לבחור מחדש: דראפט 2015 / עומר בקאל

לבחור מחדש: דראפט 2015 / עומר בקאל

הכותב הינו בעל פודקסט בשם פיק אנד גול אשר מדבר על ה-NBA ועל כדורגל אירופאי. מוזמנים להיכנס לקישור ולבדוק אותו: https://rss.com/podcasts/pickandgoal/.

דראפט 2015, נכון לעכשיו, מלא בכישרון ופוטנציאל לא ממומשים. מכוכבים שהראו רק ניצוצות מהיכולת שלהם אבל לא הצליחו לשמור על עקביות עד לשחקנים צעירים שלא הצליחו לעמוד במה שהליגה חשבה שהם יוכלו להיות. הדראפט הניב עד כה בחירת ALL NBA אחת, 6 בחירות לנבחרת האולסטאר, 16 שחקנים שלא רשמו הופעה אחת בליגה ו-6 שחקנים שלא נבחרו בדראפט ונכנסו לסיבוב הראשון שלי.

*אני בחרתי את הדראפט מחדש לפי היכולת שהשחקנים הראו בליגה עד לנקודה זו ולא לפי הסיטואציה שהיו בה לפני הדראפט.

עם הבחירה הראשונה מינסוטה טימברוולבס בוחרים:

1. מינסוטה: דווין (ארמני) בוקר (13) –

בחירה מקורית: קארל אנתוני טאונס.

בוקר הוא ללא ספק הסופרסטאר המוכח ביותר בדראפט. הגארד המוכשר ייצר לעצמו תדמית של סקורר במשך השנים הראשונות של הקריירה שלו, התייצב על 25 נקודות למשחק מאז 2017 והצטרף למועדון המצומצם של שחקנים שקלעו מעל 70 נק'. ההגעה של כריס פול לפיניקס שינתה לבוקר את הקריירה, במשך שנים המשחק של בוקר זעק לפליימייקר שיוצב איתו על הקו האחורי וייקח ממנו את "עול" שיתוף הקבוצה וייתן לו לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, אחרי עונות רוויות בהפסדים לצד בלדסו ורוביו, כריס פול הגיע לייצב את הקו האחורי וההתקפה של פיניקס. בוקר הראה את התקרה שלו כסקורר ברמות הגבוהות ביותר כששבר את שיא הנקודות לשחקן בהופעה ראשונה בפלייאוף כולל משחקים צמודים של מעל 40 נק' בגמר, הראה יכולת לקלוע זריקות בדרגות הקושי הגבוהות ביותר, יכולות של פליימיקינג מהכדרור (כפליימייקר נוסף, לא כמוביל הכדור הראשי) והתעלות בדקות הקלאץ' של העונה. כרגע קשה לי לראות שחקן אחר בדראפט הזה שיכול להיות השחקן השני הכי טוב בקבוצה שמגיעה כל כך רחוק. הסיטואציה שאליה היה נופל במינסוטה לא הייתה שונה מהאחת שמצא את עצמו בוקר בפיניקס ואולי סביבו הטימברוולבס היו ממציאים את עצמם מחדש טוב יותר מאשר טאונס.

2. לוס אנג'לס לייקרס: טאונס (1) –

בחירה מקורית: דיאנג'לו ראסל.

הקורונה פגעה קשה בטאונס. הוא איבד את אמא שלו ועוד 6 קרובי משפחה למחלה שחלה בה בעצמו ואני מאחל לו ולמשפחה שלו את הטוב ביותר ואין דרך לשפוט אותו או את המשחק שלו בצורה אובייקטיבית בשנה וחצי שעברו. לקאט יש את הפוטנציאל להיות השחקן הטוב ביותר בדראפט, משחק הפוסט שלו אמנם לא נראה יפה במיוחד אבל הוא משיג את הנקודות ביעילות ומחוץ לשלוש הוא פשוט ממציא את עצמו מחדש כל שנה, את עונת 19/20 סיים עם 41% משלוש עם 7.9 ניסיונות למשחק ולא מדובר בשלשות פתוחות, סטפבקים, זריקות עם יד בפנים ותוך כדי כדרור. השלשה היא הנשק ההתקפי האהוב ביותר על טאונס ולא אחד שהוא לוקח רק אם ההגנה לוקחת לו את הזריקות בצבע. השילוב של טאונס בלייקרס לצד השנים האחרונות של קובי בראיינט יכול היה לקחת את הקריירה שלו לכיוון שונה, לוס אנג'לס היא עיר כדורסל שונה בתכלית ממינסוטה, שחקנים חופשיים רוצים להגיע לשם והתקשורת תמיד מסתכלת. בשונה מדיאנג'לו ראסל אני מאמין שאם הלייקרס היו בוחרים את טאונס הוא היה בקבוצה עד היום. אולי חוזה המקסימום של טאונס היה מונע מלברון לחתום בקבוצה אבל הלייקרס יכלו להרכיב סביבו קבוצה שהייתה ממקסמת את היכולות שלו.

3. פילדלפיה: דיאנג'לו ראסל (2) –

בחירה מקורית: ג'אליל אוקפור.

פילדלפיה מקבלת ירידה ברורה באיכות השחקנים שנשארו בבריכת הכישרונות. את התקרה שלו כשחקן מוביל בקבוצה ראינו בברוקלין בדמות יציאה בסיבוב הראשון, הוא שחקן התקפי דינמי מאוד עם יכולת קליעה מצוינת, 38.7% משלוש בעונה האחרונה, והיכולת לייצר לעצמו זריקה. אבל לשחקן שמחזיק ביוסג' של 28.8% הוא לא מייצר מספיק עם הכדור ולכן יתאים כשחקן שלישי או רביעי בקבוצה שמכוונת גבוה בפלייאוף. הבחירה לפילדלפיה במיקום הזה מתבקשת, ראסל היה מעביר את השנים הראשונות בצורה דומה לדרך שהעביר בלייקרס, משכלל את משחק ההתקפה שלו, מראה את היכולות שלו וצובר הפסדים ובחירות דראפט גבוהות. ראסל, לעומת אוקפור, היה נותן לפילדלפיה גמישות רבה יותר בהרכב שהם יכלו לבנות סביב אמביד ולאחר מכן סימונס. עם ראסל בקבוצה פילדלפיה, שלא זקוקה נואשות לרכז שיכול לקלוע מחוץ לקשת, בוחרת את טייטום עם הבחירה הראשונה שהשיגה מבוסטון ומרכיבה קבוצת אליפות ישירות מהדראפט. הגזמתי?

4. ניו יורק ניקס: קריסטפס פורזינגיס (4) –

בחירה מקורית: קריסטפס פורזינגיס.

אוי האירוניה. אחרי הסיום המכוער לרומן של העיר כולה עם פורזינגיס אני מאמין שהניקס יבחרו להריץ את הגלגל לאחור. בקריירה של פורזינגיס ראינו שני שחקנים, אולסטאר בגובה 2.21, עם יכולת קליעה משלוש (39.5% בעונת 18/19), סיום מסביב לטבעת והגנה סולידית בעיקר בגלל היכולת להישאר ורטיקלי באוויר (2.4 בלוקים למשחק) אבל מאז ההגעה לדאלאס פורזינגיס נראה כצל של עצמו, האחוזים צנחו מכל מקום במגרש, הניצוצות ההגנתיים פשוט לא שם ושפת הגוף של השחקן כולו משדרת ייאוש. אם אני הניקס אני לוקח את האולסטאר האחרון שנשאר בדראפט בעיקר בגלל שהתמורה שאני אקבל עליו עדיין טובה יותר מכל שחקן שנשאר על הלוח ולמרות שהתקרה שלו גבוהה יותר מראסל בעיות הברכיים החוזרות ונישנות פשוט מפחידות אותי יותר מדי אם אני פילי עם הבחירה ה-3.

5. אורלנדו מג'יק: נורמן פאוול (46) –

בחירה מקורית: מריו הזוניה.

פאוול הוא שחקן מהסוג שכל קבוצה טובה בליגה צריכה. הוא מספק לך הגנה, יכול לקלוע את הזריקה הפנויה (37.7% משלוש לקריירה), לתקוף את הסגירה מהכדרור, לייצר לעצמו זריקה באופן חלקי (מאז 2019 התייצב על 17.8 נק' למשחק), לא מרבה לאבד את הכדור (1.1 איבודים בקריירה) והיה חלק חשוב בעונת האליפות של טורונטו. הגארד חתם על חוזה ארוך טווח בפורטלנד בעונה האחרונה. בקבוצה שכללה את אארון גורדון, ווצ'ביץ', אולדיפו, פורנייר, טוביאס האריס ואלפריד פייטון, שחקן שלא צריך את הכדור הרבה בידיים בשביל להשפיע (20% יוסג' רייט) הוא בדיוק מה שאורלנדו היו צריכים בשביל לממש את הפוטנציאל של ההרכב, למרות שלא קשה להיות שיפור על מריו הזוניה.

6. סקרמנטו קינגס: מיילס טרנר (11) –

בחירה מקורית: ווילי קולי סטיין.

עם הבחירה ה-6 דיבאצ' וסקרמנטו עשו את הבלתי יאומן והצליחו ליפול עם ביג מן מקנטאקי בדמות ווילי קולי סטיין. טרנר הראה לכולם ניצוצות של מה התקרה שלו מסוגלת להיות בעונת 18/19 כשסיים עם 13.3 נק', 38.8% משלוש ו-2.7 בלוקים למשחק ולא בדיוק מוצא את עצמו בקבוצה מאז ההגעה של סבוניס שדחקה אותו מחוץ לקשת. הזריקות שהוא מקבל מוגבלות כמעט באופן בלעדי לקאטצ' אנד שוט, בזמן שהאחרון מנהל את המשחק מהפוסט. הגעה של מיילס טרנר לסקרמנטו הייתה משאירה אותו על הספסל בזמן שקאזינס היה בקבוצה, אבל לאחר הטרייד שישלח את קאזינס לפליקנס טרנר היה יכול לשכלל את המשחק שלו לצד פוקס, לרווח לו את המשחק, להיות הרול מן היחידי לצבע ובמיוחד כעוגן ההגנתי שסקרמנטו מעולם לא באמת מצאה. האמת, אני מרגיש תחושה של פספוס.

7. דנבר נאגטס: רויס אוניל (לא נבחר) –

בחירה מקורית: אמנואל מודיאיי.

למרות שנשארו שחקנים עם יותר כישרון מאוניל על הלוח, החיבור עם דנבר הוא טוב מדי בשביל לוותר עליו. אוניל, שהתחיל לשחק בליגה מעונת 17/18, מצא לעצמו בית ביוטה כשחקן 3&D טהור. אחרי עונה ראשונה בעייתית הקליעה משלוש התייצבה על 38.2% בשלוש העונות האחרונות בהתקפה המשומנת של יוטה ולצד יוקיץ' אוניל יקבל שלשות פנויות בעיקר בגלל שנראה כאילו הוא תמיד יודע איפה לעמוד בשביל לקבל שלשה פנויה ודנבר צריכה קלעי שלשות יציבים יותר. מאז העזיבה של ג'רמי גראנט, חסרה הקבוצה את המצרך ההגנתי החשוב ביותר בליגה של ימינו, הגנה על שחקני הכנף. אוניל, שביוטה התבקש לשמור על הלברון והקוואי של הליגה נכנס למשבצת הזאת באופן מושלם. לא מדובר בשחקן שיכול לנעול את הכוכבים של הליגה באחד על אחד אבל בהחלט יכול לעמוד על שלו ולגרום להזיע בשביל להשיג את הנקודות שלהם, בסופו של יום אני יודע מה אני מקבל מאוניל מכל משחק וזה מספיק לי לבחירה השביעית בדראפט.

8. דטרויט פיסטונס: ג'וש ריצ'רדסון (40) –

בחירה מקורית: סטנלי ג'ונסון.

ריצ'רדסון נחת הקיץ בקבוצה הרביעית שלו בארבע העונות האחרונות והתמורה בשבילו יורדת עם כל טרייד, מחתימה והעברה עם ג'ימי באטלר, לסת' קרי ועד למוזס בראון, נראה שככה גם יורדת דעת הקהל ברחבי הליגה לגביו. שחקן הכנף שהפתיע את הליגה בעונת 18/19 שסיים עם 16.6 נק' ו-4.1 אסיסטים מנסה בעיקר להוכיח שזו היכולת אליה הוא מסוגל, במיאמי הוא היה אחד מכלי ההתקפה הראשיים ולא כינור רביעי לסימונס, אמביד וטוביאס האריס או שחקן שמחכה שלוקה ימסור לו את הכדור. נראה שאינו מצליח להשפיע על הקבוצה באותה הדרך כשחקן משלים. דטרויט בהחלט יקבלו העלאה בעמדה כשיבחרו את ריצ'רדסון במקום סטנלי ג'ונסון המאכזב והשחקן יצטרף לקבוצה שתיתן לו את הכדור בידיים. באותה עונה בדטרויט רג'י ג'קסון החזיק ביוסג' רייט של 29.1% וג'ודי מיקס החזיק בכדור 23.1% מהזמן, עם חלוקה כזאת תהיו בטוחים שדטרויט היו שמים את הכדור בידיים של ג'וש שהיה יכול להתפתח יותר ממה שחווה במיאמי כשניתנה לו האפשרות.

9. שארלוט הורנטס: טרי רוזיר (16) –

בחירה מקורית: פרנק קמינסקי.

רוזיר מוצא את עצמו מוקדם יותר מהצפוי בשארלוט. השוטינג גארד החל את הקריירה כשחקן ספסל אך הראה התקדמות בכל עונה שהיה בליגה, האחוזים מהשלשה השתפרו, עשיית המשחק והחלק הכי חשוב בלשחק ליד קמבה ווקר, ההגנה. רוזיר הוא לא חלק מנבחרות ההגנה אבל הוא מראה אגרסיביות בצד הזה של המגרש, תכונה חשובה כשאתה הולך לשחק ליד קמבה ווקר. רוזיר צמח להיות סקורר יעיל כשסיים את העונה האחרונה עם 20.4 נק', 4.2 אסיסטים, 1.9 איבודי כדור ו-38.9% משלוש. רוזיר העונה הראה את היכולת שלו להיות גם אחד מהקלעים הטובים ביותר בקלאץ' כשסיים במקום ה-18 בנקודות בסוף משחקים צמודים (מבין שחקנים ששיחקו לפחות 15 משחקים). הצרעות, שלקחו עם הבחירה המקורית את פרנק קמינסקי, השיגו לעצמם שחקן לצרף לקו האחורי ליד ווקר, מה שמעניין הוא שככל הנראה שאר אבני הדומינו היו נופלות באותה הצורה, ווקר חותם בבוסטון אחרי העזיבה של קיירי ורוזיר מאריך חוזה בשארלוט שהייתה נותנת לו את הכדור ויותר אחריות התקפית.

10. מיאמי היט: כריסטיאן ווד (לא נבחר) –

בחירה מקורית: ג'סטיס ווינסלואו.

הביג מן הכישרוני כבר הספיק לשחק ב-6 קבוצות בליגה ואף להיחתך מהליגה הסינית לפני שמצא בית ביוסטון. ווד, הראה לליגה את הפוטנציאל והגמישות שהמשחק שלו מביא להרכב בעונה שעבר בדטרויט ועכשיו מגיע אחרי עונת שיא ביוסטון בה קלע 21 נק' למשחק על 37.4% משלוש ו-51.4% מהשדה. עם הבחירה הזאת מיאמי מוצאת את המחליף המושלם לכריס בוש שיחלוק איתו חדר הלבשה ויזכה ללמוד מהשחקן שמהווה השראה לכל פאוור פורוורד שיודע לזרוק בעצמו, ממש לפני הפרישה של הסופרסטאר. נקודת החולשה הגדולה ביותר של ווד היא ההגנה שלו והחולשה לא מגיעה מנתונים לא טובים, ווד הוא אתלט נהדר ומתנשא לגובה של 2.08, אלא מחוסר הבנה ופוזיציה על המגרש. במערכת ההגנתית של ספולסטרה ופאט ריילי, ווד ילמד איך לשחק הגנה ויכול להפוך להיות שחקן שמשפיע על שני צדי המגרש ושמיאמי בהחלט ירצו לשמור.

11. אינדיאנה פייסרס: מונטרז הארל (32) –

בחירה מקורית: מיילס טרנר.

מונטרז, השחקן ה-6 המצטיין של העונה הקודמת, מגיע לאינדיאנה בשלהי התקופה של פול ג'ורג' בקבוצה ובמעבר לשלב הבא. הביג מן, התחיל את הקריירה ביוסטון ותפס את עיני הליגה בתקופה בקליפרס כשתיחזק את הספסל ביחד עם לו וויליאמס ושם בדיוק הוא נמצא בשיא היכולות שלו. עם הארל ב-5 אתה מאבד גובה בצורה מאסיבית בפוסט ובשמירה על הטבעת ובגלל חוסר היכולת שלו לפתח זריקה כלשהי מחוץ לקשת אתה לא יכול לפתוח איתו ב-4 אלא אם כן יש לך סנטר שיעמוד מחוץ לקשת אבל כשאתה מוריד את הארל לספסל ונותן לו לרוץ עם היחידה השנייה, הוא מסוגל להביא לידי ביטוי את הארסנל ההתקפי המלא שלו הכולל זריקות וו, פוסט אפים, סיום בטבעת כרול מן ומשחק מיד ריינג' ובעזרת האינטנסיביות שלו הוא מסוגל לשנות משחקים בצד ההגנתי. הארל לא היה תורם הרבה לאינדיאנה לאחר שהיה מגיע אליה אבל במידה והיה מצליח להישאר בקבוצה היה מתופקד כשחקן 6 בקבוצה הנוכחית והשילוב שלו עם סבוניס היה חלק הרבה יותר מהשילוב של מיילס טרנר שנבחר בבחירה המקורית.

12. יוטה ג'אז: ראשון הולמס (37) –

בחירה מקורית: טריי ליילס.

הולמס, שנבחר בסיבוב השני על ידי פילדלפיה, הוא סנטר קלאסי שנכתב לפי הספר. הוא מספק לך הגנה על הטבעת, 1.1 חסימות ב-20 דקות משחק לקריירה, וקולע מסביב לטבעת ביעילות, סיים את העונה האחרונה עם 73.9% מתחת לסל ומחזיק ב-59.7% מהשדה לקריירה, הולמס יגיע ליוטה וייכנס לרוטציה ביחד עם רודי גוברט ודריק פייבורס ויוכל ללמוד הרבה משני הסנטרים הנוכחיים בקבוצה, שניים מהסנטרים עם הערנות ההגנתית הגבוהה ביותר בליגה. הולמס יוכל לתרום מיידית לקבוצה שיש לה שאיפות לפלייאוף, הקבוצה שהגיעה לסיבוב השני עם הבחירה המקורית טרי ליילס, תוכל להגיע רחוק יותר.

13. פיניקס סאנס: ג'סטיס ווינסלואו (10) –

בחירה מקורית: דווין בוקר.

כשהשחקנים המובילים בקבוצה שלך הם אריק בלדסו וברנדון נייט ואיבדת את דווין בוקר בבחירה המחודשת בדראפט אין לך טעם לקחת שחקנים משלימים שיקלעו באחוזים סבירים מהשלוש ויעשו הגנה ממוצעת, אתה צריך לקחת סיכון. ג'סטיס ווינסלואו מבחינתי הוא הסיכון הזה, שחקן הכנף הצעיר נכנס לליגה בתור הדבר הבטוח הבא, פוינט פורוורד שיכול לקלוע מכל מקום, להיות עושה המשחק העיקרי שלך ולהגן על השחקן הטוב ביותר בקבוצה היריבה. מצד שני, השלשה אף פעם לא הגיעה, חוץ משתי עונות 17-19 שבהן זרק בממוצע 37.7 הוא לא זרק מעל 28%, וכשההגנה לא כיבדה את הזריקה היה קשה לווינסלואו להשפיע בשאר חלקי ההתקפה. שתי הקבוצות אליהן הגיע עד עכשיו, מיאמי ותקופה קצרה בממפיס, אלו שתי קבוצות שמלאות בכישרונות צעירים שרוצים להוכיח את עצמם ואולי אם יכול היה להתחיל הכל מההתחלה (ובעיקר להישאר בריא) היו רואים שחקן שמממש קצת יותר מהפוטנציאל איתו נכנס לליגה בפיניקס.

14. אוקלהומה סיטי: לארי נאנס ג'וניור (27) –

בחירה מקורית: קמרון פיין.

הת'אנדר בוחרים את השחקן השמיש ביותר מבין השחקנים שנבחרו וזה שיכול להשפיע על ניצחון מהשנייה הראשונה ולא זקוק לזמן להתפתח. הוא אתלט נהדר, הוא שומר על הכדור בצורה ממוצעת עם עין לחטיפות, סיים את העונה האחרונה בקליבלנד עם 1.7, הוא לא שחקן שרוצה וצריך את הכדור בידיים (14.5% יוסג' רייט) והעביר את העונות הטובות שלו בליגה כעושה הגנה ומחכה למסירות מלברון בשביל לסיים בטבעת ואף פיתח את השלשה בשנים האחרונות, סיים את העונה האחרונה על 36%. זה סוג השחקן שאתה צריך לשים לצד קווין דוראנט וראסל ווסטברוק בכדי ליצור קבוצה מנצחת. מהצד השני, את הריקודים לצד ראסל ווסטברוק לפני כל משחק הוא לא יצליח להחליף, אז אולי שווה לשקול את פיין פעם נוספת.

15. וושינגטון: בובי פורטיס (22) –

בחירה מקורית: קלי אוברה ג'וניור.

וושינגטון, בהובלת ג'ון וול ובארדלי ביל, רחוקה שחקן אחד או שניים מלהוות מועמדת אמיתית לתואר ופורטיס, מבין השחקנים שנשארו על הלוח, יכול לתת להם בדיוק את מה שהם צריכים. פורטיס, 38% בקריירה משלוש, לא הזדקק להרבה זמן להתאקלם לליגה, כמו הבחירה המקורית של וושינגטון קלי אוברה, ויוכל לעזור לקבוצה לרווח את המשחק לצד ג'ון וול ובראדלי ביל. פורטיס הוא לא שחקן שיכול להגן על הטבעת או להוות עוגן להגנה אבל הוא מביא איתו למשחק אגרסיביות מהספסל שיכולה לשנות את המורל של הקבוצה.

16. בוסטון סלטיקס: קלי אוברה ג'וניור (15) –

בחירה מקורית: טרי רוזיר.

אוברה הוא שחקן כנף אתלטי בטירוף שמשיג את רוב הנקודות שלו בתוך הצבע, יותר מחמישים אחוז מהזריקות שלו העונה הגיעו משם, ומסוגל להתחמם ולקלוע את השלשה באחוזים טובים לפרקים, 35.2% בעונת 19/20, אבל לרוב הוא לא עקבי מחוץ לקשת וקשה לסמוך עליו לקלוע את הזריקה הפנויה. תודות לגודל ולאתלטיות שלו, אוברה הוא שחקן הגנה לא רע בכלל שמסוגל לשמור על עמדות שתיים עד ארבע. בוסטון מתחזקת בעמדה 3 בה כרגע היא מחזיקה את ג'ה קראודר, קוטי קלארקס וג'ון הולנד ונראה שאוברה יוכל להשתחל לרוטציה כבר מהעונה הראשונה ולתרום לקבוצה.

17. מילווקי באקס: קמרון פיין (14) –

בחירה מקורית: רשאד וואן.

פיין עבר מסע רציני להוכיח לכולנו שיש לו מקום ראוי בליגה הטובה בעולם. מהספסל של אוקלהומה פיין עבר דרך מספר קבוצות בליגה ואף מצא את עצמו בליגה הסינית לפני שתרם דקות משמעותיות וסלים חשובים מהספסל כמחליף של כריס פול בפיניקס בדרכם לגמר. בבחירה מחדש פיין מוצא את עצמו בסיטואציה המושלמת במילווקי. הפוינט גארד האמיתי היחיד בקבוצה הוא ג'אריד ביילס ומובילי הקבוצה בהחזקות הכדור הם (מהראשון לרביעי) – גרג מונרו, קריס מידלטון, יאניס אננטוקמפו ומייקל קרטר וויליאמס. לפיין יש הזדמנות להראות את יכולות הקליעה ועשיית המשחק שלו מהשנייה הראשונה בליגה ומילווקי מצאו פוינט גארד אמיתי לנהל את המשחק לצד יאניס.

18. יוסטון רוקטס: פאט קוננטון (41) –

בחירה מקורית: סאם דקר.

הרוקטס, שבזבזו את הבחירה המקורית על סאם דקר, צריכים למצוא דרך לשים כישרון ליד ג'יימס הארדן. אנחנו נכנסים לעוד שנה של הדואו הארדן את הווארד אבל רמת הכישרון ואחרי עונה יחסית מוצלחת שנגמרה בהפסד לגולדן סטייט בגמר המערב, הגיע הזמן להוסיף שחקנים שיכולים לנצח. קוננטון הראה בעונה האחרונה במילווקי שהוא מסוגל להיות השחקן המשלים ששם כמה זריקות גורליות ברשת מחוץ לקשת וסיפק הגנה וריבאונדים חשובים בצד השני של המגרש ובין טרבור אריזה, פי ג'יי טאקר ודנואל האוס לאורך השנים, אלו הם השחקנים שיוסטון חיפשה לשים מסביב להארדן.

19. וושינגטון וויזארדס (הועברה לניו יורק): טי ג'יי מקונול (לא נבחר) –

בחירה מקורית: ג'ריאן גראנט.

הניקס, שנכשלו בבחירה המקורית בדראפט, זקוקים נואשות למישהו שיכול לאייש את העמדה. שיטת המשולש של פיל ג'קסון בהובלת דרק פישר ולאחר מכן קורט רמביס לא מצליחה לעבוד כשכרמלו מחזיר בכדור במספרים שמזכירים את ג'יימס הארדן אבל לניקס אין אף אחד אחר לשים את הכדור בידיים. מקונול הוא פוינט גארד קלאסי שיכול לנהל את ההתקפה ולהחזיק בכדור ועם חוש לחטיפות בצד השני של המגרש, הוא ללא ספק השחקן היציב ביותר שנשאר בדראפט. גם אם הזריקה הלא קיימת משלוש הוא האופציה הטובה ביותר של פיל ג'קסון.

20. טורונטו ראפטורס: דלון רייט –

בחירה מקורית: דלון רייט.

רייט מסוגל למלא כמה עמדות, הוא טוב עם הכדור בידיים, בעונה הקודמת רשם שיא קריירה של 5 אסיסטים למשחק, מסוגל לרוץ במגרש הפתוח ולקחת חלק בהתקפת חצי מגרש. בעונה הקודמת רשם עונת שיא מחוץ לקשת, 39.8% משלוש. רייט הוא גם שחקן הגנה נהדר, בעיקר כשהוא לא על הכדור, וחוטף מעל כדור למשחק לאורך הקריירה. טורונטו ממלאים בבחירה הזאת את העמדה שהכי חסרה להם בסגל, רכז מחליף לקייל לאורי. חוץ מזה, רייט בסופו של דבר לקח חלק בטרייד שהנחית את גאסול בטורונטו וסייע להם להשיג את האליפות הראשונה, לא נראה לי שהם ירצו לשנות שום דבר מזה.

נעבור להסבר כללי על הבחירות הבאות בשלבים האחרונים של הסיבוב הראשון –

  1. דאלאס מאבריקס: ווילי קולי סטיין (6) –

בחירה מקורית: ג'סטין אנדרסון.

עם זאזא פאצ'וליה בתור הסנטר היחידי בהרכב וכשקיובן יודע שהוא צריך לנצל את השנים האחרונות של דירק לנצח כמה שיותר, קולי סטיין הוא הבחירה ההגיונית ביותר עם היכולת לרוץ לטבעת בפיק אנד רול ולצבור חסימות בצד השני.

  1. שיקגו בולס: טיוס ג'ונס (24) –

בחירה מקורית: בובי פורטיס.

הבולס נמצאים בשלהי תקופת רוז ויודעים שקיים סיכוי שהכוכב שלהם יפסיד חלקים נכבדים מהעונה, אז הם בוחרים את הרכז הטוב ביותר שנשאר בלוח כמחליף. ג'ונס הוא רכז בעל יכולת עשיית משחק טובה שיכול לתרום דקות משמעותיות מהספסל.

  1. ברוקלין נטס: קווין קוק (לא נבחר) –

בחירה מקורית: רונדה הוליס ג'פרסון.

עם ג'ו ג'ונסון, ג'ארט ג'אק וברוק לופז בפוסט, ברוקלין צריכה מישהו שיכול לקלוע מבחוץ. קוק מחזיק ב-40.8% מחוץ לקשת בקריירה והיה חלק חשוב בספסל של גולדן סטייט מהשנים 2017 עד ל-2019.

  1. מינסוטה טימברוולבס: פרנק קמינסקי (35) –

בחירה מקורית: טיוס ג'ונס.

אחרי שלקחו את בוקר עם הבחירה הראשונה, מינסוטה עונה על הצורך שלה בביג מן ולוקחת שחקן שיכול, על הנייר, לרווח את המגרש ולתרום דקות בפלייאוף. אחרי שנים לא טובות בשארלוט בהן קמינסקי לא הצליח לעמוד בעול הציפיות שהגיע עם הבחירה התשיעית, הוא מצא בית על הספסל בפיניקס ורשם איתה הופעה בגמר האחרון.

  1. ממפיס גריזליס: חואן טוסקאנו אנדרסון (לא נבחר) –

בחירה מקורית: ג'ארל מרטין.

ממפיס נמצאת עמוק לתוך הגריט אנד גריינד, בהובלת גאסול, קונלי וזאק רנדולף. טוסקאנו אנדרסון פרץ לתודעה בעונה שעברה בגולדן סטייט, הוא משחק עם אגרסיביות בהגנה שיכולה להתאים לרוח התחרותית והפיזית של הקבוצה וגם לרווח את המשחק בצד השני.

  1. סן אנטוניו ספרס: צ'די אוסמן (31) –

בחירה מקורית: ניקולה מילוטינוב.

צ'די בעיני הוא שחקן עם המון פוטנציאל אבל גם אחד שאני לא בטוח מה המקום שלו על המגרש. הוא זורק טוב אבל לא אחד שיכול לרווח לך את המגרש, הוא לא עושה כל כך הרבה עם הכדור בידיים והוא גם לא שומר מעל הממוצע. נשמע כמו השחקן המושלם להכניס למערכת של הספרס ולקבל שחקן חדש בצד השני. אה והוא גם לא פרוספקט מחוץ לאמריקה אז זה מתבקש.

  1. לוס אנג'לס לייקרס: אמונאל מודיאיי (7) –

בחירה מקורית: לארי נאנס ג'וניור.

אחרי שבחרו את טאונס בתחילת הדראפט, הלייקרס צריכים רכז לצד קובי ומודיאיי, שראה כמה שנים יפות בליגה, הוא הבחירה הטובה ביותר שנשארה.

  1. בוסטון סלטיקס: אלפונזו מקיני (לא נבחר)

בחירה מקורית: אר ג'יי האנטר.

להשיג עם אחת הבחירות האחרונות בסיבוב הראשון בדראפט כזה שחקן שפתח משחק בסדרת גמר זה הישג. מקיני הוא שחקן שנכנס למשבצת ה-3&D באופן מושלם. לבוסטון יש קבוצה תחרותית בהובלת אייזאה תומאס ומקיני הוא שחקן שיכול לתרום בפלייאוף בדקות מועטות.

  1. ברוקלין נטס: מריו הזוניה (5) –

בחירה מקורית: קריס מקולה.

השחקן הטוב ביותר שנשאר בדראפט. אתלט, יכול לזרוק מחוץ לקשת בהצלחה מסוימת אבל לא שחקן שאתה רוצה לתת לו את הכדור בידיים לדקות רבות, או בכלל.

  1. גולדן סטייט ווריורס: קוון לוני (30) –

בחירה מקורית: קוון לוני.

לוני, כמו רייט ופורזינגיס, נופל לקבוצה שבחרה אותו בדראפט, נראה לי שעד עכשיו הבנו שבוב מאיירס והלוחמים יודעים איך להרכיב קבוצה.

נשארו עדיין כמה כתבות פנויות בפרויקט. ניתן להירשם כאן: https://docs.google.com/spreadsheets/d/17jbmwh3UIx62GvGMCDgsSgmzT_aFeZcjP_cCFV-h2rM/edit?usp=sharing.

לפוסט הזה יש 73 תגובות

  1. אאוץ'. ווינסלו במקום בוקר.
    לפעמים עדיף סנטימטר של מזל …
    .
    בבחירה מחדש,
    אני לא בטוח שטאונס עדיין לא במקום הראשון.
    יש מעט קלעים בליגה עם האיכויות שלו.
    יש עוד פחות (אפילו בהתבוננות היסטורית) קלעים במימדים שלו.
    הגנה?
    גם זו של בוקר לא מדהימה.
    הצלחה?
    אם למדנו משהו השנה זה עד כמה הסיטואציה קובעת.

    1. אכן. קא"ט בהחלט נמצא במועדון לא משהו.
      גם עכשיו יש להם סגל לא רע בכלל. מעניין אם יצליחו להיות סבירחם העונה.

    2. מבחינה התקפית הוא עדיין יכול להיות בין הגדולים ביותר של השנים האחרונות. אבל אם תסתכל עליו בהגנה הוא מרבה לעשות טעויות, לעמוד לא במקומות הנכונים ולזוז לאט. בוקר לא שחקן הגנתי טוב במיוחד אבל ההבדל ביניהם לא הזיז את המחט בשבילי

    3. גיוש אתה מסתכל יותר מידי על מספרים. קאט נרפה, הוא לא יכול להכריח משחקים, הוא לא יכול להיות מס 1 בקבוצה טובה, אין לו את זה. עזוב את הבאסטקבול רפרנס תראה משחקים. היום כולם (אני מחכה להערה לגבי המילה כולם 🙂 אין הכוונה לכל הליגה-יעוץ משפטי עבר) קולעים 40% מה3 יעילים ואפקטיבים.
      קאט הוא גירסה חלשה של זאק לאבין. שחקן מעולה ב1 על 1 התקפית ולא מעבר. קשה ליצור סביבו. הוא מתאים ככוכב 3 לקבוצה עם גארדים טובים.
      סימונס למשל יותר אפקטיבי בפלייאוף ממייקל קובי ולברון 🙂

      1. ההשוואה בין הקילומטראז' שלי ושלך בצפייה בכדורסל,
        זה כמו להשוות בין טסלה שעלתה לכביש הישראלי למונית מרצדס e קלאס שמד הקילומטרים שלה השלים איפוס כבר פעמיים…
        .
        *לצפות בהיי למיטב זה לא נחשב.
        .
        לעניין, תגובה חשודה –
        טאונס כישרון התקפי נדיר.
        הדבר היחיד שמזכיר אותו ברמת הקליעה האוטומטית לשחקן בתפקידו זה נוביצקי.
        40% בקריירה מטווח השלוש,
        ורמת הקושי רק עולה מעונה לעונה.
        .
        כן, בהגנה הוא לא מרשים במיוחד.
        אבל –
        מספיק לראות את וויגינס במינסוטה,
        ומחוץ למינסוטה.

        1. כשרון התקפי ברור זה קל להגיד. יש הרבה כשרונות התקפיים השאלה איזה טיר הוא? הוא מסוגל להוביל קבוצה לצמרת כמס 1? אתה רואה אותו כשחקן טופ 10? טופ 15? או טופ 30? יש הבדל.
          על חשבון אלו כוכבים בליגה היית לוקח אותו?
          היית מחליף את אייטון בטאונס למשל?

          1. אתה מתבונן על הכדורסל במונחים עקומים.
            לא הייתי מחליף את אייטון בטאונס.
            רוב מנהלי הליגה לוקחים את טאונס לפני אייטון.
            הסיבה?
            לסאנס יש כבר ווליום שוטר. ההגנה והמשחק הקבוצתי של אייטון שווים יותר.
            אבל –
            טאונס או אייטון בלייקרס (נגיד, במקום דייויס)?
            טאונס. קל.
            ההבדל?
            הלייקרס זקוקים לריווח. הסאנס זקוקים להגנה ולמשחק הקבוצתי.
            בפורטלנד? אייטון.
            בבוסטון? טאונס.
            .
            מבין את הנקודה?
            זה לא חד ערכי כפי שאתה מנסה להראות.
            שחקנים ברמה הזו נבחנים גם בהתאם לסיטואציה.

            1. גיא אמרתמה ששמעון אמר במילים אחרות כשאתה אומר בהתאם לסיטואציה אתה מתכוון למי השחקנים לידו? מזכיר לי את הדיון שלנו והשווי של גרין…
              .
              בכללי טאונס הוא שחקן מאוד מטעה זה למה חשובה כל כך הצפייה בו כשחקן, הסטטיסטיקה לא אמרה בבירור שהוא לא סופרסטאר מהרגע הראשון, שחקן שהוא עילוי כסקורר שלא משפיע באלמנטים אחרים. רק כשצופים במשחק ואז מחברים אליה סטטיסטיקה ולא ההיפך קולטים שזה לא זה כשחקן ראשון.
              .
              דרך אגב אני לא בטוח שאייטון פחות כשרוני מטאונס כסקורר, אייטון הסכים לעשות מטמורפוזה מדהימה ולוותר על הפוטנציאל ההתקפי שלו ולהפוך לקאפלה משודרג בשביל הקבוצה, אין לי ספק בכלל שאם הייתה שם אותו בקבוצה כמו מינוסטה במקום טאונס הוא היה שחקן של 25 נקודות+ באחוזים מצויינים.

            2. אהדתי לכדורסל של אייטון ידועה.
              זה לא משנה את העובדה שטאונס כישרון כדורסל נדיר שאיתרע מזלו לשחק בגיהנום המכונה "מינסוטה".
              .
              היכולת של טאונס לאיים עם הפנים לסל, השחקן שמתחיל מהלך,
              היכולת שלו לקלוע מכל טווח עם שילוב אדיר של גובה ושחרור מהיר,
              אלו מבדילות אותו כמעט מכל שחקן בגובה דומה (למעט, אחד דוראנט).

            3. אני מסכים איתך שטאונס כשרון כדורסלני נדיר בחלק ההתקפי כסקורר רק שאתה מעריך אותו בצורה יתרה,
              יאניס לא משחק במילווקי? לברון לא נבחר על ידי הקאבס, דיוויס בפליאקנס… בסוף המחסור בהישגים צועק לשמיים, דיוויס קיבל קבוצה פי עשר פחות כשרונית עם קקטוס בעמדת המאמן ולקח אותה לחצי גמר ככוכב ראשון.
              .
              לא מסכים איתך שהבעיה היא רק במינסוטה, החליפו לו אין ספור מאמנים חלקם על תקן הגנתי כמ תיבודו פשוט אין לו את זה ככוכב ראשון, הוא יקלע ביעילות נפלאה אבל זה לא משפיע על חברי קבוצותו, הוא לא מנהל משחק והגנה אוי ההגנה, כמו קיירי ארווינג מעמדת הסנטר, המספרים של שניהם מדהימים אבל רחוקים מלספר את התמונה המלאה.
              .
              לטאונס בהחלט יש ארסנל סקילס בהתקפה וקליעה חלקה שיש למעטים בליגה בטח בגובה שלו, לא אומר שאייטון סקורר פחות טוב אלא רק שונה שים אותו בקבוצה בלי ציפיות שבא הוא מקבל אין ספור כדורים והסטטיסטיקה שלו הייתה זהה אולי טיפה פחות טובה. ראיתי את אייטון במכללות הוא היה הכשרון ההתקפי הגדול ביותר שהגיע העשור לליגה מעמדת הסנטר.

            4. טאונס לא לברון. לא דוראנט. גם לא הארדן.
              זו לא רק שאלה של יכולת,
              זו שאלה של תפקיד.
              בלי מי שמפעיל אותו, הוא יצליח הרבה פחות.
              בלי מי שינצל את המיסמאצ' התמידי שהוא יוצר על הפרקט,
              הוא יצליח הרבה פחות.
              .
              בכל הנוגע להגנה –
              ע"ע וויגינס.
              שחקן בינוני מינוס,
              אם הוא במערכת נכונה יהיה בסדר בצד ההגנתי.
              עם כל מגרעותיו,
              טאונס סביר מול גבוהים בצבע.
              את הקלולסיות יכסו חבריו לקבוצה,
              בטוח אם פתאום נראה אותו משקיע מעט יותר (ע"ע בוקר).
              .
              השורה התחתונה?
              אני עדיין חושב שהוא השחקן הכישרונות ביותר בדראפט הזה.
              רחוק משלמות,
              אבל כישרוני כמו שד.
              בטוח בעידן בו הקליעה מבחוץ חשובה כל כך.

            5. כשאני מסתכל איזה אלמנטים טאונס הוסיף למשחק שלו מעונה הראשונה שנייה אני לא מוצא, יצא לי העונה לצפות בכמה וכמה משחקים של מינסוטה בגלל אדוורדס, ולא ראיתי אלמנט אחד שטאונס הוסיף למשחק שלו, אני לא מתייחס ליכולת העונה שירדה בטיפה בגלל המקרה המשפחתי המצער שקרה לו בעקבות הקורונה אלא רק לאלמנטים של המשחק.
              הוא נראה לי בדיוק אותו שחקן שהגיע לליגה. סקורר מדהים וזהו.

            6. השורה התחתונה ברורה ופה אנחנו יסכימו הוא כשרוני כמו שד כל מי שקולע ככה בNBA ביעילות כזאת חייב להיות כשרון מדהים,ואין ספק שהוא אחד הכשרונות הגדולים בדראפט יבש שכזה האם אפשר לבנות סביבו קבוצה נראה לי שהתשובה ברורה בדומה לארווינג לווין…
              .
              כשאתה אומר מישהו שיפעיל אותו אתה מתכוון למנהל משחק כמו רוביו ששיחק איתו שנים?אם כל מגרעותיו של רוביו לנהל משחק הוא יודע.

            7. ?
              תוריד את 2 העונות הראשונות,
              יתקבל שחקן שב-4 עונות קולע (בממוצע) יותר מ-40% מהשלשות שלו.
              (קפיצה מ-35% ב-2 עונותיו הראשונות)
              גם כמות השלשות צמחה פלאים, שלא לדבר על רמת הקושי.
              .
              אני בהחלט חושב שבקבוצה הנכונה הוא יכול לעשות המון.

            8. גם פה בשורה התחתונה אנחנו מסכימים, בקבוצה כמו מילווקי הוא יהיה מדהים.
              לגבי השיפור שלו בקליעה אנחנו חלוקים כאן עונה ראשונה לרוב מתרגלים לליגה ולקצב הקיים, עונה שנייה הוא קלע 36.7 אחוז מ3% כן הכמות נסיונות קליעה מ3 נמוכה יותר משמעותית מעונות האחרונות עם זאת זה קשור לא מעט למאמן ולסגנון משחק+ הנסיון שצבר.
              אחלה דיון

            9. אתה מתחכם גיישון שוב תשובה עמומה. אשאל אחרת. אתה מתחיל קבוצה מ0. מי אתה בוחר קודם קאט או אייטון? קאט או טייטום? קאט או יוקיץ? וכו וכו'….

              תרגיש חופשי לענות רק על אייטון

            10. קיצר אתה אומר כמוני שטאונס לא שייך לעילית של הליגה ושהוא כשרוני כמו עוד הרבה אחרים בליגה וכאופציה 2 או 3 בקבוצה טובה הוא יהיה טוב. אין על כך ויכוח גיא.

            11. תגובה חשודה,
              לא הבנת מילה ממה שכתבתי.
              .
              טאונס בהחלט שייך לעילית הכישרונות בליגה.
              עבור קבוצה שמתחילה מ-0 אני בוחר בו לפני אייטון. במקרה של טייטום זה צמוד –
              טאונס מביא מיסמאצ' שקשה למצוא,
              טייטום מצוין גם בהגנה.
              יוקיץ' בקליבר של MVP. קבוצה מצומצמת למדי של שחקנים.

            12. חוץ מזה, תגובה חשודה –
              אתה טוען שהוא אופציה 2 או 3.
              זה אומר שיש לפחות 30 שחקנים שהיית בוחר לפניו.

            13. גיא זה לא אומר שיש 30 שחקנים שהוא בוחר לפניו (אלא באת עם הנחה שגוייה שלכל קבוצה יש פרנצייז), זה אומר שאין מספיק פרנצייז בליגה. טאונס נמצא בערך בין מקומות 20-30 מבחינת איכות בליגה ליד ביל ארווינג לווין…
              .
              אייטון החליט לוותר על הפוטנציאל ההתקפי שלו לטובת הקבוצה ולהפוך לעובד שחור ולקפלה משודרג, שים אותו במינסוטה במקום טאונס והוא נותן סטטיטיקות דומות עם הגנה טובה יותר משמעותית .

            14. ברוך,
              לדעתי, בקבוצה טובה כולם היו אומרים שטאונס טופ 10.
              כמה סנטרים יודעים להוריד את הכדור לרצפה כמוהו?
              היכולת שלו לקחת סנטרים איטיים שנצמדים עליו כאשר הוא מחוץ לקשת זה כלי התקפי מפחיד.
              שומרים צמוד –
              חדירה לסל ששווה נק' באחוזים
              גבוהים + סחיטת עבירות.
              נותנים מטר –
              מקבלים שלשה על הראש. שלשה באחוזים של גארד עילית.
              ואיך יכולת מסירה מרשימה, משחק פוסט ראוי, ואחוזים מרשימים מהעונשין,
              ואתה מקבל שחקן התקפי באמת יוצא דופן.
              כמה סנטרים ידעו לקחת ככה את הכדור לסל עם שליטה שכזו בכדור?
              כמה סנטרים שילבו לצד יכולת זו גם קליעה מרשימה כל כך?

            15. גיא לא ספרתי בדיוק אבל כן כנראה הייתי לוקח 30 שחקנים לפני טאונס.
              טאונס בשום קבוצה לא יכל להיות טופ 10 בליגה. טופ 10 זה מוביל קבוצות לצמרת כמה שנים שהוא מס 1 בקבוצה ונותן סטט אש.

              בוא נראה מי אני לוקח לפני טאונס

              יאניס אמביד דוראנט הארדן קיירי טריי טייטום בראון לאבין ביל למאלו מיצל בוקר אייטון מורי יוקיץ לברון דיוויס לוקה דמיאן מוראנט סטף פוקס ציון אינגראהם שגא. זה 26 שחקנים.

              וזה בלי הדראפט הנוכחי כי תכלס גם את סאגס וגרין אני לוקח לפניו. וכנראה גם את קייד.

              הוא כן שחקן טופ 30 בליגה. לא מספר 1 שיכול להוביל קבוצה לצמרת אפילו בעונה הסדירה.
              הוא יכול להיות טוב כמספר 2 בקבוצה טובה שחקן מעולה. או כמס 3 עם עוד 2 טובים.

            16. רשימה שנועדה רק למלא מספר שנקבע מראש.
              לאבין, ביל, לאמלו, פוקס, אינגראם.
              הרבה מתחתיו.
              תראה לי איך ביל עדיף.
              טאונס סקורר טוב יותר, מדויק יותר, יציב יותר, ומסוכן הרבה הרבה יותר. אין מה להשוות.
              לאמלו?
              רק התחיל את הקריירה,
              אבל כרגע אין בכלל מה להשוות.
              את טאונס משווים לבוקר ומיצ'ל,
              לא לביל ולאמלו…

            17. ביל כמה רמות מעל טאונס לא באזור חיוג אפילו. בפלייאוף נראה לך טאונס יוכל לטייל כמו בעונה הסדירה?
              ביל זה מפלצת ווש פשוט לא השכילו לבנות לו קבוצה נורמלית הבן אדם מפלץ.
              למאלו זה גבולי אבל לפי מה שהוא הראה בעונת הרוקי יש כשרון לבחור.
              אני לא חושב שלטאונס יש יכולת להכריח נצחונות. הוא מאד מוכשר ושחקן מצויין בטווח של 24 30 בליגה אם אני זורם איתך. הוא לא בעילית.
              אין מה להשוות בין בוקר לטאונס אתה בכלל מפתיע אותי שאתה משווה ביניהם.
              אייטון בזבל כמו מיניסוטה היה שם 30 ו15 גם אם הוא במגוון נופל מטאונס בהתקפה כרגע אבל לאייטון יש כוח שאין לטאונס…. ושלא נדבר על הגנה

            18. יש לי תחושה שלא ממש ראית את טאונס משחק מאז שבאטלר עזב.
              טאונס קלע טוב יותר מביל,
              והוא סנטר.
              טאונס הוא מיסמאצ' תמידי מול כמעט כל קבוצה,
              היחיד שמצליח (לפחות במשך 3 רבעים…) לעצור אותו על בסיס קבוע זה אמביד.

            19. שמעון עקביות זה שם המשחק, ביל משחק בוושינגטון במזפח, לא מצליח לקחת אותה לפלייאוף, כוכב אמיתי לוקח אותם ל50 נצחונות בשינה. ביל זה לא מפלצת ולא נעליים אולי מפלצת העוגיות של הילדים, שחקן שדומה לטאונס מעמדת הגארד, אפס הגנה סטטיטיקה אידית מצויינת ולא מוביל לנצחונות

            20. ברוך אולי זה הגיל אבל לא מזמן ביל לקח את ווש לפלייאוף….
              מה שיש לטאונס במיני הרבה יותר טוב ממה שיש לווש
              דיאנגלו אדוארדס בוא נראה מה טאונס יעשה העונה הימור שלי….יתחרו על המקומות האחרונים 12 15 כזה…..

            21. לקח אותם מהמקום ה8 וזהו שבמזפח הפח, זה 10-15 משחקים בשנה ויש לידו את ווסטרוק שטוב מדיאנגלו. במזפח הוא פוגש הרבה גופות בשנה בעוד במערב זה קרבות עולם, אותו בלוף

            22. שמעון בהחלט נכנס למכבסה על השטויות שרשם, ביל ולאבין בערך באותו אזור חיוג של טאונס, למאלו? אוי שמעון שמעון תחזיר את המפתחות של החדר כביסה מחר

    1. חייב להגיד שאני זכרתי אותו יותר חלש מהבחירות שיש פה.
      יש פה האמת איזה 3-4 שחקנים שלא נבחרו ומצילים אותו קצת.

  2. זבל כמו פורזי גבוה מידי אצלך. אני עוד דירגתי לפי יכולת אם גם מצרפים לזה מצב חוזה פורזי בכלל לא בטופ 20 שלי. מקונל גם עדיף עליו ביחס חוזה/יכולת

    עוסמאן נמוך מידי

    איזה נגרים בחרו בדראפט זה מיי גוד ירוןןןןןןןןןן הזוניה, מודיאי, סטנלי גונסון, ווינסלו, ראשד ווהן, גריין גראנט, סאם דקר חחחחחחח. כמה מנגרים דפקו פה איירבולים יותר מטנש, ממש העיפו כדורים לקהל, צריך להגלות אותם לבייסבול.
    דראפט נורא חלש. אחרי הביג 3 המון בינוניות. אחרי טופ 10 אין מה למכור בכלל

  3. תודה עומר.
    בעקבות הפלייאוף האחרון אני איתך על בוקר ראשון וטאונס שני. אני גם מבין למה הורדת את רוזיר ל-9, אבל לדעתי הוא צריך להיות כמה מקומות קודם לכן.

    1. שמתי אותו בהתחלה במקום ה6 אבל משהו בסיטואציה של מיילס טרנר באינדיאנה והשילוב של אוניל בדנבר הורידו אותו. הייתי שם אותו באותו רמה עם ריצ'רדסון

  4. תודה עומר!
    פוסט נהדר!!
    .
    מהסתכלות ברשימת הדראפטים שעדיין לא נלקחו יש את הדראפט של טים דאנקן ב97 ואת הדראפט של גארנט ב 95.
    מי שמעוניין שירשום את שמו.

  5. אני חושב שממבט על רשימת השחקנים, הסתכלות מעמיקה על הבחירות שהיו והיו, ומקריאה של הפוסט הזה אפשר להגיע למסקנה מאוד מרחיקת לכת – בהחלט היה דראפט ב-2015. אני כמעט בטוח בזה.

  6. לא ברור לי מה רויס אוניל עושה כל כך גבוה להגיד את האמת… רול פלייר נחמד מאוד ותו לא, טרי רוזייר או כריסטן ווד לדוגמה הרבה יותר טובים ממנו. ומעבר לכך שב2015 דנבר היו צריכים רכז הרבה יותר מווינג

    1. מקבל את התגובה על 2015, אוניל נבחר גבוה כי בתור שחקן משלים הוא עושה כל מה שאתה רוצה בשביל קבוצה שמכוונת גבוה לעומת שאר השחקנים שנשארו שאמנם יותר כישרוניים אבל אין באמת פוטנציאל שיהיו כוכבים בקבוצה שיבחרו

    2. G-dog על דראפט 15 נכתב שבמדבר כל קוץ הוא פרח.
      רויס אוניל נהנה מההפקר קצת פה , לי זה נראה סביר לגמרי המיקום שלו. למרות שכנראה שאם נכתוב שוב על דראפט זה עוד 4-5 שנים ווד כבר יחלוף עליו.

      1. העונות הבאות יקבעו לגבי ווד אמנם הראה מספרים יפים בשני העונות האחרונות אבל צריך להתחיל לצבור קצת ניצחונות לפני שאני אעלה אותו בדירוג שלי

  7. תודה עומר,
    דראפט שעוד יקבל יותר הערכה. טאונס כרגע בשפל בגלל הקורונה, בוקר עוד ימשיך לככב.
    מיילס טרנר יכול לעשות יותר בשנים הקרובות, נראה לאן יגיעו

    1. מה שמצחיק הוא שאם היינו מסתכלים על הדראפט ב18/19 הוא היה נראה אחרת לגמרי, טאונס בדרך להיות סופרסטאר, דיאנג'לו ראסל מוביל קבוצה לפלייאוף, בוקר הוא סקורר מחונן, אנחנו בשיא ההתלהבות מהחד קרן בניו יורק, ג'וש ריצ'רדסון חווה עונת פריצה במיאמי, ג'סטיס ווינסלואו עדיין מוגדר ככישרון שבדרך לפרוץ וגם שחקנים כמו קלי אוברה ומיילס טרנר לא עמדו בציפיות מאותה עונה. לך תדע איך כל זה ייראה בעוד שנתיים

    1. השחקנים שהיו מצליחים באותה צורה בכל סיטואציה שהיו נקלעים אליה הם הלברון, היאניס והדוראנט של הליגה. מה שמבדיל אותם מהשאר

  8. תודה רבה עומר.
    .
    אני הייתי מעלה את פוואל ווד וטרנר מעל לדילו וזינגר. את פיין גם הייתי מעלה קצת.

  9. מעולה, תודה רבה.
    טאונס יצטרך עוד כמה שנים בכדי להיבחן, בדיוק בגלל הסיבה שציינת (הקורונה המשפחתית). לא קל לעבור טרגדיה כזו בגיל כזה.
    מסכים איתך גם בנוגע לפורנזי, הוא עדיין כשרון גדול מדי בכדי לזרוק אותו. הסיטואציה בדאלאס כנראה לא נכונה, ואתם יודעים מה, חלק מזה צריך ליפול על לוקה (אני חולה עליו, אבל רכז אמור לדעת למקסם את היתרונות של החדקרן, או לפחות לא לתת לו להעלם)

    1. בדיוק. לפורזינגיס וגם לראסל יש יותר מדי כישרון לתת להם לרדת מתחת לבחירות הראשונות אבל הם לא באותה רמה עם בוקר וטאונס

    2. בניגוד לטאונס אני לא רואה כשרון אצל פורזי….
      כאילו יש כשרון כן אבל זה רק כשחקן מאד משלים ובהנחה שהוא בריא. לא מדובר פה בשחקן מס 2 או 3 בקבוצה חזקה…
      אלא 4 ומטה כזה.
      טאונס כמה דרגות מעליו

  10. האיש שלי דביון מיצל לקח mvp ליגת קיץ. חבל חבל שהוא בקינגס הם יהרסו אותו מבחינת כשרון הוא טופ 4 בדראפט הזה. יש לו ביצי שור מובס וסקילס. הדבילים בקינגס יעלו אותו מהספסל. איך המגיק לא לקחו אותו בגלל פולץ הפח הזה זה לא יאמן. לקחו במקומו את ואגנר שביום טוב יהיה שחקן חמישייה סולידי….
    גם בקונייט לצערי נפל להיות מחליף ויהפכו אותו סתם לגאנר שעולה מהספסל עוד פאשלה של המגיק…..

    1. דאביון מיטצ'ל ווינר מטורף בפרנצ'ייז שלא יודע לנצח. כח שאי אפשר לעצור נתקל באובייקט שאי אפשר להזיז…

      1. אכן. לצערי בליגה השופטים ינטרלו לו גם את שמירת הלחץ 😏
        הוויט בוי של הסלטיקס לא ידע מה פגע בו אתמול הזכיר את גרו ופול 😂😂😂
        אבל הוא תמיד יכול לבוא לפיבא להיות סופרסטאר יורוליג😎
        חייב להחליף תסרוקת אי אפשר להצליח עם מה שיש לו על הראש אין לזה תקדים בהיסטוריה גם השם דביון כבד מהגטו מזל יש לו את המיצל.

    1. אמביד לא צריך לעבור ניתוח למרות ״המיניסקוס הקרוע״, אשך מה תהיה ה״פציעה״ החדשה של אמביד בפלייאוף ?? חייב להגיד את האמת האיש עובד בקיץ ומביא כל פעם חומר חדש לפציעות

      1. הוא העלה רמה בזה. מנגב אפילו את השיקצה. אולי היריון או שברים בראש 🙂
        היו צריכים לחשוב על פציעה כזאת לסימונס ככה הערך שלו לא היה צולל. היו אומרים יש לו 2 קרעים במיניסקוס ושברים בגב

        1. הרגתם אותי מצחוק!!!! לא מבין איך פילי הטיפשים האלו לא זייפו פציעה לנגר האוסטרלי, שבר ביד בהטלת כדור ברזל או ברוגבי משהו כי אין לו קשר לכדור הכתום…במקום זה ניסו למכור את הנגר כסטאר ועכשיו כשערך ברצפה דורשים עליו ערך של סופרסטאר, סך הכל הנהלה חכמה.

          .
          דרך אגב עוד וויכוח עתיק יומין של אתר hoops, הוכרע עם בן סימונס ומה המשמעות של אולסטאר ואחת מחמישיית העונה ומה הבחירות האלה שוות בפועל. בן סימונס 3 פעמים אולסטאר חמישיית עונה 3 ועדיין פח, מסביר הרבה על ההבנה של המאמנים ועיתונאים

כתיבת תגובה

סגירת תפריט