הרול פלייר האהוב עליי – דסמונד ביין / יהונתן גזלה

דראפט 2020 היה קוץ בתחת. נגיף הקורונה השתולל בעולם בחודשי מרץ אפריל של אותה השנה. ה-NBA ביטל את הפלייאוף למועד בלתי ידוע, ה-NCAA ביטל את הטורניר הגדול ובכך נותרנו עם חבורה של מועמדים להיבחר שגם ככה היה קשה לחלקם לרמות\שכבות וכעת אפילו לא היתה אפשרות לצפות בהם תחת אור הזרקורים מול יריבות איכותיות. כשהערפל התפוגג, אירועי הדראפט נדחו ל-18 לנובמבר. משך הזמן שהמועמדים להיבחר מבלים תחת המיקרוסקופ של המומחים ומנהלי הקבוצות התארך בכמעט עוד 5 חודשים ויצר מצב מוזר בו מצד אחד שחקני מכללות לא שיחקו יותר ומצד שני ככל שהזמן עבר, מנהלי הליגה עברו לנבור בשיני הסוס במקום להסתכל על הסוס עצמו. או במילים פשוטות כל פרוספקט עבר "מסדר פאקים" מעמיק…

דסמונד ביין היה אחד מהקורבנות של תהליך זה. תגידו אתם, היכן הייתם בוחרים קומבו גארד בגובה של 6'6 (1.98 מ'), שחקן שנה רביעית מקונפרנץ הביג 12 החזקה, שהגביר את התפוקה שלו משנה לשנה עד שבשנתו האחרונה קלע 16.6 נק' עם 6.3 ריב' ו-4 אסיסטים באחוזים נדירים לשלוש (44.2% ב-6.5 נסיונות)? אמנם, הוא לא היה מאוד אתלטי, אבל הוא הראה שהוא מגן וקשוח ושחקן התקפה שיודע לקבל החלטות תחת לחץ. ומה שהחסיר בצעד ראשון ממוצע, השלים בגוף שרירי לגארד שמאוד קשה להזיזו. בעיני, זהו פרופיל של שחקן לוטרי או מקסימום בחירת 15-18 בכל שנה. אילו היה נערך טורניר NCAA בו היה מתפוצץ, אף היה יכול לנוע לכיוון הטופ 10. אך עד שהגענו לנובמבר 2020, הזרקור לא כוון על מה שהוא כן, אלא למה שהוא לא. במיוחד זכור לי ההתעסקות במוטת הידיים הקצרה (4'6) שלו ועל כך שלא באמת יוכל לשמור יותר משתי עמדות ב-NBA.

אז בערב הדראפט ב-18.11.2020, כלאחר יד, הבוסטון סלטיקס בחרו בו בבחירה מספר 30 והעבירו אותו לממפיס תמורת 2 בחירות סיבוב שני עתידיות. הפנים המאוכזבות של ביין שנפל כמעט עד הסיבוב השני אמרו הכל.

אבל הקללה יצאה מבורכת. מחוץ לפוקוס התקשורתי, הגריזליז שנה אחרי הבחירה במוראנט, קלטו לקבוצתם את אחד הסמלים שהכי מדגישים את מנטליות ה"לא שם קצוץ"\ "לא מפחד מאף אחד" שלה. כי הוא באמת כזה. כבר בעונת הרוקי הראה הבטחה כאשר קלע 9.2 נקודות ב- 43% משלוש ב-22 דקות. הוא בעיקר עלה מהספסל אבל מדי פעם עלה בחמישיה במקום גרייסון אלן שפתח בחמישיית הגריזליס ונפצע לקראת סוף העונה.

השנה, בשנת הסופמור שלו בגיל 23, אחרי שגרייסון אלן הועבר למילווקי, כבר תקע יתד בחמישייה הפותחת ולא זז ממנה. בעונת 21/22 המופלאה, שהזניקה את הגריז למקום השני במערב ולסדרה לדורות מול האלופה שבדרך, ביין היה אי של יציבות, חוכמה, קשיחות וגמישות תפקידית. הוא קלע 18.2 נק' ב-46% מהשדה ו-43.6% משלוש ב-7 נסיונות, מסר 2.7 אסיסטים על איבוד וחצי בלבד וכל זה בקצת פחות מ-30 דקות משחק. לקו העונשין כמעט ולא הגיע, אך כשהוא נוחת שם הוא כמעט ולא מחטיא (90% השנה).

בכלל, לדסמונד ביין יש את אחת ממכניקות הקליעה הכי "רטובות" שתראו. בסיס הרגליים שלו חזק בצורה בלתי רגילה, מה שמצריך ממנו מעט מאוד כיפוף בשביל לייצר מומנטום. הרגלים שלו מצביעות באופן קבוע ב-45 מעלות לסל (אחד השינויים הגדולים מה-15 השנים האחרונות כשמלמדים לקלוע). השחרור שלו מהיר ובתנועה מושלמת כשידיו הקצרות מהוות יתרון בעניין זה. הוא כמעט ולא מזנק ובכך מייצר אלמנט של חזרתיות מבלי לבזבז אנרגיה (בדומה לקליי ת'ומפסון ובאדי הילד)

אך ביין הוא יותר מרק שחקן עם קליעה חלקלקה. כשאני מדבר על גמישות תפקידית, הכוונה היא לא רק ביכולת לנוע בין עמדות אלא גם ביכולת לשחק סגנונות שונים ולתת תוצרת היכן שצריך בכל ערב נתון. כי ביין בהחלט יכול לשחק כספוט אפ שוטר משובח היוצא מחסימות (44% לשלוש בספוט אפ), כאשר ג'ה מחזיק בכדור וחודר לרחבה כמו טיל בליסטי. הוא גם יכול להפוך למוביל כדור כאשר הוא מזין כדורים או עולה מכדרור (43% בפול אפ לשלוש). הוא היה שחקן ה-ISO הכי טוב של הגריזליס השנה (1.23 נק' לאחזקת כדור לעומת 0.99 של ג'ה) רק שהדבר נעשה בתדירות נמוכה. בנוסף, הוא גם יכול להתפקס על משימה הגנתית כמו חברו דילן ברוקס.

אם שרדתם עד כה, אתם בטח שואלים, מדוע אני עדיין מחשיבו כרול פלייר כאשר ישנם לא מעט הטוענים שכבר עכשיו הוא השחקן השני או שלישי הכי טוב בקונטנדרית? ועל כך אענה במלוא הביטחון העצמי ש…ש… אין לי ממש מושג. זה סתם עניין של תחושה. אם בכול זאת אנסה, אז ג'ה מוראנט הוא נקודת המוצא של התקפת הגריזליס כאשר ג'ארן ג'קסון מהווה בפועל את הפרטנר העיקרי שלו בפיק אנד רול. ביין, ברוקס, אדמס יחד עם קלארק, זאיר, ג'ונס וסלו מו, התאימו עצמם לכל הרכב שג'נקינס בנה על פי זמינות ועל פי היריבה. אז בעיני הוא רול פלייר בכיר לעת עתה.

הקטגורים יאתגרו אותי בכך שזו סמנטיקה. ההוכחה? אם ביין הוא רול פלייר התלוי בכוכביו וממלא תפקיד תומך, כיצד אני מסביר שב-45% מדקותיו השנה, כששיחק ללא ג'ה מוראנט, כוכב העל, אף אחד מנתוניו לא ירדו. ההיפך. פר 36 דקות ללא מוראנט הוא קלע 22.6 נקודות (לעומת 21.4 עם ג'ה על המגרש), באחוזים דומים ורק הכפיל את כמות האסיסטים מ-2.3 ל-4.4. מה שעוד יותר מרשים היה שכשג'ה לא שיחק, הנט רייטינג שלו עלה מפלוס 10.4 עם מוראנט לפלוס 13.1 ללא מוראנט לצידו. אני בכוונה לא צולל לעומק הסיפור שכבר דובר על אחוזי ההצלחה המטורפים של הגריזליס כקבוצה בהיעדר מוראנט. אך מביא זאת כאן מכיוון שדסמונד ביין הוא אחד הקטליזטורים הגדולים לצד ג'ונס, ג'קסון ושאר החבורה.

אז אני נשאר בשלי, מכיוון שבעיני כוכב הוא אחד מנקודות המוצא של התקפת הקבוצה. שחקן שההתקפה מתאימה עצמה אליו ולא להיפך. בנוסף קשה להתנתק מהאבחנה שבה מכוכב NBA, בטח שחקן קו אחורי, מצופה לייצר לעצמו מצבי קליעה ולהגיע לקו העונשין בחלק מיכולתו לשלוט בקצב המשחק. אלו שתי נקודות חלשות יחסית אצל ביין בשלב זה. שיפור היכולת להגיע לקו תהיה בעיני, אחד ממנועי הצמיחה החשובים שלו לשנה זו.

בנוסף, הוא אמנם מגן קבוצתי טוב וקשוח שעובר יפה בין חסימות, אך כשהוא נתפס באחד-על-אחד מול גארד מהיר או קפיצי, רגליו המעט יותר איטיות ומוטת הידיים הקצרות שלו בולטות. כמו במהלך הזה.

מה שכן החוצפה החיובית שלו ושל דילן ברוקס ממש מדבקת. ביין, למרות האופי הנוח והפרצוף מ"פ מורעל במילואים שלו, מחזיק גם בחוצפה וחוסר פחד המדבקים אחרים. אין ספק שהאופי של ג'ה, דילן, ברנדון קלארק ועוד משתלבים יפה. אבל ביין לא פראייר בכלל. הנה מקבץ נחמד של דוגמאות:

לא מתרגש מהמלך….
ג'וליוס רנדל מנסה להתגנב לטיים אווט של הגריז, ביין נותן לו קטנה
דוחף את מאמן מינסוטה בפליאוף כשהנ"ל מתלונן לשופטים

ביין בין מנהיגות לפילנטרופיה

ביין אמנם יכנס השנה בגיל 24 לשנתו השלישית, אך הוא לא מרגיש שום תחושת מעבר קיצונית. גם לא הפיכתו לאב טרי החל מהקיץ. הוא משמש לא פעם כדמות וותיקה ואחראית של ווטרן וותיק בקבוצה למרות היותו כה צעיר.

"תמיד הייתי ווטרן, אבל עכשיו אני ווטרן אמיתי", אמר ביין בראיון לאתר מקומי בממפיס . "תמיד הייתי הבחור שיוביל דרך דוגמא אישית". אחד מהמהלכים האלה בפוסט סיזן האחרון, היה להזמין את הרוקיז הטריים של הגריזליס, למפגש היכרות וגיבוש בביתו יום לאחר הדראפט. מטרת המפגש הייתה חברית אך הוא פתח את עצמו בפני הרוקיז לשאלות על הליגה ועל הביזנס בין משחקי הוידאו המשותפים והצחוקים שהתרחשו.

עוד דוגמא למנהיגותו היא הפגישה אותה יזם עם זאיר ווילאמס בליגת הקיץ השנה. ביין, למרות פעילות ענפה בעולם העסקים ופעילות פילנטרופית, מצא זמן להגיע לביקור בווגאס למשחק ליגת קיץ של הגריז כדי לצפות בווילאמס. הוא תפס את ווילאמס שהפך לחברו השנה לשיחה צפופה. ווילאמס לא פתח טוב את ליגת הקיץ וחש כי ממפיס דרך הדראפט, יצרו עומס בעמדה שלו. הוא לא לגמרה מצא עצמו בקבוצת ליגת הקיץ כיהלום דראפט משנה קודמת כאשר הגריזליס הבליטו את החברה החדשים שהגיעו ונראו מגובשים. ביין לקח את ווילאמס לשיחה וניסה להראות לו באיזה אופן הוא יכול להראות את ערכו ולתרום לקבוצה. במשחק הבא, זאיר החזיר במשחק אישי נהדר, הכי טוב עד לרגע זה. ווילאמס וביין עבדו באופן הדוק כל העונה הקודמת עם עוזר המאמן דארקו ראיאקוביץ' וביין מרגיש צורך להשאיר את הסופמור הארוך והמבטיח תחת חסותו גם השנה.

לדסמונד ביין יש גם עולם פורה מחוץ לעולם הכדורסל. הוא פעיל מאוד בקרן של פדקס פורום העוזרת לילדים מעוטי יכולת ממפיס לקבל ציוד לבית הספר.

"אני רוצה לעשות דברים כאלה, להעלות חיוכים על הפנים של הילדים, הכי טוב שאני יכול. במיוחד באזור כמו ממפיס, זה חיוני לילדים לעורר קצת התרגשות לקראת שנת הלימודים, כדי לקבל את החומרים המתאימים". ביין מתחבר לעברו ומוסיף: "אני זוכר שהלכתי לקניות בבית הספר כילד ויש דברים שיש לך ויש דברים שאין לך. אבל נוכל לספק להם את הדברים הדרושים כדי להתחיל".

בנוסף נסע לריצ'מונד, וורג'יניה, המקום בו גדל אצל סבו וסבתו עד סיום גיל התיכון ועזר לאסוף 100 אלף דולר בתרומות למועדון וקייטנת כדורסל מקומית.

אני בהחלט רואה את ביין מרחיב את היותו דמות משפיעה בליגה מחוץ למגרש. הוא בוגר האוניברסיטה הנוצרית של טקסס (TCU) וקתולי אדוק. הוא סיים שם תואר ובעל יכולת רטורית נהדרת. הוא בהחלט מהסוג שימצא עצמו כדמות חזקה בארגון השחקנים עוד כעשור. על המגרש למרות שהתמיד הוצג כשחקן בעל רצפה גבוהה ללא אפ סייד ממשי, אני כן רואה עוד מקומות לשיפור. חלק מעניין זה יהיה להפוך לדמות פחות מתריסה על המגרש. כשאתה האנגרדוג יש בזה קסם. כשאתה הופך לפייבוריט זה נראה שחצני. מצד שני, נכון שביין הוא לא תמיד השחקן הכי סימפטי לפגוש כשהוא משחק נגד הקבוצה שלכם. הוא אגרסיבי, בעל פה גדול שלא מפחד מלערבב קצת בלאגן. אך אין הרבה קבוצות שאם המצב היה מאפשר לא היו רוצות אותו לעצמן. על המגרש ומחוצה לו.

John

כותב כשזה בוער בעצמותיי או כשעונת הדראפט בעיצומה

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. מעולה ג'ון!
    שחקן שאהבתי מאוד במכללות ועכשיו בגריזליס. הלוואי שבעונה הבאה יעשה את הפריצה ויקבל קצת ברינקס שמגיע לו.

    1. הגריזליס צמחו "מהר מדי" וימצאו את עצמם במצב בעייתי כאשר ג'ה וג'קסון יהיו תחת חוזים יפים וברוקס ירצה את שלו מה שלא ישאיר הרבה לכל השאר. הם גם לא בדיוק קבוצה שתיכנס עמוק למס המותרות. לי יש תחושה שהגריזליס כן יבחרו בביין ויבנו על הצעירים סביב ג'ה וג'קסון כאשר שאר הוותיקים ייעלמו או יחתמו על חוזים זולים.

  2. תודה יהונתן. שחקן נהדר, נראה מהצד שבאמת גם יש לו את האישיות הנכונה. שאלה מעניינת האם הוא רול פלייר או לא, בעיניי בטח לא עונה להגדרת הרול פלייר הקלאסי ונראה לי שבקצב הזה עוד שנתיים-שלוש התשובה תהפוך מוחלטת ללא רול פלייר אלא כוכב. אגב בלי קשר שווה לתת מעקב על מה שממפיס עושה עם צעירים בשנים האחרונות ואם בחירות דראפט לא גבוהות מאוד (ביין, קלארק, ברוקס, זאיר וויליאמס)

    1. האם ג'ורדן פול הוא רול פלייר בעינך? למשל בעיני קליי ת'ומפסון שיחק כרול פלייר השנה, אך בשנים עברו נכון שהוא לא היה הפוקוס תמיד אבל היו מספיק משחקים בהם היה שחקן המטרה הראשי של הווריורס. וגם הוא לא מגיע מספיק לקו העונשין ומייצר לעצמו מצבים. אבל ביין בעיני לא במקום של קליי אלא יותר בין פול לוויגינס

  3. תודה רבה!
    בין השחקנים הכי אפקטיביים בליגה. הקליעה, קבלת החלטות נכונה, נותן 200% בהגנה. עבר פריצה אדירה העונה

  4. תודה ג'ון. אחלה פוסט.
    עם זאת, אני מסכים עם הטענה שביין הוא לא ממש רול-פלייר. היה השחקן השני בחשיבותו של הקבוצה השנייה בטיבה העונה, ובפלייאוף הוא השתדרג עוד קצת, בעיקר אחרי הפציעה של מוראנט.

    1. אני מסכים שהוא יכול להפוך ליותר.
      אבל כשכולם בריאים הוא עדיין בעיני ממלא תפקיד. לרוב של קאץ' אנד שוט או כניסה למיד ריינג'. אבל הוא יכול הרבה יותר. בעיני אם יתחיל להיות מוביל כדור בפיק אנד רול זה ישנה הכול. לדעתי הוא מספיק פיזי להגיע לקו 4-5 פעמים למשחק (זה כבר תוספת משמעותית כי הוא 90% מהקו). לדעתי יקבל גם יותר כדורים השנה על חשבון ברוקס. אם יקלע סביב ה-20-22 באופן יציב, אני חושב שניתן להגדירו ככוכב. השנה עוד היה רול פלייר

  5. פוסט פשוט מצוין, אהבתי מאוד את ניתוח התפקוד שלו על המגרש בהתאם למימדיו, הוא בהחלט עוד לא כוכב שלישי אבל עוד קפיצה קטנה והוא משתדרג מרול פלייר בכיר לכוכב משנה. תודה רבה

  6. אחלה בחירה.
    לדעתי הוא רול פלייר כמו שאמרת, אולי עם הניסיון הוא ישתדרג, כרגע הוא לא כוכב.
    כתוב מעולה. תודה רבה

  7. הוא על הגבול בין רול פלייר לכוכב.
    בטח אחרי ההופעה בפלייאוף.
    לדעתי ההגדרה שלו תלך יד ביד עם ההצלחה(או חוסר ההצלחה) של הדובים השנה
    🙂

  8. פוסט מעולה על שחקן שאני מאוד אוהב.
    הכי נהניתי ממפיס בהנהגתו, כשג'ה לא היה.
    שחקן ענק עם אופי קשוח שמראה ששחקנים לא בוחרים לפי נתונים פיזיים בלבד.
    שמח שהגיע למקום שהכי מתאים לו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט