נבחרת לכל קבוצה – 30 – לוס אנג'לס לייקרס / עמיחי קטן

ה-MVP בכתבה על הבוסטון סלטיקס הוא לארי בירד שזכה ל-156 מתוך 265 הקולות, שהם 58.87%. לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר". *בניגוד לכתבות שהתפרסמו בפגרה הקודמת או באמצע העונה הנוכחית, גם הנתונים מעונת 2021 ייכנסו לכאן*

שיעור היסטוריה קצר:

ראשיתו של המועדון הזה היא בקיץ 1947, אז אנשי עסקים ממינסוטה רכשו זכויות למועדון בליגת ה-NBL, וקראו לו מיניאפוליס לייקרס. בינתיים, קבוצת שיקגו גירס, שזכתה באליפות ה-NBL בעונת 1947, פרשה מהליגה כי הבעלים שלה החליט לפתוח ליגה משלו בה הוא יהיה הבעלים של כל 24 הקבוצות. הליגה הזאת נכשלה והתפרקה אחרי חודש, ובדראפט שהתקיים על השחקנים שבאו משם הלייקרס זכו בבחירה הראשונה ובמי שהיה ה-MVP של הפלייאוף במדי שיקגו ב-1947, ג'ורג' מייקן.

מייקן הוביל את הלייקרס לאליפות NBL בעונתם הראשונה בליגה ב-1948, ואחריה הם עברו יחד עם עוד כמה מועדונים לליגת ה-BAA, זו שהפכה להיות ה-NBA, וגם שם הוא הוביל אותם לכמה אליפויות, כלומר עוד 5 אליפויות ב-6 שנים, כשפציעה של מייקן בפלייאוף של 1951 גרמה לאובדן אליפות, עד לפרישה שלו בסוף עונת 1954.

הפרישה של מייקן הובילה לכמה שנים לא מוצלחות, כולל חזרה שלו לכמה משחקים בעונת 1956 ומינוי שלו למאמן שהסתיים אחרי מאזן 9- 30. בדראפט של 1958 ללייקרס היה את הבחירה הראשונה ואת אלג'ין ביילור, וכבר כרוקי הוא הביא את הלייקרס לגמר, שם הם הפסידו לסלטיקס. כעבור עוד שנה הצטרף אל ביילור גם ג'רי ווסט, אבל גם יחד הם הפסידו לבוסטון בגמרים של 1962, 1963, 1965, 1966, 1968 ו-1969, עם הפסדים בשלבים מוקדמים יותר בשנים האחרות.

ההפסד האחרון ב-1969 היה כבר עם חיזוק נוסף בדמותו של ווילט צ'מברליין, אבל זה לא מנע את אותו הפסד, יחד עם הפסד לניקס בגמר של 1970 ולמילווקי בגמר המערב של 1971. הבצורת נשברה ב-1972, מיד אחרי הפרישה של ביילור, עם שיא שמחזיק עד היום של 33 ניצחונות רצופים, שיא דאז של 69 ניצחונות בעונה וניצחון על הניקס בגמר. ב-1973 הלייקרס שוב הפסידו לניקס בגמר והפסד מוקדם לבאקס ב-1974 שלח את ווסט וצ'מברליין לפרישה.

הלייקרס אמנם החמיצו את הפלייאוף ב-2 העונות הבאות, אבל בין לבין הצטרף אליהם קארים עבדול-ג'באר שהוביל את הלייקרס חזרה לגמר המערב ב-1977 ואחר כך לגמר ב-1980. באותה סדרת גמר של 1980 נגד פילדלפיה, קארים נפצע ולא יכול היה לשחק במשחק 6, מה שהשאיר את הבמה לרוקי אותו הלייקרס בחרו בבחירה הראשונה, מג'יק ג'ונסון שקלע 42 נקודות עם 15 ריבאונדים ו-7 אסיסטים וזכה במצטיין של סדרת הגמר.

הצמד של מג'יק וקארים הוביל את הלייקרס לאליפויות נוספות ב-1982, 1985, 1987 ו-1988, מה שהיה הפעם הראשונה מאז בוסטון של שנות ה-60 בה קבוצה מצליחה לזכות ב-2 אליפויות רצופות. חוץ מזה, באותן שנים היו ללייקרס הפסדים בגמר של 1984 לבוסטון ושל 1983 ו-1989 בסוויפים לפילדלפיה ודטרויט בהתאמה, ועם הפרישה של קארים ב-1989 היו ללייקרס 8 הופעות גמר ו-5 אליפויות לאורך העשור.

מג'יק המשיך עוד טיפה ופרש אחרי ההפסד הבא בגמר, הפעם זה של 1991 נגד שיקגו של מייקל ג'ורדן. הלייקרס שמרו על מעמדם כקבוצת פלייאוף לאורך רוב שנות ה-90, ובייחוד אחרי ההצטרפות של שאקיל אוניל וקובי ברייאנט ב-1996, אבל רק ב-2000 הם הצליחו לחזור לגמר וגם לקחת אליפות שהייתה הראשונה מבין 3 רצופות. עם זאת, שיתוף הפעולה בין אוניל לברייאנט לא מאוד צלח ברמה האישית, ואחרי ההפסד לדטרויט בגמר של 2004 נשלח שאק בטרייד למיאמי.

ללייקרס לקח עוד כמה שנים לחזור לצמרת של הליגה, אבל ב-2008 הם שוב מצאו את עצמם בגמר נגד בוסטון, גמר שהסתיים בניצחון של בוסטון ב-39 הפרש במשחק 6 האחרון. אחר כך הלייקרס זכו ב-2 אליפויות רצופות ב-2009 ו-2010, אבל בהמשך התקשו לשמור על מעמדם בצמרת הליגה, וב-2013 עלו לפלייאוף לפני בצורת ארוכה.

לברון ג'יימס הצטרף בקיץ 2018, אבל גם זה לא הספיק כדי לעלות לפלייאוף עד שאנתוני דיוויס הצטרף ללייקרס בקיץ הבא ויחד הם הובילו את הלייקרס לאליפות הבועה ב-2020. בעונה אחרי זה הקבוצה סבלה מפציעות ונפלה למקום ה-7 במערב, מה שהוביל לסדרת סיבוב ראשון קשה אותה הם הפסידו נגד פיניקס.

כמעט נכנסו:

ביירון סקוט – 11 עונות, 15.1 נקודות, 3 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 51.8% אפקטיבי, 37.3% לשלוש, 83.3% מהקו, 3 אליפויות, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הגיע ללייקרס בטרייד במהלך עונת 1984 בתור רוקי והפך לקלעי חשוב יותר ויותר בהיררכיה של הלייקרס ככל שעברו השנים עד לעונת שיא של 21.7 נקודות למשחק ב-1988, עונת האליפות השלישית והאחרונה שלו בקריירה. עזב את הלייקרס בקיץ 1993 לנדודים באינדיאנה ואחר כך ונקובר וחזר לעונת פרישה בלייקרס ב-1997 לפני שבילה קצת בפנאתנייקוס.

מייקל קופר – 12 עונות, 8.9 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 50.2% אפקטיבי, 34% לשלוש, 83.3% מהקו, 5 אליפויות, 5 בחירות לחמישיית ההגנה, 3 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה אחת לשחקן ההגנה.

נבחר על ידי הלייקרס בדראפט 1978, כלומר שנה לפני מג'יק, ותפס את מקומו כשחקן ההגנה הטוב ביותר בחמישייה של הלייקרס, בפרט אחרי שגם הקליעה מרחוק השתפרה משמעותית בחצי השני של שנות ה-80. קופר היה נחשב אחד מהגארדים ההגנתיים הטובים ביותר בליגה, ובעונת 1987, עונת השיא של הלייקרס לאורך התקופה, הוא גם זכה בתואר שחקן ההגנה.

ווילט צ'מברליין – 5 עונות, 17.7 נקודות, 19.2 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, 60.5% אפקטיבי, 47.5% מהקו, אליפות אחת, בחירה אחת לפיינלס MVP, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה.

הגיע ללייקרס בעונת 1969 והצטרף לג'רי ווסט ואלג'ין ביילור, אבל למעט עונת 1970 בה הוא סבל מפציעות, צ'מברליין הציג נתונים סטטיסטיים הרבה פחות מרשימים מאשר בשאר הקריירה, ולא רק בגלל הנוכחות של ווסט וביילור, ואחר כך גם גייל גודריץ', לידו. למשל, באליפות היחידה של ווילט עם הלייקרס הוא אפילו לא הגיע ל-15 נקודות למשחק לאורך העונה והפלייאוף, אם כי 19.4 נקודות ו-23.2 ריבאונדים למשחק בסדרת הגמר נגד הניקס הספיקו לו כדי לזכות בתואר המצטיין של אותה סדרה.

המחליפים:

ג'ים פולארד – 7 עונות, 13.2 נקודות, 7.8 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים, 36% אפקטיבי, 75% מהקו, אליפות NBL אחת, 5 אליפויות, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה של ה-NBL, 2 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה.

סמול פורוורד בגובה 1.93 שהיה נחשב האתלט המוביל של סוף שנות ה-40 והמחצית הראשונה של שנות ה-50, ושילב יכולות אתלטיות ויכולות הטבעה מרשימות במונחי התקופה עם יכולת קליעה בניתור, כולל זריקות ביד אחת אותן הוא למד על פי עדותן מהאנק לואיזטי, האיש שנחשב לממציא הג'אמפ-שוט ואחד מ-4 הראשונים שנבחרו להיכל התהילה עם הקמתו, כאשר אחד אחר מהם יוזכר כאן בהמשך.

ורן מיקלסן – 10 עונות, 14.4 נקודות, 9.4 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 40.3% אפקטיבי, 76.6% מהקו, 4 אליפויות, 6 בחירות לאולסטאר, 4 בחירות לחמישייה השנייה.

אחרי הסמול פורוורד מגיעים לפאוור פורוורד של אותה קבוצה בשנות ה-50, אם כי מיקלסן הצטרף אחרי 2 מתוך האליפויות של ג'ורג' מייקן וחבריו וגם החזיק בליגה קצת יותר מהם, כולל עונה אחת בה הוא אייש את הקו הקדמי יחד עם הרוקי אלג'ין ביילור, והיה הכוכב השני לידו במסע אל הגמר. מיקלסן הוא מלך הטכניות של כל הזמנים שלא הרבה שמעו עליו, והוא מחזיק בשיא ההרחקות, כאשר הוא הורחק מ-127 משחקים לאורך הקריירה שלו, וגם זה רק אחרי שהתחילו לספור הרחקות בדפי הסטטיסטיקה רק אחרי עונת הרוקי שלו.

פאו גאסול – 7 עונות, 17.7 נקודות, 9.9 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים, 1.4 חסימות, 52.4% אפקיטיבי, 78% מהקו, 2 אליפויות, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישייה השלישית.

הגיע ללייקרס בטרייד מממפיס במהלך עונת 2008 והפך במהרה לשחקן המוביל בקו הקדמי של הלייקרס שלקחו 2 אליפויות והעפילו לגמר נוסף באותן שנים. גאסול היה פאוור פורוורד שיכול לשחק גם סנטר, לשמור על גבוהים מכל הסוגים, לסיים בצבע ומחצי מרחק בכל דרך ועם המון חכמת משחק ויכולת לקיחת ריבאונדים גבוהה.

ג'מאל ווילקס – 8 עונות, 18.4 נקודות, 5.4 ריבאונדים, 2.6 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 51.6% אפקטיבי, 75.4% מהקו, 3 אליפויות, 2 בחירות לאולסטאר.

הגיע ללייקרס בקיץ 1977 והיה חלק משמעותי מההצלחות של הקבוצה בתחילת שנות, בהן הוא גם נבחר פעמיים לאולסטאר. הופעת השיא של ווילקס הייתה במשחק 6 של גמר 1980 המפורסם נגד פילדלפיה, בו הוא קלע 37 נקודות עם 10 ריבאונדים, משחק שלא זכה להרבה הכרה לאור 5 הנקודות והריבאונדים היתרים עליו שרשם מג'יק ג'ונסון באותו משחק. ווילקס קיבל חוזה ארוך מהלייקרס בקיץ 1982 ונבחר לאולסטאר לאחרונה ב-1983, אבל אחר כך הרבה להיפצע, איבד את המקום בחמישייה לג'יימס וורת'י ונחתך מהקבוצה בקיץ 1985.

גייל גודריץ' – 9 עונות, 19 נקודות, 3 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 46% אפקטיבי, 81.7% מהקו, אליפות אחת, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה.

נבחר על ידי הלייקרס בבחירה הטריטוריאלית של דראפט 1965 ובהתחלה היה המחליף של וולט הזארד וג'רי ווסט בעמדות הגארד עד שנבחר על ידי פיניקס בדראפט ההרחבה של 1968. שנתיים לאחר מכן, פיניקס החליטו להחזיר ללייקרס את גודריץ' בתמורה למל קאונטס, וגודריץ' הפך לסקורר המוביל של הלייקרס, לרוב יחד עם ג'רי ווסט. עונת השיא האישית של גודריץ' הייתה ב-1974, אז הוא סיים רביעי מבין קלעי הליגה ונבחר לחמישיית העונה, אבל עוד קודם לכן הוא היה הקלעי המוביל של הלייקרס ברוב עונת האליפות של 1972.

ג'יימס וורת'י – 12 עונות, 17.6 נקודות, 5.1 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 52.5% אפקטיבי, 76.9% מהקו, 3 אליפויות, בחירה אחת לפיינלס MVP, 7 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישייה השלישית, בחירה לחמישיית הרוקיז.

"ביג גיים ג'יימס", כפי שכונה וורת'י, נבחר ראשון בדראפט של 1982 אחרי הלייקרס, האלופה המכהנת. במהלך עונת 1985 הוא נכנס לחמישייה בעקבות הפציעות של ג'מאל ווילקס, ואחר כך כבר לא ניתן היה להוציא אותו משם. מ-1986 הפך וורת'י לאולסטאר קבוע, והשיא היה בסדרת הגמר של 1988 נגד דטרויט, אז הוא רשם טריפל-דאבל של 36, 10 ו-10 במשחק 7 וזכה ב-MVP של הגמר.

ג'ורג' מייקן – 7 עונות, 23.1 נקודות, 13.4 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים, 40.4% אפקטיבי, 78.2% מהקו, אליפות NBL אחת, 5 אליפויות, 4 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה של ה-NBL, 6 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת ל-MVP של ה-NBL, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

מייקן סיים את קריירת המכללות בקיץ 1946 ובחר בקבוצת שיקגו גירס, אותה הוא הוביל לאליפות תוך כדי שהוא הסקורר המוביל. מיד אחר כך הקבוצה התפרקה והוא מצא את עצמו בקבוצה שבדיוק הוקמה, מיניאפוליס לייקרס, אותה הוא הוביל לאליפות נוספת, הפעם גם בתור MVP בנוסף לסקורר המוביל של הליגה. גם ב-BAA, שהפכה אחר כך ל-NBA, מייקן היה רמה מעל כולם והוביל את הלייקרס לאליפות ב-5 מתוך 6 העונות שלו שם, תוך כדי שהוא נבחר בכולן לחמישיית העונה ומסיים כמלך הסלים ב-3 מהעונות.
מייקן הוא האחראי הישיר להמצאת חוקי הגולטנדינג ולהגדלת אזור הצבע, חוקים שנועדו להקשות עליו, והוא גם זה שהביא לראשונה את השלשות לכדורסל המקצועני, אם כי זה כבר היה הרבה אחרי פרישתו בתור הקומישינר הראשון של ליגת ה-ABA.

שאקיל אוניל – 8 עונות, 27 נקודות, 11.8 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, 2.5 חסימות, 57.5% אפקטיבי, 53.3% מהקו, 3 אליפויות, 3 בחירות לפיינלס MVP, 7 בחירות לאולסטאר, 6 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית, 3 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, 2 בחירות ל-MVP של האולסטאר, בחירה אחת ל-MVP.

שאק הגיע ללייקרס בקיץ 1996 והפך אותם למועמדים מידיים לאליפות, אם כי לקחו כמה שנים עד שהמשימה הזאת הושלמה 3 פעמים ברציפות. באותה תקופה, הדומיננטיות של שאק בצבע הביאה להמצאת ה"האק-א-שאק", כלומר לגרום לו לזרוק עונשיןף יחד עם תחילת השימוש בהגנה האזורית באותה תקופה.

החמישייה:

גארד 1 – מג'יק ג'ונסון – 13 עונות, 19.5 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 11.2 אסיסטים, 1.9 חטיפות, 53.3% אפקטיבי, 30.3% לשלוש, 84.8% מהקו, 5 אליפויות, 3 בחירות לפיינלס MVP, 12 בחירות לאולסטאר, 9 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, 2 בחירות ל-MVP של האולסטאר, 3 בחירות ל-MVP, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה הראשונה ב-1979 הוא היחיד שזכה ב-MVP של הגמר בתור רוקי, אם כי קארים היה משמעותי ממנו לאורך העונה, אבל מאז מינויו של פט ריילי בתחילת עונת 1982 הלייקרס הפכו להיות מבוססים בעיקר על סגנון המשחק המהיר של מג'יק, כך שבלי קשר לשאלה מי מהם היה טוב יותר, היה ברור שהקבוצה מבוססת על מג'יק ועל סגנון המשחק שבנוי עבורו. ב-12 עונות ב-NBA מג'יק הוביל את הלייקרס ל-10 גמרים עד שפרש, וגם כשניסה קצת לחזור אחרי כמעט 5 שנים הוא עדיין היה שחקן לא רע, אם כי כבר לא כל כך מוביל.

גארד 2 – ג'רי ווסט – 14 עונות, 27 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים, 2.6 חטיפות, 44.7% אפקטיבי, 81.4% מהקו, אליפות אחת, בחירה אחת לפיינלס MVP, ו-14 בחירות לאולסטאר, 10 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, 4 בחירות לחמישיית ההגנה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

הבחירה ה-2 של דראפט 1960 הצטרף לאלג'ין ביילור בלייקרס ושיחק ב-9 גמרים בתוך 14 עונות, אבל לצערו זו הייתה התקופה בה הסלטיקס זכו ורק אחרי פרישת ביל ראסל הוא הצליח לשים את היד על אליפות ב-1972. עם זאת, ווסט, הידוע בכינוי "מיסטר קלאץ'" והאיש שהלוגו של הליגה מבוסס על צלליתו, הוכיח פעם אחר פעם שהוא עושה את שלו ברגעי ההכרעה, כולל אותה סדרת גמר ב-1969 בה הוא סיים עם 37.9 נקודות למשחק וזכה בתואר ה-MVP של הגמר, למרות שהלייקרס הפסידו את הסדרה, אם כי זו הייתה הפעם הראשונה שחילקו את הפרס, אז עוד לא נוצרה המסורת שזה דווקא שחקן מהקבוצה המנצחת.

פורוורד 1 – קובי ברייאנט – 20 עונות, 25 נקודות, 5.2 ריבאונדים, 4.7 אסיסטים, 1.4 חטיפות, 48.2% אפקטיבי, 32.9% לשלוש, 83.7% מהקו, 5 אליפויות, 2 בחירות לפיינלס MVP, ו-18 בחירות לאולסטאר, 11 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישייה השלישית, 9 בחירות לחמישיית ההגנה, 3 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, 4 בחירות ל-MVP של האולסטאר, בחירה אחת ל-MVP.

על פי בסקטבול רפרנס, ב-3 עונות קובי ברייאנט שיחק סמול פורוורד, כאשר באחת מהן הוא גם נבחר לאולסטאר כשחקן קו קדמי, ומי שהיה הבא בתור בהצבעות האוהדים היה זאזא פאצ'וליה. קובי שיחק בלייקרס 20 עונות ואמנם נפל על קבוצה טובה, מה שהקטין לו את הדקות בהתחלה, אבל הגדיל את ההצלחות הקבוצתיות שלו בשלב מוקדם של הקריירה ביחס לכוכבים אחרים. עם זאת, באליפויות הראשונות של הלייקרס קובי כבר היה כוכב מוביל בקבוצה, גם אם לא היחיד ולא בהכרח המוביל ב-ה הידיעה, אבל אחר כך הוא הוביל את הלייקרס לעוד 2 אליפויות גם בעידן שאחרי שיתוף הפעולה שלו עם שאק.

פורוורד 2 – אלג'ין ביילור – 14 עונות, 27.4 נקודות, 13.5 ריבאונדים, 4.3 אסיסטים, 43.1% אפקטיבי, 78% מהקו, 11 בחירות לאולסטאר, 10 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר, רוקי העונה.

ביילור, שהיה האתלט הטוב ביותר בליגה בשנות ה-60, נבחר ראשון בדראפט של 1958 וכבר כרוקי הוביל את הלייקרס לגמר, אבל מתוך 8 פעמים בהם הוא הגיע לגמר כולן הסתיימו בהפסד, אחד לניקס וכל השאר נגד בוסטון. ביילור עשה את שלו פעם אחר פעם עם קבוצות פחות עמוקות מאלו של בוסטון, כולל 61 נקודות במשחק גמר, שיא בפער משמעותי כשהבאים בתור הם ג'ורדן וריק בארי עם 55 כל אחד, אבל זה אף פעם לא הספיק. מעניין שדווקא בעונה אחרי שביילור פרש הלייקרס טיילו לאליפות יחסית קלה ב-1972.

סנטר – קארים עבדול ג'באר – 14 עונות, 22.1 נקודות, 9.4 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, 2.5 חסימות, 56.7% אפקטיבי, 73.7% מהקו, 5 אליפויות, בחירה אחת לפיינלס MVP, ו-13 בחירות לאולסטאר, 6 בחירות לחמישיית העונה, 4 בחירות לחמישייה השנייה, 3 בחירות לחמישיית ההגנה, 4 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, 3 בחירות ל-MVP.

הגיע ללייקרס בעונת 1976, תקופת שיא הדומיננטיות שלו, והפך לראשון והאחרון עד כה שנבחר ל-MVP למרות שהקבוצה לא עולה לפלייאוף. בהמשך הקבוצה כן עלתה לפלייאוף, וקארים המשיך לזכות ב-MVP תוך כדי שהוא מוביל את הלייקרס לסיטואציה בה משחק התעלות אחד של האחרים מספיק לאליפות. ככל שהתקדמו העונות קארים הפך לשחקן השני בהיררכיה, אבל המשיך לקלוע 20+ למשחק לאורך שנים, כמעט עד גיל 40, וגם בעונת הפרישה הוא עדיין היה די יעיל במעט הזריקות שהוא לקח.

מאמן: פט ריילי – 9 עונות, 4 אליפויות, בחירה אחת למאמן העונה, מאזן 533- 194 (73.3% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 102- 47 (68.5% הצלחה) בפלייאוף.

מונה למאמן הלייקרס בשלב די מוקדם של עונת 1982, אחרי שמג'יק דחף לפיטורי המאמן הקודם ובמטרה להכתיב קצב מהיר יותר, וכך באמת ריילי עשה, כאשר הוא זה שהפך את הלייקרס בתקופתו של מג'יק לקבוצת השואו-טיים הידועה עם סגנון המשחק הסוחף והמהיר. ריילי הביא ללייקרס אליפות כמאמן כבר בעונתו הראשונה, ואחר כך עשה זאת עוד 3 פעמים נוספות, ובכל אחת מהעונות שלו הלייקרס סיימו את העונה הסדירה בראשות המערב.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה:

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 106 תגובות

  1. פוסט מצוין, תודה רבה עמיחי, ומועדון עתיר הישגים לקינוח הסדרה.
    .
    ניסיונך להסב את קובי לפורוורד מתקבל בהבנה מלאה אך אינו מתקבל על הדעת. בחיים יש החלטות שקשה לקבל והבחירה בין ג'רי ווסט לבין קובי היא דוגמא מצוינת לכך. אני איתך בבחירה בווסט, אבל אני חייב להודות שההישגים של קובי עולים על אלה של ווסט באופן שבהחלט יכול לגרום לאוהדי לייקרס להעדיף אותו, ואולי בצדק.
    .
    לשאלת ה-MVP – שאלה מצוינת, עשיתי של שקלול של ההישגים שאליהם הגיעו השחקנים עם הקבוצה, עם הזיהוי שלהם איתה (האם שיחקו בקבוצות אחרות, למשל), ועם הרמה שלהם, ויצא מג'יק. קארים בוודאי סולח לי, שאק אולי, והיחיד שממש היה מפחיד אותי לשמוע מה הוא חושב על כך כבר לא איתנו, אז אני יכול להיות רגוע בקטע הזה.

    1. תודה.
      אם לא הייתי מכניס את קובי כפורוורד המאבק על 2 המקומות בגארד היה נפתח מחדש, ואני מסרב לומר כרגע במי הייתי בוחר, כי זה יחכה לפוסט סיכום שאני מתעתד להעלות אי"ה.

    2. זה מרתיח אותי שיש מחלוקת לגבי הסקנד גארד של הלייקרס. קובי לקח 5 אליפויות שיחק 20 שנה וגם בשנים הרעות היה מקור לעניין. אין פה שאלה בכלל. זה כמו להתלבט אם לשים את ג׳ורדן או באטלר בבולס. קובי הגדול בהיסטוריה לפחות מאז ג׳ורדן. יש לציין שהגדולים מכולם שיחקו בלייקרס וגם מספר 4 הגדול מכולם קרל מאלון הצליח ללבוש את הזהב סגול במה שהיה השיגו הגדול בקריירה

      1. 1. לא כל הגדולים מכולם שיחקו בלייקרס: מייקל לא שיחק בלייקרס, בירד וראסל שיחקו ביריבה המושבעת, דאנקן לא שיחק בלייקרס, ועוד כוכבי על מהגדולים ביותר.
        2. לא קובי הגדול ביותר מאז מייקל אלא לברון.
        3. לא מוסכם כלל שקרל מלון הוא הפאוור הגדול מכולם. הרוב שמים את דאנקן בראש, ויש השמים את בארקלי למרות החוסר האליפויות כי היה פאוור אדיר בגובה של גארד וריבאונדר וקלעי גדול מדאנקן ומלון וגארנט ועוד מגדולי הפאוורים.

  2. יש 3 קריטריונים –
    .
    הישגים בקבוצה
    ותק בקבוצה
    הישגים אישיים וסטטיסטיקות אישיות בקבוצה.
    .
    קובי עולה על ווסט ועל כל לייקר אחר כולל מג׳יק (הכי קרוב) בשכלול של כל אלה.
    .
    ועדיין לגיטימי לגמרי להכניס גם את קובי וגם את ווסט מבחינתי, הטעות היא לא להכניס את שאק במקום ביילור.
    .
    פה זה לייקרס.
    פה מודדים באליפויות.
    ולמרות שביילור היה שנים רבות בקבוצה ונתן מספרים מדהימים, הוא השחקן אולי הטרגי ביותר בתולדות הליגה מבחינת אליפויות ותכלס לא הצליח לזכות אפילו באחת עם הלייקרס.
    .
    אין שום סרט שהוא נכנס במקום מי שהביא 3 אליפויות כ MVP של הגמר, והסיבה היחידה שמייקן לא נכנס במקום שאק היא שהוא קצת עתיק מדי, אז מחליף נראה לי לגיטימי.

    1. אם מתעלמים משיקולי עמדות אז שאק כנראה עדיף על ביילור, אבל זו ההחלטה שקיבלתי כבר בתחילת הפרוייקט ואני דבק בה גם עכשיו. בין קארים, שאק ומייקן העדפתי במעט את קארים, אבל אני חושב שכל בחירה לגיטימית.

      1. תודה עמיחי. אם הולכים לפי עמדות וורתי בשלוש ואין לי מושג בין קובי לווסט ב-2.. בכל מקרה אם לא להתקטנן אז בחירות מצוינות בתוך עומק אינסופי כמו בסלטיקס…
        הלכתי עם קארים בתור המצטיין, בעיניי אגב השני הכי גדול בהיסטוריה אחרי ג'ורדן.

        1. זה עניין של שיקול אישי וכל אחד והשקלול שלו. אצלי מג'יק עולם על כולם בשקלול כל הדברים ואני מכניס כחלק מהשירות את סגנון המשחק המבריק והיצירתי והקסם שהכניס למשחק (אמנם הוא לא הראשון שעשה זאת כשקוזי היה הראשון ובתווך היה את מרביץ' שבניגוד לשני האחרים עשה זאת לשם ההצגה ולא למען הניצחון). במספר זכיות באליפות הם שווים אך של מג'יק שווים יותר כי את כולם עשה כמנהיג לעומת שתיים של קובי, ובתארים אישיים מג'יק עולה על קובי עם 3 זכיות בתואר האם-וי-פי של העונה הסדירה ו-3 זכיות בתואר המקביל של הגמר לעומת 1 ו-2 לקובי. לגבי שיאים אני יודע שלמג'יק כמה וכמה שיאי אסיסטים וט"ד כגון: ממוצע אס' למשחק בקריירה, מספר אס' במשחק פלייאוף, מספר ט"ד בפלייאוף. לגבי קובי איני יודע לגבי שיאים.
          בכל מקרה השיקול של אורך הקריירה הרבה פחות חשוב מתארים והישגים ופחות חשוב משמעותית גם משיאים.
          לכן בשקלול הסופי מג'יק עולה על כולם.

    2. מסכים לגבי קובי.
      מסכים לגבי שאק..אם מזיזים את קובי לסמול פורוורד כדי לפנות מקום לווסט אז אפשר להזיז את שק למספר 4 ולהוציא משם את ביילור.
      אליפויות זה מה שקובע

      1. אליפויות הם שיקול, אך זה לא מה שקובע יותר מהכל כי הזכייה האליפויות לא תלויה רק בשחקנים וכשבתקופה מסוימת קבוצה מסוימת היא מעל כולם, הכוכבים הגדולים של הקבוצות האחרות לא אשמים שלא זוכים באליפות.

  3. לגבי ביילור – זה אפילו עוד יותר עצוב, הם לקחו אליפות לא עונה אחרי שהוא פרש אלא בעונה שהוא פרש(יחסית בתחילתה).

      1. אז בעצם מגיעה לו טבעת. כמו שכספי קיבל טבעת למרות שלא שיחק בפלייאוף ובחלק גדול מהעונה של הווריורס.
        לדעתי זו הזדמנות לתקן עוול היסטורי ולהעניק לו טבעת. תמיד חשבתי שפרש לפני תחילת העונה.

            1. מבחינת היסטורית זכיות באליפות נתפסות כ'שיחק בפלייאוף'

  4. תודה. אכן עומק מדהים. רק הסנטרים אפשר להעמיד חמישייה מטורפת. התלבטתי קשות מי הmvp כי מבחינת סמל של הלייקרס אז אני מסכים עם דדי. קובי פאקינג 20 שנה היה בלייקרס אבל מג’יק לטעמי היה שחקן יותר טוב ויותר ביטא את הרוח של הלייקרס ולכן בחרתי במגיק( גם כי לא יכול ללכת נגד מג’יק )

    1. העומק של הסלטיקס לא פחות גדול. לסלטיקס יתרון לא פחות גדול בעמדה 4 מאשר ללייקרס בעמדה 5. וכן לסלטיקס יתרון משמעותי בעומק של הרכזים (ראה תגובה 5.2).

  5. השחקנים ששיחקו בלייקרס. וואו.
    2 חמישיות מחמישיות כל הזמנים לצד כמה מהסקוררים ושחקני הפנים הדומיננטיים ביותר ששיחקו ב-NBA.
    הבעיה היחידה?
    אלו הלייקרס…
    .
    תודה, עמיחי.
    פרויקט אדיר!

    1. סגל נבחרי הסלטיקס לא פחות מרשימים ובפורוורדים ובעומק של הגארדים מרשימים יותר, כשהלייקרס מרשימים יותר בציר ובצמרת הגבוהה ביותר של הגארדים עם מג'יק, וסט וקובי.
      לסלטיקס שישה רכזים ברמת אולסטאר לפחות עם ארבעה בהיכל התהילה:
      קוזי, ארצ'יבלד, דניס, קייסי ג'ונס, וייט, רונדו.
      כמה רכזים ברמה כזו יש ללייקרס? אמנם יש לה את שניים משלושת הטובים ביותר מרכזי שני הקבוצות, מג'יק וסמליל הליגה, אך חוץ מהם יש את נורם ניקסון שהיה רכז נהדר, סלייטר, ודרק פישר שפחות טוב משמעותית משאר רכזי שתי הקבוצות עם כל הכבוד לווינריות שלו. כך שלסלטיקס עומק משמעותי יותר בעמדת הרכז למרות וסט ומג'יק.

      בעמדה 2 לסלטיקס חמישה ברמת אולסטאר לפחות עם לפחות שלושה ברמת היכל התהילה (לואיס היה כנראה מגיע לזה ללא בעיית הבריאות): אלן, סם ג'ונס, שרמן, איינג', רג'י לואיס.
      ללייקרס יש את קובי, גודריץ', קופר וסקוט ברמה הזו כשקובי מעל כולם ובעמדה זו הלייקרס לא פחות טובים כשלסלטיקס קצת יותר עומק.

      בעמדה 3 לסלטיקס יש שישה ברמת אולסטאר לפחות שביניהם ארבעה לפחות ברמת היכל התהילה שביניהם שני הטובים ביותר בעמדה זו מכל אלו שעמדה זו בשתי הקבוצות (לברון היה מהשניים לצד בירד אם היה תורם יותר לקבוצה וזה יכול להיות בהמשך), בירד והבליצ'יק, וגם את פירס, סדריק מקסוול, רמזי, וגם ווקר שהיה נהדר למרות קליעת השלוש הלא מרשימה כלל.
      בלייקרס יש את ביילור, וורת'י, לברון, וילקס, ארטסט, פולארד ברמה הזו וגם כן עם שישה ברמת אולסטאר עם ארבעה לפחות ברמת היכל התהילה, כך של לייקרס רמה דומה בעמדה זו עם יתרון לסלטיקס (אם לברון יתרום ישיג תארים נוספים אז יהיה שיוויון או כמעט שיוויון).

      בעמדה 4 לסלטיקס יש לפחות חמישה ברמת אולסטאר עם לפחות שלושה בהיכל התהילה: גארנט, מקהייל, היינסון, סילאס, האוול.
      ללייקרס יש את גאסול, היירסטון, מיקלסן המופרע, אייסי גרין. הם הרבה פחות טובים משחקני הסלטיקס בעמדה זו שביניהם שניים מעשרת הפאוורים הגדולים בכל הזמנים ולפחות אחד מחמשת הפאוורים הגדולים בכל הזמנים.

      בעמדת הציר ללייקרס חמישה ברמת היכל התהילה הכוללים שלושה מחמשת הסנטרים הטובים בכל הזמנים ואף לפי לא מעט בחירות שניים משלושת הטובים ביותר: וילט, כארים, שאק, מיקאן ואלמור סמית'.
      לסלטיקס יש את ראסל, פאריש, קאונס, מקאולי ברמת היכל התהילה אך פחות טובים משמעותית מכל ארבעה מחמישה הנ"ל מהלייקרס.

      כך שללייקרס אמנם יתרון גדול בעמדת הציר ויתרון בולט בצמרת הגבוהה ביותר של שחקני החוץ, אך לסלטיקס יתרון גדול בעמדה 4 ויתרון משמעותי בעומק של שחקני הרכזים. וסך כל שני הבדלים הנבחרים של שתי הקבוצות המעוטרות ביותר הם ברמה דומה והרבה מעל שאר הקבוצות.

  6. תודה רבה.
    הדילמה בין מגיק לקובי גדולה
    שניהם היו עם 5 טבעות שניהם היו הכוכבים הגדולים
    בסה"כ לקובי יש יותר הישגים אישיים ממגיק בכל הקשור לבחירות לחמישיות העונה ואולסטאר
    אבל אצל מגיק לא היו שנים מתות והוא היה הסמל של הסגנון השואו טיים ולכן הוא הבחירה שלי
    גם אני הייתי מכניס את שאק במקום ביילור יחד עם קארים כי אין מה לעשות למרות שאף אחד שם אפילו לא בכאילו 4 אבל הם הרבה יותר משמעותיים .
    זו החמישייה הכי גדולה שקבוצה כל שהיא יכולה לספק .
    מדהים כמה לא אוזכרו בכלל ( כולל אחד כמו אי.סי גרין איש הברזל שלא לדבר על דיוויס ועל אחד כמו דרק פישר אין מה לדבר בכלל )
    קבוצה מפחידה
    תודה .

    1. 3 פעמים MVP עונה רגילה של מג'יק לעומת 1 של קובי, 3 MVP בגמר לעומת 2, אותו מספר אליפויות…
      ההישגים של מג'יק בעיני יותר מרשימים באופן משמעותי.

    2. אך מג'יק זכה בכל האליפויות שלו כמנהיג הקבוצה וקובי היה כזה רק בשתי אליפויות ולמג'יק יתרון בזכויות בתארי MVP של העונה הסדירה (1-3 למג'יק) והגמר (2-3), כך שלמג'יק יתרון גם מבחינת האליפויות למרות שמספרם זהה וגם מבחינת התארים האישיים, כך שאין התלבטות קשה.

  7. תודה על פרוייקט נהדר, אבל כאן אני לא מסכים. אם משחקים עם העמדות יש מצב ששאק צריך להיות בחמישייה במקום ביילור, אבל בעיקר – לברון אפילו לא על הספסל או כמעט נכנסו?
    .
    הוא שם מעט זמן ונכשל ב-2 מתוך 3 עונות. נכון. אבל בעונה השלישית הוא היה MVP גמר, הביא להם אליפות ונבחר לחמישיית הליגה הראשונה. זה לא מספיק בשביל להכניס אותו לספסל? או לפחות ל"כמעט נכנסו"?
    .
    יש מצב שזה רלוונטי גם בקשר לצ'מברליין. להיות השחקן הכי טוב באלופה, אפילו אם זה במועדון הכי מעוטר בתולדות ה-NBA, צריך להספיק בעיניי.

    1. אפשר לדון בשאלה האם זה נכון או לא, אבל היו כמה פעמים בפרוייקט ששחקן ששיחק 2-3 עונות בעמדה מסוימת זכה למקום בחמישייה בעמדה הזאת, למרות שזאת לא העמדה הטבעית שלו, אבל אם הוא שיחק תמיד באותה עמדה הוא יכול להיכנס לחמישייה רק בעמדה הזאת.
      לגבי לברון, למעט אותה עונת אליפות הוא הפסיד הרבה משחקים בגלל פציעות ב-2 העונות האחרות, בהן הקבוצה נכשלה. עונה אחת של אליפות לטעמי לא הספיקה אל מול שחקנים שהיו משמעותיים לאורך זמן. אותו דבר לגבי ווילט, עם ההבדל שהוא היה יותר זמן והגיע ליותר הישגים עם הקבוצה, ולכן הוא נכנס ל"כמעט נכנסו".

    2. לברון לא נכשל . בעונה הראשונה היה לו סגל גרוע בעונה השנייה זכה באליפות ובעונה השלישית הוא היה פצוע רוב העונה לקח אותם על הגב לפליי אין ואז שיחק חצי פצוע מול פיניקס. ושוב הוא פאקינג בן 37 לא בן 25 . היה צריך להיות במחליפים. רק כדי להבין לברון הביא בשלוש עונות יותר הישגים מביילור אותה כמות הישגים כמו ווסט בכל שנותיהם כשחקנים במועדון .

  8. וואו! איזו קבוצה אדירה! שאק עם שלוש MVPF על הספסל, ווילט אפילו לא נכנס.. הלייקרס…
    הלכתי עם ארווין ג'ונסון, שהצליח להעניק למועדון מכובד את רוחו, הן ביחס לסגנון המשחק (שואוטיים) והן ביחס לרוח המועדון עם היריבות מול הסלטיקס ובירד, אבל כל בחירה אחרת, תהיה מובנת.
    תודה עמיחי על פרויקט אגדי.

    1. זה נכון לגבי הסלטיקס באותה מידה. שתי קבוצות שמעל כולם בהיסטוריה שלהם. מקווה שהסלטיקס יחזרו להיות ברמה של אלופה כמה שיותר מהר.

  9. איך האפי היירסטון לא אוזכר כלל כשהיה הפאוור הבכיר של הקבוצה בחמש עונות האחרונות שכללו את עונת האליפות עם וילט וגם וסט??? הוא היה צריך להיות לפחות בכמעט נכנסו. וכן לגבי לברון ודייוויס.

      1. לא כל שחקן אלא כוכבים: היירסטון וסילאס היו הפאוורים המובילים של קבוצותיהם, ארצ'בלד היה הרכז המוביל של הסלטיקס כששיחק שם. הם היו חייבים להיות מוזכרים לפחות בכמעט נכנסו

            1. ניקסון היה הרכז כשמג'יק הגיע ושיחק לצידו בחמישיה גם לאחר מכן. ניקסון שיחק בלייקרס עד שהועבר תמורת ביירון סקוט.
              הרכז המחליף היה אדי ג'ורדן.

            2. הוא 4 עונות הלייקרס כרכז כשמג"יק בקבוצה, אז איך התחלקו הדקות בעמדה. היה את מג'יק כרכז, את סקוט וקופר בעמדה 2, איך באיזו עמדה שיחק ניקסון והאם בחמישייה או כמחליף?

            3. מה לא היה ברור בזה שניקסון שיחק לצד מג'יק בחמישיה. עקרונית הוא היה ה"רכז" אבל בתכלס אחרי השנתיים הראשונות מג'יק ניהל שם את העניינים. קופר היה המחליף המרכזי שם בגארדים וכמו שאמרתי סקוט הגיע תמורת ניקסון.

            4. לגילרי: תודה על תשובתך שהופכת את תגובתי האחרונה (משעה 21:17:14) למיותרת.

            5. כבר כתבתי שתגובתי שענית עליה בתגובתך זו נעשתה מיותרת לאחר תגובתך הקודמת.

            6. לפי דבריך מג'יק שיחק בשנתיים הראשונות בעמדה 2 כי ניקסון היה הרכז לפי מה שכתבת.
              למעשה יוצא שניקסון שיחק לא מעט בעמדה 2.

  10. הנבחרים –
    רכזים: מג'יק, וסט, סלייטר, ניקסון.
    קלעים: קובי, גודריץ', קופר, סקוט.
    ס"פ: ביילור, וורת'י, לברון (עם תרומה גדולה יותר הוא היה ראשון), וילקס, פולארד.
    פ"פ: היירסטון, מיקלסן, גאסול, גרין.
    ציר: וילט, כארים, שאק, מיקאן, אלמור סמית'

    בהשוואה לסלטיקס (ראו בתגובה 22.1.1 במאמר על הסלטיקס: https://hoops.co.il/?p=242241), ללייקרס איכות גבוהה הרבה יותר בציר כשלעומת וילט, כארים, שאק, מיקאן ואלמור סמית', הסלטיקס לא יכולים להציע חמישייה קרובה ברמתה. לסלטיקס איכות גבוהה הרבה יותר בפורוורדים כשלעומת בירד, הבליצ'יק, פירס, מקהייל וגארנט, הלייקרס לא יכולה להציע חמישיית פורוורדים קרובה ברמתה למרות ביילור, וורת'י והיירסטון.
    בגארדים ללייקרס יתרון בצמרת הגבוהה ביותר עם מג'יק, וסט וקובי, אך לסלטיקס עומק גדול יותר עם אחד-עשר שחקנים ברמת אולסטאר ומעלה עם לפחות שבעה ברמת היכל תהילה (קוזי, ארצ'יבאלד, דניס, קייסי ג'ונס, אלן, שרמן, סם ג'ונס, ואולי גם וייט ואיינג').

    1. יפה.
      בלייקרס תמיד אהבו את השילוב הזה בין גארד טוב לגבוה. אפיחו באליפות האחרונה היה את לברון בתפקיד מג'יק ג'ונסון ודייויס כפאוור-סנטר מודרני יותר.
      צריך לציין שלברון היה הראשון לזכות באליפות ומלך האסיסטים באותה העונה מאז מג'יק ב1987…

    2. לגבי פורוורדים בלייקרס, יכול להיות שגאסול צ"ל לפני היירסטון. יחד עם וילקס, מדובר בחמישייה נהדרת שיעול לעלות על כל חמישיית פורוורדים של כל קבוצה אחרת חוץ משל הסלטיקס.

  11. מג'יק הוא הMVP של הקבוצה בעיני. באופן שקשה לערער עליו. אבל זה די מדהים להתבלט ככה, אפילו באופן שולי, הכשמדובר בכזו רשימה של שחקנים.
    קובי, למרות ההישגים המרשימים (וההטבעות! אנחנו לא רואים כדורסל רק בשביל המספרים) והרבה תומכים, בעיני מתחרה על המקום השני עם כמה שחקנים אחרים שיכולים לטעון לכתר.

  12. פשוט לא מסכים עם החמישיה המחליפים וכמעט אלו שנכנסו .
    1 לא יכול להיות שלברון ג'יימס וגם אנטוני דיוויס לא בכמעט נכנסו אפילו . נכון הם לא הרבה עונות בקבוצה אבל אליפות זו אליפות וכל אחד מעדיף את לברון ביכולת של 2020 מאשר מייקל קופר או ביירון סקוט לדוגמא. לפחות לברון חייב להיות בפנים . אגב ביילור עם 0 אליפיות ווילט צ'מברליין וגרי ווסט עם אחת וזה רק מראה את גודל ההישג של לברון .
    2 ווילט צ'מברליין הרבה יותר טוב מפאו גאסול. נכון בלייקרס זה לא אותו ווילט האדיר הוא היה אחרי פציעה קשה שהגבילה אותו אתלטית אבל עדיין בכל פרמטר הוא עולה על פאו גאסול. תסתכלו על עונת 72 נכתב שם שהוא לא הגיע ל15 נקודות למשחק זה נכון אבל אתם יודעים למה זה קרה ? בגלל 72 אחוזים מדהימים מהשדה הוא פשוט נתן לכל השאר לזרוק ושמסרו לו הוא קלע והרבה .
    3 ביילור בחיים לא בחמישייה פשוט בחיים לא . זה מועדון עם 17 אליפיות והוא לא זכה אפילו באחת. נכון היה שנים שזה לא היה באשמתו והסלטיקס היו טובים אבל היו שנים שפשוט הוא ווסט וגם צ'מברליין היו לוזרים. ההפסד לבוסטון ב69 ההפסד לגולדן סטייט בגמר המערב ב67 ( עד שהסלטיקס לא בגמר ? ) ההפסד לניקס ב1970 נו באמת . ג'רי ווסט לפחות זכה באליפות בניגוד אליו .
    4 אני הייתי עושה חמישייה או מיקן או עם שאקיל ליד קרים . החמישיה היא מג'יק ווסט בראיינט שאק קרים ואולי מיקן במקום שרק או קרים .

  13. קודם כל, פרויקט נהדר וגראנד פינאלה מעולה.
    בשונה ממרבית המגיבים, אני בעד מיקומו של ביילור בחמישייה- גם על חשבון שאק. באמת אחד מהשחקנים הטרגיים בתולדות המשחק, וגם אחרי הפרישה היה אחראי לקליפרס כג'נרל מנג'ר שנים ארוכות ולכמה מהכשלים המרכזיים במועדון הזה, לעומת ווסט שהיה בלייקרס ועזר לבנות את הלייקרס הגדולה של שנות ה80 וגם את שאקובי.
    =
    אבל מה קרה אחרי הפרישה, לא רלוונטי, והיכולות המקצועיות של סיזיפוס איוב ביילור מקנות לו, לטעמי, מקום מוצדק בחמישייה- עם אתלטיות נדירה (מעין אבטיפוס של הדוקטור) ויכולת סקורינג וריבאונד עילאיות, יש לו כאן מקום- וכן, על חשבון שאק, ובעיניי גם אם מגמישים את העמדות.
    =
    לדעתי הויכוח המרכזי כאן, ואולי המרכזי בפרויקט (למעט mvp סלטיקס- בירד או ראסל, אני בצד המיעוט מסתבר של ראסל), אמור להיות שאקיל/קארים. מסכים שלווילט, על אף היותו ווילט, אין מקום בויכוח הזה. שאלה של שיא אל מול אורך קריירה. גם לקארים בשיאו, היו חבר'ה שיכלו לו, בעוד שלשאק בשיאו לא היו מתחרים, יחד עם זאת הפיק של שאק היה קצר מאוד ביחס לזה של קארים, ואחת משאלות ה-what if הגדולות היא מה הייתה התקרה של שאקובי, לו כל אחד מהם היה מוותר מעט על האגו אל מול ההצלחה הקבוצתית.
    =
    שווה במאמנים להזכיר כמובן את פיל ג'קסון ו-5 הטבעות שלו עם הלייקרס, אחד הגורמים לכך שלמרות חילוקי הדעות בין שאקובי הוא הצליח לחלץ מהם 3 אליפויות, וגם את פול ווסטהד שמג'יק הדיח למרות הזכייה באליפות (ושספנסר הייווד, שחקן היכל תהילה שלא הוזכר כאן- ובצדק- תכנן לרצוח), וכן את ביל שארמאן, ששבר כמאמן הלייקרס את הבצורת, למרות שכשחקן מזוהה דווקא עם היריבה המושבעת ממסצ'סטס
    =
    אהבתי מאוד את האזכורים של מיקלסן ופולארד, היה להם חלק משמעותי בלייקרס המוקדמים של מייקאן. לצידם, כפי שהוזכר בתגובות, היה סלייטר "דוגי" מרטין, שהיה הרכז הפותח וזכה עמם ב-3 אליפויות ועם הסנט לואיס הוקס בעוד אחת ב-1958. שחקנים נוספים ששווים אזכור כאן מפאת עומק המועדון- היירסטון, מיץ' קופצ'אק, דרק פישר ובוודאות יש עוד ששכחתי.
    =
    מסכים עם היעדר האזכורים של לברון ודייויס- במועדון כל-כך עמוק והיסטורי, הם פשוט לא מספיק זמן שם למרות האליפות.
    =
    בחרתי בווסט כ-MVP. בחירה לא טריוויאלית, וייתכן מאוד שמקצועית הוא החמישי בתור (אחרי קובי, מג'יק, קארים ושאק) ל-MVP המועדון, אבל התרומה שלו ללייקרס לא נמדדת רק בנקודות או אפילו בטבעות- אם היאנקי סטאדיום הוא "הבית שבייב בנה", אז הלייקרס הם המועדון שווסט בנה- הוביל אותם לאורך שנות הבצורת הארוכות אחרי התקופה הקדומה של מייקאן עד לטבעת המיוחלת ובדרך ייצב אותם כמועדון מוביל ומנצח, אותו שוק גדול ששאב אליו את קארים בשיאו ממילווקי, והיה אחד הגורמים המרכזיים בבניית הקבוצות האלופות של שנות ה-80 ושנות האלפיים. ההצלחה הזו של הלייקרס, המועדון עם ההצלחה הארוכה והמתמשכת יותר בליגה והעובדה שגם עכשיו שחקנים כמו לברון ודייויס רוצים להגיע לשחק ב"לייקרס", ווסט היה הבסיס לכל הדבר הזה. האיש מותג, מעין הסנדק של הלייקרס ויש שיטענו גם של הליגה כולה.
    =
    תודה עמיחי על פרויקט פשוט יוצא מגדר הרגיל, עבודת מחקר מעמיקה ומקיפה שעשית על כל מועדון. תודה רבה, מחכים לפרויקט הבא.

  14. פרוייקט אדיר עמיחי, תודה.
    הצבעתי למג'יק, לא יכולתי להביא עצמי ללחוץ קובי.
    אגב –
    כאישיות כדורסל, ג׳רי ווסט כנראה הגדול בהיסטוריה.. על כל האליפויות שהוא לא השיג כשחקן הוא פיצה כמנהל – and then some…

  15. שאק כן היה עציר . ברור שהוא אחד הגדולים אי פעם אבל היה אפשר לעצור אותו פורטלנד הצליחה להאט אותו בגמר המערב ב2000 ב2002 סקרמנטו הצליחה וב2003 ו2004 הוא הפסיד לדאנקן ולדטרוייט . גם קרים היה עציר תשאלו את מוזס מלון שהיה טוב ממנו בשיאו וניצח אותו בכל פעם שנפגשו . ג'רי ווסט האיש הכי חשוב בתולדות המועדון בגלל תרומתו לאחר הפרישה כמובן אבל בתור שחקן הוא נכנס לחמישייה באופן גבולי מאוד . ביילור חוזר אמיתי לא יכול להיות ש8 גמרים ולא ניצח אפילו אחד כנל ווסט. קרים גדול ממגיק קובי רק רביעי אחרי שאק קרים ומגיק ואולי מיקן אפילו.

  16. פרויקט נהדר ובחירות בלתי אפשריות במועדון המעוטר הזה.
    מסכים עם אחרים שהיינו צריכים לראות את לברון בספסל. דיוויס אולי עוד לא.

  17. מעולה עמיחי. אחלה פרוייקט. כל הכבוד
    מסכים עם הבחירות שלך וגם עם אי הבחירות …
    MVP היה קשה לי לבחור בין מג'יק וקארים (כמו בבוסטון בין ראסל ובירד) ונראה ששוב אני בדעת מיעוט
    שאק אכן יכול להרגיש מקופח, אבל הוא לא PP ולכן הפסיד לקארים (לא בושה והוא לא היחיד) והוא "רק" מחליף.

  18. לגבי וסט וקובי, גם אני מעדיף את וסט שהיה גם הוא היה מעולה בשני צדי המגרש והיה ריבאונדר לא פחות טוב אם לא יותר, קלעי יותר טוב מרחוק, חכם ומוסר גדול יותר, חוטף וחוסם טוב בהרבה (מהגארדים היוזמים הטובים אי פעם שהשיג ק"ד לא רשמי עם חסימות).

  19. וילט וגם וסט השיגו ק"ד לא רשמי עם חסימות שהחלו להיות מחושבים בעונת פרישת וסט שהייתה עונה אחרי פרישת וילט.

          1. באופן מעניין, בדף באנגלית המשחק לא מקושר דווקא למשחק הזה אבל מציין שמקרור הטענה מתוך הביוגרפיה שלו באתר הNBA שמוביל לקישור מת.

            1. כן גם לשם הגעתי…

            2. West was motivated by a relentless drive to succeed. Years after a game in which he hit 16 of 17 shots from the field, sank all 12 free throw attempts, and notched 12 rebounds, 12 assists and 10 blocked shots, West told the National Sports Daily, “Defensively, from a team standpoint, I didn’t feel I played very well. Very rarely was I satisfied with how I played.” This obsessive quest for perfection was a constant during West’s playing years, and it continued in his later roles as coach and general manager of the Lakers and in similar front-office roles he held with the Memphis Grizzlies, Golden State Warriors and LA Clippers.

              https://www.nba.com/news/history-nba-legend-jerry-west

            3. כן, גם לזה…

            4. 45 נק' ב-94.1% מהשדה זה השיא נב"א מספר נקודות הגבוה ביותר באחוז כזה או האחוזים מהשדה הגבוהים ביותר במספר נקודות כזה.

            5. *זה שיא נב"א למספר… או לאחוזים…"

            1. הארווי פולק תיעד באובססיביות את ווילט וכנראה שלגביו זה מדויק.בלפחות 3 מקרים.

        1. לדעתי המקור לאגדה הזו היא כתבה של SI מלפני איזה עשור. הם לא פירטו באיזה משחק מדובר ומעולם לא מצאתי אחד שמתאים או קרוב מספיק לשורה המפורטת.

  20. תודה עמיחי פרוייקט רחב היקף אם כי יומרני מידי לטעמי . קשה מאוד לדרג שחקנים שלא ראית וכל מה שאתה עושה זה דירוג על בסיס סטטיסטיקה/אליפויות גמרים וכ'. לא הוגן כלפיהם. בכל מקרה having said that החמישיה שלי היא מג'יק קובי וורתי שאק וקארים ולעזאזל העמדות :). אני לא מסוגל להכניס לחמישיה שחקנים משנות ה 60 וכי זאת היתה ליגה אחרת ושבילי הם רק שמות

  21. בס"ד
    תודה רבה עמיחי, פשוט נהדר.
    באמת מועדון עם עומק משוגע.
    אני בחרתי בקובי בגלל עומק הקריירה לעומת מג'יק.
    כארים מדהים, אבל שיחק חלק מהעונות בקבוצות אחרות.
    לברון דיוויס, אולי היו צריכים להיכנס לכמעט נכנסו.

  22. נשגב מבינתי איך אפשר לבחור את מג'יק לפני קובי, כשבעצם ברור לי שהסיבה המרכזית שיש יותר שונאי קובי מאשר שונאי מג'יק (בעצם אף אחד לא שונא את מג'יק עם החיוך).

    1. לי, אישית, זו בחירה קלה למדי.
      מג'יק הוא זה שיחד עם בירד הפך את ה-nba למה שהיא כיום.
      מג'יק הוא זה שהפך את הלייקרס למכונת האליפויות שהיא.
      מג'יק הוא זה שהפך את צמד המילים "לייקרס" ו-"שואו" לצמד מילים נרדפות.
      מג'יק הוא אחד מ-2 שחקנים שמקומם בחמישיית כל הזמנים כלל לא מוטל בספק
      (קשה לראות איך עמדות הרכז והשוטינג גארד מתחלפות בעתיד הנראה לעין).

    2. הסיבה היא כי מג'יק קוסם שהמהיג את הלייקרס בסגנון מרהיב והיה שחקן שיכול היה לשחק בכל בעמדות באותה מידה (אומנם ממדיו של קובי לא אפשרו לו להיות כזה ולא משנה כמה היה טוב וגם מייקל לא יכול היה להיות כזה).

  23. תודה רבה, כנראה הסקר הקשה ביותר שהיה עד עכשיו אבל עדיין הלכתי עם מג'יק. הקים את המועדון (ואת הליגה) לתחייה גם אחרי השנים שקארים לא הצליח לבד

  24. החמישייה שלי: מג'יק, וסט, ביילור, וילט, כארים.
    מחליפים: גודריץ', קובי, קופר, סקוט, גאסול, היירסטון, שאק, מייקן.
    יצאו בחוץ: נורם ניקסון, וילקס, היירסטון, אלמור סמית', סלייטר, פולארד, מיקלסן, אייסי גרין.

  25. לגבי הייווד, הוא התחרט בסופו של דבר, כך שאי אפשרבסופו של דבר להתייחס אליו העבריין.

    וכן ראוי לזכור רוברט הורי כשחקן משלים אך וינר גדול.
    אמנם יש שיקול להתעלם ממנו בגלל התנהגות האנטי ספורטיבית העברה הגסה על נאש כשהיה במדי הספרס בסדרה נגד הסאנס.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט