נבחרי חצי העונה ב-NFL/ צוות הופס פוטבול

מאת: יניב שושני, עידו רבינוביץ', רביב פייג ושחר דלאל

העונה המוזרה של 17 המחזורים שיבשה גם לנו את השעון הפנימי וסיכום חצי העונה שלנו מתפרסם בשבוע איחור. שמונה מחזורים נותרו לעונה הסדירה, והרבה מאוד עוד פתוח (מישהו יכול להגיד בנקודה הזאת מי המועמדת המובילה לקחת את הסופרבול?), אז החלטנו שזה זמן טוב לעשות הפסקה ולסכם את מה שהיה עד כה.

MVP – קיילר מארי (אריזונה קרדינלס)
פשוטו כמשמעו, שחקן הכי חשוב לקבוצתו כרגע, כמעט בלתי מנוצחים איתו ובינוניים מאוד בלעדיו. הקפיצה שקליף קינגסבורי השתוקק לה.


היה ברור שההצלחה של קליף קינגסברי ב-NFL תהיה תלויה ביכולת של מארי להביא לידי ביטוי את התקפת האייר רייד שלו, ואחרי שלוש שנים אנחנו סוף סוף רואים את התפוצצות הכישרון שלו. זה לא רק המקום הראשון ב-NFC, זה גם היכולת לעשות מכלום משהו ולמצוא את היתרונות הקטנים שיהפכו את הקבוצה שלו מנצחת. אולי השחקן שהכי מתאים לשיטה בה הוא משחק מאז ג'ו מונטה והתקפת החוף המערבי.

עוד קיבלו קולות:

  • ג'וש אלן (בפאלו בילס) – ההשפעה של אלן על התקפת הבילס היא משמעותית ביותר, הן מבחינת המנהיגות הבלתי מעורערת שלו, והן מבחינה ססטיסטית, כאשר מלבד 19 ט"ד במסירה, הוא רושם עוד 322 יארדים על הקרקע, שהם כמעט 30 אחוזים מסך היארדים של הקבוצה, ומקנח ב-3 ט"ד בריצה מתוך ה-7 של הקבוצה. ככה נראה MVP.
  • ג'ונתן טיילר (אינדיאנפוליס קולטס) – הקולטס אמנם הצליחו לנצח רק את הקבוצות החלשות בליגה אבל כל פעם שטיילור רץ מעל 100 יארד, הם ניצחו. והקבוצה מתחילה לסמוך עליו יותר ויותר. סביר להניח שאם הנרי לא היה נפצע, הוא היה לוקח ת התואר הזה ובגדול, אולי אפילו שחקן השנה וMVP של הסופרבול, אבל רצה הגורל והנרי מחוץ למרוץ ותורו של טיילר לזרוח. לקח לטיילר 2 משחקים נוספים לסגור את פער היארדים על הנרי, אבל הוא עשה את זה ב60 נסיונות פחות. כלומר ממוצע של 5.81 לנשיאה לעומת 4.27 של הנרי. וכל זאת ללא הממדים של הנרי ועם קו התקפה מדורג דומה לזה של טנסי.

שחקן ההתקפה – קופר קאפ (לוס אנג'לס ראמס)
עונה מפלצתית של התופס מלוס אנג׳לס שבנה מערכת יחסים אדירה עם מתיו סטאפורד, שובר שיאי יארדים וייאלץ לקחת על עצמו אפילו יותר לאחר הפציעה של רוברט וודס.


הוא כבר לא חדש בליגה (עונה חמישית), אבל העונה הוא התפוצץ בצורה בלתי רגילה, וכבר אחרי 10 משחקים שחזר את העונה הטובה ביותר שלו בקריירה (2019). האם הוא יהיה הרסיבר הראשון בהיסטוריה שמגיע ל-2000 יארד בעונה?

עוד קיבלו קולות:

  • ג'ונתן טיילר (אינדיאנפוליס קולטס) – רץ טוב הוא החבר הכי טוב של ק"ב בינוני. זה מה שקרסון וונץ לומד על בשרו השנה. בצורה דומה למה שקרה בטנסי, שהופעתו על הבימה של טראוויס הנרי, הפכה את ראיין טנהיל ואת טנסי לבלתי עצירים, גם קרסון וונץ נהנה מעונה טובה יותר ממה שמגיע לו.
  • טום בריידי (טאמפה ביי באקנירס) – אני כותב את המילים הללו, ומתקשה להאמין ששחקן בן 44 מסוגל בכלל להיות שחקן ההתקפה של הליגה, אבל מה לעשות, ובריידי משחק מדהים, מוביל את טבלת הט"ד במסירה, ונכון לעכשיו הוא בקצב לשבור שיא קריירה של ט"ד לעונה, מדהים.

שחקן ההגנה – טרבון דיגס (דאלאס קאובויס)
איזו חצי עונה מדהימה עוברת על הקורנרבק טרבון, עד השנה האח הפחות מוכר במשפחת דיגס. בכל ששת המשחקים הראשונים של העונה דיגס משיג לפחות חטיפה אחת לפחות, ושתיים מהן הופכות לפיק סיקס. זאת סטטיסטיקה של חצי קריירה, לא חצי עונה.


מזמן לא היה לנו דיפנסיב באקס שהתקפות מפחדות לזרוק לכיוונו. עם כל הכבוד לסאקים ותאקלים, חטיפות משנות משחקים מהקצה אל הקצה. קצת אחרי אמצע העונה עם עוד 7 משחקים לשחק, דיגס עומד על 8 חטיפות. שיא כל הזמנים שייך לנייט טריין ליין, עם 14 חטיפות ונקבע ב1952. במאה הנוכחית, הכי רחוק שהגיעו היו רונדה בארבר, צ'אמפ ביילי ואנטוניו קרומארטי בתחילת שנות ה2000 עם 10 חטיפות לעונה. השחקן הפעיל קסביאן הווארד ממיאמי השיג 10 בשנה שעברה. חוקי המשחק הולכים ומקשים על שחקני קו אחורי לשחק בצורה טבעית ואופורטיוניסטית. דיגס, אם ימשיך בממוצע שלו עד עכשיו, בדרך לנתץ את כל השיאים האלו.


דווקא אחרי עונה גדולה של אחיו, תואר שחקן השנה במשפחה הולך לדיגס הצעיר. שמונה חטיפות מתחילת העונה (שש בששת המשחקים הראשונים) ואיום על השיא של "נייט טריין" ליין מ-1952. בעולם בו הדגש עובר באופן מובהק להתקפות, אין ספק שמדובר בשחקן העתיד בליגה.

עוד קיבל קולות:

  • אארון דונלד (ל"א ראמס). הוא התשובה לשאלה הזו כל שנה, אחד מהשחקנים הכי דומיננטיים בתולדות הענף ולא ניכר כי הוא מתכוון לעצור בקרוב.

מאמן – מאט לאפלור (גרין ביי פאקרס) ושון מקווי (ל"א ראמס)
לפלור
כבר שנה שלישית ברציפות, לפלור מוביל את קבוצתו לראשות הבית באופן מוחץ, ולפאקרס יש את המאזן הטוב ביותר בעונה הסדירה מאז 2019. סגנון הריצה שהוא מוביל אולי לא אופייני לקבוצות של גרין ביי, והשנה ההגנה בכלל טובה יותר מההתקפה, אבל עם תוצאות שכאלה לא מתווכחים, והוא לטעמי המאמן הבולט עד כה בעונת 2021.


עונה נוספת שההתקפה של הפאקרס עם רוג׳רס פשוט נראית פנטסטית. אין מה להוסיף.

מקווי
זה סוד גלוי מאוד שהראמס לקחו החלטה השנה של הכל או כלום, סופרבול או באסט. הראמס ויתרו על כל נכסי הדראפט שלהם כדי לבנות קאדר שחקנים הטובים מסוגם. האם החלטה זו תתגלה כחכמה, או שאוסף כוכבים לא בהכרח יוצר קבוצה טובה? כל זה תלוי בשליטה ובכישרון של מקווי. אבל על דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו את הקרדיט: מה שהוא הצליח לעשות כל השנים האלו עם ק"ב מוגבל וחסר ראיית משחק כמו ג'רד גוף בעמדה, זה פשוט נס. וההחלטה לשלוח את גוף לסיביר ולהביא את סטאפורד במקומו, ראויה לכל שבח. אבל הפרס למאמן חצי העונה לא הולך על מה שעשית בעבר אלא על מה שקורה עכשיו, ולמרות 2 הפסדים כואבים, הראמס הם קבוצה חזקה, שהוכיחו זאת גם במשחקים מול קבוצות טובות. מקווי הוא מאמן חכם שימצא דרך לשלב את התורמים החדשים בצורה יעילה במשחק.


שבוע שעבר הבחירה הזאת היתה נראית יותר ברורה, אבל גם ההפסד הנוסף לקייל שנאהן לא שינה שום דבר (יש קבוצות שפשוט יש לך מצ'אפ מוזר מולן). מקווי מוכיח העונה את מה שכולם חשבו, הוא רק צריך קווטרבק משמעותי כדי להביא את ההתקפה שלו לשלמות, ומאט סטאפורד הוא בדיוק מה שהרופא רשם. עכשיו רק נשאר לראות אם יצליח להחזיר את הקריירה של אודל בקהאם למסלול לפי שיבטיח את תואר מאמן העונה.

רוקי ההתקפה – מאק ג'ונס (ניו אינגלד פטריוטס)
מחזור מכובד של ק"ב היו לנו בדראפט השנה, כולם כישרוניים, כולם מיוחדים ולכולם חזו גדולות ונצורות. אבל רק אחד מהם מצליח בינתיים להוכיח שהמעבר לNFL לא גדול עליו מדיי. אז נכון שג'ונס נכנס לארגון שמנוהל ומאומן מעולה בניגוד לטרבור לורנס או ג'סטין פילדס. אבל היו לו נעליים ענקיות למלא, ותחרות לא פשוטה על עמדת הפותח לפני תחילת העונה עם קאם ניוטון. ג'ונס הסתגל לתפקיד, הוכיח שהוא מסוגל לעשות כל מה שצריך כדי לנצח משחקים ושהוא מתאים לשיטה של בליצ'ק וכל זאת ללא שמות גדולים בעמדת התופסים או הרצים. אמנם להגנה של הפאטס יש תפקיד ניכר במאזן שלהם, אבל ג'ונס נותן להם את היכולת להגיע לפלייאוף.


הק"ב היחיד שבאמת מרשים נכונה מבין מחזור הרוקיז שהגיע עם מלא ציפיות, הוא מבצע את ההתקפה של ג׳וש מקדניאלס מצוין.


ארבעה קווטרבקים נבחרו לפניו בדראפט, ורבים ניבאו לו עונת רוקי קשה בשיטת המשחק של ביל ביליצ'ק, אבל ג'ונס השתלט על עמדת הפותח כבר מהמחזור הראשון ומוכיח לכל המקטרגים שיש עדיין מקום לקווטרבקים כמוהו בליגה.

עוד קיבל קולות:

  • ג'מאר צ'ייס (סינסנטי באנגלס) – את המשחק הראשון שלו ב-NFL מסיים בחירת הדראפט הראשונה של הבאנגלס עם 101 יארדים וט"ד במסירה, ומשם הוא לא מסתכל לאחור. איזה בול פגיעה של מועדון למוד סבל, ויחד עם ג'ו בורו העתיד נראה וורוד לטיגריסים.

רוקי ההגנה – מיכה פארסונס (דאלאס קאובויס)
כמה רוקים אתם מכירים שכבר בעונתם הראשונה מובילים את קבוצתם בתאקלים ובסאקס? פרסונס הוקפץ להרכב הפותח במשחק הראשון של העונה, ואחרי חצי עונה כבר אי אפשר לדמיין את הגנת הקאובויס בלעדיו, עונת רוקי חלומית.


אני מניח שהתחרות פה לא תהיה קשה כשמיכה פארסונס, הליין בקר של דאלאס כל כך דומיננטי ומממש כל הבטחה שצופתה ממנו. פארסונס נכנס בטבעיות לתפקיד, מראה נוכחות בכל משחק וחלק חשוב בסיבה שהגנת הקאובויס מדורגת חמישית בNFL-.

עוד ליינבקר צעיר ואדיר בהגנה של הקאובויז, כיף לראות אותו תוקף את המגרש מצד לצד.

עוד קיבל קולות:

  • פטריק סרטיין (דנבר ברונקוס) – אם אתה מוותר על קווטרבק בדראפט כדי לקחת שחקן הגנה תקווה שאתה פוגע טוב, אחרת המשרה שלך תהיה מוטלת בספק. דנבר נהנו מההפקר כשקרוליינה ויתרה עליו בבחירה הקודמת, אבל אף אחד לא ציפה שכבר מהמחזור השני הוא ישתלט על עמדת הקורנר הפותח בקבוצה וידיח אול-פרו כמו קייל פולר. אולי הברונקוס ימשיכו לחפש ק"ב, אבל אין ספק שהם מצאו את קורנר העתיד שלהם.

תופעת השנה – Any given Sunday
המהמרים בלאס וגאס תולשים שערות ונראה שהעונה יותר מתמיד הכסף שלך ממש לא בטוח אם תשים אותו על הקבוצה החזקה ביותר, המוכשרת ביותר והמצליחה ביותר, גם אם צפוי להם מפגש מול אחת הקבוצות הלוזריות ביותר של הליגה. לא יודע אם זו יוהרה, זלזול או תסביך הדוד מול גוליית, אבל בהמון מפגשים שאנחנו בטוחים שהולך להיות חד צדדי ודילוג קליל לקבוצה החזקה יותר, הופך להיות מהפך שמשאיר אותנו עם ארשת של "מה לעזאזל קורה פה". ג'קסונוויל משתקת את באפולו, מיאמי מורידה את בולטימור, הברונקוס מנצחים את דאלאס, התחלת העונה של קנזס ועוד כמה וכמה דוגמאות.

הקלישאה של any given Sunday נראית נכונה במיוחד העונה, אף קבוצה לא בטוחה באף מחזור.


ה- NFL ידוע בשוויוניות ומשחקים צמודים, אבל השנה זה בולט במיוחד. שני בתים ב- AFC בלי אף קבוצה במאזן שלילי, קבוצות במאזן שלילי מנצחות קבוצות במאזן חיובי בלא מעט משחקים העונה, והנה עוד סיבה מדוע זהו הספורט הנצפה ביותר בארה"ב.
עוד קיבלה קולות:

  • הג'ייל ריידרס – זה התחיל עם תכתובות המיילים הנוראית של המאמן ג'ו דרודן ורק החמיר מאז. האירוע הנוראי של הנרי ראגס והשחרור של דיימון ארננט אחרי שאיים לרצוח אדם אחר (וככל הנראה היו הרבה מאוד סימנים מקדימים לפני) הם כתם שחור לליגה, ואפילו לקבוצה שאוהבת ללכת על הקצה. יכול להיות שהמעבר ללאס וגאס לא עשה להם טוב

.

משחק יום חמישי (שישי: 03:20 לפנות בוקר): ניו אינגלד פטריוטס (4:6) אצל אטלנטה פלקונס (5:4)
כשהם מגיעים אחרי המשחק הרע ביותר שלהם מאז הגיע מאט ראיין לג'ורג'יה, הפלקונס יארחו את הפטס כשזכרונות הסופרבול ההוא עדיין טריים. ראיין השלים מול דאלאס רק תשע מסירות וזה לא הולך להשתפר מול ניו אינגלד, לאור העובדה שאטלנטה עדיין יחסרו את קלווין רידלי.
רוקי השנה שלנו עד כה, מאק ג'ונס, יהיה מהסטטיסטיקה שאומרת שהפטס ניצחה את ששת המשחקים האחרונים מול הפלקונס והעובדה שהמארחים ניצחו את המפגש הזה בג'ורג'יה בפעם האחרונה ב-1995.
תחזית: ג'ונס משלים 70% מהמסירות שלו עד כה וכנראה ישמור על המאזן של הפטס מתחילת העונה, כאשר הם השיגו טאצ'דאון ראשון כבר במחצית הראשונה. אם זה יהיה ברבע הראשון, אז אולי האוהדים יקבלו שחזור של המשחק בשבוע שעבר מול הקאובויס.

לפוסט הזה יש 6 תגובות

כתיבת תגובה

תגיות: ,
סגירת תפריט