הרול פלייר האהוב עלי – דווין ואסל / יהלי אולמר

מוכנים או לא, הנה אנחנו קופצים!

וואו, זה היה מסע מעייף. אני רוצה לישון מעכשיו עד שסקרמנטו תגיע לפלייאוף.

חזרנו 22 שנים אחורה בזמן. אנחנו כרגע בשנת 2000, כששאק וקובי לוקחים את האליפות הראשונה שלהם עם פיל ג'קסון על הקווים של הלוס אנג'לס לייקרס. ב-23 באוגוסט של אותה שנה, יום ההולדתו ה-22 של בראיינט, תינוק בן יומו הגיח אל אוויר העולם. בצד השני של אמריקה- ליתר דיוק בלורנסוויל, ג'ורג'יה, דווין ואסל שלנו החל את חייו כמו שכולם מתחילים את חייהם. ההמשך, אם כן, הוא השונה.

נקפוץ כעת אל שנת 2014. דווין עבר את בית הספר העממי וכעת הוא נכנס לשנת הפרשמן בתיכון (כיתה ט'). ואסל העביר את ארבע שנות התיכון (אני מדמיין עולם שבו סילבר יכריז על וואן-אנד-דאן גם בתיכון ומיליוני מורים יפטרו מהמון תלמידים סוררים שקולעים ניירות לפח באמצע השיעור תוך כדי צעקת "קובי!") בבית הספר התיכון פ'יצטרי רידג' בסוואני, ג'ורגיה. הוא מסיים את חוק לימודיו כמדורג 184 מבין שחקני התיכון בארה"ב והולך לשחק במכללת פלורידה סטייט סמינולס.

פלורידה סטייט:

כאמור, ואסל נולד רק בסוף אוגוסט, עובדה ששמה אותו בצד הצעיר של המחזור שלו. הוא מתחיל את קריירת הקולג'ים שלו כשחקן העשירי ברוטציה של המאמן לאונרד המילטון, כשלפניו נמצאים שמות כמו אמ.ג'יי ווקר (שם מחייב), טרנט פורסט וטרנס מאן (חבר טוב של דווין עד היום). כמו כן, הוא מבטא את הזיקה שלו לקובי ע"י בחירת הגופיה מספר 24, איתה הוא משחק עד היום.

במשחק הראשון, מול פלורידה גייטורס בדרבי, הוא מקבל 6 דקות וקולע שלשה וחטיפה. הסטטיסטיקה הזו תהיה סמלית בהמשך. עונת הפרשמן שלו התאפיינה בדקות משחק לא יציבות, כשרצף המשחקים הכי ארוך בו קיבל דקות משמעותיות (מעל 12 דקות) הוא 4 בלבד. אף על פי כן, הוא ניפק תצוגות יפות כמו 11 נק' ב-16 דק' מול ג'ורג'יה טק, 13 ו-7 קרשים נגד נוטרדאם ובטורניר ה-ACC הוא קלע 14 ברבע הגמר מול וירג'יניה טק (של מיודענו קרי בלאקשיר). בטורניר ה-NCAA הוא היה שחקן שולי ולא קיבל יותר מ-6 דקות למשחק.

חדור מטרה

בעונת הסופמור שלו (2020) היוצרות התהפכו. מאן עזב לדראפט 2019 ודווין נתן קפיצה אדירה, כשהפך לווינג (ולשחקן) המוביל של הקבוצה על חשבונם של ווקר ופורסט. הוא הוביל את הסמינולס בנקודות, ריבאונדים וחסימות (יחד עם הפרשמן פאטריק וויליאמס, שניהם שחקני הגנה מיוחדים להפליא). המחמאה הגדולה ביותר לשיפור של ואסל הייתה השיפור של קבוצתו, כשהיא מסיימת במקום הראשון בקונפרנס, אך דווקא בשנה זו טורניר המכללות בוטל עקב הקורונה.

מבחינה אישית, דווין נתן שתי הצגות ענקיות שהעלו את קרנו- 27 מול אותה וירג'יניה טק, ו-23 עם 11 ניקויים נגד מיאמי. למרות זאת, 6 הופעות של ספרות בודדות בטור הנקודות היוו עדות לכך שיש לווינג עוד דרך לעשות. ואסל נישא על כנפי המומנטום מהעונה הזאת אל עבר דראפט 2020, בו נבחר במקום ה-11, רק שני מקומות מתחת לדני אבדיה (המדד החשוב באמת).

על המגרש/דו"ח הסקאוטינג:

קודם כל, נתחיל עם נתונים פיזיים: דווין רשום בגובה של 2.01 מטר ("7'6 פיט), משקלו עמד על 88 ק"ג (194 פאונדס) כשנכנס לליגה. כיום, הוא כבר שוקל 90 ק"ג (200 פאונדס). המשקל שלו נמצא על הצד הרזה לווינג- כששמים אותו על ציר המשקל על שם מובלי-הולמגרן, הוא קרוב יותר לצד של הביגמן מקליבלנד. הווינגספאן שלו מוערך ב-2.08 מטר, נתון מעולה לכלי שעוזר לו בשני צידי המגרש.

הקליעה שלו הייתה טובה ויציבה במכללות- הוא דייק ב-41.7% מניסיונותיו לשלוש, נתון שנשאר יציב לאורך שתי עונותיו כסמינול, למרות שאחוזי העונשין שלו יכלו להיעזר בשיפור מסוים, עם 72% באותה התקופה. לאחרי שינוי המכניקה שלו שנעשה בתקופה בין המכללות לאנביאיי, הוא עומד על 35.7% מדאונטאון בקריירה המקצוענית שלו, ירידה מדאיגה מימי הקולג'ים. מצד שני, אחוזי העונשין שלו דווקא השתפרו ל-84%, מה שמרמז על פוטנציאל קליעה גבוה יותר מהאחוזים שלו. בנוסף, דווין מחזיק בנטייה לקחת כדרור או שניים מקו השלוש אל אחד משלושת איזורי המיד ריינג' (פלואוטר, אמצע המיד ריינג' ולונג 2) והוא קלע משם בעונה האחרונה במעל ל-40% בכל איזור. ידיו הארוכות עוזרות לו לסיים בטבעת בצורה מכובדת, עם 66.7% משם בשנתיים האחרונות.

ואסל הוא שחקן קבוצתי, בעלת אינטליגנציית משחק מכובדת ומוסר סבבה, אבל ההיבט הזה אינו ייחודי במשחקו. הייחודיות שלו באה לידי ביטוי בצד האפור של המגרש- הזריזות והידיים הארוכות שלו יכולות להציק לשלל שחקני פרימטר, והוא יכול לשמור על 4 עמדות החוץ (רוב קבוצות הליגה משחקות רק עם ביגמן אמיתי אחד על המגרש, אם בכלל). מבחינה פיזית, הוא אינו חזק מדי אבל יש לו רגליים זריזות שעוזרות לו. יכולת החסימה שלו טובה לווינג.

סאן אנטוניו ספרס:

כמו שהזכרנו קודם, דווין נבחר במקום ה-11 בדראפט 2020, הבחירה הגבוהה ביותר ביי פאר של הספרס בדראפט מאז קוואי לאונרד שנבחר 15 (וגם הוא נבחר במקור ע"י אינדיאנה). הציפיות מדווין היו גבוהות, כציפיות הטבעיות מבחירת הלוטרי הראשונה של המועדון מזה נצח במונחי אנביאיי.

הרוקי עמד בציפיות בדרך לא טריוויאלית- הוא נכנס היישר לרוטציה של קואוץ' פופ, הפלח הזקן, שאוהב לשתף צעירים כמו שאני אוהב במיה (לא אכלתי במיה מאז שהייתי בגן). היו ערבים שהוא לא שותף בהם כלל, אל מול ערבים בהם קיבל המון זמן במה (או פרקט). המשחק הטוב ביותר שלו הגיע בניצחון חוץ בפיניקס באמצע אפריל- עם 18 נקודות, 4 שלשות ו-2 חסימות, כולם שיאי קריירה, בניצחון אדיר על מועמדת לאליפות. הוא שותף ב-62 משחקים באותה עונה (מתוך 72), וקיבל 17 דקות בממוצע למשחק.

בעונה האחרונה, ואסל נכנס לחמישייה לעיתים עקב עזיבתו של הכוכב הגדול של הספרס בשנים הקודמות, דמאר דרוזן, בטרייד לשיקגו. מספריו של הסופמור קפצו בכל קטגוריה סטטיסטית אפשרית (גם בשליליות, כמו איבודים ועבירות) כשהוא ממצב עצמו כראוי למעמד של שחקן חמישייה. בתחילת העונה, הוא פתח במשחקים בצורה ספורדית בלבד, אך הכל השתנה במשחק החוץ השני ברודיאו רואד טריפ, מול ההוקס מאטלנטה. דווין פתח בחמישייה, סיים עם 20 חיצים ב-9/13 מהשדה ורשם פלוס מינוס של 40+ מפלצתי בניצחון הספרס.

מאז, ואסל שלנו לא יצא מהחמישייה באף משחק עד סוף העונה. הוא המשיך בגרף השיפור המתמיד שלו, כשרשם בתקופה זו את שיא הקריירה החדש שלו: 22 נקודות ועוד פעמיים- נגד מיאמי ופורטלנד. הספרס הגיעו למשחק הפלייאין, שם דווין זרח עם 7 שלשות ו-23 נקודות שניסו לחפות על משחק רע של מארי וג'ונסון, אך זה לא הספיק לסאן אנטוניו שסיימה עונה שלישית ברצף מחוץ לפלייאוף. להערכתי, בסיום השנה, הוא היה השחקן הרביעי בחשיבותו בקבוצה, אחרי מארי, קלדון ג'ונסון ויעקב פולטל (הבחור שקרוי על שם משחק הניחושים פולטל).

מבט אל עבר האופק:

באיחור של מספר שנים, הנהלת הספרס עשתה מספר שינויים שמעידים על כיוון ברור- ירידה לצורך עלייה. במבט על הקבוצה לאחר הטרייד על מארי בתמורה לעתיד של אטלנטה, קל לראות שהעונה הקרובה תוקדש לפיתוח הכשרונות הצעירים של הקבוצה- ג'ונסון, הסופמור ג'וש פרימו והרוקיז ג'רמי סוהאן, מאלקיי בראנהם ובלייק ווסלי. לואסל יש תפקיד חשוב בקבוצה הזו תור אחד משני שחקני ההתקפה הטובים בקבוצה (פולטל מרוויח את לחמו בהגנה ובפלואוטרים הלא צפויים שלו).

תראו, אני סקפטי לגבי הסיכוי שעונת פריצה כתובה בכוכביו של דווין- הקריירה שלו מתאפיינת בשיפורים ליניאריים והדרגתיים בכל עונה. הוא לא בהכרח יוסיף אלמנטים חדשים למשחקו, אולם אפשר להיות בטוחים שהוא ישדרג את היכולות הקיימות שלו. אני מקווה שלאורך הקריירה שלו הוא יתייצב כשחקן חמישייה נהדר לאורך זמן ארוך ככל הניתן.

למה בחרתי לכתוב על דווין ואסל:

בשביל: דווין מהווה את אב הטיפוס לווינג המודרני שלא נדרש ליצור מכדרור ולרשום טריפל דאבלים למכביר, אלא האחד שנדרש לעצור את אלו שכן יודעים ליצור מהכדרור. המבנה הפיזי הארוך שלו, משקלו הסביר והרגליים הזריזות שלו הם בסיס חזק מאוד (גם אם לא מושלם) לשמירה הנהדרת שלו על שלל שחקני הפרימטר בליגה, בעיקר על שחקני הכנף. אני אוהב לצפות בו משחק הגנה, כשבהתקפה הוא מחזיק במספר תכונות שחביבות עלי- קליעה טובה מבחוץ, משחק מיד ריינג' מפותח, אתלטיות שנראית טוב יותר בזכות ידיו הארוכות ויכולת סיום נהדרת בצבע.

ברמה האישית, דווין נראה כטיפוס נחמד ומצחיק, לפחות מהרושם שלי שמבוסס על סרטוני הוידאו שמחלקת המדיה של הקבוצה משחררת. אפילו פופ שחרר עליו איזו מחמאה פעם. תראו בעצמכם:

ובקיצור: ווינג שלם ושחקן שמתבשל לאט לאט.

יהלי אולמר

אנשי כדורסל שהשפיעו עליי: פיל ג'קסון, מאנו ג'ינובילי, טים דאנקן, מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, סטפן קרי, ג'ייסון וויליאמס, ויקטור אולדיפו, אלן יוסטון, ניקולה יוקיץ', קיירי אירווינג, ברנדין פודז'מסקי.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. asaf

    12 אוג 2022 10:47:10

    תודה יהלי. בחירה טובה ומהנה לקריאה. במקרה של וואסל לדעתי יש מצב שעוד 4-5 שנים נסתכל עליו בעיניים של יותר מרול פלייר בליגה.

  10. אבי טרכטמן

    13 אוג 2022 21:41:28

    אני לא מבין מה רול פלייר בואסל
    רול פלייר זה שחקן שעושה משהו אחד ממש טוב. תיבול בהגנה, קאזינס היום בתור מישהו ששומר על סגנון המשחק כשיוקיץ בחוץ. מלו היום כאיסטנט סקורר. טאקר כמישהו שהוא נטו 3 אנד די
    אבל ואסל הוא סתם שחקן בסדר בלי מיוחדות אמיתית

  12. John

    15 אוג 2022 10:19:06

    יהלי נהדר!!!
    וסל הוא בדיוק על הגבול בין שחקן שיכול לייצר מעמדת הווינג לרול פלייר משובח. ברור לי שהאחוזים משלוש יעלו כשיהיה בקבוצה כוכב אמיתי היודע ליצר מצבי קליעה. מה שמאכזב הוא בכך שהוא עוד לא הראה שיפור משמעותי בשליטה בכדור. בפלורידה סטייט דווקא נראה בדרך הנכונה, אך כשאני רואה את הקפיצות של פטריק ווילאמס חברו לקבוצה בשיקגו (עונת הפריצה בפתח…) ואת סקוטי בארנס שהגיע אחריו לפלורידה סטייט, אני מבין איך נראים שחקנים שמבצעים קפיצות גדולות.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט