את המשחק השלמתי הבוקר בשידור מוקלט. 03:00 זו שעה קשה מדי בשבילי (מה קרה ל-05:30 המסורתי מהמפרץ?).

אז במקום להיות בבלוג החי יכולתי לשבת בנחת ולכתוב לעצמי רשמים.

והרי הם לפניכם.

נתחיל מהשופטים.
זוועה כרגיל. אני חושב שאני הראשון והוותיק ביותר להתלונן כאן באופן קבוע על השופטים, מאז תקופת סילבר.
המצב הפך בלתי נסבל, השופטים הם טרוריסטים המחבלים במשחק.
השחקנים הטובים בעולם נאלצים להישפט בידי השופטים הרעים בעולם.
כל השטויות שסילבר הכניס לאורך השנים בלבלו את מוחם של השופטים לחלוטין והם כבר לא יודעים מימינם ומשמאלם, ומה זה בעצם שיפוט כדורסל נורמלי.
הם מזמן כבר שכחו שכדורסל זה משחק של מגע, תמיד יהיה מגע, ושזה פשוט חלק מהמשחק.
שריקות סתם כששחקנים איכשהו נוגעים זה בזה, שריקות אוויר מוחלטות, השריקות האוטומטיות במקרה ששחקן נופל, הריוויוז המיותרים שמוציאים את האוויר מהשחקנים ומהצופים, וקוטעים את המומנטום.
המון שריקות אוויר היו, בעיקר לזכות ג"ס, הריוויו על הרמת הידיים של פול כשווייט עבר מעליו היה פשוט מפגר, האיפה ואיפה הגועלית לדריימונד כשהיה מקרה קלאסי (בזמננו) של טכנית כפולה אבל לא רצו להוציאו מהמשחק.
פשוט דוחה, מיותר, ופוגע אנושות בליגה.

דרק ווייט.
פופ כנראה כבר סנילי לגמרי. מי מוותר על שחקן כזה? זה שחקן משלים חשוב באלופה.
יסודות כמו שלו לא ניתן למצוא, כל עמידה בהגנה, כל מסירה, קריאת המשחק והמחשבה, המאמץ.
הוא אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה כבר שנים (לא מוערך), וסטף פשוט לא יכל לעבור אותו 1X1. יש לו אופי מנצח, וכשהשלשות שלו נכנסות הוא בכלל אקס-פקטור.
קראתי שאומרים שהוא לא מתאים לטיימליין של הספרס, ושהוא לא כוכב אז למה להשאיר.
מי אמר שווייט כוכב? או אמור להיות כוכב?
הוא מקבל שכר של כוכב?
הוא אבן בסיס חשובה ביותר לקבוצה שרוצה להגיע רחוק.
על שחקן כזה לא מוותרים, ובוסטון טיפשים שהם לא שמים לו את הכדור יותר ביד ונותנים לו לנהל את ההתקפה.

השלשות של בוסטון.
הרבע האחרון מהמשחק הקודם נמשך ברצף עמוק לתוך המחצית הראשונה.
הכל נכנס לבוסטון, בעיקר לטייטום ובראון.
זה הפעיל לחץ עצום על ג"ס, ביחד עם ההגנה הטובה של הסלטיקס בצד השני.
אבל כל הזמן חשבתי – כשהשלשות האלה יפסיקו ליפול, וזה יקרה בוודאות – בוסטון יהיו בצרות.

פול במקום קליי.
אני מאלה שאמרו לאחר חזרתו של קליי, מהתרשמות מצפייה במשחקים, שקליי חייב לרדת לספסל.
מבחינה מקצועית, פול עולה עליו כיום. פול פרח ועלה וקליי לא יחזור להיות השחקן שהיה.
יתרה מזאת, במהלך העונה לאחר חזרתו של קליי, היה נראה שפול מתקשה לחזור לעלות מהספסל ומאבד מבטחונו.
אמרתי אז – קליי מספיק חזק מנטלית להתמודד עם הפיחות במעמד, הוא יותר חזק מנטלית מפול שפשוט לא הצליח לשחזר את יכולתו כשפתח משם.
ומבחינה מקצועית, גולדן פשוט הרבה יותר טובה, דינמית, ומסוכנת כשפול פותח, ויש שני סטף קארי'ס לשמור עליהם, וקליי אפילו יוכל להתבטא טוב יותר כשיעלה מהספסל.

הלילה זה היה בולט מאוד.
גולדן התקשו להתמודד עם הפתיחה החזקה והמדויקת של בוסטון, ולקליי פשוט אין את הערך מוסף של יצירה ודינמיות שפול מביא, כדי לשבור את ההגנה וליצור התלהבות.
קליי עוד יתפוס ימים, ובכל מקרה היה מצוין בחלק ההגנתי וחשוב, אבל לדעתי זה מהלך שחייב לקרות.

אפשרות אחרת היא כמו שקר עשה בעבר, לפתוח עם שלושתם ואז קליי ישחק 3, אבל לא יודע אם הרכב כזה יוכל להתמודד הגנתית עם הגובה והאורך של בוסטון.

דרושים שחקנים "רעים".
בפתיחה ולאורך כל המחצית כמעט, בוסטון אחזה היטב ברסן המשחק וגולדן הייתה די אבודה מול ההגנה הירוקה, בשילוב עם מבול השלשות באחוז פסיכי.
במצב כזה, דרושים שחקנים קשוחים מנטלית כדי להכניס את גולדן למשחק.
גרין חצי-קשוח לדעתי, הוא קצת פייק טאף גאי בעיניי. ואין לו התקפה בכלל.
לוני קשוח, אבל גם הוא לא דומיננטי בהתקפה, סולידי מדי בהתנהלות, ולא "רע".

הפתרונות שיושבים לקר על הספסל הם פייטון (השחקן הקשוח ביותר מנטלית בליגה), ובייליצה (השור הסרבי שלא לוקח שבויים).
הם עלו לבסוף, אבל צריך לראות יותר מהם נגד בוסטון הקשוחה.

הקהל.
גולדן איבדו יתרון משמעותי עם המעבר לאולם החדש, והחלפת הקהל המסורתי שלהם בקהל של עשירים מפונקים.
הקהל פעם היה נותן להם בוסט וסוחב אותם קדימה ברגעים קשים.
היום הקבוצה סוחבת את הקהל.
הקהל הזה פשוט לא.
זה להיות בלי ולהרגיש עם.
חבל מאוד, אבל זה איכשהו מתקזז כנראה עם מס המותרות שהבעלים יכול להרשות לעצמו בזכות ההכנסות העודפות.

סטף.
הגיע הרגע. סטף עלה אצלי היום לדרגת הרכז הטוב בהיסטוריה.
אני לא מתבייש להגיד את זה.
הוא מנהל משחק אנדרייטד כי פשוט יש לו כ"כ הרבה כלים אחרים, חזקים יותר בארסנל.
הוא הקלע הטוב בהיסטוריה, ואולי רק מארק פרייס יכל לתת לו פייט בשטח זה בעמדה, אילו שיחק כיום.
הוא חודר מעולה – הרבה יותר טוב ממה שנהוג לחשוב עליו.
הוא יוצר גרביטי מטורף שכמוהו לא היה, וזה פותח עבור אחרים את המשחק.
הוא נע ללא הפסקה בלי הכדור, ובודדים כמו רג'י או ריפ המילטון עשו את זה כמוהו בהיסטוריה.
והוא מאוד התחזק פיזית והשתפר בהגנה.
עבר אצלי הלילה את מג'יק.

לוני, וויגינס – איזה האסל מעולה בריבאונד! נקודת מפתח לגולדן

העומק.
העומק הולך לשחק תפקיד מכריע בסדרה. הסלטיקס קצרים מאוד, וגולדן עמוקים מאוד – על הספסל מחכים קומינגה, לי, בייליצה, פייטון, מודי, איגודלה, פורטר, ואפילו אנדרסון שנמחק מהרוטציה בפלייאוף והיה מצוין העונה.
וזה עוד לפני שהזכרנו את פול שהוא האס בשרוול.
ביחד עם העייפות שכבר קיימת אצל בוסטון מהפלייאוף המתיש שעבר עליה, זה פשוט פקטור שיילך וינטה לטובת גולדן ממשחק למשחק.
כל משחק בוסטון אולי יפתחו טוב ויהיה צמוד, אבל ייפלו מהרגליים יותר ויותר לקראת סיום וגולדן תכריע את המשחקים.

הרגע האייקוני הראשון באליפות הקרבה של גולדן הגיע. והוא היה אדיר, ומסמל את שושלת גולדן החדשה.