מסקנות חפוזות 27 / עמיחי קטן

אחרי 3 משחקים מכל אחד מהגמרים האזוריים, שתי הסדרות האלה יהיו הנושא של הפוסט הזה, כאשר הנקודה הראשונה תעסוק בגמר המזרח, הנקודה השנייה בגמר המערב והנקודה השלישית בנושא שרלוונטי ל-2 הסדרות האלה.

1. יש קונה עולמו בשעה אחת.

מיאמי ניצחו רק 2 מתוך 12 הרבעים בסדרה, סיימו 3 רבעים נוספים כאלה בשוויון והפסידו ב-7 מתוך תריסר הרבעים בסדרה, ובכל זאת הם אלו שמחזיקים ביתרון 2- 1 כרגע. הסיבה לכך היא שאת אותם שני רבעים, השלישי של משחק 1 והראשון של משחק 3, ההיט ניצחו 39- 14 ו-39- 18 בהתאמה. בשני הרבעים האלה, מיאמי הצליחו לחטוף הרבה כדורים ולהוריד את הסלטיקס לאחוזים מאוד נמוכים, וכתוצאה מכך להגביר את הקצב עם התקפות מעבר ומצבים קלים יותר.

מבחינה התקפית, מיאמי שומרים על יציבות בסדרה הזאת, כאשר בכל אחד מהמשחקים היה להם רבע יחיד של יותר מ-30 נקודות ו-21-29 בכל יתר 9 הרבעים, ואילו הגורם הלא יציב זה ההתקפה של בוסטון, כשלצד מחצית ראשונה של 70 נקודות במשחק 2 הגיעו רבעים של 14 ו-18 נקודות כאמור. אחד התפקידים של הכוכבים, ובמקרה הזה של טייטום ובראון, הוא לייצר נקודות כשה"שיטה" הרגילה לא עובדת. הם עושים זאת היטב לפרקים (בראון קלע 11 מתוך ה-18 של הסלטיקס במשחק 3 למשל), אבל לפעמים הקבוצה צריכה להשקיע יותר ביצירת מצבים טובים עבור הכוכבים, ולא לסמוך על זה שהם יסתדרו בעצמם.

2. הרבע השלישי.

דאלאס אמנם ניצחו את הרבע השני בכל אחד ממשחקי הסדרה (בהפרש מצטבר של 10), אבל הווריורס ניצחו את הרבע השלישי בכל המשחקים – 34- 24, 25- 13 ו-30- 21 – פער של 10.3 בממוצע למשחק, וננסה לעמוד על שני מאפיינים עיקריים בהקשר הזה, אחד שיראה את התלות של דאלאס בלוקה דונצ'יץ' והשני שיראה את הגיוון ההתקפי של גולדן סטייט.

1. לוקה דונצ'יץ' – הסלובני עומד על מספרים נהדרים בסדרה הזאת של 34 נקודות למשחק ב-41.4% לשלוש, 54.7% אפקטיבי ו80% מהקו, אבל ברבעים השלישיים הוא עם ממוצע של 3.3 נקודות ב-5/13 מהשדה, ללא שלשות וללא זריקות עונשין כלל. במשחקים 1 ו-3 לוקה קיבל מנוחה בסוף הרבע השלישי לעומת תחילת הרבע הרביעי במשחק 2, אבל בעוד שברבעים האחרונים של משחקים 2 ו-3 הוא היה מעולה, הרי שעל הרבע השלישי זה לא השפיע.

2. הקלעי המוביל המתחלף – בכל אחד מ-3 המשחקים בסדרה היה לגולדן סטייט קלעי מוביל אחר ברבע השלישי, ובכל אחד מהם אותו קלעי מוביל קלע 11 נקודות. כלומר, היכולת של הווריורס למצוא את האיש החם ולסדר לו הזדמנויות לקלוע. במשחק הראשון זה היה קליי עם 5/7 מהשדה אחרי מחצית של 0 נקודות ב-0/4, במשחק השני זה היה לוני עם 5/6 ו-5 ריבאונדים, אחרי 6 נקודות ו-4 קרשים בחצי הראשון, ובמשחק 3 זה היה סטף, שגם חילק 4 אסיסטים ברבע.

3. מכנה משותף.

חיפשתי מכנה משותף או יותר בין גולדן סטייט ומיאמי, הקבוצות שמובילות כרגע את סדרות הגמרים האזוריים, וכעת נתמקד בשני מאפיינים משותפים ל-2 הקבוצות שנכחו בכל הגמרים של העשור הקודם (2011-2020), אבל מעולם לא נפגשו בפלייאוף.

נפתח עם הנתון לפיו מדובר ב-2 הקבוצות שלוקחות יותר זריקות מהשדה מאשר יריבותיהן, אבל היריבה זורקת יותר גם מחוץ לקשת וגם מהעונשין. דאלאס גם קולעים באחוזים הנמוכים ביותר מבין ה-4, מה שגורם לכך שמדובר בסדרה הפחות צמודה של הגמרים האזוריים, ואילו בוסטון אמנם קולעים באחוזים גבוהים יותר ממיאמי, אבל הרגעים שבהם הסלטיקס לא פוגעים בכלום העניקו למיאמי 2 ניצחונות, בעוד שההתקפה של מיאמי שומרת על יציבות, כפי שכבר נכתב לעיל.

הנתון הבא הוא יחס אסיסטים-איבודים. גולדן סטייט מחלקים 28.3 אסיסטים למשחק שהם 65.4% באחוזים, כך שלמרות שהם גם מאבדים 14.7 כדורים הם מחזיקים ביחס אסיסטים-איבודים של 1.93. בסדרה המזרחית לעומת זאת, דווקא בוסטון היא זו שמחלקת יותר אסיסטים, עם 23.7 לעומת 20.3 של ההיט, אבל כאן האיבודים הם המפתח כשהסלטיקס עם 16.7 למשחק לעומת 12.3 של מיאמי, מה שגורם לכך שהיחס אצל הסלטיקס הוא 1.42 ואצל ההיט הוא 1.65.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 66 תגובות

  1. עמיחי תודה אחלה ניתוחים ותובנות.
    לי יש שתי מסקנות בלבד:
    סטף קרי בעוד משחק רגיל של 31 נק 5 ר 11 אסיסטים 50%מהשדה ו 50% מהשלוש (5 מ 10).
    מי המצטיין במשחק של הלוחמים .. כמובן וויגינס ככה כולם בוחרים כי מתעלמים מסטף אצלו זה נראה טבעי.
    אז זהו שלא.
    מבחינתי הוא השחקן הטוב בכל הזמנים ו by far יש לפניו רק את מייקל.
    אני שמח שאיתי בקבוצת הדיעה הזאת נמצא רק בן אדם אחד ששמו הוא אייברסון.
    יגיע היום שאתם עוד תצטרפו.

      1. הוא צודק. אבל לדעתי ההשפעה שלו על המשחק היא נמוכה רק משל מייקל. רוצה הוכחה? בבקשה – רוב הנקודות של הלוחמים בפליאוף הזה הן בצבע. למה זה קורה? השחקן הכי גבוה שלהם 6.9? כי הוא מרתק אליו שני מגינים לפעמים 3. הצבע פנוי. על אף אחד לא שומרים ככה בליגה באופן סיסטמטי וזה גם לא עוזר.

        1. זו הברכה והקללה של גולדן סטייט. סטף שם כדי לגרום לכולם מסביבו להיראות ממש טוב.
          דוגמא טובה זה בדיוק מה שאמרת, הכמות שבה לוני לוקח ריבאונד התקפה זה מדהים ובעיקר בזכות היכולת של הלוחמים למתוח את ההגנה כל כך למרות שלוני ודריימונד על המגרש. הרוב זה בגלל הפחד מקרי (וקליי. וקצת פול). עם סטף הם הפכו זריקה לסל למסירה נוספת.
          הבעיה היא שזו השפעה שקצת יותר קשה והרבה יותר נדיר לראות מאשר "שחקן עושה אייזו, מייצר יתרון, מוסר לחור שנפער בהגנה", אז אנשים, אפילו כותבים מקצועניים, מפספסים לפעמים.

          1. העניין עם עמדות מאוד בעייתי.
            מה הופך מנהל משחק כמו לברון לפורוורד וקלעי כמו סטף לרכז?
            בכל אופן ביחס למגיק הוא פחות טוב בעיקר ביכולת לסחוף אחריו קבוצה שלמה ששווה יותר מסך החלקים שלה. יש את דריימונד וסטיב קר בשביל זה, אבל בלייקרס זה היה בבירור מגיק.

      2. אם כספי היה משחק עם מג'יק מה הוא היא אומר?
        יש נטייה לאנשים להיות לא אובייקטיביים בזמן שהם שיחקו עם כוכב מסוים ומתעלמים מכוכבים לא פחות גדולים ממנו.
        מג'יק בוודאות טוב מקרי. קרי מטריף הגנות עם יכולת הקליעה שלו, אבל מג'יק עולה עליו בכל פרמטר אחר:הגנה,ריב', ראיית משחק וגם יכולת במאני טיים.

          1. זה זכותו של הטרול לחשוב שקרי גדול ממנו, אבל הוא בדעת מיעוט וגם לפי הרזומה אפשר להכריע שמג'יק גדול יותר.

            1. זה שמישהו חושב אחרת ממך זו לא סיבה לקרוא לו טרול…

            2. זה שמו/כינויו😅😅😅

            3. מה באמת? לא ידעתי…

            4. הי לי 1% שהתכוונת ברצינות.
              99% חשבתי שהתכוונת בהומור.
              לכן הלכתי על תגובה שמכילה את שתי האופציות בו זמנית.
              😅 ל99%
              "זה שמו/כינויו" –1%
              בכל מקרה מג'יק גדול מקרי וזה סופי.

        1. אני לא מקטין ממג'יק אבל סטף עולה עליו. לדעתי. מג'יק הוא כבר לא הפוינט גארד הטוב בהיסטוריה. יתכן שעוד אליפות או שתיים ללוחמים תשכנע אותך. במידה ותהיה. נחיה ונראה.

    1. סטף שינה את המשחק כדי שיתאים לו, זה עד כדי כך פשוט ועד כדי כך מדהים
      מייקל ולברון שיחקו את המשחק בחוקים הקיימים ופשוט היו הטובים ביותר במסגרת הקיים וזה כל ההבדל
      לא יודע מה זה אומר על הגדול ביותר או לא…אבל סטף הוא השחקן המדהים ביותר שיצא לי לראות בלי פילטרים וזכרונות מפעם, פשוט לצפות בו גם ברגעים הטובים וגם בפחות טובים..חד משמעית הטוב ביותר שלי יצא לראות

      1. מג'יק שינה את הדרך שבה מסתכלים על ביגמנים. לתמיד. רכז בגובה 206 ס"מ עם שליטה מצוינת בכדור. כל היוניקורנים של ימינו חייבים לו (וללארי) את הקריירה.
        אבל סטף שינה יותר… הבנאדם היה ועודנו כל כך קטלני מהשלוש שהיום כולם פשוט זורקים משם. שחקנים זורקים היום באופן שגרתי שלשות שלפני עשור היו נחשבות לזריקות אין ברירה שהמאמן היה כועס עליך שבכלל הגעת למצב שאתה צריך לזרוק דבר כזה. ועדיין סטף עולה על כולם בזה.

    2. אני עדיין לא מוכן להכריע בויכוח מי יותר גדול מביניהם. למג'יק יש יותר טבעות ותארי MVP, אבל מה שסטף עשה למשחק הוא לא פחות ממהפכה.
      עוד יותר קשה לי להכריע בויכוח בין ביל ראסל לקארים. כל יום יכול לענות תשובה אחרת (לרוב נוטה לקארים).

  2. תודה עמיחי.
    השאלה הגדולה זה למה הנתונים של דונציץ כל כך נמוכים ברבע השלישי.זה לא שעושים עליו הגנה מיוחדת ברבע השלישי מאשר בשאר המשחק.

      1. והיכן העייפות ברבע הרביעי או איך שומרים כוחות לרבע האחרון? באמת שזה לא ברור לי האחוזים שלו ברבע השלישי

        1. אור הוא שאל באופן עקרוני. לכל כלל יש יוצא מן הכלל זה לא רובוטים. הוא לא יודע לחלק נכון את המאמץ שלו עדין זה כל מיני דברים שקורים להם במצטבר נסיון

      1. אי אפשר לעשות את מה שלוקה עושה בלי כושר גופני עילאי. המאמץ שלו בהתקפה הוא כל כך עצום שגם השיפור הקטן מאוד שהוא עוד יכול לעשות לא יזיז יותר מדי (לדעתי).
        הבעיה שזה מה שהשיטה שדאלאס משחקת דורשת ממנו, והיא, לפחות כרגע ועם מי שיש בקבוצה, ממקסמת את היכולת שלה.

        1. אני לא יודע אם יש לו כושר גופני עילאי או לא. אם אתה צודק ולא ניתן לשפר את הכושר שלו מעבר לרמה הנוכחית אז כנראה שהוא צריך לשחק פחות. כי די ברור שהתפוקה שלו יורדת באופן עקבי ככל שהמשחק מתקדם אולי למעט הסוף .

          1. אם לא היה לו כושר גופני מעולה הוא היה מתרסק הרבה יותר ובצורה הרבה יותר בולטת. למשל כמו בתחילת השנה אליה הוא הגיע עם כושר פחות טוב. אני לא מבין איך אפשר לחשוב שאפשר להחזיק כזו התקפה עם פחות מכושר גופני מעולה.
            אז הוא ישחק פחות. מה יקרה אז? ברונסון ודינווידי אחלה שחקנים, אבל הם לא יכולים להחזיק לבדם באמת התקפה שמגיעה לגמר המערב. בטח לא מול הקווץ' המפורסם של גולדן סטייט ברבע השלישי, שאני מניח שיש לו חלק משמעותי בנתון המדובר.

            1. ברבע 4 גם השומרים שלו מתעייפים
              ולכן 3 הכי קשה

  3. תודה עמיחי.
    הנושא של רבע 3 לא קשור רק ללוקה או לדאלאס אלא גם להגנה של הלוחמים. כבר שנים שהקבוצה הזאת עולה ברבע השלישי כאילו בעטו להם חזק בתחת ומצליחה לכפות משחק מהיר שעבור דאלאס הוא כמו גזר דין מוות. ההתקפה מחברת את ההגנה שמחברת את ההתקפה ולפעמים אין מה לעשות עם זה, בטח לא קבוצה חדגונית (ויעילה) כמו דאלאס.
    קבוצות יכולות לתת את הנשמה שלהן במחצית הראשונה ולסיים עם 20 הפרש עם ידיעה ש 6 דקות לתוך הרבע השלישי הן בפיגור.

    1. תודה אינדיאני. הרבע השלישי של גולדן סטייט זו תופעה מוכרת, אבל זו גם מתחילה להסתמן כמגמה אצל דאלאס בכלל ולוקה בפרט. מעניין שבסדרה של הווריורס נגד ממפיס הלוחמים ניצחו את הרבע השלישי במשחקים 1-3 – 36- 29, 26- 21 ו-37- 23 (בממוצע זה 8.7 הפרש), ואז הפסידו אותו במשחקים 4-6 – 28- 24, 42- 17 ו-26- 25 (בממוצע זה 10 הפרש).

  4. מה לדעתך הבעיה ההתקפית של הסלטיקס שגורמת לכך שמדי פעם היא לא מצליחה לייצר התקפה? למיאמי למשל אין באמת כוכבים מלבד באטלר, אבל השיטה ההתקפית עדיין מצליחה לייצר התקפה מכל נקודה במגרש וכמעט מכל שחקן גם כשג'ימי לא שם. מה בוסטון צריכה לעשות?
    לדעתי בוסטון קצת חושפת את הבעיות של שיטת ה-3&D לאורך החמישייה. אין הרבה שחקנים כאלה, מי שיש יקרים ואז הסגל נסתם מהר וכל פציעה קטנה מוציאה הכל משליטה, ומול מיאמי למודת-יאניס צריך קצת יותר לחץ על הסל מאשר דרייבים מקו השלוש (זו אותה בעיה שהייתה לפילדלפיה נטולת אמביד). מיאמי פשוט בנויה יפה להתמודד עם מה שיש לבוסטון בלי הטיים לורד.
    אבל מה אתה חושב?
    .
    שווה להחזיר פה את הנתונים שסיפקת לי הבוקר בנוגע לקוון לוני:
    "יוקיץ' עם 15/24 כשלוני שמר עליו, והוא וברונסון (6/9) היחידים שעליהם לוני התקשה עם מדגם משמעותי (יחסית). טריפל ג'יי עם 5/17, טיוס ג'ונס עם 2/13, מוראנט עם 3/7, לוקה עם 3/9, ארון גורדון עם 1/7 וברוקס עם 1/7 הם הבולטים לחיוב (לא כולל את המשחק הלילה)"
    זה די מרשים. וזה כשהוא לא זריז במיוחד או משהו כזה.

    1. לגבי ההתקפה של בוסטון עניתי לך בתגובה נפרדת.
      לגבי לוני – הווריורס בחרו אותו בדראפט 2015 וסימנו אותו מההתחלה כגבוה להרכבי סמול-בול, בגלל היכולת שלו לשמור על גארדים. לדעתי, השיפור המשמעותי שלו העונה קרה דווקא בתחומים של "סנטר קלאסי", כלומר ריבאונד וסיומת מתחת לסל בעיקר.

      1. הרבאונד שלו ברוב המקרים לא מתחת לסל אלא בשולי הצבע… השיטה של הלוחמים דורשת מהגבוה לפנות את הצבע לחיתוכים. ולהתייצב בין הזורק לסל. ברוב המקרים ריבאונד ארוך יפול שם.

  5. לגבי ההתקפה של בוסטון:
    1. הם לוקחים הרבה שלשות קשות – 9/28 בשלשות על שומר (במרחק של עד 4 פיט).
    2. הכי מעט חדירות מבין ה-4 בשלב הזה (41 למשחק), האחוז הכי נמוך מהשדה במהלכי חדירה (50%) ו-22.3 נקודות למשחק מחדירות (גם הכי מעט).
    3. מעט מאוד זריקות מיד-ריינג', למרות אחוזים מעולים (14/21). לצורך ההשוואה, מיאמי עם 24/52, גולדן סטייט עם 19/40 ודאלאס עם 5/20 מחצי מרחק.
    4. כמו שהזכרתי בפוסט – המון איבודי כדור.

    לגבי מה בוסטון צריכה לעשות – ההגנה של מיאמי מביאה עזרה שמסתמכת על זה ששחקני ההגנה יספיקו לחזור לקלעים, וההנחה הזאת מתבססת על זה שהשחקנים של בוסטון מתמקמים בעמדה שלהם ומחכים שם, כך שסטרוס או לאורי למשל יודעים בדיוק לאיפה הם צריכים לחזור ברוטציה. לכן, הסלטיקס צריכים לדעתי לאלץ את מיאמי לבצע רוטציות בהגנה, כשהדרך לעשות את זה היא תנועה – זה יכול להיות תנועה ללא כדור או שהקלעי יוריד כדור לרצפה ויתחיל לחדור בזמן שהמגן קופץ עליו. יש לסלטיקס את השחקנים המתאימים לעשות את זה, והורפורד למשל עושה את זה מעולה.

  6. פוסט מעולה
    לדעתי דאלאס מפסידה כי קלעי השלשות לא פוגעים. לדעתי לא היו עוברים את פיניקס ביכולת קליעה כזו.
    אצל בוסטון לפחות המשחק האחרון הוא על טייטום

    1. השלשות הן בוודאי חלק חשוב מאוד מהמשחק של דאלאס, אבל הן תלויות לדעתי בדברים מסביב – נדמה לי שדקות טובות של לוקה מולידות יותר עזרה ויותר מבטים נוחים והפוך. במקרה של בוסטון, טייטום באמת היה במשחק חלש במשחק האחרון, אבל חיפשתי מכנה משותף גם למשחק הראשון – בשניהם טייטום היה בצמרת המאבדים.

  7. וויגינס וקרי מחזיקים את גולדן סטייט כל משחק קבוע והם הכי חשובים ברוטציה שלהם.
    בנוגע לסטף:
    לא יודע מי מכם שם לב אבל בהמון התקפות סטף עומד כמעט בחצי ומהפחד שהוא יזרוק שלשה דבוק אליו שחקן גבוה ממש מחוץ לקשת ואז גולדן מתחילים חסימות בלי כדור ותנועה רוב הפעמים זה לייאפ קל

  8. עמיחי, מה עם איזו מסקנה חפוזה בנוגע להימורים שלך😉
    ולמה אתה לאורך כל הפליאוף מהמר באופן קבוע נגד ג"ס? סוג של ניחוס?

    1. מכיוון ששאלת, בדקתי את הנתונים:
      כתבתי פריוויו ל-5 משחקים של גולדן סטייט בפלייאוף, ובאמת בכולם הימרתי על הפסד של הווריורס. משחק 4 נגד דנבר ומשחק 5 נגד ממפיס היו המקרים שצדקתי בהם, ולעומת זאת טעיתי במשחק 1 נגד ממפיס, משחק 1 נגד דאלאס ומשחק 3 נגד דאלאס. זה בסך הכל 40% הצלחה, והרבה יותר טוב מהבראקט שלי (ד"ש לגמר של פיניקס-מילווקי)

      1. נכון, אבל אל תשכח גם את הפריוויו (הספקטקולרי) לסדרה של ג"ס -דאלאס, גם שם הימרת נגדם שזה ממש היה לי מוזר.
        אבל אתה כותב נהדר אז ניתן לך להמשיך להכשל בהימורים…

        1. שם יש לזה הסבר אחד, שצוין במפורש – אחרי שהימרתי על פיניקס ב-7, וקרה מה שקרה במשחק 7, החלטתי שאני לא מהמר נגד לוקנ.
          חוץ מזה, ההימור זה החלק שאני משקיע בו הכי מעט בקדימונים שלי…

  9. מעניין מאד תודה רבה עמיחי.
    .
    מיאמי יותר יציבה, לא בגלל שהשחקנים עצמם יותר מנוסים, לא בדקתי, אבל נראה לי שסטטיסטית הסגל של בוסטון יותר מנוסה, אלא, לדעתי, בגלל היציבות של המועדון, השיטה והמאמן. הם פשוט פרוגרם, כמו שפופ אומר, שקולט שחקנים ומאקלם אותם יחסית מהר וטוב. הלוחמים כנ"ל, כמובן.
    .
    בוסטון, לדעתי, נמצאת על המסלול לשם, אחרי עונת הרצה של מאמן חדש. לא יודע אם זה יספיק השנה, אבל אם לא יעשו מהפכים, וכשאיינג' כבר לא בתמונה זו הנחה סבירה, הם צפויים להיות טובים יותר, ויציבים יותר, בשנים הקרובות. גרין מאשין.
    .
    מבין כל הרביעיה המסוימת דאלאס נראית לי בשלב הבוסרי ביותר. פרשת זינגר עיכבה אותם, אולי גם משהו שכבר לא עבד עם קרלייל, אבל נראה שקיד מתאקלם, ואם ישאר שם, ולא יריב עם אף אחד, ואם יעבדו נכון על הסגל, גם הם יכולים להשתפר בשנים הבאות. אבל אין להם המון זמן לדעתי, לא יודע אם לוקה בנוי מחומרים של נוביצקי, וגם האקלים הכללי בליגה השתנה.

    1. בגדול, הסגל של בוסטון יותר מנוסה מזה של מיאמי, אבל צוות האימון והניהול של ההיט יותר מנוסה. עם זאת, שתיהן לדעתי מספיק מנוסות (אולי מלבד יודוקה שהיה בשלבים דומים כעוזר מאמן), כך שזה לא מה שיכריע כאן לדעתי. לגבי דאלאס אני מסכים, ומאוד מעניין אותי לראות מה יהיה הכיוון שלהם בקיץ.

  10. עמיחי, הגיע הזמן להפסיק עם הזריקת ז#÷ הזאת ולהתחיל לעבוד באופן יסודי ורציני יותר. כל החיפזון הזה הוא מהשטן או לפחות החילזון מהשפן (לא זוכר).
    וברצינות, הטורים שלך הם ליגה אחרת: בנתונים המדהימים שאתה מביא, בניתוח שלהם ובבהירות הכל כך לא מובנת מאליה כשמדובר על תוכן כה מורכב.
    אני לא מכיר הרבה טורים כל כך מקצועיים וטובים בעיתונות המקצועית העולמית.
    אז כל זה בשביל לומר לך תודה ותמשיך כך, רק השם של הטור, אולי שווה בכל זאת להפסיק עם כל החפוזים האלה.
    נ.ב. יש רק שם אחד גרוע יותר מזה של הטור שלך וזה "ענייני דיומא". בכל פעם שהמילה הזאת עוברת לי בעיניים, העפעפיים שלי נסגרות ואני חש רצון עז ל"נומה".

  11. לוקה כבר שלושה משחקים מנוטרל.
    ההרגשה במשחקי הלוחמים זה שהם יכולים לעשות עצירה או סל מתי שרק מתחשק להם.
    בוסטון הם האוייב הגדול ביותר של עצמם. סמרט כשמו לא הוא… ולמרות פילוסופיה של להעביר את הכדור לאיש הפתוח, לא תמיד האיש הפתוח לוקח זריקה. הם עוד ילמדו…

    1. לוקה קלע 42 ו-40 בשני המשחקים האחרונים, שניהם באחוזים טובים, ככה שקשה לקרוא לזה מנוטרל. אני כן מרגיש שההגנה מצליחה לגרום לו לעבוד קשה על הסלים של עצמו ופחות לשתף את האחרים מהרגיל, שזה הדבר הכי חכם נגדו כשיש לידו הרבה קלעים טובים (בניגוד ליאניס למשל שסבל המון ממחסור של קלעים לידו נגד בוסטון)

  12. בס"ד
    תודה רבה.
    תובנות מענייניות. באמת לא ברור למה הרבע השלישי של לוקה כל כך חלש.
    להיפך, הוא אחרי המנוחה של המחצית, וגם אם צפויה ירידה קטנה, היא אל אמורה להיות נפילה בסדר הגודל הזה.

    1. הסלטיקס בהחלט צריכים לזרוק פחות שלשות קשות ויותר חצי מרחק, וזה ישפר את אחוזי הקליעה ומספר הנקודות. הם כבר צריגים להבין את זה!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט