נבחרת לכל קבוצה – 25 – פילדלפיה סבנטי סיקסרס / עמיחי קטן

ה-MVP בכתבה על דטרויט הוא אייזאה תומאס שזכה ל-154 מתוך 175 הקולות, שהם סך של 88%. לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר". *בניגוד לכתבות שהתפרסמו בפגרה הקודמת או באמצע העונה הנוכחית, גם הנתונים מעונת 2021 ייכנסו לכאן*

שיעור היסטוריה קצר:

הסיקסרס הוקמו בתור סירקיוז נשיונלס באותה שנה בה הוקמה ה-NBA, לקראת עונת 1947, אבל ב-3 העונות הראשונות שלהם שיחקו בליגת ה-NBL המתחרה, שם הם לא הגיעו להישגים משמעותיים. עונת 1950 הייתה הראשונה שלהם ב-NBA שהתחילה רצף של 22 עונות בפלייאוף, שיא שהספרס השוו לפני שנתיים. הכוכב המוביל של הנשיונלס באותה תקופה היה דולף שייז, שחקן הכדורסל היהודי הגדול בכל הזמנים, לפחות על פי מנחם, שהוביל את הקבוצה לגמר כבר בעונה הראשונה שלהם ב-NBA, בדרך להפסד ללייקרס.

אחרי כמה שנות הפסדים בפלייאוף המזרחי חזרו סירקיוז לגמר ב-1954, אבל הוא הסתיים שוב בהפסד ללייקרס. באותו קיץ ג'ורג' מייקן פרש והנשיונלס הצליחו לנצל את זה כדי לגבור על הפיטסונס במשחק 7 שנגמר בתוצאה 92- 91 וזכו באליפות ראשונה בתולדותיהם. בעונה אחרי הם הפסידו לפילדלפיה ווריורס בגמר המזרח והמשיכו להפסיד בפלייאוף המזרחי בשנים הבאות, ברוב המקרים לסלטיקס של ביל ראסל, אבל גם לווריורס של צ'מברליין ולרויאלס של אוסקר רוברטסון.

לקראת עונת 1964 הנשיונלס ניצלו את המעבר של הווריורס למערב והשתלטו על פילדלפיה, שם הם הפכו לסבנטי סיקסרס (לרוב נכתב סיקסרס, 76 או 76רס). אחרי עוד שנה של הפסד מוקדם בפלייאוף, שהתבררה כשנת הפרישה של שייז, זכו הסיקסרס בחיזוק בדמותו של ווילט צ'מברליין שדרש שוב פילדלפיה. יחד עם ווילט, שזכה 3 פעמים רצוף ב-MVP, הסיקסרס הגיעו לגמר המזרח בכל אחת מהעונות שלו שם, אבל ביל ראסל ובוסטון בלמו אותם 3 פעמים, מתוכן פעמיים במשחק 7 דרמטי, ורק ב-1967 הצליחו צ'מברליין והאל גריר להוביל את פילדלפיה לניצחון על בוסטון ואז ניצחון על האקסית של צ'מברליין מסן-פרנסיסקו בדרך לאליפות מספר 2 של המועדון.

בקיץ 1968 צ'מברליין שוב דרש טרייד, הפעם ללייקרס, והסיקסרס איבדו את מעמדם בצמרת, אם כי הצליחו להעפיל לפלייאוף ב-3 העונות הבאות, בהן היו להם 5 ניצחונות פלייאוף במצטבר. עונת 1972 כבר הייתה הראשונה בתולדות המועדון מחוץ לפלייאוף אחרי 22 שנות NBA וחצי יובל של כדורסל בסך הכל, אבל כל זה היה רק הכנה לעונת 1973 בה הסיקסרס סיימו עם מאזן מדהים של 9- 73. מדהים במובן השלילי כמובן.

משם התחיל להגיע שיפור הדרגתי שהוביל ל-25 ניצחונות ב-1974, 34 ניצחונות ב-1975 ו-46 ניצחונות עם חזרה לפלייאוף ב-1976, אז עם ג'ורג' מקגיניס שהגיע מה-ABA. אבל, החיזוק האמיתי מאותה ליגה הגיע אחרי איחוד הליגות ב-1976, אז הסיקסרס הצליחו לשים את ידם על ד"ר ג'יי, ג'וליוס ארווינג. ארווינג הוביל את הסיקסרס ל-50 ניצחונות והעפלה לגמר בעונת 1977, אבל הם איבדו יתרון 2- 0 בגמר והפסידו 4- 2 לפורטלנד.

כעת, כששוב היה לסיקסרס חבר קבוע בטופ של הליגה, הם חזרו לצמרת הליגה, ואמנם הודחו בסיבוב השני בשנתיים הבאות, אבל חזרו לגמר ב-1980 אחרי ניצחון בגמר המזרח על הסלטיקס, רגע לפני הפסד ללייקרס. ב-1982 התרחיש הזה של ניצחון על הסלטיקס והפסד ללייקרס חזר על עצמו, אבל בין לבין הגיע הפסד 4- 3 אחרי איבוד יתרון 3- 1 נגד בוסטון בגמר המזרח, אז הקאמבק הרביעי בהיסטוריה מפיגור 3- 1 והשני של הסלטיקס נגד הסיקסרס. בקיץ 1982 כבר הבינו בפילדלפיה שהם זקוקים לחיזוק נוסף כדי להשיג עוד טבעת.

מי שנהיה שחקן חופשי באותו קיץ הוא מוזס מאלון, ה-MVP המכהן. הסיקסרס הציעו לו חוזה גדול של 2 מיליון דולר לעונה ויוסטון שבדיוק החליפו בעלות החליטו לוותר עליו במסגרת סיין אנד טרייד שבו קולדוול ג'ונס עשה את הדרך לטקסס יחד עם בחירת דראפט. בחירה של קליבלנד כמובן. מאלון השיג את תואר ה-MVP גם בעונה הראשונה עם הסיקסרס, והפעם כמעט עמד בהתחייבות לפלייאוף נקי מהפסדים, כאשר רק משחק 4 נגד מילווקי הרס את ההזדמנות, אבל הפעם הגמר נגד הלייקרס נגמר בסוויפ לזכות הסיקסרס ואליפות מספר 3 של המועדון.

העונה הבאה הייתה פחות מוצלחת מבחינת הסיקסרס, בעיקר בפלייאוף בו הם הפסידו בבית 3 פעמים נגד הנטס והודחו כבר בסיבוב הראשון. בינתיים הם בחרו בדראפט את צ'ארלס בארקלי ונשארו רלוונטיים גם אחרי הפרישה של ד"ר ג'יי והמעבר של מאלון, אבל חוץ מהפסד לסלטיקס בגמר המזרח של 1985 הם לא עברו את הסיבוב השני עד שגם בארקלי עזב והסיקסרס החמיצו את הפלייאוף 7 עונות רצופות בשנות ה-90.

דראפט 1996 היה נקודת מפנה נוספת, ובו הסיקסרס בחרו את אלן אייברסון שהחזיר אותם לפלייאוף בעונה המקוצרת של 1999. במהלך עונת 2001 הסיקסרס השיגו בטרייד את דיקמבה מוטומבו שהחזיק את ההגנה בזמן שאייברסון דאג להתקפה וזכה ב-MVP, וגם הוביל את הסיקסרס לגמר אחרי סדרות צמודות מאוד נגד טורונטו ומילווקי. הסיקסרס אפילו ניצחו את המשחק הראשון נגד הלייקרס בגמר, אבל זה היה ההפסד היחיד של הלייקרס בכל הפלייאוף ההוא ושם נגמרה הריצה של הסיקסרס.

פילדלפיה עוד ניצחו סדרת פלייאוף אחת ב-2003, אבל זו הייתה היחידה עד 2012, והסיקסרס לא היו גרועים מספיק בשביל בחירות דראפט גבוהות, אבל לא טובים מספיק עבור מקום מעבר לתחתית הפלייאוף. בעונת 2012, עונת האולסטאר היחידה של אנדרה איגודלה שהיה אז הכוכב של הקבוצה, הם ניצלו את הפציעה של דרק רוז כדי לעלות לסיבוב השני, אבל הפסידו שם לבוסטון ב-7 משחקים ואז הוחלט לפרק את העסק ולהתחיל ב"תהליך" הידוע.

בטווח של 3 עונות הסיקסרס השיגו 47 ניצחונות בלבד, כאשר לצורך ההשוואה היו לסיקסרס עד כה לאורך ההיסטוריה 22 עונות עם יותר מ-47 ניצחונות בכל אחת. בינתיים הם אגרו נכסים בדראפט וב-2018 כבר חזרו לפלייאוף ולסיבוב השני. גם ב-2019 ו-2021 הסיקסרס הודחו בסיבוב השני, בשני המקרים במשחק 7 דרמטי, כאשר ג'ואל אמביד כבר הופך לשני במירוץ ה-MVP בעונה האחרונה, בעוד שב-2020 הם הפסידו לבוסטון בסיבוב הראשון בסוויפ.

כמעט נכנסו:

ג'ואל אמביד – 5 עונות, 24.8 נקודות, 11.3 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, 1.7 חסימות, 52% אפקטיבי, 32.9% לשלוש, 80.8% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר, 3 בחירות לחמישייה השנייה, 3 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה השלישית בדראפט 2014 שלקח לו יותר משנתיים עד שעלה לראשונה על פרקט NBA ועדיין סובל מפציעות לעיתים תכופות, אבל הפך לשחקן מוביל ומועמד ל-MVP בעונה האחרונה, כולל 3 בחירות לסנטר השני בטיבו בליגה. ככל שהוא יצליח להישאר בריא הוא יתקדם ברשימה גם בקבוצה עמוסה כמו הסיקסרס.

בובי ג'ונס – 8 עונות, 10.7 נקודות, 4.8 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 1.1 חסימות, 54.2% אפקטיבי, 79.4% מהקו, אליפות אחת, 2 בחירות לאולסטאר, 6 בחירות לחמישיית ההגנה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה אחת לשחקן השישי.

הגיע לפילדלפיה מדנבר, שם הוא היה אחד מכוכבי הקבוצה, אבל הסתגל היטב למעמד המשני שהיה לו בתור הפורוורד ההגנתי יותר ליד ד"ר ג'יי, בין אם מהחמישייה ובין אם מהספסל, וזכה לתגמול די קבוע בבחירות לחמישיות ההגנה. בנוסף לכך, בעונת 1983 ג'ונס עלה מהספסל בכל המשחקים וזכה בתואר השחקן השישי הראשון שחולק אי פעם, אשר אליו ניתן להוסיף גם טבעת אליפות באותה עונה.

ג'וני "רד" קר – 11 עונות, 14 נקודות, 11.4 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים, 41.8% מהשדה, 71.9% מהקו, אליפות אחת, 3 בחירות לאולסטאר.

הבחירה ה-6 בדראפט 1954 זכה באליפות כבר כרוקי והרכיב יחד עם דולף שייז קו קדמי מהטובים בליגה באותם ימים. בסוף שנות ה-50 ותחילת ה-60 הוא היה בשיאו ונבחר כמה פעמים לאולסטאר, אבל כשצ'מברליין הצטרף לסיקסרס הם כבר לא היו זקוקים לסנטר וקר נשלח לעונת פרישה בבולטימור.

המחליפים:

דאג קולינס – 8 עונות (415 משחקים), 17.9 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 50.1% אפקטיבי, 83.3% מהקו, 4 בחירות לאולסטאר.

בתור הבחירה הראשונה בדראפט 1973, בה הסיקסרס זכו אחרי העונה הגרועה בתולדות הליגה, היו הרבה ציפיות מקולינס שהחלו להתממש אחרי עונת רוקי לא מוצלחת. קולינס התעלה גם באופן שיטתי בפלייאופים של 1976-8 וסיים את קריירת הפלייאוף עם 21.5 נקודות למשחק, אבל עונת 1978 הייתה האחרונה הבריאה של קולינס והפלייאוף ההוא היה האחרון שלו. אחרי 95 משחקים ב-3 עונות החליט קולינס לוותר ולפרוש במהלך עונת 1981.

צ'ט ווקר – 7 עונות, 16.2 נקודות, 7.9 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים, 45.7% אפקטיבי, 73.9% מהקו, אליפות אחת, 3 בחירות לאולסטאר, בחירה לחמישיית הרוקיז.

בחירת הסיבוב השני של הנשיונלס בדראפט 1962 הספיק לבלות עונה אחת בלבד בסירקיוז לפני המעבר לפילדלפיה שכנראה הועיל לו, מכיוון שכבר בעונה הראשונה עם מדי סיקסרס הוא נבחר לראשונה לאולסטאר. ווקר הצטיין במיוחד באליפות של 1967, ובמיוחד במשחק ששלח הביתה את בוסטון לראשונה מאז 1958, בו קלע ווקר 26 נקודות, ובמשחק 4 של הגמר נגד הווריורס בו הוא קלע 33, ובסך הכל 23.3 נקודות למשחק בגמר, 5.5 יותר מווילט צ'מברליין למשל.

אנדרו טוני – 8 עונות, 15.9 נקודות, 2.2 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים, 51.2% אפקטיבי, 79.7% מהקו, אליפות אחת, 2 בחירות לאולסטאר.

הבחירה ה-8 בדראפט 1980 הפך לשחקן חשוב אצל הסיקסרס כבר כרוקי, בין השאר עם סל ניצחון במשחק פלייאוף בבוסטון גארדן. בפלייאוף העוקב טוני כבר היה הסקורר המוביל בקבוצה שהיה לה את ד"ר ג'יי והיה הסקורר השלישי אחרי הדוקטור ומוזס מאלון בעונה אחר כך. עם זאת, אחרי האליפות הוא התקשה להישאר בריא וכך גם הסיקסרס כקבוצה התקשו לשחזר את ההישגים בשנים הבאות.

לארי קוסטלו – 10 עונות, 12.9 נקודות, 3.8 ריבאונדים, 4.7 אסיסטים, 44.5% אפקטיבי, 84.6% מהקו, אליפות אחת, 6 בחירות לאולסטאר.

גבוהים טובים היו לסיקסרס לאורך כל שנות ה-50 וה-60, אבל בתחום הרכזים היה להם מחסור עד שהגיע קוסטלו לקבוצה לקראת עונת 1958. קוסטלו שילב קליעה טובה מרחוק יחסית לתקופה, כולל שתי עונות בהן הוא הוביל את הליגה באחוזי עונשין, עם ניהול משחק והכנסת הכדורים לגבוהים בצבע. אחרי עונת 1965 הוא פרש, אבל חזר אחרי עונה אחת בחוץ ולקח חלק חשוב מהספסל בריצת האליפות של 1967.

מוריס צ'יקס – 11 עונות, 12.2 נקודות, 3 ריבאונדים, 7.3 אסיסטים, 2.3 חטיפות, 53% אפקטיבי, 79% מהקו, אליפות אחת, 4 בחירות לאולסטאר, 4 בחירות לחמישיית ההגנה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה.

בחירת הסיבוב השני של דראפט 1978 התברר במהירות כרכז הטוב ביותר של הדראפט ושל פילדלפיה שהייתה זקוקה לגארדים. השילוב בין ההגנה וניהול המשחק היה קטלני במקרה של צ'יקס, וכדאי להוסיף לזה גם יכולת קליעה טובה שנוצלה היטב כשהסקוררים הבכירים יותר קיבלו שמירה הדוקה. שנות השיא האישיות של צ'יקס היו דווקא במחצית השנייה של שנות ה-80, אז משקלם של ד"ר ג'יי ומוזס מאלון ירד וצ'יקס היה צריך לקחת על עצמו יותר, אבל הוא ודאי זכור יותר מההעפלות לגמרים ואותה אליפות בחצי הראשון של העשור.

בילי קאנינגהאם – 9 עונות, 20.8 נקודות, 10.1 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 44.6% אפקטיבי, 72% מהקו, אליפות אחת, 4 בחירות לאולסטאר, 3 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה לחמישיית הרוקיז.

קאנינגהאם החל את דרכו בליגה כשחקן השישי של הסיקסרס שמעמדו הלך וגדל עד שהפך לסקורר מוביל בליגה אחרי שצ'מברליין עבר ללייקרס ונבחר 3 פעמים רצוף לחמישיית העונה. קאנינגהאם נטש את פילדלפיה לשנתיים ב-ABA, בהן הוא זכה ב-MVP של הליגה ההיא בעונה שהקבוצה אותה הוא עזב השיגה 9 ניצחונות בלבד, וחזר לשנתיים נוספות בפילדלפיה לסגור את הקריירה, רגע לפני שעמדת הסמול פורוורד מאוישת על ידי ד"ר ג'יי.

צ'ארלס בארקלי – 8 עונות, 23.3 נקודות, 11.6 ריבאונדים, 3.7 אסיסטים, 1.7 חטיפות, חסימה, 58.8% אפקטיבי, 73.3% מהקו, 6 בחירות לאולסטאר, 3 בחירות לחמישיית העונה, 3 בחירות לחמישייה השנייה, בחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה החמישית של דראפט 1984 החל את דרכו כשחקן משני בקבוצה ששואפת לאליפות בטווח המיידי, אבל כבר בעונה השנייה שלו הוא הפך לכוח משמעותי שצריך להתחשב בו והחל מהעונה הבאה כבר לחבר קבוע באולסטאר ובחמישיות העונה. בסך הכל עונה אחת מחוץ לפלייאוף מיד אחרי הפרישה של ד"ר ג'יי ועוד אחת בעונה האחרונה של בארקלי בפילדלפיה לפני הטרייד ששלח אותו לפיניקס.

מוזס מאלון – 5 עונות, 21 נקודות, 12 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים, 1.3 חסימות, 47.6% אפקטיבי, 78% מהקו, אליפות אחת, בחירה אחת לפיינלס MVP, 4 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישיית ההגנה.

הגיע לפילדלפיה בתור ה-MVP המכהן והפך ליחיד שזוכה בתואר שנתיים רצופות עם 2 קבוצות שונות, אבל הפעם גם יחד עם תואר המצטיין של הגמר ואליפות. מאלון שמר על מעמדו כסנטר מהמובילים בליגה בשנים הבאות, אבל הקבוצה הצליחה פחות, ובקיץ 1986 הוחלט להעביר אותו בטרייד. כעבור 7 שנים, בגיל 38, מאלון חזר לבלות עונה נוספת בפילדלפיה, אבל זה היה בשלב שגם הוא וגם הקבוצה לא הלכו לשום מקום.

החמישייה:

גארד 1 – אלן אייברסון – 12 עונות, 27.6 נקודות, 3.9 ריבאונדים, 6.1 אסיסטים, 2.3 חטיפות, 44.8% אפקטיבי, 30.9% לשלוש, 77.9% מהקו, 9 בחירות לאולסטאר, 3 בחירות לחמישיית העונה, 3 בחירות לחמישייה השנייה, בחירה אחת לחמישייה השלישית, 2 בחירות ל-MVP של האולסטאר, בחירה אחת ל-MVP, רוקי העונה ובחירה לחמישיית הרוקיז.

הבחירה הראשונה בדראפט 1996 הראה מהר מאוד את היכולות שלו כשכבר בעונתו השלישית סחב את פילדלפיה לפלייאוף ולסיבוב השני, וכעבור שנתיים כבר זכה ב-MVP והוביל את הקבוצה לגמר ראשון מאז שנות ה-80. בשנים הבאות אייברסון הצליח להסתכסך עם כולם, להחמיץ את הפלייאוף או להפסיד מוקדם וגם להציג את היכולת האישית הנהדרת שלו, עד שנשלח בטרייד לדנבר.

גארד 2 – האל גריר – 15 עונות, 19.2 נקודות, 5 ריבאונדים, 4 אסיסטים, 45.2% אפקטיבי, 80.1% מהקו, אליפות אחת, 10 בחירות לאולסטאר, 7 בחירות לחמישייה השנייה, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

בחירת סיבוב שני בדראפט 1958 אשר עונתו השלישי כבר הייתה הראשונה מתוך 10 רצופות באולסטאר, ובעונתו החמישית הוא כבר נבחר לחמישיית העונה השנייה, בפעם הראשונה מתוך 7 רצופות. גריר שמר על מעמדו כגארד המוביל והשחקן השני בחשיבותו ליד שייז, צ'מברליין וקאנינגהאם, כאשר גריר הוא לרוב הסקורר המוביל, והוא עד היום מוביל את המועדון ברוב הקטגוריות החשובות.

פורוורד 1 – ג'וליוס ארווינג – 11 עונות, 22 נקודות, 6.7 ריבאונדים, 3.9 אסיסטים, 1.8 חטיפות, 1.5 חסימות, 50.9% אפקטיבי, 77.7% מהקו, אליפות אחת, 11 בחירות לאולסטאר, 5 בחירות לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה, 2 בחירות ל-MVP של האולסטאר, בחירה אחת ל-MVP.

הגיע לפילדלפיה אחרי האיחוד בין הליגות והיה לשחקן המלהיב של הליגה וזה שהחזיר את הסיקסרס לקדמת הבמה. עבור אליפות הוא נזקק אמנם לעזרה של מוזס מאלון, אבל עוד 3 גמרי NBA הוא עשה בלי מאלון יחד עם העובדה שהוא מעולם לא החמיץ את האולסטאר או הפלייאוף בכל הקריירה שלו כשחקן.

פורוורד 2 – דולף שייז – 15 עונות, 18.5 נקודות, 12.1 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, 38% אפקטיבי, 84.9% מהקו, אליפות אחת, 12 בחירות לאולסטאר, 6 בחירות לחמישיית העונה, 6 בחירות לחמישייה השנייה, רוקי העונה של ה-NBL (לפני שהמציאו את חמישיות הרוקיז)

שיחק במדי הנשיונלס עוד לפני שהגיעו ל-NBA וכבר הפך לכוכב המוביל שלהם שסחב אותם לגמר ב-1950 ו-1954 ואחר כך לאליפות של 1955. העובדה שלא חולקו פרסי MVP עד 1956 ודאי פגעה בשייז, שהכי קרוב שלו היה הסגנות לביל ראסל במירוץ ב-1958 יחד עם עוד 2 עונות בטופ 5. מדובר בפאוור פורוורד ששילב קליעה מהצבע ומרחוק יחסית עם שליטה בריבאונד ואחוזי עונשין שגם היום נחשבים כחריגים לגבוה, כולל עונות שיא של 90% במאות ביקורים על קו העונשין.

סנטר – ווילט צ'מברליין – 4 עונות, 27.6 נקודות, 23.9 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים, 58.3% אפקטיבי, 45.6% מהקו, אליפות אחת, 4 בחירות לאולסטאר, 3 בחירות לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, 3 בחירות ל-MVP.

אמנם שיחק אצל הסיקסרס רק 4 עונות, אבל זכה ב-MVP ב-3 מתוכן, הוביל את הקבוצה לאליפות על חשבון הסלטיקס של ביל ראסל ואפילו סיים בתור מלך האסיסטים של הליגה בעונה האחרונה מבין ה-4. מדובר בקבוצה הראשונה מבין ה-3 של צ'מברליין שמוזכרת בפרויקט הזה, וזו בה הוא זכה בעיקר התארים האישיים והקבוצתיים שלו.

מאמן: בילי קאנינגהאם – 8 עונות, אליפות אחת, מאזן 454- 196 (69.8% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 66- 39 (62.9% הצלחה) בפלייאוף.

הוזכר גם כשחקן, אבל הפערים כאן גדולים למדי. אחרי 6 משחקים בעונת 1978 הפך קאנינגהאם למאמן הקבוצה בה הוא כיכב, ואמנם זכה לסגל איכותי, אבל עדיין הוביל אותם להישגים נאים, כולל ריצת פלייאוף היסטורית שהסתיימה באליפות, והפך למאמן שמגיע הכי מהר ל-300 ו-400 ניצחונות בתולדות הליגה עד שהגיע סטיב קר.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה:

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 113 תגובות

  1. עידו גילרי

    23 אוג 2021 08:39:14

    בגדול אני אוהב את מה שעשית כאן אבל לא משנה כמה המועדון עמוק אתה לא משאיר את אמביד בחוץ לא בשביל דאג קולינס , צ'ט ווקר או כל מי שתרצה.
    שחקן עם אימפקט כמו שלו בטח אחרי שנות העליבות חייב להיות בהרכב

        1. הציפור הנדירה

          23 אוג 2021 11:24:32

          אך אמביד הוא ציר ובינתיים וילט ומלון לפניו כי בינתיים התרומה שלם לקבוצה גדולה יותר ויש להם יותר תארים אישיים וקבוצתיים…

            1. אור

              23 אוג 2021 11:54:19

              תלוי כמה הוא אכל בקיץ

            2. עידו גילרי

              23 אוג 2021 11:57:35

              ותלוי איזה ספסל.

            3. אור

              23 אוג 2021 13:50:39

              🙂

  2. asaf

    23 אוג 2021 08:59:48

    תודה עמיחי. בחירה קשה ביותר עם העומק שלהם. התלבטתי בין שייס והדוקטור (ווילט עשה אימפקט אדיר אבל בזמן קצר יחסית) בתור המצטיין ובסוף הלכתי עם הדוקטור .

  3. אהרון שדה

    23 אוג 2021 09:48:56

    עמיחי תודה רבה
    פילי היא הדוגמה החיה לכך שצריכים קריטריונים לבחירה
    מה חשוב ממה הישגים קבוצתיים (ציקס) או בעיקר אישיים (אייברסון )
    וותק לאורך שנים גם עם פחות הישגים או הישגים רבים בטווח קצר ( צמברלין )
    ואפילו הזהוי הזה של "סמל" ( הדוקטור) או "שכיר חרב" ( צמברלין ומלון )

    כמובן שיש גם את העניין הזה שאני קןרא לו "פרו היסטורי" ( הליגה לפני שראיתי אותה באמצע שנות ה 80 ובטח בתקופה המוקדמת של עד סוף שנות 60)

    לאור כל זאת ולמרות שבאופן אוביקטיבי ייתכנו שמות אחרים
    הלכתי על הדוקטור
    שילוב של "הזמן הנכון" היותו "סמל" עם מספיק וותק וגם שותפות בכירה להישגים הקבוצתיים (גם עם "בהישג הגדול באמת" הוא היה בצילו של מלון האחרון יכול להתהדר בתואר הגדול ביותר בכל הזמנים לעונה בודדת בפילי ….עם תחרות מצד צמברלין)

  4. יהלי אולמר

    23 אוג 2021 10:11:49

    נתתי לאח שלי, אוהד סיקסרס מושבע, להצביע לmvp של הקבוצה והוא בחר בווילט, כי הוא קלע 100 פעם. בנוסף לאכזבה הרבה והעמוקה שלי, השם בנג'מין סימונס לא נמצא כאן, וזה אף תורם לתחושה זו 🙂

  5. Berch

    23 אוג 2021 10:40:33

    אחלה טור על אהבת נעוריי
    פינה חמה בלב תמיד תהיה לי עבור הדוקטור וראש מלון שליוו אותי בתחילת ההיכרות עם ה NBA
    בארקלי נשמה של ברבור גם ליווה אותי בהמשכיות והוא משתבח כמו עראק טוב בחלוף השנים
    ואייברסון
    התקווה לכל ילד נמוך וקצת מופרע
    מחכים לכוכב הבא… אמביד די ממלא את החסר, צריך שהוא יהיה פחות מנומס ויש לנו את זה
    🙂

  6. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    23 אוג 2021 10:54:05

    מבין את עידו ועם זאת חולק עליו לחלוטין – בקבוצה שמשאירה על הספסל את אנדרו טוני! צ'רלס ברקלי!! ומוזס מאלון !!! ובצדק!!!! אמביד יכול לצייץ בזמן שהוא לא סוחב מזוודות, ולשמוח שבכלל נכנס לפוסט הזה.
    .
    נדמה לי שהאליפות של 83 הייתה הראשונה ב"קדנציה" שלי כחובב נ.ב.א. העובדה שלפני, ואחרי, הפסידו לסלטיקס וללייקרס עלולה לגרום לאנשים לחשוב שזה היה פוקס, אז אני מבקש להעמיד דברים על דיוקם – זו הייתה קבוצה מפלצתית שטחנה עד דק את כל מי שעמד מולה.
    .
    פוסט מעולה על מועדון עתיר זכויות וכוכבים. תודה רבה רבה עמיחי.

            1. עמיחי קטן

              23 אוג 2021 11:50:26

              מעניין ששניהם שיחקו ב-2 הקבוצות הבאות בפרויקט ואפילו הועברו בטרייד אחד עבור האחר, אבל קודם תופיע זו שזכתה באליפות אחת פחות מ-2 הבאות אחריה בתור.

            1. עידו גילרי

              23 אוג 2021 12:14:36

              נו רשמת – הספרס

            2. עידו גילרי

              23 אוג 2021 12:15:18

              ומבחינת מי שחסרה ברשימה שלך – הווריורס?

            3. Havlicek stole the Ball

              23 אוג 2021 12:19:32

              יפ, הווריירס המתגלגלים… יותר שכירי-חרב מלוחמים פרופר..

            1. עידו גילרי

              23 אוג 2021 12:21:57

              אשכרה – מתבקש…

            2. עמיחי קטן

              23 אוג 2021 12:31:42

              הספסל עדיין לא יהיה עמוק. אני עוד מתלבט לגבי השחקן האחרון בחמישייה והראשון על הספסל…

            3. עידו גילרי

              23 אוג 2021 12:38:15

              כאילו על קוואי?

            4. עידו גילרי

              23 אוג 2021 12:40:22

              לא חושב שיש לו קייס

            5. עמיחי קטן

              23 אוג 2021 12:52:29

              זאת ההתלבטות בגדול. נדמה לי שקוואי מסתדר קצת יותר טוב עם העמדות

            6. עידו גילרי

              23 אוג 2021 12:55:46

              איך אומרים – פאק איט.
              בטח לא איך אחרי שזה נגמר ביניהם. לטעמי זו אחת החמישיות הקלות בפרויקט – הביג 3, אדמירל ואייסמן (תופס את כל הסמול ובגדול…)

            7. asaf

              23 אוג 2021 18:26:54

              גילרי כל עוד פופ נבחר כמאמן מאנו כפרנציפ יעלה שחקן שישי…. אבל אם ברצינות תכלס בחירת חמישייה מהקלות.

            8. עמיחי קטן

              23 אוג 2021 18:29:35

              מאנו עלה בחמישייה בקצת פחות משליש מהמשחקים (349/1057 בעונה הסדירה) וכמעט רבע מהם בפלייאוף (53/218)

            1. עידו גילרי

              23 אוג 2021 11:46:46

              אי אפשר בכלל להשוות.
              איזה אימפקט היה לקולינס עד שמיקגינס והדוקטור הגיעו?

            2. Havlicek stole the Ball

              23 אוג 2021 11:48:30

              הדבר הכי זכור מקולינס זו הקפיצה שלו אחרי 'הזריקה' של ג׳ורדן, עם הידיים למעלה.. אכן, שחקן נשמה ואף חשוב מכך – שחקן אופי.

            3. עידו גילרי

              23 אוג 2021 11:51:35

              רגע יש לי משהו יותר זכור… שניה אני אחפש.

            4. עידו גילרי

              23 אוג 2021 11:53:05

              אהה לא בעצם.. מה שעבר לי בראש היה של ריק קרלייל…

  7. Guy

    23 אוג 2021 11:21:23

    בחרתי באייברסון, מבחינת הישגים קבוצתיים הוא לא הוביל את פילדלפיה הכי רחוק אבל הוא די הסיקסרס מבחינתי לפחות. שאחריו הדוקטור בממש קצת כי אני די צעיר🙂
    יופי של כתבה למרות שאני עדיין בתהליכי פענוח איך אמביד לא נכנס

      1. Guy

        23 אוג 2021 16:50:34

        מבחינתי שחקן שמוביל פרנצ'ייז לפלייאוף ולהיות רלוונטים תוך כדי דומניננטיות, בחירות לחמישיות העונה ואולסטאר כל שנה וכל זה שהוא עוד די צעיר ויש לו עתיד בפילדלפיה צריך להיכנס על חשבון אחד משחקני הספסל שהיתרון היחסי שלהם שהם היו חלק מקבוצת אליפות שכוללת כמות מכובדת מהשחקנים פה ואולי קצת יותר עונות בפילדלפיה אבל לא מתקרבים להישגים אישיים של אמביד או מספרים שכל זה רק ב5 עונות…
        אני חושב שזה נלקח כמובן מאליו קצת בזמן שיש קבוצות שגם 10 שנים מנסות רק להעפיל לפלייאוף

  9. dvir

    23 אוג 2021 11:25:10

    איזה קשה זה להוציא את מוזס מלון מחמישיית כל הזמנים פשוט לא יאמן . פילדלפיה זכתה שלוש פעמים באליפות את האליפות הראשונה אני לא מכיר אבל השתיים האחרות היו כל כך דומיננטיות יש להם שתי קבוצות שבאותה עונה היו נותנות פייט לכל קבוצה כקבוצה הכי גדולה בכל הזמנים. ב1967 הקבוצה סיימה במאזן מדהים של 68 ניצחונות והדיחה את בוסטון אחרי 8 אליפיות רצופות מהפליאוף ב4-1 מדהים . זו פעם ראשונה שבוסטון לא שיחקה בגמר הnba מאז 1956 . צ'מברליין נתן שם עונה בלתי נשכחת הוא השחקן הכי גדול בתולדות פילידפיה. ב1983 הייתה עונה גם בלתי נשכחת 4-0 על הלייקרס של מג'יק וקרים בגמר מוזס מלון הייתה כל כך בלתי עציר השפיל את קרים . בכל מקרה השחקן הכי גדול בתולדות פילידפיה הוא צ'מברליין אחרי זה הדוקטור אז מוזס מלון

            1. פיני

              23 אוג 2021 13:14:32

              בעיקר לא מגיע לו, כי זה של הדוקטור ובהליכה (במקרה שלו, הליכה באוויר).

            2. פיני

              23 אוג 2021 13:15:26

              ואם לא הוא, אז אייברסון שסחב את הקבוצה כמה שנים יפות.

            3. עידו גילרי

              23 אוג 2021 13:15:44

              גם. זה תמיד תלוי במה שאר האופציות. אבל אפילו להאל גריר שכמו תמיד לא מקבל מספיק קרדיט מגיע יותר.

            4. דוקטור רזי הופמן

              23 אוג 2021 13:27:32

              פיני +100 על הדוק וזה לא בהליכה אלה בישיבה-שכיבה על כוס של ליטר בירה מחוזקת כשהרגליים על הריקליינר וליד 500 גרם פיסטוק פרסי…

            5. dvir

              23 אוג 2021 14:33:42

              ועוד איך מגיע . איפה הם היו לפניו ואיפה אחריו לקח אותם לאליפות מול בוסטון הענקית ועוד שתי הפסדים במשחק 7

            1. עמיחי קטן

              23 אוג 2021 14:48:37

              אני רק מזכיר שזה היה באמצע 22 הופעות רצופות בפלייאוף. אז זה לא אמר המון, אבל היה מדובר בקבוצה טובה גם לפני ווילט…

            2. עידו גילרי

              23 אוג 2021 14:51:16

              אהה כן… זו די הנקודה שלי.

            1. Havlicek stole the Ball

              23 אוג 2021 13:41:00

              למה הלייקרס דוחפים (את) מיניאפוליס?

      2. Jonathan

        23 אוג 2021 15:19:05

        דוראנט לא הMVP שלנו. ותכלס גם לא וילט.
        אבל מבחינת פילי הוא היה אחראי לאליפות של 67 הרבה יותר ממה שדוקטור ג'יי היה אחראי לזו של 83 שבה מלון הוביל. מבחינתי זה מה שעשה את ההבדל, למרות התקופה של דוקטור ג'יי שם והזיהוי שלו עם הקבוצה.

            1. עידו גילרי

              23 אוג 2021 15:36:38

              זכותך להעדיף מי שבא לך אבל השיקול קצת מוזר.
              הטענה שלך היא שמגיע לווילט כי הוא היה השחקן הכי טוב בשנת האליפות והד"ר לא. ברקורד הכללי לד"ר ג' יש 4 הופעות בגמר הליגה עם הקבוצה לווילט אחת למרות שהוא היה מוקף בהרכב לא פחות חזק מסביב. לא סתם הסיקסרס הצליחו לקחת אליפות דווקא בשנה שבא הוא עשה צעד אחורה מלקלוע.

            2. Jonathan

              23 אוג 2021 15:53:33

              גם זה שמבחינת הישגים אישיים מדובר בשחקן שזכה בMVP כמעט בכל עונה שהוא היה בקבוצה. ולא מדובר בעונה אחת.
              זה בטוח לא מתוך לזלזל בהישגים של דוקטור ג'יי.
              זה בסדר אם זה מוזר מבחינתך…

            3. עידו גילרי

              23 אוג 2021 15:55:42

              סבבה אז דורנט ל-MVP סה"כ יש לו FMVP כמעט בכל עונה שהוא היה אצלכם.

            4. Jonathan

              23 אוג 2021 15:59:09

              זה מה שתצביע בכתבה על ג"ס?
              או אולי דווקא בעד וילט?

            5. עידו גילרי

              23 אוג 2021 16:00:42

              אצלכם זה מה זה קל…אין שם תחרות אמיתית.

            6. עידו גילרי

              23 אוג 2021 16:33:42

              אגב לווילט אין FMVP בסיקסרס…

            7. עמיחי קטן

              23 אוג 2021 18:09:59

              היו לסיקסרס 4 שחקנים שקלעו יותר ממנו באותה סדרת גמר, ומדובר במקרה קלאסי לתת FMVP לנציג של הקבוצה המפסידה

            8. עידו גילרי

              23 אוג 2021 18:11:39

              שוב דפקו אותו.

            9. Jonathan

              23 אוג 2021 20:37:01

              כל החוכמה זה לא לזכות בתואר שעוד לא התחילו לחלק. לא?
              ובהופס, בהצבעה על פורטלנד וולטון הגיע בהפרש לא רחוק מדרקסלר למרות שגם הא שיחק שם רק 4 עונות (ולא היו בהן 3 תארי MVP). קוואי שיחק עונה אחת בטורונטו אבל עדיין הרבה אנשים הצביעו בעדו. גם שם התעקשת להתווכח עם מי שהדגשים מבחינתו היו שונים משלך?
              שלושה MVP עונה רגילה, להיות הסנטר היחיד שהיה מלך האסיסטים ולקחת אליפות זה מספיק הישגים כדי להיות השחקן הכי חשוב של כל מועדון. להיות הרבה זמן עם המועדון זה חשוב, אבל לא המדד היחיד.

            10. עידו גילרי

              23 אוג 2021 20:54:02

              לא אני מתעקש להתתווכח בכוונה רק איתך כדי שתרגיש מיוחד.
              כאמור השאלה תמיד מה האלטרנטיבות וכאן יש טובות בהרבה ממנו.
              ורק בשביל הדיון – קוואי mvp של טורונטו זו בחירה מצחיקה הרבה יותר.

            11. Jonathan

              23 אוג 2021 21:29:13

              רואה. על קוואי אני מסכים איתך.
              מקווה שזה אוכל אותך מבפנים.

            12. עידו גילרי

              23 אוג 2021 21:33:16

              אכן, הולך להיות לילה קשה…

  12. אהרון שדה

    23 אוג 2021 14:02:38

    סיכום חמישיית היכל התהילה של פילי
    השחקן הכי טוב שלבש את מדיה צמברלין
    השחקן הכי טוב ששיחק במדיה לאורך זמן הדוקטור
    השחקן שנתן את העונה הכי טובה במדיה מוזס מאלון
    השחקן הכי טוב שעבר ממנה בטרייד צארלס בארקלי
    השחקן הכי טוב שעדיין לא נכנס לרשימות אמביד

    מה עם אייברסון
    לא לכל שאלה יש ….תשובה …………….

  13. תומר

    23 אוג 2021 15:53:47

    בחרתי בדוקטור ג'יי מכל הסיבות הטובות שהזכירו כאן וגם בגלל כמה סיבות לא טובות אני מניח

    בעיניי שחקן כמו צ'מברליין שהזיהוי האוטומטי שלו הוא בכלל עם קבוצה אחרת, לא באמת יכול להיות רלוונטי. ספציפית לגביו, העונות שלו בסיקסרס, למרות המספרים הנחמדים, לא באמת יכולות להצדיק את הבחירה שלו בחמישיה. אני בכלל הייתי מכניס במקומו את מאלון שאולי היסטורית נחשב הרבה פחות מצ'מברליין (ובצדק) אבל האפקט שלו על הקבוצה משמעותי בהרבה וגם נתן בראש בסדרת גמר לסנטר הול אוף פיימר (אמנם בן 34 אבל עדיין קרוב לשיאו).
    בכלל, פאונד פר פאונד מוזס מאלון הוא אחד הסנטרים הטובים אבר ולבטח אחד האנדרייטדים שבהם.

            1. תומר

              23 אוג 2021 16:20:23

              נכון, בעיקר זה

    2. dvir

      23 אוג 2021 23:58:09

      מוזס מלון לקח בעונה אחת mvp של הליגה וmvp של הגמר לאחר מכן לא הגיע לשום הישגים . פילדלפיה עונה לפני כן הגיע לגמר הnba והפסידה 4-2 בקושי ללייקרס . מוזס מלון עשה דוראנט או הכי קרוב שיכול להיות לזה .
      ווילט צ'מברליין 3 mvp מלך אסיסטים של הליגה כולל הגעה למשחק 7 פעמיים מול בוסטון בראשון ב1965 הקבוצה הייתה גרועה ובכל זאת בוסטון ניצחה בנקודה . בשני ב68 תצוגה רעה של צ'מברליין הפסידה את המשחק אחרי יתרון 3-1 . באמצע אליפות מול הקבוצה הכי חזקה אי פעם האליפות היחידה בשנות ה60 שבוסטון לא זכתה הפעם היחידה בין השנים 1957 ל1969 שבוסטון לא הגיע לגמר. ראיתם את הממוצעים של ווילט בסדרה הזאת קאופל דאבל משחק של 20 20 20 ועוד . השחקן הכי טוב ששיחק בפילי היה מספיק שנים שם

      1. עידו גילרי

        24 אוג 2021 07:39:24

        אתה גורם לי לעשות טראשינג לווילט מה שלא מגיע לו אבל שיהיה.
        איך בדיוק הקבוצה הייתה גרועה ב-1965? ווילט היה שם כבר חצי עונה ומבחינת חומר השחקנים רק בילי קאנינגהאם היה חסר – אולי הוא ה-MVP האמיתי? . אתה יודע אגב גם למה היה "האבליצ'ק סטול דה בול"? כי הסיקסרס פחדו להכניס כדור לווילט מחשש שיעשו עליו פאול. כן אנחנו מדברים על שחקן שלא היה מסוגל לקלוע טוב גם כשהיה מקבל 3 ניסיונות לקלוע 2. אתה מנפנף ב-MVP שלו כאילו הוא היה השחקן היחידי בקבוצה שם בניגוד לסיקסרס הדי היסטורית של מאלון הד"ר וכל השאר אבל שוכח שהוא אפילו לא היה הסקורר המוביל של הקבוצה הזו. אתה מנפף באסיסטים כאילו ווילט היה איזה מוסר גדול אבל הוא לא ממש היה צריך לעשות הרבה ההתקפות אז היו קצרות מאד אז כשכדור היה מתחיל ממנו בדרך כלל הייתה מסירה וזריקה – זה בערך רוב הסיפור (ושלא ישתמע לא נכון הוא ידע גם לעשות תותר מזה). מה שהפך את פילי לאלופה היה זה שאלכס האנום לימד את ווילט להפסיק לשחק רק על עצמו. אם אתה כבר רוצה לדבר על המשמעות של ווילט לאותה קבוצה תדבר בעיקר על היכולת שלו לחסום זריקות של שחקנים קרוב לסל.
        בקיצור תשפריץ נתונים עד מחר, אתה משכנע בעיקר את עצמך.

  14. golan

    23 אוג 2021 17:24:06

    אחלה כתבה.
    באמת קבוצה עם עבר מפואר …
    ההווה פחות. מסכים איתך בנוגע לאמביד, קודם שישיג משהו עם הקבוצה ואז ישלח לנו מייל שנעדכן את מיקומו ההיסטורי …

    1. Dor

      24 אוג 2021 14:16:38

      ++++
      סר צ׳ארלס החזיק קבוצה עם סגל יורוליג בצמרת המזרח עם אינטנסיביות מטורפת ברחבות. על האישיות שלו, הרצון לנצח ווהווינריות (כן, גם בלי אליפות ברזומה) בכלל אין מה להוסיף. אחד השחקנים האהובים עלי. תודה עמיחי

  17. שחר דלאל

    23 אוג 2021 18:07:07

    מעולה, במיוחד העובדה ששמת את שייס בחמישייה הפותחת. אנשים היום לא מבינים כמה הוא הקדים את זמנו ואיזה שחקן נהדר הוא היה.
    אחד השחקנים היחידים מתקופתו שהיה יכול לשחק היום, בלי לאבד הרבה מהיכולת שלו (וכן, אני מבין שהיכולת האתלטית שלו תהיה בעיה).

  18. trusttheprocess

    23 אוג 2021 19:56:59

    ווילט לא מזוהה עם פלדלפיה ?
    אנשים פה כנרא שכחו שווילט נולד בפילדלפיה , שיחק שם רוב חייו ולא משנה באיזה מסגרת, משחק ה 100 נקודות היה בפילדלפיה.
    ווילט הוא דמות מאד נערצת בפילדלפיה עדיין אחרי כל כך הרבה שנים וזה לא משנה אם שיחק בקבוצה המקצוענית בעיר שנתיים או 10 שנים.
    ווילט היה אגדה בפילדלפיה עוד כשהיה בתיכון

      1. trusttheprocess

        24 אוג 2021 02:59:27

        פילדלפיה ווריירס שיחקו בפילדלפיה , הרשי זה עדיין בפנסילביניה ואם תראו את התמונה המפורסמת שהארווי פולק עיצב(פולק היה איש סטאטס של הווריירס וסיקסרס) רשום על החולצה PHILA
        אתם נכנסים כאן בקטנות לגבי הווריירס או הסיקסרס , מה שחשוב זה שזה נעשה בקבוצת הכדורסל המקצוענית של העיר פילדלפיה

        1. עידו גילרי

          24 אוג 2021 07:24:13

          נו טראסט זה מהות הפרויקט – לפי מועדונים לא ערים. אני לא חושב שיש כאן מישהו שיחלוק שווילט אייקון של פילי.
          והארווי פולק לפחות מבחינה היסטורית הוא הרבה יותר מאיש הסטאטס של הווריורס והסיקסרס (למרות שטכנית זה בדיוק מה שהוא היה …)

  20. Yinon Yavor

    23 אוג 2021 21:14:07

    נפלא.
    אני לא מפסיק לחשוב על ההבדל בין הקבוצה הזו לקודמת בפרויקט.
    האם לדעתכם מישהו מדטרויט חוץ מאיזיה תומאס היה נכנס לרוסטר הזה של פילי? איזה הבדל בין מועדון כוכבים לבין מועדון אנטי-כוכבים

  22. thetroll

    24 אוג 2021 03:09:32

    מה שלקחתי מהפוסט הזה זה שאם ווילט צ'מברלין היה משחק היום שמעון היה קורא לו נגר. 45% מהקו? וואלה נגר. לפי המספרים שלו פה הוא סוג של דראמונד משופר איש דאבל דאבל כזה שמתבל בקצת אסיסטים אבל נגר.
    יש לי בעיה לדרג שחקנים שלא ראיתי זה אף פעם לא יכול להיות אובייקטיבי וזה לא הוגן כלפיהם. הווינג סייד דאט – אני לא מקבל דירוג שמוזס מלון ואמביד לא בחמישיה או בכלל לא נכנסים אפילו לא לספסל.
    הצבעתי כמובן לדר ג'יי.

  23. גיא רוזן

    24 אוג 2021 08:54:04

    וואו, איך החמצתי דיון אש.
    .
    ברשימה שלי, מס' 1 זה הדוקטור.
    לצדו החמישיה בעמדת הסנטר משחק מוזס.
    .
    אבל –
    .
    אני לחלוטין יכול לכבד את הדעה שמציגה בחמישייה את ווילט.
    .
    בנימה אישית אני מוכרח להזכיר את קודמו של מוזס, שובר הסלים המקורי, האיש והאגדה, דרל "בייבי גורילה" דוקינס.
    הרזומה שלו פשוט לא מספיק לרשימה המכובדת הנ"ל,
    אבל יש לו חלק חשוב בסיפור המפואר שכתבה הסיקסרס של ראשית שנות ה-80.
    .
    זה מחזיר אותי למוזס –
    הוא הביא לקבוצה את המקצועות והרצינות שחסרו על מנת לצלוח אליפות בתקופה סופר תחרותית.
    .
    מילה אחרונה על ווילט –
    לא ראיתי אותו משחק. מה לעשות, אנחנו שופטים טוב יותר על סמך מראה עיניים.
    יש בהחלט סיכוי סביר שאם הייתי צופה בו בזמן אמת התגובות שלי לגביו היו כמו אלו שאני כותב למי שבוחר לזלזל במג'יק או בקארים.
    .
    תודה, עמיחי. אחלה פוסט.
    תודה לכל המגיבים על הדיון הנהדר.

    1. thetroll

      24 אוג 2021 09:20:11

      מעולה. וואו. דרל דוקינס … איזה שם באמת היה חייב להיות מוזכר כאן וטוב שעשית את זה. גם לי קשה להוציא את ווילט מהחמישיה אבל אני חייב להכניס את אמביד לפחות לספסל ומלון לחמישיה אולי פשוט נעשה חמישיה עם שלושה סנטרים ונסגור עניין :).
      באמת קבוצה אדירה עם מורשת אדירה. רק לראות את הרשימה של השחקנים שנשארו בחוץ 🙂
      תודה גיא תודה עמיחי.

      1. trusttheprocess

        24 אוג 2021 17:30:14

        חמישייה עם 3 סנטרים? אולי בעתיד פילי יכולים לשים חמישייה עם אמביד,הורפורד ובן סימונס
        בחיים זה לא יקרה…

  25. jefffoster10

    24 אוג 2021 16:42:36

    אמנם הלכתי עם הדוקטור בmvp, אבל לאחד שלא מוזכר בדיון יש קייס לא רע- פשוט הוא והג'אמפ שוט האדיר שלו תמיד נשכח בצד כשמדברים על פילי. אחד שבשיאו הסתכל בלבן של העיניים לג'רי "לוגו" ווסט וגם לסאם "10 אליפויות, דוראנט שבר בפלייאוף האחרון שיא אגדי שלי" ג'ונס.
    משלב יכולת, תואר, עקביות ונאמנות לקבוצה. יחד עם זאת, קשה להתחרות בד"ר ובשייס בעיני (וגם באייברסון שלא ניתן היה להוריד ממנו את העיניים)
    אבל גם להאל גריר מגיע אזכור של כבוד כmvp, ומקומו בחמישייה לא ניתן לערעור.

  26. האווי לאסוף

    25 אוג 2021 16:54:51

    מועדון מפואר נמדד בכמות השחקנים הגדולים שנשארים מחוץ לרשימת המיטב שלו, והסיקסרס עומד בתקן. הלכתי על הדוקטור מטעמי נוסטלגיה, אבל זה כבר אישי
    תודה רבה על הטור

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט