כמובטח, החלק השני של הפוסט שפרסמתי ביום א (שעסק בקבוצות ה-AFC) יסכם את העונה של קבוצות ה-NFC.

ככלל, ל-NFC יש בעיה – בניגוד לעומק הבלתי נגמר ולמאבקים המרתקים במרבית בתי ה-AFC, ב-NFC יש הרבה פחות קבוצות טובות המעורבות במאבקי הפלייאוף. במספר בתים (כמו הצפון והדרום למשל) אלופות הבתים היו ידועות כבר בתחילת העונה – יוצא מן הכלל הזה הוא כמובן בית המערב החזק והשקול.

ניתן לראות זאת גם כשמסתכלים על הקוורטרבקים הצעירים והמלהיבים שמשחקים ב-AFC (מהומס, אלן, ג'קסון, בורו, הרברט ועוד), כשלמולם ה-NFC יכולה להציב את קיילר מאריי כק"ב הבכיר היחיד מתחת לגיל 30.

הפרישות של כוכבי "גיל הזהב" שכבר החלו עם דרו בריס (בשנה שעברה) ובריידי (השנה) ימשיכו כנראה בשנים הקרובות עם רוג'רס ואחריו ווילסון (אם לא יעברו בטריידים ל-AFC עוד קודם…) שישאירו את החטיבה נטולת אבק כוכבים כמעט לחלוטין – עד שהמחזוריות הידועה של ה-NFL תנוע שוב בכיוון ההפוך.

כפי שציינתי בחלק הראשן של הפוסט, הציון שניתן לכל קבוצה ישקף כמובן את מאזן המשחקים שלה העונה אבל גם את ההישגים ביחס לציפיות ולתכניות שלה בתחילת העונה. כמו כן יילקחו בחשבון ההתקדמות שביצעה תוך כדי השנה והמקום שהיא נמצאת בו לקראת השנים הבאות.

NFC מזרח

דאלאס קאובויס – מאזן 12- 5, אליפות הבית, הפסד בסיבוב הראשון בפלייאוף

ציון B+

דאלאס נראתה במשך מרבית העונה כמו אחת הקבוצות השלמות והמאוזנות בחטיבה. ההתקפה שלה, שנחשבה תמיד נקודת החוזק של הקאובויס, ייצרה הכי הרבה נקודות למשחק בליגה ולמרות חוסר יציבות מסוימת של הק"ב המתקמבק מפציעה, דאק פרסקוט, נראתה מפחידה למדי. הבשורה הגדולה באה בהגנה – לאחר שנים של דשדוש, הגנת הקבוצה סיימה במקום השני בליגה (אחרי שהיו במקום ה-23 בעונה שעברה!) ונהנתה מעונת פריצה של הרוקי המצוין מיקה פרסונס ומעונה שוברת שיאים של הקורנר טרבון דיגס. לאור זאת, ההפסד בסיבוב הראשון לניינרס היה מאכזב מאד, אך הקבוצה מלאה בשחקנים מצוינים ואם ההגנה תשמור על הרמה שהפגינה השנה וההתקפה תתייצב, הקאובויס יהיו מועמדים לסופרבול גם בשנים הבאות.

פילדלפיה איגלס – מאזן 9- 8, עליה לפלייאוף, הפסד בסיבוב הראשון

ציון B-

הציפיות בפילדלפיה העונה לא היו גבוהות מדי, אחרי השחרור של קרסון וונץ וההימור על הק"ב הצעיר ג'יילן הרטס. בדיעבד, ההימור הזה השתלם חלקית – הרטס נתן עונה סבירה והוכיח מנהיגות ואופי, אך עם זאת לא הפגין יכולת מיוחדת כמוסר (על יכולת הריצה שלו אין עוררין) וסימני השאלה סביב יכולתו להיות פרנצ'ייז ק"ב נשארו בעינם. הקבוצה הסתובבה כל השנה באזור המאזן החצוי והצליחה להשתחל לפלייאוף, תוך שהיא מסתמכת בעיקר על התקפת ריצה טובה (מדורגת שלישית בליגה). ההגנה הוותיקה המשיכה לסגת ביכולותיה ונראה שגם אם הרטס ייצב את מעמדו כק"ב הפותח, נדרש רענון משמעותי במספר רב של עמדות כדי שהאיגלס יוכלו לחזור לצמרת הגבוהה של החטיבה.

וושינגטון פוטבול טים / קומנדרס – מאזן 7- 10, לא עלו לפלייאוף

ציון C-

הקבוצה מעיר הבירה (שזכתה סוף סוף לשם אמיתי בתום העונה) אכזבה ביחס לציפיות וליכולת שהפגינה בעונה הקודמת (בה זכתה באליפות הבית). ההגנה, שהיתה כל כך טובה ב-2020, דורגה השנה במקום ה-27(!) בעיקר בשל הגנת מסירה נוראית. ההימור על ריאן פיצטפטריק כק"ב נקטע באיבו כשהוא נפצע בתחילת העונה והקבוצה שיחקה מרבית העונה עם טיילר היינקי החביב מאחורי הסנטר, מה שהוביל להתקפה בינונית ומטה. מעבר לשם החדש יש לקבוצה מעט מאד יסודות בריאים להישען עליהם. הקבוצה תצטרך לגייס או לרכוש ק"ב מוביל ולשדרג משמעותית את עמדות הכישרון. בצד ההגנתי היא תקווה לשחזור נוסחת הקסם משנה שעברה, כדי שתוכל לחשוב על התמודדות נוספת על ראשות הבית המזרחי החלש.

ניו יורק ג'יאנטס – מאזן 4- 13, לא עלו לפלייאוף

ציון F

הקבוצה הכי לא מתפקדת ב-NFC, שמשלימה (ביחד עם הג'טס) את העונה העגומה שעברה על אוהדי הפוטבול ב"תפוח הגדול". דניאל ג'ונס שיחק בצורה נוראית, נפצע ואף אחד ממחליפיו לא הפגין יכולת מניחה את הדעת. הרץ סקון ברקלי הוכיח שאחרי כל הפציעות שעבר, הוא כנראה כבר לא יממש את הציפיות הגדולות שהיו ממנו. ככלל, ההתקפה דורגה במקום האחרון בליגה, כשהיא גרועה הן בריצה והן במסירה. ההגנה היתה מעט טובה יותר (בעיקר כנגד המסירה) אך גם היא רחוקה מלהיראות כנקודת חוזק. המאמן ג'ו ג'אדג' פוטר בסיום העונה והכחולים מניו יורק יצטרכו כנראה לעבור כמה שנים של בניה מחדש, כמעט מאפס, והרבה מאד הפסדים – לצערם הרב של האוהדים המסורים. 

NFC צפון

גרין ביי פאקרס – מאזן 12- 5, אליפות הבית, הפסד בסיבוב השני בפלייאוף

ציון B+

הפאקרס בהובלת ארון רוג'רס (הק"ב הטוב ב-NFC, בפער גדול) היו המועמדים המובילים לייצג את החטיבה בסופרבול, והעובדה שלא הצליחו להגיע אפילו לגמר החטיבה הופכת את העונה של הירוקים לכישלון שעשוי אף לערער את יסודות הקבוצה. עד ההפסד המפתיע לניינרס (קוטלת הענקים) בסיבוב השני, התקפת הפאקרס (שדורגה שניה בליגה) נראתה בלתי ניתנת לעצירה. רוג'רס הפגין יכולת גבוהה ויציבה (רייטינג 112), דבונטה אדאמס חצה את סף 1500 היארד בתפיסה (ונתמך, שלא כבעבר, בסגל תופסים איכותי ועמוק יחסית), והרצים ג'ונס וברוקס ייצרו מימד קרקעי אפקטיבי מספיק כדי להוריד את הלחץ מרוג'רס. ההגנה היתה טובה פחות אך סבירה (לפחות כנגד המסירה, פחות כנגד הריצה) כדי לנצח. המאזן הטוב ב-NFC העלה את רמת הציפיות – רק כדי להתרסק בהפסד ביתי במשחק הפלייאוף הראשון שלהם. הכישלון החוזר בפלייאוף עשוי לגרום לרוג'רס לקחת את מקל הנדודים (ואדאמס צפוי ללכת בעקבותיו). אם כך יקרה, הקבוצה תרד למרתף הליגה למספר שנים לצורך בניה מחדש. אם רוג'רס יחליט להישאר, הקבוצה תמשיך להיות בצמרת החטיבה ותקווה לתוצאות פלייאוף טובות יותר מכפי שהושגו בשנים האחרונות.

מינסוטה ויקינגס – מאזן 8- 9, לא עלו לפלייאוף

ציון C

עוד עונה בינונית לקבוצה שהפכה כמעט לסמל הבינוניות של הליגה, וכבר כמה שנים מסיימת את העונה במאזן חצוי, פחות או יותר. העונה (בניגוד לעבר) זה לא הספיק כדי להגיע לפלייאוף כך שסיומה משאיר טעם חמוץ במיוחד והרבה סימני שאלה להמשך. המאמן הנצחי (כמעט) מייק זימר פוטר והקבוצה תנסה להתקדם עם הנהגה חדשה שתנסה להפיק תוצאות טובות יותר מהסגל המוכשר שעומד לרשותה. השאלה הראשונה תהיה האם הקבוצה תמשיך להאמין בק"ב קירק קאזינס שמייצר סטטיסטיקות טובות אך בד"כ כושל ברגעי ההכרעה. לקבוצה סגל תופסים מעולה בראשות ג'סטין ג'פרסון (שהפיק מעל 1600 יארד העונה) ורץ מצוין בדמות דלווין קוק (ששוב עבר כמעט 100 יארד למשחק על הקרקע). לאור זאת העובדה שההתקפה מדורגת רק במקום ה-16 מבהירה שהבעיה מתחילה מלמעלה. גם ההגנה מדורגת במקום ה-16 (כבר אמרנו -בינוניות?) וגם כאן נדרש שינוי בקריאת המהלכים ושדרוג מספר עמדות מפתח. למאמן החדש שיגיע מחכות הרבה החלטות והמון עבודה בנסיון להעלות את הויקינגים לצמרת החטיבה.

שיקגו ברס – מאזן 6- 11, לא עלו לפלייאוף

ציון D

הברס התחילו את העונה (שוב) עם ציפיות לשיפור בזכות הרכש (אנדי דלטון) והגיוס בדראפט (ג'סטין פילדס) בעמדת הק"ב שהיתה עקב אכילס של הקבוצה בשנים האחרונות. כגודל הציפיות גודל האכזבה – דלטון היה בינוני (במיטבו) ופילדס הראה פוטנציאל אך היה רחוק מלהבריק ולשכנע (ובסוף גם נפצע וסיים מוקדם את העונה). בהתאם לכך, ההתקפה דורגה בתחתית הליגה (מקום 26) ואפילו ללא שחקנים שהתעלו בעמדות הכישרון (חוץ אולי מהתופס דרנל מוני). ההגנה, שבעבר הלא רחוק היתה הטובה בליגה, סיימה את העונה במקום ה-13 ולא היתה דומיננטית אל מול היריבות במרבית המשחקים. גם כאן, תוצאת מפח הנפש של ההנהלה הובילה לפיטורי המאמן מאט נאגי, והמאמן החדש שייבחר יצטרך למצוא את הדרך להחזיר את ההגנה לימי הזוהר שלה (כי שחקנים עם כישרון בהחלט נמצאים בסגל), למצוא איך לטפח ולשדרג את ג'סטין פילדס, להפוך אותו לפחות לק"ב פותח לגיטימי בליגה ולשדרג את סגל התופסים. כל זאת  – אם יקרה – יחזיר את הקבוצה לכל היותר למקום בשולי הפלייאוף שבו היתה בשנים הקודמות. קשה לראות מה עשוי לקרות כדי לאפשר להם לפרוץ לכוון הצמרת.

דטרויט ליונס – מאזן 3- 13- 1, לא עלו לפלייאוף

ציון D+

דטרויט סומנו מראש כקבוצה החלשה בחטיבה ואכן "לא איכזבו" וסיימו במאזן הגרוע ביותר (מה שייתן להם את בחירת הדראפט השניה השנה, אחרי ג'קסונוויל). עם זאת יש גם (קצת) מקום לאופטימיות בשל רוח הקרב והמאמץ שהקבוצה הפגינה – גם כאשר הפסידה, זה היה בלא מעט מקרים בהפרש לא גבוה ולאחר שהיריבה נאלצה להתאמץ יותר מהמצופה. הרבה שבחים מגיעים למאמן החדש דן קמבל שהצליח ללכד סביבו את השחקנים ולהפיק את המיטב מסגל מוגבל כל כך. ההימור על ג'ארד גוף (שהגיע כחלק מהטרייד על מתיו סטאפורד) נכשל והקבוצה תצטרך לחפש ק"ב חדש בדראפט או בטרייד. ההתקפה היתה חלשה מאד במשך כל העונה וייצרה פחות מ-20 נקודות למשחק. גם ההגנה היתה מהחלשות בליגה וקו ההתקפה היה המערך שהראה את עיקר ההתקדמות (גם בזכות הרוקי פני סוול). הקבוצה צריכה ללכת לבניה מחדש כשהיא מחזיקה מעט מאד נכסים אבל נראה שלפחות יש לה מאמן שיודע מה שהוא רוצה ומצליח להעביר זאת לשחקניו – מה שנותן מקום מסוים (וקטן) לאופטימיות.

NFC  דרום

טאמפה ביי באקנירס – מאזן 13- 4, אליפות הבית, הפסד בסיבוב השני בפלייאוף

ציון B

כמו בגרין ביי, גם טאמפה ביי ניהלה עונה סדירה מוצלחת מאד (אשר הביאה אותה לנקודת זינוק נוחה בפלייאוף), רק כדי לספוג הפסד מוקדם מדי ולסיים את הקמפיין באכזבה. האכזבה הזו רק גדלה כאשר התברר שזו היתה בעצם ההזדמנות האחרונה לקבוצה לכוון לתואר כשהיא מונהגת ע"י טום בריידי, שפרש בתום העונה. העונה הסדירה היתה ברובה נינוחה יחסית, כאשר ההתקפה המצוינת והמאוזנת שהוביל בריידי (דורגה ראשונה בליגה) איפשרה להגנה לרדת מעט ברמה (ביחס לעונה שעברה) ועדיין לנצח ולזכות בפער גדול באליפות בית הדרום. לקראת הסיום הקבוצה החלה לספוג פציעות כואבות (בין היתר בסגל התופסים ובקו ההתקפה) כשגם השערוריה סביב אנטוניו בראון פגעה בפוקוס של הקבוצה לקראת הישורת האחרונה. ההפסד הדרמטי בפלייאוף, והפרישה של בריידי בעקבותיו מהווים רעידת אדמה. עוד שחקנים בכירים עשויים לעזוב, לבאקס אין ק"ב מחליף ברמה גבוהה ואם לא יתבצע מהלך מפתיע ומשמעותי לעצור את הסחף, הקבוצה שנבנתה לנצח עם בריידי תתפרק ותסתפק בתואר היחיד שאספה בשנה שעברה.

ניו אורלינס סיינטס – מאזן 9- 8, לא עלו לפלייאוף

ציון C+

גם אצל יריבתה של טאמפה ביי לבית, הסתיימה העונה בפרישה מהדהדת ובהערכה שהקבוצה עומדת בפני תהליך שינוי ארוך ומשמעותי. יחסית לסגל המוגבל, לעמדת הק"ב הבעייתית (לאחר פרישתו של דרו בריס לפני העונה) ולציפיות הנמוכות, המאזן החיובי (שכמעט הכניס את הקבוצה לפלייאוף) מהווה הישג מפתיע ומרשים. ההישג הזה עוד מועצם אם זוכרים שהק"ב הפותח של הקבוצה  – ג'מיס ווינסטון – שהוביל אותה לפתיחת עונה טובה של 5- 2, נפצע ובשאר העונה היתה הקבוצה צריכה לאלתר פתרונות שונים ומשונים שלא ממש צלחו בעמדה החשובה הזו. התופס הבכיר מייקל תומס לא שיחק כל העונה והרץ הנפלא אלווין קמארה הפסיד 4 משחקים. ההגנה היתה הגורם הדומיננטי בקבוצה (דורגה 3 בליגה) והובילה את הסיינטס להרבה מנצחונותיה. פרישתו של המאמן הנצחי שון פייטון מוסיפה סימני שאלה רבים על אלו שהיו שם עוד קודם. יש בקבוצה הרבה שחקנים טובים, אך ההחלטות שתבצע ההנהלה לגבי המאמן החדש והגעת ק"ב בכיר יקבעו את עתיד הסגל. לפי כל ההערכות, הגרעין שהוביל את הקבוצה להישגים בשנים האחרונות מיצה את עצמו ובניו אורלינס ייכנסו לבניה מחדש בתקווה לייצר שוב קבוצה מנצחת – אך לא לפני המחצית השניה של העשור.

אטלנטה פלקונס – מאזן 7- 10, לא עלו לפלייאוף

ציון D

עוד עונה מבוזבזת באטלנטה, שבה ירד לטמיון עוד קמפיין לא רע של הק"ב מאט ראיין, שבה לא טופלו בעיות היסוד של הקבוצה, ובסיומה נראה שהפלקונס נמצאים באותו מקום שהיו בו בתחילתה – כלומר בדרך לשום מקום. הרוקי קייל פיטס היה טוב כצפוי אך לא הצליח להשפיע משמעותית על תוצאות הקבוצה מעמדת הטייט-אנד ולאטלנטה עדיין אין מועמד להחליף את ראיין המזדקן כשיעזוב או יפרוש. ההגנה היתה ונשארה אחת החלשות בליגה (מקום 30) ולא נראה שלמאמן החדש ארתור סמית יש רעיון או כיוון לשיפור מהותי של הקבוצה. נראה שהיא תמשיך לדשדש במרכז הטבלה עד לפרישתו של ראיין ואולי אז יתחיל תהליך השינוי הנדרש כל כך שהזרעים לצמיחתו נבטו באותו הפסד דרמטי בסופרבול לפני 5 שנים בדיוק.

קרולינה פנתרס – מאזן 5- 12, לא עלו לפלייאוף

ציון D-

הפנתרים מקרולינה החלו את העונה עם לא מעט ציפיות, ק"ב חדש (סם דרנולד שהגיע מהג'טס), כריסטיאן מקאפרי שחזר מפציעה, בחירה נוצצת של קורנרבק (ג'ייסי הורן) בסיבוב הראשון ותקווה להגיע לפחות עד הפלייאוף. בדיעבד, כל התקוות הוכחו כמוטעות – ג'ייסי הורן נפצע עוד לפני תחילת העונה ומקאפרי הצטרף אליו בתחילתה, סם דרנולד איכזב (ואח"כ נפצע בעצמו) ואפילו ניסיון קאמבק של הק"ב הוותיק קאם ניוטון לא צלח. לאחר פתיחה מרשימה עם 3 ניצחונות רצופים, הקבוצה פשוט ירדה מהפסים והצליחה לגרד רק 2 ניצחונות ב-14 המשחקים הבאים. ההגנה של הקבוצה היתה סבירה אבל ההתקפה היתה טובה רק מזו של הג'יאנטס… לקראת השנה הבאה הנהלת הקבוצה תצטרך להמר מחדש ולמצוא פתרונות בעמדת הק"ב וגם תגבור בשאר עמדות הכישרון (מעבר להסתמכות על התופס די-ג'יי מור שנתן עונה מצוינת) ובקו ההתקפה.

NFC מערב

לוס אנג'לס ראמס – מאזן 12- 5, אליפות הבית, הגיעו לסופרבול

ציון A

קבוצת הכוכבים שנבנתה בלוס אנג'לס החלה את העונה בגישה של "הכל או כלום" ומשכנה את כל עתידה (בחירות הדראפט לשנים הקרובות) כדי לקבץ אוסף כוכבים שיחזירו אותה לסופרבול ויביאו לה את האליפות. עד כה ההימור נראה בהחלט מוצלח. הק"ב מתיו סטאפורד שהובא מדטרויט היה בסה"כ אמין ויציב (גם אם הפתיע לפעמים כשביצע טעויות שאינן הולמות ק"ב ברמתו ובנסיונו), התופס קופר קאפ נתן עונה לפנתיאון וזכה ב"תואר המשולש" (הוביל את הליגה ביארדים, תפיסות, ט"ד) וגם אודל בקהאם שהובא במהלך העונה תרם מיכולתו בשלבים המכריעים. בהגנה ארון דונלד הוביל שוב יחידה מצוינת (שסיימה במקום ה-5 בליגה) וגם הוא קיבל חיזוק במהלך העונה בדמותו של וון מילר שהגיע מדנבר. כצפוי מקבוצה בהתגבשות, הראמס הפגינו עליות וירידות ביכולתם במהלך העונה אך בנו מומנטום בזמן הנכון, זכו באליפות הבית ודהרו עד לסופרבול. הם צריכים עדיין להשלים את הפרוייקט בשבוע הבא – ובניגוד לבנגלס, הפסד (נוסף) על הבמה הגדולה מכולן לא יתקבל בהבנה בעיר המלאכים.

אריזונה קרדינלס – מאזן 11- 6, עליה לפלייאוף, הפסד בסיבוב הראשון

ציון B

בהסתכלות כוללת על העונה, נראה שהקרדינלס עמדו פחות או יותר בציפיות המוקדמות (התקדמות מסוימת, עליה לפלייאוף) אך אחרי הפתיחה המוחצת של העונה, בה הובילו את הליגה במשך שבועות ארוכים (הגיעו למאזן 10- 2) והקריסה המהדהדת שבאה בעקבותיה (4 הפסדים ב-5 המחזורים האחרונים) יש בקבוצה תחושה של אכזבה ודריכה במקום. קיילר מאריי נתן עונה טובה ויציבה יותר מבעבר, אך סבל מהנסיגה ביכולתו של דאנדרה הופקינס שהיה כה משמעותי בעונה הקודמת. גם הגעתו של הטיט-אנד זאק הרץ מפילדלפיה לא העלתה את ההתקפה לצמרת הליגה. ההגנה היתה טובה יותר (מקום 6) אך ההימור על ג'יי-ג'יי וואט כמי שיתרום משמעותית לא ממש צלח. בסה"כ יש לקבוצה שלד בריא והרבה שחקנים שיכולים לתרום. נראה שהמאמן קליף קינגסבורי מוביל את אריזונה בכיוון הנכון ועם עוד חיזוקים מקומיים בקו ההתקפה ובסגל התופסים, ייתכן שאריזונה תצליח יותר בעונה הבאה – בתקווה שתצליח להמנע מנפילה לקראת סיום העונה, כפי שקרה בשנתיים האחרונות.

סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס – מאזן 10- 7, עליה לפלייאוף, הפסד בגמר החטיבה

ציון A-

אלמלא הסיפור המופלא של סינסינטי, הניינרס היו כובשים את הכותרות כסינדרלה של העונה. לאחר עונת נפל ב-2020 (בה סבלה הקבוצה מכמות לא הגיונית של פציעות) התגבשה שוב קבוצה מנצחת במפרץ ברוחו ובדמותו של קייל שנהאן. – קבוצה לוחמת, התקפה המבוססת על ריצה ומשחק מסירות קצר, משולבת עם הגנה קשוחה ותוקפנית – שילוב שנתן כמה נצחונות יפים בפלייאוף וכמעט והחזיר את סן פרנסיסקו לסופרבול. בהתקפה ג'ימי גארפולו נתן עוד עונה שנויה במחלוקת – תפקוד יעיל במרבית הזמן, יחד עם טעויות מזעזעות ברגעי מפתח. נקודת האור הגדולה היתה הפריצה של דיבו סמואל שהתחיל את העונה כתופס אלמוני יחסית וסיים אותה כאיום כפול בסטטוס של כוכב על (כמעט 1800 יארדים כוללים!). גם אליז'ה מיצ'ל, ג'ורג' קיטל וברנדון איוק נראים כאבני בניין סולידיות לבנות עליהם וכמובן ההגנה המצוינת עם ניק בוסה והחברים. שאלת המפתח היא לגבי עמדת הק"ב – גארפולו כנראה לא ימשיך בקבוצה והמפתחות יימסרו לטריי לאנס הצעיר, שבכמה ההזדמנויות שניתנו לו השנה לא נראה לגמרי בשל ומוכן לאתגר. היכולת שיפגין עם הכניסה לתפקיד הק"ב הפותח תקבע את פני העונה הבאה של הניינרס – ואולי גם את העתיד הרחוק יותר.

סיאטל סיהוקס – מאזן 7- 10, לא עלו לפלייאוף

ציון C-

סיאטל הנפיקה כנראה את העונה החלשה ביותר בעידן של פיט קארול (המאמן) וראסל ווילסון (הק"ב) ועכשיו עומדת בפני סימן שאלה גדול כששמועות על רצונו של ווילסון בטרייד מרחפות בחלל האוויר. כמו בכל השנים האחרונות, הקבוצה הציגה הגנה חלשה, בעיקר נגד המסירה (מקום 26 בליגה) אך בניגוד לעבר, השנה ההתקפה לא הצליחה להציל את הקבוצה ונסוגה ביכולתה (למרות שעדיין היתה מעל הממוצע בליגה) – הרבה בגלל הפציעה של ווילסון שהחמיץ 4 משחקים וגם כשחזר לא נראה בריא ב-100%. מסביב לווילסון, צמד התופסים טיילר לוקט ודי-קיי מטקאלף השיגו מעל 2000 יארד ביחד והרץ רשאד פני תפקד היטב גם הוא. אפילו בקו ההתקפה האיום (לשעבר) ניכר שיפור מסוים – אך כל זה לא מספיק בסיאטל אם ווילסון לא מתפקד בשיא יכולתו, ואת זה לא ראינו כמעט העונה. כמו בגרין ביי, העתיד הקרוב של הקבוצה תלוי לחלוטין בהחלטה של ווילסון אם להישאר או לעזוב. אם יישאר ויישחק היטב, תהיה סיאטל שוב אחת הקבוצות החזקות והמסוכנות בחטיבה. אם יעזוב – זה ככל הנראה ייצר כדור שלג שיגרום ליצירת קבוצה שונה לחלוטין.