השבוע נדבר על מומנטומים, אפסט (upsets) נוסח הפאק 12, משחקים גדולים יותר וגדולים פחות, איקסים ועיגולים (X's & O's), טקטיקות ובעיקר סיפורים נהדרים. בקיצור, עוד שבוע טיפוסי עם כל הטוב (וקצת רע ומכוער) שיש בליגת המכללות האמריקאית.

ועכשיו לעניין ולמשחקים:

הג'ייהוקס עפים גבוה:

לאחר עונה בינונית בשנה שעברה, שם החבורה מהמערב התיכון הפסידה בסיבוב השני בטורניר המכללות הגדול של מרץ ליו.אס.סי (דרום קליפורניה) של אוון מובלי בתוצאה 85-51, השחקנים חזרו משופרים וחדים מתמיד לקמפוס השנה. קנזס מחזיקה בהתקפה השלישית בטיבה במדינה עם 119.8 נק' פר 100, ומעליה נמצאות רק ההתקפות של גונזאגה ופרדו. ההתקפה הפנומנלית שלהם היא הסיבה המרכזית לכך שהם מובילים בגאון את הביג 12 עם מאזן 7-1 כשההפסד היחיד מגיע מידיהם של טקסס טק בתחילת ינואר.

מאמן הקבוצה שנמצא בעיצומה של עונתו ה-19 בקבוצה, ביל סלף המפורסם. בהובלתו, הג'ייהוקס ניצחו בגמר הטורניר של 2008 עם זריקת הקלאץ' ההיא של מריו צ'אלמרס, והפסידו לקנטאקי בגמר 2012 כשתומאס רובינסון (איזה פלופ!) לא הצליח לעצור את אנת'וני דייויס מתחת לסלים.

בנימה לא שגרתית, סלף הינו מאמן טקטיקן שיודע איזה תרגילים להריץ כדי להוציא מהקבוצה שלו את המיטב. הדבר נפוץ בעיקר עם גבוהים: בסרטון הבא תראו ניתוח של ג'ורדן ספרבר (עוזר מאמן בניו מקסיקו סטייט לשעבר) על התרגיל שסלף פיתח עבור הגבוהים של המכללה. לאורך השנים התרגיל הורץ עבור גבוהים דומיננטים ואתלטים קול אולדריץ', רובינסון, ג'ואל אמביד, יודוקה אזבוקי והשנה ממשיך את השושלת דייויד מקוררמק.

מי שמתפוצץ השנה עבור הכחולים מקנזס הוא הסיניור אוצ'אי אבאג'י. הווינג (1.96 מטר, 95 ק"ג) הארוך רושם שיאי קריירה רבים העונה, וביניהם: אחוזים מהשדה, משתיים, משלוש, מהקו (בהפרש 2 עשיריות אחוז מהשיא הקודם, ועדיין מגרד את 70 האחוזים מלמטה), בריבאונדים, במיעוט עבירות ובנקודות כמובן. הוא קולע כמעט 21 למשחק, ראשון בקונפרנס ועושה זאת בעיקר עם 46.4% מדהימים מדאונטאון על 7 זריקות במשחק כשהוא זורק את חלקן בתנועה ומעל שומרים ארוכים. ההופעה הטובה ביותר שלו העונה הגיעה בניצחון אדיר בהארכה מול טקסס טק לפני שבועיים, כשהוא מסיים עם 37 חיצים, 7 ריבאונדים וגם 7 הפגזות מוצלחות ממרחק. גם בצד ההגנתי הוא מתבלט בשמירה אישית טובה על הווינג. מעריך שיוכל להיבחר השנה במקום יפה באמצע-סוף הסיבוב הראשון ישר לקבוצה טובה שתיתן לו את תפקיד ה3&D מהספסל.

לצידו בחמישייה פותח הווינג הג'וניור כריסטיאן בראון (1.98 מטר על 92 קילו). לבראון מכניקת זריקה יפה שכרגע לא מיתרגמת לאחוזים טובים מבחוץ עם 32.4% בלבד אך מהקו הוא עובר 80 אחוז בווליום מכובד. בנוסף, הוא ניחן ביכולת מסירה טובה המאפשרת לו להיות יוצר משני בהתקפה של הג'ייהוקס. גם בהגנה הוא מרשים, לפחות מבחינה סטטיסטית, כשהוא נותן יותר מחסימה וחטיפה למשחק ומייצר אימפקט המורגש בשני צידי המגרש. אני חושב שבראון הוא פחות D&3 קלאסי אלא יותר אול אראונד ווינג שיכול לתרום לקבוצה כמעט בכל אספקט של המשחק שלו.

בשבת בלילה קנזס פגשה את ביילור במשחק המרכזי, והמשיכה את המומנטום עם ניצחון גדול (וכואב) 83-59 על הביירס. בראון ואבאג'י הובילו את המנצחת עם 18 כל אחד, וגם 10 ריבאונדים לראשון ואחד פחות לשני. את ביילור המאכזבת (בעיקר אותי) הוביל פלאגלר עם 15 נקודות משלו. ביילור ירדה למאזן 7-3 שמספיק למקום השני בקונפרנס בעוד שקנזס עלתה למאזן 8-1 וממשיכה למשול בקונפרנס. בעקבות השבוע המוצלח שלה, קנזס עלתה למקום השמיני בדירוג ה-AP. ביילור, תודה ששאלתם, החליפה איתה במקום וירדה ל-10.

זמנם של הזאגס:

אחרי 3 טורים, הגיע הזמן לדבר על הקבוצה שהתחילה את השנה בטופ של הדירוג, התדרדרה לאחר שני הפסדים לדיוק ואלבמה ושוב חזרה לפסגת הדירוג באמצע ינואר, הגונזאגה בולדוגס, אותם מאמן זו השנה ה-23 מארק פיו המצוין. בהנהגתו, הקבוצה הפסידה פעמיים בגמר טורניר המכללות: לצפון קרוליינה ב2018 ולביילור בשנה שעברה (הקבוצה הזאת של ביילור היא הסיבה שאני אוהד את המכללה, ארחיב על זה יום אחד). השנה גונזאגה כצפוי פחות חזקה ודומיננטית מהשנה שעברה אבל היא עדיין קבוצת טופ 3 ב-D1.

את הקבוצה מנהיג הביג מן דרו טימי הנפלא (2.08 מטר על 106 קילו). הג'וניור מתבלט כשחקן הטוב ביותר של הזאגס ללא עוררין ומוביל את הקבוצה בנקודות, איבודים וזריקות מהשדה ומשתיים למשחק. החוזקה העיקרית במשחקו היא הפוסט אפ, הוא אחד משחקני הפוסט הטובים והורסטיליים במכללות. בזכות הריווח שהתקפת גונזאגה (השנייה במדינה עם 123.8 אופנסיב רייטינג) נותנת הבחור הגדול עובד באיזור האותיות ביעילות ותורם להתקפה. טימי כמעט הוביל את הבולדוגס לעונה מושלמת בעונה שעברה, אך נעצר בגמר הגדול. השנה הוא מקווה ללכת עד הסוף עם צוות מסייע שונה קצת.

הנקודות של רוב הצוות המסייע הזה מיוצרות ע"י רכז סיניור נמוך וחכם בשם אנדרו נמבהארד הקנדי (1.95 מטר, 87 ק"ג). הסיניור ששיחק שנתיים בפלורידה ושנתיים בספוקיין (מקום הקמפוס של גונזאגה) הוא הפליימייקר המרכזי של הקבוצה עם 5.4 אסיסטים למשחק. הוא אמנם לא רכז טהור אך כזה שלחלוטין נוטה יותר למסירה מאשר זריקה, ולראיה הוא קולע רק 10.4 נקודות למשחק העונה, רביעי בקבוצה. אנדרו עונה להגדרה של המבוגר האחראי בקבוצה שלו, אחד כזה שכל קבוצה צריכה. עבורי הוא מזכיר מאוד את טיוס ג'ונס, למרות שהקריירה שלהם במכללות שונה לחלוטין (ג'ונס שיחק עונה אחת בדיוק שבה זכה באליפות המכללות ויצא לאחריה לדראפט).

השחקן שממנו מגיע כל ההייפ של הזאגס הוא גם אחד ממקורות האסיסטים של נמבהארד והשותף של טימי לקו הקדמי. אני מדבר על הולמגרן, צ'ט הולמגרן (2.13 מטר על 88 קילו, לך תאכל משהו בחור צעיר!). הביג מן הפרשמן, אם לא הייתם מעודכנים, הוא מועמד בכיר לפרס "אדם סילבר אמר את השם שלי ראשון" שיחולק בסוף יוני השנה, או בקיצור, לצמרת הדראפט. הולמגרן, עד כמה שהוא רזה, הוא ביג מן ארוך ידיים (ולכן מגן טבעת נהדר) שיכול לקלוע משלוש בצד השני ולהוביל כדור לפעמים. הוא גם עושה את המהלכים הרגילים של כל גבוה, להתגלגל לטבעת ולהטביע על חפים מפשע. הבחור ללא ספק חייב לבלות עוד קצת עם סבתא מרוקאית טובה שתדחוף לו אוכל, אבל הוא נותן עבודה השנה עם אחוזים חלומיים מכל הטווחים חוץ מהעונשין (75% לשתיים, 47% לשלוש, 74% מהקו) ועדיין לא דיברנו על איך הוא חוסם שחקנים שעוד מעזים להרים זריקה כנגד ההגנה שלו. הבחור הזה הוא העתיד (רק שלא יפצע, נחזיק אצבעות).

בשבת בלילה הקבוצה פגשה את BYU המורמונית וניצחה אותה ללא קושי, 90-57. נפרגן לחמישייה של הזאגס שרשמה משחק נפלא ומאוזן מאוד: צ'ט בראש עם 20 נקודות, 17 קרשים, 6 פינוקים ו-5 גגות, ג'וליאן סטרות'ר עם 19 ו-5 קטיפות, נמבהארד עם 15 ו-6 כיוסים נפלאים וטימי והגארד ראסיר בולטון עם 13 כל אחד (ו-5 איבודים לביג מן). בצד של המורמונים, רק ג'ידאון ג'ורג' וסנקה נייט הגיעו לעבוד וסיימו עם 14 ו-13 בהתאמה. BYU כרגע במאזן מאוזן של 5-5 שמקנה לה את המקום השישי בקונפרנס המחוז המערבי (WCC), שבו גונזאגה מושלת בכיפה עם מאזן 8-0 נקי מטעויות מביכות. גונזאגה ממשיכה לשמור על המקום השני בדירוג החדש, בעיקר בזכות התחרות החלשה שהם פוגשים.

מסמנים וי:

אם בשנים האחרונות באתם לראות משחק באולם הפינארן פאביליון בפנסילבניה, ודאי ראיתם על הפרקט את הקבוצה שמשחקת כדורסל מהעתיד. בהנהגתו של ג'יי רייט המוצלח (שמשמש כאחד מעוזרי נבחרת ארה"ב)שמאמן שם מ-2002, וילאנובה ווילדקאטס מגיעה להישגים גדולים יותר ממה שנראה שהכישרון שלה הוביל אותה לשם: זכייה בשתי אליפויות מכללות ב2016 ו-2018 זה הישג טוב/שווה להישגי מכללות אחרות במאה ה-21.

סגנון המשחק של וילאנובה עוזר להם להוציא יותר מסך הכישרון שלהם. בהגנה, הקבוצה מטפלת בפיקנרול דרך הגנת החילופים הנהדרת שלה, שהשנה נמצאת במקום ה-21 במדינה עם 92 נקודות ספיגה פר 100 פוזשנים. השחקנים של רייט מתאימים במיוחד להגנה הזו: הגובה של כל שחקני הרוטציה נע בין 1.90 ל-2.03 מטרים בלבד. הקרבה היחסית בגובה של השחקנים מאפשר להם להחליף על חסימות ביתר קלות, ולא נוצרים מיסמאצ'ים שאפשר לנצל בקלות.

בצד ההתקפי, הקבוצה משחקת בעיקר בחצי המגרש, בקצב איטי מאוד (356 ב-D1, כלומר שני מקומות לפני האחרון עם 61.2 פוזשנים במשחק). חשוב לציין שאין קשר בין קצב המשחק לטיב הקבוצה- קבוצות טובות יכולות לשחק לאט, ורעות יכולות לשחק מהר. שיטת המשחק המודרנית שלהם שמבוססת על ריווח המגרש (36.2 אחוז קבוצתי ממרחק, 69 במכללות), שמייעל את הזריקות שלהם מאיזור הטבעת. הם לא מגיעים לקו העונשין הרבה (233 במדינה) אך מחזיקים באחוזי העונשין הכי טובים עם 83.3% פנטסטיים (שמספיקים גם למקום הראשון בכל הזמנים!)

הסקורר המוביל של המכללה הוא קולין ג'ילספי (1.90 מטר, 86 ק"ג). הגארד נמצא בעיצומה של עונתו החמישית במכללה, והיה שותף לזכייה האחרונה של נובה באליפות המכללות כשחקן רוטציה סביר. מאז מעמדו השתדרג כמובן והוא עלה בחמישייה בכל המשחקים ששיחק מאז אותו גמר. השנה הוא נותן שיא קריירה בנקודות עם 17.1 למשחק יחד עם אחוזי שלשות נהדרים (3.3 שלשות למשחק ב-42.4%) וכך הוא מהווה את מרכז ההתקפה הלוהטת (117.9 נקודות למאה שמספיקות למקום השישי במכללות) של חתולי הפרא (השם הכי גנרי בענף).

לצידו בקו האחורי משחק ג'סטין מור (1.93 מטר ו-95 ק"ג). בשנתו השלישית במכללה הוא גם מעמיד שיא קריירה בנקודות למשחק עם 15.1 כאלו. כמו ג'ילספי, גם מור קלעי נהדר משלוש מבחינת ווליום זריקות ואחוזים, שיכול לחדור לטבעת ולסיים שם בצורה יפה. הוא מתפקד כפליימייקר המשני בהתקפה הנהדרת סטטיסטית אך קצת חסרת מעוף של נובה עם 2.5 אסיסטים במשחק. הוא יהיה חיוני לקבוצה (אם וכאשר יגיעו) לטורניר המכללות כאופציה שנייה בהתקפה, וביום גדול שלו נובה יכולה להסתכל בלבן של העיניים לכל יריבה.

בשבת הקונטיקט האסקיז (17 בדירוג בכניסה למשחק) באו להתארח בפינארן פאביליון ויצאו משם חפויי ראש עם 85-74 לזכות נובה שהושג באמצעות מחצית ראשונה עדיפה של המארחים. במשחק שבו מור לא שיחק עקב פציעת קרסול , דווקא הפורוורד אריק דיקסון הוביל את חתולי הפרא עם 24 נקודות וחצי מזה בריבאונד, ג'ילספי שם 19 ביעילות טובה מרחוק (4-7 לשלוש) והגארד קיילב דניאלס (בשנה החמישית אף הוא) הוסיף 16 ו-3 חטיפות. על המפסידה יוקון ניצח הגארד אר.ג'יי קול עם 25 נקודות נאות אך 5 איבודים שלו היו רבע ממספר האיבודים של קבוצתו וככה, רבותיי, קשה לנצח. וילאנובה עולה למאזן 10-3 ולמקום השני בקונפרנס הביג איסט, ההאסקיז כרגע במקום הרביעי במאזן 6-4. מוקדם יותר השבוע נובה הפסידה למארקט לכן ירדה בדירוג הארצי למקום 15, קונטיקט נפלה אף יותר למקום ה24.

בונוס – שוטפים כלים עם קואוץ' קיי:

אחת מסדרות הטלוויזיה שהכי אהבתי לראות הייתה "הפיג'מות", סדרה בבימויו של רובי דואניאס, שסיפרה את עלילותיה של להקה כושלת שמנסה להצליח ולהתפרסם בתל אביב. חברי הלהקה (המקורית) היו אילן רוזנפלד, קובי פרג', עודד פז ואלונה טל. בסדרה, דוד של קובי (גרי) הוא בעל מסעדת המבוגרים (המבורגרי שמה) בקומה הראשונה של הבניין שהלהקה מתגוררת בו. בתחילת הסדרה הלהקה מסכמת עם גרי על עסקה: המרתף של ההמבורגרי ישמש את הלהקה לחזרות ובתמורה הלהקה תשטוף כלים בסוף הצילומים של כל פרק.

אלא מה, שטיפות הכלים האלו צולמו אף הן והוכנסו לתסריט הסדרה עצמה כסצנות האחרונות בכל פרק, שנעשו מוטיב חוזר בסדרה ואוהבי הסדרה רואים בהן סצנות אייקוניות וייחודיות. לחשוב שהכל התחיל מעסקה בין בני משפחה ונעשה קאלט של ממש. כמובן שהסצנה האחרונה בסדרה הייתה שטיפת כלים של הלהקה.

כל זה מוביל אותנו לשבת בלילה, מייקל וויליאם "מייק" ששבסקי, המאמן המוכר ביותר בקולג' בסקטבול מאז ג'ון וודן הגדול, עשה את שטיפת הכלים הפרטית שלו וביקר בפעם האחרונה באולם על שם דין סמית' בצ'אפל היל שבצפון קרוליינה, למפגש עם הטאר הילס הכחולים. זוהי היריבות שעיצבה את כדורסל המכללות מאז שנות השמונים לימינו אנו. אנסה להמחיש את הגודל, העוצמה והפאר שלה ע"י מספרים וציוני דרך משמעותיים בה:

מאז שקיבל את המשרה בדיוק, אי שם ב-1980/81, ועד המשחק הזה (לא כולל), קיים ששבסקי 95 משחקים רשמיים נגד צפון קרוליינה בהם דיוק מובילה במאזן 49-46, לאחר שהיריבים השנואים ניצחו 8 מ-9 המשחקים הראשונים הכלולים כאן. בתקופה זו מאזן אליפויות המכללות הוא 6 לכל צד, אבל הקבוצות לעולם לא נפגשו אחת נגד השנייה בגמר הטורניר. כמו כן, לאורך השנים קואוץ' קיי אימן נגד שישה מאמני צפון קרוליינה: דין סמית', ביל גאת'רידג', מאט דוהרטי, רוי וויליאמס והשנה יוברט דייויס (ששיחק תחת סמית' בזמנו).

גם במשחקו האחרון אצל הטאר הילס, ששבסקי יצא מנצח. דיוק הלמה בצפון קרוליינה וניצחה 87-67 משכנע. איי.ג'יי גריפין הוביל את הבלו דווילס עם 27 נקודות, שיא קריירה עבורו. באנקרו (10 ריבאונדים) ומור (8 קרשים, 5 חלוקות) סייעו לו עם 13 כ"א. את הטאר הילס המסכנים הוביל הפורוורד בריידי מאנק עם 21 נקודות ו-6 שלשות. דיוק כרגע ראשונה ב-ACC עם מאזן 9-2 וצפון קרוליינה רביעית במאזן 8-4. דיוק אמנם עלתה למקום השביעי, אך הפסד לוירג'יניה בשני האחרון ודאי יעלה להם במיקום בדירוג הבא.

בונוס – שמש שורפת:

קטע קצר זה מוקדש לאלכס רבינו, אוהד מכללת אריזונה סטייט שסופסוף מביאה לו קצת נחת.

בהפתעה המרעישה של השבוע, הצליחה מכללת אריזונה סטייט סאן דווילס (שכאמור הפסידה בדרבי לאחות הגדולה מאריזונה בשבוע שעבר) לנצח את המדורגת 3 יו.סי.אל.איי בתוצאה 87-84 לאחר 3 הארכות. לא אתאר כאן את המאני טיים המתמשך שקיבלנו אתמול כי המשחק עצמו בסרטון יעשה זאת יותר טוב ממני (ממליץ להתחיל משתי דקות לסיום הזמן החוקי ב20:05 בסרטון). את אריזונה סטייט הוביל הגארד בשנה החמישית שעבר למכללה אחרי 4 שנים בטולידו, מארון ג'קסון המחליף עם שיא עונתי של 24 נקודות פלוס 3 גניבות. עזרו לו כל החמישייה הפותחת בדאבל פיגרס. את הברואינס עם הזנב בין הרגליים הוליכו הפורוורדים האקז וג'וזאנג עם 27 ו-20 בהתאמה שכל אחד מהם משיג דאבל דאבל. ההפסד מוריד את הכחולים למאזן 8-3 סולידי ומספיק למקום השני, והשדים השמשיים במקום התשיעי במאזן 3-7 שלילי אבל את האפסט שלהם הם עשו.

פינת הופעת השבוע:

ההופעה המרשימה של השבוע שייכת לסנטר המעולה של אילינוי פייטינג איליניי, קופי קובורן הג'מייקני הענק, שבמשחק נגד ויסקונסין התפוצץ ורשם 37 נקודות (16/19 מדהימים מהשדה, 5/9 מהקו) יחד עם 12 ריבאונדים בדרך לניצחון גדול על הבאדג'רס של ג'וני דייויס (מצטער מאנו, זה לא אישי). את רובן ככולן קופי קלע במפגן של מסה, סיבובים ומגוון נראה של הוק שוטס שמזכירים את הדרך שבה המשחק שוחק בעבר.

מבט לשבוע הבא:

המשחק המרכזי: פרובידנס פריארס (11) מול וילאנובה ווילקאטס(15): בשבוע הבא ניתן לפרובידנס את הכבוד המגיע לה בסיכום השבועי ונבחן את סיבות ההצלחה שלה. באשר למשחק, זה יהיה קרב מרתק בין המקום הראשון לשני בביג איסט. האם האורחים מפנסילבניה שמשחקים כדורסל מודרני יצאו עם ידם על העליונה? או שהחבורה הביתית של קואוץ' אד קולי, שאוהב לשלב בהתקפה שלו אלמנטים מהתקפת פרינסטון הישנה והטובה (ספוילר לשבוע הבא), ימשיכו את שליטתם הרמה בקונפרנס? נקבל את כל התשובות בשלישי בלילה.