אחרי ציפיה דרוכה וארוכה, אנו מתחילים סוף סוף להתקרב לפתיחת עונת ה-NFL. מחנות האימונים בעיצומם, משחקי קדם העונה יחלו בשבוע הבא (ב- 5.8, במשחק בין הלאס ווגאס ריידרס לג'קסונוויל ג'גוארס) והעונה עצמה תגיע אלינו בעוד קצת יותר מחודש (ב- 9.9, במשחק פתיחה מסקרן מאד בין הלוס אנג'לס ראמס – אלופי העונה שעברה, למי ששכח – לבין הבפאלו בילס).
לקראת העונה, ולפני שצוות הפוטבול של האתר ייחל בסדרת הכתבות המסורתית הכוללת ניתוחי עומק של הקבוצות והבתים, להלן כמה אבחנות מעניינות (בעיני…) על ארועי הפגרה הנוכחית וגם על תהליכים המתרחשים בליגה בשנים האחרונות. לדעתי, עשויה להיות לחלקם השפעה על מאזני הכוחות בליגה ומבנה הסגל של הקבוצות המובילות במרוץ לפלייאוף ולאליפות.
- פער הכישרון בעמדת הקוורטרבק בין ה-AFC ל-NFC
העמדה החשובה ביותר בספורט קיבלה בארבע / חמש השנים האחרונות כמות מטורפת של כשרונות חדשים שיובילו את הליגה בעשור הקרוב. קוורטרבקים צעירים (שאינם כבר רק הבטחות, אלא הוכיחו את עצמם בליגה ובפלייאוף) כגון פטריק מהומס, ג'וש אלן, ג'ו בורו, ג'סטין הרברט, לאמאר ג'קסון וגם דשון ווטסון (אם וכאשר יחזור לשחק אחרי ההשעיה המוצדקת שיקבל) מייצרים המון התרגשות ומפגינים יכולת משחק גבוהה מאד בשנים האחרונות. הבעיה היא שכל השמות שהזכרתי משחקים בחטיבה אחת של הליגה – ה-AFC. השם היחיד ש(אולי) עומד בקטגוריה הזו של ק"ב צעיר (מתחת ל-30) ומבטיח ב-NFC הוא קיילר מאריי, שלטעמי טוב פחות מכל השמות ברשימה שהזכרתי. הק"ב המובילים ב-NFC הם כולם מבוגרים (טום בריידי בן 45, ארון רוג'רס בן 39 ואפילו מתיו סטאפורד כבר בן 34), וכשייפרשו (מתישהו..) ייווצר ב-NFC מחסור גדול בק"ב מובילים מה שעשוי להטות את מאזן הכוחות ולהפוך את ה-AFC לשליטה הבלתי מעורערת ולמי שתייצר את המאבקים המרתקים ואת המועמדות לאליפות בעוד ה-NFC תתבוסס בבינוניות. משהו שעשוי לשנות את המצב הזה הוא…
- פרנצ'ייז קוורטרבקים שעוברים קבוצות בעודם בשיא
בעבר מסלול הקריירה של ק"ב מוביל היה די מוגדר – הוא גויס בדראפט ע"י הקבוצה שלו ונשאר בה עד תום הקריירה. לעתים, הק"ב הללו שוחררו ע"י הקבוצה שבחרה אותם (כמו ברט פארב או ג'ו מונטנה) בשלהי הקריירה כדי לפנות מקום ליורש שנשף בעורפם. אפילו המעבר של פייטון מאנינג מאינדיאנפוליס לדנבר (שהביא לברונקוס את תואר האליפות האחרון שלה) נתפס בזמנו כשחרור של ק"ב מזדקן מעבר לשיא שנועד לאפשר לכישרון המבטיח אנדרו לאק לקחת את ההובלה. בשנים האחרונות אנו מתחילים לראות ניצנים של שינוי. הק"ב – גם כשהם עדיין בשיא יכולתם – מנצלים את כוחם וכופים על הקבוצה טרייד גם אם אין לה יורש הולם. אם המעבר של טום בריידי לבאקס עוד נתפס במחווה הולמת של הפטריוטס לק"ב (אמנם בעשור החמישי בחייו) לק"ב שהוביל אותה לכל-כך הרבה הישגים, הרי שהמעבר של מתיו סטאפורד בשנה שעברה (מהליונס לראמס), של ראסל ווילסון השנה (מהסיהוקס לברונקוס) ובמידה רבה גם זה של דשון ווטסון (מהטקסנס לבראונס – שהיה קורה בכל מקרה ורק התעכב בשל התלונות נגדו) מראים שיש כאן שינוי עמוק יותר שכנראה רק יילך וייתעצם. קוורטרבקים מובילים לאחר ששרתו שנים רבות את הקבוצה שגייסה אותם בדראפט רוצים לבחור בעצמם את הקבוצה הבאה שבה ישחקו (בין אם משיקולי הישגיות או משיקול של גודל שוק ומקום מגורים). ככל הנראה, בעתיד יהיו פחות ופחות שחקנים שמשחקים כל הקריירה בקבוצה משוק קטן יחסית (כמו ארון רוג'רס בגרין ביי או בן רוטליסברגר בפיטסבורג). בפועל, שני מעברי קוורטרבקים בין קבוצות (של בריידי וסטאפורד) הניבו את שתי האלופות האחרונות, מה שמייצר הוכחה לתבונה שבמהלך כזה (עבור השחקן והקבוצה הרוכשת, כמובן – פחות עבור הקבוצה שנשארה מאחור…).
- אחוד של צמדי קוורטרבק / תופס ששיחקו יחד בקולג'
אחת התופעות הייחודיות של דראפט 2021 היתה בכך שנבחרו בו בסיבוב הראשון לא פחות מ-3 תופסים מובילים שאיחדו כוחות עם הק"ב ששיחקו איתם בקולג'. היתרון במהלך כזה הוא מתן סיוע לק"ב הצעירים ע"י אספקה של פנים מוכרות ותופסים שיש להם איתם כימיה מוכחת וכנראה גם קשר אישי שיסייע לקליטה המוצלחת של שני השחקנים (הק"ב והתופס) בקבוצה. ההצלחה המסחררת של החיבור בין הק"ב ג'ו בורו לתופס לאמאר צ'ייס (ששיחקו יחד ב-LSU וכיום בסינסינטי) שהוביל את הבנגלס עד לסופרבול הראה את פוטנציאל ההצלחה של מהלך כזה. גם שני המקרים הנוספים (של הצמדים מאוניברסיטת אלבמה – התופס ג'יילן וואדל שחזר לשתף פעולה עם טואה טאגוווילואה במיאמי והתופס דבונטה סמית שהתאחד עם הק"ב ג'יילן הרטס בפילדלפיה) הניבו תוצאות יפות. מי שהגדילה לעשות באותו דראפט היתה ג'קסונוויל שבחרה בו זמנית את הק"ב טרבור לורנס ואת שותפו העיקרי מקלמזון – הרץ / תופס טראוויס אטיין. הצלחת המהלך הזה עדיין לא הוכחה בשל הפציעה שגרמה לאטיין להפסיד את כל העונה הקודמת. השנה ראינו עלית מדרגה של הטרנד הזה כאשר קוורטרבקים ותופסים מנוסים יותר (שגויסו ע"י קבוצות שונות) מבקשים ומקבלים שיתוף פעולה מחודש ע"י טרייד. שני מקרים בולטים היו המעבר של התופס מרקיז בראון לאריזונה, שם יתאחד עם הק"ב (קיילר מאריי) ששיחק איתו באוניברסיטת אוקלהומה וכמובן אחד המהלכים הבולטים של הפגרה בכלל – המעבר של התופס דבנטה אדאמס שנטש את ארון רוג'רס בגרין ביי ועבר ללאס ווגאס שם ישחק עם שותפו הוותיק מימי הקולג' בפרזנו – דרק קאר. אם המהלכים האלה יובילו להצלחות, ייתכן בהחלט שנראה טריידים נוספים כאלה בשנים הקרובות. ואם מדברים על קאר והריידרס, אי אפשר לא להזכיר את…
- ההתחזקות המטורפת של בית ה-AFC מערב
בשנים האחרונות בית ה-AFC מערב היה בשליטה הבלתי מעורערת של הקנזס-סיטי צ'יפס (שסיימו בראשות הבית ב-6 השנים האחרונות ואף הגיעו לגמר ה-AFC בארבע השנים האחרונות ברציפות). השנה נראה שהדרך של הצ'יפס לראשות הבית ואף לפלייאוף תהיה הרבה יותר קשה – לא רק בגלל האבדן של טייריק היל שעבר למיאמי, אלא כי שלושת הקבוצות האחרות בבית התחזקו מאד. הריידרס, שעלו לפלייאוף בשנה שעברה (יחד עם הצ'יפס) למרות זעזועים בצוות האימון וההנהלה קלטו כאמור את התופס המעולה (אולי הטוב בליגה) דבנטה אדמס מגרין ביי, צרפו כמאמן ראשי את ג'וש מקדניאלס המוערך – אבל כל זה עשוי להספיק להם רק להגיע למקום האחרון שכן דנבר צרפה את הק"ב ראסל ווילסון מסיאטל שיהפוך את ההתקפה של הברונקוס לאחת הטובות בליגה ובצרוף ההגנה החזקה שלהם דנבר יהיו מסוכנים מאד העונה. הצ'רג'רס (שפספסו את הפלייאוף בעונה האחרונה) ממשיכים לבנות התקפה ברמה עלית מסביב לק"ב הצעיר והמצוין ג'סטין הרברט אך השקיעו בפגרה בעיקר בחיזוק ההגנה ע"י בניית סגל אולסטארים בכיכוב האדג' חליל מאק (משיקגו) והקורנרבק ג'יי-סי ג'קסון (מהפטריוטס) שייצטרפו לג'ואי בוסה ודרווין ג'יימס כדי להפוך את נקודת החולשה מהעונה שעברה (ההגנה – ובעיקר הגנת הריצה) לנקודת חוזק. עם 4 קבוצות חזקות מאד בבית הזה (והפורמט החדש של 7 קבוצות שעולות לפלייאוף) ייתכן שנראה לראשונה את כל קבוצות הבית עולות לפלייאוף.
- פרידות כואבות של קוורטרבקים מהתופסים המובילים שלהם
מי עושה את מי? האם ק"ב עלית הופך את התופסים שלו למצוינים או האם תופסים מעולים תורמים להצלחת הק"ב? שאלה זו תיבחן השנה בשל היפרדות של שני צוותי ק"ב-תופס שהיו אולי הטובים היותר בליגה בשנים האחרונות. טייריק היל עזב את קנזס סיטי (ופטריק מהומס) לטובת ק"ב הרבה פחות מוכשר בדמות טואה טאגווילואה במיאמי, וכאמור דבנטה אדמס נטש את ארון רוג'רס בקור של גרין ביי כדי לאחד כוחות עם חברו לקולג' דרק קאר בלאס ווגאס. יהיה מעניין לראות איך יתפקדו התופסים הבכירים הללו כשהם מקבלים מסירות מקוורטרבקים טובים פחות (ובמקרה של היל – הרבה פחות) וכן עד כמה תשפיע העזיבה שלהם על ביצועיהם של מהומס ורוג'רס ועל ההתקפות של הצ'יפס ושל גרין ביי שיסתמכו העונה על צוות תופסים שהוא אולי מאוזן ושוויוני יותר אך בחרו לא להביא בפגרה תופס-על ברמה של אדאמס והיל.
- לוס אנג'לס ראמס כמודל חדש של בנית קבוצה בליגה
ב-NBA אנחנו רגילים לראות קבוצות שממשכנות את העתיד שלהן (בחירות דראפט ושחקנים צעירים) כדי לגבש סגל כוכבים נוצץ לזכיה באליפות בחלון זמן קצר יחסית. לפעמים זה מצליח (בוסטון עם גארנט/אלן/פירס ב-2008 או הלייקרס של לברון שניצחה בבועה ב-2020) ולפעמים זה נכשל באופן מהדהד (כמו ברוקלין עם גארנס ופירס ב-2014 או הלייקרס שניסתה לצרף לקובי/שאק את קארל מלון וגארי פייטון ב-2004). ב-NFL המודל הזה לא מומש עד לאחרונה, אך האליפות בה זכתה הלוס אנג'לס ראמס עשויה לשנות את התמונה. בחמש השנים האחרונות הראמס מפגינים זלזול מוחלט באחד הנכסים החשובים ביותר בכל קבוצת פוטבול – בחירות סיבוב ראשון בדראפט. למעשה, מאז שבחרה את ג'ארד גוף ב-2016, לא היתה ללוס אנג'לס אף בחירת סיבוב ראשון (ולא תהיה להם גם ב-2023). הראמס השתמשו בבחירות הדראפט שלהם (וכמובן גם בנכסים נוספים) כדי לייצר סגל כוכבים דרך טריידים – בין היתר הביאו ללוס אנג'לס בשנים האחרונות את מתיו סטאפורד (ק"ב), ג'יילן ראמזי (קורנרבק), וון מילר (אדג'), ברנדין קוקס ורוברט וודס (תופסים), אנדרו וויטוורת (אופנסיב טאקל) ועוד. חלק מהשחקנים האלה כבר אינם בקבוצה אך רובם היו משמעותיים בריצת האליפות של 2021. בפגרה האחרונה הקבוצה המשיכה באותו קו של הסתמכות על שחקנים וותיקים ומנוסים ולמרות כמה עזיבות (תהליך טבעי בכל קבוצה אלופה), בין היתר של מילר ו-וויווורת הראמס הצליחו אפילו להתחזק ע"י טריידים והחתמות חופשיות שהביאו את התופס אלן רובינסון (משיקגו), הליינבקר בובי וואגנר (מסיאטל) והקורנרבק טרוי היל (מקליבלנד). עם השחקנים שנשארו בסגל – בראשות ארון דונלד שימשיך להוביל את ההגנה והשילוב הקטלני בין סטאפורד לתופס המצוין קופר קאפ, הראמס בהחלט עשויים להיות הקבוצה הראשונה מאז הפטריוטס ב-2004 שזוכה באליפות שנתיים ברציפות. יהיה מעניין לראות עם ההצלחה של הראמס תגרום לעוד קבוצות ללכת בדרך הזו – של בניית סגל כוכבים מנוסה בשוק ההעברות והתעלמות כמעט מוחלטת מגיוס וגידול שחקנים צעירים דרך הדראפט.
The Pro
28 יול 2022 13:56:54נחמד.
זה לא חדש שהכימיה בין התופס לק"ב הוא דבר קריטי בפוטבול יותר מאשר הקשר של הרכז לקלעי בכדורסל או
בכדורגל של הקשר עם החלוץ.
בסוף זה נפגש באמצע. טום בריידי שיחק שנים בלי כלים כמו שיש לו בטמפה וגם לברון ג'יימס הוביל את אחת מהקבוצות החלשות בקליבלנד
לאליפות היסטורית.
–
בפוטבול המאמן ושיטת המשחק לא פחות חשובה מהכישרון של השחקן.
הראמס איבדו שחקני מפתח חשובים אבל יש להם צוות מקצועי שיכול להשלים את הפער.
הולך להיות בהחלט מעניין להשוות בעיקר את מהומס הק"ב שאיבד את הכלי הכי חזק שלו מול שחקן צעיר כמו טוגלובה
שקיבל את התופס הכי מוכשר בליגה.
PhillySpecial
28 יול 2022 19:39:37מסכים איתך pro וארחיב מעט שילוב של שתי הנקודות שהעלית.
טייריק היל הוא תופס על אבל צריך לזכור שהחוזקה העיקרית שלו היא בכדורים עמוקים, אין אף אחד שקרוב אליו בליגה, הוא שונה מאוד מסופר כלבויניק חיית דאון שלישי כמו קופר קאפ למשל.
כדורי עומק מבחינת התקפה (ואני כמובן מפשט) אומר קו התקפה חזק שייתן זמן לקב, וקב עם זרוע רצינית.
כלומר, בהתייחס למה שאמרת על חשיבות האימון, הסגל ושיטת המשחק זה הופך את גל המעברים הנוכחי שהוזכר (ווילסון, פארקר למשל) לסופר מעניין ומאוד קשה לניבוי.
אני בספק רב שטייריק לא ייתן מספרים מעולים, השאלה היא אם זה יספיק לפוטבול מנצח.
מנחם לס
28 יול 2022 14:30:30תודה על פוסט מעניין ביותר. אף פעם לא ראיתי ראשי פרקים כמו שלך. אני מרגיש שזאת תהיה עונה חזקה ביותר עם הפתעות מקצה עד קצה. הרבה לא ידוע: קוורטרבקים חדשים, שחקנים חדשים. גם המשכורות שוברות שיאים. נראה שהפעם הציפייה לעונת הפוטבול חזקה משהחחתה זה שנים ר בות.
תודה על פוסט מרענן וקל צלקריאה.
תודה פריים טיים
jefffoster10
28 יול 2022 15:17:36תודה רבה על הפוסט, צום קשה עומד להישבר והתמכרות נוספת בפתח. מעניינת הנקודה של לוס אנג'לס של הכל או כלום וזלזול בעתיד, יכול להיות שזה נבע מהצורך להתבסס בל.א אחרי המעבר ובתחרות מול הצ'ארג'רס על האהדה (למרות ההיסטוריה בל.א של הקבוצה). גם הריידרס שהולכים דומה צריכים לבסס עצמם במקום אליו עברו, ואין כמו הצלחה כדי לקשור אליך קהל שימשיך איתך. לראמס התחרות גם כך קשה עם שלל קבוצות מענפים אחרים, תחרות קשה על ליבו וכיסו של האוהד. זה מתכנס לשאלה האם עדיפה קבוצה טובה ותחרותית לאורך זמן או אליפות וכלום (דוגמה לכך היא ל.א אחרת, הלייקרס של עידן לברון). לעניות דעתי המודל הראשון עדיף כי הצלחה פחות תלויה בך ממה שאתה חושב, בטח בפוטבול – כדור או שחקן נופלים לכאן או לכאן וגורלך מוכרע, והפלייאוף של ל.א הוכיח לדעתי כמה דק יכול להיות ההבדל בין הצלחה לכישלון. במודל השני, של לבנות לנצח עכשיו ולעזאזל העתיד, הקריסה במקרה של כישלון קשה יותר ויידרש זמן רב יותר לשקם את ההריסות.
ה-AFC מערב הולך להיות לא פחות מפסיכי, הצפון חזק תמיד למרות היפוך מסוים שחל – פיטסבורג ובולטימור כיוונן למטה, קליבלנד וסינסי למעלה, אבל הסכנה האמיתית היא מהמזרח לדעתי – גם בפאלו, גם מיאמי המסקרנת וגם הפטריוטס, בית שהולך להיות מרתק, ועדות לנקודה שציינת לגבי הפערים בין ה-AFC ל-NFC.
טור מצוין, נהניתי לקרוא ובעיקר להזריק קצת פוטבול לדם
לא יכול לחכות ל9.9 שיגיע כבררררררר
תודה
עמיחי קטן
28 יול 2022 15:59:40תודה זק. ה-AFC קצת נראה כמו המערב העמוק ב-NBA, אבל נדמה לי שבטופ יש יתרון לקבוצות המובילות של ה-NFC – הראמס, הבאקס והפאקרס שהן עדיין 3 מבין 4-5 הקבוצות הטובות בליגה לדעתי (הצ'יפס ואולי אחת מבין הבנגלס או הבילס).
Avner
29 יול 2022 01:27:10גם מרגיש ככה, ובכל מקרה במפגש בודד בגמר הכל יכול לקרות. מה שכן הAFC יהיה מרחץ דמים
שחר דלאל
28 יול 2022 17:37:48נהדר.
.
מינה קיימס מ-ESPN הקבילה את כמות הכישרון ב-AFC למסיבת כיתה בה הם רוקדים ומשתתפים, בעוד ה-NFC יושבים בפינה ופוחדים להשתתף. אני לא זוכר התקבצות כזאת של כישרון בקונפרנס אחד כבר הרבה מאוד שנים…
.
לגבי הראמס – זאת הפעם הראשונה שהמודל הזה מתקיים בתנאי שוק חופשי מלאים, אבל הקבוצות הגדולות של וושינגטון בשנות ה80 נבנו באותו מודל, כאשר חבר היכל התהילה ג'ורג' אלן קבע את המונח The future is now. מעניין יהיה לראות אם התוצאות יהיו דומות.
MacLeod 1
28 יול 2022 19:25:54מעולה זאק,תודה רבה!
עידו גילרי
28 יול 2022 19:30:46איזה כיף שמתחילים ניחוחות של עונה חדשה באויר.
אני רק רוצה לדעת מי הולך לבדוק לקיילר מארי שיעורי בית ?
אור
28 יול 2022 20:36:31מתי תהיה נחת לאוהדי פיניקס והסביבה?
אור
28 יול 2022 20:37:27צריך לבדוק גם שהוא עושה את שיעורי הבית ולא משחק במחשב תוך כדי
Avner
29 יול 2022 01:41:14לא בטוח מה יותר הזוי, הדרישה היוצאת דופן או זה שדאגו להדליף את זה.
האמת שקצת ירד לי ממנו, אם אני זוכר נכון הם המשיכו לנצח גם כשהיה בחוץ באמצע העונה והפסידו איתו אחכ שלא לדבר על הפלייאוף המזעזע. כל הסאגה סביב החוזה אחרי שהסריח על הדשא וכשיש לו עוד מספיק שנים בחוזה הנוכחי לא ממש הוסיפה. בעיני זה אולי העמדה בה האישיות של השחקן הכי משפיעה על הצלחת הקבוצה, וסביב מארי מתחילים להיות קצת סימני שאלה..
PhillySpecial
28 יול 2022 19:41:18איזה afc מעריב מפחיד וקטלני, ארבע קבוצות עמוסות כשרון וציפיות.
בהצלחה לצפריר בעונה ראשונה של מעקב אחרי הליגה הדרמתית בעולם
Avner
29 יול 2022 01:51:25הלוואי רבע מהדרמה של הnfl (על המגרש) בnba. בnfl כל משחק מרגיש כמו מלחמה בnba רוב גדול מדי של משחקים בעיקר מעלים פיהוק – גם אצל השחקנים.
.
בית מטורף, הnfc מערב קצת איבד גובה לעומת זאת
Li Ming
28 יול 2022 20:29:11מצוין. תודה!
Wave Bull
28 יול 2022 22:33:05מעולה פריים טיים זק. דיאון ווטרס היה גאה בך!
Avner
29 יול 2022 01:55:10*סאנדרס (?)
Wave Bull
29 יול 2022 02:18:55סאנדרס אוף קורס. הזיקנה הדימנטית מתגנבת אט אט
אור
29 יול 2022 02:56:24פעם הסרטונים של Lets go primetime היו הדבר הכי מצחיק שיש
שמול
29 יול 2022 05:31:48קודם כל תודה על הפוסט המעניין!!!
איזו התרגשות שהפוטבול חוזר!!!!!!!!!
קשה לי לראות 4 קבוצות מאותו בית עולות מכיוון שיש הרבה משחקים בתוך הבית אז זה יקשה על הקבוצות לאגור נצחונות בקצב מספק.
יניב ש.
29 יול 2022 13:27:38זה לא קרה ולא יקרה, גם עם יותר קבוצות בפלייאוף.
הפעם האחרונה שארבע קבוצות עלו מאותו בית היתה בשנת 1998, רק שהיו חמש קבוצות בבית…
ירון, החלום
31 יול 2022 10:15:33בס"ד
תודה רבה.
לא מבין גדול בפוטבול, אבל הפוסט הזה בהחלט מוסיף.