החודר הטוב בליגה / עומר בקאל

החודר הטוב בליגה / עומר בקאל

החשיבות שקיימת לחדירה במשחק של ימינו היא עצומה. רוב ההתקפות בליגה מתבססות על הפעלת לחץ ישיר על ההגנה בדמות חדירה שמגיעה מהפיק אנד רול או אחרי מהלך של בידוד במטרה לגרום להגנה לקרוס לתוך עצמה ולהתחיל לחפות על השחקן שנשאר מאחור וככה הכדור מוצא את עצמו בידיים של שחקן פנוי מאחורי קו השלוש אם השומר שלו קפץ רגע לעזור בצד שבו החדירה נעשית או ביג מן בעמדת המטביע שהשומר שלו יצא לפגוש את השחקן שנע לכיוון הצבע ולבלום אותו.

הסיבה לכך שאנו רואים יותר ויותר התקפות שבמרכזם עומד שחקן אחד, שמחזיק את הכדור בידיים ומחליט את ההחלטות נובעת מכך שהקבוצות היום מכוונות להגיע לזריקות היעילות ביותר – זריקה יחסית פנויה בקו השלוש שגם אם תיכנס 36.4% מהזמן עדיין תהיה שווה יותר נקודות ולהגיע לטבעת. עקב השטח הגדול שההגנה צריכה לכסות כיום בניגוד לימים עברו חדירה טובה לצבע היא הדרך הטובה ביותר לגרום להגנה לרדוף אחרי ההתקפה ולנסות לכבות שריפות עם רוטציות וחילופים.

אז הבנו למה החדירה כל כך חשובה למשחק המודרני, עכשיו בואו ננסה להבין מי החודרים הטובים ביותר בליגה העונה ובשנים האחרונות ומי פחות.

any touch that starts at least 20 feet of the hoop and is dribbled within 10 feet of the hoop, excluding fast breaks

הליגה מגדירה חדירה (Drive) ככדרור שמתחיל קצת יותר משש מטר מהטבעת ונגמר כשלוש מטר ממנה והיא לא מחשיבה התקפות מתפרצות כחלק מהנתון:

מגרש כדורסל להמחשה.

בשביל להצליח לראות את התמונה המלאה יצרתי מהנתונים שהליגה אוספת לגבי חדירות מדד תועלת ("Production") בכדי למדוד ולהשוות את השפעת החדירה של כל שחקן המורכב מ: 

זריקות עונשין (FTM) – כל סקורר טוב צריך לדעת ללכת לקו ולקחת את הנקודות החופשיות. על כל זריקה חופשית שנקלעה עקב כניסה לסל הוספתי נקודות.

נקודות (PTS) – הוספתי את הנקודות שכל שחקן קלע למשחק כתוצאה מכניסה ישירה לסל.

אסיסטים (AST) – לא כל האסיסטים נולדו שווים אבל בגלל שלא מצאתי דרך להבדיל בין השחלה לסנטר ל2 נקודות או זריקה מאחורי הגב לשלשה פנויה כל אסיסט קיבל את אותו הניקוד.

איבודי כדור (TO) – בין אם זה איבוד במהלך כדרור או מסירה ללא מוצא כל איבוד כדור זיכה את השחקן בחיסרון של נקודה מהמדד.

לסיכום: Production = FTM + PTS + AST – TO

והנה התוצאות:

מדד חדירות בעונה האחרונה

אז ככה, ציר X הוא הציון שכל שחקן השיג במדד וציר Y הוא מספר החדירות שכל שחקן ביצע. הנתונים מתבססים על ההופעות של השחקנים מהעונה האחרונה, זהו לא גרף שמראה את נתוני כל שחקני הליגה שחדרו מעל X פעמים אלא רק השחקנים ההתקפיים המעניינים ביותר שסביבם נוכל לבנות תמונה מלאה ולהבין מיהו החודר הטוב בליגה.

נתחיל במגמות הברורות, חדירה לסל היא מנת חלקם העיקרית של הגארדים. שחקנים כמו לברון, יאניס, קוואי ודוראנט מסוגלים לחדור ועושים זאת ביעילות אבל המשחק ההתקפי שלהם הוא מורכב הרבה יותר וכך גם המשחק ההתקפי של הקבוצות בהם הם משחקים. לכן ארבעתם קלעו באופן ישיר מחדירות לסל רק 7.5 נק' בממוצע בעונה האחרונה. טאונס הוביל את רשימת הסנטרים עם מספר הכניסות לסל, השחקן המוביל של מינסוטה ממשיך להראות שמלבד סטפ בקים וקאטץ' אנד משלוש הוא אחד הביג מנים הוורסטיליים ביותר שראינו.

וואן וליט והייז היו בין החודרים הגרועים ביותר בליגה בעונה שעברה. לוואן וליט היה את אחוז השדה הגרוע ביותר מכניסות לסל (38%) בין כל שחקני הליגה שביצעו מעל 9 חדירות למשחק והייז נמצא ממש מאחוריו עם 40.2% אחוזי הצלחה רק שהאחרון לא מצליח להגיע לקו וקולע זריקת עונשין עקב חדירה פעם בחמישה משחקים. אבל אם מדברים על חוסר יעילות חייבים להזכיר את ווסטברוק, היו רק 6 שחקנים שחדרו לסל יותר מווסטברוק בעונה שעברה אבל מבחינת הצלחה במדד הוא מדורג בחצי התחתון עקב אחוזים רעים בטבעת 44.7% ואיבודי כדור (1.5). גם בן סימונס, עם 4.9 נק' מכניסה לסל הוא אחד החודרים הכי פחות אפקטיביים שראיתי בליגה ביחס לכמות הפעמים שהוא חודר לטבעת.

מבין הכוכבים שביצעו בין 10 ל15 כניסות לסל למשחק לילארד הוא האפקטיבי ביותר בעיקר בגלל כמות הפעמים שקלע מהעונשין (2.4 למשחק) והעובדה שהצליח לשמור על הכדור (0.8 איבודי כדור למשחק). במבחן העין זאיון נראה כחודר הכי טוב בליגה, הכוח שהוא נכנס איתו וההתמצאות שלו מתחת לסל מקנים יכולת עילאית לקלוע נקודות והוא באמת היה בין 12 השחקנים שקלעו הכי הרבה בליגה מחדירות אבל בגלל שאיבד כדורים (0.9) יותר משמסר אסיסטים (0.8) הוא קיבל ציון נמוך יותר במדד משציפיתי.

השחקן שהיה האפקטיבי ביותר בעונה האחרונה בכניסות לסל הוא פוקס. הגארד של סקרמנטו היה השחקן שקלע הכי הרבה נקודות, 13.3 למשחק והיה השני בזריקות עונשין אחרי דרוזן עם 3 כאלה הוא עשה זאת ביעילות מרשימה ועם מעט יותר מ18 חדירות למשחק, קצת אחריו (חצי נקודה במדד) נמצא שאי גילג'ס אלקסנדר. אוקלוהומה סיפסלו את הכוכב הצעיר לקראת סוף העונה כאמצעי זהירות ובעיקר בגלל שהוא לא הפסיק לנצח להם משחקים. כשהאופציה השנייה שלך אל הורפורד והשלישית היא דורט הגיוני שהכדור יבלה את רוב הזמן אצלך בידיים ושג"א עשה מה שהוא יודע הכי טוב. הוא שבר (ניפץ) את שיא כל הזמנים (מאז שהנתון החל להיספר) לחדירות עם 25.2 לערב (על השיא הקודם היה רשום ווסטברוק בעונה הקודמת עם 20.8).

המצ'אפ של לוקה וטרה יאנג הוא מעניין במיוחד בעיקר כי ההשוואה בין שני השחקנים הללו היא בלתי נמנעת ותלווה אותם לכל אורך הקריירה שלהם. מבחינת כמות חדירות ההבדל הוא זעיר, לוקה חודר לסל רק 0.2 פעמים אבל על אותה כמות כניסות לוקה קיבל 2.3 נק' יותר במדד. הם זהים בכמות הזריקות החופשיות ובאיבודים ולמרות שהם כמעט זהים בכמות הפעמים שהם מוסרים כתוצאה מהכניסה יאנג רושם יותר אסיסטים למשחק. ההבדל הגדול הוא בצבירת הנקודות. לוקה מחזיק באחוז השדה הרביעי הטוב ביותר בליגה, 59.2% וככה הוא קולע יותר מיאנג ומוביל עליו במדד.

אם נסתכל על מצ'אפים ספציפים מעניינים נראה שקרי ווסטברוק השיגו את אותו ציון במדד, 9.1 רק שהאחרון היה צריך כמעט 7 חדירות יותר למשחק, הנתונים של באטלר ומיטשל היו כמעט שווים, 12, 11.9 נק' בהתאמה במדד ו15.6, 15.5 בהתאמה, אבל על אותה כמות חדירות. שניהם היו רחוקים כ2.5 נקודות מביל שהצליח להיות ממוקם רביעי במדד למרות שחדר לסל קצת פחות מ16 פעמים לערב. הוא מסר רק ב28.9% מהפעמים שחדר לסל וקלע באחוזים טובים, 53.5%.

סקסטון וגארלנד היו הצמד עם מספר החדירות המשותף הגבוה ביותר אחרי ווסטברוק וביל ושניהם היו לא אפקטיביים במיוחד. סקסטון סיים עם אותו ציון במדד כמו לילארד רק שהאחרון נזקק ל3 חדירות פחות. לאבין וטייטום הראה נתונים דומים רק שהכוכב של שיקגו קיבל ציון עדיף ב0.2 נק' עם 0.4 ניסיונות פחות.

בגזרה המקומית הכנסתי את הנתונים של דני, האצ'ימורה וברטנס כדי להראות עד כמה ההתקפה של וושינגטון בעונה האחרונה הסתמכה על ווסטברוק וביל לייצר נקודות. לא הופעל שום לחץ על הטבעת על ידי השחקנים המשלימים והם התבקשו לייצר נקודות כשקיבלו את הכדור לקאטץ' אנד שוט או כמו במקרים של האצ'ימורה קיבלו כמה מהלכים למשחק עם הגב לסל. ההתקפה של הקבוצה בעונה שעברה עמדה והסתכלה על שני שחקנים עושים מהלכים והעונה ווס אנסלד יהיה חייב לפתח את הנעת הכדור של הקבוצה.

אז פוקס, לוקה, שג"א וביל לקחו את ההובלה במדד בעונה האחרונה, אבל המושג כניסה לסל תפס תאוצה בשנים האחרונות ככל שלשחקנים נהיה יותר שטח לזוז בתוך הצבע, מה קרה באותם שנים ואילו עונות תפסו את העין?

נתחיל מהארדן. בעונת 18/19 הזקן שבר שיאים של נקודות (14) וזריקות עונשין (3.7) למשחק וכל זה על פחות מ20 חדירות לערב במה שהייתה אחת העונות ההתקפיות הטובות ביותר של כל הזמנים. כל כך טובה שהג'אז שמרו עליו באותו פלייאוף עם שחקנים שנתלו לו על הגב בשביל לעצור את הסטפ בק הקטלני שלו, הבעיה היא שגם כשעוצרים לו את הצעד לאחור הארדן הוא אחד השחקנים הפוריים ביותר בתוך הצבע. את אותה עונה הוא סיים עם 36.1 נקודות למשחק והראה אילו שיאים הוא מסוגל לשבור כשנותנים לו את הכדור בידיים, גם אם זה כולל להניף אותו דרך ידיים של מגנים בכדי לסחוט עבירות.

ווסטברוק הוא חודר מלהיב, מדי פעם נקבל הטבעה מטורפת אחרי חדירה לסל או מסירה לביג מן שרץ מאחוריה שתשאיר אותנו פעורי פה אבל הוא אף פעם לא יעשה את זה באופן יעיל ותמיד יהיה באחוזון הנמוך של הליגה באחוזי השדה ויוביל אותה באיבודי כדור. בעונת 16/17 היו רק 4 שחקנים שסיימו עם מעל 16 חדירות למשחק כשווסטברוק מסתכל על כולם מלמעלה עם 20.1. לשם השוואה בעונה הקודמת השחקן שהוביל את הליגה עם מספר הכניסות הגבוה ביותר היה אריק בלדסו עם רק 17.4. סגנון המשחק שהנחילו אוקלוהומה ווסטברוק בשנים שאחרי העזיבה של דוראנט תפס כמו אש בשדה קוצים. שחקן אחד שרושם אחוזי יוסג' רייט גבוהים יותר מאי פעם וסוחב את הקבוצה שלו להפסד או לכישלון. ראינו את הארדן עושה את זה ביוסטון, לוקה בדאלאס, פוקס ושג"א בסקרמנטו ואוקלוהומה בהתאמה אבל ווסטברוק ללא כל ספק היה החלוץ של השיטה גם אם זה לא תמיד עבד.

יעילות

הנה חמשת העונות עם אחוז השדה הגבוה ביותר בכניסות לסל (הנתון נמדד לראשונה בעונת 13/14)

*מינימום 10 משחקים בעונה ו5 חדירות למשחק.

יאניס אנטטוקומפו20/2163.8%
יאניס אנטטוקומפו18/1963.3%
לברון ג'יימס13/1461.2%
לברון ג'יימס20/2160.8%
לברון ג'יימס17/1860%

מבחן העין לא משקר. יאניס ולברון אמנם לא נמצאים גבוה במדד כי שניהם נמצאים בהתקפות רב ממדיות ועם יותר אופציות. לברון שולט במשחק הפיק אנד רול ויכול להניע התקפה מבלי לעלות לסל וליאניס יש משחק מפותח כשחקן שמבצע את הפיק ולא דווקא כמחזיק הכדור. אבל מה שבטוח הוא שבמידה ושני אלה ירצו להגיע לסל ולסיים שם, אין אף שחקן בליגה עם אותו אחוז יעילות כמוהם.

שורה תחתונה

פוקס הוא החודר הטוב ביותר בליגה עם פתיחת העונה. ההתקפה העומדת של סקרמנטו מסתמכת עליו ועל היכולת שלו לייצר לחץ על הטבעת ולסיים בנקודות. המשחק שלו ממשיך להתפתח משנה לשנה ועדיין יש לו לאן לגדול, בשביל לשפר את האפקטיביות ואת הציון במדד הוא צריך בעונה הקרובה לשפר את יכולות הפליימייקינג שלו, רק 1.5 אסיסטים על 1.2 איבודים.

אבל למרות שלפוקס יש עדיין מקום לשיפור אני צופה שבעונה הקרובה לוקה ייקח את המושכות ויוביל את הליגה במדד. ירידה בכמות האסיסטים העונה פגעה בדירוג שלו לעומת שנה שעברה (מופיע בגרף עונות השיא) ועם ההגעה של ג'ייסון קיד לדאלאס אני חושב שההתקפה תמשיך להיות מונחית סביב הסלובני במיוחד בהתחשב בשחקנים שהם הביאו, או קלעי שלשות (רג'י בולוק) או שחקני הגנה (מוזס בראון, נטיליקינה) ולא שחקן לחלוק את עול הכדרור עם לוקה.

אם מסתכלים מנקודת מבט היסטורית מה שג'יימס הארדן עשה בעונת 18/19 הוא כמעט ולא נתפס. כמות הנקודות שהוא הצליח להשיג ביעילות כל כך גדולה צריכה למקם אותו בראש הטבלה כשמדברים על החודרים הטובים ביותר של כל הזמנים. אנחנו רואים עוד ועוד התקפות המתבססות סביב שחקן אחד והארסנל ההתקפי שלו ולכן אני מניח שמישהו יחטוף את השיא שלו בקרוב, כמו את שיא הכניסות לסל ששג"א טבע לעצמו בעונה שעברה.

וזהו! אתם מוזמנים להפיק עוד לקחים מהטבלאות בעצמכם, מקווה שנהניתם.

לפוסט הזה יש 58 תגובות

  1. תודה עומר. בהחלט מעניין.
    אני חושב שיש עלייה בעניין החדירות לסל מכיוון שיותר ויותר סנטרים מפנים את הצבע, אם כדי לבוא מאחור ולעלות לאלי-הופ, אם כי הוא מרכז מאזור קו השלוש דוגמת יוקיץ ואדביו. ואם כי הם יכולים לקלוע מבחוץ.
    .
    אני מאמין שבעבר החדירות לסל היו יותר נפוצות בגלל שהיום חלק גדול מהשחקנים מעדיפים לירות פגזים מחוץ לקשת מאשר להיכנס לתוך הצבע ולהסתכן בפציעה (ד. רוז, ג. מוראנט ש. לוינסטון ועוד)

  2. תודה, אחלה מחקר ופוסט.
    גיא – תגובתך? לפני מספר ימים דיברנו על היעילות של ראס בחדירות ואמרת שהוא מצוין בתחום.
    לוקה היסטורי בצבע, הוא שילוב של מקהייל ובירד בתנועות שלו שם ויכול לקחת מישהו לסיבוב עינויים ולעשות שם סל די מתי שמתחשק לו.
    טריי תלוי הרבה יותר בעבירות וזריקות מהקו למשחק שלו, וגם לעבירות שקר שנותנות לו מרווח לשלשה (כמו לילארד) – מקווה ששניהם יקבלו בראש על זה עם השינוי בחוקים.

    1. כן. היעילות של לוקה זה לא קשור לזה שהצבע פנוי לו לחלוטין, כי הוא משחק עם גבוהים שיכולים לקלוע לשלוש. והוא גם בטוח מקופח בעבירות והוא אף פעם לא קופץ על מגינים. טריי משחק עם עילוי התקפי כמו קפלה, שרק הולך אחורנית איתו, בעוד לוקה משחק עם סמרטוט כמו זינגר שלפני היה כלום ולפחות עם לוקה הוא התקדם.
      #העולם_הדמיוני_של_התותח.

        1. https://youtu.be/2gAXKQg8R5w?t=66

          https://youtu.be/2gAXKQg8R5w?t=200

          היו שריקות אוויר 🙂

          מה שאני רואה בסרטון פה זה כמה מביכים מאמני הNBA נותנים לו שעה להגיע לצבע חחחחחחח שכולם עומדים בחוץ, מפחדים מהשלשות של דוויט פאוול ופורזי חחחחח מביך. הוא לא עשה ככ הרבה פוסטים בכל העונות שלו באירופה מה שעשה שם בחצי עונה חחחחחחח

          ואומרים לי ששאקיל היום לא היה מצליח חחחחחחחחחחחח הוא היה שם דאנק כל התקפה

            1. אין ספק לא אמרתי אחרת הוא מדהים אבל מוריד ציון למאמנים אתה לא יכול לתת לשחקן ברמה הזאת 5 שניות לחפור לצבע ולפנות לו את הדרך

    2. כפי שכתבתי:
      בשנים 18' – 19' – 20' ווסטברוק היה בצמרת הליגה ב-דרייב.
      בניכוי הנטייה המעצבנת שלו לעלות לפול אפ טפשי 10 פיט מהסל,
      מדובר על שחקן עם יכולת אדירה להשיג נקודות החדירה לסל.
      הסיומת של ווסטברוק ליד הטבעת (כאמור – נתוני דרייב הם גם עבור זריקות במרחק 3 מטר מהסל) היא ברמה הגבוהה ביותר.
      אז כן, אני עומד מאחורי מה שכתבתי על ווסטברוק.
      גם הנתונים.

  3. תודה עומר.
    .
    אני תוהה כמה זה קשור בסגנון המשחק של הקבוצות. וזה שפוקס נמצא במקום הראשון גורם לי לתהות לגבי האמינות של המדד.

      1. בוא נגיד כך: קצת קשה לנבא עם המודל הזה. בהחלט יכול להיות שפוקס קלע הכי הרבה נקודות בדרייב, אבל מה בעצם המשמעות של זה? שהוא החודר הכי טוב או הכי מדויק נגיד?

    1. ברור. כל נתון שקשור לפאן התקפי ספציפי כמו שלשות, מהלכי בידוד או משחק בפיק אנד רול קשור לסגנון המשחק, אבל בעיני זה לא צריך להוריד מהתוצאות שאנחנו מקבלים

  4. מצוין, עומר, תודה.
    אם הבנתי נכון אז מה שחשוב הוא שהשיפוע של הקו המחבר את שמו של השחקן עם הראשית יהיה כמה שיותר גדול. ואז הארדן נמצא בקו אחד עם דוראנט וחברים.
    לא הבנתי למה ישנם שני גרפים, מה ההבדל בינהם?
    המיקום של סטף קרי, מבחינת היעילות, קצת מפתיע אותי לרעה.

    1. לגרף השני פשוט הוספתי עונות שבלטו מהשנים האחרונות, אותו גרף במקור. בגדול כן, דוראנט והארדן היו בין השחקנים האפקטיביים בליגה בעונה האחרונה רק שהמזוקן עושה זאת על מספר חדירות גבוה יותר

    2. לפי דעתי השיפוע צריך להיות כמה שיותר נמוך, כי זה אמור לבטא את הגרף של יחס של פרודטיביות למספר החדירות.
      למשל השיפוע של פוקס הינו 35 מעלות(בחישוב דיי גס עם הסרגל של ווינדוס)
      של ווסטברוק הוא בערך 50 מעלות
      דוראנט 30 מעלות
      של לוקה 40.
      אז אני לא בטוח שפוקס החודר הכי טוב בליגה(אולי דוראנט?), אבל הוא בהחלט החודר הכי טוב ביחס לכמות שהוא לוקח.

  5. הערה לגבי ווסטברוק (למען הסר ספק – אני לא אוהד גדול שלו)
    .
    בשנים 18 – 19 – 20 האחוזים שלו מהשדה בדרייב:
    52% מהשדה.
    זה אחוז מצוין שמציב אותו בצמרת הליגה כאשר משוכללים כמות ויעילות.
    .
    עכשיו,
    צמצם לווסטברוק את כמות הפול אפס מהמיד ריינג' (מחלה שלו) כפי שהיה כאשר שיחק לצד הארדן במדי הרוקטס,
    ואתה מקבל נתון של 55%
    זה כבר נתון עילית. בטוח כאשר לוקחים נפח ניסיונות בחשבון.
    .
    אחלה פוסט. תודה.

  6. תודה, אבל אם אני מבין נכון את הגרף, הרי שפרט לפה ושם כל המתוארים נמצאים באותו אזור חיוג מבחינת יעילות/חדירות, אזור ה1:1 אם נטיה לכיוון החדירות, כך שההבדלים היחידים פה הם הוא חודר יותר והוא חודר פחות, אבל היחס אותו יחס כך שאין פה ממש מישהו "יותר" מהאחרים, מי שחודר יותר משיג יותר נקודות, ומי שחודר פחות משיג פחות, אבל היחס הוא אותו יחס.

  7. אחלה ניתוח.
    מעניין ששני השחקנים שחודרים הכי הרבה, שג"א ולוקה הם לא שחקנים עם זינוק מרשים. מדובר כאן אבל בכמות החדירות… מעניין איך היכולת לסיים מכל הטבעת משפיעה על האפקטיביות.

      1. לא מפתיע אותי שזה הם. פשוט מעניין אותי כמה זה חשוב לעומת נתונים אתלטיים. למרות שקשה לי לחשוב על אתלטים אדירים בלגיה כיום שמייצרים בשביל עצמם. יאניס וזאק לאבין… גם לברון, ראס ודרוזן כשהם היו יותר צעירים…

  8. הערה לגבי ווסטברוק:
    הוא דביל.
    הערה נוספת – הוא חודר מזעזע ומהווה קומדיה לצופה או סכנה לצופים או לאביזרים במשחק (טבעת, קרש).
    כל זאת מגובים היטב בנתונים שנמצאים אצלי במוח (משחקים שצפיתי בו – ויש לי סטייה לצפות בו הרבה, זה כמו צפייה בתאונות לשם השגת סיפוק מיני, ראה ערך הסרט "קראש").

  9. נהדר עומר, מקיף ומרתק. פוקס לדעתי יכול לתת קפיצה גדולה בקבוצה שתיתן לו ריווח טוב, וזה גם משהו חיובי בקשר לדרוזן – הוא היה טוב בשנה שעברה בכניסות לסל ועכשיו מגיע לקבוצה שמוכנה לזרוק מרחוק. אהבתי מאוד. אני מסכים עם ההערה של א. טמיר מעליי

  10. תודה עומר. יש לי כמה שאלות לגבי הגדרות המדד:
    1. רשום שחדירה מתחילה 6 מטר מהסל ומסתיימת 3 מטר ממנו. איך זה מתיישב עם הגעה עד לטבעת? האם הכוונה היא "מתחילה עד 6 מטר מהסל" (כלומר פחות מ-6) ו"מסתיימת עד 3 מטר מהסל" (כלומר פחות מ-3) ? אם כן – אז זה מובן.
    2. למה אסיסטים מקבלים ערך כמו נקודות? הם מייצרים 2 או 3 נקודות. גם לאיבודי כדור, מסורתית, יש "ניקוד" גבוה משל נקודות.
    .
    בכל מקרה תודה רבה.
    מעניין אם יש שחקנים בצד השלילי של המפה.

    1. חשבתי על להכפיל את מספר איבודים הכדור או האסיסטים אבל פחדתי שזה ייטה את הכף יותר מדי לכיוון השני. במבט לאחור יכולתי לתת להם יותר נפח, נלמד לפעם הבאה (:

  11. פוסט מעולה, מקורי ומעניין מאד, תודה רבה עומר.
    .
    שתי הערות קטנות:
    .
    בנוגע להגדרה (של הליגה, לא קשור למחקר שלך) שהחדירה מסתיימת 3 מטר לפני הטבעת, זה נראה לי קצת שרירותי ועלול לקפח שחקנים שמסיימים את החדירה לסל בהטבעה. לא יודע כמה מהחדירות מסתיימות בהטבעה, אבל מניח שהאחוז משתנה בין השחקנים וראסל, למשל, בוודאי מסיים בהטבעה באחוזים גבוהים יותר מהרבה אחרים.
    .
    בנוגע להערה של ארז למעלה, על הקו הישר, זו שאלה מעניינת. מצד אחד זה אכן די 1/1, מצד שני, בדומה לזריקות ואחוזי קליעה מהשדה, סביר להניח שמי שחודר יותר פעמים עושה זאת גם בסיטואציות קשות יותר, אז שווה לחשוב איך משקללים את הנפח הגבוה יותר בציון הכולל של כל שחקן.
    .
    ושוב מחקר מצוין, כן ירבו באתרנו.

        1. בשנה שעברה הוא חזר ל-"ראס בקיר" (ההתעקשות המוזרה להסתפק בפחות אפס מזעזעים).
          לטעמי, זה לא מעט בגלל הקבוצה בה שיחק,
          ובגלל הדמיון הרב מדי בין משחקו לבין זה של ביל.
          כאשר שיחק לצד שחקן יוצר (הארדן) או מרווח (ג'ורג') הנתונים שלו היו טובים. אפילו טובים מאוד.
          52% על פני עונות 18-19-20 זה בהחלט נתון טוב.
          אחוזי הסיום שלו בסל,
          אלו כבר אחוזים גבוהים במיוחד (יש מעט מאוד גארדים עם אחוזים כמו של ווסטברוק ברסוריקטד).
          כאשר שיחק לצד הארדן, הוא הגיע לרסטריקטד 10.5 פעמים במשחק. שני רק לציון, יותר מיאניס!
          לא בדקתי את זה לעומק,
          אבל אני בספק אם יש עוד גארד שהגיע לכמות כזו של ניסיונות קליעה מהרסטריקטד.
          זו כמות של ה-שאקיל של המשחק.
          .
          אז כן,
          ראס מגיע יותר מגארדים אחרים עד לטבעת.
          הבעיה היא שהוא גם לוקח הרבה יותר מדי זריקות רעות (אותם פול אפ מזעזעים).

  12. אני רק רוצה לאמר ביחס לדיונים המעולים פה בתגובות איזה שחקן זה ראסל ווסטברוק. תאהב אותו או תשנא אותו, הוא מוציא רגש כזה חזק מכל אוהד כדורסל

  13. לא שייך, אלא בעקיפין (פרודקטיביות). וויגינס (הדביל) התחסן. גם אכל דגים באושים, גם קיבל מכות ובסוף יגורש מהעיר. התחסן אבל הנזק נגרם. הוא לא יהיה פרודוקטיבי העונה כמו שהיה בשנה שעברה. הוא דביל לא רק בגלל שלא התחסן אלא בעיקר בגלל שלא היתה לו אסטרטגיה ברורה כיצד להתנהל ולא השכיל להבין שהוא צועד לבור חרה בעיניים פקוחות.

  14. בס"ד
    תודה עומר, ממש מושקע ומחכים.
    שג'א הפתיע אותי. ראס לא. הוא מסיים חדירות נהדר,
    אבל נוטה לא לסיים אותן, אלא לזרוק באמצע החדירה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט