הקבוצה הראשונה שהתארחה פה, בסדרת "קבוצות שזכו רק פעם אחת באליפות", היתה אריזונה, שחגגה תואר אחרי שחלפו ארבע עונות בלבד מאז הקמתה. האלופה הבודדת השלישית בסדרה, שהגיעה ב-2017, היא סיפור שונה לחלוטין. סיפורם של היוסטון אסטרוז.

רגל פה רגל שם

האסטרוז, שהוקמו ב-1962, החליפו הכל. שמות, ליגות, איזורים. הם החלו כ-יוסטון 45, אך שלוש שנים לאחר מכן הפכו לאסטרוז. תחילת דרכו של המועדון היתה בנשיונל ליג, אז הליגה עוד לא חולקה לאיזורים. בין 1969 ל-1993 האסטרוז שיחקו בנשיונל ליג מערב, בין 1994 ל-2012 בנשיונל ליג מרכז, ומ-2013 עברו בכלל לאמריקן ליג מערב, שם הם נמצאים עד היום.

עד 2004 האסטרוז מעולם לא ניצחו סדרת פלייאוף, כשהמאזן שלהם עמד על שבע סדרות ו-22:8 במשחקים. ב-2005 נרשמה ההופעה הראשונה בוורלד סירייס, שם יוסטון הובסה בידי הווייט סוקס 4:0 משפיל, למרות רוטיישן מדהים שכלל את רוג'ר קלמנס, אנדי פטיט ורוי ראסוולט. אך מ-2006 שוב החלה תקופה שקטה, שהלכה והידרדרה.

גבירותי ורבותי,

המהפך אירע ב-2015. בין העונות 2009 ל-2014 רשמו האסטרוז מאזן כולל של 590:382, שווה ל-39.3 אחוזי הצלחה בלבד, מהחלשים בליגה כולה בתקופה הזו. אך מ-2015 ועד היום? המאזן עומד על 427:605, שווה ל-58.6 אחוזי הצלחה. חתיכת שינוי.

אז איך נבנתה הקבוצה הזו? החוליה הראשונה, ואחת החשובות שבהן, נחתה כבר ב-2011. זהו כמובן חוסה אלטובה, שחקן הבסיס הוונצואליאני (ככה אומרים את זה?), שהגיע ליוסטון במהלך העונה כשהוא בן 21, כתחנה ראשונה במייג'ורס. את העונה הזו סיימו האסטרוז במקום האחרון, עם מאזן מזעזע של 106:56.

ב-2012 נחתו עוד שני שחקנים חשובים. מרווין גונסאלס, עוד ונצואליאני, יוטיליטי בן 23 שיכול לשחק כמעט בכל עמדה, היה בסגל של האסטרוז בפתיחת העונה, ודאלאס קאייקל, פיצ'ר בן 24, שקודם מהמיינורס במהלך העונה, אך עד 2014 לא ממש הוכיח את עצמו. את העונה, האחרונה של יוסטון בנשיונל ליג סיימו האסטרוז עם 107:55, עוד יותר גרוע מבעונה שעברה.

מן הפח אל הפחת

2013 היתה העונה הגרועה ביותר בתולדות המועדון. מאזן של 111:51, עם 31.5 אחוזי הצלחה בלבד, בשלב הזה, אם הייתם אומרים למישהו ביוסטון, שהקבוצה הזו תהפוך תוך שנתיים לאחת מאריות הליגה, היו צוחקים לכם בפרצוף.

ב-2014 קודם למייג'ורס, כנראה השחקן החשוב ביותר באליפות שהלכה ונבנתה. זהו כמובן ג'ורג' ספרינגר, עוד כוכב מיינורס של יוסטון, שרשם את הופעת הבכורה שלו בליגה של הגדולים ב-16 באפריל 2014. כבר בעונתו הראשונה הוא העיף 20 הום ראנס, ורק הלך והשתפר מעונה לעונה. המאזן של יוסטון היה 92:70, עדיין חלש אך בהחלט משופר. זו היתה העונה האחרונה (אם לא לספור עונת קורונה מקוצרת) שהאסטרוז סיימו עם מאזן שלילי.

חם עם קרלוס

ההחתמה הראשונה של 2015 היתה בעמדת המנג'ר. היה זה איי.ג'יי הינץ', שאימן שנתיים את אריזונה, אך בארבע העונות האחרונות שימש בתפקיד ניהולי בפאדרס. הרליבר וויל האריס בן ה-31 הביא עמו ערימה של ניסיון, ובמהלך העונה קודם עוד ילד עם עתיד מזהיר, השורט סטופ קרלוס קוריאה בן ה-20, שכבר בעונה הראשונה ירה 22 דינגרס, בדרך לתואר רוקי העונה.

האסטרוז סיימו עם מאזן 76:86, במקום השני, וגברו על היאנקיז במשחק הוויילד קארד, עם הצגה של קאייקל. בסדרת הדיוויז'ן נכנעו החברה מטקסס 3:2 לאלופה שבדרך, קנזס סיטי, למרות שהובילו בסדרה 0:1 ו-1:2. באסה.

עונת 2016 הולידה לה עוד שלושה גיבורים לעתיד. הקלוזר קן ג'יילס הצטרף בפגרה, אך יהפוך לכח משמעותי רק בעונה שלאחר מכן. במהלך אותה עונה קודמו מהמיינורס, שחקן הבסיס השלישי אלכס ברגמן בן ה-22, והקובני יולי גוריאל, שלמרות גילו (32, כנראה), היתה זו עונתו הראשונה במייג'ורס. שניהם, כמו ג'יילס, ישפיעו על הקבוצה בעיקר בעונה הבאה. העונה עצמה הסתיימה עם מאזן 78:84, אך בלי מקום בפלייאוף. עוברים למנה העיקרית.

Here We Come

פגרת 2016/17 היתה מהעמוסות שהאסטרוז ידעו. קרלוס בלטראן (קדנציה שניה), בראיין מקאן, צ'ארלי מורטון וג'וש רדיק נחתו בקבוצה, שהפכה פתאום לקונטנדרית, עם טונה של ניסיון במגוון עמדות. החוליה האחרונה נחתה ממש בדד ליין, או למעשה אחריו, ב-31 באוגוסט: ג'אסטין ורלאנדר בן ה-34, עליו ל-הינץ' היה הינץ', למרות גילו. וואו איזה הימור זה היה.

העונה מתחילה. האסטרוז היו בשליטה בבית המערבי של האמריקו ליג לאורך כל הדרך. למעט חמישה ימים בתחילת אפריל, יוסטון החזיקה במקום הראשון בבית לאורך כל העונה, כשהשיא הגיע ביום האחרון של העונה – יתרון של 21 משחקים על פני האיינג'לס, עם מאזן של 61:101.

ספרינגר טריינינג

את העונה הסדירה סיים ספרינגר עם 34 הום ראנס, ומייד אחריו השתרכו אלטובה (24), קוריאה (24) וגונסאלס (23). אלטובה הוביל את יוסטון עם ממוצע חבטות 346., כשקוריאה (315.) ורדיק (314.) ניסו לתת לו פייט. בזגרת הפיצ'ינג קאייקל ומורטון הובילו את הקבוצה עם 14 ניצחונות כל אחד, ורלאנדר, לו היה חודש בלבד, רשם 0:5 עם ERA של 1.06. וואו. ג'איילס שמר 34 משחקים.

נכנסים לפלייאוף. בסדרת הדיוויז'ן חיכתה בוסטון, שתהפוך להיות יריבה צמודה בשנים הקרובות כשאוקטובר מגיע. המשחק הראשון סידר לנו מצ'-אפ מהסרטים – ורלאנדר מצד אחד, כריס סייל מהצד השני, שניים מהאייסים הדומיננטיים ביותר שנראו פה בשנים האחרונות.

פתח עליהם חוסה

אך את האסטרוז סייל לא עניין. שני הום ראנס כבר באינינג הראשון, של ברגמן ואלטובה, הכתיבו את הטון. למרות שבוסטון צימקה ל-2:1 בשני, ואף השוותה ל-2:2 ברביעי, בחלק התחתון של האינינג הגיע מרווין גונסאלס, ועם דאבל קבע 2:4. אלטובה הוסיף עוד הום ראן בחמישי, וסינגל של מקאן בשישי למעשה סגר עניין, עם 2:7. אלטובה, במשחק חייו, הוסיף הום ראן גם בשביעי וקבע את תוצאת המשחק – 2:8, עם שלושה הום ראנס של הסקנד בייסמן.

האסטרוז התלהבו מהתוצאה הזו, והחליטו לשחזר אותה גם בגיים 2, לעיני 43,410 אוהדים. שוב שתי ריצות באינינג הראשון, הפעם קוריאה היה זה שהטיס 2 ראן שוט, וגם הפעם, למרות שבוסטון הורידה ל-2:1, הום ראן של ספרינגר, וסינגל של אלטובה העלו את יוסטון ל-1:4 כבר בשלישי. אחרי כמה אינינגים שקטים, המארחים שוב התעוררו, כשברגמן וקוריאה מובילים את האסטרוז ל-2:8, ולמעשה ל-0:2 בסדרה. נוסעים לבוסטון עם יתרון סופר נח, לא רק על המגרש, גם בתחושות.

הרוחות של פנוויי פארק

גם את המשחק השלישי החלו הבחורים של הינץ' כמו שסיימו את שני הקודמים, כשרדיק וקוריאה קובעים 0:3 ענק כבר באינינג הראשון, אך מפה בוסטון, עם הגב צמוד לקיר, התעוררה: ריצה אחת בשני ועוד שלוש בשלישי הפכו ל-3:4, פנוויי התחיל להשתגע, ושש ריצות בשביעי קבעו 3:10 וסגרו עניין. בוסטון צימקה ל-2:1, מה יהיה מחר?

המשחק הרביעי היה רווי מהפכים. מצד אחד עלה מורטון, מצד שני ריק פורסלו, אך שניהם לא שרדו זמן רב. אלטובה העלה את יוסטון ל-0:1 בראשון, אך קסנדר בוגארטס איזו מייד. ספרינגר, עם סינגל משלו, קבע 1:2 בשני, אך הום ראן של אנדרו בננטנדי בחמישי הפך ל-2:3 ענק. שוב הרוחות של פנוויי ינצחו? לא הפעם.

כריס סייל עלה מהבולפן, אך את ברגמן זה לא ריגש, כשהוא משווה עם טיל בתחילת השמיני. כמה דקות מאוחר יותר השלים רדיק את המהפך, ובתשיעי נעץ בלטראן את המסמר האחרון בעונה של בוסטון, כשהוא קובע 3:5. זה ייגמר עם 4:5, כשיוסטון מנצחת את הסדרה 1:3 ועולה לסדרת גמר האמריקן ליג, שם מחכים הניו יורק יאנקיז. וואו איזו סדרה…

It's Up To You, New York, New York

היאנקיז היו הפתעת העונה. קבוצה צעירה, שהתבססה על כמה ילדים, כמו ארון ג'אג', גארי סאנצ'ס, לואיס סוורינו וגרג בירד, עם חבר'ה מנוסים כמו סיסי סבאת'יה, מסאהירו טנאקה, דידי גרגורייס, מאט הולידיי וסטארלין קסטרו. הם הדיחו בסיבוב הקודם את קליבלנד, בסדרה בה הם הדהימו את כולם.

גם פה יוסטון החליטה להיצמד לאותה התוצאה בשני המשחקים הראשונים. גיים וואן, קאייקל מול טנאקה. איזה פיצ'ינג דיול. אחרי שלושה אינינגים שקטים, האסטרוז התעוררו ברביעי, כשסינגלים של קוריאה וגוריאל סידרו 0:2 למארחת. הום ראן של בירד היה מעט מדי ומאוחר מדי (בתשיעי), והאסטרוז עלו ל-0:1 בסדרה אחרי 1:2 במשחק.

בגיים 2 קיבלנו את ורלאנדר מול סוורינו, ושוב, פיצ'ינג דיול. שוב שלושה סקורלס, שוב ברביעי התחתון יוסטון היו הראשונים להגיע הביתה, עם הום ראן של קוריאה. אך הפעם היאנקיז איזנו, ומהר, עם דאבל של טוד פרייז'ר בחמישי. כך התגלגלו להן הקבוצות עד לאינינג התשיעי, אז עלה הקלוזר של היאנקיז, ארולדיס צ'פמן, במטרה להעביר את המשחק לאקסטרה אינינגס.

הוא פסל את רדיק בסטרייק אאוט, הרשה סינגל לאלטובה, וצפה בקוריאה יורה דאבל, שהביא את אלטובה הביתה – 1:2 ליוסטון, ששוב נוסעת מזרחה ביתרון 0:2 בסדרה. דה ז'ווה.

הרוחות של היאנקי סטדיום

גיים 3 היה הצגה מקומית. שלוש ריצות באינינג השני (3 ראן הום ראן של פרייז'ר על הראש של מורטון) ועוד חמש ברביעי (עוד 3 ראן הום ראן, הפעם של ג'אג') סידרו לניו יורק יתרון של 0:8, אותו הם כבר לא איבדו. ברגמן עוד יוריד ל-8:1 בתשיעי, אך לא מעבר, והיאנקיז חזרו לעניינים.

המשחק הרביעי הוא הדרמטי ביותר בסדרה. 48,804 אוהדים מקומיים ראו חמישה אינינגים של הגנות, עד שדאבל של גוריאל עם בסיסים מלאים, על הראש של דייויד רוברטסון הוותיק, שבר את השיוויון וקבע 0:3 יוסטון. מקאן הוסיף עוד אחד בשביעי, והכל היה נראה גמור.

Never Give Up

אך החבורה של ג'ו ג'ירארדי לא ויתרה. ג'אג' החל את השביעי התחתון עם הום ראן, וכמה דקות מאוחר יותר הביא סאנצ'ס את דידי הביתה, וזה רק 4:2. השמיני היה הצגה בפסים: סינגל של פרייז'ר, סינגל של צ'ייס הדלי, וברט גארדנר בחבטת הקרבה קובע 4:3. עוד דאבל של ג'אג' משווה את התוצאה, ולאחר סינגל של דידי, הגיע עוד דאבל, הפעם של סאנצ'ס, והיאנקיז הופכים ל-4:6 ענק. הברונקס בטירוף! ניו יורק מנצחת ומשווה את הסדרה ל-2:2.

המשחק החמישי היה בעיקר קונצרט של איש אחד. טנאקה, שזרק שבעה אינינגים בלי ריצות, עם שמונה סטרייק אאוטס, כשבמקביל דאבל של ג'אג' בשלישי וסינגלים של סאנצ'ס ודידי קבעו 0:4 מהיר. הום ראן של סאנצ'ס בשביעי קבע את תוצאת המשחק – 0:5 ליאנקיז, שעלו ל-2:3 בסדרה, חוזרים ליוסטון.

יוסטון, אין בעיות

לא ברור מה אכלו השחקנים של האסטרוז בטיסה חזרה ליוסטון, אך במשחק השישי, ב-20 באוקטובר 2017, ראינו קבוצה אחרת. שוב ורלאנדר נגד סוורינו, אבל איזה הבדל. הכל החל באינינג החמישי, כשמקאן ואלטובה הטריפו את 43,179 האוהדים, וקבעו 0:3 מהיר. הום ראן של ג'אג' בשמיני נתן תקווה לניו יורק, שהתפוגגה מהר מאוד, עם ארבע ריצות בחלק התחתון של האינינג: הום ראן של אלטובה, דאבל'ס של קוריאה וברגמן, פלוס סינגל של גוריאל, וקיבלנו 1:7 ענק. הולכים למשחק שביעי.

ההגנה של יוסטון הגיעה למשחק הזה ב-פול פאוור, כשמורטון ושות' עוצרים את מכונת ההתקפה של ניו יורק על אפס ריצות. מהצד השני היה זה דווקא אוואן גטיס שהפתיע עם הום ראן על הראש של סבאת'יה הוותיק, וקבע 0:1 ברביעי.

המשחק הוכרע סופית בחמישי, עם הום ראן של מי אם לא אלטובה, סינגלים של קוריאה וגוריאל, ודאבל של מקאן, שקבעו 0:4 ממנו כבר אי אפשר לחזור. יוסטון ניצחה את הסדרה הכל כך דרמטית הזו 3:4, וממשיכה, בפעם השניה בתולדותיה, לוורלד סירייס. הפעם, מול הדודג'רס, זה ייראה אחרת? ורלאנדר, אגב, זכה ב-MVP של הסדרה, עם 0:2 ו-ERA של 0.56 ב-16 אינינגים. וואו.

כחול או כתום?

הדודג'רס של 2017 סיימו את העונה עם מאזן של 58:104, כרגיל בשנים אלה, הטוב במייג'ורס. קודי בלינג'ר הוביל את הקבוצה עם 39 הום ראנס, אחריו עוד שבעה בדאבל פיגרס, בהם יסיאל פואיג, קורי סיגר, ג'אסטין טרנר וכריס טיילור. אה, וכמובן, מיודענו ג'וק פדרסון מנבחרת ישראל.

טרנר הוביל את LA עם ממוצע חבטות 322., ובפיצ'ינג, כרגיל, היה זה קלייטון קרשואו עם עוד עונה גדולה של 4:18 ו-2.31. מעט מאחוריו אלכס ווד עם 3:16 ו-2.72, כשאת הרוטיישן השלימו ריץ' היל הקשיש (37), קנטה מאדה ו-היום ג'ין ריו הקוריאני. קנלי ג'נסן חתום על מחלקת השמירות, עם 41 כאלה.

יוצאים לדרך

למשחק הראשון בדודג'רס סטדיום הגיעו 54,253 אוהדים, שצמאים לאליפות ראשונה מאז 1988. קרשואו נגד קאייקל. זה החל טוב למארחת, כשה-ליד אוף של LA, כריס טיילור, ירה את הפיץ' הראשון שהדודג'רס ראו בסדרה החוצה – 0:1 בכחול. וואו, איזו פתיחה. אך קאייקל התאפס על עצמו, ועד לאינינג השישי שמר על הום פלייט נקי.

בינתיים ברגמן שמר תחמושת משלו, ובפתיחת האינינג הרביעי איזן ל-1:1 עם טיל קרקקע-יציע. המשחק הוכרע בשישי, כשקאייקל החל להתעייף. הוא איפשר לטיילור הולכה, ומייד לאחר מכן חטף 2 ראן הום ראן מג'אסטין טרנר – 1:3 לדודג'רס, שעלו ל-0:1 בסדרה. קרשואו, שלא ידוע ביכולותיו באוקטובר, הרשים עם שבעה אינינגים של ריצה אחת.

אל אל פדרסון

ביוסטון ידעו שגיים 2 סופר חשוב, והגיעו מוכנים לקרב, ממנו הם חייבים לצאת כשידם על העליונה. הינץ' שלח את ורלאנדר למשימה, ובזמן שהוא סידר אפסים בארבעת האינינגים הראשונים, שוב ברגמן היה זה שאמון על ההתקפה, עם סינגל בשלישי שקבע 0:1 לאורחת. ההתקפה של הכחולים התעוררה בחמישי, כשכוכב נבחרת ישראל, ג'וק פדרסון, איזן בהום ראן משלו.

השורט סטופ של הדודג'רס, קורי סיגר, ראה שזה יום של הום ראנס, והעיף על הראש של ורלאנדר 2 ראן שוט באינינג השישי, ולוס אנג'לס שוב ביתרון, עכשיו 1:3. שמיני עליון, פיגור 2, לא משהו שמלחיץ את החבר'ה מטקסס. קוריאה צימק עם סינגל שהביא את ברגמן הביתה, ובתשיעי, שלושה אאוטס מ-0:2, איפשר ג'נסן למארווין גונסאלס לאזן עם דינגר נוסף – 3:3, הולכים לאקסטרה אינינגס. וואו.

The Summer Of George

את העשירי פתחו האסטרוז בפורמה, ובאק טו באק הום ראנס של אלטובה וקוריאה היממו את הקהל, שגם ככה התקשה להבין מה קרה אינינג לפני כן, ופתאום יוסטון ביתרון 3:5. גמור? לא כל כך מהר… יסיאל פואיג פתח את החלק התחתון של העשירי עם עוד הום ראן (השישי במשחק, ולא האחרון), ולאחר שג'איילס פסל שני שחקנים, והיה רחוק אאוט אחד מסייב, סינגל של קיקה הרננדס קבע – ממשיכים הלאה, 5:5.

אך האויר לא יצא מהמפרשים של האורחים, כשקמרון מייבין הוותיק פתח את ה-11 עם סינגל, וגנב לבסיס שני. חבל שהוא כל כך התאמץ, כיוון שמייד לאחר מכן הטיס ג'ורג' ספרינגר כדור לסנטר פילד – ושוב השתיק את היציעים. 5:7 ענק ליוסטון, אולי, הרגע החשוב בסדרה. מזה כבר היה בלתי אפשרי לחזור. הדודג'רס אמנם צימקו ל-7:6, אך לא מעבר, ויוסטון חזרה הביתה, כמו שהיא קיוותה, במצב של 1:1.

אין כמו בבית

המשחק השלישי, אליו הגיעו 43,282 אסטרוז צמאים לאליפות, היה בשליטה מקומית אול דה וויי. יו דארוויש, הסטארטר הוותיק של LA, לא שרד את האינינג השני, כשהום ראן של גוריאל, פלוס הרבה עבודה של שאר הליינאפ, סידרו למארחת 0:4 גדול כבר אחרי שישה אאוטס. סיגר עוד יוריד ל-4:1, אך מהר מאוד יוסטון תחזור ל-1:5, יתרון שיישמר עד לסיום. פואיג וצ'ייס אטלי הוותיק יצמקו ל-5:3, אך לא מעבר. אחרי שלושה משחקים – יוסטון בשליטה.

כמו שהאסטרוז ידעו שגיים 2 הוא סופר חשוב, כך הדודג'רס הגיעו לגיים 4. ולמרות זאת, להתקפה שלהם לקח תשעה אינינגים להתעורר. יוסטון היתה זו שעלתה ראשונה ליתרון, כשהום ראן של ספרינגר קבע 0:1 בשישי. אך כבר בשביעי איזן לוגן פורסייט, כשהביא את בלינג'ר הביתה – 1:1.

הקלוזר של יוסטון, קן ג'איילס, עלה ב-נון סייב בתשיעי, ומייד איפשר סינגל לסיגר והולכה לג'אסטין טרנר. בלינג'ר, החובט הבא, התעלל בכדור שקיבל ממנו עם דאבל שקבע 1:2. נגמר? עוד לא. פידרסון מיודענו הטיס 3 ראן שוט בהמשך האינינג, והאורחת מקליפורניה צעקה 1:6 בקול תרועה גדולה. ברגמן עוד צימק ל-6:2, אך לא מעבר. 2:2, עוברים למשחק החמישי, שכנראה יכריע את הסדרה כולה.

Mumbo Number Five

איזה קרב התפתח לנו ב-Minute Maid Park ב-29 באוקטובר 2017. וואו. זה החל עם 0:3 לדודג'רס כבר באינינג הראשון, שהפך ל-0:4 ברביעי. אך אז המארחת התעוררה, וכבר בחלק התחתון השוותה ל-4:4. הפחדתם את LA? לא ממש, כשהחמישי העליון הסתיים ב-4:7 ללוס אנג'לס, והתחתון? ב-7:7. מטורף.

אלופת הנשיונל ליג שוב עלתה ליתרון, בשביעי, 7:8, אך יוסטון החזירה מלחמה וקבעה 8:11 בחלק התחתון. הדודג'רס הורידו ל-11:9, אך יוסטון שוב ירתה – 9:12, נכנסים לתשיעי. גמור? לא בסדרה הזו, שלוש ריצות של האורחת שלחו את המשחק לאקסטרה אינינגס במצב של 12:12.

ג'נסן, באינינג השני שלו, פסל את גטיס ואת גונסאלס, אך פגע עם הכדור במקאן, שעלה על הבסיס הראשון, ומייד לאחריו ראה ספרינגר Walk, ויש לנו שניים על הבסיסים. מי אם לא ברגמן, עם סינגל קטן, נתן את האות לטירוף – 12:13 ליוסטון, שנוסעת ללוס אנג'לס ביתרון 2:3. ניצחון אחד – ויש אליפות היסטורית!

כשהם עם הגב לקיר, 54,128 האוהדים סחפו את הדודג'רס ל-1:3 במשחק השישי, בזכות הום ראן של פדרסון ומשחק טוב של הסטארטר הוותיק ריץ' היל והבולפן המארח. הולכים לגיים 7, זה או הם – או הם.

יוסטון או לוס אנג'לס?

ה-1 בנובמבר, דודג'ר סטדיום, 54,124 משוגעים הגיעו לראות את הקבוצה שלהם חוגגת אליפות ראשונה מאז 1988. חלק לא קטן מהם יחגוג אליפות ראשונה בחיים. דרום מזרחה משם, כמעט כל בר ביוסטון, טקסס, אירח עשרות, אם לא מאות אוהדי אסטרוז, שמוכנים להתפוצץ בסיום המשחק. הפעם, ביוסטון החליטו לא לשמור את הדרמה לשניה האחרונה, היה להם מספיק מזה בסדרה הזו.

יו דארוויש, שכבר פישל בסדרה הזו מוקדם יותר, שמר הפעם על יציבות. ספרינגר החל את המשחק עם דאבל, ו-ארור של בלינג'ר איפשר לו להגיע הביתה, איזו פתיחה! יוסטון המשיכה על הגל, ברגמן גנב לבסיס שלישי, וכדור חלש של אלטובה קבע 0:2, כשחלק מהאוהדים עדיין לא הספיקו לקנות את ה-Kosher Hot Dog שלהם.

היסטוריה בכתום

זהו? ממש לא. עוברים לאינינג השני, אחרי שהדודג'רס השאירו בסיסים מלאים מבלי להביא אף ריצה הביתה. מקאן עלה עם הולכה, גונסאלס הוסיף דאבל, והפיצ'ר, לאנס מקאלרס ג'וניור, העלה ל-0:3. החובט הבא? ה-MVP בקרוב, ספרינגר, עם 2 ראן שוט – 0:5 ליוסטון, מתחילים להוציא את הבקבוקים.

סינגל של אנדרה את'ייר עוד הוריד ל-5:1, אך לא מעבר. יוסטון נעלה את צלחת הבית, ובסיום משחק של שלוש שעות ו-37 דקות, נחגגה האליפות הראשונה, ובינתיים האחרונה, בתולדות המועדון. שימו לב לזה: בכל וורלד סירייס מאז ועד היום, אחת מהשתיים השתתפה. הדודג'רס הפסידו ב-2018 וחגגו ב-2020, האסטרוז הפסידו ב-2019 וב-2021. מה יהיה ב-2022?