הבית המזרחי ב-NFC תמיד מספק דרמות, בין אם על הדשא או מחוצה לו. הקאובויז והאיגלס נראות בדרך הבטוחה להתחרות על ראשות הבית, אבל אולי קרסון וונץ יחווה רנסנס בבירה? או שמא ברייאן דייבול יעשה את הקסם שעשה לג'וש אלן עם דניאל ג'ונס בצד הכחול של ניו יורק?
ניו יורק ג'איינטס:
מאזן בעונה שעברה: 4 ניצחונות, 13 הפסדים ומקום אחרון בבית.
מה היה: איך אמר אביתר בנאי? כלום לא עצוב, הכל כרגיל, כלום לא קורה פה. מועדון הפאר מהעיר הגדולה לא ניצח משחק פלייאוף מאז הסופרבול הקודם שלהם ב-2011, והם הגיעו למעמד רק פעם אחת בעשור האחרון (2016, נגמר בתבוסה מהדהדת לפאקרס בסיבוב הראשון).
הקוורטרבק של הג'י-מן, דניאל ג'ונס, חווה עוד עונה רעה שממשיכה את הקריירה הרעה שלו. הוא הצליח להשלים מסירות באחוז הטוב בקריירה (בהפרש זעום, אבל עדיין) ונמנע מסאקים באופן מעודד יחסית ליכולת שהציג בשתי עונותיו הראשונות, אך גם העמיד רק 10 ט"ד ביחס ל-7 חטיפות ב-11 משחקים ששיחק. זה שיפור ביכולת, אבל כלל לא מספיק כדי להשאיר אותו כפותח אמיתי עם תקווה לעתיד. ההתקפה של הג'איינטס הייתה במקום אחד לפני האחרון בנקודות למשחק; מקדימים רק את הג'אגס האומללים בקטגוריה הזו. בשבוע מספר 18, במשחק חסר חשיבות נגד יריבת הבית מוושינגטון, הג'איינטס הריצו מהלך ששמות התואר השליליים שיכולים לייצג אותו לא יתייגו נאמנה את תחושת החלחלה שעברה בבטן של כל אוהד כחול באותם רגעים. עם מרחב של 4 יארד מהאנדזון (לא הרבה, אבל לגמרי משהו לעבוד איתו), בדאון שלישי ו-9, ג'ו גאדג' המושמץ החליט פשוט להרים דגל לבן ולוותר על הדרייב. הוא שלח את ג'ייק פרום להידחק בין שחקני קו ההתקפה כדי להרוויח יארד בודד בשביל פאנט יותר נוח. מיקרוקוסמוס מצוין לכל העשור האחרון של ביג בלו.
סיקוואן בארקלי היה יחסית בריא אך עם תפוקה נמוכה, קל וחומר בהתאם לציפיות האסטרונומיות ממנו. קני גולודאיי שקיבל יום תשלום גדול כדי לעזוב את דטרויט מראה שאפילו הליונס יכולים להוציא יותר ממנו ובפער, וכמובן יש את אוון אינגרם–טייט אנד שלא יודע לחסום כדי להציל את חייו ואמור להישאר בלי עבודה לאחר ביטול רו נגד ווייד, שכן הוא מלך ההפלות.
הצד ההגנתי הראה קצת יותר ניצוצות חיוביים. הסקנדרי שכלל את זאבייר מקיני הצעיר וג'יימס בראדבורי היה מבטיח, במיוחד בראדבורי שהיה נהדר באחת העמדות החשובות במשחק המודרני. אך כמובן, הוא עזב ליריבת הבית מפנסילבניה במטרה למצוא לעצמו עתיד שכולל הגעה אפשרית לפלייאוף.
מה קורה: בסיום העונה, התבצע הצעד המתבקש כאשר ג'ו ג'אדג' ודייב גטלמן נבעטו הביתה. דניאל ג'ונס הוא עדיין הקוורטרבק הפותח, ונותר רק לקוות שברייאן דייבול, המאמן החדש שהגיע לאחר תקופה מוצלחת ביותר כמתאם ההתקפי בקבוצה היחידה שבאמת משחקת במדינת ניו יורק, יוציא שפן מהכובע כמו שעשה עם ג'וש אלן בבילס.
הגיעו בקיץ גם מארק גלווינסקי שיחזק את קו ההתקפה הפנימי, טיירוד טיילור שיוכל להחליף את ג'ונס אם הוא ימשיך לדוש בבוץ וגם את ריצ'י ג'יימס המסקרן מסן פרנסיסקו, שכבר הספיק לבנות חיבור טוב לפני הדיווחים במחנה ומשחק קדם העונה הראשון.
מה יהיה: דייבול היה אחלה מינוי על הקווים, אבל הוא לא קוסם. הסגל הזה נחלש בקיץ, בעיקר בסקנדרי עם העזיבות של ג'יימס בראדבורי, לוגאן ראיין וג'בריל פפרס. ההתקפה תשתפר, כי קשה לחפור בור עמוק יותר, אבל ההגנה צפויה לחוות רגרסיה. אני צופה מאזן זהה לעונה שעברה שיכריח את ההנהלה לבחור מוסר חדש בדראפט הקרוב, שצפוי להיות מפוצץ בכישרון בעמדה החשובה ביותר של המשחק.
וושינגטון קומאנדרס:
מאזן בעונה שעברה: 7 ניצחונות, 10 הפסדים ומקום שלישי בבית.
מה היה: נתחיל גם כאן עם שורה משיר, הפעם אריק ברמן: הכל מסביב בינוני, מי אני? אנונימי אני.מה אני? בינונימי.
בינוניות ואנונימיות זה שם המשחק בבירה האמריקאית. בינוניות במאזן וחומר השחקנים, אנונימיות כי עד השנה לא היה לקבוצה בכלל שם. הם התחילו את העונה שעברה עם 2 ניצחונות בארבעה משחקים, צנחו למאזן 6:2 שלילי, עלו חזרה למאזן חצוי עם דלת פתוחה להיכנס לפלייאוף בקרב הווילד קארד החלש בקונפרנס, אך הפסידו את כל המשחקים טרם לשבוע 18, בו ניצחו את הג'איינטס בקרב לפרוטוקול בלבד.
טיילור היינקי, שכמעט הוביל לניצחון סנסציוני נגד טום בריידי בפלייאוף בעונתו הראשונה של ההוא בטמפה ביי, כבר לא יכול לרכוב על הקסם של המשחק הזה. הוא לא היה נורא, הוא ניצח 7 משחקים מתוך ה-15 שפתח בהם, העמיד 3,419 יארד עם 20 ט"ד, אך העונה הפושרת הזו לא הספיקה כדי להשאיר אותו מחזיק במושכות בקבוצה של רון ריברה.
אנטוניו גיבסון וטרי מקלורין נשארו שני הכוכבים ההתקפיים הבלתי מעורערים של הקבוצה. הראשון רץ למעל אלף יארד וגם היה נשק חשוב במשחק האווירי, השני ממשיך לעשות את הדיאנדרה הופקינס (=לתת תפוקה אדירה עם מוסרים רעים) כאשר צבר גם הוא מעל 1,000 יארד ופתח בכל 17 המשחקים.
הצד ההגנתי תמיד היה החוזק של רון ריברה, שהוביל את ההגנה שלו למקום הרביעי בנקודות כנגד בעונת 2020, אך אשתקד הגנת הפוטבול טים נפלה מצוק. צ'ייס יאנג ומונטזסווט, שני האדג' ראשרים הצעירים והמוכשרים, פספסו כמעט מחצית מהמשחקים כל אחד ומלבד שני התאקלים ההגנתיים (ג'ונתן אלן שנבחר לפרובול וד'ארון פיין) אף אחד לא שיחק ברמה גבוהה בצורה עקבית.
מה קורה: "ריבר בואט" רון קיבל לידיו שחקן בקושי יכול להנהיג קאנו, בטח שלא סירה: קרסון וונץ. הג'ינג'י ששיחק את העונה שעברה באינדיאנפוליס הגיע לקחת את המושכות מהיינקי לאחר ההשפלה הנוראית נגד הג'אגס במשחק שניצחון היה מכניס אותם לפלייאוף.
אנדרו נורוול מג'קסונוויל הוא תוספת טובה לקו ההתקפה, אך הוא כבר מעבר לפריים שהציג בימיו המעולים בקרוליינה תחת אותו רון ריברה. לצערם, הם איבדו גארד התקפי חשוב וטוב יותר, ברנדון שרף, שעשה את הדרך ההפוכה לפלורידה.
מה יהיה: הבינוניות תמשיך לשלוט, לעניות דעתי כל עוד הבעלים הוא דן שניידר, אז גם השנה הקומאנדרס ישארו באזור האפור של "לא גרועים מספיק בשביל בחירה טובה, לא טובים מספיק כדי להגיע לפלייאוף". אני מעריך שהגעתו של קרסון וונץ, שאפילו אני מוכן להודות שהוא שדרוג מהייניקי, תוביל אותם לניצחון נוסף מהעונה שעברה והם יסיימו עם 8 ניצחונות ללא פלייאוף.
פילדלפיה איגלס
מאזן בעונה שעברה: 9 ניצחונות, הגעה לפלייאוף בכרטיס הווילד קארד והפסד שם לטמפה ביי באקנירס.
לבחירת מילות השיר הפותח את החלק הזה של הכתבה, אני מפנה את הזרקור לעבר מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס: "אתה לא תמיד יכול לקבל את מה שאתה רוצה, אולם אם תנסה לפעמים ייתכן ותמצא, שאתה מקבל את מה שאתה צריך".
מה כוונת המשורר, אתם שואלים? (אני, לא ג'אגר וריצ'רדס), ובכן אני צופה לאיגלס עונה מאכזבת. שלל דירוגים מציבים אותם בטופ 10 של הקבוצות לפני העונה הבאה, ניק סיראני נכנס לעונתו השנייה כמאמן, סרטונים מהפנטים של ג'ורדן דייויס הפלצת האנושית מגיעים לויראליות ברשתות החבריות וג'יילןהרטס צריך להראות שיפור מהעונה שעברה עם עוד ניסיון והיכרות עם המערכת של מאמנו.
מה היה: עונה שהתחילה רע עם ניצחון אחד בארבעת המשחקים הראשונים, המשיכה גרוע עם 3 ניצחונות ב-9 הראשונים וניצלה עם 6 ניצחונות בין שבועות 10-17 מה שסגר להם את המקום בפלייאוף לפני תבוסה ליריבה המרה מדאלאס במחזור האחרון. במשחק הפלייאוף בו שיחקו, הם לא היוו יריב אמיתילבריידי והפיראטים ונחלו הפסד מוחץ בתוצאה 31:14.
כל העונה שעברה, האיגלס ניצחו קבוצת אחת שסיימה את העונה במאזן חיובי: הניו אורלינס סיינטס, ששיחקו ללא הקוורטרבק הפותח שלהם ונאלצו להשליך על הדשא את טרוורסימיאן. הם הובסו פעמיים נגד הקאובויז בהפרש כולל של 45 נקודות והתקשו במשחקים קלים כמו הפנתרס והפוטבול טים.
מה קורה: התוספת של איי.ג'יי בראון משמעותית מאוד בכוח של האיגלס, תופס מספר 1 מובהק שיוריד את הלחץ מדוונטה סמית'. ג'ורדן דייויס שהגיע מההגנה האדירה של ג'ורג'יה לחלוטין יספר נוכחות בקו ההגנה המרכזי. ג'יימס בראדבוריוחאסוןרדיק הם עוד 2 תוספות איכותיות להגנה שהייתה לא רעה כבר בעונה שעבר.
מה יהיה: הקוורטרבק זה הכל בליגה הזו, ואני לא סומך על ג'יילןהרטס. כל משחק גדול שהאיגלס שיחקו בעונה שעברה הם נפלו על הפנים, ואני חושב שההתקפה תחווה רגרסיה עם עוד זמן ללמוד את ההתקפה של סיריאני + הרטס יחדיו. אני מעניק להם מאזן זהה לוושינגטון, 8 ניצחונות בלי פלייאוף. ואם נחזור רגע לשורה שפתחה את החלק הזה, זה בדיוק מה שהם צריכים. הם יחטפו את הכאפה לגבי הרטס ויתחילו למצוא מוסר אחר. לא מה שרוצים, אלא מה שצריכים כדי לחזור למעמדי קונטנדרית.
דאלאס קאובויז:
מאזן בעונה שעברה: 12 ניצחונות, אירוח משחק פלייאוף ביתי שבסופו נפלו לניינרס.
מה היה: הליריקה האחרונה של המאמר מגיעה אלינו מעוזי נבון: הי מותק, השעון שוב מתקתק;גם אם אני עוצר, זמן עובר, פז"מ דופק.
אם יש לי רק 30 שניות, אני אגיע – אין ספק, היי מותק – אני עוד רגע מתפרק.
השעון המתקתק סיים לקאובויז את העונה. דאקפרסקוט וחבריו חתכו פיגור 16 נקודות בכניסה לרבע האחרון עד ל-6 בלבד עם כדור ביד שלהם לסיים את המשחק. עם 32 שניות ו-80 יארד לעבור ללא פסקי זמן, לא רבים ציפו לדרמה בשניות הסיום, אבל מספר 4 של הבויז הצליח להנהיג אותם לקו ה-41 הנגדי עם 14 שניות על השעון – לפני שהתחיל הכאוס. פרסקוט החליט, השופט התנגש, הזברות התאגדו – בסופו של יום, האדומים ניצחו והלבנים נשלחו לספה בבית.
עונה סדירה פנטסטית של הקאובויז, שסיימו עם 31.2 נקודות למשחק מאחורי המתאם ההתקפי הצעיר קלן מור, שהיה אמור להתמנות למאמן ראשי אך בסוף נשאר בבית (כנ"ל לגבי המתאם ההגנתי, דן קווין) הסתיימה בצורה כואבת. ההפסד הרע האמיתי שלהם כל העונה היה לברונקוסהמשדשים כאשר ההגנה של ויק פאנג'יו זעזעה את המערכות שלהם. שאר ההפסדים (ב-2 נקודות לטמפה, בחוץ נגד קנזס סיטי, בהארכה נגד הריידרס וב-3 הפרש נגד הקארדינלס) היו לא נעימים, אך לגיטימיים.
מה קורה: הפרי אייג'נסי היה שקט בגזרה, שני המתאמים המעולים נשארו תחת מייק מקארת'י, דאנטהפאולר ג'וניור הצטרף יחד עם ג'יימס וושינגטון ואנטוני באר. ראנדי גרגורי (דנבר) סדריק ווילסון (מיאמי) וגרג זורליין (ג'טס) נרשמו כאיבודים הכואבים ביותר.
מה יהיה: אין יותר אמארי קופר, אין מייקל גאלופ זמנית, אין סדריק ווילסון וג'יימס וושינגטון גם צפוי להפסיד כמה משחקים בתחילת העונה. סידיילאמב יהיה חייב לסחוב את יחידת התופסים הזו, ולקוות שהרוקיג'יילןטולברט יוכל להתעלות על עצמו בתפקיד התופס השני.
אני מהמר על קשיים בתחילת העונה אבל עלייה על הסוס בסיומה, מאזן של 11 ניצחונות אך הפעם גם תוספת של 1 בפלייאוף.
ירון, החלום
15 אוג 2022 12:43:09בס"ד
תודה רבה. אני לא ממש מכיר פוטבול.
jefffoster10
15 אוג 2022 14:09:42סקירה מעולה לבית פח אשפה
לדעתי דאלאס יהיו מרשימים בעונה הסדירה וישתנקו ברגע האמת בפלייאוף, מייק מקארתי הוא לא המאמן שיסחוב את הקוורטרבק הטוב שלו גבוה ורחוק בפלייאוף – לא עשה זאת עם רוג'רס, לא יעשה את זה עם פרסקוט שפחות טוב ממנו משמעותית. אם אני ג'רי ג'ונס, ואני לא, וטוב שכך, אני שוקל קידום מהיר לקלן מור למאמן הראשי.
בשאר הבית אין מה לתלות תקוות, אולי שההגנה של וושינגטון תשחזר את העונה שלפני האחרונה (כן, אני הייתי מאלה שחשבו שהבנגאלס צריכים לבחור את צ'ייס יאנג ראשון בדראפט ולא את בורו וכן אני אוכל כובעים בתיאבון רב) ושהחוליות החזקות בפילי יכסו על החוליה החלשה (הרטס) מספיק כדי לתת איזשהו פייט לדאלאס וליצור לנו עניין בבית היסטורי וותיק מחד ופח אשפה בהווה מאידך.
תודה
אור
15 אוג 2022 17:31:34תודה עידו, איך עושים שכל הקבוצות האלה רק יפסידו?
Havlicek stole the Ball
15 אוג 2022 17:47:55אתה מעדיף 6 תיקואים ו-11 הפסדים each, או שלושה נצחונות ו-14 הפסדים?
אור
15 אוג 2022 17:48:40אופציה א' חחח
מנחם לס
15 אוג 2022 17:43:52בית חלש. הגיע הזמן שאוהדי הג'איינטס ישכרו שוב מטום שיוביל סרט ענקר בו כתוב: "דור שלם של פוטבול דפוק. נמאס לנו". בפילי איגלס קורים דברים טובים. נחכה ונראה. החותן(לא יודע מה הוא: הוא נשוי לבתי) שלי נשבע שהם מגיעים רחוק העונה
אור
15 אוג 2022 17:49:27אומרים "חתן", והוא אוהד של פילי אז זה לא כ"כ מפתיע
שמול
16 אוג 2022 06:28:55כמו שאור אמר, הוא החתן שלך. אתה אבל כן החותן שלו.
KobeG
15 אוג 2022 17:57:37לא רואה את דאלאס עושים את הצעד קדימה למרות שלפרקים שנה שעברה נראו טוב מאוד,
מקרטני ימשיך לאכזב
Kobv
16 אוג 2022 03:55:03לפעמים העונה מתחילה ונגמרת בלוח משחקים.
במקרה של האיגלס הוא יחסית קל על הנייר מזה של דאלאס. במקרה של פתיחה טובה הארטס יכול לקבל ביטחון ואז הסגל של פילי מספיק מעניין בשביל לרוץ גבוה העונה.
Li Ming
16 אוג 2022 05:12:22תודה על הפריוויו חברים, גם בבית פחות מעניין ועדיין משקיעים בכתיבה משובחת שכיף לקרוא
רביב פייג
16 אוג 2022 09:39:54איזו סקירה נהדרת ומלאת רובדים.
הרגת אותי עם אוון אינגראם כמלך ההפלות ברו נגד וויד.
יניב ש.
16 אוג 2022 10:24:38סיקור בקצרה:
– רחמים על הג'ייאנטס
– מזל טוב לוושינגטון על השם החדש, אולי יצאו לדרך חדשה.
– פילדלפיה בכיוון הנכון
– הקאובויס יעפילו לפלייאוף, ולא הרבה מעבר לכך
ארז
16 אוג 2022 14:48:03תודה, סיקור טוב, שווה להתעקש ולקרוא הכל. הקאובויז עדיין הם אמריקה׳ז טים, לא יעזור בית דין. הם מועדון ענק שכמה שיפשל יש להם עדיין כסף ורקורד (ושלושת רבעי מהפרשנים בכל הרשתות) ועל כן הם עדיין נתפסים כteam to beat, בצדק או שלא בצדק. לאחרונה זה חצי-חצי, בעיקר חצי עונה ראשונה שבו כולם עולים מולם ביראת כבוד ואז החצי השני שאחרי הפדיחות שהם מפסיקים לקבל את הריספקט האוטומטי של היריבות.
אם כבר מועדון שמקבל ריספקט, הג׳איינטס כיאה למועדון מ״העיר ניו יורק״ (במרכאות כי הם מזמן כבר לא משחקים שמה) נהנים מהייפ של אלופים פלוס קהל נלהב של כל תושבי פרברי ניו ג׳רזי שאולי גדלו בברונקס ובמנהטן, אבל מזמן כבר לא שמה. התוצאה בהתאם, קבוצה שתהילתה מאחוריה וזהותה כבר פיקטיבית לגמרי, ורק בגלל השוק, הכסף והתקשורת ממשיכים להתייחס אליהם כאילו הם עדיין שם.
הקומנדרס, שהאמת שכבר היה עדיף אם היו נשארים הוושינגטון פוטבול טים, גם הם קבוצה של פעם, כמו שכל ילדי האייטיז זוכרים את הרדסקינז המאיימים שיחד עם הדולפינס וכמובן הפורטי ניינרס היו כל כך טובים שאפילו לפרובינציית הכדורגל בלבנט הגיע שמעם. כיאה לעוד קבוצה של פעם, הדבר היחיד שהיה מעניין שמה בשנים האחרונות היה השם, ועכשיו גם זה הפך לעוד חדשות של אתמול. עוד קבוצה של כלום בעיר של כלום, מצטרפת לאחותיה הנאשיונלס, הקפיטלס והוויזרדס כמועדונים אפורים בעיר שאף אחד לא רוצה לגור בה.
לבסוף האיגלס, או. נכון שהיתה להם עונה חצי קלאץ׳, אבל הם תמיד תמיד נותנים הצגה. בעיני הם היוצא מן הכלל מכל קבוצות פילדלפיה של היום. כפי שמצופה מעיר שהיא ״ליד״ הטריי-סטייט, קבוצות מפילדלפיה תמיד היו ״ליד״. פה ושם היה מגיע להם איזה דוקטור ג׳יי או שאיזה פיט רוז עורק לשורותיהם והם מצליחים לגרד אליפות, ואז נמוגים חזרה אל הערפל. אז הרבה תקווה אין, אבל מה שכן, יש הרבה פאן במשחק של האיגלס. וצריך להזכיר, הקבוצה האחרונה מהבית הזה שהגיעה לוורלד סירייס, אז אבקש לתת כבוד. ואם לא כבוד להישגים, כי אין, אז לפחות כבוד להצגה.
nadav
17 אוג 2022 10:56:08אחלה סיקור.
תודה.
אתם בטח שומרים את ה AFC west לסוף ?