"ואנחנו שניים, בטח לא לבד, רואים את השמיים…"… אני מניח שכשיובל בנאי כתב את השיר הזה, אי שם במאה הקודמת, הוא לא התכוון לשני אנשים שיושבים ומקליטים פודקאסט. ועדיין, זה מה שקרה בפרק מספר 68 של A Kosher Hot Dog, פודקאסט הבייסבול העברי הראשון בתבל.
ומה כל כך מיוחד בזה? שמזה הרבה זמן, למעשה מתחילת דצמבר 2021, לא הקלטנו ביחד (לא בסקייפ), ובלי אורחים איתנו, פרק בו רק שנינו מבלבלים את המח פנים אל מול פנים. אז הנה, סוף סוף זה קרה, ומה קיבלנו? פרק בו סגרנו הרבה פינות: עם דיונים סביב ההבדל בין לרמות ללהתחרות, על הריצה על הבסיסים לאחר שהמשחק למעשה נגמר, ומי בעיני כל אחד מאיתנו ראוי להיות הזורק הטוב ביותר. וכמובן, הפינות הקבועות, "השבוע לפני" ו-"מורה נבוכים", וסיפור על רוקי שנתקע בשירותים, כולל וידאו מצורף. תבלו.
נהדר יוני! משינה נפלאים מתחברים לי להמון סיפורים בספורט, אפילו הם לא ידעו שהם כאלה
מעבר ל-חזרנו מחיפה עם הפנים בין הידיים? הייתי במשחק הזה, אגב…. 😔
מכיר את התחושה, לא נעים. רק השבוע השתמשתי בשיר ״תחזור תחזור״ בטור על פציעתו של דוראנט. ריקוד המכונה גם מתבקש בהרבה מקרים
וכשאני בבלומפילד, ללא ספק "אין מקום אחר" (:
במשחקים של ירושלים סל/רגל בשבילי זה שלח לי מלאך
במקרה של חוגג זה יותר "בלדה לסוכן הכפול" (:
תודה חברים, זה מעניין גם כשאתם סתם מקשקשים חח