עם התה והלימון והספרים הישנים: פולחן / יניר רובינשטיין

עם התה והלימון והספרים הישנים: פולחן / יניר רובינשטיין

853 ימים עברו מאז ה"תה והלימון והספרים הישנים" הקודם והינה אני מוצא את עצמי בעיר הפולחן – הלא היא סקרמנטו בירת קליפורניה. בצרפתית sacrament, בספרדית מוסיפים O בסוף, ובעברית -פולחן. שורש המילה מארמית – פ.ל.ח. אשר בערבית נותר כך ובעברית עבר ל – ע.ב.ד., עבודת אלילים או עבודה או עבדות – כאשר הבוס הוא אלוהים או שליח כלשהו.

א. אני מציע לכל מי שחושב שהוא מבין את הנ.ב.א., להגיע לראות משחק שגרתי שכזה, ביום של חולין שכזה, בעיר רגילה שכזאת, בין שתי קבוצות ממוצעות שכאלה, כמו יוטה נגד סקרמנטו.

ב. ראשית, יש להגיע לאולם ברגל. לא במונית. לא באוטו ישירות לחניון העיתונאים. ברגל. במהלך הליכה של 10 דקות לעבר האולם הינך חולף ברחוב K על פני לא פחות מחמישה משרדים על "בייל בונדס". ולא מדובר פה על ג'יימס בונד.

ג. ברחובות כל מיני דרי רחוב עם עגלות מרכולים שבהם מאוחסנים רוב חפציהם על פני הכדור הזה. שיחה שמגיעה לאוזני: "if I had a twenty dollar bill now, I'd…"

ד. נראה שאני הווניל היחיד שבכלל מעז ללכת ברחובות האלה, אשר הינם סך הכל פחות ממייל אחד מהאיצטדיון החדש. פה ושם אני רואה מישהו אחר אבל על קורקינט במהירות בטוחה. וכשאני אומר בטוחה אתם מבינים שאני מתכוון מהירות גבוהה מספיק.

ה. מגיעים לאולם. גולדן אאון ארינה הוא באמת אחלה איצטדיון. חדש, ומאוד שוויוני במובן שגם אם קנית את הכרטיס הכי זול באולם אתה יכול להסתובב חופשי בקומת האמצע ולצפות משם במשחק כיווון שיש המון נקודות תצפית משם שאינן חסומות/מופרדות. באמת האיצטדיון הכי כיף שראיתי עד כה.

ו. הנ.ב.א. החליט השנה ליצור הפרדה בין המדיה "השווה" למדיה "השווה פחות". במסווה של נהלים לקורונה, החברות הגדולות השיגו סוף סוף את מה שרצו כבר שנים אבל המסורת של הנ.ב..א. בתור גוף שיוויני לגבי המדיה לא איפשר. ובכן אם אתה כתב הופס אתה מוגדר "דרג 2", ואם אתה כתב של א.ס.פ.נ., אתלטיק, וכו' אתה מקבל תו שעליו מודפס "דרג 1". לא מספיק שגם ככה המדיה שיש לה פחות אמצעים מתקשה להתקיים כיום, הנ.ב.א. החליטה להנחית את מכת המוות על הגופים הקטנים. המשמעות של דרג 2 או בקיצור דרג ב' היא שאינך יכול להתקרב או לראיין מאמנים או שחקנים. מה שמותיר אותי להתמקד במסעדות באזור האיצטדיון.

ז. ובכן, בתור כתב דרג ב', אתה מוזמן להתכבד בשאריות האוכל מכתבי דרג א'. אז במחצית אמרתי לא תודה לנוזל מדולל עם קישואים וכמה עלי תרד וניסיתי למצוא איזה מסעדת האוט קוויזין באזור גולדן אאון ארינה. בתור ניסיון ראשון הלכתי למסעדת "גראנג'" של מלון "האזרח". מלון יקר מאוד, בסביבות 500 דולר ללילה בקרבת האולם. למרבה המזל היה שם מסך טלוויזיה ששידר את המשחק המשמים וכך יכולתי לעקוב בין ביס פיש לביס צ'יפס בתוצאת משחק הפיק-אפ שהתרחש במרחק 500 מטר ממני. לא משהו לכתוב עליו הביתה, ופעם הבאה שיש לכם 45 דולר פנויים הייתי בהחלט ממליץ כמעט כל מסעדה במילאנו במקום, אפילו בתחנת רכבת.

ח. סרבתי בנימוס למלצר החביב לשאלת הקינוח. אמרתי לעצמי בטוח יש מקום יותר מוצלח בעיר. ובכן, כיתתי רגליי כמה רחובות מזרחה לעבר "אלה'ס פיין דיינינג". נשמע מבטיח ומהתמונות נראה כמקום מעודן ואינטימי. הגעתי וכמובן היה זה עוד אחד מהמקומות שכה שכיחים כיום בארה"ב או בת"א – מפעל מזון שבו עובדים כ-20 מלצרים ושבו אתה בקושי יכול לשמוע את עצמך צועק למלצר כדי להתגבר על כל רחשי המטבח, ההגשה, וההמולה שמסביב. כל מנה פשוטה הופכת במסעדה שכזאת לתרגיל בחיבור שהוא למעשה חיסור. אמרו חז"לנו – "less is more", ובכן לא אצל אלה. אפילו הג'ין אנד טוניק שכשמו כן הוא – משקה פשוט עם שני רכיבים – הופך פה לאיזה סוג של conconction מורכב שהחך העממית שלי לא הצליחה לפענח.

ט. אז דילגתי על הקינוח. בדקתי בינתיים את התוצאה. אנחת רווחה נפלטה כאשר הבנתי שהמשחק המייגע הסתיים. 110-101 ליוטה המאושרים. ואני קורא שגם אינגלס הורחק ברבע הראשון. היי! אני הייתי באולם עוד ברבע הראשון ולא שמתי לב לאירוע הזה. שכן אירועים שכאלה אפילו לא טרחו להודיע לצופים (כן הודיעו בקולי קולות שג'אק מתארס הערב והוא מוזמן לזרוק מהחצי על מנת לזכות ב-10,000 דולר). אגב, במסעדות וברחובות הפרדה די שלמה.

י. אם הנ.ב.א. מתעקשת למקסם רווחים קצרי טווח, שלא יתפלאו אם בעוד כמה שנים כבר יהיו באופן משמעותי פחות צופים באלפי המשחקים המשמימים שהיא מייצרת במשך השנה (ותקרת שכר בהתאם). היתה הזדמנות פז לקצר את העונה אחת ולתמיד בעקבות השנתיים האחרונות ל-58 משחקים – פורמט בית וחוץ. אין שום סיבה שבעולם שבעוד ארבעה שבועות בדיוק, יוטה תחזור לשחק כאן שוב נגד סקרמנטו.

יא. אמר יוקיץ' לאחרונה שהוא תקווה שכל שחקן נ.ב.א. יבלה לפחות שנה אחת בחו"ל בליגה שבה כל כדור, כל התקפה חשובה. בעודי צופה ביוטה-סקרמנטו הרגשתי כאילו אני צופה במשחק בשכונה. כזאת שלומיאליות, כזאת שכונה, מסירות אקראיות, שמירות רפות, והמאמנים עושים פרצופים רציניים. סניידר כמובן הבין שהוא חלק מקרקס ושתפקידו העיקרי הוא לקחת את העניינים קצת יותר ברצינות ברבע הרביעי ולסגור את ה-W. פה זה לא צסק"א. אבל לפחות הוא מייצג את הענף בכבוד בלי להפריע לקרקס להתנהל מסביבו. במקרה של לוק וולטון אין לי הרבה מילים להוסיף. אבל מוזמנים כמובן לחזור לריאיון המיתולוגי איתו כשעוד היתה לי גישה אליו.

יב. אני יוצא מ"אלה'ס" לאחר ג'ין אנד טוניק מתוק מהצורך, ביציאה שואל אותי בחור אסייאתי שירד מהאוטובוס עם יש לי כמה דולרים מיותרים. כמה דולרים? מה קרה לקצת עודף? כמובן, שכחתי מהאינפלציה. פעם היית רואה כמה ניידות ושוטרים מסתובבים באיזורים כאלה. היום, כמובן השוטרים מתחבאים להם אחרי כל ההפגנות של שנה שעברה. אז, אני שואל אותו בחזרה – "do I?" – הוא נראה קצת מופתע ונותן לי לפחות להמשיך ללכת. קינוח כבר אקנח במלון. מזל שנשארו לי עוד שתי עוגיות וקצת שוקולד מאתמול. דקה במיקרו ואני מרגיש מה זה סקרמנטו האוט קוויזין. וזה מזכיר לי מה שאמר לי פעם ג'ון נאש (הרשו לי פאראפראזה): אם צריך לקרוא לזה פיין, איט איינט פיין.

יג. למה שראיתי היום לא באמת אפשר לתייג תחת ענף הכדורסל. אבל כמו שאמר לוק – הוא לא מתחרט. ולמה שיתחרט עם 7 מיליון בשנה כאשר אפשר לנצח 43% מהמשחקים כל שנה ועדיין לשמור על המישרה ולזעוף על השחקנים למצלמה.

יד. המשחק הכי מעניין שראיתי השבוע ועליו אני ממליץ בחום (בעיקר ללוק, פוקס, ושאר חבורת החביבים מסקרמנטו) היה הניצחון הסנצסיוני של גוואנאבו מטס על הפונסה ליאונס בפלייאוף הפורטוריקני עליו הייתי יכול לכתוב פוסט שלם. סל הניצחון סטייל ג'מצ'י וכל הסיפור סביב הסידרה הזאת מזכיר לי למה אני אוהב את הענף הזה. ואגב, המאמן המנצח הוא בראד גרינברג, אשר עירוני נס ציונה החליטה לא להמשיך להשתמש בשירותיו לאחר שהפך למאמן היחיד לזכות באליפות ותואר אירופי מחוץ למכבי ת"א. Go Brad!

שלהבת

יניר רובינשטיין (שלהבת) הוא כתב הופס בוושינגטון הבירה. לשאר כתבותיי נא ללחוץ על תמונת הכדור מימין.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

  1. אהבתי ביותר
    מזכרונותיו של עיתונאי ספורט חובב במשחק משמים
    🤣🤣
    ועכשיו ברצינות
    אוכל טוב בארה"ב קשה למצוא.
    באופן כללי לא קל.
    אני לא איזה פודי, לרוב אני אוכל כמו שמכונית שותה דלק, כי צריך. לפחות מה שאני אוכל יותר טעים מדלק….
    איטליה ותאילנד בעייני יוצאות דופן משאר מדינות העולם באיכות האוכל. שם, בניגוד לשאר המדינות, האוכל הטעים באמת נמצא במסעדות קטנות ומקומיות.
    דווקא בערים הגדולות האוכל לרוב בטעם מוסדי משהו ואם כבר יש מקום עם אוכל טוב אז הוא יקררר….
    אני יודע שתיכף יקפצו כל מיני ויספרו לי על המסעדה הטעימה והזולה באנטוורפן אבל זה לא משנה.
    אני מדבר באופן כללי ומתבסס על מחקר מעמיק. שערכתי. בהתבסס על התקציב והזמן הפנוי שאין לי. לרוב.
    בקיצור (אנדרסייטמנט) קשים הם חייו של כתב רעב בסקרמנטו.
    לבי אתך
    וכל הכבוד שהצלחת לעבור את זה. אולי לא מהנה אבל מחשל….

    1. אוכל טוב באמריקה באמת קשה למצוא. רק אחרי 5 שנים פה מצאתי בסוף סוף מסעדה שבאמת אהבתי (protege, Palo Alto(
      אבל פיצה סבירה ומעלה יש בכל מקום וגם פסטה טובה לא קשה למצוא, לחובבי הפחמימות

  2. מעולה ומדויק.
    האם לדעתך, עונה של 58 משחקים, בשאיפה אולם מלא כל משחק, רווחית יותר לליגה מעונה של 82 משחקים ומשחקים כמו זה שתיארת? יש גם העניין של זכויות שידור, מצד שני רייטינג צונח מבריח מפרסמים. אשמח לשמוע דעתך בעניין.
    ושוב, תודה על הכתיבה, תבוא יותר

    1. לא יודע, אמריקאים לא באים בגלל המשחק למען האמת. הם באים בגלל המסורת ובשביל הפאן (כלומר הפרס שהוזכר לג'ק). רק במקרים מאד נדירים כמו פילי של הינקי יש באמת השפעה על הקהל לדעתי

      מצד שני, ה'נדירות ' של הפוטבול היא בעיניי הסיבה האמיתית לכך שזה המשחק הפופולרי והחשוב ביותר באמריקה, ולמען האמת גם הכיפי ביותר ובהפרש רציני מהכדורסל

  3. זאת כתבה מדהימה באמת. ככה כותבים בעיתון ובגדול אתה גם די צודק
    מצד שני, בפעם השניה שהייתי ככתב הופס במשחק נבא, אי אז ב 2018, כתבתי גם ביקורת ביקורתית יחסית והתקבלתי בצוננין רציניים. הליגה למיטב הבנתי קוראת את זה או עשויה לקורא את זה ויכולות להיות השלכות.

  4. מעולה. גם פה יש דרגים אה? הם רוצים רק את הגדולים כי הגדולים זורמים עם המוטיב והנרטיב של הליגה. הם לא ישאלו שאלות קשות ולא יכתבו דברים שעלולים לפגוע ברגשות שחקנים מסויימים. למשל לא תשמע שם לכלוכים על התאגיד. מה שנקרא המדיה המבוססת/כתבי חצר.
    הם פחות רוצים את הקטנים כי לקטנים יש יותר חופש והם פחות כבולים ואם יפריעו יעברו לדרג 2 או 3.
    יש מצב שקיבלת דרג 2 כי פה בהופס לא מפסיקים ללכלך על התאגיד והליגה? 😎

    1. יופי של סיקור . אני לא מבין איך אפשר לתת למישהו להיכנס בתור עיתונאי מצד אחד, ולא לתת לו לגשת לשחקנים/מאמן מצד שני. לגבי עונת הנ.ב.א – אני מניח שעוד משחקים שווה עוד כסף כי אחרת היו משנים את זה מזמן, אין לאף אחד אינטרס להרוויח פחות

  5. אין על הפלצנות האמריקאית. מדינת מעמדות של רובוטים מתוכנתים.
    בנו לעצמם עולם מזוייף של אנשים מזוייפים.
    אימפריה בשקיעה.

  6. מצוין ומדויק.
    .
    מה שלי הכי הפריע זה הקהל. פשוט לא מובן לי איך בן אדם משקיע לא מעט כסף ולא רוצה להשתתף בחוויה אלא בעיקר לצפות בה בזמן שהוא זולל איזה צ'יפס, בדיוק כמו שיכול היה לעשות בבית. בעניין הזה, ולא רק בו, הנ.ב.א יכולה ללמוד הרבה מאירופה. דוגמא, קצת קיצונית, אבל בכל זאת
    .
    https://youtu.be/NuQjYHlIGU8

  7. תענוג של תור, יש לליגה חוזה טלוויזיה שבו הם מתחייבים לכמות משחקים בזמנים ספציפיים, זה למה יש כל כך הרבה זבל.
    .
    ההפרדה הזאת בדיחה תרבות מגעילה בNBA, לא מובן לי איך הקהל בפוטבול בטירוף בעוד הקהל בNBA מנומנם במקרה הטוב. אם זאת אי אפשר להתכחש לי יתרון של ביתיות בפלייאוף בNBA

כתיבת תגובה

סגירת תפריט