הפוסט יתמקד במשחק השישי ההיסטורי שהיה אתמול;
לפני כן בכמה מילים על 5 המשחקים שקדמו לו:
נפו פתח בלבן במשחקים 1 , 3 , 5 , ובחר בכל פעם לשחק סולידי. הפתיחה היתה ספרדית, אחת הפתיחות הנחקרות בתולדות השחמט. שני השחקנים הכירו את ההסתעפויות וניטרלו זה את זה, מה שהביא לעמדות סימטריות שאף אחד מהצדדים לא יכול היה להטות לטובתו.
במילים אחרות, נפו במשחקי הלבן שלו בחר לשחק ללא סיכונים, וגם ללא שאיפה מיוחדת להשיג בהם יתרון כלשהו.

קרלסן פתח בלבן במשחקים 2, 4 , 6, ובחר בהסתעפויות פתיחה הרפתקניות שנותנות סיכויים וסיכונים לשני הצדדים.
במשחק 2 זה כמעט עלה לו ביוקר, כשבעמדה סבוכה פספס ולא דייק, ונקלע לבעיה. למזלו נפו לא זיהה את ההזדמנות להשיג יתרון שיכול היה להכריע את המשחק לטובתו.
גם במשחק 4 התקבלה עמדה סבוכה ולא סימטרית, אך כזו שהסתיימה לבסוף בתיקו עקב הדיוק ואיכות משחקם של שני השחקנים.

פירוט נוסף על הדו-קרב נתתי בפוסט הקודם.

הדרמה התחוללה במשחק מספר 6:
קרלסן פתח הפעם ד4 (עשה זאת גם במשחק 2 , אך במשחק 4 הפתיע עם ה4).
הפתיחה היתה דומה בסגנון לקאטאלונית, בדומה למשחק 2 ההרפתקני, אך קרלסן בחר בסדר מסעים לא אופייני שהכניס את המשחק לטריטוריה לא ידועה.

לקראת המסע ה 40 נוצר דוחק זמן רציני (שכן, השחקנים צריכים לסיים חלק זה תוך שעתיים). ואכן נפו שגה במסע ה 30 מה שאפשר לקרלסן ליצור יתרון גדול ומבטיח, שאותו שמט האלוף לאחר שני מהלכים ואיפשר דווקא לנפו ליצור יתרון נאה משלו. גם נפו שמט בדוחק זמן את היתרון המבטיח שלו תוך מהלכים ספורים, ואז ביצע שגיאה נוספת (במסע ה 38), מה שנתן לקרלסן יתרון גדול שוב. האלוף לא דייק גם הפעם עם דקה אחת בלבד על השעון ומסמס את היתרון המבטיח שקיבל.

המשחק עד כאן היה אמור להגיע ליתרון משמעותי של אחד הצדדים אך כששקע האבק לאחר 40 מסעים(שלקחו 4 שעות) נוצר סיום לא סימטרי, אך כזה שהמחשב מעריך כשקול ושוויוני בהנתן משחק אופטימלי של שני הצדדים.
ביקורת הזמן הבאה היתה במסע ה 60, שאליו הגיעו שני המתמודדים אחרי כ 6 שעות של משחק מרתוני. העמדה היתה עדיין שוויונית אך מאתגרת ולא סימטרית, מהסוג שקרלסן שאף אליו במשחקי הלבן שלו.
לכל צד שלושה רגלים, אך לקרלסן שני צריחים נגד מלכה, ופרש מול רץ חזק.
כמו כן מבנה הרגלים של האלוף היה טוב יותר.

בשלב הזה כל שחקן קיבל 15 דקות נוספות עד לסיום המשחק, ובנוסף עוד 30 שניות בונוס לאחר כל מהלך. כל זה הפך את המשחק לקצב ראפיד, שהוגבר עד מהרה לבליץ.
בסביבות המסע ה 80 קרלסן המיר (או הקריב) צריח תמורת שני רגלים חלשים ורץ.

הסיום שהתקבל עד מהרה היה בלתי שיגרתי: צריח, פרש ושני רגלים מול מלכה.
המחשב העריך זאת כשוויון, אך בפועל עמדה כזו מציבה אתגרים רבים לצד עם המלכה שצריך לדייק שוב ושוב כדי לשמור על התיקו, וכל זאת כשהמשחק נכנס לשעתו השמינית (!) ומשוחק בקצב בליץ.

לקח לקרלסן מעל 25 מהלכים נוספים עד שקידם לראשונה את אחד הרגלים (במסע ה 110), גם כאן נדרש עדיין דיוק רב משני הצדדים, ולנפו היו עדיין סיכויי תיקו למרות מספר פספוסים.

בשלב הזה השעון בדובאי הראה שאנו אחרי חצות, מה שאומר שהמשחק שוחק על פני שתי יממות.
אי דיוק נוסף של נפו במסע ה 119 הותיר אותו בעמדה קשה יותר, ומספר שגיאות החל מהמסע ה 124 (בדוחק זמן חריף מאד ובעמדה לא פשוטה שקשה להגן עליה), עלו לו במשחק.

קרלסן מנצח ועולה ליתרון של 2.5 – 3.5 במשחק השישי.
בצעירותו האלוף היה ידוע ביכולתו לסחוט סיומים שנראים כתיקו ולהפיק מהם סיכויי ניצחון מפתיעים ולהכריע משחקים.
הפעם זה קרה במרתון ששבר את השיא של המשחק הכי ארוך (136 מסעים) במסגרת דו קרב לאליפות העולם, שיא שהיה קיים משנות ה 70 (קרפוב- קורצ'נוי).

זה גם הניצחון הראשון של קרלסן במשחק קלאסי בדו-קרב מאז משחק 10 מול קריאקין לפני חמש שנים.

אין הרבה זמן לנוח, וכבר היום נפו פותח בלבן במשחק 7, וצריך להחליט אם הוא מעדיף לנתב את המשחק למחוזות הסולידיים כמו במשחקי הלבן הקודמים שלו, לסיים בתיקו זריז, לנוח, להסדיר דופק, ולהתארגן לאחר יום המנוחה מחרתיים, או שהוא מנסה כבר היום לקחת סיכונים בלבן שכן במצב החדש הוא צריך להשיג ניצחון.