אי אז במהלך העונה פרסמתי דירוג של השחקנים האפורים המצטיינים בליגה. הקטגוריות נבחרו באופן לא מורכב בעליל, והקרב על הפרס, שכנראה לעולם לא יאומץ ויחולק ע"י הליגה, יצא לדרך בחסות אתר הופס שנותן לו במה.

תזכורת לדירוג הראשוני והסבר בסיסי על הפרס – https://hoops.co.il/?p=256125

שתי הערות מקדימות:

• רף הכניסה המינימאלי הוא כשירות בכשני שליש עונה ,משמע מינימום של 55 משחקים העונה, מה שהוציא מהדירוג כמה וכמה מועמדים ראויים, והסליחה עם מקונל, קארוסו או אפילו דריימונד גרין (שהאמת הוכנס בטור הראשון ובצדק הוער לגביו שאינו שייך לקטגוריה).

• שם התואר, בעצתו הנכונה של חצי מסניף אוהדי הסאנס באתר, עידו גילרי, שונה ומעתה ייקרא כיאה למעמד ולמועמד : M.O.P-most overworked player

דירוג סופי – Most Overworked Player

10. קוון לוני – הסנטר הפותח של הלוחמים, אי של יציבות ומלחמה בצבע בחמישייה שלהם, האיש שלא מתיימר לעשות דברים שהוא לא יודע, ומנגד מה שיודע עושה ביעילות רבה ובשטף הקבוצתי. 6 נק' , 7.5 ריב' וחסימה אחת הן מנות חלקו של האיש, וכניסה מכובדת לטופ 10 M.O.P של הליגה

9. הרב ג'ונס – אני יודע שלרוב לא נהוג להכניס רוק'יז לקטגוריות שאינן קשורות ישירות למחזור הרוק'יז של אותה עונה אך הפעם אחרוג מהמנהג ואכניס לכאן את הרוקי המפתיע של ניו אורלינס. הפורוורד שנבחר אי שם בתחילת הסיבוב השני, (מקום 35), ניצל היטב את היעדרותו הבלתי נגמרת של זאיון כדי להשתחל מהר מאוד למשבצת הפאואר-פורווד הפותח של הקבוצה, ולא לצאת ממנה נכון לרגעים אלו. ג'ונס מראה לנו שאינו חושש מעבודה קשה, יש לו יכולת הגנתית טובה יחסית לרוקי, והוא אפילו קולע כשלשה למשחק ב-35%. 9.5 נק', 4 ריב', 2 חט' וחסימה למשחק אלו המספרים של ג'ונס ששמים אותו במקום ראוי לפחות למועמדות לפרס.

8.  רויס אוניל – הפורוורד הפותח של הג'אז הוא חוליה חשובה ומרכזית בקבוצה, ועל אף הנפילה הקבוצתית היחסית מאז פגרת האולסטאר, רויס ממשיך לעשות את מה שהוא טוב בו. הוא מתמחה בהגנה האישית עם חטיפה למשחק בנוסף ל-7.5 נק', 5 ריב' ו-2.5 אס'. בנוסף כאשר מקבל מבטים פנויים מחוץ לקשת הוא מנצל אותם לא רע בכלל וקולע 1.5 שלשות למשחק ב-39%.

7.  ג'ראד ואנדרבליט – הפורוורד הפותח של הזאבים בחלקים לא קטנים של העונה משלים בכלל לא רע את קא"ט, במיוחד בצד ההגנתי, ובצד ההתקפי חי בשמחה מהשאריות שלו, כשבניגוד לקא"ט ואנדרבליט לעולם אינו חושש ממאבקים בצבע. שורה סטטיסטית נאה ומגוונת של 7 נק', 8.5 ריב', חסימה ו-1.5 חט' הם מנת חלקו של הבחור, שבעונתו השלישית בליגה חווה עונת פריצה, תוך מציאת הנישה שלו שיכולה להביא לעוד שנים רבות ומוצלחות בליגה.

6. קייל אנדרסון – סלואו-מו ממשיך לעלות מהספסל ולעשות את מה שהוא הכי טוב בו – להיות המבוגר האחראי בממפיס (כן,כן, אצל הגריזליז השחקן המבוגר ביותר בסגל הוא בן 28), והאיש למשימות הגנתיות, אחד שלא חושש ללכלך את ידיו במאבקים מחוץ לצבע ובתוכו. 7.5 נק', 5.5 ריב', 2.5 אס', וחטיפה בודדה מעניקים לו מקום של כבוד בצמרת המועמדים לפרס.

5. מטיס ת'ייבול – מאז הבאת הארדן שהשתלב היטב לצד אמביד, טוביאס האריס ומקסי, פילי הפכה למועמדת חזקה לצאת מהמזרח ואולי אף לזכות באליפות. בין כל השמות הללו נמצא ת'ייבול, האיש למשימות הגנתיות, שמופקד ערב אחר ערב על הגארד היריב המוביל. ת'ייבול מספק את הצד ההגנתי לקו האחורי של פילי ומאפשר לגארדים התקפיים, קודם סת' קרי ועכשיו הארדן, להתמקד בהתקפה. 6 נק', 2.5 ריב',2 חט' וחסימה אחת – המספרים לא משקפים את רמת התרומה והחשיבות שלו להצלחה של פילי, אז לפחות נעניק לו כניסה לרשימה היוקרתית הנ"ל.

4.  סטיבן אדאמס – הסנטר הפותח של הדובים הוא חוליה חשובה בהצלחתם העונה. הניו זילנדי הענק הוא החוליה הפחות נוצצת או מוכשרת בחמישייה של ממפיס העונה, אך השימוש הנכון והיעיל של ג'נקינס בו בהתקפה, והגוף הגדול שלו שלעולם לא חשש מלהתלכלך בצבע מתחת לטבעות בהגנה, הם שילוב מנצח. אדאמס עם ממוצע של 7 נק' ,10 ריב' (מחציתם בהתקפה!) ,3.5 אס' ,חטיפה אחת וחסימה אחת. בדומה לשותפו לקבוצה, ולרשימה, סלואו-מו, גם אדאמס אינו שחקן מלהיב שעושה דברים יוצאי דופן, אך הוא מאפשר לאלו שסביבו להביא את כשרונם והיכולות שלהם לידי ביטוי, תוך לקיחת אחריות על הצדדים האפורים יותר במגרש.

3. רוברט וויליאמס – הסנטר הצעיר של הסלטיקס אינו חושש או מהסס לרגע לקחת חלק בעבודה השחורה הקבוצתית. בעונתו הרביעית בליגה הטיימלורד שולט בריבאונד, חוסם היטב באזור הצבע, ומפלס דרכו בבטחה לחמישייה הירוקה. השורה הסטטיסטית כוללת 9.5 נק', 9.5 ריב', 2 חס' וחטיפה בודדת, אבל מעבר למספר וויליאמס היווה את אחד הגורמים המרכזיים לריצה של הסלטיקס לצמרת המזרח בחצי השני של העונה, בעיקר בהגנה. הפציעה שלו לקראת סיום העונה עלולה להיות משמעותית וקריטית לסלטיקס במשחקי הפלייאוף ולסיכוי שלהם להתמודד על התואר העונה, אך עדיין לא תמנע ממנו כניסה היישר לטופ 3 של דירוג ה-M.O.P

2. ג'יי קראודר – מיצב את מעמדו כפורוורד הפותח בקבוצת השמש העולה בשנתיים האחרונות. קראודר אינו ספק נק' מרכזי, אך יודע ליהנות מהמבטים הפנויים שהצמד פול את בוקר מספקים לו, משלים קו קדמי לוחמני ויעיל הגנתית עם איטון, ולא מהסס לרדוף אחרי כוכבי היריב שלא אחת הוא מופקד עליהם כמשימה אישית בהגנה. 9.5 נק', 5.5 ריב', 1.5 חט' ו-1.5 אסיסטים מדרגים אותו במרחק נגיעה מהתואר הנכסף. יש שיגידו שקראודר נהנה מהשתייכות לקבוצות צמרת, וזוכה מההפקר בחלקים נכבדים מהקריירה ,אך בעיניי ההסתכלות צריכה להיות הפוכה לחלוטין עליו. האיש פשוט ממלא את תפקיד השחקן האפור בהצטיינות יתרה, וכל קבוצה מנצחת צריכה ורוצה אחד כמוהו. הפעם זה הספיק להיות סגנו של בר כוכבא בדירוג כאן על התואר הנחשק אך סיכוי גבוה שהעונה שלו תסתיים בטבעת אליפות עם הסאנס האדירים.

1. פי.ג'יי טאקר – האיש והאגדה, הטרקטור האנושי, ויקיר העיר חולון. שחקן שמגובה של 196 ס"מ מוצא עצמו מנהל מאבקים ומלחמות עם ענקים. טאקר הוא הדבק בכל קבוצה אליה מגיע, לא בוחל באמצעים, ותמיד נראה שמקבל את מקומו ותפקידו בקבוצה בהבנה. כמו בפיניקס, יוסטון, ומילווקי בעבר, כך גם בהיט טאקר הפך לחוליה חשובה ויעילה. 7.5 נק', 5.5 ריב', חטיפה ואפילו 2 אס' למשחק הם חלקו של מי שלעד יחזיק בכינוי "מלך הפחים". אז אחרי שהשיג כבר אליפות בארץ הקודש, ואליפות NBA בגיל 36, ולאחר עשור של מאבקים בליגה הגיע תורו של טאקר לאסוף תואר אישי ראשון בליגה ולזכות אחר כבוד בתואר M.O.P-Most Overworked Player  לעונת המשחקים 21/22.

ואי אפשר בלי לסיים בשיר שמאפיין את כלל המועמדים