לפני הכל, קבלו את השיר הנהדר של להקת הדורבנים שעל שמו נקרא הטור השבוע. כל מי שעובד, עומד או מאוהב יהנה ממנו,. שיר קליל, קצבי וכיפי:

אוקיי, זמן לדבר תכלס:

חזרתם אלינו לאחר סוף משחקי הקונפרנס, כשאנו במרחק של 4 ימים בלבד עד יום ראשון הקרוב, הלוא הוא סלקשיין סאנדיי. ביום זה יקבעו 68 העולות לטורניר: 60 שהבטיחו את מקומן ויתחילו להתחרות בסיבוב הראשון ב-17 במרץ, ו-8 שילחמו על 4 הכרטיסים האחרונים לריקוד הגדול במשחק נוקאאוט בודד (מעין "הזדמנות אחרונה" להגיע לנשף), כלומר שלב ה"פירסט פור". שלב זה מתחיל ב-15 במרץ. הטורניר השנה מתקיים בניו אורלינס.

קצת הרהורים לפני שנתחיל: טורניר המכללות הוא הדוגמה הכי טובה לגישה בחיים שמעדיפה את התוצאה על פני הדרך. עונה שלמה ונפלאה עם יותר מ-30 משחקים מצוינים בהם הקבוצה שיחקה בדרך שלה, כשהכישרון שלה יחד עם שיטת המשחק שלה רמסו כל קבוצה שעמדה בדרכה (מישהו אמר גונזאגה של השנה שעברה?) יכולה להפוך לשוברת לב וטראגית עקב הפסד יחיד בגמר הטורניר בגלל מאצ'אפ רע ואומלל בודד (ותודה לג'ארד באטלר, דביון מיצ'ל, מייסיאו טיג, מארק ויטאל ושות', נעמתם לי מאוד).

הפוסט בא לתאר את הסיפור של כל קבוצה, את שיטת המשחק שלה וההתאמה של השחקנים אליה ולא בהכרח את הסיכויים שלה להגיע למקום מסוים בטורניר. תחשבו על זה יותר בקטע של מדריך צפייה, שמספר על מה תראו כשתצפו במשחק של כל אחת מהמכללות אותן נדסקס היום.

גילוי נאות: אני לא מתעורר באמצע הלילה כדי לצפות במשחקי המכללות (שבקושי משודרים בארץ ואפשר לראותם דרך לייבים ביוטיוב, קישורים ברדיט וקצת מזל) וכן רואה אותם בעיקר בערבי סוף השבוע בהם המשחקים מוקדמים ובשעות נוחות בערב (בין 19:00 ל-23:00), כך שהדברים שאני כותב מבוססים בעיקר על הסטטיסטיקה המתקדמת שמודדת את המשחק על בסיס של פוזשנים (במקום זריקות לשלוש פר משחק הסטטיסטיקה מודדת את תדירות הזריקות לשלוש המחושבת באחוזים מתוך הפוזשנים ששוחקו במשחק).

נוסף על כך, בחלק מהקבוצות אצרף המלצות צפייה: סרטון ביצועים קצר של אחד השחקנים המרכזיים, כדי שתוכלו לבחון בעיניכם הרואות את הכוכבים של הליגה ולהתחבר אליהם דרך סגנון המשחק שלהם- אהבה ממבט ראשון של ממש.

הקבוצות מופיעות על פי הסדר הכרונולוגי בהן הופיעו בטור זה:

ויסקונסין באדג'רס: ג'וני כוכב עליון

בטורניר המכללות, כל קבוצה תביא את ה- A game שלה במטרה לנצח ולהתקדם לשלב הבא, בטח שיריבה מדורגת וחזקה כמו ויסקונסין תשחק מולה באינטנסיביות ואגרסיביות הגנתית בלתי מתפשרת. הבאדג'רס נמצאים במקום ה-322 במדינה באחוזי הסלים שלהם שמגיעים מאסיסטים עם 44% בלבד, ועם ג'וני דייויס, שחקן שיכול ליצור סל באחד על אחד, הם יכולים לשמור על יעילות מכובדת גם מול הגנות אגרסיביות שמונעות מהם להריץ את המהלכים הרגילים שלהן. דייויס מוכשר בקליעת שלשות (בתפיסה ועלייה מכדרור), הפול-אפ שלו במיד ריינג' הוא תאווה לעיניים וג'וני אף יכול לקחת שחקנים נמוכים ממנו לפוסט. ויסקונסין לא זורקת הרבה שלשות (מקום 227 בתדירות שלשות עם 35.8% מהפוזשנים שלהם שמסתיימים בזריקת שלשה) כך שיש להם יותר זריקות מהמיד ריינג' ומתוך הצבע ושם יוכלו להשיג נקודות בטוחות יותר שנכנסות באחוזים גבוהים יותר.

בצד השני, ויסקונסין מדורגת במקום ה-29 במדינה עם דיפנסיב רייטינג של 94.5 מרשים. הם חזקים מאוד בריבאונד ההגנה- היריבות שלהם לוקחות רק 23.4% מהריבאונדים הזמינים בהתקפה, מקום 306 במדינה (מקום יותר נמוך משמע יותר ריבאונדים של הקבוצה בהגנה). כמו כן, הם משחקים בקצב מעט נמוך יותר מהממוצע כשהם ממוקמים במקום ה-201 בקצב משחק במדינה עם 67.3 פוזשנים. כלומר, ליריבות שלהם יש יחסית מעט התקפות לנסות לקלוע סל עליהם, אם המשימה הזאת לא קשה מספיק מלכתכילה.

המלצת צפייה:

אובורן טייגרס: גיוון קבוצתי

ג'בארי סמית' הוא שחקן כה מגוון. הורסטיליות שלו מאפשרת למאמן ברוס פרל לשים אותו במגוון תפקידים התקפיים: לחכות על קשת השלוש ולמשוך את השומר הגבוה שלו מחוץ לצבע בזמן שהקבוצה מריצה מהלך, לשחק את הפיקנרול ולסיים יפה בטבעת/לשחק את הפיקנפופ ולזרוק שלשות באחוזים גבוהים ואפילו להתקיף את המגן האיטי שלו באחד על אחד משם. הקבוצה יכולה לזנוח את המהלכים שלה ולהציב את סמית' בעמדת בידוד בהיי פוסט/מעל לקשת השלוש במרכז המגרש ולתת לו ליצור משם. אם כל הגיוון הזה מסתכם בהחטאה, ווקר קסלר והווינגים האתלטיים של הטייגרס (פלאניגן, ג'ונסון וקיימברידג' המעופף) יהיו שם כדי לתקן. הקבוצה מורידה ריבאונד התקפה ב-32% מההזדמנויות שלה, מקום 49 ב-D1.

אני אוהב את ההגנה של הנמרים: יש להם שני גבוהים עם אוריינטציות שונות לגמרי: הסנטר ווקר קסלר הוא הרים פרוטקטור מספר 1 בארץ (שאם הוא לא בארץ אז הוא מספר 1 בחו"ל, קסלר נייס טו מיט אט דה רים). הביגמן חוסם 19.1% מהזריקות של היריבה כשהוא על המגרש, מספר מארץ הדמיוניים (או המרוכבים, המבין יבין). לעומתו סמית' מתאים לרדוף אחרי גארדים ו-ווינגים על הפרימטר. ביחד עם שאר הפרסונל (הווינגים הקופצניים שהוזכרו קודם) אובורן מגבילה את יריבותיה לאחוז אפקטיבי (משקלל את הערך הגבוה יותר של השלשות) נמוך במיוחד של 43.9%, שמיני במדינה.

המלצת צפייה:

ביילור ביירס: משינת החורף לריפיט?

האלופה הגאה של השנה שעברה חוזרת בהרכב קצת אחר כדי להגן על התואר. הקבוצה משלבת אלמנטים בין הגנת No Middle להגנה שמחליפה על כל חסימה (עם וללא הכדור). שילוב הסגנונות מתאים במיוחד לווינגים ארוכים ואתלטים כמו קנדל בראון, סוהאן, מאייר המשופם וגם פלאגלר מגן אישי סבבה. נקודת התורפה היא בצבע עם פלו ת'אמבה כגבוה יחיד, אך לפחות ריבאונד ההגנה נשאר שלהם לרוב כשהקבוצה במקום ה-137 במדינה (קצת מעל לחציון שהוא 179) באחוזי ריבאונד התקפה של היריבה עם 27.8%. היתרון של הפרסונל הצהוב-ירוק הוא שכל האורך, האתלטיות, הזריזות והלחץ האדיר שיש על מובילי הכדור מביאים לכפיית איבודים מוגברת: בדיוק חמישית מהפוזשנים של היריבות הולכים לאיבוד, 23 במדינה.

כל האיבודים הללו מובילים אורגנית לנקודות קלות בצד השני של המגרש. בשקט בשקט, הדובים ממוקמים במקום התשיעי במדינה בדירוג התקפי עם 118.5 נקודות פר מאה על אף שג'יימס אקינג'ו הוגבל בחלק מהעונה בגלל פציעה. הנקודות בהתקפות המעבר (אותה מובילים הגארדים עם הווינגים האתלטיים שמסוגלים לקלוע משלוש ולסיים בקרבת הסל) חשובות במיוחד לקבוצה שממוקמת במקום ה-168 בקצב המשחק עם 67.8 פוזשנים. אני הכי אוהב את האחוז היפה של סלי הקבוצה המגיעים מאסיסטים, 56.5% (מקום 59) במדינה עם שחקנים לא אנוכיים כמו פלאגלר ובראון האינטיליגנטי.

אריזונה ווילדקאטס: כרוניקה של זרימה בקבוצה

במקום לכתוב על אריזונה, פשוט תראו את הסרטון העדכני ביותר של מר ספרבר הנהדר, שנותן פרספקטיבה נהדרת על ההתקפה של אחת הקבוצות המהירות והגדולות (מבחינת סייז) במדינה. הנאה מובטחת:

קנטאקי ווילדקאטס: השמן והרזה

אוהדי קנטאקי יהיו מבסוטים מהתקפת הקבוצה השנה: הם מקום שני במדינה באחוזי ריבאונד התקפה עם 37.4%, שמאפשרים להם לתקן את ההחטאות שלהם. במחלקה הזו עושה אוסקר צ'יבווה את מירב הנזק ההתקפי שלו ועם מימדים כמו שלו, טבעי שהוא יצטיין שם. חלק מהריבאונדים הללו מוסברים ע"י בחירת זריקות קרובות יותר לסל: הווילדקאטס מדורגים 350 במדינה בתדירות השלשות שהם לוקחים (28% מהזריקות), כשגארדים כמו סאהביר וויהלר ובמיוחד האיש המדובר ביותר (ומקושר חזק מאוד לניקס) במכללה, טיי טיי וושינגטון, זורקים פלואוטרים באחוזים גבוהים יחסית- כשהם יוצאים החוצה, הגבוהים נמצאים קרוב לסל כדי לתקן.

סטטיסטית, ההגנה של קנטאקי טובה מאוד מבחינת המדדים המתקדמים: מקום 25 במדינה עם 94 נקודות ספיגה פר מאה. אך ההגנה שלהם בקושי כופה איבודים, מתירה אחוזי שדה סבירים, בקושי חוסמת או מהווה התנגדות גדולה מדי באיזור הטבעת. הם כן עובדים יפה בריבאונדים בהגנה כמו בהתקפה (ההשפעה של הצ'יבווה כאן עצומה, הוא חצי צב נינג'ה חצי זאיון, רק שהוא משחק) והיריבות שלהם כמעט ולא הולכות לקו נגדם. החוזקות הללו יעזור להם בטורניר- שליטה בפוזשנים עוזרת כשהשלשות לא נופלות (או מורמות) בצד השני.

המלצת צפייה:

מישיגן סטייט ספרטאנס: עדיין הגוף החזק במישיגן

אם הייתי שחקן תיכונים בכיר במישיגן בשנה שעברה והייתי צריך לבחור איפה לשחק בקולג' בין הירוקים לצהובים, הייתי בוחר במישיגן סטייט: הם אוהבים מאוד לשתף את הכדור כשאחוז הסלים מבישולים שלהם הוא 61.7%, 14 במדינה. הם לא זורקים הרבה שלשות אך יש להם קלעים נפלאים- 5 מתוך 6 שחקני הרוטציה המובילים שלהם (בדקות משחק) קולעים 37% ויותר מדאונטאון. יוצא הדופן הוא הפרשמן מקס כריסטי שמתחמם מרחוק לאחרונה ויכול ליצור גם במיד ריינג'. עוד סיבה לבחור בספרטאנס היא היציבות היחסית שהייתה להם במהלך העונה לעומת האכזבות של מישיגן וולברינס השכנה שהשעתה את המאמן שלה וכושר רע של הווינג הפרשמן קיילב יוסטן (קצת עליו מאת ערן כאן) מנעו מהם להתחבר וליצור מומנטום.

ההגנה של טום איזו וחניכיו עדיין נמצאת ברבעון העליון מבחינת יעילות (56 במדינה) עם 97 נקודות ספיגה פר מאה אך היא רמה או שתיים פחות מההגנות שסקרנו עד עכשיו. לירוקים כן יש נוכחות הגנתית ברמה גבוהה בצבע עם אחוז חסימה (הכנס בדיחה פוליטית כאן) של 13.8%, מקום 24 במדינה (קובי!), עם הביגמן מרכוס בינגהם שאחראי לרוב הגגות שמישיגן בונים על המגרש. משחק הפנים החזק שלהם מתבטא גם באחוזי הריבאונד, 53.3% מההחטאות נלקחות על ידיהם, המספיקים למקום 56 גם כן.

קנזס ג'ייהוקס: קצת מכל דבר

בדומה להרבה קבוצות אחרות, אחת הדרכים הטובות ביותר של קנזס להשיג נקודות היא ריבאונד ההתקפה. דייויד מקוררמק הוא החשוד המיידי בקבוצה שמנקה 32.4% מהזריקות שהיא מחטיאה, 45 במדינה. גם כריסטיאן בראון והפורוורד ג'יילן ווילסון (שחקן חמישייה חשוב) עוזרים בניקוי הלוחות בצד הזה של המגרש. משחק הפנים שיש לה מתבטא בווינגים סלאשרים מצוינים כמו בראון ואבא'גי (שבשקט בשקט זורק 7 שלשות במשחק על 41.1%) אך הריווח שלהם בינוני: מקום 66 במדינה באחוזים לשלוש (36.1%) אך רק מקום 276 בתדירות הזריקות משם (33.8% מהזריקות שלהם).

בהגנה הסיפור פשוט. אני לא מכיר את הסכמות של קנזס (שוב, לא ראיתי יותר מדי משחקים השנה) אך אני יכול להגיד שהמוניטין של בראון ואוצ'אי אבאג'י הם של מגנים אישיים טובים, אתלטיים וארוכים בדיוק כמו שאנחנו מכירים אותם. דייויד מקוררמק מתפקד כגבוה יחיד ללא ביגמן מחליף אמיתי ולראיה- יש לו את הדיפנסיב רייטינג הטוב ביותר מבין הג'ייהוקס. גם השחקנים המשלימים סבירים בהגנה ובסיכום הכללי זה מוביל אותם להגנה יציבה-וטובה-מאוד אך לא ספקטקולרית במיוחד במקום ה-32 במדינה עם 95 נקודות עגולות פר 100.

המלצת צפייה:

גונזאגה בולדוגס: משרד הפנים

הזאגס הם אחת הקבוצות היחידות במדינה שיכולות להריץ פיקנרול בין שני שחקנים הפנים שלה (בעגה המקצועית: 45 pick and roll). לדרו טימי את צ'ט הולמגרן יש את יכולת המסירה, הכדרור והאיום מהמיד ריינג' (במקרה של צ'ט גם מדאונטאון) כדי לפרק את השומרים האיטיים שלהם. גם אנדרו נמבהארד יכול להצטרף לחגיגה כשהוא מקבל פיקנרול/פופ מאחד/שני הגבוהים (כן, זה עד כמה הקבוצה ורסטילית) ובסוף הוא יכול למצוא את ההחלטה הנכונה. כשבפרימטר עומדים צלפים כמו ג'וליאן סת'רוטר, ראסיר בולטון ונולאן היקמן, הכל נעשה קליל יותר ומוביל לאופנסיב רייטינג השני בגובהו במדינה, 121.5 נקודות.

היכולות של צ'ט בהגנה מגוונות לא פחות בהתקפה. האורך החייזרי שלו מאפשר לו להתאושש (יעני recover) מכל סיטואציה שעוברים אותו וכמובן להגן על הטבעת עם יכולת החסימה העילאית ומתנשאת שלו (ברצינות, ראיתי את צ'ט המון השנה ובכל משחק יש לו מספר רגעים שהוא תופס את שחקני ההתקפה בהלם כשהוא חוסם זריקה שבדרך כלל הם מרימים בקלות). כמו כן, הורסטיליות של צ'ט עוזרת לטימי לקחת את המשימה הקלה ביותר בהגנה. שחקן הספסל אנטואן ווטסון הגבוה עושה עבודה מצוינת גם הוא בצד האפור ומאפשר למאמן מארק פיו (אולי הטוב במכללות כיום) לשים 2 ביגמנים על המגרש בכל רגע נתון ולנעול את איזור הטבעת. הדבר מתבטא גם במספרים (20 באחוזי החסימה, 2 באחוזי הריבאונד) של הקבוצה.

המלצת צפייה:

וילאנובה ווילדקאטס: לשכלל את השיטה

קואוץ' ג'יי רייט הוא מאמן מכללות מצליח ומוערך שמשחק בשיטה מודרנית מאוד. נובה לקחה את הטורניר של 2018 באמצעות הנעת כדור וספייסינג של 5 אאוט (כל חמשת השחקנים מתמקמים מעבר לקשת ומהווים איום מהטווח). השיטה נשמרה גם בעונה הנוכחית, שם ששת שחקני הרוטציה הבכירה שלהם זורקים שלשות בקביעות יחסית ולכן הם במקום ה-48 באחוזים לשלוש במדינה (36.6% מכובדים) ובמקום ה-33 בתדירות זריקתן (45.8% מהזריקות). מצד שני, כל זב חוטם יודע שלמשחק המודרני יש שני רבדים- ספייסינג וקצב (Pace and Space). הריווח ישנו, אך הקצב נעדר: הווילדקאטס משחקים בקצב של 63.3 פוזשנים במשחק, במקומות האחרונים בהחלט בקולג' בסקטבול. רייט שינה פאזה בעקבות הכשלונות האחרונים במרץ כדי להכין את קבוצתו לקצב הנמוך יותר שיהיה בטורניר. ההימור השתלם והקבוצה מדורגת שישית במדינה בדירוג התקפי עם 119.5.

הנה אחת הסטטיסטיקות המוזרות שמצאתי לאחרונה: אף שחקן תכול לא חוסם יותר מ-0.7 פעמים במשחק אך הקבוצה מדורגת 51 באחוזי החסימה שלה עם 10.6%. ההגנה המתחלפת שרייט מיישם קשורה מאוד לפרסונל שלו ודיברנו על זה בפעם הראשונה שדיברנו את הקבוצה כאן. ממליץ בחום לבדוק שוב את הפוסט, הוא ילמד אתכם כל מה שתצטרכו לדעת.

אפילוג קצר:

סיימנו לסכם את סגנון המשחק של חצי מהקבוצות עליהן דיברנו במהלך החודשיים האחרונים. בשבוע הבא נשלים את המלאכה עם החצי השני ובנוסף נזכיר כמה מועמדות מעניינות לסינדרלות (בלעדיהן, זה לא באמת ריקוד גדול אם אחת הנערות המקובלות לא עשתה דרמה גדולה מאחד הבחורים השקטים וחזרה מהנשף מוקדם ובבושת פנים).

חכם סיני עתיק אמר פעם: "כדורסל המכללות הוא ספורט כמעט לא רלוונטי באחת עשרה וחצי חודשים של השנה, רק טהרני כדורסל אמיתיים ואנשים עם קשר רגשי חזק לקולג' שלמדו בו יעקבו אחריו. אך בשבועיים המטורפים בהם מתרחש הטורניר והאקשן זורם כמו נהר, כדאי לכם להבין מי נגד מי". אני לא מכיר את החכם הסיני, אך אני מאמין שהוא צדק.

רק עוד 4 ימים עד הבראקטים ו-8 עד שהמוזיקה מתחילה והקבוצות עולות על הרחבה (נו טוב, פרקט)!