החלק השלישי בסדרת הכתבות "אם עץ לא נופל ביער" כבר כאן, והפעם בחרתי ללכת על קבוצה שמפוצצת בכישרון, ובניגוד לשתיים הקודמות הכיוון שלהן די ברור. השלב שלהן בריבילד הוא בעיקר לתת לעץ לצמוח ועוד מעט לקצור את הפירות. על אף ששארלוט הורנטס עשתה קיץ מאוד מרשים לטעמי מבחינת העמקת הסגל, יש לצרעות בעיה עיקרית שנראה בהמשך.

קישור לשתי הכתבות הקודמות בפרויקט:
קליבלנד קאבלירס: https://hoops.co.il/?p=238109.
טורונטו ראפטורס: https://hoops.co.il/?p=240438.

שורשים

השורש הראשון הוא הכי ברור, לאמלו בול. לבול יש סטאר קוולאטי שההורנטס חיפשו. חוצפן, מוסר מצוין, קליעה שהשתפרה במהלך העונה ובונוס – רכז בגובה שני מטרים שלא נראה כ"פליימייקר הננס" לצד בן סימונסים למיניהם. הגיוון שלו הוא מה שהיה חסר בקו האחורי בעונה שעברה אצל ההורנטס, 15.7 נקודות למשחק, 5.9 ריבאונדים ו-6.1 אסיסטים בנוסף ל-1.6 חטיפות. לרכז הצעיר הייתה בעיית הסתגלות בתחילת הדרך, בעשרים המשחקים הראשונים שלו קלע 12.1 נקודות למשחק באחוזי קליעה רעים לשלוש, 29.7. הוא עדיין שמר על יכולת מסירה טובה כשמסר 6 אסיסטים למשחק. מאז לאמלו החל להתפוצץ והפך לשחקן בלתי ניתן לעצירה בנוסף לסיפוק מהלכים מרהיבים. בעשרים המשחקים לאחר מכן קלע לאמלו 19.8 נקודות למשחק ב-43.5 אחוזים לשלוש ומסר 0.4 אסיסטים יותר. אחרי שהיה נראה שלאמלו עומד להוביל את שארלוט לפלייאוף, הוא נפצע בידו והחמיץ חודש שלם. הוא חזר לא מספיק טוב, הקליעה לשלוש הפסיקה להיות טובה כפי שהייתה לפני כן ועד סוף העונה הראה 70 אחוז מהלאמלו שראינו לפני כן.
על אף הפציעה, בול היה השחקן הכי טוב בהורנטס בעונה שעברה, סיפק ניצחונות, שיפר דרסטית את חבריו לקבוצה והפך את ההורנטס לקבוצה מלהיבה בהרבה. אם ימשיך להתקדם כפי שעשה בעונה שעברה ויגיע לרמת הסופרסטאר אליה הוא מצופה להגיע, שארלוט מצאו את הקמבה ווקר הבא שלהם, ואפילו יותר טוב.

השורש השני הוא טרי רוזיר, שהראה יכולת לשחק גם בעמדה מספר 2 בעונה האחרונה בה שיחק רוב העונה, 76 אחוז בעמדה מספר 2 לפי הרישום בטופס לעומת 64 אחוז בכל העונות הקודמות ביחד. העונה הזו גם הייתה העונה הסטטיסטית הטובה ביותר של רוזיר, שבר את קו 20 הנקודות למשחק, מסר 4.4 אסיסטים למשחק וקלע ב-45 אחוז מהשדה ו-38.9 מחוץ לקשת. רוזיר הראה בגרות שהייתה חסרה לדבונטה גראהם שהועבר, הצליח לקחת על עצמו את המשחק ברגעים בעיתיים הרבה יותר מכל שחקן אחר בקבוצה, גם יותר מבול. הצליח להתפוצץ כששארלוט הייתה צריכה אותו, לייצר לעצמו כשההתקפה נתקעה ועל אף שהוא לא נחשב בדיוק שוטינג גארד, הוא מרכיב צמד התקפי פסיכי ביחד עם לאמלו. רוזיר הוא השורש של ההורנטס מכיוון שהוא נותן להם את ה"איש למשימות מיוחדות", זה שבתכל'ס הוא אופציית הקליעה הראשונה בהתקפה, אליו לאמלו יכוון. רוזיר קצת לא יציב אך כשהוא מתפוצץ הוא בלתי ניתן לעצירה, בעיקר משלוש ובקליעות מכדרור. בחמשת המשחקים הטובים ביותר שלו העונה קלע רוזיר ב-60 אחוז ומעלה לשלוש וקלע בעיקר מחוץ לצבע. רוזיר הוא קלע מצוין אבל הוא נותן אקסטרה של יכולת קליעה מכדרור ולא מוגבל רק לקאטץ' אנד שוט. יתרה מזאת, מחוץ לצבע זרק רוזיר בפול אפ חמש זריקות יותר ממה שזרק מקאטץ' אנד שוט. הוא מאוד אוהב להחזיק בכדור ולזרוק מכדרור אבל הוא יצטרך לתת לרכז של הקבוצה קצת יותר את המושכות, לא בעיה גדולה מדי במצב הזה בניגוד לסקוררים יחידניים אחרים. מה שכן מהווה בעיה זו ההגנה של טרי. היו לו עונות הגנתיות טובות יותר מהעונה האחרונה, בטח בעניין הדיפנסיב ווין-שיירס. הבעיה העיקרית שלו היא שהוא מנסה לחטוף קצת יותר מדי. הוא לא בהכרח חור הגנתי אבל הוא מזיק מול שוטינג גארדים טובים, יצטרך לתת פוש בהגנה בעונה הבאה מכיוון שלאמלו לא שומר מדהים ועד שיפתח הגנה יציבה וחזקה (יש כבר ניצנים לכך לטעמי) רוזיר יצטרך לתת את הטון.

גזע

הסגל של ההורנטס דווקא מורכב מהמון שחקנים שיכולים להוות הגזע של הקבוצה. הגזע של שארלוט, לפחות לדעתי, הם שלושה פורוורדים.
הראשון הוא מעין יד ימינו של לאמלו בול, זה שאת המסירות שלו הופך להיילייטס, מיילס ברידג'ס. ברידג'ס אמנם לא הסקורר הכי מגוון, הוא גם עלה מהספסל רוב העונה שעברה, והוא בעיקר אתלט לא נורמלי. אבל הוא הצליח לייצב את הקליעה שלו משלוש והוסיף גם הגנה טובה. ברידג'ס קלע בעונה האחרונה 40 אחוז מחוץ לקשת, סיים עם הרייטינג ההגנתי הטוב ביותר שלו בשלוש העונות האחרונות בליגה, 110.1, וזו גם עונה ראשונה בקריירה שלו שהוא מסיים עם נט רייטינג חיובי. אמנם הוא של 0.3 אבל זה שיפור עצום ממינוס 3.7 בעונת הרוקי שלו ומינוס 9.7 בעונה שעברה. מיילס הוא גם מהמסיימים הטובים ביותר מתחת לסל בליגה כולה, 71.1 אחוז, רביעי בליגה. הוא אמנם לא יעיל הגנתית כמו פאוור פורוורד אחר שאציג פה או סקורר מגוון כמו סמול פורוורד אחר בקבוצה, אך החיסרון הברור של ההורנטס בעונה הקרובה ייתן לברידג'ס עוד נפח ודקות בעמדה מספר 4. הוא הגזע של הקבוצה מכיוון שהוא הפרטנר של השורש, הוא זה שיוצא ממנו וזה שבסוף על אף שכמות המסירות אליו מלאמלו לא הכי גדולה, את רוב הסלים המרהיבים שלו והקליעות הטובות הוא עושה בזכות בול. כדי להישאר הגזע בקבוצה שכל כך מפוצצת בסקוררים בעמדה שלו, יצטרך מיילס לשפר את יכולת הקליעה שלו מכדרור, הפורוורד קלע רק חמש זריקות פול-אפ לשתי נקודות בעונה האחרונה. אמנם ההגדרה של פול-אפ היא לאו דווקא כל הזריקות לאחר כדרור אבל היא מגדירה את הזריקות שהן שחרור של הכדור מיד מכדרור. מיילס בקושי זרק כאלו לשתי נקודות, ואלו שהן לא פול-אפ אבל כן נחשבות זריקות מכדרור קלע ב-47 אחוז לשתי נקודות לעומת כמעט 74 בקאטץ' אנד שוט. משלוש, אגב, זרק יותר מכדרור ובפול-אפ, קלע ב-38.9 אחוז גם בכדרור וגם מקאטץ' אנד שוט דבר שמעלה את היעילות שלו מחוץ לקשת מאוד.

השחקן הבא שיהווה גזע יקבל תפקיד חשוב יותר מהעונה הבאה אצל ההורנטס, פי ג'יי וושינגטון. שומר מצוין, רייטינג הגנתי של 109.8, שני בחמישייה הפותחת אחרי דבונטה גראהם (107.1, מפתיע), חזק ויכול לשחק גם מחוץ לקשת וגם בצבע. למה זה חשוב? כי לשארלוט יש רק סנטר אחד ברוטציה, וושינגטון יצטרך לשחק יותר בעמדה מספר 5 בהתחשב בפיצוץ הפורוורדים של הצרעות. בעונה האחרונה שיחק 46 אחוז מהדקות שלו בעמדת הסנטר כך שלשחק בעמדה זו באופן יותר קבוע לא אמורה להיות בעיה, הוא מספיק פיזי כדי להתמודד עם סנטרים מכל הסוגים, גם אלו עם הרגליים הזריזות וגם היותר איטיים עם הגוף המאסיבי. וושינגטון העמיד ממוצעים טובים בעונה האחרונה ביחס לסופמור, 12.9 נקודות למשחק ב-30 דקות, קלע ב-44 אחוז מהשדה וב-38.6 אחוזים מהשלוש, הוריד 6.5 ריבאונדים למשחק, חטף 1.1 למשחק וחסם 1.2 פעמים. וושינגטון נותן הרבה דברים שלא נותנים הפורוורדים האחרים. מלבד המסה הוא גם נותן משחק פיק אנד רול ופיק אנד פופ להורנטס. כחוסם בפיק אנד רול, וושינגטון היה חוסם ומתגלגל בפיק אנד רול בהכי הרבה פוזשנים ביי פאר בקבוצה, 197 מול 91 של הסנטר הפותח של הקבוצה בעונה הקודמת וקלע הכי הרבה נקודות בעונה האחרונה מגלגול לסל בכל ההורנטס, 200 כאלו כשהוא בפער של 88 נקודות מהמקום השני בקבוצה, גם הסנטר הפותח בעונה הקודמת, קודי זלר. כסנטר מגוון שיכול להתאים לסגנון המודרני וושינגטון הגיע בזמן, הבעיה היחידה שלו היא שהוא קצת קטן לעמדתו. בגובה של 2.01 מטרים יצטרך וושינגטון להתמודד עם המון סנטרים חזקים במזרח, בטח כששארלוט רוצה להתמודד על מקום בפלייאוף. אמביד, ברוק לופז, הרכב "פארק היורה" של הקאבלירס, קלינט קאפלה, אדבאיו, ווצ'ביץ'; כל אלו הם סנטרים שגבוהים מוושינגטון ובעלי יתרון פיזי עליו. האם ההגנה המצוינת שלו תחפה על האינצ'ים החסרים? נראה בהמשך העונה. וושינגטון יתפקד כגזע בעיקר בעמדת הציר והוא ממלא את החסר בעמדה הזו בהמון פרמטרים.

השחקן האחרון שיהווה הגזע הוא זה שנותן את הקליעה והגיוון ההתקפי בלשים את הכדור בסל, בעיקר כשההתקפה נתקעת. גורדון היוורד מנסה לשקם את הקריירה שלו לאחר הפציעה הטראומתית שעבר, ולפי איך ששיחק בעונה האחרונה בהורנטס הוא מתקדם בצורה טובה יותר מבבוסטון כדי לחזור לרמת האולסטאר שהיה בה (knock on wood). היוורד העמיד סטטיסטית את העונה השלישית בטיבה בקריירה הארוכה שלו, 19.6 נקודות למשחק, כמעט שישה ריבאונדים, 4.1 אסיסטים למשחק, 47.3 אחוזים מהשדה, 41.5 אחוזים לשלוש ושני בקבוצה ברייטינג התקפי עם 111. היוורד הוא האיש למשימות מיוחדות ביחד עם רוזיר, קליעה מצוינת לחצי מרחק בכדרור שמתבטאת בנתון הבא: 127 זריקות לשתיים יש להיוורד בקאטץ' אנד שוט, 326 זרק מכדרור מתוכן 126 לאחר 3-6 כדרורים. היוורד נותן מעין סטאר קוולאטי לקבוצה בעמדת הפורוורד, דבר שחסר גם לברידג'ס וגם לוושינגטון. שניהם לא יוצרים מכדרור, בטח שלא קולעים זריקות בסיבוב מחצי מרחק (10/19 כאלו בעונה האחרונה לעומת 3/9 של ברידג'ס ו-וושינגטון ביחד), היוורד נותן את האקסטרה ששארלוט היו חייבים בעמדת הסקורר, בטח כשרוזיר עוד לא יציב מספיק וכך גם לאמלו. עם ריבוי הווינגים בקבוצה, נוכל לראות את היוורד מתפקד אפילו כ-2 בהרכבים גבוהים ובעיקר נותן את הקליעה בסוף שעון כשהיא נדרשת. גורדון הוא הגזע בזכות הניסיון שלו ובעיקר בזכות היכולת שהוא נותן וסט הכלים שלא מביא אף פורוורד בשארלוט.

ענפים חזקים

הענף החזק הראשון הוא עוד פורוורד ברוטציה, קלי אוברה ג'וניור. אוברה שחקן שנותן חיזוק לברידג'ס בהתחשב בסגנון המשחק הדומה שלהם, אך היותר מעז של אוברה שאוהב ליצור יותר מכדרור. למה הוא לא הגזע? מכיוון שהוא לא "שחקן בית", כזה שכבר מחובר לקבוצה וקיבל את המפתחות מהמאמן והוא מאוד לא יציב. אוברה יכול לתת מהספסל מעין שילוב של מיילס והיוורד, בעיקר אתלטיות ויכולת לחדור לסל בצד של מיילס והיוזמה והחוצפה מהצד של היוורד. קלי מגיע לאחר עונה לא טובה בווריורס לאחר שהיה נחשב כבר לשחקן מבטיח בהרבה בסאנס, בתחילת העונה לא קלע בכלל לשלוש ולקחו לו שלושה משחקים ו-17 ניסיונות כושלים לקלוע אחת מעבר לקשת. העונה קלע ב-29 משחקים שלשה אחת ומטה ואוברה כנראה לא היה נחשב לשחקן ספסל אם הקליעה שלו הייתה יציבה יותר. אוברה נותן חדירה מאוד טובה לסל, וקלע בעונה האחרונה בכמעט 64 אחוזים ברסטריקטד אראה. הוא גם נותן פן מאוד אתלטי כשמלבד ג'אמפ שוטים, המון סלים שלו היו דאנקים לאחר חיתוך לסל והטבעות באופן כללי, ואוברה גם מאוד מתאים להתקפות מהירות סטייל לאמלו בול והוא קולע באחוזים הטובים ביותר מהשדה ומהשלוש דווקא בתחילת ההתקפה. בלקלוע לשלוש מכדרור קלי לא מצטיין בכלל, אך לשתיים יש סימנים מעודדים כשחלק נכבד מהזריקות שלו היו לייאפים בחדירה לסל מכדרור. לא מלוטש מספיק, אבל מבחינת הכלים שהוא יכול לתת גם אם הם עוד "אב-טיפוס" הוא תורם להורנטס את המחליף למיילס ברידג'ס מהספסל.

הענף החזק הבא הוא הסנטר היחיד בסגל, מייסון פלאמלי. פלאמלי היה מעין ראש לשועלים בדטרויט, אבל זה לא מוריד מהערך שלו ומהיכולות שכן יש לו לטעמי. הוא לא טוב בכלל בלשים את הכדור בסל (10.9 נקודות למשחק בעונה שעברה, שיא קריירה), הגנתית הוא סביר והוא גם לא נותן קליעה סבירה מאף מקום. מה שכן יש לו מלבד אתלטיות זו יכולת ריבאונד טובה, 9.3 למשחק, והכי חשוב, ראיית משחק מצוינת לעמדה שלו. כשמסתכלים על פלאמלי הוא לא איום קליעה אבל כמוסר לשחקן שחותך לסל או אפילו כמסדר משחק מאזור ההיי-פוסט, פלאמלי תרם לדטרויט בעונה האחרונה המון. פלאמלי הוא השחקן שמסר הכי הרבה מסירות בעונה האחרונה בדטרויט, 2441 וגם הכי הרבה אסיסטים, 202. לסנטר המספרים האלו די מפוצצים את המוח, וכסנטר היחיד בקבוצה הוא יצטרך לתת את היכולת הזו של ניהול המשחק ולהביא אותה לידי ביטוי אפילו טוב יותר, כי התקפית הוא לא אופציית קליעה ומייסון יהפוך את ההורנטס לקבוצה טובה בהרבה כשיהיה לה עוד מוסר מצוין ועוד בגובה של כמעט 7 פיט. מבחינת יכולת כשחקן כדורסל פלאמלי לא אמור להיות סנטר פותח בקבוצה שמכוונת לפלייאוף, והוא ענף חזק בזכות שני דברים – יכולת המסירה הטובה שלו והעובדה שהוא פשוט שחקן הציר היחיד בסגל. ככה או ככה, מייסון פלאמלי נותן משהו שונה ממה שסנטרים נותנים, לטוב ולרע.

הענף החזק האחרון הוא ג'יימס בוקנייט שנבחר בדראפט האחרון במקום ה-11. בוקנייט הוא שחקן שדי התלהבו ממנו בדראפט האחרון, סקורר מאוד מגוון עם קרח בוורידים, מבנה גוף ארוך ומוכשר בטירוף. בסאמר ליג לקח לו זמן להתחמם, אבל קלע בסוף 16.8 נקודות למשחק ב-45 אחוזים מהשדה ו-37.5 אחוז לשלוש. נכון, ליגת הקיץ לא נותנת תמונה מלאה, אבל היא מראה איזה שחקן מסוגל להביא את הדברים שהביא בקולג' גם לרמות הגבוהות. בוקנייט הוא עניין של יציבות, אם יהיה יציב הוא יהיה בלתי ניתן לעצירה, אם לא ייכנסו הכדורים לסל הוא יהיה טרף קל להגנה. בוקנייט הוא ענף חזק מכיוון שהוא עם תקרה מאוד גבוהה והוא מאוד מזכיר את רוזיר אותו הוא אמור להחליף, שניהם אוהבים מאוד ליצור מכדרור ולזרוק לשלוש ושניהם גם לא יציבים. ניהול המשחק של הרוקי קצת בעייתי אבל הוא ישחק ליד פלור ג'נרל לצדו, דבר שיוריד ממנו מעט את הנטל. הגארד מיוקון הוא לא הימור אבל הוא מעין מניה, אם הערך שלו יעלה ההורנטס ירצו לשמור אותו כי הערך שלו יעלה עוד ועוד. בירידה אותו סיפור, אם תחל ירידה היא תהיה כמו כדור שלג שגדל וגדל והם ימכרו בתחילת הרגרסיה.

מתנדנדים

בקבוצה כל כך מפוצצת בכישרונות, כמות השחקנים המתנדנדים גדולה והם נעים בסקאלה של שחקן ספסל משמעותי לשחקן של "זמן זבל".
השחקן הראשון שמתנדנד הוא מעין המחליף של לאמלו, על אף שרוזיר יכול לשחק כרכז לפעמים וכנ"ל בוקנייט, איש סמית' המנוסה הוא המחליף בפועל של בול. למה הוא מתנדנד? כי הוא אף פעם לא היה השחקן השישי המשמעותי, הוא נותן כל מה שרול פלייר נותן וגם הגיל הוא פקטור. איש סמית' בהחלט נותן מהירות וניהול משחק מצוין, וכן את מה שההורנטס צריכים בירידתו של לאמלו לספסל. הבעיה בסמית' מלבד העובדה שהוא מועבר כל עונה בערך לקבוצה אחרת היא הבריאות. רק בעונה אחת מתוך ה-11 שלו שיחק את כל המשחקים וברובן לא שיחק מעל 65. כרכז מחליף עם תפקיד לא גדול איש נותן קליעה סבירה לשלוש שהתווספה עם השנים והייתה חסרה בעבר, משחקן שזורק פחות מזריקה לשלוש לכזה שזורק מעל 2 וקולע באזור ה-35 אחוז. סמית' מצטיין בעיקר כפליימייקר בסגנון שחודר לסל במהירות והוא עם יחס אסיסטים/איבודים טוב מאוד של 3 לאורך הקריירה. סמית' ייתן את התפוקה הרצויה ממנו, השאלה היא האם יישאר בריא ואם בכלל יצליח להחזיק במקום מסוים יותר משתי עונות? המון סימני שאלה לגביו, בינתיים נתעסק במה שהוא נותן כרגע – מוביל כדור טוב כשהרכז המוביל יורד לספסל.

השחקן הבא הוא כנראה המבלבל ביותר בקטגוריה. קודי מרטין, שעד הקיץ האחרון היה עם אחיו התאום קיילב בקבוצה. קיילב שוחרר לאחר שכצפוי לא היה משמעותי לרוטציה של ההורנטס. קודי לעומתו, שגם נבחר בדראפט בניגוד אליו, הצליח לתת דברים טובים בדקות שקיבל. מרטין מבלבל מכיוון שהוא לא עשה שיפור בעונה שעברה ואפילו ירדה כמות הדקות למשחק שלו. אבל הוא שיפר את אחוזי הקליעה במעט והנט רייטינג שלו עלה מ-3 שלילי ל-1 חיובי. מרטין מתנדנד דווקא בין שנייה מהרצפה למתנדנד מכיוון שהוא לא מרשים במיוחד התקפית ובקבוצה כל כך מפוצצת בפורוורדים, האתלטיות שלו לא בהכרח תספיק. קודי כנראה ייפול כמו קיילב מכיוון שהוא לא נראה כמו שחקן שיכול להיות רלוונטי לבניית הקבוצה בעתיד. הוא מתנדנד בינתיים מכיוון שג'יימס בורגו התחיל להאמין בו באמצע העונה, ומאמצע העונה כמות הדקות למשחק שלו עלתה מפחות מ-10 למשחק לאזור ה-20 מאז. קודי יצטרך להיות בשנה הבאה יותר מאתלט מטורף ושומר טוב, הוא יהיה חייב לשפר את הקליעה לשלוש שלא התקרבה לשלושים אחוז בעונה שעברה (27.6%) ואת החוצפה שלו, כי בורגו נתן לו את המפתחות והוא לא לקח את ההזדמנות הזו בכל הכוח, משהו כמו הילוך שלישי.

השחקן המתנדנד הבא הוא הרוקי שנבחר בבחירה ה-19, קאי ג'ונס. ג'ונס הוא בעיקרון הסנטר הטוב ביותר מבין האספסוף שנשאר בעמדה הזו בהורנטס, ולכן הוא יקבל קרדיט מספיק לרוקי, מעט דומה לסיטואציה של אייזאה סטיוארט בדטרויט בעונה שעברה. ג'ונס הוא ריבאונדר מצוין וסנטר מאוד אתלטי. הבעיה בו היא שהוא מנסה מאוד להיכנס לסגנון המשחק המודרני עם קליעה מבחוץ שעדיין לא מלוטשת מספיק. אבל הוא מגוון מאוד ונותן דברים שנותנים שחקנים טובים ממנו – הגנה טובה ושליטה טובה בכדור לגובה הפסיכי שלו. טקסס בכללי יודעת להוציא סנטרים מוכשרים וג'ונס יכול להתאים לצד הרכבי הפורוורדים גם כשהוא משחק על קשת השלוש. הוא מתנדנד כי על אף הפוטנציאל העצום שלו, הוא מאוד לא יציב. הוא יכול להפוך לאולסטאר ומנגד להסתובב בקבוצות ג'י ליג.

השחקן האחרון שמתנדנד עשה שיפור בעונה האחרונה שהציל אותו מהרצפה. ג'יילן מקדניאלס, שתמיד היה נחשב לשחקן מגוון, השנה הראה ניצוצות של פוטנציאל. לאחר העונה שעברה בה כמעט ולא קיבל קרדיט ולא בלט באף שלב, ההורנטס החליטו לתת לו עוד הזדמנות והוא נתן את האיכויות שקיימות בו. פורוורד גבוה עם קליעה טובה לשלוש ואתלטיות, שחקן קלאסי למשחק המודרני. הוא מתנדנד כמובן כי הוא לא מספיק מלוטש, הקליעה לשלוש לא מדהימה אך טובה, לא שחקן יוצר ולא יעיל מספיק הגנתית. גם משחק הפוסט אפ לא מלוטש מספיק והוא לא משתמש בגופו כדי להגיע ללייאפים אלא הולך יותר לכיוון הקליעה הקצרה והפייד-אווי. מקדניאלס נותן כמה דברים חשובים לעמדה שלו ויהיה מצוין להרכבים עם פי ג'יי וושינגטון וייצור ריווח טוב מאוד, האורך שלו הוא כבר פקטור משמעותי והוא מאוד אקספלוסיבי בדרך לסל. בעונה האחרונה כל השלשות שלו היו מאסיסט וכמעט בכלל לא קלע מכדרור. אפשר לקרוא לזה קונוס אבל אם ג'יילן יפתח יכולת כדרור סבירה ויחל ליזום ללא תלות במוביל הכדור, הוא יהווה עוד חוליה משמעותית בקאדר הפורוורדים של שארלוט. בינתיים, הוא עומד על ממוצע של 7.4 נקודות למשחק כשרובן מאסיסט ורובן גם דאנקים או לייאפים.

שנייה מהרצפה

לשנייה מהרצפה אני לא לוקח שחקני סוף רוטציה שקיבלו דקה וחצי בכל הקריירה, אלא שחקנים שכן קיבלו דקות יחסית משמעותיות אך לא היו טובים מספיק כדי להישאר, ומקומם כנראה בחוץ.
להורנטס יש רק שחקן אחד כזה, ווסלי אייוונדו שחתם על חוזה מינימום בשארלוט ומגיע לאחר עונה בה עבר שתי קבוצות – אורלנדו וניו אורלינס. אייוונדו לא היה שחקן משמעותי באף קבוצה שהיה בה, ושתיהן לא היו אפילו קבוצות שמכוונות לפלייאוף. בקבוצה כמו שארלוט עם סוללת פורוורדים ענקית ושאיפות לפלייאוף, ווסלי הוא רחוק מלקבל דקות משמעותיות והוא יידחק לרוטציה או ישוחרר. בעונה האחרונה קלע 2.4 נקודות למשחק (הכי מעט בארבע השנים שלו בליגה), הקליעה שלו זוועתית, ועל אף שקיבל קרדיט בקבוצה צעירה בלי שאיפות כמו אורלנדו, הוא בקושי תרם. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לאיוונדו זה אם ישוחרר לקבוצה בטאנקינג שחסר לה סמול פורוורד. הוא יוכל להיות שחקן רוטציה חביב ולהשתפר, הקבוצות שעולות בראשי כרגע הן יוסטון שבעיקר יש לה פאוור-פורוורדים, ואוקלהומה שחייבת סמול פורוורד מאותה סיבה של יוסטון (ועוד מישהו להעביר תמורת בחירות).