מסקנות חפוזות 26 / עמיחי קטן

כמו בסיבוב הראשון, גם הפעם נפתח עם נקודה על כל סדרה, אחר כך נשים אצבע על כמה שחקנים שמקבלים קרדיט מוגבר בסיבוב השני לעומת הסיבוב הראשון של הפלייאוף ונסיים עם כמה הרכבים בולטים של הסיבוב השני.

1. נקודה על כל סדרה.

מיאמי – פילדלפיה – יתרון הביתיות. נהוג להניח שהשחקנים המובילים מסתדרים גם במשחקי החוץ, בעוד שיתרון הביתיות משפיע בעיקר על שחקני המשנה. נתון שמראה את זה בסדרה הזאת הוא שבכל אחד מהמשחקים היו לקבוצת הבית יותר שחקנים שקלעו בספרות כפולות – 5- 3 למיאמי במשחק 1, 4- 3 למיאמי במשחק 2, 4- 2 לפילי במשחק 3, 6- 4 לפילי במשחק 4 ו-7- 3 למיאמי במשחק 5.

בוסטון – מילווקי – רבעים אחרונים. התוצאה המצטברת ברבעים אחרונים בסדרה הזאת היא 122- 94 לזכות בוסטון, כשרק במשחק הראשון מילווקי ניצחו את הרבע האחרון (23- 19), ובשני המשחקים במילווקי הסלטיקס ניצחו 34- 23 ו-43- 28 את הרבעים האחרונים, כך שיתרון משמעותי של מילווקי בכל אחד מהמקרים הפך למשחק צמוד ומהפך של בוסטון. ברגעים בהם הסלטיקס מעמידים הרכב שמצליח להתמודד בהגנה על יאניס, האחרים מתקשים ליצור מהלכים בעצמם, והנוכחות של מידלטון חסרה במיוחד ברגעים האלה.

פיניקס – דאלאס – ההגנה של דאלאס. הסדרה נפתחה עם צמד משחקים שבהם ההתקפה של הסאנס שלטה, אבל בשני המשחקים הבאים ראינו שינוי, בעיקר עם ההצמדה של בולוק לכריס פול ופיני-סמית לבוקר. בוקר עומד על 5/15 כשפיני-סמית שמר עליו במשחקים 3 ו-4, ואילו בולוק כפה בעצמו 4 מתוך 7 האיבודים של פול במשחק 3, ואילו במשחק 4 פול אפילו לא ניסה לזרוק על בולוק, למרות שהוא היה השומר המרכזי שלו מבחינת כמות הזמן. במשחק 5, בוקר ואייטון הסתדרו עם ההגנה, ובעיקר ריצת 17- 0 עם הרבה מבטים פנויים הכריעה את המשחק לטובת פיניקס.

ממפיס – גולדן סטייט – הקרב בצבע. בכל אחד מ-3 המשחקים הראשונים, גולדן סטייט ניצחו את קרב הנקודות בצבע בהפרש דו-ספרתי – 56- 44 במשחק 1, 60- 42 במשחק 2 ו-62- 44 במשחק 3. לעומת זאת, במשחק 4 ממפיס ניצחו 58- 42 בנקודות בצבע, דווקא בלי מוראנט שהוביל את הליגה בנקודות בצבע בעונה הסדירה. חלק מזה הוא החזרה לעניינים של סטיבן אדאמס שקלע 10 עם 15 ריבאונדים ואת הדקות שלו ממפיס ניצחו 63- 50, לעומת 51- 35 לווריורס בדקות בלעדיו.

2. שחקנים שחוזרים לעניינים.

כל מאצ'-אפ הוא שונה בפלייאוף והדרך להיערך אליו היא אחרת, כך שלפעמים אנחנו רואים שחקנים שהיו משמעותיים בסיבוב הראשון ומאבדים חלק מהמעמד בהמשך, או את המקרה ההפוך שבו המעמד והחשיבות של שחקן מסוים דווקא עולה, ובכמה שחקנים כאלה אנחנו נתמקד כרגע.

דאוויס ברטנס – הפציעה של לוקה אמנם העניקה לו 15 דקות למשחק ב-3 המשחקים שפתחו את הפלייאוף, אבל מאז הוא קיבל 11 דקות בשאר הסדרה כשדאלאס העדיפו הגנה. בסדרה הזאת דאלאס זקוקים באופן נואש לקלעים, וברטנס חזר ל-13.2 דקות למשחק, והשתדרג גם בקליעה ל-6.8 נקודות למשחק ב-11/19 לשלוש (ללא אף זריקה ל-2 בפלייאוף), כשבעיקר ב-2 המשחקים האחרונים הוא היה עם 11 נקודות ב-70% לשלוש.

פרנק ניליקינה – אם על הצורך של דאלאס בשלשות למד ג'ייסון קיד תוך כדי הסדרה נגד פיניקס, הרי שאת הצורך בגארד הגנתי הוא הכיר מפתיחת הסדרה, וניליקינה אמנם קיבל דקות בודדות ב-2 המשחקים הראשונים, אבל בהמשך שודרג ועומד על 8.2 דקות למשחק, לעומת 0 עגול נגד יוטה. הגארד הצרפתי תפר שלשה במשחקים 2 ו-4 והוסיף מהלך של סל ועבירה עם 3 החטאות לשלוש במשחק 5, אבל הוא כאן בעיקר בשביל ההגנה כשבמעט הדקות שלו הוא עצר את בוקר על 0/4 מולו.

ביסמאק ביומבו – בסדרה נגד הפליקנס קיבל ביומבו רבע שעה מצטברת בעקבות בעיית עבירות בכמה מהמשחקים, אבל כשהוא נשלף מהבוידעם נגד דאלאס זה עבד טוב מאוד בבריחה של פיניקס ברבע האחרון של משחק 2. בדקות הסיום של משחק 4 שוב נשלף ביומבו לכמה דקות טובות, וזה הוביל לכך שהוא קיבל את הדקות של ג'אבל מגי במשחק 5, והגיב עם עוד משחק טוב. בסך הכל, עומד ביומבו על ממוצע של 14.7 דקות ו-6 נקודות למשחק עם 80% מהשדה בסדרה הזאת, והוא סיפק אלמנט הגנתי שסייע לא מעט לסאנס.

דיאנטוני מלטון – גם בגלל ההיעדרות של ברוקס ממשחק 3 ורוב משחק 2, וגם בגלל הצורך של ממפיס בגארדים הגנתיים נגד גולדן סטייט, מלטון השתדרג מ-11.5 דקות ב-4 המשחקים הראשונים נגד מינסוטה ועוד 0 בשני האחרונים ל-25, 26 ו-27 דקות ב-3 המשחקים הראשונים נגד גולדן סטייט, בהם הוא קלע 9.7 נקודות לעומת 2.3 נקודות במשחקים בהם הוא שיחק נגד מינסוטה. במשחק הרביעי ג'נקינס דווקא הלך המון עם הטריו ג'ונס, ביין וברוקס, מה שהשאיר למלטון רק 9 דקות של פרקט.

דמיון לי – ב-2 המשחקים נגד דנבר הוא קיבל כמה דקות בסיום, אבל ברגע שהיו משחקים צמודים הוא הוצא מהרוטציה. עם זאת, הסדרה נגד ממפיס, ובעיקר הפציעה של פייטון במשחק 2, החזירו אותו לרוטציה, והוא קיבל 8 דקות במשחק 2, 15 במשחק 3 ועוד 13 במשחק 4. לי אמנם עומד על נקודה למשחק בסדרה הזאת ב-2/9 מהשדה ו-0/1 מהעונשין, אבל הוא עושה עבודה חשובה בהגנה מול הקו האחורי של ממפיס.

3. הרכבים.

באופן טבעי, המדגם של ההרכבים שבולטים לחיוב קטן יותר ומוכיח פחות ככל שמתקדמים לשלבים המכריעים יותר, אבל זה לא אומר שלא מדובר במשהו שמעניין לבדוק. הפעם, נבחן הרכב אחד מוביל של כל קבוצה ונתמקד בעיקר בו.

מיאמי – הירו, סטרוס, אולדיפו, באטלר, אדבאיו – אולי ההרכב הנפיץ ביותר של מיאמי הוא זה שבו באטלר ואדבאיו מוקפים ב-3 הסקוררים המובילים של מיאמי מלבדם – הירו, סטרוס ואולדיפו. ההרכב הזה מעולה גם הגנתית כשאדבאיו הוא אפשרות טובה נגד אמביד ויש 3 שומרים פוטנציאליים על הארדן, כשנגד פילדלפיה תמיד אפשר למצוא על מי להחביא את הירו. האמת היא שהחמישייה הפותחת של מיאמי כרגע – וינסנט, סטרוס, באטלר, טאקר ואדבאיו – מניבה גם היא נט רייטינג של 40, אבל זו שהוזכרה כאן מדורגת שנייה מבין אלו ששיחקו 10 דקות לפחות עם 58.2.

בוסטון – וויט, בראון, טייטום, גרנט וויליאמס, הורפורד – הורפורד וגרנט וויליאמס הוכיחו את עצמם בתור ה-2 שמסוגלים לשמור על יאניס טוב יותר משחקני ההגנה האחרים של בוסטון, ובראון וטייטום הם שני המנהיגים ההתקפיים, גם כשטייטום בסדרה שבה הכדורים פחות נכנסים לו והורפורד נתן הצגות קליעה בשני המשחקים במילווקי. מי שמשלים אותם הוא דריק וויט, שמביא את האיזון, אולי קצת בשונה מסמארט ההגנתי שמתקשה לפעמים התקפית ופריצ'רד שמתקשה בהנגה.

מילווקי – הולידיי, מת'יוס, קונאטון, יאניס, פורטיס – במהלך הסדרה, בודנהולזר שינה את החמישייה שלו שוב והחזיר את קונאטון על חשבון פורטיס שעולה מהספסל, כשהמטרה היא להיות באופן קבוע עם שניים מבין יאניס, לופז ופורטיס מצד אחד, אבל גם להיות עם 3 שחקני קו אחורי רוב הזמן. ההרכב הזה הצליח למקסם את היעילות ההתקפית של מילווקי, בזמן שהגנתית יאניס, מת'יוס והולידיי מסתמנים כשחקנים החשובים של מילווקי.

פילדלפיה – הארדן, מקסי, גרין, האריס, ריד – הסיקסרס נאלצו להסתדר לא מעט בלי אמביד בסדרה נגד מיאמי, וזה אילץ אותם לחפש בקו הקדמי את המחליף שאיתו הקבוצה תרוץ הכי טוב. פול ריד השתלט על נישת הסנטר המחליף לאורך העונה, וגם אם דיאנדרה ג'ורדן פתח בחמישייה בשני המשחקים בלי אמביד, ריד הוכיח די מהר שהוא העדיף, בעיקר בשל ההגנה. ההרכב הזה בנוי היטב הגנתית, וביחס לאפשרויות האחרות בלי אמביד, מדובר בהרכב די טוב התקפית.

פיניקס – פול, בוקר, ברידג'ס, ג'ונסון, אייטון – הרכב שמניב נט רייטינג חיובי של 79.8, אם כי ב-11 דקות בלבד זה מעיד "רק" על פלוס 17 במצטבר, קצת יותר מנקודה וחצי לדקה. ג'ונסון שמחליף את קראודר מהחמישייה מספק איום קליעה משמעותי יותר, ובהגנה ההחלפה ביניהם לא פוגעת בפיניקס, וייתכן שאפשר לחשוב אפילו על הרכב כזה לרגעי קלאץ'.

ממפיס – ג'ונס, ביין, ברוקס, ג'קסון, אדאמס – ההרכב הזה נוסה רק במשחק האחרון, אבל ב-12 דקות הוא גבר על גולדן סטייט 33- 23. אדאמס פותר לממפיס חלק מהבעיות בצבע שנתגלו לאורך הסדרה, בעוד שכל האחרים מהווים איום התקפי משמעותי ומניעים היטב את השיטה ההתקפית. לא פלא שכל הנוכחים בהרכב הזה קיבלו דקות ארוכות במשחק 4.

גולדן סטייט – קרי, תומפסון, וויגינס, פורטר, גרין – בסדרה הזאת, הקלעי המוביל של גולדן סטייט מחוץ לקשת הוא אוטו פורטר עם 7/13 (53.8%), לעומת 2/4 של קומינגה (50%), 9/24 של פול (37.5%), 14/45 של סטף (31.1%), 5/19 של וויגינס (26.3%) ו-9/35 של קליי (25.7%). פורטר הוא גם זה שמניב את הפלוס מינוס הגבוה ביותר של גולדן סטייט, כשפול שעולה גם הוא מהספסל מיד אחריו, אבל בעוד פול נשלח להוביל הרכבים פחות טובים, פורטר הוא זה שמשלים הכי טוב כרגע את הספלאש בראדרס ודריימונד את וויגינס, בזמן ש"הרכב המוות" קצת מתקשה התקפית משום מה.

דאלאס – דונצ'יץ', ברונסון, בולוק, פיני-סמית, קלבר – ההרכב הזה הוא ההרכב ששיחק הכי הרבה עבור דאלאס בסדרה הזאת – 45 דקות – והוא היחיד ששיחק יותר מ-11 דקות ומניב נט רייטינג חיובי עבור המאבס. ההרכב הזה הוא זה שמקיף את לוקה בקלעים הבולטים, בלי להסתכן עם הנוכחות ההגנתית של ברטנס, והאמת היא שהוא משחק לא מעט נגד הרכבי מחליפים של דאלאס, בגלל שאותו הרכב עם פאוול קולע 3 נקודות יותר ב-2 דקות פחות, אבל גם סופג 23 נקודות יותר.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. יפה. בחמישיה של ג"ס אני משבץ את פול במקום קלי. קלי שומר טוב יותר אבל עם פול לג"ס יש שני מובילי כדור מהירים. לא יודע כמה זמן החמישיה הזו שחקה יחד.

    1. ההרכב שאני הבאתי עם קליי הניב רייטינג התקפי של 138.6 והגנתי של 102.4 ב-18 דקות, ובסך הכל נט רייטינג של 36.2.
      ההרכב שאתה מציע עם פול במקום קליי הניב רייטינג התקפי של 109.7 והגנתי של 96.9 ב-15 דקות, ובסך הכל נט רייטינג של 12.8.

  2. מצוין עמיחי תודה רבה.
    .
    בעניין דרק וייט – לדעתי הוא גם שחקן חכם משני האחרים שציינת, וממקסם את שיטת המשחק.
    .
    בעניין פיניקס – כן, קמרון ג'ונסון, לטעמי, עולה על קראודר.
    .
    בעניין קליבה – הוא מצוין, שמח לראות שהנתונים מעידים על כך.

  3. לזכותו של קראודר חובה לציין שמול דאלאס הוא מככב אחרי שבסיבוב הראשון היה נוכח נפקד.
    .
    אחד מהשינויים שעשה מונטי בעקבות המשחקים הקודמים הוא לתת לביומבו את הדקות של מגי. ביומבו מסתדר טוב יותר מול הרכבים הנמוכים של דאלאס.
    .
    תודה, עמיחי.

  4. תודה עמיחי.
    זה שבוסטון מנצחת באופן כל כך ברור ברבע הרביעי זו אכן נקודה חשובה.
    השחקנים הבכירים ממשיכים לשחק מצוין בחוץ – ג'ימי באטלר, בוקר, סטף . . . כמו תמיד עם הבכירים.
    יפה שציינת את השחקנים שחוזרים לרוטציה, אבל מה עם אלו שנפלטו ממנה, כמו דאנקו רובינסון?
    ברטאנס – מעניין שדה שוט, חובב הזריקות היפות, לא אמר עליו כלום. יש לו יופי של שחרור כדור, מהירא ואלגנטי.
    * צריך לומר נטיליקינה

    1. לגבי הכוכבית בסוף – זו T שקטה מצרפתית.
      לגבי השחקנים שנפלטו – יש את רובינסון כמובן, ג'אבל מגי שביומבו תפס את המקום שלו, וברנדון קלארק ובעיקר טילמן שירדו אם אדאמס חוזר לדקות קבועות של חמישייה.

      1. אנחה, צרפתית. השפה הזו כבר יוצאת לי מה-Wazoo.
        שזה באופן אירוני איך שמבטאים בצרפתית את המילה Oiseaux (ציפורים) שבה יש את כל אותיות אהו"י האפשריות ואף אחת מהן לא הוגים כמו שצריך.

  5. פגעת בול בהרבה נקודות. גם אני שמתי לב ש'האיש שלי' ביומבו השתפר והפך לממש כוח הגנתי. קרה משהו ממש בסיום המשחק בדרך לחדר ההלבשה עם SECURITY GUARDS המחזיקים בביומבו שממש מתפוצץ ממשהו שלא ברור לי עד עכשיו מה הייתה הבעייה. זה קשור לשחקן יריב.

  6. תודה, עמיחי.
    הטענה לגבי שחקני משנה שצריכים את הביתיות וכוכבים שלא חשוב להם היא מעניינת ושווה מחקר, אבל יש לי הצעה יותר פשוטה לפחות למקרה הספציפי של מיאמי – פילי: אמביד.
    לדעתי עם אמביד בריא פילדלפיה קבוצה יותר חזקה ממיאמי הנוכחית והחזרה שלו להרכב עשתה חיים קצת יותר קלים לקבוצה כולה. אבל אחרי שני משחקים שבהם הוא כתש מה שאפשר והוציא לגמרי את באם מהמשחק, מיאמי עשו שינויים. ג'ימי באטלר, האיש שעל גבו התלוננו על יאניס שהגנת עזרה זה לא גברי או משהו, עבר לשמור על מקסי כדי שהוא יוכל לעזור בסגירת הארדן ואמביד ולחזור בזמן כדי לצעוק בו למקסי אם הכדור במקרה איכשהו עובר את העזרה של ג'ימי ומגיע למקסי לזריקה.
    .
    היכולת של ממפיס בלי ג'ה מוכיחה שיש להם שם כישרון, הם רק צריכים למצוא דרך שהוא יפסיק להסתכל על ג'ה עושה את שלו. גם אני נהנה לראות היילייטס לפעמים, אבל אפילו אני עושה משהו תוך כדי בדרך כלל. פוטבול מנג'ר, כתיבת תגובה מיותרת באינטרנט, בירה. משהו שאני טוב בו. עכשיו שגם הם יעשו את מה שהם טובים בו והם יהיו בלתי עצירים בדיוק כמו הירנביין שלי בעונת 2037/38.

    1. החזרה של אמביד עונה על השאלה מצד אחד – זה שאליו פילי תוקפת – אבל ההבדל הזה בא לידי ביטוי גם בצד שבו מיאמי תוקפת. בכל מקרה, אני לא מכיר מחקר שבדק את זה לעומק, אבל מבחן העין תומך בזה לרוב גם בסדרות אחרות, בפלייאוף הזה ובפלייאופים קודמים.

      1. כמו שיגידו כל אוהדי StopTheSteal# של פילדלפיה – אמביד משפיע המון גם בהגנה, ואני התייחסתי רק לשינוי עם ג'ימי ששמתי לב אליו. אני משער שיש גם השפעות בצד השני.
        בוא נגיד שמעניין אם זה נכון ומה הסיבות לכך, והלוואי שהיו לי האמצעים לבדוק את השפעת הביתיות.

  7. הסלטיקס צריכים לטעמי לפתוח עם וויט במגרש במקום סמאחטה שלדעתי יועיל יותר עם הספסל אבל ברור שסמארט כבר לא ירד לחמישייה השנייה.
    וויט שחקן חכם יותר מסמארט גם לדעתי אבל התקפית גם לו היו מספיק רגעים רעים בסדרה הזו. מקווה שהליילה הסלטיקס שוב ינצחו בבלואו אפ כמו במשחק הבית האחרון. אני עדיין חושש מגרייסון אלן ועכשיו גם מיאניס המלוכלך. פה אני דווקא מתחבר למה שטוען דה שוט, שיש שחקנים שמשהו אצלהם לא בסדר. לא חושב שזו רוח הקבוצה אבל יש שחקנים שלא ממש איכפת להם לפצוע במשחק כשהם כועסים.

    1. אני חושב שסמארט חשוב בחמישייה, אולי דווקא בגלל שהוא פחות טוב התקפית ויהיה לו קשה יותר עם המחליפים, לעומת ההרכב הפותח בו החיסרון ההתקפי שלו לא כל כך בא לידי ביטוי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט