היריבויות הגדולות (4): הסלטיקס – הלייקרס בשנות ה80' / עומר בקאל

היריבויות הגדולות (4): הסלטיקס – הלייקרס בשנות ה80' / עומר בקאל

אני אתחיל בגילוי נאות. נולדתי ב2001 והתחלתי לעקוב אחרי הNBA באדיקות רק באיזור 2015. כמו הרבה אוהדים שמשתייכים לדור שלי אני טוען שלברון הוא שחקן הכדורסל הטוב ביותר שהמשחק הזה ראה, שגולדן סטייט של עונת 16/17 היא הקבוצה הטובה ביותר שהורכבה ושכל אלו שמנסים לדחוף את הטענה שההגנות של היום נחותות לעומת ההגנות של שנות ה90' סתם מתרפקים על גלי הנוסטלגיה. בדבר אחד אני אודה בפה מלא – היריבות בין הלייקרס לסלטיקס, בין לוס אנג'לס לבוסטון, בין לארי בירד למג'יק ג'ונסון היא היריבות האפּית ביותר בתולדות הNBA.

סמים, גזענות וזכויות שידור בטלוויזיה

כמו שאבא שלי חייב להיראות מופתע בכל פעם שהוא מקבל חשבון במסעדה ככה בעולם הNBA חובה לאמר שהיריבות בין לארי בירד למג'יק ג'ונסון "הצילה את הליגה" בכל פעם שהנושא עולה. אבל כמו רוב הקלישאות האלמותיות מדובר באמת מוחלטת.

בין הABA שניסה לדחוף ולאתגר את הליגה לשנות את דרכיה המסורתיות ועל הדרך הצליח לכפות גם מיזוג רווחי מאוד, בעיית קוקאין רצינית שהתפשטה בחדרי ההלבשה (ראה ערך דייוויד תומפסון וספנסר הייווד), קטטות אלימות שפרצו באופן תדיר על המגרש וקהל מעריצים לבן שלא הצליח לקבל את העובדה שהליגה נשלטת על ידי כוכבים שחורים שגאים בתרבות שלהם ומדברים על חוסר השיוויון במרחב הציבורי בדרכם לאליפויות כמו קארים עבדול ג'אבר בזמן הפלייאוף ב1974:

All the benefits of American society has been denied to us, And that has to be changed. And it has to be changed soon, because people’s lives depend on it

הליגה לא הצליחה ליצור שום עניין שיסיט את האש מהבעיות שסביבו אותה. חוץ מקארים (שהיה השחקן הטוב ביותר בשנות ה70'.) מוזס מאלון שלא שפע כריזמה בזמן ראיונות עם התקשורת, ווילט, ג'רי ווסט ואוסקר רוברטסון שכבר היו בסוף דרכם וביל וולטון שחווה עונה מהפכנית אחת שלוותה בשלל פציעות הדבר הכי קרוב שהיה לליגה לאייקון תרבות אמיתי היה דוקטור ג'יי והוא העביר חצי משנות ה70' בABA. בלי כוכבים גדולים הליגה לא קיבלה מספיק זכויות שידור בטלוויזיה והסתפקה בשידור או שניים בשבוע (חלקם שודרו בעיכוב ולא בלייב) מה שמנע ממנה להשיג צופים חדשים.

כוכב התרבות היחיד שהיה לליגה להציע בשנות ה70 לא שיחק בליגה למשך חצי מהעשור.

שליטה מוחלטת

מאז שנפגשו בגמר הNCAA ב1979, אז מג'יק הנחיל ללארי בירד את ההפסד היחיד של אינדיאנה סטייט באותה עונה מג'יק ולארי לג'נד התחרו על כל פרס אפשרי. למרות שהם נפגשו רק שלוש פעמים בקרב על הגביע התחרות בין לארי למג'יק נמרחה לאורך כל העשור. בין ל1980 עד ל1989 לא היה גמר אחד שלא כלל בתוכו את הבוסטון סלטיקס או את הלייקרס (רק פילי ב83' ודטרויט ב89' הצליחו להרוס את הרצף) ואחרי שלארי זכה בשלושה גביעי MVP רצופים (84'-86') מג'יק השתלט על הפרס וזכה בשלושה גביעים בארבעה בשנים (בין 87'-90').

זה לא שהליגה הפסיקה להיות אלימה או הפסיקה לעשות קוקאין כשהקידומת של העשור התחלפה משבע לשמונה והיא גם כללה בתוכה כמעט את כל השחקנים שהזכרתי בפסקה הקודמת אבל כששני כוכבים כאלה מוצאים את עצמם בשני הקצוות השונים של הליגה, בתוך שני המועדונים הגדולים ביותר שהליגה ראתה עד לאותה נקודה זה סיפור שכותב את עצמו, ממתג ומפיץ את עצמו ברחבי המדינה וזה כל מה שהליגה חיכתה לו.

המפגש הראשון – הגמר של עונת 83'-84'

אז אחרי ששניהם נמצאים בליגה כבר כמה שנים הגיע המפגש המיוחל. בשנים האחרונות פילדלפיה עצרה את בוסטון בגמר המזרח פעמיים (ומילווקי בסיבוב השני) בדרל למפגש נגד הלייקרס ויוסטון עצרה את הלייקרס כבר בסיבוב הראשון למפגש נגד בוסטון בגמר. הלייקרס התקבלו בקריאות בוז רועמות בגארדן והיה ברור שהקהל של בוסטון (קבוצה שניבנתה על קשיחות) סולד מה"שואו" של לוס אנג'לס (שחקני בוסטון סיפרו לדוקו שנעשה על אותו גמר שהם שנאו את החיוך של מג'יק ושהמטרה היחידה שלהם הייתה למחוק לו אותו מהפרצוף).

אחרי מחצית ראשונה גדולה של קארים (שסיים עם 32 נקודות) בוסטון כמעט הצליחו להשוות עד שכניסה מדויקת של מג'יק ג'ונסון לסל שלוותה בבלוק מהדהד של קארים וקליעה מדויקת מרחוק של מייקל קופר סגרו את הסיפור. הלייקרס מנצחים את המשחק הראשון בחוץ.

במשחק השני מג'יק, קארים ו וורת'י קלעו 76 נקודות משותפות והיו בדרך הבטוחה לנצח. לארי שמר את הסלטיקס במשחק עם רבע רביעי אדיר ובדקה האחרונה הכדור מצא את עצמו בידיים של וורת'י ברגעי ההכרעה כשהלייקרס ביתרון, וורת'י עמד על 60% מהעונשין באותו פלייאוף והוא מיהר להיפטר מהכדור במסירה רוחבית שמצאה את עצמה בידיים של הנדרסון שקלע ליי אפ ונתן לבוסטון את הניצחון. פאט ריילי כינה את הרגע הזה כאחד הרגעים המשמעותיים בהיסטוריית האימון שלו.

החטיפה של הנדרסון

המשחק השלישי היה שואו טיים בשיאו – ריצות מתפרצות, מסירות עם מבט מופנה לצד השני, דאנק אחרי דאנק בצבע. מג'יק סיים עם 14 נקודות, 11 ריבאונדים ו21 אסיסטים והלייקרס ניצחו בתוצאה של 137(!) – 104 בזמן שלארי מוסיף 30 משלו.

המשחק הרביעי היה האחד שנתן את הטון לשאר הסדרה וגם לשאר היריבויות הזאת. הסלטיקס הגיעו מושפלים מאותו הפסד והחליטו שמעתה הם עומדים להנחיל מין "חוקי ג'ורדן" משלהם, בלי סלים קלים בפנים כשבדרך משתמשים בכל אמצעי אפשרי. לקראת סוף המשחק כשבוסטון החזיקו ביתרון קל אם אל קאר מספר שבירד פנה אל שאר הקבוצה באמצע פסק הזמן: "אתם רוצים לנצח את המשחק הזה? תנו לי את הכדור ועופו מהדרך" עם החזרה למשחק בירד קיבל את הכדור עמוק בפוסט וירה זריקה בסיבוב לאחור שנגמרה בסוויש אימתני שהחזיק את השיוויון לסדרה.

"The Shoetime Rules"

הלייקרס והסלטיקס המשיכו להחליף מהלומות כשכל קבוצה מנצחת בביתה כל הדרך למשחק מספר שבע – בו סדריק מקסוול, הכוכב של האליפות של 1981, התעלה על עצמו, הוביל את בוסטון עם 24 נקודות ונתן לסלטיקס אליפות נוספת במשחק בו הלייקרס התקשו לחזור מהפיגור המוקדם שהם נכנסו אליו, מג'יק ג'ונסון קיבל את כינוי הגנאי "tragic johnson" אחרי סדרה של איבודים בדקות המכריעות לאורך כל הסדרה כולל שני איבודים בדקה האחרונה של משחק שבע לדניס ג'ונסון שהסתיימו בסל בכיוון השני וסגרו את הסיפור בשביל הלייקרס.

לארי סיים עם 27 נקודות, 14 ריבאונדים והFMVP בזמן שקארים הוביל את הלייקרס עם 26 נקודות למשחק ושני חסימות ומג'יק ג'ונסון הוסיף 18 נקודות ו13.5 אסיסטים.

המפגש השני – הגמר של עונת 84'-85'

עם כל התקוות שהיו ללייקרס על קאמבק המשחק הראשון נגמר עוד לפני שהתחיל אז הנה כמה נתונים על "טבח יום הזיכרון" –

בוסטון קלעה 78 נקודות במחצית הראשונה

דני איינג' קלע 15 נקודות ברבע הראשון

סקוט וודמאן עלה מהספסל וסיים עם 26 נקודות כקלע המוביל של הסלטיקס על 11/11 מהשדה ו4/4 מחוץ לקשת

בוסטון ניצחה 148 – 114 במה שהיה עד לאותו רגע ההפרש הגדול ביותר במשחק גמר.

Memorial Day Massacre

אחרי המשחק הראשון קיי סי ג'ונס אמר שהלייקרס יחזרו עם רעב בעיניים לאחר תבוסה שכזאת. והוא צדק לחלוטין. קארים הוסיף 56 נקודות בשני המשחקים הבאים בזמן שמג'יק מסר 29 אסיסטים והלייקרס היו בדרך ליתרון בסדרה, כולל ניצחון של 136 – 111 במשחק השלישי (אתם שמים לב למספרים המטורפים האלה?).

שתי סלים גדולים של דני איינג' ביחד עם כמה ריבאונדים התקפיים של קווין מקהייל השאירו את בוסטון בחיים בדקות האחרונות של המשחק הרביעי בפורום עד שמקהייל הלך לקו, השווה את המשחק, קארים החמיץ סקיי הוק בצד אחד ודאבל טים על לארי בירד בשניות האחרונות השאיר את דניס ג'ונסון פנוי לחלוטין שלא החטיא בזריקה שנכנסה לסל עם הבאזר והשוותה את הסדרה.

דניס ג'ונסון עם הבאזר

מאותה נקודה הלייקרס העלו הילוך. השלישייה הגדולה של פאט ריילי סיימה עם 95 נקודות משותפות במשחק מספר 5 (מג'יק הוסיף גם 17 אסיסטים) והלייקרס סגרו את הסיפור במשחק מספר 6 כשניצחו בהפרש דו ספרתי הודות להופעות קליעה גדולות של קארים ו וורתי' וטריפל דאבל של מג'יק – 14, 10 ו14. אחרי שבעה סדרות גמר הלייקרס מצליחים לגבור על היריבה השנואה שלהם בפעם הראשונה בהיסטוריה. עם 25 נקודות, תשעה ריבאונדים וחמישה אסיסטים קארים לוקח הביתה את פרס הFMVP

המפגש האחרון – הגמר של עונת 86'-87'

בוסטון הספיקו לזכות באליפות נוספת בין הפסקאות כשגברו על מגדלי התאומים של אולג'ואן וסמפסון ב86' בדרך לאליפות נוספת. בשלב הזה קארים כבר בן 39 ולמרות שהסקיי הוק עדיין אוטומטי, הוא כבר לא בשיאו והקבוצה מופקדת בידיו של מג'יק לחלוטין בעוד לארי כבר מחזיק בשלושה גביעי MVP בשלב הזה.

המשחק הראשון נגמר עם ניצחון דו ספרתי ללייקרס למרות 32 נקודות של לארי, מג'יק סיים עם 29 ו13 אסיסטים. המשחק השני היה תצוגה אדירה של פליימייקינג מצד מג'יק שסיים 22 נקודות ו20 אסיסטים במשחק בו הלייקרס הביסו את בוסטון 141 – 122 ונטעו יתרון של שני משחקים לסדרה.

30 נקודות של בירד ועבודה הגנתית נהדרת של גרג קייט, הסנטר המחליף, הספיקו לבוסטון לגבור על הלייקרס בפעם הראשונה בסדרה ולהכין את הקרקע למשחק ארבע האגדי.

בדקות האחרונות של משחק צמוד ביותר, בזמן שהלייקרס מנסים לחתוך את היתרון של בוסטון ולחזור למשחק שלשה אדירה של מייקל קופר מתוך אסיסט של מג'יק עצרה את הריצה של בוסטון והשאירה את היתרון על שלוש. איבוד כדור של מקהייל הוביל לסל גדול של וורת'י שלווה באלי אופ מהדהד של קארים אבדול ג'אבר שנתן ללייקרס את היתרון. שלשה של בירד מתוך הטיימאאוט הטילה את המאזניים ונתנה לסלטיקס את היתרון עד שקארים נשלח לקו ומקהייל ופאריש לא מצליחים להשתלט על הריבאונד. מג'יק ג'ונסון מקבל את הכדור, בפיגור של נקודה, אחרי הטיימאאוט, צולע ברגל אחת לכיוון קו העונשין וקולע סקיי הוק אגדי מאיזור קו העונשין. בירד מצליח להשתחרר מהשומר שלו ומקבל את הכדור לזריקה פנויה אחת בשניות האחרונות של המשחק אבל הכדור שמשתגר לו מהיד נופל פוגע חזק מדי בטבעת ועף החוצה והלייקרס עולים ליתרון של 3-1 בסדרה.

בין הזריקות המפורסמות ביותר בהיסטוריה של הליגה

בוסטון עוד הספיקו לחזור לסדרה במשחק קבוצתי נהדר בו כל שחקן בחמישייה הפותחת קולע מעל 20 נקודות בדרך לניצחון 123 – 108 רק בשביל לתת ללייקרס את ההזדמנות לזכות בגביע מול הקהל הביתי שלהם במשחק וינטג' של קארים שסיים עם 32 נקודות בזמן שמג'יק סיים עם 16 נקודות ו19 אסיסטים.

הלייקרס זוכים באליפות נוספת, הרביעית של מג'יק וקארים ביחד בזמן שמג'יק זוכה בFMVP נוסף.

מג'יק וקארים ימשיכו לזכות בתואר אחד נוסף נגד דטרויט בזמן שבוסטון שנותרו ללא לן ביאס, הבחירה השנייה בדראפט של 1986 שנפטר לאחר שלקח מנת יתר, כבר יתקשו להישאר תחרותיים ולהיאבק על אליפויות מאותה עונה (בירד נאבק בפציעות גב חוזרות ונישנות בזמן שמקהייל המשיך לשחק דרך רגל פגועה באותם עונות).

אפילוג

היריבות בין הסלטיקס ללייקרס תמיד סימלה משהו גדול מכדורסל. אנשים ראו בזה מאבק בין דרכי חיים, בין תרבויות שונות, הצניעות והקשיחות של בוסטון לעומת ההצגה הגדולה של הוליווד ומלבד כדורסל נהדר, רגעי HARDWOOD CLASSICS בלתי נשכחים וכמה מהשחקנים הגדולים ביותר שראינו על הפרקט הוא הזכיר לאנשים כמה כיף כדורסל יכול להיות.

נשארו עדיין כמה כתבות פנויות בפרויקט. ניתן להירשם כאן:

https://docs.google.com/spreadsheets/d/1aU7LZR6nTGf4NBIybvZBwbGWmRn1_z5TQQ1gwY2wJZg/edit?usp=sharing

לפוסט הזה יש 42 תגובות

  1. תודה. נוסטלגיה של הילדות,שהדרך היחידה לצרוך את הליגה היה בשבת המשחק המוקלט בערוץ המידל איסט האגדי וכמובן הכתבות של מנחם בעיתונים.
    מחכה בקוצר רוח לעונות הבאות של winning time nמסקרן לאללה איך הם יעשו את העונות האלה.רואה כבר איך לארי בירד יורד רצח על מג'יק אחרי האליפות של בוסטון ב83

  2. ללא ספק היריבות הגדולה מכולם. שתי קבוצות ששלטו בליגה עם יריבות בין שני כוכבי על.
    דוקא הכוכב השחור סימל את השואוטיים והלבן את העבודה הקשה, אבל אין ספק שהיריבות ביניהם קידמה את הכדורסל.
    והסידרה על הלייקרס גדולה גם אם שיקרית.
    בזמן אמת חשבתי שמגיק האיש החשוב בקבוצה, ומבחינה תקשורתית הוא ללא ספק היה אבל בדיעבד קארים היה כמעט כל ההתקפה העומדת שלהם אז זה מאוזן עם יתרון לקארים למרות האפרוריות היחסית

    1. אני לא חושב שאפשר לשים מישהו מהם בראש הפירמידה ההתקפית. במהלך המשחקים שלהם ההתקפה הייתה מחולקת לשניים, משחק הריצה הקטלני שתפס כל כך הרבה קבוצות עם המכנסיים למטה (במיוחד בוסטון במהלך אותם גמרים) שהובל לחלוטין על ידי מג׳יק כשוורת׳י מגיע מאגף אחד וקארים מצטרף כטריילר או המשחק העומד שבאמת הלך בדרך כלל דרך קארים בפוסט.

      1. אני מסכים. באופן אישי זה בערך הזמן שהתחלתי לראות כדורסל. האפרוריות היעילה של קארים עברה לידי מול השואוטיים.
        רק בדיעבד הבנתי שהתקפות מתפרצות זה נחמד, אבל בלי התקפה עומדת זה לא מספיק.
        מבחינתי מגיק הוא המנהיג של הקבוצה, אבל ברמת הכדורסל קארים עם יתרון קטן

    1. הלייקרס ניצחו את הסלטיקס לאחר שמונה סדרות, שבעה בשנות השישים והשמינית ב-84'. מאז השסרה השמינית הצטצאה היא 1-3 ללייקרס כולל 1-1 בשנות האלפיים כהסלטיקס של גארנט מנצחים 2-4 עם 39 נקודות הפרש במשחק השישי בבוסטון (שהיה יכול תהסתיים גם בחמישים הפרש) ולאחר חזרה מפיגור 24 במשחק הרביעי בל"א שהביא 1-3, והלייקרס ניצחו בשבעה משחקים עם 4 הפרש במשחק השביעי כשכל המובילים משחקים פחות טוב משמעותית מאשר עונתיים קודם לכן והסלטיקס משחקים ללא הציר הפותח שלהם ברוב המכריע של המשחק השישי שהלייקרס ניצחה ב-22 הפרש ובכל המשחק השביעי כשהלייקרס שולטת מתחת לסל בשני במשחקים האלו יותר מאשר במשחקים הקודמים.
      ללא פציעות סיכוי גבוהה ללפחות שלושה מפגשים רצופים בגמר כשסיכוי גבוה לא פחות שקובי ללא אליפות בהנהגתו והסלטיקס עם לפחות 11 ניצחונות בסדרות גמר נגד הלייקרס כי ללא פציעות הסחטיקב היו הטובים בליגה כשבעונת 2008/9 עד פצעעת גארנט הסלטיקס המשיכו להיות הטובים ביותר בליגה.

      1. וואי קרמר כמה אתה טוחן את התזה של הללא פציעות .ללא פציעות כל ההיסטוריה של הNBA משתנה אזמה?
        ללא פציעות אתה בטוח שכגולדן סטייט מנצחת את קליבלנד?
        ללא פציעות טרונטו זוכה באליפות?
        וכן הלאה וכן הלאה.די לשכתב את ההיסטוריה.העובדה היא שהלייקרס זכו ב2 אליפויות רצופות ובוסטון זכתה באחת.
        מה אתה לא יודע בוודאות-שללא פציעות בוסטון הייתה זוכה ולא הלייקרס-האם זה יכל להיות בוודאי,האם יכל להיות שגם בלי פציעות הלייקרס זוכים גם יכול להיות בוודאי.
        אז אפילו שתרשום את זה מיליון פעם זה לא הופך את זה לנכון.
        ובטח לא הסיבה שעליה אתה מבסס את מסקנותייך וזה הפרשים במשחקים.
        ואתה יודע עוד משהו למה גארנט נפצע? או למה פרקינס נפצע? יכול להיות שהסגל שנבנה נבנה בלי מחליפים ראויים???

        1. מסכים יניב. טיעון של לוזרים, טיעון הפציעות, גם אם יש בו מן האמת.. במיוחד שאוהדי בוסטון בוכים על פאקינג פרקינס ב-2010. שטויות in juice.

          1. פציעה של השחקן החשוב היותר כמו גארנט אינו טיעון של לוזרים כמו שבראיינט היה נפצע ואס הסחטיקס מביסים את הלייקרס ב-2010. הטיון של הלייקרס שבלי הםציעה היה להם סיכוי לאליפות הוא לא טיעון של לוזרים.

        2. הפציעות הן לא שיכתוב ההיסטוריה, הן עוסדות בהיסטוריה. כמו שאם בראיינט היה נפצע באותה פציעה ולא גארנט והסלטיקס זוכים בשלוש אליפויות רצופות. אם טענת אוהדי הליי-רס אז שעם בראיינט היה להם ביכוי לאליפות הייתה נכונה ולא שכתטב היסטוריה.

        3. לגבי מחליפים, לגארנט א"א למצור מחליף קרוב לרמתו טבכל הקבוצות שחקני הספסל מחליפים פחות טובים מהשחקנים המובילים.
          לגבי פרקינס, א"א היה לבצע התאמות כראוי מתחילת המשחק השישי להמשך המשחק ולמשחק השביעי. זה זמן קצר מדי!

        1. צודק! כל אחד יכול לטעות אך שגיאות מחוסר ידע של דוברי עבאית, תופעה לא נדירה שקיימת בימינו, זה לא יכול להתקבל!

  3. נהדר עומר, הכתבה הטובה בפרויקט עד עכשיו. נהנתי מאוד לקרוא.
    גם אני נולדתי שנתיים אחריך (למרות שבגואט דיבייט אני במחנה ג'ורדן) ובמה שראיתי (בעיקר היילייטס) אהבתי יותר לראות את בירד מאשר מג'יק. לארי פשוט עשה דברים על המגרש מהר, יעיל ומדויק (טוב, חוץ מלקפוץ גבוה) ולמג'יק היו סוג של הבזקים וקצת יתרון אתלטי (מהירות) שללארי לא היה.

  4. היריבות שהרעידה את הליגה; אני זוכר את הפחד והפרוורים בלב שהיה לי מהמפגשים מול הבני זונות מבוסטון, ידעתי שאנחנו טובים יותר ב83 ובכל זאת התערבות אלוהית או של שדון המזל קריסה מוחלטת גרמה לנו להפסיד את האליפות ב84, למזלנו או לרעתנו גם לא פגשנו את בוסטון ב86 כיוון שהיו מנגבים איתנו את הפארקט באותה עונה, הבעיה של בוסטו אחרי 86 שהנרקומן הסופר כשרוני (שהזכיר את לברון גיימס) לקח מנת יתר, והעתיד בבוסטון נגמר עם הגב של לארי

  5. צודק ברוך. כמה שנים אחר כך גם הגיעה הטרגדיה של רג'י לואיס שהחל להיות מסומן כדבר הבא של המועדון שבכלל סתמה את הגולל על הסלטיקס עד הטריו של פירס-אלן-גארנט

    1. וגם הטריו של GPA (גארנט היה השחקן החשוב ביותר שהיה שר ההגנה והדבק של הקבוצה ושותף להנהגה לצד פירס) החמיץ שושלת בעיקר פציעת גארנט אך החמיצה הזדמנויות טובות לאליפויות בגלל פציעת פרקינס ב-2010, בגלל עסקת החליפין על פרקינס ב-2011 (שגרמה לירידה משמעותית ברמת הקבוצה ומהקבוצה הטובה במזרח סיימה את העונה הסדירה במקום 4-3 וסיימה את הפלייאוף בהדחה בשלב מוקדם) ובגלל שביקה במשחק השישי בבית בגמר המזרח ב-2012.

      1. הפציעה של פרקינס הייתה בגמר כמה דקות משחק לאחר תחילתו והסלטיקס ניצלו זאת לניצחון בפער של 22 נק'. במשחק השביעי הסלטיקס הובילו בפער לא גדול רוב המשחק והלייקרס הפכו את התוצאה בדקות האחרונות וניצחו בפער של 4 נק', כשהלייקרס שולטים בשני המשחקים האלו מתחת לסלים יותר יאשר עם פרקינס.

  6. לגבי גמר 84' בירד גם עם 3.6 אס', 2.1 חט' ו-1.1 חס'. מג'יק גם עם 7.7 כ"ח ושתי חט', וכארים גם עם 8.1 כ"ח, 4.4 אס' ו-1.7 חט'.

    1. אחוזי הקליעה של רוב השחקנים המרכזיים היו על הפנים ובעיקר בסלטיקס כהיא מסיימת את הסדרה עם 44.2% מהשדה לעטמת 51.5% ללייקרס. מבחינת שחקנים אמנם בירד עם אחוזים טובים מהשדה של 48.4 אך מקנייל ופאריש, שחקנים שהם ברמה של מעל 50% מהשגה בקלות, קלעו ב-45.2% ו-44% בהתאמה (אמנם פאריש היה גמר בגמר 86% על הפנים) ודניס היה עם 39.5% מהשדה. מקסוול עוד היה בסדר עם 46.8%.
      בלייקרס הגבוהים היו עם אחוזים משדהנמוכים לעמדתם כשכארים עם 48.1 ומקאדו עם 45.9. שאר הבולטים היו בסדר גמור עד מעולים כשוורת'י עם 63.8 ומג'יק עם 56 אך ביצע טעויות קריטיות בדקות ההכרעה וקופר עם 46.8.
      הייתרון הבולט של הסלטיקס היה בריבאונד התקפה עם 96-131 (למשחק 13.7-18.7) ובכ"ח כללי הסלטיקס הובילו 43.7-48.1. במשחק הרביעי הסלטיקס קלטו 27 כ"ח (בירד עם תשעה ופאריש עם שישה ומקהייל עם חמישה) בהתקפה מתוך 52 סה"כ (בירד עם 21 ופאריש עם 12 ומקהייל עם שמונה) לעומת ל"א שקלטו 12 כ"ח בהתקפה מתוך 46 סה"כ.
      מבחינת אחוזי קליעה הסלטיקס קלעו 43.2% מהשדה לעומת 58.8% ללייקרס כשבירד עם 24-9, מקהייל עם 13-3, פאריש עם 23-11 ודניס עם 23-9, מקסוול קלע 6-3 ב-40 דקות והמחליפים קלעו 22-13; ואצל הלייקרס כארים אמנם לא הרשים לרמתו עם 25-12 אך מג'יק עם 12-8, ג'יימס עם 17-14, קופר עם 8-4, ראמביס עם 5-4 ומקאדו עם 10-5.
      הנתוניםמשל המשחק הרביעי:
      https://www.basketball-
      הנתונים של כל הסדרה:
      reference.com/boxscores/198406060LAL.html
      https://www.basketball-reference.com/boxscores/198406060LAL.html

  7. הכל בסזכות אותם זמנים…

    יָבוֹא הַיּוֹם וְעוֹד תֵּשֵב אֶל מוּל הָאָח
    וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת
    וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח
    וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת

    וּמִסָּבִיב, וּמִסָּבִיב יֵשֵׁב הַטַּף
    וְאִשְׁתְּךָ גַּם הִיא מֻפְלֶגֶת בַּשָּׁנִים
    תַּזִּיל דִּמְעָה וּתְקַנֵּחַ אֶת הָאַף
    וְתֵאָנַח: הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים…

    הָיוּ זְמַנִּים,
    אָז בַּמִּשְׁלָט יָשַׁבְנוּ,
    הָיוּ זְמַנִּים,
    לָחַמְנוּ וְאָהַבְנוּ,
    עַכְשָׁו דָּבָר אֵין לְהַכִּיר –
    עַל הַמִּשְׁלָט יוֹשֶׁבֶת עִיר,
    אוּלַי בִּזְכוּת אוֹתָם זְמַנִּים…

    וּתְסַפֵּר אֲזַי עַל כִּבּוּשִׁים וּקְרָב
    וְהַקָּטָן בֵּין הַיְּלָדִים יָעִיר בְּלַחַשׁ:
    וּבְכֵן, זֶה סַבָּא שֶׁהִצִּיל אֶת הַמַּצָּב –
    מִסַּבָּא שֶׁכָּזֶה, בֶּאֱמֶת, בֶּאֱמֶת, יֵשׁ נַחַת…

    וְאָז תַּרְאֶה אֶת זְרוֹעֲךָ הַחֲשׂוּפָה
    וּבָהּ צַלֶּקֶת שֶׁהִגְלִידָה מִשָּׁנִים
    וּתְחַיֵּךְ – אֶת זֹאת הֵן סָבְתָא אָז רִפְּאָה,
    נוּ, וּמֵאָז – הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים…
    פזמון…

    וְאִם תַּמְשִׁיךְ וְעוֹד תּוֹסִיף קְצָת לְדַבֵּר
    וְגַם מוּסָר תַּטִּיף בְּקוֹל צָרוּד, מַזְקִין
    פִּתְאוֹם, הַבְּכוֹר שֶׁבֵּינֵיהֶם חִישׁ יִתְנַעֵר
    וְיַעֲנֶה: אַח, סַבָּא, מָה אַתָּה מֵבִין?…

    וְאָז תֵּדַע שֶׁזֶּהוּ חֹלִי מִדַּבֵּק
    וְאָז תַּחְשֹׁב: אוּלַי צוֹדְקִים הֵם הַבָּנִים;
    בִּשְׁעָתוֹ הָיִיתִי גַּם אֲנִי צוֹדֵק –
    אֲבָל עַכְשָׁו… הָיוּ זְמַנִּים, הָיוּ זְמַנִּים…
    פזמון…

  8. עומר, אתה נולדת ב-2001. אני נולדתי ב-1937 וראיתי את כל משחקי בוסטון-לייקרס של שנות ה-80 ואני חוזר ואומר: כל סידרה בין הסלטיקס והלייקרס של אז הייתה הסידרה הגדולה מכולן

  9. היריבות בין הלייקרס לסלטיקס היא אחת מהגדולות בספורט האמריקאי, ושיא היריבות הגיעה בשנות השמונים עם שתי קבוצות על שאהבו לשנוא אחת את השניה, ואנחנו האוהדים קיבלנו סדרות לתפארת פנתיאון הכדורסל.
    עומר, יופי של מאמר.

  10. תענוג צרוף. גם היריבות, גם הפוסט שלך עומר. פשוט תענוג צרוף.
    .
    הרעתי לירוקים, גם כי מנחם אמר שהציפור הוא השחקן הכי טוב בכל הזמנים, ואם מנחם אמר אז זה נכון, אבל לא יכולתי שלא להעריץ את הלייקרס האלה כקבוצה, וכיחידים – קארים, מג'יק, וורת'י, וכולם (חוץ מרמביס) – הם היו פשוט אדירים.
    .
    דו קרב הטיטאנים. אגדה שהייתה באמת. היתרון הגדול, ואולי היחיד, של שנות השמונים על עשורים אחרים.
    .
    תודה רבה עומר.

  11. עומר תודה וכל הכבוד על תאור מושלם של יריבות שהיתה עוד לפני שבכלל נולדת.
    מג'יק היה ענק כנל הציפור אבל בעייני הגדול ביותר באותה תקופה היה קארים. אי אפשר היה לעשות דבר מול הסקיי הוק שלו זה היה הנשק הכי חזק שאי פעם מישהו פיתח בליגה עד שהגיע מייקל עם סדרה של נשקים בלתי עצירים והבא בתור אחריו בעולם המיתולוגי הזה זה סטף עם השלשות.
    בעייני אלה שלושת השחקנים הגדולמם בתולדות הליגה ובסדר הזה:
    מייקל
    סטף
    קארים.

    1. דרך אגב – בעייני הלייקרס היו קבוצה הרבה יותר חזקה והרבה יותר fan to watch. ולמרות זאת ביריבות הזאת לא תפסתי צד כי לארי היה שחקן אדיר שעמד ממש לבד מול המכונה האדירה והיפיפיה הזאת של הלייקרס (אני לא מזלזל במקהייל פאריש ואיינג' אבל בסוף זה היה לארי) והצליח להתמודד איתם. הלייקרס האלה באמת היו אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה אצלי ברשימה ובסדר הזה:
      1. שיקגו
      2. גולדן סטייט עם דוראנט בגרסת המפלצת מהמפרץ
      3. השואו טיים לייקרס.

  12. תודה עומר. זו הייתה יריבות בין שתי הקבוצות הטובות ביותר ו-2 השחקנים הטובים ביותר של התקופה, וכזו שהליגה הצליחה לשווק היטב. אם אני לוקח רק את 3 המפגשים בין הקבוצות בשנות ה-80, אני חושב שיש כמה יריבויות שהייתי מדרג קודם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט