשחק כזה,אני הייתי שובר גם את המסך במקומו.

  4. לא יודע איפה לקבור את עצמי מהבושה שנקראת משחק ההתקפה של סן פרנסיסקו. לא יודע מי להאשים כבר.
    משחק הריצה כבר לא עובד. אולי בכל זאת יש חשיבות לצי הראנינג בק. או אולי זה היה הכלל מייק מקדניאל.
    קו ההתקפה לא מתפקד במהכלי מסירה ועכשיו גם איבדנו לכמה שבועות את העמדה השניה בחשיבותה בפוטבול והשחקן הכי טוב בעמדה- טרנט וויליאמס, התאקל השמאלי.
    קייל שאנאהן אמנם גאון בתכנון מהלכים (ככה אומרים) אבל בקריאת מהלכים הוא נוראי. תמיד במצבים קשים עם הגב לקיר הוא קורא למהלכים שלוקח להם המון זמן להתפתח.
    וג'ימי, הו ג'ימי. כשהוא רע, אז הוא רע ברמות אפיות.
    חבל לבזבז את ההגנה הנפלאה הזו על ק"ב כל כך מוגבל בראית המשחק שלו.
    ודרך אגב, בויכוח של מי עדיף גארופולו או לאנס- אני בעמדה שזה לא סותר ששניהם גרועים ושניהם לא הפתרון.

  5. ולמשחק שהיה הלילה.
    מה לעזאזל מיאמי חשבו? שאם יחליקו את הפציעה של טואה אף אחד לא ירגיש והוא ישאר נקי בפוקט כל המשחק?
    הראש של מישהו צריך לעוף וכמה שאני מחבב את מקדניאל, האחריות המנהלתית והסופית היא עליו.
    או שינקוט באסטרטגית ההגנה החביבה במחוזותינו: לא ידעתי, לא סיפרו לי, לא קשור לזה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט