סדרות הגמר הגדולות של כל הזמנים – בוסטון/לייקרס 2008 VS שיקגו/לייקרס 1991 / עמיחי קטן

הקרב החמישי של שמינית הגמר הסתיים בנוק-אאוט, כאשר הסדרה של הסלטיקס והלייקרס ב-1984 גברה על זו של 2010 בין אותן הקבוצות בתוצאה 115- 21, מה שהעניק לסדרה המנצחת נתון יוצא דופן של 84.56% מהקולות. הפעם, בכתבה השביעית של שמינית הגמר, בוסטון והלייקרס של 2008 יעמדו ראש בראש נגד שיקגו והלייקרס של 1991.

בוסטון – לייקרס 2008 / עמיחי קטן

הסיפור מאחורי המפגש – בוסטון בנו את הקבוצה הטובה בליגה כשקווין גארנט וריי אלן חברו לפול פירס, והם זכו במאזן הטוב בעונה הסדירה עם 66 ניצחונות, שיפור של 42 מהעונה הקודמת, בזמן שגארנט זכה בשחקן ההגנה של העונה. בפלייאוף זה הלך להם יותר קשה, אבל 8/8 בבית לעומת 0/6 בחוץ ב-2 הסיבובים הראשונים הביאו אותם לגמר המזרח, בו הגיע הפסד הבית הראשון שלהם לדטרויט, אבל גם צמד ניצחונות חוץ שסידר להם את המקום בגמר.

בצד השני, הלייקרס השלימו את הבנייה סביב קובי ברייאנט מאז ששאק הועבר למיאמי, והצירוף של פאו גאסול בינואר הפך רשמית את הלייקרס לקונטנדרים. הם אמנם סיימו עם 9 ניצחונות פחות מבוסטון בעונה הסדירה, אבל בפלייאוף הם הצליחו לנצח קצת יותר בקלות את דנבר, יוטה והספרס בדרך חזרה לגמר הראשון בלי שאק מאז הגמר שמוזכר בסדרה היריבה. היריבות המיתולוגית חוזרת בגרסה חדשה…

איכות הכדורסל:

כמה צמודים היו המשחקים – למעט משחק 6 האחרון, 5 המשחקים הראשונים היו צמודים והסתיימו בהפרש של 10 נקודות או פחות וב-4 מתוכם מדובר היה על הפרש של 6 ומטה. בסדרה היריבה היה משחק של 21 הפרש ומשחק של 15 הפרש, מה שמשאיר רק 3 משחקים צמודים בכלל. ב-1991 שיקגו הפסידו את המשחק הראשון ודי שלטו בסדרה מאז, בניגוד לזו של 2008 שלאורך כל 5 המשחקים הראשונים הייתה צמודה.

כמה צמודה הייתה הסדרה – יותר מהסדרה היריבה. כאן היו 6 משחקים לעומת 5 בסדרה היריבה, הקבוצות שמרו על הביתיות בסך הכל וניצחון החוץ היחיד בסדרה הושג רק אחרי קאמבק היסטורי, ובאופן כללי, אם נוציא את המשחק האחרון זה יכול היה ללכת לכל כיוון. בצד השני, הלייקרס השיגו ניצחון חוץ במשחק הראשון, אבל שיקגו הוכיחו עדיפות משמעותי בכל היתר.

כמה טוב היה הכדורסל ששוחק – הביג 3 של בוסטון בשיאם חלקו ביניהם כ-60 נקודות באופן מאוד מאוזן (פירס עם 21.8, אלן עם 20.3 וגארנט עם 18.2), וההגנה הנהדרת של הסלטיקס שהצליחה להתמודד היטב עם כל שחקני הלייקרס. בצד השני, ללייקרס הייתה רביעייה איכותית של קובי ברייאנט, פאו גאסול, למאר אודום ודרק פישר, והם סבלו אמנם מפציעה של אנדרו ביינום, אבל הלייקרס של 1991 סבלו מיותר פציעות.

רגעים אייקוניים – מתחילים כבר עם המשחק הראשון. באמצע הרבע השלישי נפצע פול פירס והורד לחדרי ההלבשה על כסא גלגלים אחרי שהוא קלע 8 נקודות ברבע והשאיר את בוסטון צמודים. דקות בודדות אחר כך פירס חזר לשחק ותפר שתי שלשות רצופות שהחזירו לבוסטון את היתרון, והם לא שמטו אותו יותר בדרך לניצחון 98- 88.

בוסטון ניצחו גם את משחק 2, אבל הלייקרס חזרו הביתה וניצחו את משחק 3, ובתחילת משחק 4 הכל עבד להם ושום דבר לא הצליח לסלטיקס. הלייקרס כבר הובילו ב-24 לפני שבוסטון החלו לצמצמם אט אט, ובעיקר ריצת 21- 3 שסגרה את הרבע השלישי ומחקה את כל הפער. המהפך הושלם רשמית כ-4 דקות לסיום, ומשם בוסטון לא שמטו את היתרון בדרך לניצחון החוץ היחיד של הסדרה.

כל זה מוביל אותנו בחזרה לבוסטון למשחק 6 והאחרון של הסדרה. קיבלנו רבע אחד צמוד, ומשם בוסטון ברחו והגדילו את הפער עוד ועוד לאורך המשחק, עד לניצחון 131- 92 בסיום. הרגע המפורסם ביותר הוא הראיון על הפרקט עם קווין גארנט מיד אחרי המשחק, ואני מוסיף בסרטון שאחרי זה גם את בריאן סקלבריני במסיבת העיתונאים.

השפעות עתידיות – כל דור של יריבות בין הלייקרס לסלטיקס צריך רגע שיהפוך את זה ליריבות של ממש. מה שבוסטון עשו ללייקרס במשחק 6 עשה בדיוק את זה, ובמשך השנתיים הבאות כל אוהד לייקרס כבר ציפה למפגש הבא בין הקבוצות ולאפשרות הנקמה. בצד של בוסטון, האליפות הזאת הייתה הצלחה משמעותית ראשונה של "סופר-טים" מזה הרבה שנים, ויצרה השפעה דרמטית על הניסיונות האלה בעתיד.

ייחודיות – בצד של בוסטון, הגמר הזה שבר בצורת של יותר מ-20 שנה ללא גמרים והביא להם את האליפות היחידה בינתיים מאז 1986. אצל הלייקרס, הבצורת אמנם הייתה קצרה הרבה יותר, אבל היה זה גמר בו הם שיחקו למעשה ללא סנטר כשפאו גאסול הוסט לעמדה הזאת בגלל הפציעה של ביינום, מה שהפך את הגמר לכזה בו המאבק העיקרי היה בעמדות הפורוורד, ואולי גילה לנו משהו על העתיד.

סיכום – עוד אחד מהמאבקים בין בוסטון ובין הלייקרס, כשהפעם דווקא בוסטון הם אלה שהצליחו לייצר "סופר-טים" ולהשיג עוד ניצחון ביריבות המיתולוגית הזאת. הסדרה הזאת גם השפיעה על השנתיים הבאות, בהן הלייקרס זכו ב-2 אליפויות ובוסטון היו הקבוצה המובילה במזרח כל עוד הם היו בריאים. לעומת זאת, הסדרה היריבה מציגה קבוצה בעלייה מול קבוצה שהגיעה לפרק האחרון שלה, ולכן הסדרה של 2008, שהציגה 2 קבוצות קרובות יותר לשיאן, עדיפה.

שיקגו – לייקרס 1991 / עמיחי קטן

הסיפור מאחורי המפגש – מייקל ג'ורדן והבולס הצליחו לעבור את הצרות מהשנים הקודמות, ובראשן דטרויט, וסיימו את העונה הסדירה בראשות המזרח והליגה כולה, בדרך לפלייאוף שגם בו הם הפסידו משחק אחד בלבד בדרך לגמר. בצד השני, הלייקרס סיימו את העונה הסדירה מחוץ למקום הראשון במערב, לראשונה אחרי 9 שנים רצופות בפסגה המערבית, לפחות בעונה הסדירה, אבל הם הצליחו לגבור על יוסטון, גולדן סטייט ופורטלנד בדרך למקום בגמר אחרי הפסקה של שנה.

איכות הכדורסל:

כמה צמודים היו המשחקים – המשחק הכי צמוד בסדרה היריבה נגמר בהפרש של 5, ולא הגענו בכלל לזריקה אחרונה מכריעה, ואילו כאן היו לנו 2 משחקים שהוכרעו על זריקה אחת של מייקל ג'ורדן. במשחק 1 הוא החטיא והלייקרס ניצחו 93- 91, ואילו במשחק 3 הוא קלע וכפה הארכה, שבה שיקגו ניצחו די בקלות.

כמה צמודה הייתה הסדרה – שיקגו אמנם ניצחו את משחקים 2-5, אבל לפחות עד הניצחון שלהם בהארכה של משחק 3 זו הייתה סדרה שקולה לחלוטין, וגם משחק 5 היה צמוד והוכרע רק מרצף קליעות של ג'ון פקסון בדקות הסיום. היו סדרות צמודות יותר, אבל אחת שהוכרעה במשחק של 39 הפרש היא לא זו שתזכה כאן ביתרון משמעותי.

כמה טוב היה הכדורסל ששוחק – מייקל ג'ורדן בסדרת הגמר הראשונה שלו עמד על 31.2 נקודות, 6.6 ריבאונדים ו-11.2 אסיסטים ב-55.8% מהשדה, 50% לשלוש, 84.8% מהקו, 56.6% אפקטיבי ו-61.2% טרו שוטינג, מה שהופך את הסדרה הזאת לאחת מהיעילות ביותר בקריירה של ג'ורדן. סקוטי פיפן, הוראס גרנט ופקסון קלעו גם הם בספרות כפולות אצל שיקגו, שהציגו ג'ורדן דומיננטי, אבל גם קבוצה עמוקה לידו.

הלייקרס כבר היו ללא קארים שפרש קודם לכן, אבל עדיין הייתה שם קבוצה חזקה מאוד מסביב למג'יק ג'ונסון עם ג'יימס וורת'י, ביירון סקוט, סם פרקינס, ולאדה דיבאץ' ואיי סי גרין. וורת'י וסקוט אמנם החמיצו משחק אחד כל אחד, ומייקל תומפסון שיחק רק באחד מתוך 5 המשחקים, אבל הקבוצה מסביב למג'יק הייתה טובה גם ככה, ולא בכדי הם הצליחו לעבור יריבות קשות בדרך – יוסטון של האקים, גולדן סטייט של TMC ופורטלנד של דרקסלר וחבריו.

רגעים אייקוניים – המשחק הראשון הוכרע על חודו של סל מכריע, והחטאות של ג'ורדן ופיפן בשניות הסיום, והלייקרס לקחו את המשחק הראשון של הסדרה בחוץ, בדיוק כמו שהם עשו בפעם הקודמת שהם הגיעו לגמר ללא קארים בשורותיהם, וגם אז פיל ג'קסון היה אצל היריבה, אם כי אז הוא היה עדיין שחקן. סם פרקינס היה זה שקלע את השלשה שהעניקה ללייקרס את היתרון המכריע.

את משחק 2 שיקגו ניצחו בקלות, ובשניות הסיום של משחק 3 הצליח ג'ורדן לקלוע את הסל ששלח את המשחק הזה להארכה. את תוספת הזמן שיקגו ניצחו 12- 4, ו-5 הדקות הנוספות שקיבלנו לא היו צמודות אמנם, אבל קודם לכן קיבלנו משחק צמוד בדרך לאותו סל מכריע של ג'ורדן שכפה הארכה.

במשחק 5, האחרון של הסדרה, מי שבלט אצל שיקגו בדקות האחרונות היה ג'ון פקסון, שניצל את ההתמקדות ההגנתית בג'ורדן כדי לקלוע כמה סלים חשובים שקצת פתחו פער בדקות הסיום. פקסון אמנם ידוע יותר בשל קליעה אחת ספציפי בגמר אחר, אבל אם מסתכלים על משחק ולא על זריקה בודדת, כנראה שמדובר במשחק הטוב ביותר שלו בגמרים.

השפעות עתידיות – האליפות הראשונה של ג'ורדן והבולס הייתה אות הפתיחה לעשור שבו הם יזכו ב-6 אליפויות, בזמן שאצל הלייקרס מג'יק פרש באותו קיץ והם עברו לכמה שנות בינוניות במרכז טבלת הליגה עד שהסופרסטאר הבא ינחת אצלם (או 2 במקרה הזה). חוץ מזה, המאצ'-אפ הישיר בין מייקל למג'יק יכול לעניין את אנשי ההשוואות, כמו גם העובדה שג'ורדן הרבה במסירות בסדרה הזאת, יותר מאשר בכל סדרה אחרת בקריירה שלו.

ייחודיות – מפגש הפלייאוף היחיד בקריירה בין 2 הגארדים שתפסו את 2 המקומות בחמישיית העונה באותן שנים, ושניים שעד היום מוזכרים בכל רשימה של הגדולים ביותר. זו הייתה סדרה שבה ההגנה אילצה את ג'ורדן לחפש את חבריו לקבוצה באופן שיטתי, והיכולת שלו לעשות את זה סייע לבולס לנצח את הסדרה והיה לה חלק משמעותי בתהליך שהם עברו בדרך להיות הקבוצה הגדולה של השנים הבאות.

סיכום – מייקל ג'ורדן נגד מג'יק ג'ונסון בסדרת פלייאוף. הקבוצה הגדולה של שנות ה-80 נגד הקבוצה הגדולה של שנות ה-90 בקרב ישיר על אליפות של שנת המעבר ה"רשמית" בין העשורים. שתי קבוצות מאוד עמוקות ומלאות בשחקנים איכותיים ומוכרים, כשגם אם הלייקרס היו קצת אחרי השיא, הם בכל זאת הצליחו להקשות על שיקגו יותר מכל יריבה אחרת באותו פלייאוף. תבחרו בסדרה הזאת, ולא באחת שבה הלייקרס חטפו 39 הפרש במשחק ההכתרה של היריבה.

יש מקומות פנויים לקחת חלק בפרוייקט, וכל המעוניין מוזמן. הקישור להרשמה כאן:

זה הקישור להרשמה:

https://docs.google.com/spreadsheets/d/1wjTRcaoVKNnDsRc71tg7o_PXusZaYdNQq76GR4b_y2U/edit?usp=sharing

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 31 תגובות

    1. eliko3rd

      11 אוג 2022 08:59:28

      איך אתה מגדיר סדרה גדולה?
      לדעתי 2008 הייתה אחלה סדרה. צמודה ומותחת מלבד המשחק האחרון, 2 הקבוצות היו בסגל מלא (ביינום היה פצוע אבל הוא חלק מהפאזל של הקבוצה, לא שחקן שעליו הקבוצה תקופ או תיפול) וגם היה מסביב דברים מעניינים:
      החזרה של הלייקרס לגמר אחרי עדין שאקובי, בניית סופרטים וסיכוי לזכות באליפות לשחקנים לקראת סוף הקריירה שלהם.

        1. thetroll

          12 אוג 2022 12:44:47

          אם כבר אז נדייק :
          סדרה גדולה – סדרה שלברון ניצח.
          סדרה בינונית – סדרה שלברון השתתף אך הפסיד.
          סדרה קטנה – כל שאר הסדרות חוץ מסדרות שמייקל השתתף בהן.
          סדרה קטנה מאוד – סדרה שמייקל השתתף בה (מיותר לכתוב וניצח כי הוא ניצח את כולן).
          זהו. זה ממש קל וברור.

      2. דדי

        14 אוג 2022 08:53:33

        ביינום ואריזה היו 2 פציעות קריטיות שהיו משנות את כל הסדרה.
        פאקינג לוק וולטון פתח בחמישייה בגלל שאריזה לא היה.
        .
        אני אף פעם לא מדבר על פציעות אבל כשמישהו אחר מדבר ו״שוכח״ פציעות של הלייקרס – אני תמיד אתקן…

  2. asaf

    11 אוג 2022 08:53:15

    ב-91 יש איזה מימד היסטורי שאני לא יכולתי להתעלם ממנו. היא החותמת הרשמית על חילופי הדור והעברת הלפיד מבירד-מג'יק (וגם תומאס) לאחד אלוהינו.

  3. Yinon Yavor

    11 אוג 2022 09:39:53

    שתי סדרות שוברות לב בתור אוהד לייקרס.
    אני בוחר ב 2008 כי היא מאפשרת לי להשתמש באופן מובהק יותר ב"תירוץ על שם ישראל קרמר" (די בטוח שיש כאן זכויות יוצרים…) ולהזכיר שביינום לא שיחק כמעט בסידרה, ושבהרכב מלא בטוח היינו מנצחים

    1. הציפור הנדירה

      11 אוג 2022 17:37:28

      לא בטוח כלל כי להגנת הסלטיקס בראשות גארנט הייתה יכולה להיות תשובה גם לביינום.
      יותר בטוח שסלטיקס בריאים היו זוכים באליפויות של 2009 ו-2010.

      1. Yinon Yavor

        11 אוג 2022 19:05:03

        היו כאן כמה שעות שחששתי שכדור הארץ כבר לא מסתובב על צירו (או גרוע מכך – הפך לשטוח…). אחרי התגובה הזו אני שוב רגוע. עולם כמנהגו נוהג.
        (-:

      2. דדי

        14 אוג 2022 08:59:42

        שום סיכוי שבוסטון היו זוכים ב 2010 עם ביינום בריא. אז הוא כבר היה מפלצת.
        לוקח בשתי ידיים אותו בריא ואת פרקינס הנגר בריא.
        בכל שלושת הגמרים 2008-2010 ביינום היה פצוע.
        ב 2008 לא שיחק בכלל.
        ב 2009 עלה לכמה דקות לתת 6 עבירות על הווארד
        ב 2010 דידה על המגרש ונתן תפוקה של קוואמי בראון במקום סנטר טופ 3 בליגה שזה מי שהוא היה באותה עונה.
        .
        ספציפית ל 2008 – עדיין שחקן חשוב אבל לא באותה מידה כמו ב 2010.
        מי שהיה קריטי ולא שיחק בגלל פציעה ב 2008 זה אריזה, והתוצאה היא לוק וולטון בחמישייה ופול פירס חוגג.

  5. Benda

    11 אוג 2022 12:58:30

    מקסים לראות איך אתה מנסח טיעונים לטובת שני הצדדים…
    האמת היא שיש משהו מאוד רגשי בהצבעה הזו. קשה לי לראות איך מישהו שראה את הסדרה של 1991 בזמן אמת (הייתי בן 14) על כל המשתמע ממנה יכול לבחור בסדרה של 2008, ולא משנה כמה מדדים "אובייקטיביים" ייכנסו למשוואה. אלה השנים שעיצבו אותי ואת אופי הכדורסל שאני אוהב. קצת כמו לאהוד קבוצה – לא משנה מה, לא תעבור לאהוד קבוצה אחרת גם אם היא הרבה יותר טובה.
    1991 שולטת!!!!1

  7. הציפור הנדירה

    11 אוג 2022 17:41:12

    כמובן בחרתי ב-2008 ברליפות לאחר צפייה של 21 שנים ועדיין מצפים לאליפות נוספת לאחר האכזבה של הגמר האחרון שאולי היה מסתיים אחרת עם סלטיקס ללא פציעות ובכל מקרה עם סלטיקס בריאים כמו הלוחמים זה היה צמוד יותר וכל תוצאה הייתה אפשרית.

    1. הציפור הנדירה

      11 אוג 2022 23:58:46

      עובדה ש-55% בינתיים אומרים שאפשר לנצח את זה!!!
      אליפות לסלטיקס לאחר 22 שנים וגמר לאחר 21 שנים בהחלט יכטלים לנצח את זה!!!

      2. Yinon Yavor

        12 אוג 2022 09:14:07

        האמת שכשאני רואה את זה שוב אחרי כל כך הרבה שנים, אני מבין שהוא ניסה לתת דאנק ביד אחת, ואז הבין שהוא לא מגיע לטבעת ולכן החליף ידיים

    2. דדי

      14 אוג 2022 09:02:16

      הוא פשוט הטעה את עצמו.
      ציפה שינסו לחסום אותו, זה לא קרה, הוא יכל לתת דאנק פשוט אבל במקום זה ביצע הטעיה ספקטקולרית על אף אחד.
      .
      המהלך הכי אובררייטד בהסטוריה.

  13. אהרון שדה

    17 אוג 2022 07:26:46

    2 סדרות נהדרות
    הלכתי אמנם על 08 כי אני מסתכל על איכות סדרה שנובעת הרבה ממספר משחקיה
    אבל המשמעות ההיסטורית של 91 הייתה גדולה יותר
    זו למעשה ההתחלה של מייקל בסדרות גמר והסוף של מג'יק.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט