רכבת הרים: סיכום העונה של וושינגטון וויזארדס / דרור פישר

העונה ה-75 של ה-NBA שווקה לקהל הרחב בתור שכונה, שבה גרים כל הכוכבים הגדולים ובה קורה הכל. בקצוות השכונה, קצת לפני שמגיעים לשממה שמדמה את 16 השנים האחרונות של הקינגס בפלייאוף, יש פארק שעשועים עם כל מיני מתקנים ואטרקציות שלא הצליחו להיכנס לתוך השכונה המפונפנת: יש את 'בית השדים', שבה רואים את הניקס נלחמים בעבר ובג'יימס דולאן ומפסידים בכל פעם מחדש; משם אפשר להגיע להצגה של החמישייה הקאמרית, שמספרת את סיפורם של החמישייה הפוטנציאלית של הפייסרס בתחילת העונה שמגולמים בתור שחקני החמישייה של הפייסרס בסוף העונה; ישר לאחר מכן מגיעה אפשרות בחירה: או לראות הופעות ילדים של שחקנים אלמונים מרחבי המדינה עם החולצות של הת'אנדר, הבלייזרס, הפיסטונס, הרוקטס והמג'יק, או ללכת להתנדב בבית אבות שפתחו אצל הלייקרס ולנסות לרפא את הרגליים של דיוויס.

אבל גולת הכותרת של כל פארק שעשועים הוא כמובן רכבת ההרים. המתקן שכולם רוצים לעלות עליו, אבל חלקם מתחרטים באמצע בדיוק בזמן שאי אפשר לעצור.

רכבת הרים זה בדיוק מה שעבר על הוושינגטון וויזארדס העונה. ההתחלה הטובה בתולדות הפרנצ'ייז התדרדרה למאזן 47-35 ומקום 12 במזרח, שיכול להיות ויספיק רק לבחירה ה-11 בדראפט, שם כנראה יבחרו שוב בפורוורד עם פוטנציאל לא ממומש.

אז איך זה התחיל ומה השתבש?

קודם כל, ב-12 שחקני סגל לגיטימיים בליגה. המילה לגיטימיים קצת גדולה עבור כמה שחקנים, אבל כמעט כל הסגל של וושינגטון קיבל דקות קבועות בעונה שעברה במגוון קבוצות וכולם התקבצו תחת מאמן אחד שהיה צריך למצוא איזון בקבוצה מלאה באגו שבה כל אחד נלחם על הדקות שלו ומעדיף להתרכז בשיפור הסטטיסטיקה האישית על פני טובת הקבוצה.

הסגל של תחילת העונה היה נראה על הנייר כמאוזן יחסית, עם בראדלי ביל וקייל קוזמה כמובילים, יחד עם האקס פקטור מונטרז הארל מהספסל וההגנה הקשוחה של קנטביוס קלדוול פופ, דניאל גאפורד ודני אבדיה. הוויזארדס רשמו כמה ניצחונות מפתיעים, כולל על בוסטון ומילווקי בבית, כדי להתמקם בראשות המזרח ביחד עם ההורנטס במאזן 10- 3. אבל אז הנעדרים החלו לחזור (רוי האצ'ימורה מבעיות אישיות, תומאס בראיינט מאכילס קרוע), והקבוצה החלה ליפול.

ספנסר דינווידי (באדיבות ויקיפדיה)

הבעיה הראשית של הקבוצה מאז, ובעצם כולל הזמן הזה, הייתה הירידה בכושר של שלושה שחקנים שהיו מרכזיים בקבוצה – ספנסר דינווידי, דאוויס ברטאנס והארל – ועברו בטרייד במהלך הטרייד דדליין. הסנטר החל לדעוך חודש לאחר פתיחת העונה החזקה שלו ועבר את רף ה-8 זריקות מהשדה רק בחמישה משחקים מתוך 28 המשחקים האחרונים שלו בקבוצה. הרכז הגיע בתור מספר 2 בקבוצה אחרי בראדלי ביל בקו אחורי קטלני מבחינה התקפית, אבל לצד משחקים של 30+ נקודות, הגיעו גם תצוגות נפל של 0 נקודות, כולל 16 משחקים ללא ספרות כפולות בעמודת הנקודות. הפורוורד, שנתן לעצמו רישיון לירות ללא הבחנה לשלוש ולא הצליח להשתלב ברוטציה של אנסלד ג'וניור, חווה עונה לא טובה יחסית לשחקן שמרוויח 16 מיליון דולר לעונה, כולל חודש בו קלע ב-5.3% לשלוש (1/19 לשלוש על פני חמישה משחקים) + פציעה בקרסול.

בטרייד דדליין כל השלושה עברו והוויזארדס קיבלו את קריסטאפס פורזינגיס, איש סמית', תומאס סאטורנסקי שהצטרף אחר כך כשחקן חופשי וגם את ורנון קורי ג'וניור, או כמו שאני קורא לו "הרכש של הפועל ירושלים בעוד שנתיים". גם ארון הולידיי, שהגיע בהחתמה חופשית שקטה כדי למלא מקום ברוטציה, עזב ללא תמורה והמכשפים החליטו כמעט סופית לוותר על העונה, לאחר שגם בראדלי ביל הושבת לשארית העונה ושאר הסגל נע בין פציעות למנוחות.

כוכב הקבוצה, בראדלי ביל, נפצע מספר פעמים במהלך העונה והושבת החל מתחילת פברואר, במה שסימן את תחילת סוף תקוות הפלייאין של הוויז. הרי בלי ביל, הכוכב והסקורר הגדול של הקבוצה, אין יותר מדי מה לעשות אחרי ה-10.4 מבלי להתבזות, למרות שגם איתו זה לא היה רחוק מכך.

בראדלי ביל (באדיבות ויקיפדיה)

הוויזארדס עלו למעלה למעלה במעלה רכבת ההרים, ואז התרסקו למטה. הפעם האחרונה בה רשמו שלושה ניצחונות רצופים ומעלה הייתה באמצע ינואר מול אורלנדו, אוקלהומה ושוב אורלנדו. הפעם האחרונה בה הם רשמו שני ניצחונות רצופים על קבוצות במאזן שקרוב ל-50% הייתה בשבועיים הראשונים של העונה, כאשר היא לא הצליחה לנצח אף פעם שתי קבוצות במאזן חיובי ברציפות.

אם נקביל את רכבת ההרים של הוויזארדס לאנקונדה שנמצאת בתל אביב, כולם יודעים שהרכבת מגיעה מנקודה A לנקודה B, ואז מתחילה לעשות את הדרך חזרה לנקודה A בנסיעה ברוורס. נקודה B של וושינגטון הייתה ב-26.1.22, בה פירקו את הקליפרס בקפיטל וואן ארנה רק כדי להפסיד באחד הקאמבקים הגדולים בהיסטוריה של המשחק לשחקן שנראה כמו פקיד הבנק הקרוב לביתכם. 

אותו הפסד היה בעיצומו של הרצף השלילי הגדול ביותר של הוויזארדס העונה, שישה הפסדים, שהגיע גם במהלך חודש מרץ האחרון במה שחרץ את גורל העונה של הקבוצה. בזווית הישראלית, אבדיה הצליח לספק מספרים נאים ולהוציא לפועל מהלכים שמראים שהוא כן שייך לליגה הגדולה בעולם ויש לו רק לאן להשתפר, אבל ארחיב עליו בפוסט נפרד. 

לאן מכאן? תלוי במר ביל ובשריר החשק שלו.

הקבוצה שנבנתה סביבו יכולה וצריכה לעשות פלייאין, או לפחות פלייאוף. מספיק לראות מה טורונטו הצליחה לעשות עם שמונים שחקנים מתחת לגובה 2.05 בסגל יחד עם שני גארדים יוצרים מוכשרים, ואין סיבה שהוויזארדס לא יהיו טובים כמוהם, אם לא יותר. המודל שטומי שפרד התחיל לבנות דומה לזה שניסו לייצר במילווקי עד לפני כמה שנים ולא צלח, עם הניסיון למצוא את הגבוה הוורסטילי הבא שיוכל להתפתח למשהו כמו אנטטוקומפו.

לדעתי, הוויזארדס צריכים ללכת על המודל שעבד למכבי ת"א בעונת 2019/20, עם הוצאת הכדור מידיו של הכוכב לצד רכז גבוה שגם יכול לשמור על כמה עמדות ולהניע את הכדור בהתקפה. נכון להיום, אבדיה וסאטורנסקי הם השחקנים היחידים שעונים על ההגדרה הזאת, והצ'כי בדיוק מסיים חוזה וספק אם ימשיך בקבוצה. 

לאור והדעה שלי לא משנה וגם לא תקרה, אנחנו נפנה לכדור הבדולח ולשריר החשק של ביל ושפרד.

יש לוושינגטון נכסים יפים דוגמת קייל קוזמה ופורזינגיס, כאשר הראשון הציג עונה מעולה בעמדה מספר 4 והלטבי הראה ניצוצות של אולסטאר בחלקים נדירים של העונה בעמדה מספר 5, כך שנראה בוודאות שאין צורך באחד משני הסנטרים הנותרים (כנראה בראיינט שמסיים חוזה) ובשחקן אחד מעמדות הפורוורד (כנראה אנתוני גיל שמסיים חוזה). אבדיה כנראה יעשה את הצעד המתבקש ויעבור לעמדת הרכז במידה לפתח אותו כפליימייקר ושאר השחקנים, כמו קלדוול פופ, קורי קיספרט ורוי האצ'ימורה, ישלימו את הדקות הנותרות בעמדות הפורוורד, כאשר איש סמית' כנראה ישאר לעוד עונה בבירה על חשבונו של ראול נטו שאמור לצאת ולראות עולם.

ראול נטו. כנראה יגיע לריאל מדריד (באדיבות ויקיפדיה)

זה מה שאמור לקרות אם גם לביל וגם לשפרד אין שריר חשק. בסגל הנוכחי ובכושר הנוכחי של השחקנים, זאת קבוצה למקום עשירי, גג שמיני. אם יהיה לאחד מהם חשק, בהנחה והגארד יישאר בדי סי, זה מה שיכול לקרות – טרייד על פורזינגיס וקוזמה תמורת אולסטארס מוכחים. הבעיה הראשית היא כמובן החוזה העצום של פורזי, שאמור לקבל בעונה הבאה קצת יותר מ-33 מיליון דולר בעונה, בעוד קוזמה חתם לאחרונה על חוזה של 39 מיליון דולר לשלוש שנים במה שמרגיש כמו שיחוק. שפרד יכול לנסות להנדס את הקבוצה שלו בצורה כזו שגם תצליח להוציא את הפוטנציאל הגלום בחבורת הצעירים שלו וגם להשיג שחקנים יותר טובים במחיר קצת יותר זול שמתאימים ליד ביל.

האופציה השנייה היא שביל לא נשאר ויעבור בטרייד לקבוצה אחרת עם החוזה הנגמר שלו, כאשר אחד האופציות היא מיאמי. אם הקבוצה מהמפרץ תסכים לוותר על חבילה סביב טיילר הירו, שאמור להיות העתיד של הפרנצ'ייז, וושינגטון יכולה לצמוח כקבוצה צעירה ומפתיעה ולהיות משהו כמו הממפיס של המזרח בתסריט האופטימי ביותר.

עכשיו רכבת ההרים של הוויזארדס הגיעה לתחנה והשחקנים יורדים ממנה כדי לצבור כוחות לנסיעה הבאה, שתחל בסתיו הקרוב. יש כאלו שכבר לא יחזרו והרכבת תרגיש הקלה, יש כאלו שישארו והרכבת תהיה כבדה יותר ממה שאמורה להיות ויכול להיות שהרכבת תקבל שיפוץ רחב, שכולל שיפורים במסלול החורק והחלוד, אולי בדרך למאזן חיובי לראשונה מאז 2018 והופעה ראשונה של שחקן נבחרת ישראל בפלייאוף.

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. תודה דרור. מההתחלה הבניה של הקבוצה נעשתה לרוחב ללא היררכיה נורמלית, קו קדמי עמוק לעומת קו אחורי דליל. דינווינדי מאוד אכזב, היה יכול וצריך להשתלט על הקבוצה בטח כשביל נפצע אבל נחלש מאוד. ההגנה חושך, חוץ מדני וגאפורד כולם קונוסים. ווש׳ צריכה רכז סטייל לונזו שיריץ התקפות וישמור קצת ואולי כדאי לעשות קליבלנד ולעלות עם קוזמה פרוזי וגאפורד (לאיזון ההגנתי) יחד עם ביל ורכז נורמלי או kcp/דני. את בראיינט הייתי בועט תמורת בחירות, הוא חור נוראי בהגנה

  2. קבוצה נטולת כישרון או שיטת משחק. ביל יכול להיות מספר 2 בקבוצה טובה אבל לא מוביל.
    דינווידי תפקד טוב בדאלאס כשלא החזיק כל כך הרבה בכדור, אבל ממש הזיק בוושינגטון.
    פורזינגינס זו שאלה.
    נקווה באמת שיבדקו את דני בתור רכז.
    אם ווגל פנוי ורוצה הייתי מנסה אותו. מאמן יסודי שיכול לקדם שחקנים

  3. יש שורה תחתונה מאוד ברורה לאחר העונה הזו:
    בעיית מאמן קשה!
    לא משנה עם איזה שחקנים, הקבוצה נראתה חרא
    הרבה פעמים במהלך משחקים ראיתי מול עיניי החלטות מחרידות שלו, הוא פשוט פוגע בקבוצתו וחסר כל יכולת והם עדר ללא רועה.
    חייבים כבר מאמן נורמלי בוושינגטון.
    תראו איזה רצף מחורבן:
    וויטמן
    ברוקסי
    והביצת קינדר
    הסלאש של הסלאש של התחתית
    להביא איש מקצוע נורמלי בלי שום פרוטקציות אלא נטו מקצועית
    להעיף את ביל שכלום לא יצמח סביבו – שחקן שכונה דפ"ר
    חומר לא רע להתחלה יש כרגע, תחת מאמן אחר הם בפלייאוף בקלות.

    1. המאמן זה פחות הבעיה. העונה הזאת הייתה כמעט מה שציפו שהיא תהיה, רק קצת פחות טובה. המטרה הייתה להיכנס דרך הפלייאין איכשהו והמארג הקבוצתי נדפק. חלק מאשמה כאן היא לחלוטין על המאמן. פשוט צריך למצוא מישהו שיפתח שיטת משחק שמותאמת לסגל שנמצא ולא ינסה לכפות עליהם משהו מוזר וחד גוני

כתיבת תגובה

סגירת תפריט