A Kosher Hot Dog : הקול מהיציע / ארז שץ ויוני לב ארי

אווווו גלייבר גלייבר טורס (צילום: Pinterest)

"הנה, הנה זה מגיע, הקול מהיציע, והוא רוצה פה גול", זה אחד משירי האוהדים שנשמעים הרבה במגרשי הכדורגל בארץ. בפרק מספר 71 של A Kosher Hot Dog, פודקאסט הבייסבול העברי הראשון בתבל, ראינו כמה דברים מזווית המבט של האוהדים: התסכול בהתקדמות האיטית של המו"מ בין הצדדים, שגורם לדחיית פתיחת העונה, ומצד שני, הגעגוע ליציע גורם ליוני להמציא שירי אוהדים לשחקני היאנקיז.

מה עוד במשדר? ב-"השבוע לפני" נזכרנו שוב בחוזים של בארי בונדס, ב-"מורה נבוכים" פשפשנו בזיכרון והרחקנו עד לימי ה-"סמול בול", והסיפור ההזוי של השבוע: המנג'ר הכושל, והמבולבל ביותר שראה המשחק. וכמובן, כבוד לפול אוניל, אהוב הקהל בניו יורק שמספרו הופרש. תבלו.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. האם הפודקאסט שלכם מתפרסם גם במקומות אחרים? אני מרגיש מין אחריות כבעל האתר על שכמעט אין מגיבים. אני מקשיה לכמה שאני יכול אבל עם בעיות האוזניים שלי (בעיקר טנייטיס וצורך באוזניות) זה לא פשוט ולא קל

    1. הפודקאסט מתפרסם גם ביו טיוב, באתר שלנו ובפייסבוק. השאיפה היא שאם יש מאזין שמעוניין להגיב, הם יוכלו לעשות את זה פה. אנחנו מנסים להפיץ את הפודקאסט בעיקר דרך חובבי הבייסבול בארץ ובעולם, אלה שיש לנו גישה אליהם.

  2. תודה חברים
    .
    תהייה קטנה – המספר של סיסי יופרש? לא נראה לי..
    .
    הסיפורים האלה על המנג'ר ההוא של סיאטל הזויים לגמרי
    .
    אין לי יותר מדי להגיד מה שקורה עם העונה הקרובה, רק שכל הסיפור מגעיל לגמרי
    .
    מסכים שכל כך הרבה קבוצות בפלייאוף מוריד מערך העונה הרגילה, 14 זה הרבה יותר מדי, 12 יותר מסתדר עם ביי לשתי הקבוצות הראשונות
    .
    ג'ק מוריס הוא הול אוף פיימר די ידוע..
    .
    מה דעתכם על עזיבתו של ג'יטר את פלורידה ועל הקדנציה שהייתה לו?
    .
    אפרופו ג'יטר, יוני תגובתך 😉
    https://youtu.be/4kiAHDbWeCw

  3. אשאיר ליוני את ענייני סאבאת׳יה וג׳יטר, לגבי הקדנציה שלו במארלינס, כמו כל דבר שקשור למארלינס אני מנוע מלהביע את דעתי.
    .
    לגבי הפלייאוף, העניין הוא לדעתי לא מספר הקבוצות, אלא מספר הסדרות. ככל שיש יותר סדרות יש לקבוצות העלית, אלה שדרסו ולעסו את שאר הליגות שלהן לאותה עונה (למשל הג׳איינטס והדודג׳רס בעונה שעברה) יותר סיכוי להבעט מהמפעל בשלב מוקדם. אם למשל הסדרה ג׳איינטס דודג׳רס היתה הצמפיונשיפ סירייז, לא חושב שלאף אחד היתה בעיה עם זה שקבוצה אחת שעשתה 108+ נצחונות לא תמשיך, כי זה הצ׳מפיונשיפ סירייז. אלא שזה היה בדיוויז׳ן, וזה קצת הרגיש לא לעניין, בייחוד שבדיוויז׳ן השני התחרו הברייבס עם המאזן 500 שלהם מול הברוורס. עכשיו ניקח את זה ונוסיף סדרה, ופתאום הג׳איינטס יכלו להפסיד לפיליס והדודג׳רס לרדס וכאילו למה שיחקנו 162 משחקים. התשובה היא שכמובן בשביל הג׳איינטס זה לא משנה 109 נצחונות או 89 נצחונות אם הם עפים בשלב מוקדם, אבל בשביל הפיליס או הרדס זה משנה גם משנה, וככה הגדלה של הפלייאוף תהפוך כל משחק לסופר חשוב כי יש יותר סיכוי שזה יהיה המשחק שיכניס אותך לפלייאוף. צריך לזכור שכשעלו רק שתי קבוצות לוורלד סירייז, אז בשבילן אולי באמת כל משחק היה חשוב, אבל לשאר 12 או 14 המועדונים שלא הגיעו, ובמיוחד לאלה שאבדו סיכוי בשלב מוקדם, אז העונה איבדה עניין מזמן וכשאתה 25 משחקים מהמקום הראשון, אולי עדיף שהעונה תהיה של 80 משחקים to minimise the השפלה. במצב שיש לך 15 מועדונים בכל ליגה, אתה חייב לגרום למספיק קבוצות לשמור על עניין כדי שלליגה של 162 משחקים יהיה ערך.

      1. לא משהו שאני לא יודע, מצחיק שהוא משתמש בסטטיסטיקות כדי לתאר מושג מטאפיזי כמו ״קלאץ׳״ כאילו שזה משהו שניתן לכימות וחיזוי. הבעיה של המטס בעשור האחרון היתה חוסר יכולת להביא את הבייקון במאני טיים, יש לזה הרבה סיבות, הרכב השחקנים, אופי הקבוצה, סגנון משחק שלא משתנה לא משנה אינינג ראשון או תשיעי, רצים על הבסיסים כן או לא, איך שהוא שתמיד עולה מישהו על הבסיס הראשון ואפילו השני-שלישי השחקן שניים שאחריו הם אחד בסלאמפ והשני גם ככה לא פוגע והלך האינינג. ניהול של הרוסטר, הליין אפ, לא יודע, זה המצב. העזיבה (כנראה) של קונפורטו, השתפרות של לינדור וההבאה של שרזר והשחקנים והמנג׳ר החדש אלה בהחלט צעדים שעושה רושם שמטרתם לשבור את השטאנץ. נראה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט