הן חוזרות, והן כועסות: לקראת העונה, NFC מערב / יאן מלניקוב

ה-NFC מערב היה ונשאר הבית החזק בליגה בעשור האחרון פלוס-מינוס, כששלח נציגה לסופרבול בחמש מעשר העונות האחרונות ולאליפות הקונפרנס בשתי עונות נוספות. בעונה שעברה ייצגו אותו סיאטל שניצחה 12 משחקים, הראמס שהחזיקו בהגנה הטובה בליגה ובאחד המאמנים הטובים בה, הקרדינלס שהצליחו להדהים אפילו שלא ממש עמדו בציפיות, והניינרס, שהפציעות מהם סבלו בעונה שלאחר ההופעה בסופרבול עוד יסדרו להם עתיד מזהיר.

הבית הזה היה אמור להיות עוצמתי במיוחד בשנה שעברה. השנה הוא חוזר אפילו עוצמתי יותר. לכל קבוצה בו יש מה להוכיח מחדש, לכל קבוצה יש איזה כישלון לפצות עליו, איזה חשבון לא סגור. ולכל קבוצה ישנם כל האמצעים לסגור אותו.

להוכיח מחדש
סיאטל סיהוקס (בעונה שעברה: מאזן 12-4, הדחה בשלב הווילד קארד)

למשך כמעט כל המחצית השנייה של עונת 2020, הסיהוקס לא נראו כמו קבוצה ראויה ל-12 ניצחונות. הם הצליחו לנצח שישה משבעת משחקיהם האחרונים לעונה הרגילה, אך לא הרשימו בשום מובן, ולא פגשו באותו רצף משחקים אף קבוצה עם מאזן חיובי (למעט הראמס). ההגנה הייתה צריכה לפגוש קווטרבקים כמו דווין האסקינס, קולט מקוי, וסי. ג'יי בת'ארד על מנת להתייצב. לפני כן היא הייתה לגרועה ביותר בליגה ואף איפשרה 44 נקודות לבפאלו בילס, יותר מבכל משחק אחד בעידן פיט קארול. הדברים לא נראו טוב יותר בצד השני – ראסל ווילסון התרסק לחלוטין בעיצומו של קמפיין ה-MVP האינטנסיבי ביותר שלו, ונכנס לכושר הגרוע ביותר שלו בקריירה. העונה הסתיימה, כאמור, עם 12 ניצחונות, אבל גם עם הפסד ביתי ללוס אנג'לס ראמס בשלב הווילד קארד, עם תצוגה קבוצתית חלשה שבראשה עמדה תצוגה חלשה נוספת של ראסל ווילסון.
ווילסון כבר הוכיח הרבה בתשע שנותיו הראשונות בליגה. הוא הקווטרבק היחיד אי פעם שסיים את כל תשע העונות הראשונות שלו במאזן חיובי. בשמונה מהן הוא הגיע לפלייאוף. בעונה היחידה שלא עשה זאת, הוא הוביל את הליגה בט"ד מסירה תוך שהוא מוביל את הסיהוקס ביארדים על הקרקע. הוא עשה את כל זה עם קווי התקפה נוראיים, עם תמיכה מינימלית מהתופסים, ועם מאמנים שלא תמיד שמו אותו, או את חבריו, במקום הטוב ביותר להצליח.
אך העונה, עליו להוכיח שוב הכל מחדש. כי בעונה שעברה, הוא קיבל את כל מה שהיה חסר לו בשנים עברו. קו ההתקפה שלו היה שייך לפחות לחצי הראשון של הליגה, צמד התופסים טיילר לוקט ודי.קיי מטקאף הוא אולי הטוב ביותר בליגה, בראיין שוטנהיימר היה מצוין כל העונה כפלייקולר, ואפילו פיט קארול נתן לו למסור את הכדור כמה שרק רצה. אבל הוא לא הצליח לעמוד בזה, ובאופסיזן הכה חטא על פשע כשהאשים בפומבי את קו ההתקפה שלו בכשלונותיו.
כעת, כשווילסון קיבל שדרוגים נוספים לקו ההתקפה בדמות גייב ג'קסון ולחוליית התופסים בדמות ג'ראלד אברט והרוקי דווין אסקרידג', עליו להוכיח מחדש שהוא ראוי לתשבוחות, ראוי לתואר ה-MVP, ראוי להוביל את הסיהוקס חזרה לסופרבול.
למזלו של ווילסון, הוא לא לבד. הוא לא היחיד שיש לו מה להוכיח. די. קיי מטקאף צריך להוכיח שהוא יכול להפוך לסופרסטאר. ג'מאל אדמס, לאחר עונה רוויית פציעות וכישלונות, צריך להוכיח שהוא ראוי לחוזה שקיבל ולשתי בחירות הסיבוב הראשון שהסיהוקס כבר שפכו. פיט קארול צריך להוכיח שעל כל מגרעותיו, להעלות הגנה תחרותית על המגרש הוא עדיין יודע. שאר הסגל צריך להוכיח שהוא מוכן להתמודד בבית הקשה בליגה לאחר אובדן של שחקני מפתח כמו שאקיל גריפין וקיי. ג'יי רייט.

אין יותר תירוצים
לוס אנג'לס ראמס (בעונה שעברה: מאזן 10-6, הדחה בשלב הדיוויז'נל)

עוד לפני הסופרבול, הלוס אנג'לס ראמס יצאו לפתור את הבעיה מספר 1 שלהם – הקווטרבק. ג'ארד גוף פשוט נמאס על שון מקווי ועל לס סניד, אז הם שלחו בחירת סיבוב ראשון ובחירת סיבוב שלישי לדטרויט עבור מאתיו סטאפורד, ועוד בחירת סיבוב ראשון רק כדי שיקחו מהם את גוף. הבחירה מספר 1 בדראפט 2016 קיבל הארכת חוזה יוקרתית לאחר עונה מצוינת שהסתיימה רק בהפסד בסופרבול, אבל מאז הוא לא התקרב לאותה רמה, וחוסר היכולת שלו להמיר את ההגנה הטובה בליגה לעונת 2020 לאליפות בית וריצת פלייאוף עמוקה הייתה נקודת השבירה. עד כאן הכל בסדר.
עכשיו מתחילות התהיות. על הנייר, סטאפורד הוא קווטרבק מעולה עם כישרון פיזי שיש למעטים, וחוסר ההצלחה היחסי שלו בליגה הוא תוצאה של הפרנצ'ייז המסוייט שהיה סביבו מאז שנבחר ראשון בדראפט 2009. המציאות קצת יותר מסובכת מכך – כידוע, הצלחה של קבוצה תלויה יותר בקווטרבק שלה מאשר בכל אספקט אחר. נוסף על כך, סטאפורד באמת לא סבל כל כך לאורך הקריירה שלו. קווי ההתקפה שלו היו סבירים, והוא זכה למסור את הכדור לאגדה כמו קלווין ג'ונסון, כוכב כמו קני גולדיי, ורסיברים נהדרים אחרים כמו גולדן טייט ומרווין ג'ונס.
אז האם מאתיו סטאפורד באמת סבל כל כך בדטרויט? מה חלקו של מספר 9 בכישלונות של הליונס? מדוע מאזן הפלייאוף שלו הוא 0-3 למרות שמסר לרזומה של רסיברים שכל קווטרבק היה חולם עליו? והאם הוא מספיק טוב על מנת לפצות על הירידה שקרוב לוודאי תקרה בהגנה, ולהוביל את הראמס לגבהים אליהם הם שואפים?
על השאלה האחרונה צפוי סטאפורד לענות לכולנו בעונת 2021. מבחינתם, הראמס כבר ענו עליה בעצם הבאתו לשירותיהם. כעת, כשבאוזנייה שלו נמצא שון מקווי המוביל קבוצה הרבה יותר טובה מזו שהייתה לדטרויט בשנים האחרונות, על סטאפורד להראות שעם הכלים הנוכונים סביבו, הוא יכול להיות הרבה יותר מעוד קווטרבק NFL ממוצע. מה שבטוח – התירוצים עבורו נגמרו ברגע שהוכרז הטרייד.

הזדמנות נוספת
אריזונה קרדינלס (בעונה שעברה: מאזן 8-8)

עם הטרייד שובר הקופות שהביא אליה את דיאנדרה הופקינס, עם הכניסה של קיילר מארי וקליף קינגסברי לשנה השנייה ועם התוספת של אייזיאה סימונס כנשק הגנתי לצד בודה בייקר, עונת 2020 הייתה אמורה להיות העונה של אריזונה. זו הייתה עונה שכללה שני ניצחונות ביתיים אדירים, האחד אחרי קאמבק מול סיאטל והשני לאחר ה"הייל מארי" מול בפאלו, שני ניצחונות שאחריהם נראה היה שהכל מתחבר לאריזונה.
רק שאז הפסידו הקארדינלס חמישה משחקים מתוך השבעה שנותרו להם, וסיימו עונה מאכזבת, במאזן חצוי, עם הפסדים מול קבוצות שאמורה הייתה לנצח, כמו דטרויט, קרוליינה וניו אינגלנד.
למזלה של אריזונה, זו לא הייתה שנה של להיות או לחדול – זו הייתה שנה מוקדמת בתהליך ארוך טווח. הקרדינלס חוזרים מהפגרה מחוזקים בכל החזיתות. בחזית הותיקים הצטרפו הסנטר הנפלא רודני האדסון, כמובן ג'יי. ג'יי וואט שברח משריפת הזבל ביוסטון, ואף שני פרוייקטים להחייאת הקריירה – אחד מלקולם באטלר (שכידוע אוהב מאוד את אריזונה), והשני איי. ג'יי גרין. בחזית הרוקיז, צירפו הקארדינלס את זייבן קולינס הליינבאקר שישחק לצד אייזיאה סימונס במרכז ההגנה, ואת אחד השחקנים היותר נפיצים במחזור הדראפט האחרון, הרסיבר רונדייל מור. בחזית המקומית, סימונס עשוי להתגבר על קשיי ההסתגלות אותם חווה בעונת הרוקי שלו, קליף קינגסברי ינסה לרענן את ההתקפה שלא הצליחה לו כפי שהצליחה בטקסס טק, וקיילר מארי ימשיך ללטש את הכישורים שלו לצד הכימיה עם דיאנדרה הופקינס.
אולי כל אותם חיזוקים יעזרו לאריזונה לשמור על יציבות לאורך העונה, ולהימנע מהפסדים לקבוצות שלא מתחרות על הפלייאוף. כל עוד קיילר מארי עדיין צעיר ועדיין נמצא על חוזה רוקי, אריזונה צריכה לשאוף להגיע כמו שיותר רחוק. לכן עונת 2020 הייתה כל כך מתסכלת עבורה, ולכן בעונת 2021 היא תנסה לעשות הכל על מנת להתקדם עוד שלב בתהליך. אם תיכשל להגיע לפחות לפלייאוף, היא כבר צריכה להתחיל לדאוג.

קבוצה בהחלמה
סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס (בעונה שעברה: מאזן 6-10)

הניינרס מצאו ביטוי חדש ל"טראומת הסופרבול". שלושת השחקנים הטובים ביותר שלהם, לצד רבים וטובים אחרים, איבדו חלקים נכבדים מהעונה, אם לא את העונה כולה, לפציעות. ריצ'רד שרמן וניק בוסה בצד ההגנתי, וג'ורג' קיטל בצד ההתקפי, שיחקו משחקים מעטים – אם בכלל – בעונת 2020. הניינרס, למעשה, פשוט לא קיבלו הזדמנות להוכיח שהם לא מקרה קצה של עונה אחת. אבל הם לא היו צריכים אותה, כי הם יודעים טוב מאוד שזה בדיוק מה שהייתה עונת 2019.
החיסרון הגדול ביותר של הניינרס בעונת 2020 לא היה קיטל, לא היה בוסה ולא היה שרמן. הוא גם לא היה שלושתם ביחד. הוא היה עמדת הקווטרבק. הניינרס נראו כמו קבוצה שמשחקת עם קווטרבק מחליף, בין אם על המגרש היה ג'ימי גארופולו או אחד מהמחליפים. הניינרס עלו למקום השלישי בדראפט 2021 ובחרו בטריי לאנס, כי הם יודעים שגם במלוא עוצמת הסגל הנוכחי והעוצמתי שלהם, הם ככל הנראה לא יצליחו לחזור לסופרבול.
גם לטריי לאנס העובדה הזו ברורה. אבל עבורו, לא מדובר בסיבה להילחץ, אלא להפך – הוא יודע שאת ההזדמנות שלו הוא יקבל בקרוב מאוד, ושסן פרנסיסקו היא המקום המושלם עבורו לנצל אותה. עם קייל שנהאן כמאמן וקורא המהלכים שלו, שגם מרכיב את משחק הריצה הקטלני ביותר בליגה. עם הגנה שאמנם איבדה את ריצ'רד שרמן, אבל תקבל בחזרה את ניק בוסה ותישאר עם פרד וורנר. עם חוליית תופסים מוכשרת ומלהיבה הכוללת את דיבו סמואל (שגם הוא חוזר מפציעה), את ברנדון איוק וכמובן את ג'ורג' קיטל. כל זה, ואף כבונוס, היכרות טובה עם הקונספטים העיקריים בהתקפה של שנהאן (המגיעה מתקופתו בצפון דקוטה) מניחים את טריי לאנס ואת הכישרון הבלתי נגמר שלו במצב הטוב ביותר להצליח.
אפילו אם לא יהיה מוכן לפתוח במשחק הראשון, הוא יהיה מוכן זמן קצר לאחר מכן. לפחות כדאי מאוד שהוא יהיה. כי גם עם גארופולו מאחורי הסנטר, בסן פרנסיסקו יכולים להיות אופטימיים השנה – אבל עם לאנס, הם יכולים להיות יותר אופטימיים ליותר זמן.

תחזית
זוהי תחזית שכדאי לקחת בעירבון מוגבל, שכן היא קיימת רק בגלל שאני מרגיש חייב. כמו כן, זה בקלות הבית הקשה ביותר לחיזוי. כל אחת מ-24 האפשרויות לטבלת הבית בסיום העונה היא פחות או יותר לגיטימית ואפשרית, כך שהתחזית שלי היא כמעט בחירה רנדומלית. אבל אתם מוזמנים להתייחס בכל זאת:

1. סן פרנסיסקו: הניינרס יעלו את טריי לאנס עד שבוע 3 וישתפרו בהדרגה במהלך העונה עד שלבסוף ינצחו את הבית.
2. לוס אנג'לס: מאתיו סטאפורד אכן יוכיח את עצמו כשדרוג על פני ג'ארד גוף, אך אולי לא כשדרוג מספיק גדול. לפלייאוף הראמס הגיעו גם עם גוף.
3. אריזונה: ההגנה תהיה צרה צרורה, הופקינס ומארי ישפרו את הכימיה ביניהם, אבל לקבוצה הזו יש גם תקרה והיא נקראת קליף קינגסברי.
4. סיאטל: שישה-שבעה ניצחונות יספיקו לה רק למקום אחרון בבית הזה. מדובר בקבוצה היחידה בבית שנחלשה ביחס לעונה שעברה (מה שהיה נכון גם בשנתיים האחרונות). הסגל סביב הקווטרבק הוא החלש ביותר בבית, והקווטרבק עצמו אמנם הטוב ביותר בבית ומהטובים בליגה, אבל אולי כבר לא מספיק כדי להגיע לפלייאוף שוב עם סגל חסר. עליו להוכיח שאני טועה. לפחות בגרסה הזו של התחזית.

לפוסט הזה יש 22 תגובות

  1. סיאטל – קצת מרגיש שהם הגיעו לנק' מסויימת בה הם לא ממש טובים ועדיין יכולים לנצח כל קבוצה. קצת מזכיר את הסיינטס של לפני 5 שנים.
    .
    ראמס – אחת הקבוצות שאני הכי מצפה לראות העונה, בעיקר כי סוף סוף נדע אם סטאפורד הוא באמת הקווטרבק הגדול שכולנו חושבים שהוא, והוא רק סבל הגלל ששיחק בדטרויט, הוא שהוא הגירסא העדכנית של ג'יי קאטלר.
    .
    אריזונה – זאת העונה שהם סוף סוף צריכים לעשות את הפריצה, כאשר ההגנה יכולה לסיים כטובה בליגה. עכשיו רק נשאר לראות מה קורה עם לארי פיצ'ג'ראלד…
    .
    ניינרס – טריי לאנס הוכיח במשחק האחרון שהוא עדיין צריך זמן כדי לעשות את המעבר המלא למקצוענים, אך הניצוצות בהחלט שם. אם יצליחו לשבור את קללת הפציעות העתיד בהחלט שם.

    1. מבין אותך, אם כי אני בספק אם זה אפשרי מתמטית, בהתחשב בעובדה שכל אחת משחקת נגד כל אחת פעמיים, ותיקו (שמשבש תמיד מאזנים ודירוגים) קורה משהו כמו פעם-פעמיים בעונה

      1. ברור שזה לא התרחיש הכי סביר, אבל הבית מספיק חזק כדי שזה יהיה ריאלי, יחד עם חולשת הבתים האחרים ב-NFC אחרי המוליכות (כרגע נראה שטמפה ביי וגרין ביי שולטות בבתים שלהן והמזרח ממשיך להיות די חלש על הנייר).

        1. נעזוב את זה שכל התחזיות האלה של חוזק/ חולשה של בית הן כל כך באויר שבאמת לעשות הימור כזה לפני תחילת עונה זה ממש קפיצה מעל הפופיק. מעבר לכך זה פשוט לא תרחיש אפילו קרוב לסביר. תהיה בסבירות מאד גבוהה קבוצה אחת שתפסיד 4 בתוך הבית ודומינטיות או לא דומיננטיות אתה עכשיו צריך (כנראה) שהיא תפסיד רק 3-4 בנוסף. חוץ מזה לבית חזק ככל שיהיה יש השפעה משמעותית רק כל בית אחד בקונפרנס שלו לכן סביר מאד שכתוצאה מהצטלבות עם בית חלש תהיה עוד קבוצה עם מאזן טוב באחד הבתים האחרים.
          מספיק להסתכלאחורה יש לנו כבר כמעט 20 שנה כדי להבין שזו סיטואציה שהייתה קרובה להתרחש אולי פעמיים וגם אז זה לא היה על הסף. בוא נגיד שאין בבית הזה קבוצות שנראות דומיננטיות מספיק בשביל זה.

          1. אני ממש לא עושה הימור כזה. מה שאמרתי הוא שלאור החוזק של הבית והחולשה היחסית של הבתים האחרים ב-NFC, לפחות על הנייר, זה תרחיש אפשרי. ברור שזה לא תרחיש סביר, או אפילו פחות מזה.

            1. כל תרחיש הוא אפשרי על הנייר לפני תחילת העונה. אז בוא אני אגיד את זה יותר חזק – זה לא תרחיש אפשרי.

            1. זה לא התרחיש המדובר.

            2. שתי קבוצות ווילד קארד מאותו הבית בהחלט אפשרי – בטח בשיטה החדשה.

  2. כל שנה כמה זקנים יוצאים לפנסיה בחמימות של המדבר.
    לא בטוח עד כמה זה משתלם לנו…
    אבל יאללה חייבים פלייאוף העונה.

      1. היי היי אני לא אוהב את הרמיזה פה.
        אין בזה שום דבר יוצא דופן (וטכנית זה לא יהיה באותה שנה קלנדרית…)
        ואגב בשנה שקלנדרית היינו בסורפבול אז הסאנס באמת פספסו את הפלייאוף

  3. לגמרי הבית החזק בליגה, לדעתי להמר על הניינרס שלוקחים את הבית זה קצת ווישפול- הפצועים אמנם חוזרים, לך תדע איך, אבל גארופולו הוא הק"ב הפחות טוב מבין ארבעת הפותחים, ולך תדע כמה זמן ייקח לטריי לאנס לתפוס את המושכות ולנצח (אני לא כ"כ מעורה בקו ההתקפה של הניינרס, אבל הוא לא החולייה החזקה שלהם לדעתי ושילוב של קו בינוני+ק"ב בינוני (גארופולו, לפחות בהתחלה), יכול להוביל לצרות והסתבכויות, לא משנה כמה כלים יש לך בהתקפה)
    מהצד השני, יש קצת הערכת חסר לסיאטל לדעתי- ווילסון עדיין אחד הק"ב הטובים בליגה, יש לו מגוון של מטרות, ג'מאל אדאמס קצת קורבן של ההגנה של פיט קארול ןעדיין השיג כמות סאקים משמעותית לשחקן בעמדתו.
    הראמס תעלומה (גם בגלל סטאפורד אבל לדעתי הם גם איבדו כמה כלים התקפיים) ואריזונה בנו גלאקטיקוס- לטוב ולרע, ובהתחבר להסתייגות שלך- האם מדובר כאן בואנדרליי לושמברגו או בויסנטה דל בוסקה.
    תודה רבה על הכתיבה והסיקור, כל צוות הופס פוטבול אתם פשוט מצוינים
    ואם כבר- לינקים/ליג פאס/אופציות לשידורים אינטרנטיים טובים?

      1. גם שם- אתה צריך קו התקפה יוזם ואקטיבי שיפתח לך נתיבים למהלכי הריצה. מאחורי קו התקפה טוב גם ק"ב בינוני נראה טוב יותר ויותר מהלכי התקפה מושלמים. קו הגנה בינוני גרוע שם לך תקרה לא גבוהה, לא משנה כמה איכות יש לך בסקיל פוזשן ההתקפיים (ע"ע- סיאטל)

    1. לגבי הניינרס – הכותב אוהד סיהוקס שבטוח לא רוצה שסן פרנסיסקו תיקח את הבית 🙂 אני חושב שזה תלוי במתי לאנס יעלה לשחק. עליי הוא עשה רושם שהוא מוכן יותר ממה שנדמה. קו ההתקפה שלהם מצוין, צמד תאקלים אולי הכי טוב בליגה.
      ווילסון הוא ווילסון אבל אני חושש מאוד ממנו בעיקר בגלל איך ששיחק במחצית השנייה של העונה שעברה. זו לא הייתה סתם תקופה רעה, זו הייתה בעיה עמוקה יותר – ודווקא כשקו ההתקפה שלו טוב, הרסיברים מעולים, והמאמן נותן לו יותר שליטה ויותר הזדמנויות. אדמס קרטע בעונה שעברה בעיקר בגלל פציעות אבל אני לא אופטימי לגבי ההגנה כמכלול. זה לא סגל טוב יותר ממה שהיה בעונה שעברה, אז קארול ונורטון לא הצליחו להעמיד הגנה ראויה עד שפגשו את מיטב המחליפים של הליגה.
      בסופו של יום זה בית צמוד שקשה לחזות. הסיהוקס הם כנראה הקבוצה שהכי קשה לחזות כי יש חהם הכי הרבה משחקים צמודים. נחכה ונראה.

      1. תודה רבה על הכתבה!
        לגבי סיאטל, אין ספק שהיריבות החלשות עזרו לתרום למאזן ובעיקר לשינוי ההגנתי.
        אני חושב שקרדיט נוסף צריך ללכת לדנלפ שהגיע באמצע העונה ועשה שינוי מעולה ויחד עם החזרה של אדאמס שיפרו את ההגנה.
        נראה מה יהיה השנה.
        יש גם את השינוי בOC שבא מהראמס ויכול לשנות דברים לטובה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט