אחרי 3 משחקים מכל אחד מהגמרים האזוריים, שתי הסדרות האלה יהיו הנושא של הפוסט הזה, כאשר הנקודה הראשונה תעסוק בגמר המזרח, הנקודה השנייה בגמר המערב והנקודה השלישית בנושא שרלוונטי ל-2 הסדרות האלה.

1. יש קונה עולמו בשעה אחת.

מיאמי ניצחו רק 2 מתוך 12 הרבעים בסדרה, סיימו 3 רבעים נוספים כאלה בשוויון והפסידו ב-7 מתוך תריסר הרבעים בסדרה, ובכל זאת הם אלו שמחזיקים ביתרון 2- 1 כרגע. הסיבה לכך היא שאת אותם שני רבעים, השלישי של משחק 1 והראשון של משחק 3, ההיט ניצחו 39- 14 ו-39- 18 בהתאמה. בשני הרבעים האלה, מיאמי הצליחו לחטוף הרבה כדורים ולהוריד את הסלטיקס לאחוזים מאוד נמוכים, וכתוצאה מכך להגביר את הקצב עם התקפות מעבר ומצבים קלים יותר.

מבחינה התקפית, מיאמי שומרים על יציבות בסדרה הזאת, כאשר בכל אחד מהמשחקים היה להם רבע יחיד של יותר מ-30 נקודות ו-21-29 בכל יתר 9 הרבעים, ואילו הגורם הלא יציב זה ההתקפה של בוסטון, כשלצד מחצית ראשונה של 70 נקודות במשחק 2 הגיעו רבעים של 14 ו-18 נקודות כאמור. אחד התפקידים של הכוכבים, ובמקרה הזה של טייטום ובראון, הוא לייצר נקודות כשה"שיטה" הרגילה לא עובדת. הם עושים זאת היטב לפרקים (בראון קלע 11 מתוך ה-18 של הסלטיקס במשחק 3 למשל), אבל לפעמים הקבוצה צריכה להשקיע יותר ביצירת מצבים טובים עבור הכוכבים, ולא לסמוך על זה שהם יסתדרו בעצמם.

2. הרבע השלישי.

דאלאס אמנם ניצחו את הרבע השני בכל אחד ממשחקי הסדרה (בהפרש מצטבר של 10), אבל הווריורס ניצחו את הרבע השלישי בכל המשחקים – 34- 24, 25- 13 ו-30- 21 – פער של 10.3 בממוצע למשחק, וננסה לעמוד על שני מאפיינים עיקריים בהקשר הזה, אחד שיראה את התלות של דאלאס בלוקה דונצ'יץ' והשני שיראה את הגיוון ההתקפי של גולדן סטייט.

1. לוקה דונצ'יץ' – הסלובני עומד על מספרים נהדרים בסדרה הזאת של 34 נקודות למשחק ב-41.4% לשלוש, 54.7% אפקטיבי ו80% מהקו, אבל ברבעים השלישיים הוא עם ממוצע של 3.3 נקודות ב-5/13 מהשדה, ללא שלשות וללא זריקות עונשין כלל. במשחקים 1 ו-3 לוקה קיבל מנוחה בסוף הרבע השלישי לעומת תחילת הרבע הרביעי במשחק 2, אבל בעוד שברבעים האחרונים של משחקים 2 ו-3 הוא היה מעולה, הרי שעל הרבע השלישי זה לא השפיע.

2. הקלעי המוביל המתחלף – בכל אחד מ-3 המשחקים בסדרה היה לגולדן סטייט קלעי מוביל אחר ברבע השלישי, ובכל אחד מהם אותו קלעי מוביל קלע 11 נקודות. כלומר, היכולת של הווריורס למצוא את האיש החם ולסדר לו הזדמנויות לקלוע. במשחק הראשון זה היה קליי עם 5/7 מהשדה אחרי מחצית של 0 נקודות ב-0/4, במשחק השני זה היה לוני עם 5/6 ו-5 ריבאונדים, אחרי 6 נקודות ו-4 קרשים בחצי הראשון, ובמשחק 3 זה היה סטף, שגם חילק 4 אסיסטים ברבע.

3. מכנה משותף.

חיפשתי מכנה משותף או יותר בין גולדן סטייט ומיאמי, הקבוצות שמובילות כרגע את סדרות הגמרים האזוריים, וכעת נתמקד בשני מאפיינים משותפים ל-2 הקבוצות שנכחו בכל הגמרים של העשור הקודם (2011-2020), אבל מעולם לא נפגשו בפלייאוף.

נפתח עם הנתון לפיו מדובר ב-2 הקבוצות שלוקחות יותר זריקות מהשדה מאשר יריבותיהן, אבל היריבה זורקת יותר גם מחוץ לקשת וגם מהעונשין. דאלאס גם קולעים באחוזים הנמוכים ביותר מבין ה-4, מה שגורם לכך שמדובר בסדרה הפחות צמודה של הגמרים האזוריים, ואילו בוסטון אמנם קולעים באחוזים גבוהים יותר ממיאמי, אבל הרגעים שבהם הסלטיקס לא פוגעים בכלום העניקו למיאמי 2 ניצחונות, בעוד שההתקפה של מיאמי שומרת על יציבות, כפי שכבר נכתב לעיל.

הנתון הבא הוא יחס אסיסטים-איבודים. גולדן סטייט מחלקים 28.3 אסיסטים למשחק שהם 65.4% באחוזים, כך שלמרות שהם גם מאבדים 14.7 כדורים הם מחזיקים ביחס אסיסטים-איבודים של 1.93. בסדרה המזרחית לעומת זאת, דווקא בוסטון היא זו שמחלקת יותר אסיסטים, עם 23.7 לעומת 20.3 של ההיט, אבל כאן האיבודים הם המפתח כשהסלטיקס עם 16.7 למשחק לעומת 12.3 של מיאמי, מה שגורם לכך שהיחס אצל הסלטיקס הוא 1.42 ואצל ההיט הוא 1.65.