לבחור מחדש: דראפט 1993 / הגולש אסף

נחזור לרגע בזמן 28 שנים ל1993…

נשיא: חיים הרצוג, האבא של הבן הנשיא שלו.
רוה״מ: יצחק רבין (אחרי ניצחון בקרב היצחקים מול שמיר בשנה שקדמה).
ראש אופוזיציה: בחור שאפתן עם טאצ׳ אמריקאי ושם שאולי מצלצל מוכר: בנימין נתניהו.
ברקע הסכמי אוסלו שעתידים להחתם בקרוב ולטלטל את המדינה.

השכנים מצפון היו נסראללה (בתחילת ימיו לאחר ההתנקשות במוסווי) ואסד האב, במזרח המלך חוסיין (האבא של עבדאללה) בדרום מובארק, ובפרוורי השכונה, אותו חמנאי המוכר והטוב באירן, עירק עם סדאם חוסיין המיתולוגי ובטורקיה טנסו צ׳ילר – אישה דמוקרטית חילונית ללא רעלה. גננת ראשית של הכפר הגלובלי – ביל קלינטון.

בטלוויזיה היו כבלים מקומיים יחסית חדשים עם ערוץ הספורט של טנזר וערוץ 2 ניסיוני שהפך למסחרי באיזה שלב. אינטרנט היה הדהוד רחוק מחברים שמבינים בעניינים חשובים או מעולמות הזומביט בחינוכית, שדיברו על דבר חדש ומסעיר שהולך להגיע. טלפונים סלולריים היו מדע בדיוני… רשתות חברתיות לא היו בתכנון, כנ״ל טוקבקים, אפליקציות, ריאליטי, למידת מכונה, דיפ פייקס ודיק פיקס.

בעולמות הכדורסל ג׳ורדן בין האליפויות שניה על פורטלנד ודרקסלר החביבים לשלישית על פיניקס המעולים של בארקלי. במכללות אחת הקבוצות המופלאות בתולדות המכללות דיוק עם לייטנר, הארלי והיל אחרי נצחון על הפאב פייב הפרשמנים של מישיגן עם ג׳יילן רוז הראשון לשמו חואן האוורד וכריס טיימאאוט וובר כמובן. ובסופה אליפות של הטאר הילס על ה.. פאב פייב שוב. (הטיימאאוט…)

בישראל היינו מיד אחרי סנסציית הענק של הגליל (שפר לפני קונטיקט, ליף וגלריית גבוהים שזורקים שלשות) בכדורסל שהקדים את זמנו בדור ותחילת הנסיקה של המותג פיני גרשון, תופעה שהגיעה אחרי אליפות שגרתית מספר 23 של מכבי (מוטי דניאל, גמצי, ליפין, הנפלד, מייק מיצ׳ל ודרור ברדיצ׳ב חשו הקלה).

עבורי אישית, זו השנה הראשונה שגיליתי את הכדורסל (יותר מדויק איפשהו בסוף 92, אולי נבחרת החלומות באולימפיאדת ברצלונה באיזה משחק מקרי, אבל 30 שנה לך תזכור). עד אז הייתי איש של כדורגל, גם בשכונה וגם כצופה ואף מאזין (יש לנו איתות מהמכתש…), אדיש לגמרי לכדורסל הישראלי וההוא ״מהעולם האחר״ של שבת בבוקר, עם בירד ומגיק שפספסתי לצערי בזמן אמת וגם סבא עבדול ג׳באר ואיזייה והילדים הרעים.

הדבר הזה סחף אותי לגמרי, גם התחלתי לשחק וגם להתעניין רוחבית: אנביאיי בעיקר אבל גם ליגה ישראלית, וגם כל מני ליגות אירופאיות, מכללות ומה לא. נכנסתי לזה בכל הכח וההתלהבות בגילוי של עולם ידע לא מוכר. אהבתי את הצעצוע החדש, את הדאנקים ,כאיש של מספרים, את ההתרבות הסטטיסטית ובעיקר את הדראפט.

קשה קצת לתאר את זה למי שלא היה אז אבל מלבד אנציקלופדיות עבשות, לא היה כמעט גישה למידע בצורה אקטיבית. בעיתונות היומית הוקדשו מעט מאוד אייטמים, שהסתכמו בכמה שורות יומיות ומדי פעם כתבה של מנחם לס, בערוץ הספורט שודר משחק שבועי עם ׳פרשנות׳ של שימי ריגר ובחור חביב עם קארה בלונדיני שאחר כך התחלף ברונן גורביץ (המושא של ׳עווב טווב רוניין׳ המיתולוגי). בערוץ 2 גם היה איזה משהו ספורדי בהגשת אריק הניג, ליגת המכללות שודרה קצת בערוץ הספורט וקצת בסטאר ספורט האסייתית שסיקרה את מיאמי הוריקנז בכיכוב טיטי פופה. ואת מכללת וושינגטון והסנטר האימתני – ינקה דרה, אח״כ בימי שפר בקונטיקט הם כבר קיבלו את הפוקוס המתבקש.

הצמאון לקבלת מידע היה די נכזב וקמצני מבחינתי, בשבוע הספר גיליתי סדרת ספרים של הוצאת כנרת שהתחילה מהאחרון והמצוין של שלח ומשם אחורה לספרים של מליניאק הטובים בפני עצמם (ואח״כ קדימה למנחם לס ורונן דורפמן).

הדראפט בספורט האמריקאי זה חתיכת שיחוק גאוני, הקונספט מבריק בעיניי ואפילו מרגש, סגנון הבחירה של הכשרונות הבאים, הדירוג והסקאוטינג מרתקים. זו תופעה יחודית בספורט המקצועני למיטב ידיעתי. לצערי, הכתבות על הדראפט בעיתונות היומית פורסמו בד״כ יום לפני הארוע עם כמה ניתוחים קצרצרים ושטחיים של שחקנים בולטים, (שידור כמובן לא היה) כך שרק בעיתון של יום שישי, איזור החדשות שנפרס כמו גרמושקה של שכונת מגורים ממוצעת, הכיל נישה קטנה עם ידיעה לקונית של סדר הבחירות.

דראפט 1993:

בזמן אמת היה ברור שאחרי המגה דראפט של 92 (שיסקר בטור נפרד) וההצלחה הגדולה של הרוקיז שלו, השנתון הנוכחי נחשב לפחות טוב אבל בסה״כ עדיין מעל הממוצע:

היה כוכב על ודאי אחד: כריס וובר, פאוור פורוורד כמעט מושלם, חזק אתלטי, מגוון וחכם.
חד קרן מורמוני, מיסתורי ומסקרן שחזר הישר משליחות מיסיונרית באוסטרליה, לאחר שנתיים ללא כדורסל – שון ברדלי.
כמה חבר׳ה סופר מוכשרים: הארדווי, משבורן, ריידר, בייקר ורוגרס וגם הארלי וצ׳ייני שהיו פחות מוכשרים אבל בעלי פוטנציאל לכוכבים משלימים, ועוד רבים ומוכשרים וטובים. 

הסיפורים של הדראפט:

1. אכזבת החצי השני כשכמה סיפורים אישיים בולטים נפלו בדרך הזו (בגלל פציעות לעיתים בעיות אחרות) 

2. הרבה מציאות בסיבוב השני (2 בלוטורי, 2 באיזכורי הכבוד)

3. דראפט הזאיון וויליאמסונים  – כמה שחקנים מוכשרים, בתבנית של כח אתלטיות וגיוון.

הבחירות המחודשות:

הערה על הבחירות: 

ניתנה העדפה לעונה מעולה על כמה בינוניות, התעלמות מהתרומה לקבוצה שבחרה אלא לליגה כולה.

הבחירות החדשות במתכונת הלוטורי, הוספתי עוד כמה באיזכור כבוד כי כבר נהיה מאוד בינוני בהמשך.

1: כריס וובר (גולדן סטייט)

בחירה מקורית: כריס וובר

אחד מהשחקנים האהובים עליי, בעולם מתוקן היה מחזיק באליפות מכללות ואנביאיי ועמדה היסטורית משודרגת. אחרי שתי עונות מלהיבות עם הפאב פייב המוכשרת של מישיגן ומפח נפש שני ברציפות בגמר עם פאשלה אישית מביכה, נבחר ראשון ע״י אורלנדו (עם שאקיל) ומיד הוטרד לקבוצה המלהיבה של הגולדן סטייט, שהזכירה את הגולדן סטייט הנוכחית, בכשרון, בארטילריית ובארבע הורסטילי.

היה אמור ליצור את אחת החמישיות המלהיבות בהיסטוריה: הארדווי, מרצלוניס/ספרוול, מאלין, אוונס, וובר בחמש. אצל נלי שגם הקדים את זמנו, המוטו בתקופה ההיא היה ששלשות זה נחמד לעונה הסדירה אבל פלייאוף מנצחים מתחת לסל.

וובר בכל אופן פחות התחבר. דרש טרייד עבר לוושינגטון ומשם לסקרמנטו האירופית והמגניבה, אותה הוביל במשך כמה שנים אבל הלייקרס האימתניים עמדו בינו לבין תואר.

2: פני הארדווי (פילדלפיה)

בחירה מקורית: שון בראדלי

כמו הבחירה הראשונה, אחד מהאהובים עליי, שחקן שעושה כדורסל שמח, וגם בעולם מתוקן היה נותן קריירה ברמה של קובי. אחרי כמה עונות מדהימות באורלנדו לצד שאקיל וקצת בלעדיו ואז סדרת פציעות הפך ממסופרסטאר לשחקן בינוני.

3: סאם קאסל (אורלנדו)

בחירה מקורית: פני הארדווי

קאסל אולי קצת פחות מוכשר מהשמות הגדולים, אבל נתן אחלה קריירה, חכם יעיל ומתעלה בקבוצות גדולות ובמשחקים גדולים והיה בלא מעט כאלה. זכה ב-3 אליפויות, מהן 2 בשתי העונות הראשונות שלו עם יוסטון ואחת נוספת עם סיום הקריירה במדי בוסטון.

4: וין בייקר (דאלאס)

בחירה מקורית: ג'מאל משבורן

גבוה טכני ומוכשר שהגיע מממכללת הורטפורד האלמונית ודי מהר התפתח לאולסטאר, נתן חצי ראשון של קריירה יפה, חלק במלווקי וחלק כמי שהגיע בטרייד בעד שון קמפ לסיאטל, אבל אז הדרדר לבעיות אלכוהול ומשקל שמהן כבר דשדש לבינוניות. עבור דאלאס שהשיגה 11 ניצחונות בלבד ב-1993 ועתידה להשתפר רק ל-13 בעונה העוקבת, כל פיסת כישרון יכולה להיות משמעותית.

5: ג'מאל משבורן (מינסוטה)

בחירה מקורית: ג'יי אר ריידר

מונסטר מאש הגיע מקאנטאקי ובדיעבד מזכיר לי קצת זאיון וויליאמסון לייט, חזק, אתלט, סקורר משלושה לבלים ומאוד מגוון – התחיל בדאלאס שהפכה להיות מבטיחה לצד ג׳מי ג׳קסון אחרי שבדראפט הבא הצטרף גם ג׳ייסון קיד, שלישיית ג׳.ג׳.ג׳ המקורית (לפני ההוא של ממפיס) הם היו נראים כמו קו אחורי צעיר ומושלם, אבל אז הגיעו סכסוכי אגו ולפי השמועה גם ריב על בחורה (נאה יש לומר) והעניינים התפרקו. למרות לא מעט שנים עם מספרים יפים והופעת אולסטאר. די איכזב ביחס לציפיות.

6: אלן יוסטון (וושינגטון)

בחירה מקורית: קלברט צ'ייני

כוכב משני בניקס החזקים שהגיעו לגמר ב-1999, קלעי מעולה ויעיל, לא מגוון וחלש בהגנה. נבחר פעמיים לאולסטאר. נתן קריירה ארוכה ודי יציבה. זה בטח עדיף על מי שהבולטס בחרו במקור, קלברט צ'ייני, שאמנם שיחק 13 שנים בליגה, אבל לא הגיע לממוצע של דאבל-פיגרס אחר 5 העונות הראשונות שלו בליגה, בזמן שיוסטון עשה זאת בכל העונות בקריירה שלו מלבד עונת הרוקי.

7: ניק ואן-אקסל (סקרמנטו):

בחירה מקורית: בובי הארלי

ניק ואן אקסל התקדם יפה יחסית לבחירת סיבוב שני, טיפוס (במלעיל), קצת שכונתי, אבל אחלה רכז, נתן קריירה יציבה מספרים יפים וסיפק גם הופעת אולסטאר בודדת בעונה שבה היו ללייקרס 4 נציגים שם – שאקובי, אדי ג'ונס וגם ואן-אקסל. מי שמכיר מאמני מכללות אולי שמע על פאשלת הדראפט הזאת של הקינגס שהיום מאמן את אריזונה סטייט.

8: ברוס בואן (מילווקי)

בחירה מקורית: וין בייקר

ברוס (לי) בואן – 3&d משמעותי בליגה, שחקן הגנה אגדי, קשוח ומלוכלך, שחקן חמישיה משמעותי בספרס הגדולים כולל שלוש אליפויות. 8 בחירות בחמישיות ההגנה מראות את ההערכה לה זכתה ההגנה של בואן וקריירה של 39.3% מחוץ לקשת הוכיחו שזה לא היה חכם להשאיר אותו פנוי.

9: שון בראדלי (דנבר)

בחירה מקורית: רודני רוג'רס

שון בראדלי היה ענק ונייד, אבל חלש ולא באמת התמחה במשהו חוץ מלהיות חוסם גדול. בקיצור, סנטר שנתן קריירה די ארוכה ובינונית ובאסט גדול יחסית לציפיות שהנחיתו אותו בבחירה השנייה בדראפט. התחיל את הקריירה לא רע בפילדלפיה ואחרי זה ניו-ג'רזי, אבל זכור בעיקר כשחקן לא מספיק טוב לתפקיד הסנטר ליד נוביצקי בדאלאס.

10: ג'יי אר ריידר (דטרויט)

בחירה מקורית: לינדזי האנטר

הפיסטונס מוצאים את עצמם מיד אחרי הפרישה של אייזאה תומאס עם ניסיון לבנות מחדש, דרך טרייד על רודמן למשל, אבל מספיק מהר כדי שיהיה לג'ו דומארס כישרון לצידו. ריידר עונה על ההגדרה של עוד כישרון גדול סופר אתלטי וחזק, אבל טיפוס בעייתי – המעט שנכתב על הדראפט בעיתון של יום שישי היה כמדומני ציטוט שחצני במיוחד של הבחור. התחיל במינסוטה מרשים מאוד, נתן כמה שנים יפות ואז התחילו הבעיות המעברים והריבים. סקורר טוב וכזה שאולי בדטרויט היה יכול להצליח יותר.

11: רודני רוג׳רס (דטרויט)

בחירה מקורית: אלן יוסטון

בווייק פורסט רוג'רס היה נראה כמו מפלצת של כח ואתלטיות וגם סקורר מגוון, בפועל קצת איכזב, בכל זאת ממוצעי הקריירה שלו הם לא רעים בכלל, ועונה טובה עם פיניקס שהעניקה לו את תואר השחקן השישי הראתה שהוא ידע להסתדר גם בקבוצות פלייאוף ולא היה רק סקורר של קבוצות רעות.

12: ביירון ראסל (לייקרס)

בחירה מקורית: ג'ורג' לינץ'

3&d יעיל ביוטה הגדולה, שיזכר בעיקר כמושא הנפנוף של ג׳ורדן. שחקן שהרוויח מאוד מהמסירות של סטוקטון, כפי שתעיד צניחה פתאומית מ-5 עונות רצופות של 50% אפקטיבי וממוצע של 9.6 נקודות בעונה האחרונה שלו ביוטה אל 4.5 נקודות בלבד בעונה הכי טובה שלו מחוץ לעיר המורמונים.

13: לינדזי האנטר (קליפרס)

בחירה מקורית: טרי דהר

הקליפרס בוחרים כאן גארד נמוך סקורר לא רע לאורך קריירה ארוכה שיכול לסייע לקבוצה שהגיעה במפתיע לפלייאוף ומחפשת חיזוק לספסל ועוד עומק, רגע לפני הטרייד שיביא את דומיניק ווילקינס ויפרק הכל.

14: ג'יאורג'י מורסאן (אינדיאנה)

בחירה מקורית: סקוט האסקין

במקום סנטר ששיחק 27 משחקים בליגה וסיים עם ממוצע של 2 נקודות למשחק, הפייסרס לוקחים סנטר רומני ענק (7'7) שנתן עונת שיא של 14.5 נקודות למשחק שהייתה האמצעית מבין 3 עונות בדאבל-פיגרס. אצל הפייסרס עם ריק סמיתס הרומני היה יכול לתת גיבוי מספיק כמחליף ולהוסיף אלמנט שקצת היה חסר לאינדיאנה בזמן שהסיכוי שלו לסבול פחות מפציעות ומעומס היה עולה.

אזכורי כבוד:

ג׳ורג׳ לינץ׳ – מגן מעולה. 

כריס מילס – סקורר טוב אבל איטי, נתן קריירה יפה עם מספרים דו ספרתיים.

קלברט צייני – התחיל יפה, דעך בהמשך.

לפוסט הזה יש 80 תגובות

  1. אני לאורלנדו הייתי לוקח את אלן יוסטון (שבכלל מה זה נמוך אצלך). זה אמנם לא פני אבל ליד שאק יד כזו מבחוץ היה יוצר ציוות קטלני.

    1. אורלנו היתה דוקא מסודרת ב -2,3 עם דניס סקוט הקלעי וניק אנדרסון המגוון (לפני המלט דאון).
      בדוקומנטרי על אורלנדו נאמר שמיד זיהו בהארדווי את הסופרסטאר הגדול בדראפט.
      בחרתי את הבחירות לפי הפיסגה, כך שהפסגה של פני יותר גבוהה מיוסטון

  2. מצטרף למגיבים לפניי,
    אלן יוסטון צריך להיות מדורג גבוה יותר,
    לדעתי השפיע יותר מג'מאל משבורן, ניק ון אקסל וווין בייקר.
    ובסופו של דבר היה השחקן השני הטוב בקבוצה שהגיע עד לגמר ההוא מול סן אנטוניו.

    נ. ב. גילוי נאות: יוסטון היה השחקן האהוב אליי בניקס של שנות ה-90, לפני יואינג, סטארקס ואוקלי.
    שוטינג גארד עם ג' אמפ יפיפה.

    1. שיחק אצל בובי נייט הפסיכי ועליו אמר – הכי מוכשר ששיחק אצלי (איזייה תומאס כיכב באינדיאנה עשור קודם).
      זה עזר קצת להייפ…

  3. תודה .
    אצלי אין שאלה שפני ראשון
    בטח אם לא היה נפצע
    היה שחקן נהדר ממש בפיק הקצר שהיה לו עד הפציעות .
    אלן יוסטון לדעתי השלישי כאן

  4. תודה רבה על הכתבה. מסכים עם הסדר הכךךי. דראפט טוב מאד, עם לא מעט אולסטארים.
    וין בייקר היה גבוה חכם. ג'מאל משבורן גם סקורר מצוין.
    אייזיה ריידר היה מלהיב מאד בתחילת הדרך, חבל שנפל למינסוטה.
    את קלברט צ'ייני הייתי מעלה ללוטרי.
    מוסיף את ארווין ג'ונסון הסנטר של הגמר של סיאטל, שנתן כמה עונות סבירות בליגה.
    והיה גם את אלפונסו פורד שהפציץ באירופה הרבה שנים אבל בנבא לא היווה פקטור.

    1. אגב גוגליוטה שנבחר בדראפט שנה קודם, והיה נראה אחלה בחלה, הוחלף ראש בראש עם וובר, אחרי זמן קצר גוגליוטה התקלקל

  5. גם לי 6 מרגיש נמוך בשביל אלן יוסטון.
    *
    ניק ואן-אקסל ואדי ג'ונס השתלבו ביחד ללייקרס לאחד מצמדי הגארדים שהיה הכי כיף לצפות בהם בסוף הניינטיז. הם לא הגיעו רחוק ככה וחבל.
    *
    כריס וובר וקצת אחריו ג'ו סמית' (והרבה לפניהם רוברט פאריש) הם הסיבה שאני תמיד טוען שבג"ס אנחנו גרועים עם גבוהים וחושש שגם ויצמן ייבוזבז אצלנו. לא יודע אם זה חשש מבוסס או לא… אבל הניסיון עם וובר עלה לנו בהרבה שנים בתחתית. אם אני זוכר נכון, גם וושינגטון אחרי התקופה שלו מצאה את עצמה עם הרבה שנים ללא פלייאוף.

  6. וובר ראשון מבחינת כשרון אבל לא מבחינת התאמה. הוא לא הסתדר עם דון נלסון שרצה שישחק סנטר וזה הסתיים בטרייד שלו לוושינגטון. לכן ברור לגמריי שפני צריך להיבחר ראשון והיה מתאים הרבה יותר לסגנוו המשחק המהיר שהכתיב נלסון והיה יכול להחליף את מיץ ריצ'מונד בגארד שבדיוק הוטרד עבור בילי אוונס המאכזב.

    1. צודק.
      האמת שלא היה הורג אותנו לעשות טרייד דאון מהמקום השלישי (כי מסרנו לאורלנדו גם הרבה בחירות דראפט עבור וובר). אלן יוסטון או וין בייקר היו מתאימים לנו יופי.

      1. וואו. לא היה לי מושג. פתאום אני יותר מעריך את וובר על ההישגים שלו במועדון הזה – פחות מעשור אחרי. שמח גם בשביל ריצ'מונד שפרש עם אליפות.

  7. תודה אסף. אחלה בחירות. רק לחשוב על פני בלי הפציעוץ לאורך זמן . העלת פה כמה שמות מהאוב כמו גיורגי מוראסן הענק הרומני המקורי (הקדים את פופה) או ריידר שהיה כלי התקפי רציני ומקרה ראש חמור לא פחות ומעל כולם השחקן הראשון שהערצתי בליגה וה- G.O.A.T הבלתי מעורר על פי דעתי הקובעת ניק ואן אקסל.

  8. סם קאסל פשוט ניצח ליוסטון את הסדרה מול המערב ב1994 הוא היה האקס פקטור שלהם שם לא בטוח שיוסטון מגיעה בלעדיו למשחק 7 בכלל.

      1. אבל זה לא מספיק כדי לדרג אותו 3 בדראפט הזה.
        בטח אם הכותב טוען שהוא מדרג לפי רמה בשיא ולא לפי קריירה שלמה.

      1. הבנתי שהסיקרס יכולה לקנוס אותו ב200K + על כל יום שהוא לא מוכן להגיע למחנה אימונים. לא נהוג לתת קנסות כאלה וללכת ראש בראש עם שחקן לעומת הכדורגל שבו הקבוצה מתנקרת לשחקנים שלא רוצים לעבור

  9. עוד מילה קטנה לגבי הלוטרי של הדראפט הזה שהיה אחד המשוגעים: אורלנדו שהיייתה להם קומיבנציה אחת (או אם נרצה כדור אחד) מתוך 66 זכו בבחירה הראשונה שנה שניה ברציפות (אחרי שבחרו את שאק שנה קודם) אם מישהו אי פעם חיפש תיאורית קונספירציה…
    אחריהם הסיקסרס קפצו מהמקום ה-7 לשני והווריורס מהחמישי לשלישי. כך יצא שבהגרלה אחת המאבס והוולבס שניצחו יחד 30 משחקים עונה קודם לא זכו ב-אחת משלושת הבחירות הראשונות. זה ישר הוביל לשינוי השיטה לתיעדוף הקבוצות הגרועות יותר והתחיל לו בלי לדעת את עידן הטנקינג.

    1. נגמרה הפוגה קצרה מעידן הטנקינג… עד 1984 הייתה הטלת מטבע בין הקבוצה הגרועה במערב לזו במזרח. השיטה של הגרלה בין 11 הקבוצות שלא הגיעו לפלייאוף התחילה רק ב-1989 אם אני לא טועה.

      1. משום מה טרום שנות ה-80 קבוצות לא כל כך יכלו להרשות לעצמן לטנקק (בעיקר כי זה היה רע לעסקים הגם ככה מתנדנדים) וחוץ מזהמכרו את בחירות הדראפט שלהם על ימין ועל שמאל תמורת נזיד עדשים. ההגרלה התחילה ב-1985רק שאז היו 7 קבוצות. הגרלה עם סיכויים מדורגים התחילה ב-1990.

        1. דיברתי על המערכת. לא על אילוצים חיצוניים של כסף וכרטיסים.
          אבל אני יכול לחשוב על דוגמאות לטאנקינג גם עם השיטה הישנה.
          הרוקטס למיטב ידיעתי אבל עשו טאנקינג רציני בסוף עונת 1983 כשהם גילו שהם לא מצליחים לנצח יותר מידי – ואז קיבלו את אלג'ואן אחרי שעונה לפני לקחו את סמפסון. במבחן התוצאה (גמר ב-1986) זה גם השתלם להם.

            1. טאנקינג זה טאנקינג. אולי בתור הפרוייקט הבא אפשר יהיה לדרג טאנקינגים לפפי רמת החומרה שלהם.

            2. תראה אני לא יודע בדיוק מה היה, הם הפסידו המון המון משחקים אבל לא הושיבו בצד שחקנים.

            3. לפי מה שקראתי הם כן… אפשר בטח להשוות בין כמה דקות קיבל כל שחקן בין עונת 83-84 ל-82-83 ולהבין אם זו איזושהי פרשנות היסטורית או שזה באמת מה שקרה.

            4. תראה קשה להסביר את זה אחרת…
              אז בהחלט ייתכן שזה בדקות משחק אבל גם שם קשה לראות משהו. סמפסון ומקריי שהגיעו בדראפט הקודם שיחקו כל הזמן והקבוצה אפילו הורידה דקות מפיל פורד המוגבל בעליל לטובת הרכז הצעיר אלן ליבל. מצד שני פתאום בשני המשחקים האחרונים הגופה של אלווין הייז לא ירדה מהפרקט…
              אין ספק שהיסטורית הזכייה הכפולה של הרוקטס האקים וסמפסון מתפסת כמניע להכנסת הלוטרי.

    2. לא אשכח את הפנים הזורחות של פט וויליאמס שהבין שאחרי טאנקינג של 4 שנים (מוצלח) והזכיה בלוטו בשנה שעברה עם שאקיל זוכה שוב בלוטו תרתי משמע.
      גם הווריארס, היו קבוצה סופר מוכשרת, אחרי פירוק הראן דיאמסי אבל עם כשרון צעיר – אוונס וסגל לפלייאוף

    1. נכון, היו את בדיחות ה״תמכור תמכור״ של סוחרי המניות שצועקים לתוך הבננה.
      התכוונתי לדבר ההמוני שיש לכל זב חוטם עם אפליקציות וזה…

      1. חחחחחחחחחחחחחחחחחחח, כן, זכור לקללה.
        שמעו סיפור בקצרה. אי שם בסוף שנות השמונים (89 כמדומני) כשה"בננה" היתה מד"ב הייתי בכנס באוניברסיטה העברית לאנשי הזוחלים של ישראל.
        בכנס היה גם יעקב פסח (סלע) זה שנרצח על ידי החבר של הבן של חברה שלו לעתיד….
        אל הכנס הגיע בחור צעיר שמן עם בננה גדולה ביד (יותר גדולה מטלפון חוגה למי שזוכר) ועשה רושם ענק על כולנו כשהוא מדבר בקול רם לבננה המופלאה.
        קיצר, זה היה המפגש הראשון של סלע/פסח עם הראל הרשטיק שירצח אותו, הטמבלפון עשה את העבודה וחיבר בין הרוצח לנרצח. אחרי כן הפלא-פון בוי הכיר לפסח את אמא שלו והתפתח שם רומן שסופו ברצח של פסח בשביל לחמוק מתשלום חוב שהילד חב לאיש הנחשים, כוכבים ונשים….

  10. בואן הוא הדוגמה לעניין האלימות שמדובר בה במאמר על מספר 34 והוא דוגמה לזבל אנושי ותת אדם שהוביל ניצחון היה מוכן לפצוע בכוונה. זה לא בספורט ולכאלה, ולא משנה כמה הם מוכשרים, אין מקום בספורט מקצועני ובכלל.

  11. איזה דראפט של שחקני כמעט אדירים.
    .
    כמה קרוב היה כריס חוסר לאליפות היסטורית ב-2002.
    מה אם,
    מה היה קורה אם באותו משחק מכריע מול הלייקרס, 12 שניות לסיום המרפק שקובע הכניס לפנים של מייק ביבי היה זוכה להתייחסות השופטים?
    מה היה קורה אם הקינגס מנצחים את אותו משחק?
    .
    אז לוובר הייתה אליפות ברזומה כשחקן מוביל,
    ואותה קינגס הייתה נזכרת כאחת האלופות המזכירות והמרשימות (לנצח את הלייקרס של שאק קובי. וואו).
    .
    מה היה קורה אם ניק אנדרסון קולע את אותן זריקות עונשין בפיינלס 95?
    מה אם אורלנדו מצליחים להתעלות ולזכות באליפות היסטורית מול האלופה היוצאת?
    האם שאק עוזב?
    איך תראה הקריירה של פני עם אליפות ראשונה בגיל כל כך צעיר?
    איך תראה הקריירה שלו עם עוד קצת שאק לצדו?
    .
    נכון, אלו שאלות היפותטיות מטופשות.
    אבל הן באות להצביע על הפוטנציאל האדיר שהיה לצמד שנבחרו ראשונים.
    זה קל לשכוח את אותם שחקנים שלא עלה בידם לזכות,
    אבל מי שצפה בנם בזמן אמת לא יכל היה להעריך עד כמה הם בטופ של הליגה.
    כריס חוסר ב-01 ו-02 היה אחד מהשחקנים הבולטים בליגה. סיים 4 בהצבעה ל-mvp ב-01
    פני סיים 3 בהצבעה ל-mvp כבר בעונתו ה-2 בליגה !
    יש מעט שחקנים שהציגו משחק אול אראונד שלם ויעיל כמו זה של פני,
    יש פחות שחקנים שעשו זאת כבר בעונתם ב-2 בליגה.
    .
    תודה, אסף. אחלה פוסט

    1. הנו קול על המגע של הזרוע של קובי בפרצוף של ביבי היה שריקה נכונה. לא היה שם שום דבר. תנועה טבעית לגטימית לחלוטין לנסות לנוע לקבל כדור מעבר לשחקן שתופס שחקן בנסיון למנוע משחקן לקבל כדור. מכל השריקות במשחק הזאת מוזר שאתה נטפל לזאת.

    2. תודה גיא, לגבי שאק ואורלנדו הוא היה עוזב בכל מצב, זה לא רק המאמן המטומטם שיצא נגד שאקיל שסבתא שלו נפטרה, זה שהם התחילו איתו במסע ומתן ב69 מליון דולר ולא הסכימו לשלם לו יותר מפני הרדוואי, המפגרים חיכו שהלייקרס תזרוק על השחקן שהולך להיות הטוב בעולם (וכולם ידעו את זה) מזומנים ואחרי שהוא הסכים רק אז השוו את ההצעה.
      .
      לגבי פני הרדוואי הקריירה שלו לדעתי הוא השחקן הכישרוני ביותר שהפציעות הכריעו אותו

      1. עוד לגבי פני הוא הוביל את המגיק ששאקיל נפצע בתחילת 95 למאזן 17-5, עדיין המגיק היו מטומטים להחריד לא להבין ששאק זה השחקן הטוב ביותר שאי פעם ידרך אצלהם, ולשאק יש אגו בגודל של פלורידה. צריך לזכור זה לפני שהיה תקרת שכר ו מג’יק פשוט יכלו לשלם יותר. אבל על טמטום משלמים
        https://www.google.com/amp/s/www.cbssports.com/nba/news/the-inside-story-how-the-orlando-magic-let-the-lakers-steal-shaquille-oneal/amp/

          1. תודה אסף כתוב מצוין אבל זה מתחיל להראות כבר כמו טקס שמעלים דמויות באוב… יש לפרוייקט הזה איזה שהוא דראפט מטרה או שהולכים פה עד 1924?

            1. עד שתישבר.

            2. או עד שג'ורדן יופיע.

            3. זה מה שנקרא גילרי עד שתהיה לנו התגלות אלוהית לא???

            4. באנג!

            5. ממשיכים עד שנשאר זקן השבט, השורד האחרון

            6. עכשיו הבנתי לאן מנחם נעלם..
              הוא צריך לכתוב את המשך הסדרה הזו מ-1980 ודרומה ("1953, בחירה 14 של סינסינטי סולטי-שטרודלס נורמן פיפשואו במקום סטנלי שטקלמאכר..").
              .
              סתם נו, מה עם מנחם, יש חדש?

  12. איך אהבתי את פני הארדוואי, הייתה לו תנועה אלגנטית שלא ראיתי כמותה. הוא ושאק היו אמורים לשלוט בליגה, אבל כנראה שלכל עשור מגיע את האוקלהומה שלו.
    תודה רבה על רידראפט מעולה

  13. תודה רבה. פוסט מצוין על דראפט מגניב לאללה.
    פני הארדווי היה אחד השחקנים האהובים עלי וזה שכתבתי עליו בפרויקט האגדות. אם הקריירה שלו הייתה מסתדרת כמו שצריך, היינו מדברים עליו באותה נשימה עם קובי ו- ווייד.

  14. תודה רבה מעניין מאוד.
    גם אני באוהבי פני ומעריכי וובר (טוב שלא כתבתי בסדר הפוך). גם אלן יוסטון היה שחקן נפלא ואלגנטי.
    אבל סם קאסל האהוב צריך לרת הרבה מקומות למטה, עם כל הכבוד לו ובלי לשכוח את השירות המצוין שהוא עשה אצלנו ביוסטון.

  15. תודה רבה, אסף, נחמד להיזכר.
    (מה יש יותר- גולשים בהופס בשם אסף, אוהדי פיניקס בהופס, או אליפויות לבולס?)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט