נתחיל בשם – לוגנץ מקורו בפיליפינית ומשמעותו הוא "מיוחד", אך עם זאת השם נפוץ בעיקר בקנדה. דורט הוא בהחלט מיוחד, לא הרבה שחקנים בגובה שלו מסוגלים להיות השומרים הטובים ביותר על שחקנים בעמדות הכנף. דורט בגובה של 1.90 מטרים בלבד נחשב לאיום ממשי על שחקנים בעמדה 3, ביניהם לברון ג'יימס, ג'ייסון טייטום, דמאר דרוזן, ברנדון אינגרם ואנתוני אדוארדס. המשותף לכל אלו – כולם גבוהים מדורט ב-15 סנטימטרים לפחות. דורט עצר העונה את כלל הפורוורדים עליהם שמר על 29.2 אחוזים לשלוש ואת הגארדים על 41.6 אחוז מהשדה. הרייטינג ההגנתי שלו אמנם מתכתב עם הרייטינג הקבוצתי אבל הוא לא מוקף בשומרים טובים במיוחד, ובמדד שהוא יחסית קבוצתי כשמדובר בשחקנים שמשחקים הרבה דקות למשחק, אין כאן אינדיקציה להגנה של דורט. אבל הוא עם 1.1 בדיפנסיב ווין שיירס, חמישי בקבוצה ובין היחידים בת'אנדר שיש להם מאזן חיובי גם באופנסיב וגם בדיפנסיב ווין שיירס.

עכשיו כל אלו בינתיים הם נתונים, אבל מה שאני הכי אוהב בדורט נמצא במבחן העין. מי שצפה באוקלהומה בשנתיים האחרונות (מסיבה כזו או אחרת, לא שופט), יודע שדורט הוא מהרוצחים השקטים, שומר בצורה הכי מלאת אנרגיה שיש, משתמש בכל הפיזיות שלו כדי לפצות על הגובה שלו ובניגוד לבולדוגים שנובחים דורט נשאר שקט, ובמקרה שלו הוא לגמרי נושך בלי לנבוח. אם מסתכלים על שחקנים אהובים בהגנה, נגלה שרובם רועשים מאוד – בברלי, סמארט, באטלר. אבל דורט הוא מהחומר שמורכבים ממנו קוואי ואדבאיו, כזה שמאפשר להם לעשות את העבודה בצורה הכי טובה ולשמור על פאסון שגובל אפילו באנמיות מסוימת.

עוד דבר שאני אוהב מאוד בדורט הוא הצורה בה הוא שומר, דרך שנחשבת מאוד לא רגילה והמון מאמנים נמנעים מללמד אותה – הזזה אקטיבית של הרגליים גם במהלך התזוזה עם המגן, מה שנקרא בעגה 'סטפים'. התרגול של סטפים נעשה כדי לתרגל זריזות בהגנה כדי לצאת לצעדי הגנה שלפי התורה הקלאסית יבוצעו כשהרגליים יחסית יציבות על הקרקע. יצא לי להיתקל בשתי השיטות גם כשחקן וגם כמאמן, ואני אישית העדפתי להשתמש בצורה היותר 'אורתודוקסית', כי לאחר צפייה בשחקנים ששומרים לפי השיטה השנייה ראיתי שהם אמנם יותר קפיציים וקלילים אבל גם יותר קל להטעות אותם, וכאלו שאינם פיזיים לא מסוגלים לשמור על שני שינויי כיוון. דווקא בגלל שדורט שומר בדרך שאני פחות מתחבר אליה, אני אוהב אותו יותר, כי הוא שינה את התודעה שלי בנוגע אליה והראה לי שאפשר גם לשמור בצורה שנחשבת כיותר בעייתית מול מכדררים טובים שיודעים להטעות בצורה שגורמת לשחקנים כמו ג'יימס הארדן להסתבך מול שחקן שהוא מצד אחד שהוא קליל ומסוגל לנוע בזריזות, מצד שני פיזי מאוד בדיוק כמוהו ומצד שלישי לא 'מתחייב' (overcommiting) לחטיפה אחרי שינוי כיוון.

אבל בניגוד לחוסר ברגש בהגנה, בהתקפה דורט בהחלט מראה אנרגיה בתגובות שלו. העונה שיפר את משחק הפנים שלו והוא משתמש בפיזיות שלו יותר ויותר כדי לחדור לסל ולסיים טוב יותר ויותר, ובניגוד לדורט שנחשב לספוט-אפ שוטר, השנה לו הוסיף ממד נוסף של חדירות לסל, עלה ב-6 אחוזים בקליעות בתוך הצבע, והוא עדיין מתחת לממוצע של כלל הליגה מתחת לסל אבל לעלות מ-44 אחוז ל-50 זה שיפור שהופך את דורט לשחקן שיכול לסיים בצבע בצורה יעילה ויכול למשוך אליו גבוהים. דורט גם שיפר את השליטה בכדור בצורה משמעותית, פקטור לכך שהוא מסוגל להגיע לסל בצורה טובה יותר. עוד דבר שהיה לדורט הוא משחק על ההיי פוסט, מחיתוך לסל דורט זורק מהאיזור של העיגול המקווקו לאחר העונשין באחוזים מעל הממוצע של הליגה, בזריקה מאיזור שנחשב לכזה ששייך רק לרכזים שמעיפים פלואטרים או לגבוהים שזורקים זריקות וו. לאחר כל מהלך טוב בהתקפה דורט "מרים לעצמו", ואני חושב שזה בגלל שהוא מאוד מתלהב מהעניין ההתקפי שהוא הצליח להוסיף ולהתאים ברמות הגבוהות כי בהגנה הוא כנראה רגיל להיות הכי טוב והוא כבר יודע 'להדליק' את עצמו בלי לשדר את זה.

כרגע לו דורט נמצא בקבוצה שיש לה פוטנציאל גדול (וכנראה את כל בחירות הדראפט של 2035, נראה כמה סאם פרסטי יהיה גרידי), ובחמישייה של שיי, גידי, הולמגרן (לצערנו – כנראה רק שמהעונה הבאה) ועוד סנטר או דריוס ביזלי, דורט הוא הווינג המושלם – הוא קולע מבחוץ, הוא שומר בין הטובים בליגה והשומר הטוב ביותר בקבוצה הזו ועכשיו הוא גם חודר לסל. אנשי האנליטיקס וגם אוהדי משחק הכדורסל באופן כללי שלא חייבים להיכנס למספרים כדי להנות מהמשחק, יכולים להסכים פה אחד ששחקן ששומר ברמה של דורט הוא בהחלט שחקן מהנה, ובתור אחד שאוהד קבוצה שכרגע חסר לה שחקן בעמדה מספר 2 (סליחה קאריס לאברט, לא הרשמת אותי), בהרכב פארק היורה עוד שומר ברמה של דורט הוא החתיכה המשלימה בפאזל. אבל לצערי הוא האריך חוזה באוקלהומה והוא לא יגיע לקליבלנד בקרוב, אבל באוקלהומה הבינו גם כן שיש להם נכס והם החליטו לתת לדורט סופר-מקס לחמש שנים ולשלם לו 87.5 מיליון, החלטה מושכלת בעיניי.