מסקנות חפוזות 30 / עמיחי קטן

אחרי צמד ראשון של משחקי גמר, כשהתוצאה עומדת על שוויון 1 בסדרת הגמר, נתמקד הפעם במה שראינו ב-2 המשחקים הראשונים של הסדרה. נפתח עם רבע ההתפוצצות של כל קבוצה, תחומים שבהם ניתן לזהות יתרון משמעותי לאחת הקבוצות ומעקב ביניים אחרי כמה מהכוכבים ושחקני המפתח של שתי הקבוצות.

1. התפוצצות.

את הרבע האחרון של משחק 1 ניצחו בוסטון 40- 16, וכך הפכו פיגור תריסר ליתרון תריסר בתוצאת הסיום, ואילו הרבע השלישי של משחק 2 היה זה שאותו ניצחו הווריורס 35- 14, וכך יתרון 2 במחצית הפך ליתרון 23 בסיום הרבע השלישי בדרך לניצחון. ננסה עכשיו לבחון כמה נתונים שקשורים לשני הרבעים האלו.

משחק 1 רבע 4משחק 2 רבע 3
תוצאה40- 16 לבוסטון35- 14 לגולדן סטייט
ריבאונד11- 6 לבוסטון13- 8 לגולדן סטייט
אסיסטים12- 5 לבוסטון4-4
איבודים4- 1 לגולדן סטייט4- 3 לבוסטון
חטיפות2- 1 לבוסטון3- 1 לגולדן סטייט
חסימות1-11-1
אחוזי שדה68.2% – 41.2% לבוסטון47.8% – 23.5% לגולדן סטייט
אחוזי שלשות75% – 25% לבוסטון58.3% – 25% לגולדן סטייט
אחוזי עונשין100% – 0% לבוסטון85.7% – 66.7% לגולדן סטייט
קצב משחק8692
נט רייטינג181.8- 76.2 = 105.6 לבוסטון152.2 – 60.9 = 91.3 לגולדן סטייט

בגדול, אפשר לראות שהרבע האחרון של משחק 1 היה רבע כמעט מושלם התקפית מבחינת בוסטון, עם אחוזים יוצאי דופן מכל הטווחים ואיבוד כדור אחד בלבד, ואילו ההישג המשמעותי של גולדן סטייט ברבע השלישי של משחק 2 היה הגנתי כשהם הורידו את בוסטון ל-23.5% מהשדה. זה נכון שבשני המקרים הקבוצה שיצאה לריצה הצליחה היטב בשני צידי הפרקט, אבל בשני המקרים הייתה התחלה לריצה שהובילה למומנטום, כאשר אצל בוסטון זה היה רצף של סלים בתחילת הרבע, ואילו אצל גולדן סטייט זו הייתה בעיקר ההגנה, כשרק בהמשך השלשות החלו להיכנס.

נקודת המוצא של הסדרה הייתה שהצד שיכריע משחקים הוא "הצד החזק" של שתי הקבוצות – ההתקפה של גולדן סטייט נגד ההגנה של בוסטון. ייתכן ששני המשחקים הראשונים מראים לנו דווקא את ההפך, כלומר שהצד הקצת פחות יציב הוא זה שיכול להניב נוקאאוט עבור אחד הצדדים כשניתן לשתק קצת יותר בקלות את ההתקפה של בוסטון וההגנה של גולדן סטייט מאשר את ההגנה של בוסטון וההתקפה של גולדן סטייט.

2. תחומי שליטה.

כיאה לשני משחקים שנגמרו בהפרש דו-ספרתי, כל פעם לטובת קבוצה אחרת, יש לא מעט הבדלים משמעותיים בין המשחקים. עם זאת, יש כמה מאפיינים שחזרו על עצמם פחות או יותר בשני המשחקים, וזה המקום לנסות לשים לב אליהם.

שלשות – במשחק 2 הנתונים היו זהים לחלוטין – 15/37 לשתי הקבוצות, אחרי יתרון לבוסטון במשחק הראשון כשהם קלעו 21/41 לעומת 19/45 של גולדן סטייט. פער מסוים שכן אפשר למצוא הוא בשאלה מי זורק את השלשות, כאשר לגולדן סטייט יש טריו קלעים טובים יותר על הנייר, אבל לבוסטון יש יותר שחקנים שיכולים לקלוע. נתון שיראה את זה הוא זה לבוסטון יש 11 שחקנים שונים שקלעו שלשה ו-6 שקלעו יותר מאחת בסדרה, לעומת 8 ו-5 בהתאמה של הווריורס.

במבט ספציפי יותר, סטף עם 12/26, פול עם 6/14 וקליי עם 4/15 משלימים טריו שלקח 55 מתוך 82 השלשות של גולדן סטייט בינתיים (67.1%), בעוד שאצל בוסטון טייטום עם 7/14, בראון עם 5/17 והבא הוא וויט עם 7/12, שזה יוצא 41 שלשות מתוך ה-78 של בוסטון בינתיים (52.6%). עוד פער בולט הוא בין 5 המובילים בדקות לכל היתר – אצל גולדן סטייט 5 המובילים עם 26/70 לעומת 8/12 של היתר, ואילו אצל בוסטון 5 המובילים עם 29/61 לעומת 7/17 של היתר.

"קרב הפוזשנים" – מושג שמנסה בגדול לשאול את השאלה איזו קבוצה זרקה יותר לסל. כאן יש לגולדן סטייט יתרון קטן ב-2 המשחקים, כאשר במשחק הראשון הוא הושג דרך ריבאונד התקפה (יתרון 12- 7), למרות 2 איבודים יותר של הווריורס, ואילו במשחק 2 קיבלנו שוויון 6 בריבאונד התקפה, אבל גם 18- 12 לרעת בוסטון באיבודים. בשני המשחקים היו לגולדן סטייט 3 ו-6 זריקות יותר לסל בהתאמה, ובעוד שבמשחק הראשון היתרון המשמעותי של בוסטון באחוזים הפך את הקערה, הרי שבמשחק 2 גם יתרון קטן יחסית באחוזים הספיק לניצחון פשוט יחסית של גולדן סטייט.

החלוקה בין הרבעים – גולדן סטייט קלעה 30 או יותר בכל אחד מ-4 הרבעים שסטף שיחק במלואם – הראשון והשלישי של שני המשחקים – אך לא קלעה יותר מ-22 באף אחד מהרבעים האחרים. בשני המקרים גולדן סטייט נתנו רבע של 35+ נקודות ברבע השלישי, 31-2 נקודות ברבע הראשון, 21-2 ברבע השני ופחות מ-20 ברבע האחרון. בצד השני, בוסטון פחות יציבה ולצד רבע אחד של 40 נקודות הם קלעו 34 נקודות ברבעים 2-3 של משחק 2 יחדיו.

3. מעקב שחקנים בולטים.

נתחיל עם אלו של גולדן סטייט ונעבור אחרי זה לאלו של בוסטון, כשעבור כל קבוצה נעבור על 5 שחקנים. הסדר יהיה לפי כמות הדקות למשחק.

דריימונד גרין מקבל הכי הרבה דקות מגולדן סטייט בסדרה הזאת בינתיים, דווקא אחרי פלייאוף שבו הוא קיבל "רק" 30 דקות למשחק בסדרות המערביות. אחרי 2/12 מהשדה ו-0/3 מהקו במשחק הראשון, הצליח דריימונד לסחוט יותר עבירות ולהגיע ל-9 נקודות עם 2/3 מהשדה ו-5/7 מהקו, תוך כדי שהוא גם משתפר מ-5 אסיסטים על 3 איבודים ל-7 מול 1. הסדרה הזאת תבחן אותו התקפית, והיה פער משמעותי בין שני המשחקים במקרה שלו.

סטף קרי הוא השחקן הטוב ביותר בסדרה הזאת בינתיים, וההגנה של בוסטון לא ממש מצליחה להתמודד איתו. הסטטיסטיקה האישית שלו עומדת על 31.5 נקודות ב-45.7% מהשדה, 46.2% לשלוש ו-81.8% מהקו, יחד עם 5.5 ריבאונדים, 4.5 אסיסטים ו-3 חטיפות על 2 איבודים בממוצע למשחק. מעבר לזה, גולדן סטייט עומדים על רייטינג התקפי של 120.6 בדקות של סטף לעומת 90 בלעדיו. כלומר, ההגנה של בוסטון עוד לא יודעת איך להתמודד איתו וההתקפה של גולדן סטייט לא מסתדרת בלעדיו.

קליי תומפסון פותח סדרות בצורה פחות טובה התקפית, לפחות השנה (כי אין לי כוח לבדוק נתונים לאורך כל הקריירה…), כשהוא עומד על 15.4 נקודות ב-39.1% מהשדה ו-30.2% לשלוש במשחקים 1-2 בפלייאוף הזה לעומת 22.2 נקודות ב-47.7% מהשדה ו-44.2% לשלוש ביתר המשחקים. הבעיה המשמעותית יותר הייתה ששחקנים עליהם קליי שמר קלעו ב-9/12 מהשדה במשחק 1, ואת זה הוא שיפר במשחק 2 והוריד את הנתונים ל-5/12 טובים בהרבה.

אנדרו וויגינס רשם משחק ראשון טוב ושני קצת פחות טוב מבחינת היכולת ההתקפית האישית, כולל לא מעט מצבים נוחים יחסית שהוא החטיא במשחק 2, אבל את התפקיד ההגנתי שלו הוא מבצע היטב ביציבות. בסך הכל, וויגינס עוצר את השחקנים שלו על 14/33 מהשדה (7/17 במשחק 1 ו-7/16 במשחק 2), כשעיקר ההתמודדות שלו היא מול טייטום (1/5 במשחק 1 ו-4/10 במשחק 2), כאשר הוא גם הקלעי השני אחרי סטף אצל הווריורס עם 15.5 נקודות למשחק ב-44.4% מהשדה ו-40% לשלוש.

ג'ורדן פול עם 6.5 נקודות ב-75% מהשדה ולשלוש, 100% מהקו ואסיסט על חצי איבוד בממוצע לרבע שלישי ועוד 6.5 נקודות ב-29.4% מהשדה, 30% לשלוש ו-0 זריקות עונשין עם 1.5 אסיסטים על 3 איבודים בממוצע למשחק בשאר הרבעים. הגנתית הוא מקבל עזרה מהחברים כשצריך והשחקנים עליהם הוא שומר עם 10/22 מהשדה, ובעיקר עם 0 אסיסטים מול 3 איבודים במשחק 2, מה שמראה שבוסטון לא הצליחו לנצל את החורים שאמורים היו להיפתח במצב הזה.

ג'ייסון טייטום היה בינתיים עם מחצית אחת של קליעה טובה בכל הסדרה, שבה הוא קלע 21 נקודות, לעומת 20 נקודות ב-3 המחציות האחרות גם יחד. עם זאת, במשחק הראשון הוא חיפה על זה עם ניהול משחק והגנה נהדרים, כשל-13 האסיסטים מול 2 איבודים שלו אפשר להוסיף את זה ששחקנים עליהם הוא שמר קלעו רק ב-3/10 מהשדה. לעומת זאת, ב-13:15 דקות במחצית השנייה של משחק 2 הוא קלע 7 נקודות, אבל לא הצליח לתרום בדרכים אחרות וגולדן סטייט ניצחו את הדקות האלה 41- 14.

ג'יילן בראון קלע 23 נקודות מצטברות ב-8/12 מהשדה ו-5/7 לשלוש ברבע האחרון של משחק 1 והראשון של משחק 2, והוסיף לכך 5 אסיסטים על איבוד אחד ברבע הרביעי של המשחק הראשון, אבל ביתר 6 הרבעים גם יחד הוא קלע 18 נקודות ב-7/28 מהשדה ו-0/10 לשלוש, יחד עם 3 אסיסטים על 5 איבודים. הגנתית בראון היה מעולה במשחק 2 כשקלעו עליו ב-3/12 בלבד, אבל גם זה יוצא יותר מכמה שהוא קלע אחרי הרבע הראשון. בסדרה נגד מיאמי הוא היה הסקורר היציב, והסלטיקס צריכים אותו כזה גם בהמשך.

דריק וויט הוא המניה הבטוחה של בוסטון בסדרה בינתיים, כשההגנה שלו על סטף (4/11 בסדרה) ועל היתר (4/13) משתלבת היטב עם התפוקה ההתקפית שלו שעומדת על 16.5 נקודות ב-41.7% מהשדה, 58.3% לשלוש ו-100% מהקו עם 2.5 ריבאונדים ואסיסטים למשחק. כתוצאה מכך, הוא זה שקיבל הכי הרבה דקות בבוסטון אחרי טייטום ובראון, והוא צפוי לשמור על הדקות הרבות, גם במשחקים שילך לו פחות התקפית.

אל הורפורד היה השחקן המצטיין של משחק 1 ואחד מאלו שהכי התקשו במשחק 2. במקרה שלו, השינוי הבולט היה בהגנה אליו, כשבמשחק הראשון הוא סומן כאחד מאלו שאפשר לתת להם לזרוק שלשות, והוא הגיב עם שיא קריירה של 6 שלשות (6/8), ואילו במשחק השני המטרה הייתה שהוא לא יקבל שלשות נוחות, גם במחיר של מיס-מאצ'ים, בעיקר מול קליי תומפסון, שאותם קשה לו לנצל כיום.

מרכוס סמארט הוא עוד אחד מאלו שנחלשו במשחק 2, כשבמקרה שלו מדובר על 1/6 מהשדה, 0/3 לשלוש ו-5 אסיסטים על 5 איבודים במשחק 2 לעומת 7/11 מהשדה, 4/7 לשלוש ו-4 אסיסטים ללא איבודים במשחק 1. מעבר לזה, הסדרה הזאת חושפת את החסרונות ההגנתיים של שחקן ההגנה של העונה, שמתקשה לשמור על שחקנים מהירים שנעים בלי כדור כמו סטף וג'ורדן פול, וחלק מהיתרונות הפיזיים שלו בעמדת הרכז פחות באים לידי ביטוי נגד הווריורס.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 48 תגובות

    1. תודה. בצד ההתקפי, לפני שנפצע פייטון היה עם אחוזים נהדרים מהשדה, וזה נשאר עם 3/3 במשחק האחרון שהעלו אותו ל-76% מהשדה, 77.8% לשלוש ו-90% אפקטיבי. הגנתית הוא דווקא התקשה קצת מול טייטום שקלע עליו ב-100% (3/3), אבל לפי ניסיון העבר הייתי מהמר שהסיכוי שזה ישתנה בהמשך הוא גבוה.

  1. בס"ד
    שלום עליכם
    תודה רבה עמיחי.
    וייט מסתדר יחסית יפה עם סטף, בוסטון צריכים למצור איך הם מצליחים להשאיר את וייט על סטף בלי חילופים.

    1. תודה. מאז תחילת השושלת של גולדן סטייט מקובל להניח שהדרך להתמודד איתם היא הגנת חילופים, אבל לאורך הפלייאוף הזה ראינו שגם את ההגנה הנהדרת של בוסטון הכוכבים יודעים להעניש בחילופים – יאניס מול בראון או טייטום, בראון מול וויט או פריצ'רד וסטף עכשיו מול גרנט וויליאמס או הורפורד. אני עדיין חושב שהגנת חילופים היא הדבר הנכון בדרך כלל, אבל בוסטון יצטרכו לדעתי להימנע מחילופים איפה שזה לא הכרחי.

            1. מבדיקה חוזרת, המהלך הספציפי הזה גרוע עוד יותר – למה הורפורד הוא זה ששומר על סטף?
              באופן כללי – כל עוד לא מדובר בחסימה של ממש (סליפ או סתם תנועה לכיוון סטף) אני מעדיף שלא יהיה חילוף על סטף (קליי זה שונה כי האיום שלו בקליעה גדול משמעותית מהאיום שלו כשחקן יוצר), וראיתי כמה פעמים שמספיק ששחקן מסוים יעמוד מספיק קרוב לסטף כדי שההגנה תעשה את החילוף אפילו בלי חסימה.
              (שוב אני מנסה את כוחי בדוגמה – 1:23 לסיום הרבע הראשון – לוני מגיע ואפילו לא צריך לחסום כדי שסטף יקבל את המאצ'-אפ הנוח יחסית של גרנט וויליאמס).

            2. לגבי המהלך הראשון – הורפורד אמור לשמור למטה וסמארט למעלה. הבעיה שהורפורד עלה גבוה מדי מה שהכריח את סמארט להתגלגל למטה. בתפקוד נכון סמארט היה נשאר עליו.
              לוני בא לשים חסימה לסטף עם ווייט לאט עושה את החילוף האוטמטי אז וויט ישאר מאחורי סטף – בשביל זה נועדו החילופים האוטומטים עליו (תשים לב שיש כאן הבדל עם החסימה היא פנימה או החוצה).

            3. לגבי המהלך הראשון – אני מסכים שזו בעיה של התפקוד בפועל ולא של תכנית המשחק.
              לגבי המהלך השני – נדמה לי שזה מאפשר לסטף לקבל את המיס-מאצ' יותר מדי בקלות. אני צריך להעמיק קצת יותר כדי להוציא מסקנה רצינית, וזה לא יותר מתחושה כרגע

            4. אז לגבי חילופים אוטומטים ממה שאני ראיתי עד עכשיו – אין בפיק אנד רול. בעיקר נותנים לסמארט/וויט לעבור על החסימה אם סטף הולך לכיוון הקו ומחליפים לרוב כשהולך לכיוון האמצע. מתי כן מחליפים עליו אוטומטית – כשהוא בתנועה או למרכז הצבע או כשהוא בא מסביב לחסימות (בשני המקרים בלי כדור כמובן)

  2. תודה עמיחי. יש לי תחושה ששומרים חזק יותר על טייטום מאשר על בראון וזה מתבטא ברבעים האנמיים שלו. אחרי שהורגים אותו הוא כבר לא מצליח לקלוע מה שנכנס לו דיי בקלות.
    וויגינס הפך לשחקן הגנה מצוין תחת לגנרל דריימונד. אם היה מכניס גם את הסלים הקלים היה בלואואאוט גדול בהרבה.

    1. תודה. וויגינס ששומר על טייטום בדרך כלל הוא השומר האישי הטוב ביותר של גולדן סטייט, מה שיוצר פער מסוים. במשחק הראשון קליי היה השומר העיקרי על בראון וזה פחות הצליח לווריורס, ולכן במשחק 2 דריימונד עשה את התפקיד הזה, וגרין מגיע יותר לעזרה על אחרים כחלק מתפקידו כמנהיג ההגנה, מה שגורם לשמירה על בראון להיראות פחות הדוקה.

    2. טייטום חוסל ב2 המשחקים הראשונים ונראה על הפנים
      ה28 נק' שלו במשחק 2 מטעות כי רובם היו משלשות שלא נראה אותו קולע אותם בהמשך לטעמי
      החדירות שלו לצבע סטייל הארדן עם ההנפה המוזרה הזאת של הידיים זה כשלון בסדרה הזאת עד כה ואם הוא לא ימצא פתרונות אין להם באמת סיכוי בלעדיו

    1. כן. סטף נתן שני משחקים לפנתאון אבל בלט שכשהוא נכנס וכבר מחכה גבוה בצבע הוא עלול להיחסם ושאת ווייט הוא לא יכול פשוט לעבור.

    2. תודה. גולדן סטייט עשו החלפה מעניינת במשחק 2 ושלחו את דריימונד לשמור על בראון שמסוכן יותר בחדירות לצבע ואת קליי לשמור על הורפורד ולגרום לו לא לקבל מבטים לשלשות. באופן יחסי, קליי שומר טוב לעמדה שלו גם על גבוהים, והוא עשה עבודה נהדרת על הורפורד שלא זרק אף שלשה וסיים עם 1/6 מהשדה.

  3. תודה עמיחי. מעניין מאוד.
    לפחות לפי ההשוואה של הרבעים החזקים אז גולדן יכולה להית מעודדת,כי הרבע הרביעי של בוסטון במחשק 1 היה באמת התפוצצות מטורפת(וזה מגובה בנתונים שהבאת) ואילו של גולדן זה לא היה משהו יוצא דופן לגמרי.
    לגבי השחקנים המפתח זה גרין בהתקפה,שהוא מנגר כמו במשחק הראשון זה פוגע בכל גולדן,שהוא יותר אסרטיבי ונכנס לסל ומשיג נקודות ככה גם יותר קל לו למסור אסיסטים.
    לגבי קלי אז גולדן בתכלס צריכים איכשהו לנצח 2 משחקים בלעדיו ואז הוא יפציע למשחק אחד בסדה שבה הוא מתפוצץ.

    1. תודה. הרבע האחרון של בוסטון היה חריג יותר התקפית, אבל זה של גולדן סטייט חריג יותר הגנתית, לפחות לכאורה. אם נראה שההגנה של גולדן סטייט מסוגלת לייצר עוד רבעים כאלה זה יהיה סיפור אחר. לגבי גרין, הוא היה אסרטיבי גם במשחק הראשון, אבל פשוט החטיא את הזריקות, גם לשלוש וגם בצבע. לגבי קליי, שאלת המפתח היא עד כמה הוא יכול להתמודד עם שחקן "בכיר" של בוסטון בהגנה כשסטף או פול הם אלה ששומרים על החוליה החלשה יותר.

      1. נראה לי שיותר קל לייצר שוב רבע הגנתי יוצא דופן מאשר רבע התקפי על גבול המושלם.לגבי גרין במשחק הראשון הוא אמנם לקח זריקות והחטיא אבל הוא היה נראה מהוסס מאוד בכניסות שלו,במשחק השני הוא היה הרבה יותר החלטי בכניסות לסל וזה הוכיח את עצמו.בכל מקרה הוא לדעתי המפתח של גולדן לסדרה ודווקא מהצד ההתקפי

        1. מפה לשם דריימונד גרין עבר את לארי בירד וקובי בראייאנט באסיסטים בגמר והגיע למקום ה-10 ברשימת הסך הכל אסיסטים. אם הסדרה תתמשך הוא ייתפס למקום 7 (שאותו מחזיק כרגע ג'ורדן).
          בהחלט יש לו השפעה בצד ההתקפי.

            1. ובאופ מדהים דווקא בריבאונד הוא לא הולך בכלל להתקרב ללארי בירד. אולי בעוד 2 סדרות…
              כתבתי ייטפס ב"ת"… מה יהיה איתי?

            2. he will cling on to it…

    1. זה שווה פוסט נפרד ומעמיק. ברמת הפשט, וזה טעון בדיקה, סטף משחק את כל הרבע השלישי ומקבל מנוחה בתחילת הרביעי, בעוד שאצל כל קבוצה לפחות אחד מ-2 השחקנים המובילים מקבל מנוחה בחלק מהרבע השלישי.

    2. זה הכל בגלל הwwe והתאגיד. על מנת להאדיר את לברון ישבו מוחות התאגיד מה צריך לעשות. והתשובה שהם חשבו עליה היא שבו ניצן ללוחמים להתפוצץ ברבע השלישי לתפוס פער ואז שהכל נראה אבוד יבוא לברון ברבע הרביעי ויעשה קאמבק מהסרטים ואז ווי אל אור ויטנס

    3. עשיתי בדיקה קטנה על הפלייאוף שלהם השנה.
      הם ניצחו 13 משחקים והפסידו 5
      הם ניצחו 11 רבעים שלישיים והפסידו 7
      מה זה אומר? לא יודע.
      אני מצרף את הרשימה – יש בה משהו מעניין.
      זה מדגם של שנה אחת אז הוא באמת מוגבל ובכל זאת –
      גולדן סטייט מנצחים את הרבע השלישי בתחילת הסדרה, ומפסידים אותו בהמשך.
      האם קבוצות עשו התאמות? לא יודע – שוב – המדגם קטן מדי. אבל מה זה אומר לגבי הרבע השלישי בבוסטון מחר?
      .
      רשימת רבעים שלישיים של גולדן סטייט בפלייאוף השנה.
      .
      משחק 2 גולדן סטייט (על בוסטון)
      משחק 1 גולדן סטייט (על בוסטון)
      משחק 5 דאלאס
      משחק 4 דאלאס בדו ספרתי
      משחק 3 גולדן סטייט
      משחק 2 גולדן סטייט בדו ספרתי
      משחק 1 גולדן סטייט בדו ספרתי
      משחק 6 ממפיס
      משחק 5 ממפיס בדו ספרתי
      משחק 4 ממפיס
      משחק 3 גולדן סטייט בדו ספרתי
      משחק 2 גולדן סטייט
      משחק 1 גולדן סטייט
      משחק 5 דנבר
      משחק 4 גולדן סטייט
      משחק 3 דנבר בדו ספרתי
      משחק 2 גולדן סטייט בדו ספרתי
      משחק 1 גולדן סטייט

      1. זה כנראה אומר שהדבקנו והתמקדנו בזכרון הקוואזי קולקטיבי כמה הופעות רבע שלישי של הווריירס והפרחנו מזכרוננו זה את הרבעים השלישיים שלא התאימו לתזה.

        1. מסכים איתך עקרונית זה נכון לגבי הרבה דברים. בכל זאת דרושה כאן בדיקה מקיפה יותר והשוואה לקבוצות נוספות שדורסות בחצי השני (אתם למשל). אין כוח
          🙂
          מה שכן יהיה מעניין לראות מה יקרה ברבע השלישי מחר בבוסטון.

  4. תודה רבה עמיחי. נק' מעניינות
    העובדה שהצליחו לנצח ברבע אחד, כשגם קליי וגם פול לא ממש היו חלק משמעותי זה בשורות טובות מאוד לווריוס וקשות מאוד לבוסטון

    1. דווקא פול נתן 2 שלשות משמעותיות בסוף הרבע שסגרו את העניין ואם תחזור לרבע השלישי במשחק הראשון בנקודת זמן דומה קרי עלה לשלשה שיכלה לעשות 18 ולגמור את הסיפור והוא החטיא

      1. כמובן שאי אפשר לשכוח את השלשות שלו, במיוחד השנייה, אבל למרות שההפרש עלה מ17 ל23, אני רואה פחות חשיבות שלו בריצה הזאת לאורך כל הרבע עצמו, בטח לא ביחס ליכולות השיא שלו שהראה לרגעים בפלייאוף.
        הכוונה שהריצה המפחידה הייתה בעיקר בלעדיו וכדי לנסות לעצור אותם במשחק הבא בוסטון פחות צריכים להתמקד בו

  5. עמיחי תודה פוסט מעולה.
    השלמתי סוף סוף את המשחק ימים עסוקים.
    הנתונים האחה שהבאת הם כל כך חריגים. לא זכורה לי תלות של קבוצה בשחקן אחד בצורה כזאת מוחלטת. לא זכור לי שחקן שעושה את כולם סביבו כל כך הרבה יותר טובים.
    מספרים פסיכיים פשוט רק מצטט אותך:
    סטף קרי הוא השחקן הטוב ביותר בסדרה הזאת בינתיים, וההגנה של בוסטון לא ממש מצליחה להתמודד איתו. הסטטיסטיקה האישית שלו עומדת על 31.5 נקודות ב-45.7% מהשדה, 46.2% לשלוש ו-81.8% מהקו, יחד עם 5.5 ריבאונדים, 4.5 אסיסטים ו-3 חטיפות על 2 איבודים בממוצע למשחק. מעבר לזה, גולדן סטייט עומדים על רייטינג התקפי של 120.6 בדקות של סטף לעומת 90 בלעדיו.
    120 לעומת 90!
    זו לא איזו טעות?

    1. https://www.nba.com/stats/team/1610612744/onoffcourt-advanced/?sort=OFF_RATING&dir=1&Season=2021-22&SeasonType=Playoffs&DateFrom=06%2F01%2F2022
      גם אצל אוטו פורטר יש פער משמעותי (123.5 איתו לעומת 100 בלעדיו) ובשני צידי המגרש אצל לוני (118.4 לעומת 102.1 ברייטינג התקפי ו-97.9 איתו לעומת 116.3 בלעדיו בהגנה)

  6. תודה רבה.
    יכול להיות משהו קצת חריג אבל אולי הדרך לעצור את ההתקפה של גולדן זה לתת יותר מרווח לסטף ולסגור את האחרים, שסטף יקלע 40 כל משחק ושאר גולדן לא יקלעו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט