לבחור מחדש: דראפט 1994 / רועי ויינברג

ג'ייסון קיד אחד, כמה שחקנים גדולים אחרים וכמה בחירות מעניינות. בואו נתחיל.

1.מילווקי – ג'ייסון קיד

נבחר במקור: שני. גלן רובינסון ראשון.

לגלן רובינסון הייתה אחלה קריירה, אבל אין ספק שג'ייסון קיד השחקן הטוב ביותר שיצא מהדראפט. חבר היכל התהילה, הוביל קבוצה לא כל כך מוכשרת פעמיים לגמר והגיע ל-5 חמישיות ליגה ראשונות. היה יכול להיות שילוב מעניין ליד וין בייקר הצעיר ולתרום להם הרבה יותר ממה שתרם לדאלאס (למרות האליפות ההיא ב-2011).

2.דאלאס – גרנט היל

בחירה מקורית: שלישי. ג'ייסון קיד שני.

אני חושב שגרנט היל היה שחקן טוב יותר. חמישיית ליגה ראשונה, 4 חמישיות ליגה שנייה ו-What If גדול בקשר לפציעה שלו ב-2000, למרות שהיה גם שחקן לא רע בכלל אחריה. אם היה נשאר בריא לאורך כל הקריירה אולי גם היה זוכה בכמה אליפויות, אבל בהתחשב בפציעות הוא השני בטיבו בדראפט עם טופ 3 חזק מאוד.

3.דטרויט – ג'ואן הווארד

בחירה מקורית: חמישי. גרנט היל נבחר בבחירה הזאת.

התלבטתי בין רובינסון, ג'ואן הווארד ואדי ג'ונס. הפיסטונס הלכו על סמול פורוורד בבחירה הזאת והיה להם את ג'ו דומארס (אול-סטאר ב-1994/95), כך שהבחירה בשוטינג גארד כמו ג'ונס לא רלוונטית. נשארנו עם גלן רובינסון וג'ואן הווארד. שניהם בחירות לגיטימיות, אני חושב שהווארד היה מוסיף יותר לקבוצה שכבר היה לה סקורר ברמה גבוהה מהכנף בדמות דומארס. הווארד נבחר לחמישיית ליגה ב-1996, משהו שרובינסון לא עשה אף פעם בקריירה.

4.מינסוטה – אדי ג'ונס

בחירה מקורית: עשירי. דוניאל מרשל נבחר בבחירה הזאת.

אדי ג'ונס אנדרייטד. שחקן הגנה טוב מאוד ו-3 פעמים אול-סטאר, שהיה חלק מקבוצות לא רעות בכלל ליד שאקיל אוניל (לפני הפריצה של קובי בראיינט). הוא נתן שנים יפות גם בשרלוט ובמיאמי ובסך הכל הייתה לו קריירה מכובדת מאוד כשוטינג גארד שמשפיע בשני צדדי המגרש. הוא היה קלע פחות טוב מרובינסון, אבל ההגנה האדירה שלו מחפה על זה ויכולה להשתלב לא רע ליד כריסטיאן לייטנר, שנה לפני ההגעה של KG.

5.וושינגטון – גלן רובינסון

בחירה מקורית: ראשון. ג'ואן הווארד נבחר חמישי.

רובינסון השחקן הכי טוב שנשאר בדראפט עם טופ 5 חזק מאוד בהפרש ניכר. סקורר שהיה מוסיף לבולטס והיה הרבה יותר טוב במשחק של היום שהיה נותן לו לזרוק מהשלוש. היה נותן להם שחקן ברמה גבוהה יותר מכל אחד אחר שהיה נבחר כאן, בדיוק בתפר בין 4 ה-All-NBA's לשאר הדראפט.

6.פילדלפיה – ג'יילן רוז

בחירה מקורית: 13. שרון רייט נבחר בבחירה השישית.

רוז היה מרכזי בקבוצה שעשתה גמר וסקורר טוב מאוד, בדומה לרובינסון הוא השחקן הכי טוב שנשאר על הלוח. לא מעט אנשים, בעיקר מאזור הגיל שלי, זוכרים אותו מה-81 של קובי, אבל הוא היה ממש אחלה שחקן. לקח לו זמן להסתגל לליגה, אבל הקפיצה שעשה ב-2000 הייתה אדירה. אם הסיקסרס היו משיגים את אייברסון ורוז היה לידו אולי הקריירה של AI הייתה נראית אחרת.

7.קליפרס – דוניאל מרשל

בחירה מקורית: 4. למונד מארי נבחר בבחירה השביעית.

מרשל לא היה עקבי, אבל היו לו שנים של 15 נקודות במשחק ואחד עם 12 שלשות. בקליפרס בלי יותר מדי שחקנים בשיא ואחת שהייתה יכולה להרוויח מכישרון, במיוחד בשנים רעות בהן מרשל כנראה היה מקבל חופש לזרוק כמה שהוא רוצה.

8.סקרמנטו – בראיין גרנט

בחירה מקורית: 8.

בראיין גרנט נתן כמה שנים טובות בליגה, בהתחלה כשחקן חמישייה בקינגס ואז כמחליף בג'ייל בלייזרס. הגיע עם הקינגס לפלייאוף כשחקן חמישייה, הישג שנראה כמעט מדע בדיוני בליגה של היום (באשמת סקרמנטו). הייתה להם הגנה יחסית חלשה ערב הבחירה והפער בכישרון בינו לבין האחרים שנבחרו אחריו לא כל כך גדול.

9.בוסטון – ווסלי פרסון

בחירה מקורית: 7. אריק מונטרוס נבחר בבחירה התשיעית.

ווסלי פרסון היה לא רע בכלל בפיניקס ומאוחר יותר בקליבלנד, שנים של שחקן חמישייה לגיטימי בליגה. בוסטון של 1994/95 שיחקה בלי אף אחד משחקני השושלת האגדית שלה והתבססה בעיקר על דומיניק ויליקנס בן ה-35, אז עוד כישרון צעיר היה יכול להוסיף להם.

10.לייקרס – ושון לנארד

בחירה מקורית: 46. אדי ג'ונס נבחר בבחירה העשירית.

הלייקרס של 1994/95 ניצחו 48 משחקים ועלו לסיבוב השני, לא מעט בזכות ג'ונס שפתח בחמישייה. כאן הם מקבלים במקומו את ושון וה-38.4% מהשלוש שלו בקריירה, כולל עונה בה פתח בחמישייה במיאמי שניצחה 61 משחקים והפסידה לבולס של ג'ורדן. מתאים יותר מהבאים אחריו, ועוד שחקן שהיה פורח היום.

11.סיאטל – למונד מארי

בחירה מקורית: 7. קרלוס רוג'רס נבחר בבחירה ה-11.

לסופרסוניקס היו את גארי פייטון ושון קמפ. מארי נתן עונת רוקי יחסית טובה וכמה שנים סולידיות מיד כשהגיע לליגה, ועוד שחקן מוכן ל-NBA ברוטציה היה עוזר להם. הוא לא היה מזיז את דטלף שרמפף מהחמישייה, אבל עוד שחקן רוטציה אף פעם לא מזיק.

12.מיאמי – ארון מקי

בחירה מקורית: 17. חאליד ריבס נבחר בבחירה ה-12.

מקי היה השחקן השישי של העונה בפילדלפיה של אייברסון ושחקן יחסית מגוון, שהיה יכול להתאים למיאמי כרכז מחליף. ההיט בחרו רכז בבחירה הזאת (ריבס שיחק 277 משחקים בליגה), מקי גרסה משודרגת שלו ולכן גם מתאים מבחינת ההתאמה. התלבטתי בינו לבין צ'רלי וורד, מקי כנראה היה טוב יותר.

13.דנבר – צ'רלי וורד

בחירה מקורית: 26.ג'יילן רוז נבחר בבחירה ה-13.

וורד היה הרכז הפותח בקבוצה שעלתה לגמר. לא הייתה לו קריירה מדהימה, אבל הוא היה מגן טוב ושם יותר מוכר מכל מי שמגיעים אחריו בזכות כמה שנים יפות בניקס. פליימייקר לא רע שהיה חלק מאחת מריצות הפלייאוף המפתיעות שהיו.

14.ניו ג'רזי – מייקל סמית'

בחירה מקורית: 35. יאנקה דייר נבחר בבחירה ה-14.

סמית' נתן קריירה לא רעה בתור גבוה מחליף, שזה מה שהנטס חיפשו כאן. בשנת השיא לקח 9.5 ריבאונדים למשחק. לא שחקן מדהים, אבל זה מה שנשאר בדראפט הזה, פחות או יותר.

רועי ויינברג

אחד מעורכי הופס. אוהב את מיאמי וגבוהים שמוסרים מעל 4 אסיסטים במשחק.

לפוסט הזה יש 104 תגובות

  1. אני לא יודע כמה כאן זוכרים עד כמה אדי ג'ונס היה שחקן טוב. הבעיה היחידה שלו הייתה שהוא לא היה מזל השחקנים שפורחים או זקוקים לכדור ביד בכדי להצליח. בעידן האייברסון/קובי/ג'ורדן הדרישה משוטינג גארדס הייתה להתחיל ולסיים מהלכים.
    אין לי בכלל ספק שבכדורסל כיום הוא היה מצליח הרבה יותר (ע"ע קליי תומפסון).
    במילים אחרות –
    בדיוק על שחקן כזה לצדו מפנטז לוקה כאשר הוא חולם על טבעות אליפות…
    .
    תודה, רועי.

    1. תודה מצויין רועי, אין כמו להיזכר ברכז האלים ואיזה שחקן מדהים הוא היה, היה לו את היכולת הכל כך נדירה הזאת לכפות נצחונות לקח קבוצה של גמורים לגמר פעמיים.
      .
      לגבי גרנט היל אני לא חושב שהוא יותר טוב מקיד גם ללא הפציעות, הוא היה סקורר מצויין ללא קליעה אבל ניפחו אותו הרבה יותר מדי. קיד בשיאו היה סופרסטאר לא חושב שהיל היה שם גם ללא פציעות הוא נפצע שהוא בן 28, הוא לא הרדוואי

      1. ללא קליעה? אתה מתכוון אולי ללא קליעה ל-3. לא משהו נדיר לתקופה הזו.
        ולא – לא ניפחו את היל הוא היה שחקן אדיר.

        1. ללא קליעה ל3 כמובן, היה שחקן אדיר לא סופרסטאר, הוא נפצע בגיל יחסית מאוחר והוא לא הוביל את דטרויט לאיזה הישג (לעוף בסיבוב ראשון לא באמת מרשים.

            1. לי ולך יש הגדרות שונות לסופרסטאר, ויש הבדל גדול בין הקולג לליגה.

              גרנט היל עד שנפצע לא היה סופרסטאר לדעתי והוא לא נפצע צעיר,
              פעם אחת חמישיית העונה הראשונה ב97 , לא הגיע לשום השג משמעותי כשחקן מוביל , הסטטיסטיקה שלו לא הייתה מפלצתית בטח לא המתקדמת, פוינט פווארד טיפה יותר טוב מסקוטי פיפן התקפית כסקורר ויותר חלש ממנו הגנתית. לא חושב שהוא היה מגיע לרמה של קיד שבגיל 27 היה כבר מגה סופרסטאר ולקח קבוצה כושלת לגמר.

            2. סבבה אז קיד סופרסטאר אבל היל לא…

            3. מסכים עם עידו. גרנט היל היה כישרון גדול עם אלגנטיות נהדרת במשחק והרבה חוכמה. קיד גם משהו מיוחד אבל מרגיש לי ברוך שאם היה משחק היום אתה ושמעון הייתם מגדירים אותו כנגר (הוא באמת היה קצת כזה)/שחקן יורוליג. בשיאם ובלי פציעות אני ללא ספק לוקח את היל קודם. במצב הפציעות והקריירה של שניהם אני עם הבחירה של רועי

            4. שמעון די אהבל בנושא של קיד, קיד היה הרבה יותר טוב מהיל בשיאם אין בכלל מקום להשוואה, אחד לא עבר סיבוב ראשון, השני הפך קבוצה של 26 נצחונות לקונטנדרית עם 52.

            5. עזוב את ה״הפך קבוצה לקונטנדרית״. בטוח ראית כמוני את היל משחק בשיאו. לדעתי הוא היה סופרסטאר כמעט ברמה הגבוהה ביותר ואחרי הפציעות המציא את עצמו מחדש גם כשחקן הגנה נהדר. קיד היה מעולה אבל הרבה יותר מוגבל. בזמנו עשו ממנו קצת מג׳יק 2 אבל הוא לא היה קרוב ואם היה משחק היום היה הרבה יותר מתקשה. היל הרבה יותר שלם

            6. הטענות שלך ברוך לא מחזיקות מים. כל הדברים שקיד עשה היו אחרי שהיל כבר נפצע. עד לעונת הפציעה קיד לא לקח אף קבוצה לשום מקום. להיפך הוא הגיע להישגים דומים עם פיניקס שהיתה יותר מוכשרת מדטרויט (לא בהרבה יש לציין). קיד שיחק בסאנס אהבתי אותו מאד והייתי מבואס טילים מהטרייד עבור סטארברי אבל היל נכון לנקודת הזמן של הפציעה היה כוכב יותר גדול. הוא היה כל עונה באחת מחמישיות הליגה אחרי עונת הרוקי שלו – ובצדק. הוא היה כוכב וקבוצתי בט זמנית לא פחות מקיד (וזה אשכרה הזוי שאתה מנסה לטעון שה'סטטיסטיקות המתקדמות' שלו נכון לאז היו פחות טובות משל קיד). לצערנו לא זכינו לראות ממנו קריירה מלאה ברמה הזו אבל לשמחתנו הוא נשאר גם כשחקן משנה. תמיד היה כיף לראות אותו משחק.

            7. עידו אתה צוחק אנחנו מדברים על השיא, והפיק של הקריירה היל נכנס. הרבה יותר בשל לליגה מקיד, ששניהם בשיא של הקריירה זה פשוט לא היה כוחות.
              .
              עידו איפה טענתי שהסטטיסטיקה המתקדמת שלו הייתה פחות טובה משל קיד? קיד לא שחקן שנשפט על סטטיסטיקה אישית אלא על השפעה על הקבוצה ושם הוא טוב מהיל

              הסטטיטסיקה של קיד רחוקה מלהרשים אבל בשיאו הוא שחקן בקלאיבר של MVP, היל למרות החיוך היפה המשחק המלהיב לא שם.

            8. אני לא מסתכל מה היה עושה היום המשחק השתנה אני מדבר על מה עשו בשיאם, זה שהיל שחקן שלם יותר לא אומר טוב יותר. לא יודע אם קיד בשיאו מג’יק אבל הרכז מספר אחת בליגה ובהפרש וטופ 5 בליגה (שרק שאקיל אוניל טוב משמעותית ממנו) היה חייב לקבל את הMVP במקום דאנקן)

            9. תגיד לי מה אתה ליצן? הם נכנסו יחד לליגה ונראה ששניהם היו בשלים באותה מידה כי חלקו את פרס רוקי העונה. איזה פיק אתה רוצה לשפוט? ההשואה הראויה היחידה שאתה יכול לעשות הוא מה קרה עד לפציעה של היל – דהיינו שש העונות הראשונות של שניהם. כל השאר הופך למה היה אם.
              אז עכשיו הטיעון הוא שלהיל לא היו סטטיסטקיות טובות מספיק (והיו לו) אבל את קיד לא שופטים בסטטיסטיקה. יש לך את זה ביותר מעוות? היל היה שחקן בעל השפעה קבוצתית לא פחותה.
              אז בוא תספר לנו איפה בשש העונות הראשונות ראו את ההשפעה של קיד על הקבוצות שלו יותר ממה שראו את זו של היל.
              ולגבי הקאליבר MVP – הוא היה כל עונה באחת מחמישיות העונה אז ברגע שהיו שמים שחקנים נורמלים מסביבו (או לחלופין לא מחליפים אותם כל שנה) אז הוא גם היה זוכה ב-MVP ובאליפות.

            10. ומי דיבר בכלל על המשחק של היום?

            11. אתה צוחק מה זה מה קרה עד הפציעה של היל שקיד לא בפיק? מעטים יכולים לעשות את הקפיצות מדרגה שקיד עשה בנטס הוא עלה לרמת סופרסטאר.
              .
              חמישיית העונה זה לא קליאבר של MVP בשנות ה90 שלא תטעה לרגע בטח בליגה שלא היו בה אותה כמות סופרסטארים של היום, באותה מידה אפשר להגיד ששון קמפ סופרסטאר וקליאבר של MVP.

      2. ללא הפציעות היה יכול להיות סופרסטאר כי את הבסיס לכך היה לו. היו לו התקפה מצוינת גם אם לא מרחוק וחכמת משחק גבוהה. וכן היה ריבאונדר משובח, מוסר נהדר וחוטף טוב מאוד.

  2. תודה רועי. שישייה ראשונה טובה מאוד ואחריה בעיקר חבורת משלימים טובה.. אין ממש עומק לדראפט הזה… בינוני ++…
    כמה שעות ג'ונס את ואן אקסל יש לי ברקורד בתור אוהד לייקרס שזו בדיוק התקופה שהתחלתי לעקוב ,פוסט תקופת מג'יק וטרום הדומיננטיות העוצמתית של שאקובי.

  3. זה אולי הדראפט שאני הכי זוכר מכולם, אולי בגלל שממש אהבתי את ג׳ייסון קיד. אולי בגלל שזאת היתה שנה שבה אשכרה ראיתי הרבה משחקים מכללות (המסירות של קיד בברקלי היו טובות יותר מהמסירות שלו בנ.ב.א), לא יודע.
    אני זוכר שמות כמו יאנקה דייר כמובן, שאנשים אשכרה חשבו שבגלל הגוף הענק שלו, יהיה סוג של שאקיל (אז הוא לא היה). אני זוכר שמות כמו קליפורד רוזייר שהיה (יחד עם מרשל, רובינסון, קיד והיל) השחקן החמישי בחמישיית העונה של המכללות אבל היה בסופו של דבר סיפור ממש טרגי. (בעצם כמו דייר, נדמה לי שדייר כבר מת, ואילו רוזייר חטף דיכאון עמוק או משהו כזה)

    וחוץ מזה למדתי לאחרונה (ויתכן וזה לא נכון, אבל כך למדתי) שג׳יילן רוז היה הג׳יילן הראשון, כלומר לא רק בנ.ב.א אלא בעולם בכלל, ונקרא על שם שיכול שמות של אביו ודודו או משהו כזה. כמובן שמאז כל זב חוטם נקרא ג׳יילן.

    1. ראשון או לא,
      רוז הוא זה שהפך את השם לפופולרי.
      עשרות רבות של אתלטים עם השם הם ילדי 91 והלאה (עת התחיל לשחק באותה חמישייה מפורסמת. קשה לטעון שלפני כן הוא היה מפורסם),
      לפני כן לא היו ידוענים כלשהם עם השם.

      1. נכון. לתייג אותו כשחקן מהמשחק 81 של קובי זה די מעליב לשחקן שהיה גבול אולסטאר בשלבי רבים של הקריירה וחבר משמעותי בתופעה התרבותית/כדורסלנית שנקראה הפאב-פייב (למרות שכפרשן הוא נהיה ממש מעצבן…).

          1. צודק לגמרי גיא. רוז היה נפלא בעונה ההיא וצלע חשובה בפייסרס שעלו לגמר . בכלל בסוף האלף הקודם ותחילת הנוכחי היו לו 4 עונות רצופות, 2 בפייסרס ו-2 בבולס אליהן עבר שהסתובב סביב אזור 20 נק' ,5 ריב', 5 אס' כולל תואר השחקן המשתפר בעונת הפיינלס שנראה שהוא בדרך המלאה לממש את ההבטחה שעמה הגיע לליגה… אחריהן נשאר שחקן טוב מאוד אבל לא טיפס לרמות האולסטאר שציפו ממנו.

  4. מייקל סמית לא ממש שייך כאן. הנטס ממילא היו די עמוסים בפרונט קורט ודווקא הווארד אייזלי שהיה מחליף סביר בעמדת הרכז יותר מתאים להם כאן (לא היה להם גיבוי לקני אנדרסון)

    1. מסכים לגבי אייזלי, שהיה אחלה שחקן מחליף, בטח שביחס למייקל סמית׳ (מי זה?).

      אם רוצים זווית אירופית, אפשר להזכיר את רברצ׳ה או אפילו את דווין מורטון.

  5. בחיי שאני לא מבין את הפרויקט הזה, איזו הנאה אתם שואבים ממנו ?
    בנושא אחר :
    יש חדשות ממנחם ? הרבה זמן לא שמענו ממנו, מדאיג

    1. אחלה פרויקט.
      מקום בו נוסטלגיה פוגשת את הקיץ המשמים…
      .
      זה גם מקום בו רוב התגובות הן לחיוב,
      מבלי (כמעט) להיכנס לתוויות שיקוץ מאוסות כאלו ואחרות.
      .
      מנחם מתאושש,
      הכל בסדר.

    2. ברבור בתור אחד שכתב בפרויקט על אחד הדארפטים ומאוד נהנה לקרוא את השאר שכתבו ולהגיב בשתי מילים על ההנאה: חוכמת הבדיעבד

  6. זה שכבר אין מילים כמו טיטולים וניגוב בהחלט מעלה את הרמה של הדיון והרבה יותר נעים לקרוא את התגובות.
    לשחק בכאילו זה כנראה לא הקטע שלי,
    תודה על החדשות לגבי מנחם, טוב לשמוע

  7. טור משובח
    מאדי ג'ונס נתקעה לי פרסומת שהוא מתנדנד על נדנדה בחושך והוא מסביר שהוא "סווינג מן… אז הוא סווינג". לא זוכר אפילו מה היה המוצר.
    אהרון מקי היה התקווה הגדולה של פילי בשנת ההופעה בגמר. הבעיה שהוא רק נראה כמו ג'יימס הארדן אבל לא הייתה שם אותה כמות כישרון
    🤓

  8. תודה רבה רועי.
    .
    גראנט היל היה אמור להיות ביחד עם פני הארדווי הפנים של הדור שאחרי ג׳ורדן. כל כך אהבתי אותו. באסה שזה לא התרומם

    1. יש גם את דווין מורטון
      רלף קליין רצה אותו למכבי בזמנו אבל ההנהלה החתימה את
      טום ציימברס
      מורטון שיחק לבסוף באילת תחת רלף קליין

  9. וושאון לנארד בן 48, אני בספק אם הוא היה משתלב בכדורסל של היום.
    מונטי ווילאמס נבחר 24 בדראפט הזה
    ואחד, דיון(ציון) תומאס בבחירה ה 28, לא שיחק שניה ב NBA אבל היה אחד הגבוהים המחליפים הכי אמינים של מכבי
    דוניאל מארשל שיתף פעולה עם דורון שפר בקוניטיקט
    הייתה לו קריירת קולג׳ים יפה, הוא לא נצץ בליגה
    גראנט היל היה חלק מאחת מקבוצות הקולג׳ים הכי טובה בכל הזמנים וסבל מפציעות, הוא לקח את הפיסטונס המתחדשת שנה אחרי שנה לפלייאוף בלי הרבה סיוע סביבו.
    עבר פציעה מאוד קשה, וחזר לתפקיד של שחקן משלים בערוב ימיו. פספוס אדיר של קריירה.

      1. כל הדיונים האלו על שחקן מפני 27 שנה שהיה משתלב נפלא כיום ריקים מתוכן.
        אי אפשר לקחת שחקן שולי כמו לנארד ול״חשוב״ שהוא היה משתלב טוב היום רק בגלל שהיו לו אחוזים טובים משלוש.
        לפי ההגיון הזה גלן רייס האבא היה MVP כיום.

        1. כל משחקי הנדמה לי ריקים מתוכן – זה משהו שאנחנו עושים כדי להעביר את הזמן, וקצת להיזכר באיך היה פעם. אפילו פעם עשית סדרה די נחמדה כזו.

            1. אתה לא באמת עושה את זה עכשיו.

  10. דאלאס היו בסוג של ״טראסט דה פרוסס״ באותן שנים.
    ג’ייסון קיד, ג׳אמל משבורן ועוד מישהו (בדקתי, ג׳ים ג’קסון).
    הבנייה לא על כך הצליחה להם. ענייני כימיה. מבחינת יכולת אף אחד לא היה באסט (להיפך)

    1. ג׳קסון עבר כנה פציעות שדי חיסלו לו את הקריירה. אם אני לא טועה מאשבורן גם נפצע בתקופה הזו. הם לא קיבלו המון זמן לשחק ביחד, אבל בהחלט הייתה שם בעיית כימיה.

            1. חכו לדראפט 92

            2. נחכה…אבל נזכרתי כבר.

            3. ועוד שואלים איזו הנאה שואבים מהפרויקט הזה..

            4. באנג

            1. משהו כזה
              אף פעם לא התעמקתי . . .

  11. תודה.
    אותי מפתיע להיזכר שכריס וובר לא יצא באותו דראפט כמו חבריו לחמישייה. זכרתי את זה אחרת.
    בכל מקרה לשלושתם היתה קריירה מצוינת בליגה

  12. מסכים עם ברוך בהקשר של היל/קיד.
    אנשים זוכרים רק את שנותיו האחרונות של קיד, בתפקיד הווטרן החונך צעירים. הוא היה פרנצייז פלייר לכל דבר ועניין, והפך את מי שסביבו לטובים יותר

        1. ברוך אמר שהיל לא היה סטאר או פרנצ'ייז כמו שקראת לקיד. לכולם זה ברור שהסתכלות על קריירה קיד עדיף כי היל נפצע.
          השאלה היא אם אתה מסתכל רק עד נקודת הזמן ההיא (טרום נטס אני מזכיר) את מי אתה מעדיף היל או קיד?

            1. לקרוא להיל סקורר – זה לגמרי לפספס את מה היל היה. הוא היה מנהל משחק לא פחות.

            2. היל היה מנהל משחק טוב סוג של פיפן משודרג התקפית, באותה תקופה לא היו הרבה פרנצייז פלייר בליגה כמו היום (יש 13), וההבדלים בין הטופ לשאר היו גדולים משמעותית

          1. וגילרי בבקשה תראה לי איפה אמרתי שהיל לא היה כוכב, אמרתי שהוא לא היה סופרסטאר חבל שאתה בור לשנות את הטענה, כדי לצדוק.

            1. * בוחר

  13. לא ממש מתחשק להיכנס לויכוח היל/קיד,
    וזה בגלל שאני אוהד גדול של קיד.
    .
    אבל חובה להזכיר –
    אחרי 4 – 5 השנים הראשונות של הצמד בליגה,
    זה היה היל שנחשב לשחקן הטוב יותר.
    צריך לזכור –
    קיד פרץ במדי הסאנס ב-99 (אם אני זוכר נכון).
    לפני כן, לקח זמן לקבל את המושכות ולהראות עד כמה הוא רכז על.
    היל בשנותיו הראשונות (עד לפציעה) היה אול אראונד משובח שבכל דיון בתקופה נחשב לשחקן טופ 10.

    1. הוא הראה כמה הוא רכז על עוד קודם – הטענות העיקריות אליו היו לגבי היכולת גם לקלוע – וכשהוא עשה את זה בסאנס הדעה עליו השתנתה.

    2. אני מסכים איתך גיא ודיברתי על הפיק , לגבי הטופ 10 זה בדיוק הבעיה שאני מדבר עלייה זה לא הטופ 10 של היום, היה הבדלים עצומים בין הטופ 5 לטופ 10 אז.

  14. לא בטוח בכלל לגבי התפיסה של היל כטופ 10. היו לא מעט סנטרים ופאוורים טובים באותה תקופה. הוא כן נחשב להבטחה גדולה, אבל ללא הצלחה קבוצתית בכלל.
    זה בכל מקרה צרות של עשירים, ואם לצטט את עידו, אז בהחלט – במדינה דמוקרטית זכותך לטעות ולא אקח זאת ממך…

    1. טוב,
      אז הלכתי ובדקתי –
      .
      בכל אחת מעונות 96 – 97 – 98 – 99 – 00 הוא זכה להצעות ל-mvp,
      ב-97 הוא סיים שלישי בבחירה ל-mvp,
      בשאר העונות סיים במקום 8 – 9
      .
      בכל אחת מאותן שנים נבחר ל-all nba, ב-97 חמישייה ראשונה, כל השאר חמישייה שנייה.
      .
      הנתונים הנ"ל, לטעמי, די מגבים את טענת התפיסה כ-טופ 10.
      .
      (למען הסר ספק, בזמן אמת הייתי "מחנה קיד". זה לא מוריד כלום ממה שהיה גראנט היל באותה תקופה)

    2. יש לי אחת יותר טובה ינון אבל היא לא שלי רק של מישהו שניהלתי איתו דיון אז אני לא אשתמש אבל בכל זאת אחלוק:
      יש כאן אסימטריה בכל הויכוח הזה שאני צודק ואתה טועה.

  15. כמה הערות:
    1. כשמסתכלים אחורה על דראפט – זה לדוגמא ו-1993 שדירגתי מחדש, וחויתי בזמן אמת, מורגש ההפרש בין הפוטנציאל
    למציאות והוא הרבה פעמים די מאכזב, בזמן אמת יש המון כשרונות וכל אחד מושווה לנקודת יחוס די אופטימית כך שהאוירה שנכנסת מאסה של כישרון, בפועל חצי יפצעו ויגמרו את הקריירה לפני השיא, חלק יאבדו כיוון בגלל סיבות אחרות גם לפני השיא ונשארים עם רשימה מצוקמקת של שורדים בשן ועין, וחלק די קטן שבאמת מימש את הפוטנציאל המקורי.
    2. אדי ג׳ונס היה שחקן מעולה, נדמה לי שהעליה של בריאנט באה על חשבונו.
    3. הייתי שם את רוז שהוביל קונטנדרית מעל רובינסון שדישדש רוב הזמן כסקורר בקבוצה בינונית
    4. דוניאל מרשל היה אליל בקונטיקט, לא מצא את מקומו באנביאיי, היום היה מצליח יותר מן הסתם
    5. ג׳יילן תופעה מעניינת, שם נוצר בזמן אמת והופך פופולארי, השם הוא הלחמה של שני שמות וחסר כל משמעות, כנראה שהצליל הקסים המון אמהות אמריקאיות.
    6. ינקה דרה כששיחק בגורג וושינגטון, נראה כמו הרקולס, הרגיש שעם קצת פוליש יהיה מפלץ אמיתי

  16. אחלה בחירות, תודה רבה.
    בדיון המשני שהתפתח פה אני בוחר בצד של גרנט היל. לא רק בגלל מה שהוא הספיק לעשות, אלא בעיקר מה שהוא לא (להבהרות ניתן לפנות לגברת קיד, מומלץ בדיסקרטיות)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט