סדרות הגמר הגדולות של כל הזמנים – שיקגו/יוטה 1998 VS שיקגו/יוטה 1997 / עמיחי קטן

בקרב השני של שמינית הגמר, הסדרה בין מיאמי לסאן-אנטוניו ב-2013 גברה על הסדרה בין הלייקרס לבוסטון ב-1985 בתוצאה 95- 61, מה שהעניק לה 60.90% מהקולות. הפעם מצפה לנו קרב בין שתי סדרות בין אותן שתי קבוצות ועם אותה מנצחת, בהפרש של שנה אחת בלבד. שיקגו ויוטה של 1997 ו-1998 הן המתחרות כאן, ומסקרן לבחון איזו אחת מהן עדיפה, בעיקר לאור המאפיינים הרבים הדומים שלהן. מאחר ועמיחי קטן כותב על שתיהן, תהיה התייחסות להבדלים קטנים יותר מהרגיל.

שיקגו – יוטה 1998 / עמיחי קטן

הסדרה של 1998 סיימה במקום הראשון את הכתבה הרביעית בשלב המוקדם, מה שמעניק לה את הזכות להיות זו שמופיעה קודם בכתבה הזאת, בניגוד לרצף הכרונולוגי.

הסיפור מאחורי המפגש – אחרי המפגש ביניהן ב-1997 יוטה השתפרו עוד טיפה, שיקגו קצת נחלשו, והפעם נדמה היה שזה יהיה צמוד יותר. שחזור של הגמר בעונה שעברה עדיף משמעותית על מפגש בין קבוצה של 69 ניצחונות ובין קבוצה בהופעת הגמר הראשונה שלה, כמו שהיה בשנה הקודמת.

איכות הכדורסל:

כמה צמודים היו המשחקים – אם נוריד את משחק 3, אליו נתייחס בנפרד, ההפרש הגבוה ביותר בסיום אחד מיתר המשחקים היה 5. חוץ מזה, קיבלנו משחק אחד שהגיע להארכה, ובסך הכל משחקים שנגמרו בהפרש של 1, 2, 3 (בהארכה), 4 ו-5. בסדרה היריבה היו 2 משחקים שנגמרו בהפרש דו-ספרתי, כלומר כאן יש 5 משחקים צמודים מאוד מול 4 כאלה בסדרה האחרת.

כמה צמודה הייתה הסדרה – שני המשחקים הראשונים היו צמודים ביותר והסתיימו בשוויון 1 בסדרה, ויוטה הצליחו לקחת חזרה את יתרון הביתיות ולהיות בעמדה בה 2 ניצחונות בית יספיקו להם לאליפות. זה נכון ששיקגו הובילו 3- 1, אבל יוטה היו לפרקים טובים יותר, ועם יתרון הביתיות כאמור. בצד השני, שיקגו הובילו והחזיקו ביתרון הביתיות לכל אורך הסדרה של 1997.

כמה טוב היה הכדורסל ששוחק – טוני קוקוץ' אצל שיקגו וקארל מאלון אצל יוטה היו אלה ששיחקו טוב יותר בגמר של 1998 מאשר בגמר של 1997. בגדול, הקרב בין שני ה-MVP האחרונים בלט יותר ב-98, כך שגם בתחום שבו באמת אין כמעט שום הבדל, אם צריך להעניק אותו לאחד הצדדים זה יהיה אצל הסדרה המאוחרת יותר.

רגעים אייקוניים:

זה מתחיל כבר במשחק הראשון, בו לוק לונגלי, הסנטר הפותח והנשכח של שיקגו, היה זה שקלע את הסל שקלע הארכה, אבל בה היה זה ג'ון סטוקטון שעשה את העבודה עם 7 נקודות ואסיסט לעומת 6 נקודות של שיקגו.

מכאן קופצים למשחק 3, שהוא אייקוני מסיבה אחרת לחלוטין – ההפרש הגבוה ביותר במשחק גמר אי פעם, ומשחק גמר בו קבוצה קלעה הכי מעט בעידן שעון ההתקפי. 96- 54 לזכות שיקגו הייתה התוצאה בסיום, וזה עוד כשקארל מאלון קלע 22 מתוך ה-54 של הג'אז.

אחרי שהזכרנו שני משחקים אייקוניים ברמה כזאת או אחרת, הגיע הזמן להזכיר משחק שנמצא בכל רשימה של המשחקים האייקוניים ביותר בכל הזמנים – המשחק האחרון של מייקל ג'ורדן בפלייאוף. ה-MVP שיחק בכל 48 הדקות וקלע 45 מתוך 87 הנקודות של שיקגו, וזה כולל כמובן את החטיפה הידועה ובעקבותיה סל הניצחון המפורסם, שהיה האחרון של ג'ורדן במדי שיקגו.

השפעות עתידיות – שתי קבוצות שהיו בהזדמנות האחרונה שלהן על הבמה הגדולה, האחת שזכתה בקופות הקודמות זכתה גם בקופה האחרונה והאחרת הפסידה את ההזדמנות שהתבררה בדיעבד כאחרונה שלה לאליפות. המיתוס של ג'ורדן היה חזק מאוד עוד לפני כן, אבל הסדרה הזאת היא רגע השיא של אותו מיתוס.

סיכום – במאבק בין שתי הסדרות האלה, זו של 1997 היא הרמה להנחתה, וזו של 1998 היא ההנחתה עצמה. ההנחתה לוקחת.

שיקגו – יוטה 1997 / עמיחי קטן

הסיפור מאחורי המפגש – טוענת חדשה לכתר האליפות עומדת בפני שיקגו הגדולה, והפעם עומד לרשותה גם ה-MVP קארל מאלון והרכז הטוב ביותר בליגה ג'ון סטוקטון. בצד השני, שיקגו עדיין קרובה לשיאה אחרי עונה של 69 ניצחונות ופלייאוף די נוח, אבל בידיעה שמצפה לה מפגש קשה יותר מהקודמים. ב-1998 קיבלנו שתי קבוצות פחות טובות, מאשר ב-1997, מה שמעניק יתרון לסדרה המוקדמת יותר.

איכות הכדורסל:

כמה צמודים היו המשחקים – לא היה בסדרה הזאת משחק של 40 הפרש, ולמעט 2 משחקים של 10 ו-12 הפרש, כולם נגמרו בהפרש של עד 5 נקודות, אבל היתרון המשמעותי כאן על פני 1998 נעוץ בכך ש-3 משחקים שונים הוכרעו על חודו של סל בשניות הסיום, כשכל אחד מהם יקבל את האזכור הראוי בהמשך.

כמה צמודה הייתה הסדרה – כאמור, לא היה משחק של 40 הפרש, וגם לא היה יתרון 3- 1 בתקופה שהוא היה נחשב בלתי-מחיק בגמר. שיקגו לקחו 2 משחקים בבית, יוטה לקחו שני משחקים בבית, ואז הגיעו שני משחקים דרמטיים במיוחד, כששיקגו לקחו את שניהם ואת האליפות בסופו של דבר, אבל שוויון 2 זה צמוד יותר מ-3- 1.

כמה טוב היה הכדורסל ששוחק – אפשר להראות את היעילות של ג'ורדן והיכולת של פיפן וג'ף הורנסק, אבל הנקודה המשמעותית ביותר היא ג'ון סטוקטון. ב-1998 הוא קלע 24 נקודות במשחק הראשון ו-6.7 נקודות למשחק ביתר המשחקים, ואילו ב-1997 הוא היה טוב ויציב הרבה יותר עם 15 נקודות למשחק, 40% לשלוש לעומת 22% ב-1998, ואפילו אסיסט אחד יותר במצטבר על כמות זהה של משחקים (53 מול 52 ל-6 משחקים). קארל מאלון היה קצת יותר טוב ב-1998, אבל הוא היה טוב גם ב-97, וקשה יותר לומר את זה על סטוקטון שלא הגיע לממוצע של דאבל-פיגרס ב-1998.

רגעים אייקוניים:

מתחילים כבר במשחק הראשון, שהתקיים ביום ראשון. בשוויון 82 מאלון נשלח אל הקו, ופיפן ניגש ולוחש לו שהדוור לא מגיע ביום ראשון. מאלון החטיא את שני הכדורים והכדור האחרון הגיע אל ג'ורדן שהסתדר עם השמירה של ביירון ראסל וקלע את סל הניצחון שהעלה את שיקגו ל-1- 0 בסדרה.

שיקגו ניצחו את משחק 2, יוטה את משחק 3, וביוטה מסתבר שהדוור כן מגיע בימי ראשון, כי במשחק 4 מאלון הצליח להכריע את הסדרה מהעונשין, ואז הגיע משחק 5. "משחק ההרעלת מזון" (לא נשמע טוב במיוחד) של ג'ורדן, בו יוטה הובילו בהרבה בהתחלה, אבל ג'ורדן קלע 17 ברבע השני והחזיר את שיקגו למשחק, ואז הוא הצליח לקלוע 15 נקודות ברבע האחרון ו-38 בסך הכל, כולל את השלשה שהעלתה את שיקגו ליתרון שהם לא שמטו יותר, בדרך לניצחון החוץ היחיד בסדרה.

במשחק 6 הפעם ג'ורדן היה על תקן המוסר, ולא זה שמסיים, כשהפעם יוטה הביאו אליו שמירה כפולה, ומי שהיה אחראי לקלוע את סל הניצחון היה סטיב קר, כשטוני קוקוץ' עוד הספיק להוסיף עוד 2 נקודות בהטבעה אחרי איבוד של יוטה. גם המהלך הזה משתלב היטב בנרטיב של ג'ורדן, כשמתווסף לכך גם סטיב קר והגרסה שלו לסיפור, כפי שהוא סיפר אותה בחגיגות האליפות.

בגדול, שני הרגעים האייקוניים ביותר בקריירה של מייקל ג'ורדן ראש בראש, אבל יתר המעורבים היו טובים ואייקוניים יותר בסדרה של 1997, ולכן היא העדיפה.

השפעות עתידיות – הסדרה של 1997 יצרה את רוב העניין סביב זו של 1998, כשהיכולת הטובה של שתי הקבוצות והרגעים האייקוניים של כל המעורבים הם אלה שיצרו את הסדרה של 1998, בה רק מייקל ג'ורדן רשם רגעים אייקוניים.

סיכום – אם מסתכלים רק על ג'ורדן, כנראה ש-1998 הייתה גדולה יותר, על אף שלא בטוח שהוא היה טוב יותר שם. מכיוון שהמבט הוא על המכלול, כמעט כל יתר המעורבים היו עדיפים ב-1997, ובעיקר שתי הקבוצות כקבוצות דאגו לכדורסל טוב יותר. מסקנה – 1997 עדיפה.

יש מקומות פנויים לקחת חלק בפרוייקט, וכל המעוניין מוזמן. הקישור להרשמה כאן:

זה הקישור להרשמה:

https://docs.google.com/spreadsheets/d/1wjTRcaoVKNnDsRc71tg7o_PXusZaYdNQq76GR4b_y2U/edit?usp=sharing

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

  1. asaf

    28 יול 2022 08:40:17

    תודה עמיחי.אחלה נימוקים. הלכתי על 98. בסוף אי אפשר בעיניי ללכת נגד הרגע הכי אייקוני של ג'ורדן שקולע סל אליפות ופורש לעבר השקיעה. (אני עדיין בהכחשה שהקמאבק לוושינגטון לא התרחש מעולם). זוכר על עצמי שבתור נער בן 15 ממש הרגשתי שברון לב עבור סטוקטון ומאלון שהיה ברור שזה כנראה היה הסיכוי האחרון שלהם לטבעת.

  3. NBA בדם

    28 יול 2022 10:41:19

    אף אחת מהאליפויות לטעמי לא ראוייה לרבע הגמר.
    שיקגו ברצף השני הייתה פחות טובה משמעותית (כולל מייקל) מהרצף הראשון, ורק בגלל שפגשו יריבות בינוניות (פעמיים יוטה וסופסוניקס) ניצחו אותן.
    רמת היריבה מורידה משמעותית מערך הסדרה

      1. NBA בדם

        28 יול 2022 12:56:56

        לא אומר שיוטה כיריבת גמר לא ראוייה. פשוט אחת הסדרות לא מספיק איכותית/מפתיעה.
        אם יוטה הייתה מפתיעה ומנצחת את שיקגו באחת הסדרות, היה על מה לדבר.
        ברגע שקבוצה טובה מאוד מנצחת כצפוי קבוצה בינונית + , קשה לתת מעמד של רבע גמר לסדרה שזו.
        לדוגמא: דטרויט שניצחה את שאקובי והייתה סדרה מיוחדת בגלל שהאנדרדוג ניצח את הכישרון, ולמרות זאת לא העפילה שלב בגלל הגרלה קשה.(גולדן-קאבס16').
        אותו דבר לייקרס-בוסטון85' הייתה סידרה איכותית פי כמה משיקגו – יוטה ועדיין לא העפילה שלב בגלל הגרלה קשה מול מיאמי-ספרס 13'.
        ככה שיש סדרות יותר ראויות מאלו להעפיל לרבע,
        ההגרלה הנוחה סידרה מקום אחד לשיקגו- יוטה והם נהנות מן ההפקר.
        זה בסדר, אבל זה המצב.

        1. Jonathan

          28 יול 2022 13:02:50

          חושב שזו פעם ראשונה שאתה כותב משהו וקשה לי להתווכח איתו. מאוד הולם אותך לדבר על דברים שהם לא דירוגי כוכבים לפי כוכבים אחרים שלידם.

          1. NBA בדם

            28 יול 2022 16:55:19

            לדעתי יוטה 98 ו97 חלשה מדטרויט שניצחה שת שאקובי.
            סדרה שבה הרמה לא בשמיים וגם אין גיים 7, מוכרחה להיות זאתי שהאנדרדוג מנצח בה.(לא שחסר רמה בסדרה של דטרויט מול הלייקרס).
            יוטה כאנדרדוג לא עומדת בקריטריונים.
            אבל מי אני? זו רק דעתי הצנועה.
            אם אתה רוצה תסכים ואם לא, זכותך.
            אני אומר את מה שאני חושב ומוכן להתדיין בכיף.
            כל המלל שלי הוא לפי דעתי, ואני חושב שאין צורך כל פעם להוסיף "לדעתי", פשוט תראה זאת כך.(למרות שאני מאמין שלרוב אני צודק כמו כל אחד)🙂

    2. thetroll

      29 יול 2022 06:05:52

      מסכים איתך ששתי האליפויות האלה לא ראויות לרבע הגמר. שתיהן ראויות להגיע גבוה בהרבה האליפות של 1998 צריכה לא רק להגיע לגמר אלא גם לזכות בו.
      ראשית השחקנים ששיחקו באותה סדרה קרל מלון שעדין 25 שנה אחרי במקום השלישי בטבלת קלעי הנק של כל הזמנים סוקטון שראשון בטבלת האסיסטים ויהיה שם לנצח. לא היה מוסר גדול ממנו בהיסטוריה ולא יהיה גם. אף אחד לא מתקרב וגם לא יתקרב לכמות האסיסטים המטורפת שלו – זה השיא הכי איכותי שיש בליגה – וכמובן מייקל ופיפן (כל הארבעה חברים בדרים טים המקורית של 92) וכמובן קר קוקוץ' ועוד ועוד שחקנים הסטוריים בכל מימד שתבחן. האליפות הזאת היא הכי איכותית שהיתה בליגה כי זו היתה הפעם השישית ברציפות (למעט השנתיים של הפרישה) שבכירי הליגה התייצבו מול מייקל בגמר וניסו לקחת לו את התואר. הפעם הם הגיעו עם נסיון ועם אמונה אמיתית שהם הולכים לקחת לו את זה ושוב האגדות האלה כשלו במשימה כי מייקל היה הגדול מכולם וכנראה גם יהיה לתמיד.
      זה היה גמר ששבר את כל שיאי הרייטינג שירת הברבור של הליגה להרבה שנים ולהרבה אנשים. הרבה אנשים איבדו עניין בליגה אחריו בינהם אני. ניסיתי להתחבר כמו כולם למוצר החדש שהליגה ניסתה לשווק במקום מייקל אבל כל הנסיונות עלו בתוהו כי המוצר החדש – לברון ג'יימס- שבהתחלה נראה שאולי השיווק שלו יצליח – התגלה במשך השנים כמוצר וחיקוי לא איכותי ודי עלוב ביחס למקור. אין לו לא את החן לא את הכריזמה לא את הווינריות ובודאי ובודאי לא את יכולות הכדורסל והעליונות המוחלטת שלמייקל היתה. אפשר לרמות חלק מהאנשים חלק מהזמן אבל לא את כל האנשים כל הזמן.
      הפרוייקט הזה של הופס נחמד להעביר איתו את הקיץ אבל זה בכלל לא משנה איזו סדרת גמר תזכה בגמר של הסדרות. את הגמרים האמיתיים מייקל לקח במשך כמעט עשור ברציפות בקבוצה שנבנתה סביבו והיה בה כל הקריירה כמו שצריך להיות. כמו סטף למשל – השחקן מספר 2 של כל הזמנים – שהחזיר את החשק לראות כדורסל להרבה אנשים בכללם אני -וגם סביבו נבנתה קבוצה והוא לקח אליפוית כמו שצריך במקום שלו ובלי לנדוד לשום מקום להרכיב ולפרק קבוצות.
      מותר לך לאהוב את לברון זה בסדר כל אחד והבעיות שלו והאהבות שלו – אני רק מנסה להעמיד דברים על דיוקם ההסטורי. לדעתי.

      1. NBA בדם

        29 יול 2022 13:08:17

        אתה לא מתייחס לסדרות ספציפית אלא לשושלת ההיסטורית של שיקגו, והכתבה מתייחסת לסדרה ספציפית.
        לגבי הסדרות: ב97' מאלון קלע 23.8, קלט 10.3רב' ומסר 3.5 אס' (2 בלוקים כל הסדרה)/ סטוקטון קלע 15 נק', קלט 4 רב' ומסר 8.8 אס'. לא מספיק כלל בשביל שני הכוכבים הבלתי מעורערים (והמפומפמים בתקשורת) של יוטה.
        ב98' מאלון קלע 25 נק', קלט 10.5 רב' ומסר 3.8 אס'(7בלוקים כל הסדרה)/ סטוקטון קלע 9.7 נק', קלט 2.5 רב' ומסר 8.7 אס'.
        לא מדובר פה על צמד (לפחות בסדרות הגמר), שהתעלה והיה בשיאו, גם אם ניתן להם נקודת זכות שהם היו שחקנים קשוחים.
        שיקגו הייתה חלשה משמעותית לעומת האליפויות שלפני הפרישה (כולל מייקל), וניצחה כי זה היה הצמד שהיווה את המחסום לאליפות (והוא לא כזה מרשים).
        אם אלה בכירי הליגה, אז הליגה בסוף שנות ה90 לא הייתה משהו מיוחד.
        אם לברון היה מקבל את פיפן והחבורה המסייעת שהיה לג'ורדן הוא היה נשאר בקליבלנד ועושה שם שושלת.
        הכי קל להגיד סטף ומייקל הם הכי טובים, כי הם יצרו שושלת. בשביל ליצור שושלת אתה צריך שחקנים לידך.
        סטף בחיים לא היה עובר את דטרויט ב07' עם חבורת נגרים שהייתה ללברון.
        היה לו את קליי,דריימונד ובהמשך דוראנט. למה לעזוב שרמת הכישרון של הקבוצה גבוהה.
        כדורסל זה לא טניס, אתה לא תלוי רק בעצמך, אתה צריך להביא את יכולתך לרמת הביצוע הטובה ביותר ולקוות שזה יספיק.

        1. thetroll

          29 יול 2022 20:12:04

          אני מסכים לחלק מהדברים שכתבת אבל בסופו של דבר זו היתה הסדרה שהביאה להשלמת הטריפיט בפעם השניה (!) הישג שאף אחד לא התקרב אליו בתקופה המודרנית – של הקבוצה שהיא ככל הנראה הטובה בהיסטוריה אולי חוץ מהמפלצת מהמפרץ עם דוראנט.
          שנות ה 90 היתה תקופת הפריחה של הליגה אתה שוכח שאז היה מושג בכדורסל שהיום כבר לא קיים (משחק הגנה) וגם אסור היה לזרוק שלשות אלא רק כאפשרות אחרונה – זו היתה פילוסופיית המשחק בליגה עד שמורי שינה אותה – ולכן הסקור היותר נמוך. דוקא העובדה ששיקגו הצליחה להגביל את הכוכבים של יוטה למספרים האלה נזקפת לזכות ההגנה בעייני לא לחובת ההתקפה – מזכיר לך שעברה שנה בלבד לעומת המספרים שציינת ב 97 אז אני לא זוקף את זה לחובת ההתקפה כי זה אותם שחקנים בהפרש של שנה ולכן זוקף לטובת ההגנה. אני לא מאמין שלברון אם היה מושתל בבולס היה זוכה במשהו אבל זה דיון תאורטי. מייקל היה אחד שפשוט לקח משחקים בכח הוא לא היה נחנק ברגע האמת. לגבי מעברי הקבוצה לברון כבודו במקומו מונח אבל אני מתקשה לקבל מצב של שחקן שעובר הרבה קבוצות ולא ננעץ בשום מקום ויוצר סביבו קבוצה מנצחת. שוב ככה נראה לי וזו דעתי בלבד.

  4. מנחם לס

    28 יול 2022 15:29:59

    fכמובן שעד היום ישנם רבים שלא מאמינים שג'וארדן היה חו לה במשחק ההוא ושהכל הייתה הצגה. לדעתי זאת שטות מחלטת. אני זוכר את המשחקר עד היום. אם הייתה זאת הצגה אז לג'ורדן מגיע ה'אוסקאר'

  6. הציפור הנדירה

    28 יול 2022 21:00:11

    ב-97' אכן היה כדורסל טוב יותר ובעיקר יוטה שנתוניה טובים בבירור מהגמר בשנה העוקבת, והכי הרבה בשלשות, יותר מאשר אצל השוורים.
    לכן בחרת ב-97'

  7. dvir

    29 יול 2022 08:53:16

    שתי הסדרות הן מהטובות אי פעם . הם לא הגיעו למשחק 7 אבל עובדתית נתוני הרייטינג נשברו ובכל אחת מהן יש משחק שכולם זוכרים . גם סאן אנטוניו ודטרויט הגיעו לגיים 7 ב2005 מישהו חושב בטעות לדרג אותן לפני יוטה שיקאגו? יש עוד פרמטרים מאשר הגעה למשחק 7 . יש משחקים צמודים דרמה וכדומה אף אחד לא רוצה לראות סדרה כמו ב94 של קרב חפירות לא משנה כמה היא צמודה אם יש כדורסל כמו ביוטה ושיקאגו .

  8. אהרון שדה

    29 יול 2022 10:45:38

    תודה עמיחי
    לראשונה בשלב אני בדעת מיעוט
    הלכתי על 97
    כי לא שואלים מה הסידרה הכי גדולה של מייקל
    אלא מה הסדרה היותר טובה
    97 הייתה קצת יותר צמודה והיא מנצחת את 98 באופן …צמוד

    1. הציפור הנדירה

      29 יול 2022 11:43:55

      גמר 97' היה צמוד יותר מקצת יותר כשהפער ב-97' היה כחצי נקודה למשחק לטובת שיקאגו ושתי נקודות סה"כ והקבוצות היו ממש קרובות כמעט בעל הנתונים.
      ב-98' אמנם הקהוצות היו קרובות ברוב ברור של הנתונים אך בנתון הבסיסי והחשוב ביותר,נהנקודות שקלעה כל קבוצה, לשיקאגו 7.8 נק' למשחק יותר.
      https://www.landofbasketball.com/playoffs_series/1997_jazz_vs_bulls.htm

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט