הצטרפו אלי למסע אל הקבוצה הצפונית-מערבית ביותר בליגה (סליחה לסיאטל ו-ונקובר עליהן השלום)…

העונה שעברה:

נתחיל מהסוף: הבלייזרס סיימו את העונה שעברה בקול ענות חלושה. פציעות של נורקיץ', הסנטר הפותח, של דיים לילארד, הכוכב הגדול וטרייד על מקולום בסמוך לדדליין באמצע העונה, הגבילו אותה מאוד לקראת סוף השנה והקבוצה התדרדרה כל הדרך למקום ה-13 במערב ולמאזן 27-55 שלילי. נתון זה מתמצת את העונה הגרועה ביותר של הבלייזרס מאז 2006 (שבסופה בחרו את ברנדון רוי והוציאו לדרך את הקבוצה שהתחרתה יפה מאוד ב-15 השנים האחרונות, במערב שלא מפסיק להשתפר).

עכשיו להתחלה: העונה של פורטלנד נפתחה בגמגומים כשהם הגיעו לסוף חודש נובמבר עם מאזן מאוזן של 11-11. משם, הם ניצחו רק עוד 16 משחקים מ-60 הנותרים, אך כאמור היו להם מספר נסיבות מקלות, הפציעות בראשן. בשיא התקופה הרעה, קברניטי הקבוצה ובעיקר המנג'ר הזמני/קבוע(?) ג'ו קרונין (שהחליף את ניל אולשיי שהתפטר בתחילת העונה) הבינו לאן הרוחות נושבות ועשו מספר שינויים בגרעין ששמר על פורטלנד תחרותית בשנים האחרונות.

ראשונים לעזוב היו נורמן פאוול ורוברט קובינגטון (או בקיצור, רוקו), שעברו לקליפרס בטרייד שהביא לקבוצה את אריק בלדסו (שדועך יותר מהר מווסטברוק וזה חתיכת כישרון), ג'סטיס ווינסלו, הרוקי קיאון ג'ונסון ובחירת סיבוב שני. 4 ימים לאחר מכן הבלייזרס הכו את ארה"ב בתדהמה כששלחו את הכוכב השני שלהם, סי ג'יי מקולום, יחד עם לארי נאנס ג'וניור וטוני סנל אל ניו אורלינס וקיבלו בחזרה את הסווינגמן המוכשר ג'וש הארט, את בן הדוד של SGA, כמה נספחים, בחירת סיבוב ראשון ו-2 בחירות סיבוב שני. בן הדוד של כוכב אוקייסי הועבר בטרייד המשך ליוטה, בו הבלייזרס הרוויחו 2 שחקנים שכבר לא אצלם ובחירת סיבוב שני בדראפט האחרון (שתשחק תפקיד בהמשך).

זו הייתה שנה ראשונה סוערת עבור המאמן הראשי, צ'אנסי בילאפס. בתחילתה, הוא הצהיר את כוונתו לשנות את הסכמה ההגנתית של הקבוצה בשמירה על הפיקנ'רול לסכמה אגרסיבית יותר, כזאת שדורשת מהגבוהים של הקבוצה (יוסוף נורקיץ' וקודי זלר) לצאת למוביל הכדור בזמן שהשחקנים האחרים עוזרים על הגבוה ששועט לטבעת (תפקיד שמתאים מאוד לרוקו, לשאר קצת פחות). זלר ונורק לא התאימו לשיטה זו והקבוצה התדרדרה למקום האחרון בליגה בדירוג הגנתי. גם לאסופת השחקנים שלבשו את מדי הקבוצה בשלושת החודשים האחרונים של העונה יש חלק בכך, אך הטעות המרכזית היא של צ'אנסי, שלא התאים את השיטה ההגנתית לחומר השחקנים שבידו. ההתקפה גם לא הייתה להיט, כשהדירוג ההתקפי של הקבוצה הגיע למקום ה-27. לפחות אנפרני סיימונס עשה שמח (וברינקס. בעיקר ברינקס) והראה יכולות התקפיות יפות.

למרות סיום העונה העגומה, הבלייזרס הסתכלו קדימה אל הלוטרי, בו נפלו לבחירה השביעית, וזה מוביל אותנו לחלק הבא:

קיץ 2022:

הגיעו: גארי פייטון השני (גולדן סטייט), ג'רמי גראנט (טרייד, דטרויט), שיידון שארפ (הבחירה ה-7), ג'בארי ווקר (בחירה 57), ג'ארד רודן (לא נבחר).

נשארו: דמיאן לילארד, אנפרני סיימונס, יוסוף נורקיץ', ג'וש הארט, נאסיר ליטל, ג'סטיט ווינסלו, גרג בראון III, קיאון ג'ונסון, טרנדון ווטפורד, דרו יובנקס.

עזבו: ג'ו אינגלס (שוחרר), אריק בלדסו (שוחרר) ועוד מספר לא מבוטל של נספחים, עליהם לא נתעכב כעת.

הטרייל בלייזרס ביצעו 3 מהלכים משמעותיים בקיץ, כל אחד מהם בחזית שונה של השוק. בערב הדראפט הקבוצה לקחה הימור מסקרן על שחקן נוטף פוטנציאל, שיידון שארפ. השחקן שנבחר בבחירה השביעית לא התלבש העונה בקנטאקי ושימש למעשה כסוג של שחקן אימונים. הוא אתלט נהדר, עם מהלכים יפים ב-1 על 1 שיכול לקלוע מבחוץ בעקביות מסוימת. בעונתו הראשונה בליגה המקצוענית הוא יעלה מהספסל של הבלייזרס (שיש לו הרבה דברים אבל סקורר אמיתי אין) ויקווה לתת את מנת הנקודות שלו מול הרכבי מחליפים נגדיים. חשוב לזכור שגרף שיפור אצל שחקנים צעירים הוא לא בהכרח ליניארי, כך שבילאפס צריך לתת לשארפ את הזמן שלו, יקח כמה שיקח (להזכירכם, גם בילאפס פרח מאוחר מאוד בקריירת המשחק שלו).

בשוק החופשי הבלייזרס קפצו על הכסף שהווריורס השאירו על הרצפה ונתנו לגארי פייטון השני חוזה של 28 מיליון דולר לשלוש שנים. קצת לפני גיל 30, הכפפה הצעירה טועם את טעם הכסף המובטח ויכול להביא לקבוצה מימד של אגרסיביות בשמירה על מובילי כדור ש(בודק בשעון…) אף פעם לא היה לה. להגנה הזו יש ערך גדול כששאר הקו האחורי מורכב מלילארד וסיימונס, אותם גארי יכול להשלים בצורה נהדרת. הוא קלעי סביר בווליום נמוך אבל זה עשוי להספיק ליד הסקורינג שמלפניו ומצדדיו.

חלק מהסקורינג הזה יסופק על ידי ג'רמי גראנט, רול פלייר ששדרג עצמו בשנים האחרונות, בדנבר ודטרויט למעמד של שחקן חמישייה מן המניין (אם לא יותר מכך). הווינג הובא בטרייד שכלל בעיקר בחירות כאלו ואחרות מהצד של פורטלנד, כך שהוא לא פוגע בעומק הנוכחי שלהם. כדי להמשיך את הריצה שלהם לצמרת בטיימליין של לילארד, הקבוצה צריכה מגני כנף ואיומים עם הכדור ובלעדיו מסביב לדיים ד.ו.ל.ה. גראנט נותן להם את זה בדיוק והוא ישתלט על אחת מעמדות הפורוורד בחמישייה הבלייזרית.

במהלך שיכול להתברר כשיחוק, ג'בארי ווקר נבחר 57 היישר מקולורדו ושיחק בליגת הקיץ האחרונה, שם קיבל הזדמנות יפה להראות שהוא שווה משהו מחוץ לקשת ובמלחמה על ריבאונדים. הוא פורוורד/ווינג ארוך ואתלטי, צריך לשפר קצת את הקליעה אך הוא ריבאונדר מצוין ויכול להיות הגיבוי שגראנט והארט צריכים. יש מצב שהוא יחצוב את דרכו לרוטציה. אני בעדו.

העונה הקרובה:

חמישייה: דמיאן לילארד, אנפרני סיימונס, ג'וש הארט, ג'רמי גראנט, יוסוף נורקיץ'

עולים מהספסל לדקות משמעותיות: גארי פייטון השני, נאסיר ליטל, שיידון שארפ, ג'סטיס ווינסלו, קיאון ג'ונסון ודרו יובנקס

יקוו לקבל הזדמנות ברוטציה: טרנדון ווטפורד, ג'בארי ווקר, גרג בראון III, ג'ארד רודן

שחקני הספסל:

על שארפ ופייטון כבר דיברנו, אז בואו נכיר את קיאון ג'ונסון. לסופמור מטנסי יש קפיצים ברגליים- הוא שבר את שיא הדראפט קומביין בניתור אנכי והעמיד אותו על 48 אינצ'ים- 1.22 מטר! הפלא הביומכני הזה מתאזן עם הזריקה המאוד מכנית שלו מחוץ לקשת, אך הפתיע כשב-22 משחקים בפורטלנד (אחרי שהועבר מהקליפרס בטרייד) קלע 34.8 אחוז בווליום סביר (4 ניסיונות למשחק). בשבילו זו התחלה טובה לבנות עליה לעתיד. בנוסף, הוא מחזיק באינטליגנציית מסירה לא רעה ויכול להיות שחקן משלים חשוב בשנים הבאות, מהספסל או מהחמישייה.

נאסיר ליטל, בשנתו הרביעית בליגה, יכול להיות היורש של רוקו כבחור שמגיע לעזרה על השחקן המתגלגל בפיקנ'רול לאחר הדאבל טים על מוביל הכדור- הוא העמיד השנה כמעט חסימה למשחק. זה נתון יפה מאוד עבור שחקן שהוא רק 1.96 מטר. הקליעה שלו מתחילה להתייצב והאגרסיביות שלו משתלמת כשהגיע הרבה יותר לקו העונה וקלע משם באחוזים סבירים ואלו היו הפירות של ההזדמנות הראשונה שלו ברוטציה. לצערם של הבלייזרס- גם הוא נפצע לאחר ששיחק 42 משחקים בלבד אך יהיה זמין לתחילת העונה הבאה, בה ינסה להתקדם בסולם הווינגים/פורוורדים של הקבוצה.

ג'סטיס ווינסלו עדיין מחפש את עצמו בליגה, דבר שהוא עושה מאז עונת הרוקי שלו במיאמי, אי שם ב-2016. בתקופה הזו הפורוורד השמאלי לא מוצא את הידית מחוץ לקשת, לא משנה כמה זריקות הוא לוקח, הוא פשוט לא קובר אותן באחוזים מספיק גבוהים. לדעתי ולמרות ההגנה החזקה וקמצוץ הפליימייקינג שהוא מביא לשולחן, מעמדו ברוטציה יפחת ככל שהסוסים הצעירים כמו ליטל, ווקר וג'ונסון יצמחו ואולי הוא יסיים את קריירת ה-NBA שלו השנה.

הסנטר המחליף של הקבוצה הוא דרו יובנקס, השחקן הגבוה ביותר בקבוצה אחרי נורקיץ'. הוא פתח את העונה הקודמת כסנטר גיבוי חביב בספרס ששחררו אותו באמצע העונה ותוך זמן קצר יובנקס מצא בית בפורטלנד. עבורי הוא קצת מזכיר את הסנטרים הלבנים והגמלוניים של לפני 20 שנה לערך, שעלו כדי לבצע כמה עבירות על שאקיל בשיאו ולרדת חזרה לספסל כשבאמתחתם ריבאונד או קרש סל בצבע. יש מצב שהוא יצא מהרוטציה ובמקומה יכנס טרנדון ווטפורד- גבוה מודרני יותר מיובנקס, מוסר טוב ממנו ומשחק עם יותר אנרגיה. נראה מה יהיה.

החמישייה:

מי שמשלים את ג'רמי גראנט בעמדות הפורוורד הוא ג'וש הארט, אחד הריבאונדרים הטובים ביותר בליגה בעמדה שלו. אחרי המעבר לבלייזרס ובחסות המוצר המוחלש שהקבוצה העמידה על הפרקט, הארט היה, לראשונה מימי התיכון (כי גם בימי וילאנובה העליזים אף פעם לא היה כינור ראשון), הגו-טו-גאי של הקבוצה על המגרש. ג'וש העמיד כמעט 20 נקודות פר משחק כשהוא שומר על אחוזיו היציבים בווליום גבוה מכל הטווחים. העונה הוא הולך לחזור אחורה, כי לבלייזרס יש הרבה פיות להאכיל, כך שהוא יהיה אחת משתי האופציות האחרונות בחמישייה. זה יאפשר לו להתרכז יותר בהגנה, עקב האכילס של הקבוצה מזה שנים (פורטלנד סיימה בחצי העליון בדירוג הגנתי רק פעמיים מאז תחילת תקופת לילארד) ובריבאונד. הארט יכול להשתמש ביכולת המסירה הטובה שלו כדי להזניק את הקבוצה למשחק המעבר ולפתוח את המגרש לשלשות של דיים וסיימונס במתפרצת. בקיצור, הוא אולר רב שימושי שרק מחכה לראות כיצד קואוץ' בילאפס ישתמש בו על המגרש.

יוסוף נורקיץ' מגיע לעונה מעט תשוש אחרי אליפות אירופה בה בוסניה שלו נלחמה ושרטה בבית המוות כל הדרך למקום החמישי שהוביל להדחתה כבר אחרי שלב הבתים. משהו בחיה הבוסנית התחיל להשתנות לאחרונה- בעונות הקודמות הוא החל להתנסות בהרחבת טווח הקליעה שלו אל קשת השלוש ובמקרה או שלא, אחוזי העונשין שלו צנחו ב-20%. אולי עדיף שיתרכז בלחסום לדיים, למסור לקלעים מהגלגול הקצר ומדי פעם לטחון ביגמנים צעירים/חלשים ממנו עם הגב לסל ולהשיג כמה נקודות מהזדמנות שנייה. ככה סנטר בינוני משחק ב-2022, אם אתה לא סופרסטאר אתה צריך לדעת את התפקיד שלך ולחרוג ממנו כמה שפחות. עם קבוצה משופרת מסביבו, יוסוף יכול לחזור למוטב וכדאי שיעשה זאת במהרה.

הפציעה של דמיאן לילארד פתחה את הדלת עבור אנפרני סיימונס להראות מה הוא יודע, כגארד המוביל של הקבוצה מאז ועד סוף העונה. אנפרני הגיע לליגה כקלעי בינוני אך בעבודה קשה הפך עצמו לקלעי פול אפ נהדר שגם יכול לקבור את העור בקאץ' אנד שוט. תשומת הלב המוגברת שהוא קיבל מההגנות היריבות עזרו לו למצוא את חבריו (החלשים למדי) ולפטם אותם בכמעט 4 אסיסטים למשחק, בקלות שיא קריירה. בצד השני של המגרש הוא כצפוי חור הגנתי והשילוב שלו ליד דיים יוצר בעיות מוכרות בצד הזה של המגרש- בעיות שהקבוצה הרגישה על בשרה מאז שמקולום הפך לסיידקיק של לילארד. סיימונס קיבל הארכת חוזה של 100 מיליון דולר לארבע שנים הקיץ ויקווה להצדיק את הסכום הגבוה עם המשך המומנטום החיובי האישי מהעבר וכניסה לפלייאוף במישור הקבוצתי.

הכוכב הגדול:

בבקשה נפנפו לשלום אל עבר דמיאן לילארד. לילארד, כבר בן 32, פותח את עונתו ה-11 בקבוצה ובליגה. הוא יליד אוקלנד (ועד היום מחשיב אותה כבית שלו) ונכלל ברשימת השחקנים הנדירים ששיחקו 4 שנים מלאות בקולג'ים וחצבו את דרכם אל המעמד העליון של הליגה- הסופרסטארים. אם הספקתם לשכוח, דיים טיים היה סופרסטאר התקפי בשלוש העונות האחרונות, תקופת שיא הקריירה שלו, שמהן אנחנו זוכרים רגע אחד, אייקוני במיוחד. אך לא לשם זה באנו לדבר על הדבר הכי קרוב לסמל העיר פורטלנד.

היום כבר כולנו מודעים לזמזומים ולשמועות שנפוצות מכל עבר. דמיאן שלנו שמע לא מעט מהן- בעיקר הצטרפות למגנט הסופרסטארים מספר 1 בעידן המודרני, הלוס אנג'לס לייקרס, אך בחר את הבחירה הלא פופוליסטית ותמיד נשאר להוביל את הבלייזרס שלו. ההישגים הקבוצתיים בוששו לבוא (הופעה אחת בגמר המערב שגם היא נגמרה בסוויפ כואב) אך דיים תמיד היה שם כסלע איתן, שדואג לחבריו לקבוצה ולעיר כולה. הוא מייצג נאמנות לקבוצה (או שמא לכסף הגדול שהיא תמיד תציע לו?) בעידן שבו אולסטארים עוברים בין קבוצות כעניין של מה בכל (מבחינת התדירות). קחו סרטון שיסביר את כל העניין טוב יותר:

העונה האחרונה הייתה בלתי רגילה עבור הכוכב הבלייזרי. אחרי עמידות מרשימה יותר מכזו של ג'וק בקריירה שלו (76 משחקים לעונה ב-9 העונות הראשונות בליגה, כולל שתיים מקוצרות) בה כמעט תמיד היה האופציה ההתקפית מספר 1 (בארץ? לא. בפורטלנד? כן.) ושיחק אינסוף דקות (הממוצע הכי נמוך של דקות למשחק שלו היה 35.5, דווקא בעונה בה הקבוצה הייתה בגמר האיזורי), דיים חווה את הפציעה הרצינית הראשונה שלו, בגינה הוא שיחק רק 29 מהמשחקים העונה. החדשות הרעות הן שגם במשחקים הללו הוא לא נראה כמו עצמו עם שיאי קריירה שליליים באחוזים מהשדה, מהשלוש, אחוזים אפקטיביים וחטיפות.

יותר מהכל, הפורטלנד טרייל בלייזרס צריכים שדיים יתאושש מהפציעה שלו. עם כל הכבוד לסיימונס, דיים נמצא כמה רמות מעליו והוא הנשק המרכזי בהתקפת הקבוצה. חבריו צריכים אותו גם בפן המנהיגותי, כאדם שיכול לקחת את הבלייזרס רחוק. אז כן, הם לא הכי כישרוניים, הסייז שלהם לא מרשים, ההגנה שלהם תהיה ממוצעת לכל היותר והם נמצאים באחד השווקים הכי גרועים בליגה. אבל בחיים אל תזלזלו במשפט שדיים אמר בסרטון (4:25 בסרטון):

והרי התחזית:

התרחיש האופטימי: כל השחקנים נשארים בריאים, לילארד מזכיר את גרסת הבועה שלו, סיימונס מתקדם, נורקיץ' מתעסק בשלו, ההגנה מתייצבת, הווינגים הצעירים מתפתחים יפה עד שאחד מהם מועבר בטרייד ומביא רכז מחליף אמיתי שיתן מנוחה הכרחית לדיים (גייב וינסנט?). חניכיו של מר. ביג שוט מסיימים את העונה במקום ה-4 במערב עם מאזן 52-30 ועוברים את הסיבוב הראשון, רק כדי ליפול בקרב קשה מול קבוצה עדיפה יותר בחצי הגמר האיזורי.

התרחיש הפסימי: גראנט רוצה לשמור על מספר הזריקות שלו מדטרויט, נורקיץ' מזיק לקבוצה בקבלת ההחלטות, הפציעה של דיים מסתבכת וסיימונס הוא קלוריות ריקות. הצעירים דורכים במקום והכיסא של בילאפס מתחמם מהר. הקבוצה נופלת למאזן 24-58, גרוע יותר מהעונה שעברה. בלוטרי הם מקבלים את הבחירה השמינית ומנסים להבין איך לעזאזל הם הגיעו למצב הזה.

התרחיש הריאלי: דמיאן חוזר לעצמו לאט לאט, נורקיץ' חוסם לו בפיקנ'רול ועושה את שלו, גראנט והארט מייצבים במעט את ההגנה, חלק מהצעירים נכנסים לרוטציה ומשתלבים לא רע. עונה בינונית למדי עוברת על הבלייזרס, שמקרבת את שעון החול שהוא הקריירה של דיים לקיצו. מאזן 43-39, מקום שמיני וניצחון במשחק הפליי אין על המקום השביעי (אני לא מהמר נגד שחקן הקלאץ' הגדול של דורנו). בפלייאוף הם מודחים בסוויפ ג'נטלמני ומנסים להתמודד בקיץ הבא עם הבעיות הישנות שלהם באסטרטגיות אגרסיביות יותר (חיפוש טרייד על דיים?).