אחרי צמד ראשון של משחקי גמר, כשהתוצאה עומדת על שוויון 1 בסדרת הגמר, נתמקד הפעם במה שראינו ב-2 המשחקים הראשונים של הסדרה. נפתח עם רבע ההתפוצצות של כל קבוצה, תחומים שבהם ניתן לזהות יתרון משמעותי לאחת הקבוצות ומעקב ביניים אחרי כמה מהכוכבים ושחקני המפתח של שתי הקבוצות.

1. התפוצצות.

את הרבע האחרון של משחק 1 ניצחו בוסטון 40- 16, וכך הפכו פיגור תריסר ליתרון תריסר בתוצאת הסיום, ואילו הרבע השלישי של משחק 2 היה זה שאותו ניצחו הווריורס 35- 14, וכך יתרון 2 במחצית הפך ליתרון 23 בסיום הרבע השלישי בדרך לניצחון. ננסה עכשיו לבחון כמה נתונים שקשורים לשני הרבעים האלו.

בגדול, אפשר לראות שהרבע האחרון של משחק 1 היה רבע כמעט מושלם התקפית מבחינת בוסטון, עם אחוזים יוצאי דופן מכל הטווחים ואיבוד כדור אחד בלבד, ואילו ההישג המשמעותי של גולדן סטייט ברבע השלישי של משחק 2 היה הגנתי כשהם הורידו את בוסטון ל-23.5% מהשדה. זה נכון שבשני המקרים הקבוצה שיצאה לריצה הצליחה היטב בשני צידי הפרקט, אבל בשני המקרים הייתה התחלה לריצה שהובילה למומנטום, כאשר אצל בוסטון זה היה רצף של סלים בתחילת הרבע, ואילו אצל גולדן סטייט זו הייתה בעיקר ההגנה, כשרק בהמשך השלשות החלו להיכנס.

נקודת המוצא של הסדרה הייתה שהצד שיכריע משחקים הוא "הצד החזק" של שתי הקבוצות – ההתקפה של גולדן סטייט נגד ההגנה של בוסטון. ייתכן ששני המשחקים הראשונים מראים לנו דווקא את ההפך, כלומר שהצד הקצת פחות יציב הוא זה שיכול להניב נוקאאוט עבור אחד הצדדים כשניתן לשתק קצת יותר בקלות את ההתקפה של בוסטון וההגנה של גולדן סטייט מאשר את ההגנה של בוסטון וההתקפה של גולדן סטייט.

2. תחומי שליטה.

כיאה לשני משחקים שנגמרו בהפרש דו-ספרתי, כל פעם לטובת קבוצה אחרת, יש לא מעט הבדלים משמעותיים בין המשחקים. עם זאת, יש כמה מאפיינים שחזרו על עצמם פחות או יותר בשני המשחקים, וזה המקום לנסות לשים לב אליהם.

שלשות – במשחק 2 הנתונים היו זהים לחלוטין – 15/37 לשתי הקבוצות, אחרי יתרון לבוסטון במשחק הראשון כשהם קלעו 21/41 לעומת 19/45 של גולדן סטייט. פער מסוים שכן אפשר למצוא הוא בשאלה מי זורק את השלשות, כאשר לגולדן סטייט יש טריו קלעים טובים יותר על הנייר, אבל לבוסטון יש יותר שחקנים שיכולים לקלוע. נתון שיראה את זה הוא זה לבוסטון יש 11 שחקנים שונים שקלעו שלשה ו-6 שקלעו יותר מאחת בסדרה, לעומת 8 ו-5 בהתאמה של הווריורס.

במבט ספציפי יותר, סטף עם 12/26, פול עם 6/14 וקליי עם 4/15 משלימים טריו שלקח 55 מתוך 82 השלשות של גולדן סטייט בינתיים (67.1%), בעוד שאצל בוסטון טייטום עם 7/14, בראון עם 5/17 והבא הוא וויט עם 7/12, שזה יוצא 41 שלשות מתוך ה-78 של בוסטון בינתיים (52.6%). עוד פער בולט הוא בין 5 המובילים בדקות לכל היתר – אצל גולדן סטייט 5 המובילים עם 26/70 לעומת 8/12 של היתר, ואילו אצל בוסטון 5 המובילים עם 29/61 לעומת 7/17 של היתר.

"קרב הפוזשנים" – מושג שמנסה בגדול לשאול את השאלה איזו קבוצה זרקה יותר לסל. כאן יש לגולדן סטייט יתרון קטן ב-2 המשחקים, כאשר במשחק הראשון הוא הושג דרך ריבאונד התקפה (יתרון 12- 7), למרות 2 איבודים יותר של הווריורס, ואילו במשחק 2 קיבלנו שוויון 6 בריבאונד התקפה, אבל גם 18- 12 לרעת בוסטון באיבודים. בשני המשחקים היו לגולדן סטייט 3 ו-6 זריקות יותר לסל בהתאמה, ובעוד שבמשחק הראשון היתרון המשמעותי של בוסטון באחוזים הפך את הקערה, הרי שבמשחק 2 גם יתרון קטן יחסית באחוזים הספיק לניצחון פשוט יחסית של גולדן סטייט.

החלוקה בין הרבעים – גולדן סטייט קלעה 30 או יותר בכל אחד מ-4 הרבעים שסטף שיחק במלואם – הראשון והשלישי של שני המשחקים – אך לא קלעה יותר מ-22 באף אחד מהרבעים האחרים. בשני המקרים גולדן סטייט נתנו רבע של 35+ נקודות ברבע השלישי, 31-2 נקודות ברבע הראשון, 21-2 ברבע השני ופחות מ-20 ברבע האחרון. בצד השני, בוסטון פחות יציבה ולצד רבע אחד של 40 נקודות הם קלעו 34 נקודות ברבעים 2-3 של משחק 2 יחדיו.

3. מעקב שחקנים בולטים.

נתחיל עם אלו של גולדן סטייט ונעבור אחרי זה לאלו של בוסטון, כשעבור כל קבוצה נעבור על 5 שחקנים. הסדר יהיה לפי כמות הדקות למשחק.

דריימונד גרין מקבל הכי הרבה דקות מגולדן סטייט בסדרה הזאת בינתיים, דווקא אחרי פלייאוף שבו הוא קיבל "רק" 30 דקות למשחק בסדרות המערביות. אחרי 2/12 מהשדה ו-0/3 מהקו במשחק הראשון, הצליח דריימונד לסחוט יותר עבירות ולהגיע ל-9 נקודות עם 2/3 מהשדה ו-5/7 מהקו, תוך כדי שהוא גם משתפר מ-5 אסיסטים על 3 איבודים ל-7 מול 1. הסדרה הזאת תבחן אותו התקפית, והיה פער משמעותי בין שני המשחקים במקרה שלו.

סטף קרי הוא השחקן הטוב ביותר בסדרה הזאת בינתיים, וההגנה של בוסטון לא ממש מצליחה להתמודד איתו. הסטטיסטיקה האישית שלו עומדת על 31.5 נקודות ב-45.7% מהשדה, 46.2% לשלוש ו-81.8% מהקו, יחד עם 5.5 ריבאונדים, 4.5 אסיסטים ו-3 חטיפות על 2 איבודים בממוצע למשחק. מעבר לזה, גולדן סטייט עומדים על רייטינג התקפי של 120.6 בדקות של סטף לעומת 90 בלעדיו. כלומר, ההגנה של בוסטון עוד לא יודעת איך להתמודד איתו וההתקפה של גולדן סטייט לא מסתדרת בלעדיו.

קליי תומפסון פותח סדרות בצורה פחות טובה התקפית, לפחות השנה (כי אין לי כוח לבדוק נתונים לאורך כל הקריירה…), כשהוא עומד על 15.4 נקודות ב-39.1% מהשדה ו-30.2% לשלוש במשחקים 1-2 בפלייאוף הזה לעומת 22.2 נקודות ב-47.7% מהשדה ו-44.2% לשלוש ביתר המשחקים. הבעיה המשמעותית יותר הייתה ששחקנים עליהם קליי שמר קלעו ב-9/12 מהשדה במשחק 1, ואת זה הוא שיפר במשחק 2 והוריד את הנתונים ל-5/12 טובים בהרבה.

אנדרו וויגינס רשם משחק ראשון טוב ושני קצת פחות טוב מבחינת היכולת ההתקפית האישית, כולל לא מעט מצבים נוחים יחסית שהוא החטיא במשחק 2, אבל את התפקיד ההגנתי שלו הוא מבצע היטב ביציבות. בסך הכל, וויגינס עוצר את השחקנים שלו על 14/33 מהשדה (7/17 במשחק 1 ו-7/16 במשחק 2), כשעיקר ההתמודדות שלו היא מול טייטום (1/5 במשחק 1 ו-4/10 במשחק 2), כאשר הוא גם הקלעי השני אחרי סטף אצל הווריורס עם 15.5 נקודות למשחק ב-44.4% מהשדה ו-40% לשלוש.

ג'ורדן פול עם 6.5 נקודות ב-75% מהשדה ולשלוש, 100% מהקו ואסיסט על חצי איבוד בממוצע לרבע שלישי ועוד 6.5 נקודות ב-29.4% מהשדה, 30% לשלוש ו-0 זריקות עונשין עם 1.5 אסיסטים על 3 איבודים בממוצע למשחק בשאר הרבעים. הגנתית הוא מקבל עזרה מהחברים כשצריך והשחקנים עליהם הוא שומר עם 10/22 מהשדה, ובעיקר עם 0 אסיסטים מול 3 איבודים במשחק 2, מה שמראה שבוסטון לא הצליחו לנצל את החורים שאמורים היו להיפתח במצב הזה.

ג'ייסון טייטום היה בינתיים עם מחצית אחת של קליעה טובה בכל הסדרה, שבה הוא קלע 21 נקודות, לעומת 20 נקודות ב-3 המחציות האחרות גם יחד. עם זאת, במשחק הראשון הוא חיפה על זה עם ניהול משחק והגנה נהדרים, כשל-13 האסיסטים מול 2 איבודים שלו אפשר להוסיף את זה ששחקנים עליהם הוא שמר קלעו רק ב-3/10 מהשדה. לעומת זאת, ב-13:15 דקות במחצית השנייה של משחק 2 הוא קלע 7 נקודות, אבל לא הצליח לתרום בדרכים אחרות וגולדן סטייט ניצחו את הדקות האלה 41- 14.

ג'יילן בראון קלע 23 נקודות מצטברות ב-8/12 מהשדה ו-5/7 לשלוש ברבע האחרון של משחק 1 והראשון של משחק 2, והוסיף לכך 5 אסיסטים על איבוד אחד ברבע הרביעי של המשחק הראשון, אבל ביתר 6 הרבעים גם יחד הוא קלע 18 נקודות ב-7/28 מהשדה ו-0/10 לשלוש, יחד עם 3 אסיסטים על 5 איבודים. הגנתית בראון היה מעולה במשחק 2 כשקלעו עליו ב-3/12 בלבד, אבל גם זה יוצא יותר מכמה שהוא קלע אחרי הרבע הראשון. בסדרה נגד מיאמי הוא היה הסקורר היציב, והסלטיקס צריכים אותו כזה גם בהמשך.

דריק וויט הוא המניה הבטוחה של בוסטון בסדרה בינתיים, כשההגנה שלו על סטף (4/11 בסדרה) ועל היתר (4/13) משתלבת היטב עם התפוקה ההתקפית שלו שעומדת על 16.5 נקודות ב-41.7% מהשדה, 58.3% לשלוש ו-100% מהקו עם 2.5 ריבאונדים ואסיסטים למשחק. כתוצאה מכך, הוא זה שקיבל הכי הרבה דקות בבוסטון אחרי טייטום ובראון, והוא צפוי לשמור על הדקות הרבות, גם במשחקים שילך לו פחות התקפית.

אל הורפורד היה השחקן המצטיין של משחק 1 ואחד מאלו שהכי התקשו במשחק 2. במקרה שלו, השינוי הבולט היה בהגנה אליו, כשבמשחק הראשון הוא סומן כאחד מאלו שאפשר לתת להם לזרוק שלשות, והוא הגיב עם שיא קריירה של 6 שלשות (6/8), ואילו במשחק השני המטרה הייתה שהוא לא יקבל שלשות נוחות, גם במחיר של מיס-מאצ'ים, בעיקר מול קליי תומפסון, שאותם קשה לו לנצל כיום.

מרכוס סמארט הוא עוד אחד מאלו שנחלשו במשחק 2, כשבמקרה שלו מדובר על 1/6 מהשדה, 0/3 לשלוש ו-5 אסיסטים על 5 איבודים במשחק 2 לעומת 7/11 מהשדה, 4/7 לשלוש ו-4 אסיסטים ללא איבודים במשחק 1. מעבר לזה, הסדרה הזאת חושפת את החסרונות ההגנתיים של שחקן ההגנה של העונה, שמתקשה לשמור על שחקנים מהירים שנעים בלי כדור כמו סטף וג'ורדן פול, וחלק מהיתרונות הפיזיים שלו בעמדת הרכז פחות באים לידי ביטוי נגד הווריורס.