סוף שבוע רגוע – סיכום שלב הווילדקארד בNFL

מאת צוות הופס פוטבול: רביב פייג ויאן מלניקוב

דיבווווו

סיכום שבוע הווילד קארד.

ראשית כל התנצלות: המדור וכמו כן רוב אמצעי התקשורת, פמפמו את סוף השבוע הזה כעמוס משחקים חזקים ומאצ'אפים מעניינים. הנרטיב שנמשך לכל אורך העונה, Any given Sunday, ובו הכל יכול לקרות כל סוף שבוע נתון, וכן הליגה שוויונית מאי פעם, כנראה שמיצה את עצמו בעונה הסדירה.
הגדלת מספר המשתתפות בפלייאוף ל14, הצליח, במקרה הזה ,רק לתת צ'אנס לקבוצות שכנראה לא ממש צריכות להיות שם.
ולכן, למרות שניסינו לדבר על ליבם, לא עזר אפילו שאמרנו שאנחנו מהופס פוטבול, וקיבלנו ארבעה משחקים חד צדדיים ושלא לומר, משעממים,  מתוך ששת משחקי הווילד קארד.
ההבדלים בין הקבוצות הבאמת איכותיות וחזקות,  ובין אלו שזכו מהספק, התחדד במהלך המשחקים, וחלקם דמו אפילו למשחק של מקצוענים נגד קבוצת ליגה ב.
טוב, לפחות סיננו את המוץ מהתבן ונקווה לשבוע דיוויזיונל חד יותר וצמוד יותר.

באפלו בילס – ניו אינגלנד פטריוטס 17:47

שנים של תסכול, שנים של להיות כינור שני ושלישי בבית לקבוצה של ביל בליצ'ק, ושנים של חוסר יכולת לעבור את החומה שנקראת הניו אינגלנד פטריוטס של טום בריידי, התפרצו בבת אחת במשחק הקפוא בצפון מדינת ניו יורק.
הבילס, למרות כמה מהמורות לאורך הדרך בעונה הסדירה, הרגישו שזה הזמן שלהם, שיש פה סיכוי לחילופי גוורדיה בצמרת הAFC מזרח.
ולשם כך הם שיחקו את המשחק המושלם.
כל דרייב של ג'וש אלן (21/25 ל308 יארד ו5 ט"ד) לאורך כל המשחק הסתיים בניקוד עד לדרייב האחרון בו הסתדרו במערך ניצחון. דווין סינגלטרי הגיח פעמיים לאנד זון ודשון נוקס קלט 2 משלו. הבילס חגגו על הפטריוס.
יש רק 461 מיילים בין אורצ'ד פארק, ניו יורק, לפוקסבורו, ניו אינגלנד שנמצאים כמעט בקו רוחב אווירי ישר אחת מהשניה. אבל נראה שהקבוצה האורחת לא ממש הצליחה לתפקד בקור הקיצוני ששרר בביתם של הבאפולוס. טמפרטורה ממוצעת של 15- מעלות צלזיוס הקפיאה את מאק ג'ונס (24/38 ל232 יארד, 2 ט"ד ו2 חטיפות) ואת הגנת הפטריוטס, שבסדיר, נחשבת לאחת הטובות בליגה.
ביל בליצ'ק הצליח להשיג הרבה עם הק"ב הטירון ואולי יזכה להצלחת פלייאוף בעתיד. אבל ערב שבת היה כולו שיעור כיתת אומן של שון מקדרמונט.
באפולו מתקדמים לשלב הבא שם יחכה להם מבחן קשה בהרבה מול קנזס צ'יפס.

משחק התקפי מושלם, ג'וש אלן
פיצ'מג'יק

טמפה ביי באקנירס – פילדלפיה איגלס 15-31

קבוצה נוספת שנראה שזכתה מן ההפקר וזכתה להתעללות בשלב הראשון של הפלייאוף, היא הפילדלפיה איגלס.
התקוות של האוהדים בירוק שג'יילן הרטס יצליח להפתיע, לייצר בעזרת האתלטיות שלו מאצ' אפ בעיתי להגנת הבאקנירס, התבדה מוקדם מאוד במשחק.
הרטס (23/43 ל258 יארד ט"ד ו2 חטיפות), כראוי אולי לק"ב טירון במעמד ראשון של פלייאוף, נראה אבוד על המגרש לאורך רוב במשחק ולמרות התאוששות קלה ברבע הרביעי, כשהבאקס הורידו את הרגל מדוושת הגז עם יתרון שך 31-0, לפילדלפיה לא היה סיכוי.
הגנת הבאקס הצליחה לעצור את אספקט הריצה של הק"ב הצעיר והפיגור המוקדם הכריח את העייטמים לזנוח את תוכנית המשחק המקורית ולנסות לסגור את הפער דרך האויר. זה לא ממש הצליח.
וטום בריידי, ובכן, מה אפשר לומר על הק"ב בן ה-44. הוא ראה כבר הכל, הוא עשה כבר הכל, כמה וכמה פעמים, והוא בעונת פריחה שגורמת לתהות אם הוא עשה עסקה עם השטן ואיך אני משיג אחת כזו גם.
בריידי עם 29 השלמות מ37 מסירות ל271 יארד ו-2 ט"ד, לא מוריד הילוך בדרך לעוד תואר אפשרי ושבוע הבא ינסה לעבור גם את הראמס להתנגשות טיטאנים. ומתיו סטאפורד הוא לא ג'ילן הרטס ושון מקווי הוא לא ניק סוריאני. יהיה מעניין.

מי בעל הבית? טום בריידי

דאלאס קאובויס – סן פרנסיסקו פורטי ניינרס 23:17

לפחות היה משחק אחד שמילא לחלוטין את הציפיות ממנו. היריבות ההיסטורית בין סן פרנסיסקו לדאלאס התחדשה ביום ראשון האחרון וכראוי ליריבות קלאסית ורבת מעללים, גם המשחק הזה סיפק כמה אירועים שידוברו ביותר השבוע, ומצטרף לפנתיאון הקלאסיקות של הNFL.
למרות שסן פרנסיסקו מגיעה עם שלל בעיות והתחמקה אל תוך הפלייאוף עם ניצחון לא פחות מניסי בשניה האחרונה של העונה הסדירה שלה, ולמרות שהתקפת דאלאס, בעיקר באויר הייתה אמורה לחשוף את כל הבעיות של הקבוצה מהמפרץ, היו דווקא אלו האורחים שהתחילו חזק את המשחק עם דרייב מושלם ונקודות ראשונות מט"ד בריצה של איליי מיטשל.
הגנת הניינרס, שמדורגת שלישית בליגה, נחתה גם היא בכושר מצויין, אימללה את חייו של דאק פרסקוט עם 5 סאקים, לא נתנה לו לנשום רוב המשחק ושיתקה את התקפת הריצה ואת התופסים המוכשרים של דאלאס.
השליטה הזו נמשכה שלושה רבעים כשהניינרס, ממרומי יתרון של 23-7, כולל ט"ד נוסף בריצה של דיבו סמואל שהגיח ל26 יארד במהלך הראשון לאחר חטיפה של פרסקוט (23/43 ל254 יארד, ט"ד באויר, ט"ד בריצה וחטיפה) היו יכולים לסגור את המשחק ולנצח בקלות יחסית.
אבל אז, סן פרנסיסקו נזכרו שהם לא יכולים לתת לאוהדים שלהם ללכת לישון בלי כמה התקפי לב, וד"ר ג'ימי הפך למר ג'קילרופולו כשפיספס כמה שחקנים פתוחים לחלוטין ואחד הפסיפסוסים האלו גם סידר לדאלאס חטיפה במיקום נוח.
פרסקוט לקח את הכדור לאנד זון והמשחק הצטמצם ליתרון של 6 נקודות לאורחים.
בדרייב האחרון שלהם, עם פחות מ-2 דקות על השעון, סן פרנסיסקו ניסו לסגור עניין עם הורדת הזמן מהשעון ובמצב של דאון שלישי ו10, סופרסטאר דיבו מצא פתח צר לעבור דרכו, הגיע עד לקו הדאון הראשון, התמתח קדימה ו…3 בדיקות מדוקדקות של מיקום הכדור קבעו שחסר לו כאינץ' בודד לדאון ראשון.
בכל זאת קייל שאנאהן החליט ללכת על ק"ב סניק בדאון רביעי ןהנסיון היה מוצלח. אבל השמחה הייתה מוקדמת מדיי כשהתברר שהתאקל טרנט וויליאמס שהיה בתנועה, לא הספיק להתייצב על הקו לפני הסנאפ.
הניינרס בעטו את הכדור לדאלאס עם 40 שניות על השעון.
הדרייב המכריע של פרסקוט התחיל מצויין כשההוא חותך את הגנת הניינרס לצידי המגרש וחוסך זמן. עם 14 שניות על השעון, הגנת הניינרס משנה טקטיקה, סוגרת הרמטית את צידי המגרש ומפתה את דאלאס לאמצע המגרש.
מייק מקארתי בולע את הפיתיון ומחייג מהלך ריצה גוזל זמן של כ24 יארד של דאק לאמצע המגרש.
התקפת דאלאס ממהרת להסתדר בקו ההתקפה החדש כדי לעשות ספייק לכדור, אבל שכחו דבר אחד. הכדור חייב לעבור דרך ידיים של שופט ולהיות מונח על ידו על קו הסקרימג' החדש.
השופט האחורי דופק ספרינט כדי למצב את הכדור ונתקע באמצע בפרסקוט וקו ההתקפה שכבר עומדים ערוכים על הקו. שניות יקרות מבוזבזות וכשהסנאפ יוצא, זה כבר מאוחר מדיי.
סן פרנסיסקו הצליחו להתגבר על פדיחה הורגת משחקים נוספת של גארופולו (16/25 ל172 יארד וחטיפה) ועל פציעות במחצית השניה של ניק בוסה ופרד וורנר, ויוצאת עם הW בדרך לטנדורה הקפואה להתמודד מול אהרון רודג'רס והפאקרס.

stay classy Dallas

סינסינטי בנגלס – לאס וגאס ריידרס 19:26
בין אם באשמתם ובין אם לא, שופטי המשחק הפכו לחלק מרכזי בשני המשחקים שדווקא לא הסתיימו בתבוסה מהדהדת. לפחות במקרה של ג'רום בוגר והצוות שלו, אפשר בהחלט להפנות אליהם כמה אצבעות.
עם כשתי דקות לסיום הרבע השני, כאשר הכדור אצל סינסינטי בדאון שלישי ו-4 ברד זון, ג'ו בורו ברח מהפוקט לצד ימין שלו וקיווה למצוא איש פנוי באנדזון. לבסוף היה זה טיילר בויד שתפס את הכדור לט"ד, רק ששריקה נשמעה במהלך תעופת הכדור. נראה היה שאחד מהשופטים קבע כי בורו דרך על הקו הלבן ויצא מהמגרש, אך לאחר המהלך, דיון בין השופט הראשי לשופט השורק הביא לקביעת המהלך כטאצ'דאון. לפי חוקי ה-NFL, שריקת שופט בשוגג בזמן מהלך פוסלת אותו ומכריחה לשחק אותו שנית. אך במקרה זה, שופטי המשחק ובוגר בראשם החליטו פשוט להתעלם. הבנגלס עלו ליתרון 20:6, הריידרס הספיקו לענות בט"ד משלהם לפני ההפסקה, והמשחק פשוט נמשך.
סינסי הייתה דומיננטית במיוחד בשלבים המוקדמים של המשחק, אבל לא הצליחה להמיר זאת ללוח התוצאות. הדרייב ההתקפי הראשון שלה ארך 75 יארד והסתיים בט"ד לידי הטייט אנד סי. ג'יי יוזומא, ולאחר מכן טריי הנדריקסון הוציא את הכדור מידיו של דרק קאר וסידר לג'ו בורו 15 יארד בלבד מהאנדזון. התקפת סינסי הצליחה לצבור רק 3 נקודות כאן, וכך גם בדרייב הבא, שהתחיל בקו 45 היארד של וגאס לאחר פאנט שנבעט מעומק האנדזון שלה.
הקושי של הבנגלס להפוך שערי שדה לט"ד לא עלה להם במשחק, מכיוון שהריידרס נתקלו בקושי דומה. שלושה ט"ד בלבד הובקעו במשחק לעומת שמונה שערי שדה, והמשחק הלא רע של שני הקווטרבקים היה גם לא נקי במיוחד. איכשהו, הצליחה לאס וגאס להישאר קרובה, ורק חטיפה שזרק דרק קאר על הגול ליין עצרה לבסוף את ניסיון הקאמבק של הריידרס.
סינסינטי חגגה ניצחון פלייאוף ראשון מאז 1992. ומה לגבי השריקה? הגרסה הרשמית של ה-NFL היא שהשריקה קרתה אחרי התפיסה ולא בזמן המהלך. מתעלמים כל הדרך.

זה ט"ד, הכל בסדר.

קנזס סיטי צ'יפס – פיטסבורג סטילרס 21:42
אנחנו עדיין לא בטוחים במאת האחוזים שהיה מדובר במשחק הפרידה של בן רותליסברגר, אבל הוא ללא ספק גרם לנו לקוות לכך. רק בפיגור 35:7, כששבע הנקודות הגיעו מההגנה, ההתקפה של פיטסבורג החלה לתפקד. גם לצ'יפס לקח קצת זמן להיכנס למשחק, כשחמשת הדרייבים הראשונים שלהם הסתיימו בשלושה פאנטים, חטיפה שהרסה החזרת פאנט ארוכה, ופאמבל שהוחזר, כאמור, לטאצ'דאון, על ידי טי. ג'יי וואט. אבל בשש הדקות האחרונות של המחצית הראשונה הצליחה קנזס למצוא את האנדזון שלוש פעמים, וירדה למחצית כשפערי הרמות בשני צידי הכדור ברורים מתמיד.
אנדי ריד אפשר לעצמו להשתעשע במחצית השנייה. הגארד המחליף ניק אלגרטי תפס טאצ'דאון מידי פטריק מהומס, ובתחילת הרבע הרביעי, ביירון פרינגל הרסיבר תפס טאצ'דאון מידי טראוויס קלסי. מהומס סיים את המשחק עם 404 יארד וחמישה ט"ד לצד החטיפה ברבע הראשון, ובצד השני, בן רותליסברגר סיים עם 44 ניסיונות מסירה, ו-29 השלמות ל-215 יארד בלבד, אך גם שני ט"ד.

כולם נהנים

לוס אנג'לס ראמס – אריזונה קרדינלס 11:34
הציוות של קליף קינגסברי וקיילר מארי, בשנתו השלישית, היה צריך להיות טוב יותר עד עכשיו. באמצע העונה נראה היה שאריזונה מטיילת ב-NFC והייתה אמורה לנוח השבוע. במקום זה, היא סיימה את העונה שלה עם ארבעה הפסדים בחמשת משחקי העונה הרגילה האחרונים שלהם, ועם תבוסה במשחק הפלייאוף הראשון של הצמד.
בניגוד למארי, מאתיו סטאפורד זכה בניצחון פלייאוף ראשון בקריירה. הוא עשה זאת כשהיה צריך למסור את הכדור 17 פעמים בלבד, אם כי מהן הוא השיג את המיטב, עם 13 השלמות ל-202 יארד ושני ט"ד, לצד אחד בריצה (נכון יותר יהיה להגיד בקפיצה). אודל בקהאם, באופן שלא היה צריך להפתיע אף אחד, התעורר מחדש אצל הראמס כשתפס באופן מרהיב את הט"ד הראשון במשחק וגם רשם לטובתו 40 יארד במסירה לקאם אייקרס.
אייקרס הוא כמובן הסיפור הגדול ביותר של המשחק הזה. שישה חודשים לאחר שנפצע בגיד האכילס, שחקן השנה השנייה מפלורידה סטייט השתתף באופן מלא במאמץ הריצה של הראמס, עם 17 נשיאות ל-55 יארד – לצד 13 נשיאות ל-58 יארד של סוני מישל.
גם להגנה המנצחת דרוש אזכור. קיילר מארי סבל למשחק כל המשחק, ולמעשה התאפשר לו לשים נקודות על הלוח רק לאחר שכבר היה בפיגור 28:0. ניסיון שלו להימנע מסייפטי הוביל לזריקה רשלנית תוך כדי נפילה שנחטפה בקלות לט"ד על ידי דיוויד לונג, ועל זה הוא "פיצה" בדרייב הבא עם עוד חטיפה. השורה הסטטיסטית הסופית שלו כללה 19 השלמות מתוך 34 ניסיונות מסירה, 137 יארד ושתי חטיפות. את ניצחון הפלייאוף הראשון שלו יחפש מארי במקום אחר, ואולי עם מאמן אחר.

בשבוע הבא
סוף השבוע של משחקי הדיווז'נל יספק ארבעה משחקים מרתקים במיוחד שיהיה קשה לקבוע. בליל שבת ישחקו לראשונה שתי הקבוצות שזכו בשבוע מנוחה, כאשר בשעה 23:30 שעון ישראל תארח טנסי את סינסינטי ומיד לאחר מכן, בשעה 3:15, אהרון רוג'רס ינסה להשיג ניצחון פלייאוף ראשון על סן פרנסיסקו.
בשעה 22:00 ביום ראשון הראמס יתארחו אצל טמפה למפגש מסקרן במיוחד, והלילה יסתיים עם שחזור גמר ה-AFC מהעונה שעברה, כאשר בשעה 1:30 קנזס סיטי תארח את בפאלו.

נתראה בקרוב עם הקדמה מפורטת ומקיפה יותר, ועם הסיכום בשבוע הבא. חג פלייאוף שמח!

לפוסט הזה יש 25 תגובות

  1. יופי.
    שלב ראשון ללא הפתעות לקראת השלב הבא בו כבר קשה להמר.

    הבעיה הגדולה עם תום בריידי היא שחסר לו התופס הטוב בקבוצה גודווין.
    גם הרץ המוביל שלהם נפצע והם הרבה פחות מאיימים משנה קודמת בטח מול ההגנה של הראמס וההתקפה של הבילס\צ'יפס.

  2. אחלה סיכום. הסיבוב הראשון אכן היה די מביך מבחינת תחרותיות, אבל אולי לטווח הארוך זה ישרת את הליגה (נגיד יתן לקבוצה טובה שעברה פציעות במהלך העונה להיכנס בכל זאת)

  3. תודה על הסיכום. בעונה שעברה קיבלנו משחקים לא רעים בקרבות של 2-7 (באפלו-קולטס היה מצוין וגם סיינטס-שיקגו היה לא רע), ואחרי שגם קרב אחד של 3-6 ואחד של 4-5 לא ממש היו צמודים, השבוע היה פחות צמוד לא בגלל ההוספה של מקום 7, אלא בגלל שהיו קבוצות שלא הגיעו לפלייאוף בכושר הנכון

        1. אני על העגלה של פטריק הקדוש מאז שהיא קיימת ועל זו של טום מאז שעזב את כוחות הרשע, לא רואה טעם לחשוב אחרת – מה שהיה הוא שיהיה..

            1. מבחינתי כל מי שנשאר סבבה שיגיע לסופרבול.. אני לא חובב גדול של הפאקרס אבל מגיע ל-immunized ללכת עד הסוף (ובכל זאת מעדיף את הניינרס החביבים)
              .
              הצד השני הוא בעיקר meh, אני לא חובב הבילס אז שיהיה הצ'יפס

  4. לכל המתלוננים – אז הוסיפו קבוצה אחת לויילד קארד והיא קיבלה בראש.. ביג דיל. אני נהניתי מהתבוסות של האיגלס והסטילרס, ויהיו גם עונות שנודה על כך (כל עוד לא יוסיפו עוד ועוד). גם זה שהמדורגות 4 או 5 קיבלו בראש זה די מקרי ולא אומר כלום על השיטה
    .
    תודה רביב ויאן

    1. מסכים, שכחנו שרק לפני שבועיים הג'טס היו רחוקים בריידי אחד מלנצח את הבאקנירס. אני חושב שהמשחק הבאמת חד צדדי היה של הצ'יפס נגד הסטילרס שלא מצאו שום פתרון להתקפה של קנזס סיטי, כל השאר היה במסגרת המקובלת בליגה. אגב, במהלך העונה כל הזמן התלוננו שמה שזה לא יהיה דופק את הפוטבול עובדה שהנצחונות לא הולכים לפי התחזית, עכשיו שכן הלך לפי הדירוג, גם מתלוננים?

  5. תודה.
    המשפט על רות'לסברגר יהיר ולא לעניין לטעמי.
    קנזס נררו מדהים, הראמס נראו מצוין, וטמפה ביי נראו ככה ככה.
    הייתה פציעה קשה במשחק של הראמס.

  6. תודה על הסיכום המצוין
    .
    אני חושב שהשנה יש פער גדול יותר משנים קודמות בין הטופ טיר לקבוצות שמיד מתחת לזה. בשנים שעברו היו קבוצות הרבה יותר תחרותיות במקום השביעי.
    .
    לי אישית יצא המיץ במשחק נגד הקאובויס. מאמצע הרבע השני דאלאס התחילו לחזור והתחושה שלי הייתה שהולכים הביתה. סיכוי נגד הפאקרס בשבוע הבא יש רק אם כל הפצועים יחלימו והקו יצליח ללחוץ את רודג'רס, אחרת הולך להיות מביך כי הסקונדרי לא ברמה (וגם הקווטרבק).
    .
    חוץ מזה, בשלב הבא יש שני משחקים אדירים ממש. אני צופה מיני אפסטס של הראמס על הבאקס ושל הבילס על הצ'יפס אבל אני צופה גם שאני פשוט טועה בכל התחזיות שלי. גם המפגש של בורו והבנגלס מול הטייטנס מסקרן מאוד, הנרי ישחק בכלל?
    ככה או ככה – יהיה אש!

  7. איך שהבילס נהנו להתעלל בפטריוטס, לא הפסיקו להילחם עד הסיום למרות הפער הגדול.
    למרות התבוסות, טוב שהגדילו את מספר הקבוצות בפלייאוף, זה עשה רק טוב לליגה הסדירה.

  8. הכותרת שלי? הבילס השאירו את ביל בלי צ'ק.
    איזה משחק יא וואראדי, ובאמת שהיה נראה שהפטריוטס עוד שמה, אבל הבילס? כל מהלך בונבוניירה, ועוד בתנאים הארקטיים שהכדור חלקלק והשחקנים קפואים. וזה לא שהבילס לא סבלו, אבל לא הראו את זה. ב(עוד) עונה שבה הקבוצות המובילות של הסטייט מתבזות להן בביתן בניו ג'רזי, הקבוצה היחידה שבאמת משחקת בניו יורק הראתה מה זה פוטבול. מלחמה על כל כדור, גלדיאטורים בשלג, ריצה, הגנה לא מתפשרת. באמת תענוג.
    האיגלס והסטילרס באמת לא היו חלק מהאירוע. בנקודה מסויימת במשחק של הצ'יפס הלכתי להכין ארוחת צהרים ומהמרקע אני שומע "טאצ'דאון צ'יפס" איזה שלוש פעמים ברציפות כאילו המשחק נתקע בלופ, בזיון וחבל. דבר שכן מעניין הוא שגם הבאקנירס וגם הצ'יפס לא שלחו את בריידי ומהומס לנוח בחצי למרות היתרון הדי ברור ולמרות העונה הארוכה והמשחקים שנכונו להם (ולמרות שההגנה של האיגלס הורידה את בריידי כמה פעמים לדשא). לא יודע מה זה אומר, אבל מעניין.
    כל מילה על הנצחון של הניינרס מיותרת, אין שמחה כשמחה לאיד, ולראות את הקאובויז מתבזים ככה היה שווה הרבה, ועוד לקבוצה שיש לי מקום חם בלב אליה? תענוג. והכמעט-כמעט-אופס-יצאנו אהבלים בסוף רק הוסיף את הדובדבן על העוגה הנהדרת שנמרחה בפרצופו של ג'רי ג'ונס.
    בקרב ה"מבחינתי ששתיהם יפסידו" נצחו הראמס, שהם הlesser of two evils מבחינתי, אבל זוכרים שבנקודה מסויימת הקארדינלס היו בלתי עצירים? איך שעונה מסתובבת לה
    הבעסה עכשיו היא השלב הבא, שני משחקים שבהם לא ממש אכפת לי מי תעוף מול שני משחקים בהם אני בעד שני הצדדים. לא פייר.

  9. קודם כל – תודה על הסיקור. המשחק בין דאלאס לסן פרנסיסקו היה מעניין משום הטיית הבית של המאזנים- דאלאס עלתה מה-nfc מזרח הפח עם מאזן 6:0 בתוך הבית, בעוד שסן-פרנסיסקו עלתה מבית ה-nfc מערב שהיה בית המוות בתור הקבוצה השלישית מהבית הזה. ייתכן ויש יתרון בלשחק בבית חזק מאוד, שאתה טוב יותר ממה שהמאזן שלך מראה.
    מהנקודה הזו, יהיה אולי מעניין לבחון את כל המשחקים, כי בכולם יש מקרה של נציגת בית חזק מול נציגת בית חלש, ובעיקר יסקרן אותי, גם באופן אישי, לראות את סינסי נגד טנסי (במיוחד אם דריק הנרי חוזר) – קבוצה שעלתה מבית חזק (עד מחזור 14 כולן היו במאזן חיובי) לעומת קבוצה שעלתה מבית עם יוסטון וג'קסונוויל (והקולטס הבינוניים), וההפרש במאזנים לא גדול – בסה"כ 2 ניצחונות, אבל שבוע החופש כל כך מכריע וצריך לראות אם הפצועים שלנו חוזרים ואם הנרי חוזר בצד השני (ומתאים שדווקא מולנו חוליו ג'ונס יתן משחק וינטג').

כתיבת תגובה

סגירת תפריט