אם ביל ויק היה, ולו לקדנציה קצרה, נשיא ארה"ב, אני לא בטוח שמצבם הכלכלי של האמריקנים היה טוב יותר, או המדיני. מה שכן – היה יותר כיף, והיו הרבה יותר אזרחים עם מסתובבים חיוך על הפנים. תכירו את הבעלים הצבעוני ביותר שראה הספורט האמריקני בכלל, ועולם הבייסבול בפרט.
ויק נולד ב-9 בפברואר 1914, בשיקגו אילינוייז. אביו, וויליאים ויק סיניור (בילי היה למעשה וויליאם ג'וניור, אלוהים יודע מה הופך וויליאם לביל…), החל את הקריירה כעיתונאי ספורט, וכתב כמה מאמרים על "כיצד היה מנהל את השיקגו קאבס אחרת". הבעלים של הקבוצה, וויליאם ריגלי ג'וניור, החליט לתת לבחור צ'אנס, ומינה אותו לנשיא המועדון, כבר כש-ביל הצעיר היה בן ארבע.
סלאח שבתי, גרסת שיקגו
האב המאושר סידר ג'ובים לבנו הקטן במסגרת הקאבס, וביל שימש כקופאי ומוכר פופקורן (לא בגיל ארבע, כן? יותר 11 כזה…). פה ושם הוא אף שימש כאיש מכירות עבור הווייט סוקס, מהצד השני של העיר (סלאח שבתי הצעיר). בשנת 1933, בגיל 19, כשאביו נפטר, עזב ויק את לימודי הקולג', כל זאת כדי לקבל תפקיד ניהולי בקאבס.
הרגע הראשון בו ויק נכנס לדפי ההיסטוריה, או לפחות לכאורה, היה כבר ב-1937. יש מספר גרסאות לסיפור, כשרבים מעוניינים בקרדיט, אך גם ביל ג'וניור היה מאלה שטוענים שה-קיסוס שמטפס על חומות ריגלי פילד (IVY באנגלית) – היה רעיון שלו. אני נגד לנפץ מיתוסים, אז לצורך הכתבה – נאמין לו.
חתונה מפיץ' ראשון
ב-1941 יצא ויק מהקן הנח של שיקגו, ורכש לראשונה (וממש לא לאחרונה) מועדון – את המילווקי ברוורס מה-AAA, שהיה בצרות כלכליות. כל זה כשהוא מגיע למילווקי עם 11 דולר בכיס, ועם מנג'ר – צ'ארלי גרים, שהגיע איתו מהקאבס. הוא מכר את כל מה שהיה לו (שתי חיות ומתקן קרח), גייס משקיעים, והנה, פתאום הברוורס מועדון מצליח, עם שלוש אליפויות בחמש שנים. אחת הדרכים שלו לגייס כספים היתה קיום חתונות ב-Home Plate בימים בהם לא היו משחקים. מי אמר יצירתיות ולא קיבל?
רוצים עוד קצת יציאה מהקופסה? ואולי גם קצת עבודה בעיניים. ויק ייצר סוג של מסך, שמוקם מאחורי ה-Right Field והקשה על חובטים שמאליים להעיף הום ראנס. המסך הזה היה נייד, ומוקם שם רק כשמילווקי היתה בהגנה, ונגד קבוצות עם נטייה להעיף הום ראנס לכיוון הזה…
וכמובן, אחד מסימני הזיהוי שלו – הליצן מקס פטקין, ש-כונה Clown Prince Of Baseball, קיבל תפקיד אימון בקבוצה, מה שהביא לא מעט אוהדים. ויק ייקח איתו את פטקין גם בהמשך למספר קבוצות.
מאפרה ברגל????
באותה התקופה שירת ויק בחיל הנחתים של הצבא האמריקני, במסגרת מלחמת העולם השניה, ואף נפצע ברגל ימין, אותה בסופו של דבר נאלצו רופאיו לקטוע. לאורך חייו עבר ויק 36 ניתוחים ברגלו, והחליף מספר רגליים מעץ, וכ-מעשן כרוני הוא ייצר לעצמו מאפרות ברגליים מעץ שהותקנו לו…
התחנה הבאה – קבוצת מייג'ור ליג. בזמן שירותו הצבאי החליט ויק לרכוש את הפילדלפיה פיליס, מועדון בצרות כלכליות. הטריק הפעם: למלא את הקבוצה בשחקני נגרו ליגס. הטעות: הוא שיתף את מחשבותיו עם הקומישינר של הליגה, קנסואו לנדיס, שפסל את הרעיון.
דובי דוברמן
כמה טריקים פיננסיים סייעו לוויק לרכוש את הקליבלנד אינדיאנס ב-1946, לשם הוא הביא שני דברים שלא ישכחו לו: את לארי דובי, השחקן השחור הראשון בהיסטוריה של האמריקן ליג, שלושה חודשים אחרי שג'קי רובינסון רשם את הבכורה שלו בברוקלין דוד'גרס מהנשיונל ליג. דובי, חבר בהיכל התהילה, הגיע לאינדיאנס בגיל 23, ורשם שם עשר עונות, עם ממוצע חבטות 286. ו-215 הום ראנס.
כשהוא חתם, הוצג דובי על ידי המנג'ר–שחקן, לו בודרו, מול כל אחד מחבריו לקבוצה בנפרד, וכל אחד לחץ לכוכב החדש את ידו. חוץ משלושה שחקנים, שלא הסכימו ללחוץ יד לשחקן שחור. שלושתם מצאו את עצמם במהירה מחוץ לקבוצה…
עוד דף בהיסטוריה
בשלב הזה עבר ויק להשתעשע – מה דעתכם על… הרוקי המבוגר ביותר בהיסטוריה של המשחק? במהלך עונת 1948 החליט "ספורט שירט ביל" (אחלה כינוי) להחתים את סאצ'ל פייג', מהשחקנים השחורים הטובים ביותר בנגרו ליגס, רק שהוא היה כבר… בן 42.
פייג', סטארטר ימני, השתלב מהר מאוד, וזרק ב-1948 ל-ERA של 2.48, כשהוא משיג מאזן של 1:6. בשתי העונות באינדיאנס סיכם סאצ'ל מאזן של 8:10 עם ERA מצוין של 2.78. בהחלט מרשים.
מזיזים קירות
את הפטנט עם הקיר במילווקי ניסה ויק בקליבלנד, כשהוא מייצר סנטר פילד "נייד" שהותאם בין משחק למשחק (הפרש של חמישה מטרים). והנה לכם הסקאוטינג הראשון בהיסטוריה של המשחק… ב-1947 יצא חוק חדש שלא ניתן להזיז את קירות האצטדיון, והפטנט הזה הוקפא.
והנה לכם עוד דוגמה לניהול יוצא דופן. במהלך תקופתו בקליבלנד, ניסה ויק לשלוח בטרייד את בודרו, שהיה מאוד אהוב על האוהדים. המהלך הודלף והחלו מחאות, מה שגרם לוויק לרדת מהתכנית. אבל זה לא הסתיים בזה: לאחר מכן עבר הבעלים בין כל הפאבים בקליבלנד, להתנצל בפני האוהדים ולהבהיר שהטרייד בוטל. שאפו, לא גדול, ענק.
החליף חתונות בלוויה
אה, והיה עוד דבר קטן. ב-1948 זכו האינדיאנס באליפות השניה בהיסטוריה של המועדון (הראשונה מאז 1920), והאחרונה עד היום. הרבה בזכות בודרו, פייג' ודובי, ועוד כמה מהלכים שוויק השלים. כשנה לאחר מכן, כשהיה ברור שהאינדיאנס לא יזכו שוב באליפות, קיים ויק "טקס קבורת דגל האליפות", שמעתם פעם על דבר כזה?
והיה עוד דבר. אחד האוהדים, בחור בשם ג'ו ארלי, התלונן בפני ה-Cleveland Press שוויק נותן כבוד לכולם, חוץ מל-Average JOE. מה עשה הבעלים המשעשע? קבע שב-28 בספטמבר 1948 יתקיים באצטדיון Good Old Joe Early Night.
ושוב – חתונה
לאחר גירושים לא נעימים ב-1950, איבד ויק חלק גדול מהונו, מה שגרם לו למכור את האינדיאנס. שנה לאחר מכן התחתן הבחור מחדש, הפעם עם מארי פרנסס אקרמן (יהודייה?). התחנה הבאה? סיינט לואיס בראונס, אותם הוא רכש ב-1951.
ויק ניסה "לגרש" את הקארדינלס מהעיר, איך נעשה את זה? בעל הבית החדש העסיק את רוג'רס הורנסבי ומארטי מאריון, שני שחקני עבר של הקארדס, כמנג'רים, ושחקן עבר נוסף – דיזי דין, כקרוז. ואם אפשר לקשט את האצטדיון שהשתיים חלקו בענייני בראונס – מה טוב.
שמינית שחקן
ואז הגיע ה-19 באוגוסט 1951, השבוע לפני 70 שנה (מפה בכלל החל הרעיון לכתבה). ויק החליט להעלות אדי גאדל (כשמו כן לא הוא), שחקן ננס, שמיתמר לגובה של 1.09 מטר, לחבוט. בכך הפך גאדל לשחקן הנמוך ביותר בהיסטוריה של המשחק. הוא ראה ארבעה פיצ'ים, באופן לא מפתיע כולם היו מחוץ לסטרייק זון, עלה על בסיס והוחלף. החולצה שלו, עם המספר המשעשע 1/8, מככבת בהיכל התהילה.
השעשוע הבא של ויק, כמה ימים מאוחר יותר – Grandstand Manager's Day, יום בו נבחרו 1,115 אוהדים שקיבלו החלטות במקום המנג'ר המכהן, שישב בצד וצפה במשחק בכיף. הבראונס ניצחו את המשחק 3:5, ועצרו רצף של ארבעה הפסדים…
בשנת 1953 נאלץ הבעלים של הקארדינלס, פרד סיג', למכור את הקבוצה, ונראה היה שהשאיפה של ויק להיפטר מהיריבה העירונית תקרום סוף סוף עור וגידים. אך רגע לפני שהקארדינלס עוברים ליוסטון, הגיע משקיע מקומי ורכש את הקבוצה, רק כדי שתישאר בסיינט לואיס. המהלך הזה דווקא עשה את ההיפך, וגרם לוויק לעזוב את הבראונס, ובכך הסתיימה לה עוד חווייה.
תכירו: בולטימור אוריולס
תחילה מכר ויק את האצטדיון ליריבה העירונית, ולאחר מכן ניסה להעביר את הבראונס לעיר אחרת. האפשרות הראשונה היתה מילווקי, שם החל המועדון הזה את דרכו ב-1901, אך בסופו של דבר נמכר המועדון לאנשי עסקים מבולטימור, שהפכו אותו ל….אוריולס של היום.
התחנה האחרונה של ויק בעולם הבייסבול, היתה סוג של סגירת מעגל – אותם ווייט סוקס, שם הוא שימש כאיש מכירות כשהיה נער. בעיות במשפחת קומיסקי, הבעלים של הקבוצה, סביב שנת 1959, הביאו את ויק להיכנס לעניינים. והתגמול: אליפות אמריקן ליג כבר באותה העונה (הפסד לדודג'רס בוורלד סירייס), לראשונה מאז 1919.
בכל אחת משתי העונות הראשונות של ויק בשיקגו, שברו הווייט סוקס את שיא הצופים ביציעים, כשב-1960 הם אף מציגים לראווה את הלוח האלקטרוני הראשון במשחק, עם סאונד אפקטס, כשבכל הום ראן של המקומיים נשמעים זיקוקים. חידוש נוסף – שמות המשפחה של השחקנים על גב החולצות. תודו לוויק על זה.
לא מוותר
בעיות בריאות הביאו את ויק למכור את חלקו בווייט סוקס ב-1961, ולאחר מספר הופעות בשידורי הקבוצה בטלויזיה, עבר ויק עם משפחתו למרלינד. אך הבחור חזר לקו הבריאות, וב-1975, לאחר 14 שנים בחוץ, הוא עשה ניסיון נוסף לרכוש את הווייט סוקס.
וכאילו לא עבר עשור וחצי, מייד הוא החל לייצר כותרות. ויק ורולאנד האמונד, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה, ישבו בלובי של בית מלון וסגרו ארבעה טריידים, לעיני כל מי שעבר בסביבה. היו לא מעט בעלי קבוצות אחרות שראו במהלך הזה לא מכבד, ואף מוזיל.
והנה השעשוע הבא של ויק. הוא החליט להחזיר במהלך עונת 1976 את מיני מינוייסו, שחקן עבר קובני, כשזה בן 50, לשלושה משחקים, רק כדי שהוא יוכל להגיד ששיחק בארבעה עשורים שונים. בעונת 1980 החזיר אותו ויק בשנית, לשני משחקים, בגיל 54, והנה לכם שחקן ששיחק בחמישה עשורים שונים. תוסיפו לזה מדים עם מכנס קצר, שנחשפו ב-8 באוגוסט 1976 למספר משחקים, ותקבלו אחלה בדיחה.
בשנים האלו החלה להיכנס לליגה שיטת ה-Free Agents, גזרה בה ויק והתקציב שלו לא היו מסוגלים לעמוד, ובינואר 1981 רכש ג'רי ריינסדורף את הקבוצה מוויק, ובזאת נחתם הפרק האחרון. ב-2 בינואר 1914 הלך ויק לעולמו, לאחר מאבק במחלת הסרטן, כשהוא בן 71 בלבד. חמש שנים מאוחר יותר הוא נכנס להיכל התהילה.
אור
27 אוג 2021 14:31:50תודה יוני, מרתק.
.
אז ממה הוא עשה את כל הכסף? חוץ משתי חיות ומתקן קרח..
אור
27 אוג 2021 15:09:15ורק לוודא, הוא באמת היה קיים כן? 😉
יוני לב ארי
27 אוג 2021 17:03:53חחח כן כן, אמיתי לגמרי, ואת הכסף שלו עשה מעסקים אחרים, לא מהבייסבול
אור
27 אוג 2021 19:30:19חחח הפעם צחקתי.. תודה
ye
27 אוג 2021 14:46:28ענק. הכתבה הזאת ישר לשמורים
ברוך רובין
27 אוג 2021 18:49:08כתבה פנטסטית תודה, אני חלש מאוד בעולם הבייסבול אבל היה כיף לראות אדם כזה מגיע לNBA
תום
27 אוג 2021 19:55:27תיקון קטן, שם המשפחה שלו לא ויק אלא וק – עם סגול מתחת לו"ו (מבוטא כמו הרס).
ארז
27 אוג 2021 22:15:50תענוג, וכמו שאני אומר, ללמדנו שפעם לקחו את המשחק ברצינות, לא כמו היום.
אבל צריך להזכיר כמה האיש מעבר להיותו דמות ססגונית, היה גם פקטור חשוב באינטגרציה של השחורים בבייסבול, למעשה הסיבה שהוקמה ״ליגת הקקטוס״ (בחסות סלטי צבר) באריזונה היתה שבפלורידה עדיין הונהגו חוקי הפרדה ו-ווק, שהסתבך עם הרשויות בדיוק בגלל הסיפור הזה כשהיה בפלורידה עם המילווקי ברוורס, ניצל את העובדה שהיתה לו חווה בטוסון אריזונה ולקח לשם את האינדיאנס, ואחריו באו הג׳איינטס שהתאים להם לא לטוס לצד השני של המדינה והשאר היסטוריה.
שחר דלאל
28 אוג 2021 17:14:48לגבי חוקי ההפרדה ופלורידה – הדוג'רס קיבלו סירוב מהעיר ג'קסונוויל (משהו שהיה קורה גם היום…) ועברו להתאמן בדייטונה (עוד מעוז לבן לא קטן), אבל שם כבר הסכימו לארח אותם ומאז האיצטדיון נקרא ע"ש ג'קי רובינסון (ועדיין משחקים בו מיינורס, כרגע תחת הדגל של הרדס).
שחר דלאל
28 אוג 2021 17:09:22מעולה יוני, תודה!
.
ויק הוא סיפור אגדי, אבל גם לבראונס מגיעה כתבה כזאת 🙂
כשויק הגיע לשם הם כבר היו עמוק בבוץ, אחרי סדרה של מהלכים כושלים שהפכו את הקרדינלס לקבוצה הראשית בעיר (ומעשית הובילו לשיטת "הפארם טימס" של בראנץ' ריקי). האיצטדיון שהיה בבעלות הבראונס היה במצב נוראי, האוהדים עברו עבר לצד השני של פסי החשמלית ונשארו לויק רק הטריקים השיווקיים להביא אותם. בעיר כבר לא היה מקום לשתי קבוצות והניסיון להרחיק את הקרדינלס שנכשל היה הסימן לזה שהבראונס הפסידו במאבק.
.
לגבי אדי גאדל – הגדולה של ויק תמיד היתה תזמון. מכיוון שהיה חייב לרשום כל שחקן במשרדי הליגה לפני שהוא עולה למגרש, ויק שלח טלגרם ממש לפני סוף השבוע בידיעה שאף אחד לא ישים לזה לב. כשהשופט במשחק התלונן על זה שגאדל אינו שחקן חוקי ויק הוכיח שעשה את כל הנדרש כדי לרשום אותו למשחק, והשאר היסטוריה.
.
לגבי השמות על החולצות – בארה"ב עדיין מתווכחים על העניין מאחר שבדיוק באותה שנה (1960) התחילו כל קבוצות ה-AFL שרק הוקמה לשחק עם שמות על גב השחקנים, לפי בקשתה של רשת השידור NBC (ששידרה לראשונה משחקי פוטבול בצבע ורצתה שהאוהדים על הכורסא יוכלו לזהות את השחקנים).
יוני לב ארי
28 אוג 2021 17:45:01אולי פרויקט פגרה, קבוצות שעברו ערים והחליפו שמות…
הציפור הנדירה
28 אוג 2021 21:53:26אתה תוהה מה הופך ויליאם לביל. אך יש לתהותהץ אותו הדבר חגבי מה הופך רוברט לבוב ומה הופך אלכסנדר לסאשה או שורה (אמנם זה ברור מה הופך אלכסנדר לאלכס).
הציפור הנדירה
29 אוג 2021 10:30:47*"אך יש לתהות אותו הדבר… לגבי…"
ירון, החלום
29 אוג 2021 23:43:16בס"ד
תודה רבה.
כתבה נהדרת. ממש משמחת.