בשבוע שעבר החלנו את סדרת "הקבוצות שזכו רק פעם אחת באליפות", עם האריזונה דיימונדבאקס, שחגגו ב-2001 אליפות, בעונה הרביעית להיווסדם. הישג מדהים ללא ספק. אך כבר עונה אחת לאחר מכן, הגיעה הקבוצה השניה שמאז שהוקמה ועד היום זכתה רק באליפות אחת. מדובר באיינג'לס על שלל שמותיהם.

ב-1961 הצטרפו לליגה ה-לוס אנג'לס איינג'לס, שב-1965 הפכו לקליפורניה איינג'לס, וב-1997 לאנאהיים איינג'לס. זה לא נגמר בזה, ב-2005 הם היו ללוס אנג'לס איינג'לס אוף אנאהיים, וב-2016 חזרו למקור – הלוס אנג'לס איינג'לס, כך הם נקראים עד היום.

לא הגיעו לסוף הסדרה

נזיז את מחוגי השעון לתחילת עונת 2002. באותו הזמן, הפעם האחרונה שהאיינג'לס הגיעו לפלייאוף היתה אי שם ב-1986. אך נגדיל ונגיד – לאורך כל 41 העונות של המועדון, האוהדים לא ראו ולו סדרת פלייאוף אחת שמסתיימת בניצחון. שלושה הפסדים, ב-1979 (3:1 לבולטימור אוריולס), ב-1982 (3:2 למילווקי ברוורס) וב-1986 (4:3 לבוסטון רד סוקס, בסדרה סופר דרמטית, כשבמשחק החמישי הם היו רחוקים סטרייק אחד מניצחון 1:4 בסדרה). התחושה הכללית היתה – זה לא בשבילנו.

המנג'ר היה אז מייק סושייה הצעיר (44), שבמהלך קריירת המשחק שלו שימש כתופס בצד השני של הכביש (שיחק במדי הדודג'רס בין 1980 ל-1992 וזכה בשתי אליפויות). סושייה שהגיע בתחילת עונת 2000, לתפקיד המנג'ר הראשון בחייו (והאחרון עד כה, עזב את הקבוצה בתום עונת 2018).

אין כמו בבית

רוב הסגל של אנאהיים התבסס על שחקני בית, שעלו מהמיינורס. ההתקפה נשענה בעיקר על שלושה שחקנים: טרוי גלאוס מהבסיס השלישי, גארט אנדרסון מה-לפט פילד וטים סלמון מהצד השני של האאוטפילד. גלאוס בן ה-25 החל את דרכו באיינג'לס ובמייג'ורס ב-1998, כשבשתי העונות האחרונות העיף 47 ו-41 הום ראנס.

אנדרסון בן ה-30 שיחק גם הוא את כל הקריירה בקבוצה, אך החל את דרכו כבר ב-1994. החל מ-1999 שיפר משמעותית את גזרת ההום ראנס, עם 21, 35 ו-28 בשלוש העונות שקדמו ל-2002. במקביל שמר על ממוצע חבטות של 285. ומעלה לאורך כל הקריירה.

סלמון, הוותיק שבחבורה (33), נחשו מה? שיחק כל הקריירה במדי האיינג'לס, שם הוא החל ל-1992. ב-1993 זכה ברוקי השנה, כשבין 1993 ל-2001 נראה ממנו עונה אחת בלבד עם פחות מ-23 הום ראנס. לשיאו הגיע ב-1995, עם 34 דינגרס וממוצע חבטות 330..

המסייעת, 2002

למשולש הזה נבנה סגל מסייע לא רע בכלל. ב-סנטר פילד כיכב, גם הוא באיינג'לס מתחילת דרכו בליגה (1996) דארין ארסטד בן ה-28, שהציג הגנה מעולה והרבה קונטקט (חבט 355. בעונת 2000). ב-1998 עלה מהמיינורס תופס בשם בנג'י מולינה, נצר לשושלת תופסים אדירה, והחל מ-2000 הוא תפס את עמדת הקאצ'ר הפותח באופן קבוע, כשהוא חובט 281. ו-262. בהתאמה.

במהלך פגרת עונת 2000 חתם שחקן הבסיס הראשון, סקוט ספיזיו, על חוזה בקבוצה. לא היה מדובר ברכש נוצץ במיוחד: בארבע עונותיו באוקלנד חבט ספיזיו 250. והעיף ביחד 33 הום ראנס (פחות מ-9 לעונה), אך באיינג'לס הוא השתלב מצוין, כשבשתי העונות הראשונות הוא מעיף 17 ו-13 הום ראנס, וב-2001 אף חבט 271., הכי הרבה בקריירה.

משלימים את התמונה

עוד במהלך אותה העונה, האיינג'לס השלימו טרייד שנראה היה נוטה לטובת הקארדינלס. סיינט לואיס קיבלה את ג'ים אדמונדס המצוין, ושלחה בתמורה את אדם קנדי, סקנד בייסמן חביב בן 24, ששיחק עונה אחת בלבד במייג'ורס.

ב-2001 עלה עוד ילד מוכשר מהמיינורס, בחור קטן (1.68) בשם דייויד אקסטיין, שכבר בעונתו הראשונה גנב 29 בסיסים וחבט 285.. החוליה ההתקפית האחרונה נחתה ב-2002, כשבראד פולמר תפס את עמדת ה-DH באופן די קבוע. ב-2000 הוא רשם את עונת השיא בקריירה שלו, עם 295. ו-32 הום ראנס.

אייס און בייס

מבחינת פיצ'ינג, האייס של החבורה היה ללא ספק ג'ארוד וושבורן. הלפטי היה אז בפריים של הקריירה (27), שכצפוי, העביר את כולה עד אז באיינג'לס. בעונה הקודמת הוא ניצח 11 משחקים עם ERA של 3.77. לצידו כיכבו ארבעה פיצ'רים, ילד אחד ושלושה ותיקים:

רמון אורטיז, ממשיך השיטה, החל את הקריירה ב-1999 במדי האיינג'לס, והחל מ-2001 הפך לסטארטר יציב עם דאבל פיגרס ניצחונות באופן קבוע. ג'ון לאקי, הרוקי, שימשיך לקריירה מופלאה (188 ניצחונות ושלוש אליפויות), עשה את צעדיו הראשונים כסטארטר במייג'ורס בעונת 2002.

הוותיק בחבורה היה קווין אפייאר, שבגיל 34 הגיע לאנאהיים בטרייד מול המטס, כש-מו וון עושה את המסלול ההפוך. לצידו כיכב ותיק נוסף, ארון סילי, שהגיע כשחקן חופשי בפגרת 2002, אחרי תשע עונות שהתחלקו בין הרד סוקס, טקסס ריינג'רס וסיאטל מארינרס. סילי בן ה-32 הגיע לאחר עונת שיא בסיאטל, עם מאזן של 5:5 ו-ERA של 3.60.

בול מה שצריך בבולפן

על סגירת המשחקים היה אמון עוד תוצר מקומי – טרוי פרסיבל בן ה-32, שמעונת 1996 עסוק בלסגור משחקים במדי האיינג'לס. עוד בבולפן של האיינג'לס אפשר היה למצוא את סקוט שוונווייס, בן וובר, אל לוויין וברנדן דונלי.

העונה הסדירה ברובה תפסה את האיינג'לס מטיילים בין המקום השני, לקצת שלישי ופה ושם ראשון. החל מ-9 במאי אנאהיים התמקמה במקום השני, שלושה ימים ביוני היא הידרדרה לשלישי, שלושה ימים ביולי היא טיפסה לראשון, כשבאוגוסט היא גיוונה: שלושה ימים במקום השלישי ויומיים בראשון. כל שאר הזמן, עד ל-11 בספטמבר, האיינג'לס היו במקום השני.

הקלף המשוגע

אך אז הגיע רצף של שישה ניצחונות, שלושה מהם על אוקלנד שבמקום הראשון, ופתאום אנאהיים תפסה את הפסגה, שבועיים מסיום העונה! אך מאזן של 7:4 ב-11 המשחקים האחרונים זרק את האיינג'לס שוב למקום השני, שם הם סיימו את העונה, מרחק ארבעה משחקים מאוקלנד, אך עם כרטיס הוויילד קארד בבטחה בידם (מרחק שבעה משחקים מהרד סוקס, הסגנית הבאה).

יאלה פלייאוף, ראשון מאז 1986! בסדרת הדיוויז'ן חיכו לאנאהיים הניו יורק יאנקיז, שבעונה שעברה פספסו את האליפות באינינג התשיעי של המשחק השביעי (ראו "שבת בבסיס" מלפני שבוע), וב-2002 ניצחו 103 משחקים. המשחק הראשון הלך לכיוון שכולם חשבו שהסדרה כולה תלך אליו – 5:8 ליאנקיז, עם הום ראנס של דרק ג'יטר (כבר באינינג הראשון), ג'ייסון ג'יאמבי, רונדל ווייט וברני וויליאמס, כשהאחרון – 3 ראן הום ראן, הפך 5:5 ל-5:8, בשמיני התחתון.

שוחים עם הסלמון

המשחק השני כבר נראה אחרת לגמרי. היאנקיז שלחו את אנדי פטיט המצוין, אך זה חטף מטים סלמון הום ראן כבר באינינג הראשון (0:1), ועוד אחד מספיזיו בשני (0:2), כשסינגל של אחד בשם בנג'י היל העלה את האורחים ל-0:3 מפתיע. בינתיים קווין אפאייר שייט לו, ובשלישי סינגל של ספיזיו העלה את אנאהיים ל-0:4 ענק.

פה הקערה התהפכה מעט, והום ראנס של ג'יטר ואלפונסו סוריאנו, פלוס סינגל של חואן ריברה, קבעו 4:5 ליאנקיז, שנראים שוב בשליטה. אך אז הגיע האינינג השמיני, אותו פתחו גארט אנדרסון וטרוי גלאוס עם הום ראנס, ופתאום שוב יתרון לאדומים – 5:6, תופעה שתחזור על עצמה לא מעט באוקטובר הזה. בהמשך אותו האינינג הביא אדם קנדי את צ'ון פיגינס הביתה, והאיינג'לס נכנסו לשמיני התחתון ביתרון 5:7. גלאוס ופוסאדה החליפו ריצות, והסדרה עברה מערבה משם כשהשתיים ב-1:1, אחרי 6:8 במשחק השני.

מוציאים את הקופים

את האופי של האיינג'לס התחלנו להבין בגיים 3. אדיסון פילד אכלס בתוכו 45,072 אוהדי אנאהיים משוגעים, שראו את רובין ונטורה ואת פוסאדה קובעים 0:3 על הראש של רמון אורטיז כבר באינינג הראשון. אחרי שספיזיו הוריד ל-3:1 באינינג השני, המשיכו האורחים בשלהם, כשוונטורה, ניק ג'ונסון וחואן ריברה העלו את ניו יורק ל-1:6, סיפור גמור? לא העונה, לא עם האיינג'לס. אוהדי הקבוצה הוציאו את הקופים, שמסמלים את הקאמבק, והנה אנחנו מתחילים:

דאבל של טים סלמון באינינג השלישי הוריד ל-6:3, הום ראן של קנדי ברביעי קבע 6:4, כששוב קנדי, הפעם עם חבטת הקרבה, הוריד ל-6:5 בשישי. סינגל של ספיזיו בשביעי כבר השווה את התוצאה, ובשמיני, סוכריה אחרונה – דאבל של ארסטד והום ראן של סלמון הפכו, כזכור לכם מ-6:1, ל-6:9. האיינג'לס רחוקים W בודד מניצחון סדרה ראשונה בהיסטוריה של המועדון.

ביי ביי יאנקיז

במשחק הרביעי דברים הלכו קצת יותר בקלות. היאנקיז אמנם הובילו 0:1 באינינג השני ו-1:2 בחמישי, אך בחמישי התחתון הכל התפוצץ: הום ראן של שון ווטן, סינגלים של בנג'י היל, אקסטיין, ארסטד, סלמון, אנדרסון, ספיזיו ושוב ווטן הטיסו את האיינג'לס ל-2:7, ודאבל של מולינה הפך את זה ל-2:9. היאנקיז עוד יורידו ל-9:5, אך לא מעבר, והנה לנו – ניצחון ראשון בסדרה!

התחנה הבאה: המינסוטה טווינס, שמחזיקה בביתיות. הסיפור בסדרה הזו היה בעיקר במשחק החמישי, אז נתקצר את הדרך אליו. במשחק הראשון, במיניאפוליס, ראינו בעיקר פיצ'ינג והגנות. הטווינס ניצחו 1:2, כשבסך הכל שתי הקבוצות ייצרו ביחד תשעה היטס. 0:1 מינסוטה.

במשחק השני ההתקפה של האיינג'לס התעוררה, עם 0:4 אחרי שני אינינגים ו-0:6 אחרי שישה. ארסטד ופולמר העיפו לונג בולס, רמון אורטיז שייט לניצחון, ואנאהיים חזרה הביתה עם 1:1 קלאסי. המשחק השלישי היה מאוד דומה לראשון, רק הפוך. 1:2 ביתי, עם ריצה מנצחת באינינג השמיני – הום ראן של גלאוס, ומשחק מצוין של וושבורן. והנה לנו 1:2 לאיינג'לס בסדרה.

נוגעים בשמיים

המשחק הרביעי היה במעמד צד אחד, שגם הוא הצטרף למשחק לקראת הסיום. ג'ון לאקי הג'וניור ייצר שבעה אינינגים שקטים, כשהוא מחכה שההתקפה תתעורר. זה קרה בשביעי עם שתי ריצות, ועוד חמש כאלה בשמיני, כשכולם, חוץ מטים סלמון ואדם קנדי, אליו תיכף נחזור, לקחו חלק בחגיגה. 1:7 איינג'לס, 1:3 בסדרה, עוד ניצחון ואנחנו בוורלד סירייס!!!

משחק מספר 5 היה קרב יריות, אך התותחן העיקרי הגיע מפינה מפתיעה. דווקא הטווינס החלו חזק, עם 0:2 אחרי שני אינינגים, כשאחד, דייויד אורטיז ועוד אחד, טורי האנטר, מובילים את האש על הראש של אפאייר. האיינג'לס לא נבהלו, הוציאו את הקופים והפכו ל-2:3 עד לסיום החמישי.

איך? זה החל עם הום ראשן של אדם קנדי בשלישי, הום ראן של ספיזיו בחמישי, ומייד אחריו, שוב קנדי, עם השני שלו היום. קנדי חבט כל העונה הסדירה שבעה הום ראנס, וכל הקריירה 23. ופתאום שניים תוך שני אינינגים? וואו.

קנדי קן דו איט

אך התאומים לא הרימו ידיים, ועם שלוש ריצות בשביעי, על הראש של פרנסיסקו "קיי-רוד" רודריגז, קיבלנו 3:5 למינסוטה, תשעה אאוטס לסיום. החלק התחתון של האינינג החל, כשיוהן סנטנה הרשה שני סינגלים, לספיזיו ולבנגי' מולינה. והנה, שוב קנדי. אפס בולס, שני סטרייקס – בום! 3 ראן הום ראן, השלישי היום, והאיינג'לס שוב מובילים, הפעם 5:6. משחק חייו.

מפה שאר החבר'ה ימשיכו, עם עוד שבע ריצות נטולות הום ראנס, והאינינג השמיני הסתיים ב-5:13 מפלצתי לאיינג'לס, שהחלו לחלום. עד לסיום לא יהיה שינוי, והמלאכים מלוס אנג'לס הם אלופי האמריקן ליג בפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון!  ב-MVP, כצפוי, זכה קנדי, כשהוא חובט, מעבר לשלושת ההום ראנס במשחק האחרון, 357. מטורף.

הענק וגנו

ומי חיכו בוורלד סירייס? הג'איינטס של בארי בונדס, שלא היו רק בארי בונדס. הוא אמנם העיף בעונת 2002 לא פחות מ-46 הום ראנס וחבט 370. מפחיד, אך לצידו כיכבו ג'ף קנט עם 37 דינגרים ו-313., רג'י סנדרס עם 23 הומרס ו-18 בסיסים גנובים, דייויד בל עם 20, התופס הוותיק בניטו סנטיאגו (37) עם 16, וריץ' אוריליה עם 15.

הרוטיישן הונהג בידי חבורה של חמישה, מאוד יציבים, בלי אייס מובהק. ליוואן הרננדס (12 ניצחונות), ראס אורטיס (14), הוותיק בחבורה, קירק רויטר בן ה-31 (14), לו והיה ה-ERA הנמוך מכולם (3.23), ג'ייסון שמידט (13) והצעיר מכולם, ראיין ג'נסן בן ה-26 (13).

שלג על עירי

במשחק הראשון הראו הרובים של הג'איינטס מה הם שווים, עם שלושה הום ראנס על הראש של וושבורן – בונדס, סנדרס וג'יי. טי סנואו. שני הום ראנס של גלאוס מהצד השני לא הספיקו, וסן פרנסיסקו ניצחה את המשחק הראשון באנאהיים, 3:4.

גיים 2 נכנס לספרי הקלאסיקות של הבייסבול. ראס אורטיז נגד קווין אפאייר, כששני הסטארטרים לא הגיעו לאינינג השלישי. האיינג'לס התפוצצו על אורטיז, עם חמש ריצות כבר באינינג הראשון, כשכמעט כולם לוקחים חלק בחגיגה: אקסטיין (סינגל), ארסטאד (דאבל), סלמון (סינגל), אנדרסון (סינגל), פולמר (סינגל) וספיזיו (סינגל). אפס הום ראנס, חמש ריצות.

הג'איינטס הגיבו מהר, ובדרך שלהם – 3 ראן הום ראן של סנדרס, ועוד הום ראן של דייויד בל, והנה זה רק 5:4. החלק התחתון של השני החל, ולאחר שאקסטיין עלה על בסיס, טים סלמון לא חיכה הרבה והטיס כדור שקבע בצורה ברורה – 4:7 אנאהיים, אך עם פתיחת השלישי שלח ג'ף קנט מסר משלו – וזה רק 7:5.

שקט, יורים

אחרי כמה דקות של שקט, סן פרנסיסקו חזרה לעבוד, כשדאבל וארבעה סינגלים העלו את האורחים שוב ליתרון, הפעם 7:9. אין ברירה, צריך שוב להוציא את הקופים. ספיזיו הוריד בחמישי התחתון ל-9:8, וסינגל של אנדרסון בשישי איזן ל-9:9. וואו איזה קרב. המהפך הושלם בשמיני התחתון, כשהאיינג'לס תקפו את הג'איינטס בנשק בו הם הכי טובים – עם 2 ראן הום ראן של סלמון. בונדס עוד יצמק בתשיעי, אך קרב היריות הזה יסתיים ב-10:11 לאיינג'לס, שמשווים ל-1:1, טסים לסן פרנסיסקו, כרגיל, במצב של שיוויון.

המשחק הרביעי היה כולו אדום, עם 4:10 ברור וחלק של אנאהיים. ארבע ריצות בשלישי וארבע ברביעי קבעו את הטון, כשגם הום ראנס של בונדס ואורילייה לא שינו דבר. האיינג'לס עולים ל-1:2. הג'איינטס, ששמעו על יכולות הקאמבק של היריבה שלהם, החליטו להראות מה הם שווים, ולשם כך הומצא משחק מספר 4.

הג'איינטס התחפשו לאיינג'לס

האיינג'לס התלבשו על הפיצ'ינג של סן פרנסיסקו כבר בפתיחה, עם ריצה אחת בשני, ועוד 2 ראן הום ראן של גלאוס בשלישי – 0:3 מהיר. או אז החל הקאמבק הכתום: סינגלים של הפיצ'ר קירק רויטר, קני לופטון הוותיק וריץ' אורליה מילאו את הבסיסים, וג'ף קנט הביא את הרץ הראשון הביתה. 3:1. בונדס קיבל הולכה, וסינגל של סנטיאגו קבע 3:3, מתחילים שוב מחדש.

עד לשמיני התחתון לא השתנה כלום, אך אז, שוב על חשבון קיי-רוד, עלה ג'יי.טי סנואו עם סינגל, התקדם לבסיס שני, והגיע הביתה עם סינגל של דייויד בל. 3:4 לג'איינטס, שהשוו את הסדרה ל-2:2. מקווה שנשארו לכם ציפרניים…

על משחק מספר 5 מיותר להתעכב. הצגה התקפית של הג'איינטס, עם שש ריצות אחרי שני אינינגים ו-16 בסך הכל, כשג'ארוד וושבורן קורס. שני הום ראנס לקנט, אחד לאוריליה, שלושה היטס לקנט, בונדס ולופטון, בקיצור – הצגה במעמד צד אחד. הקבוצות חוזרות לאנאהיים במצב של 2:3 לסן פרנסיסקו. ניצחון אחד – והאליפות כתומה.

משחק של פעם בחיים

במשחק השישי הג'איינטס עלו עם ראס אורטיז, כשמצד שני עלה קווין אפאייר. אחרי ארבעה אינינגים נקיים ההתקפה של האורחים התעוררה בחמישי: שון דונסטון ירה 2 ראן הום ראן, אחריו הוחלף אפאייר בקיי-רוד, אך זה לא עצר את הענקים – כשקנט הביא הביתה את לופטון וקבע 0:3. את האינינג הבא פתח בונדס עם טיל קרקע-יציע, 0:4 ג'איינטס, האליפות מדגדגת כבר. בשביעי זה כבר היה 0:5, אחרי עוד סינגל של קנט. תשעה אאוטס, חמש הפרש.

פה, רבותי, ההיסטוריה השתנתה. אורטיז עדיין על המאונד, ולאחר שפסל את אנדרסון, הוא הרשה שני סינגלים, לגלאוס ולפולמר. בזאת אורטיז סיים את חלקו, ופליקס רודריגז עלה, רק כדי להרשות לסקוט ספיזיו לייצר לעצמו את רגע השיא בקריירה – 3 ראן הום ראן, ופתאום הכל פתוח. זה רק 5:3. הג'איינטס, אגב, השתמשו באינינג הזה בארבע פיצ'רים שונים, כשאחרי רודריגז נכנסו סקוט איירי וטים וורל.

גלאוס. טרוי גלאוס.

עוברים לשמיני, שנפתח בקול תרועה גדולה – עם הום ראן של ארסטאד. אחרי סינגלים של סלמון ואנדרסון, גם וורל הוחלף, ועלה הקלוזר, רוב נן. הקופים ביציעים היו בשיאם, מרגישים שמשהו גדול הולך לקרות. גלאוס עלה, ובמצב של שני בולס וסטרייק אחד ירה דאבל ל-לפט פילד – 5:6 איינג'לס, שחוזרים מ-5:0 בשביעי ל-5:6 בסיום, ומשווים את הסדרה ל-3:3. וואו.

למשחק השביעי הגיעו 44,598 משוגעים לראות היסטוריה, ולכולם היה ברור שעכשיו כבר כלום לא ייקח אותה מהם. גם לא יתרון של 0:1 לג'איינטס באינינג השני. בנג'י מולינה איזן בחלק התחתון של אותו האינינג, וכבר בשלישי נקבעה תוצאת המשחק, והעונה – כשאנדרסון עם דאבל הביא את אקסטיין, ארסטאד וסלמון הביתה – 1:4 לאנאהיים, ששייטה מאחורי הילד ג'ון לאקי לניצחון אדיר, 1:4 במשחק ו-3:4 בסדרה כולה. היה זה, עד היום, הביקור האחרון של האיינג'לס בוורלד סירייס.