הבית שטום בנה : סקירת קדם-עונה של ה-NFC  דרום / פריים טיים זק

הבית שטום בנה : סקירת קדם-עונה של ה-NFC דרום / פריים טיים זק

מאזן הכוחות בבית הדרום של ה-NFC השתנה ללא הכר ב-12 החודשים האחרונים. ניו אורלינס החלה את השנה הקודמת כאלופת הבית הקבועה והמועמדת הראשית להגעה לסופרבול. טאמפה ביי, לעומתה, הייתה אפופה בסימני שאלה – למרות הגעתו המתוקשרת של טום בריידי לקבוצה לא היה ברור אם אוסף הכוכבים יצליח להתגבש לקבוצה חזקה מספיק כדי להתמודד עם אריות הליגה. אטלנטה עדיין קיוותה (משום מה) שהשלישיה של מאט ראין (ק"ב) / חוליו ג'ונס (תופס בכיר) / דן קווין (מאמן) תצליח להחזיר אותם לגבהים של עונת הסופרבול של 2016 ואילו קרולינה ניסתה לפתוח דף חדש (אחרי פיטורי המאמן רון ריוורה והק"ב הוותיק קאם ניוטון) עם טדי בריג'ווטר כק"ב ומאט רול כמאמן צעיר ומבטיח.

לאחר עונת 2020 – הזכיה של הבאקנירס בתואר האליפות, פרישתו של דרו בריס שהשאירה חור ענק (מקצועי ומורלי) בניו אורלינס ועוד עונה מאכזבת של אטלנטה וקרולינה, בית ה-NFC דרום נראה השנה כמו בית של קבוצה אחת. טאמפה ביי שמרה על כל הסגל שהביא לה את הכתר ומקווה להוסיף טבעת נוספת לאוסף של טום בריידי. שלוש הקבוצות האחרות נכנסות לעונת מעבר עם שינויים פרסונליים מהותיים וסימני שאלה לא קלים לגבי יכולתן להגיע לפלייאוף ובוודאי לשחק שם תפקיד משמעותי. למעט במקרה של פציעה רצינית של בריידי, קשה לראות מי מהן יכולה להפריע לשיוט הנינוח של שודדי הים מפלורידה לראשות הבית.

אחרי חגיגות האליפות בטאמפה : האם בריידי וגרונק ישמרו על התואר? – צילום SI.com

טאמפה ביי באקנירס (מאזן בעונה שעברה  11- 5, זכו באליפות ה-NFL)

ניתוח השתלת התרבות המנצחת שהביא איתו טום בריידי לפלורידה עבר בהצלחה גדולה מהמשוער. בעזרת דראפט מעולה (שהביא את טריסטן ווירפס ששידרג מאד את קו ההתקפה ואת אנטואן ווינפילד שנתן עונה מצוינת בעמדת הקורנרבק) וכמה ווטרנים שתרמו מנסיונם (הטייט-אנד רוב גרונקובסקי שחזר מפרישה והרץ לאונרד פורנט שהגיע לפרוייקט שיקום מוצלח אחרי שאיכזב בג'קסונוויל) הצליחה הקבוצה לייצר סגל חזק ומאוזן. עם זאת, כל השינויים הללו (והיעדר מחנה קדם עונה מסודר בשל הקורונה) גבו את מחירם בחלק הראשון של העונה בו הפגינה הקבוצה חוסר יציבות. בסופו של דבר, אחרי מאזן בינוני של 7- 5 בסוף נובמבר, הכול התחבר לקראת סוף העונה והקבוצה טסה ל-4 ניצחונות רצופים בתום העונה הרגילה, ולמרות שעלו לפלייאוף רק דרך הווילד-קארד (הסיינטס שוב זכו באליפות הבית), השיגו בו עוד 4 ניצחונות משכנעים (כולל הדחה של ניו אורלינס וגרין ביי) ששיאם היה כאמור בדריסה של קנזס סיטי בסופרבול שהביאה אליפות שניה לעיר וטבעת שביעית לטום בריידי.

לקראת עונת 2021 החליטו קברניטי הקבוצה ש"הרכב מנצח לא מחליפים". באופן תקדימי הקבוצה הצליחה לשמור על כל (!) 22 השחקנים שפתחו בסופרבול (בהתקפה ובהגנה), כולל שחקנים חופשיים שההערכות היו שימצאו חוזים טובים יותר בקבוצות אחרות (כגון הליינבקר המצוין שאקיל בארט). הם אפילו חיזקו את עמדת הרץ האחורי (נקודת תורפה יחסית בהתקפה בשנה שעברה – הבאקס דורגו במקום ה-25 בליגה בכמות יארדים כוללת על הקרקע) עם הגעתו של ג'יובני ברנרד מסינסינטי. בדראפט לא השיגה טאמפה ביי יהלומים השנה (גם בשל הדירוג הנמוך של הבחירות שנבע מהצלחת הקבוצה בפלייאוף) אך בחירת הסיבוב הראשון ג'ו טריון יוסיף עומק לקו ההתקפה החזק של הבאקס (שדורג במקום החמישי בעונה שעברה). יותר מעניינת היא הבחירה של הק"ב קייל טראסק בסיבוב השני – ימים יגידו אם הקבוצה רואה בו את היורש של טום בריידי או רק גיבוי במקרה של פציעה.

נקודות החוזק של הקבוצה (מעבר לקו ההתקפה) היו ונשארו סגל התופסים המצוין בראשות מייק אוונס וכריס גודווין (שביחד עם בריידי הובילו את התקפת המסירה השלישית בטיבה בליגה) וכן השביעיה הקדמית בהגנה – בראשותם של שאקיל בארט, ג'ייסון פייר-פול וויטה ויאה. השביעיה הזו הייתה הטובה בליגה כנגד הריצה והפעילה לחץ עצום על הק"ב היריב (עם כמעט 3 סאקים למשחק – מקום חמישי בליגה). בסופרבול היכולת הזו הגיעה לשיאה במרדף והכנעה ללא תנאי של פטריק מהומס, מה שלמעשה הכריע את המשחק והביא את האליפות לפלורידה.

נקודת התורפה היחסית, בנוסף למשחק הריצה (שאמור להשתפר בעזרת הגעתו של ברנרד, כאמור), היא בקו האחורי של ההגנה, שדורגה במקום ה-21 בליגה בשנה שעברה ולא קיבלה חיזוק בפגרה – אבל אלו לגמרי "צרות של עשירים" . טאמפה ביי מציגה סגל עמוק, מאוזן ומגובש, ועם מחנה אימונים מלא תחת הנחייתו של ברוס אריאנס המצוין, הקבוצה צפויה רק להיות טובה יותר. עם טום בריידי בריא הקבוצה צפויה לשייט לאליפות הבית ולהיות אחת המועמדות העיקריות לחזור לסופרבול, שם אף אחד לא רוצה לפגוש את שודדי הים והקברניט האגדי שלהם.

תחזית: מאזן 12- 5, אליפות הבית והגעה (לפחות) עד גמר החטיבה.

מאמן הסיינטס שון פייטון : יבחר את ווינסטון או היל לתפקיד הק"ב הפותח? – צילום SI.com

ניו אורלינס סיינטס (מאזן בעונה שעברה 12- 4 – אלופת הבית, הפסידו בסיבוב השני בפלייאוף)

הסיינטס פתחו את 2020 עם המון ציפיות (כרגיל) בהתבסס על הסגל המצוין שבנו בשנים האחרונות. בסופו של דבר סיימו עוד עונה סדירה מוצלחת (זכיה רביעית ברציפות באליפות הבית, למרות פציעות של דרו בריס ומייקל תומס), שבסיומה (שוב) הדחה כואבת בפלייאוף (הפעם ע"י היריבה מבית, טאמפה ביי). עם סיום העונה התברר שבניגוד לאכזבות בשנים הקודמות – הפעם זהו סופו של עידן. הק"ב הוותיק והאגדי, דרו בריס פרש ובזאת למעשה סגר את חלון האליפות (הפוטנציאלית) השניה של ניו אורלינס.

עם זאת, הקבוצה לא עשתה את מה שרבים ציפו – פירוק מוחלט של הסגל הוותיק, צבירת שחקנים צעירים ו/או בחירות דראפט והליכה לבניה מחדש. למרות אילוצי תקרת שכר קשים, ההנהלה והמאמן שון פייטון השאירו (בינתיים?) בקבוצה את מרבית הכוכבים שהובילו אותה להישגים בשנים האחרונות. זאת למרות היעדר ק"ב ברמה גבוהה שיוכל לחבר את ההתקפה ולשמר את התכליתיות והיעילות שאפיינה אותה בשנים האחרונות – בשנה האחרונה היו הקדושים במקום ה-5 בכמות הנקודות שהשיגו, וזאת למרות שדורגו במקום ה-12 בלבד בכמות היארדים. הבחירה האכזרית של פייטון באשר למי שיתייצב מאחרי הסנטר בשנה הקרובה תהיה בין 2 ק"ב מוגבלים – ג'מיס ווינסטון הפזיז והמועד ליירוטים (הוביל את הליגה גם ביארדים וגם ביירוטים  – 30 כאלה! – בעונתו האחרונה בטאמפה ביי) מצד אחד וטייסום היל חסר יכולת המסירה מצד שני. ההתלבטות של פייטון – שעדיין לא החליט מי מבין השניים יפתח את העונה כק"ב הפותח – כמובן רק מחמירה את המצב.

מי מהשניים שיקבל את המינוי בסופו של דבר יסבול (לפחות בתחילת הדרך) מסגל תופסים מוגבל, בעיקר אחרי הפציעה של מייקל תומס, שלא יפתח את העונה (ובינתיים גם נכנס לסכסוך מוזר עם הקבוצה, שבעקבותיו מתחילות להתפשט שמועות על טרייד אפשרי). גם עזיבתם של עמנואל סנדרס האמין והטייט-אנד ג'ארד קוק משאירה חור ענק שהתופסים שנשארו בסגל יתקשו למלא. למזלו של הק"ב הפותח שייבחר, הרץ המופלא אלווין קמארה (שגם הוביל את הקבוצה ביארדים באוויר ב-2020) נשאר בסגל ויעזור לו להתמודד עם הלחץ שיופעל עליו.

גם בהגנה נרשמו מספר עזיבות משמעותיות שיחלישו את הקבוצה, בעיקר בקו הקדמי שיחסר את טריי הנדריקסון (עבר לסינסינטי) ושלדון רנקינס (לג'טס). הגנת הקבוצה דורגה ב-2020 שניה בליגה בכמות היארדים,  שלישית בכמות הנקודות ושלישית ביארדים על הקרקע – יש להניח שהדירוג ההגנתי של הקבוצה יהיה נמוך משמעותית בכל המדדים בשנה הקרובה. גם כאן, לא נראה שבהחתמות החופשיות ובדראפט (למרות גיוס דיפנסיב אנד בסיבוב הראשון) הגיעו שחקנים משמעותיים שיתנו ערך בטווח הקצר.

כך שלסיינטס יש התקפה מוגבלת וחד-מימדית, ק"ב פגום בסטטוס לא ברור והגנה שמלאה בסימני שאלה, במיוחד בקו הקדמי. זה לא מתכון שיביא אותם רחוק, ככל הנראה. עם זאת, הרב-גוניות של אלווין קמארה, המוח ההתקפי המבריק של פייטון והקו האחורי של ההגנה שנשאר יציב ישאירו את הסיינטס תחרותיים במרבית המשחקים, יאפשרו להם להשיג מאזן חצוי (פחות או יותר) ואולי אף להשתחל לפלייאוף בעזרת אחד מכרטיסי הווילד קארד. האוהדים המסורים יקוו שזו תהיה עונת מעבר שבעקבותיה תצא הקבוצה למהלך מקיף של תיקונים והשלמות (כולל גיוס או רכש של פרנצ'ייז ק"ב) שיאפשר להם לחזור לימי הזוהר בשנים הבאות.

תחזית: מאזן 8- 9 וסיכוי (לא גדול) להשיג כרטיס "ויילד קארד". בכל מקרה לא יגיעו ליותר מהפסד בסיבוב הראשון בפלייאוף.

האם הק"ב החדש סם דרנולד יתאושש בקרולינה מהכישלון בג'טס? – צילום USA today

קרולינה פנתרס (מאזן בעונה שעברה 5- 11, לא הגיעו לפלייאוף)

לקראת עונת 2020 החליטו קברניטי הקבוצה מקרולינה שהגיע הזמן לזעזוע בקבוצה. אחרי שהסגל שהובילו המאמן רון ריברה והק"ב האקסטרווגנטי קאם נויוטון הוביל את הקבוצה לסופרבול ב-2015, הצליחה הקבוצה לחזור רק פעם אחת לפלייאוף (ב-2017) והפציעות של ניוטון בשנים האחרונות לא הוסיפו ביטחון שהוא יצליח אי פעם לחזור לימי הזוהר שלו. אי לכך שוחררו המאמן והק"ב בסוף 2019 והמאמן הצעיר מאט רול נבחר להוביל את הקבוצה לקראת עידן חדש. הק"ב טדי בריג'ווטר האמין (אך המוגבל) הובא כדי להשאיר את הקבוצה על פני המים ולשמש כמי שיעביר את המקל לפרנצ'ייז ק"ב הבא, שיגיע בהמשך. למרות התכנון הזהיר והציפיות הנמוכות, המציאות היתה גרועה עוד יותר. שחקן המפתח, הרץ / תופס כריסטיאן מקאפרי נפצע כבר בתחילת העונה, מה שהותיר את רול ובריג'ווטר עם ארגז כלים נחות משמעותית מול הקבוצות הבכירות בבית. הרץ המחליף מייק דייויס עשה כמיטב יכולתו וצמד התופסים הבכירים – די-ג'יי מור ורובי אנדרסון נתנו עונה של 1000+ יארד כ"א, אך למרות זאת התקפת הקבוצה השיגה רק 22 נקודות למשחק (מקום 24), כשברידג'ווטר עומד בציפיות (הנמוכות) בקמפיין סולידי אך רחוק ממלהיב (רייטינג 92, רק 15 ט"ד). גם ההגנה הייתה סבירה אך לא יותר מכך, ודורגה במרכז הטבלה בכל הקטגוריות החשובות. כל זה הוביל למאזן חלש והבנה שהדרך לצמרת עדיין רחוקה מאד.

למרות האכזבה מיכולת הקבוצה, נרשמה שביעות רצון מתפקודו של המאמן ומעמדו כמי שיוביל את תהליך השינוי של הקבוצה נשאר יציב. הק"ב טדי בריג'ווטר שילם את המחיר ונשלח להרים המושלגים של דנבר. במקומו הובא במהלך שנוי במחלוקת הק"ב הכשרוני אך המאכזב של הג'טס, סם דרנולד, שרק לפני שלוש שנים נבחר במקום השלישי בדראפט. הקבוצה החליטה להכפיל את ההימור כאשר לא גייסה ק"ב בבחירה הגבוהה שלה (השמינית) בדראפט, למרות שק"ב בכירים כמו ג'סטין פילדס ומאק ג'ונס עוד היו על הלוח. במקומם בחרה את הקורנרבק המבטיח ג'ייסי הורן.

אם דרנולד יצליח לנצל את ההזדמנות השניה (והאחרונה?) שניתנה לו ויפגין יכולת סבירה ומעלה, התקפת קרולינה תהיה טובה יותר השנה. מקאפרי חוזר מהפציעה, מור ואנדרסון ימשיכו להנפיק מספרים טובים, ו-4 מ-5 הבחירות הראשונות של הקבוצה בדראפט היו של שחקני התקפה. הקו הקדמי של ההתקפה, בראשות הטאקל המצוין טיילור מוטון והחיזוק של בריידי כריסטנסן שנבחר בסיבוב השלישי הוא עדיין בינוני ולא מעבר לכך אבל הוא כנראה יספיק כדי לאפשר לדרנולד להראות מה הוא יודע. ההגנה גם היא תהיה טובה יותר, עם החיזוק של הורן לקו האחורי ועוד עונה מלאה תחת צוות האימון החדש.

כך שהכול (כמעט) יקום וייפול על ההימור על דרנולד כק"ב העתיד של הקבוצה. העונה הפנתרים לא יגיעו לפלייאוף ככל הנראה, אך אם דרנולד יפגין אפילו חלק מהיכולות שגרמו לג'טס לבחור אותו לפני ג'וש אלן (היום בבילס) ולאמאר ג'קסון (ברייבנס) בדראפט של 2018, לקבוצה יש בסיס טוב שיאפשר לה להתקדם לצמרת בשנים הבאות. אם הוא שוב יכשל – ובכן, אז הקרוסלה חוזרת לנקודת ההתחלה. האוהדים המסורים ולמודי האכזבות בשרלוט יזיקו אצבעות לג'ינג'י הצעיר מדרום קליפורניה.  

תחזית: מאזן 7- 10. לא יגיעו לפלייאוף.

איך יסתדרו מאט ריאן ואטלנטה בלי חוליו ג'ונס? – צילום TheAthletic

אטלנטה פאלקונס (מאזן בעונה שעברה 4- 12, לא הגיעו לפלייאוף)

גם באטלנטה התקשו לפרק את הצוות המוביל שלא הצליח בשנים האחרונות לשחזר את הגבהים של עונת 2016 המופלאה (בסיומה הפסידה הקבוצה בסופרבול לבריידי והפטריוטס  – במה שהיתה ככל הנראה ההתפרקות הגדולה בפלייאוף בכל הזמנים). ב-2017 עוד הצליחה הקבוצה לחזור לפלייאוף אך בשלוש השנים שאח"כ סיימה אטלנטה במאזן שלילי כשהשפל היה קמפיין 4 הניצחונות בעונה האחרונה. הכישלון החרוץ הוביל את הנהלת הקבוצה להיפטר מ-2 מתוך שלושת הדמויות המובילות בקבוצה בשנים האחרונות – המאמן דן קווין (שנשכר להיות מאמן ההגנה של דאלאס) והתופס המוביל חוליו ג'ונס (שנשלח לטנסי).

הק"ב הוותיק מאט ריאן נשאר, כשבקבוצה כנראה מאמינים שעם צוות מסייע משודרג יש לו עוד כמה שנים טובות לתת –  שכן הם וויתרו על גיוס ק"ב צעיר בבחירה הרביעית שהייתה ברשותם. הם השתמשו בבחירה זו כדי לייצר עבור ריאן מטרה חדשה ומפחידה – הטייט-אנד קייל פיטס (הבחירה הגבוהה ביותר מאז ומעולם לשחקן בתפקיד זה) שמומחי הדראפט חוזים לו גדולות ונצורות. ביחד עם התופסים קלווין רידלי (1375 יארד בשנה האחרונה) וראסל גייג', יש לריאן מספיק מטרות כדי לשמור את התקפת המסירה של הפלקונס בצמרת הליגה (סיימו במקום החמישי בעונה שעברה). התקפת הריצה, לעומת זאת דורגה במקום ה-28 ב-2020 ולשם כך הובא הרץ מייק דייויס מקרולינה שיקווה להשיג יותר מכפי שעשה טוד גרלי בעונה הקודמת. קו ההתקפה, שהיה בינוני מינוס בעונה שעברה (אך שודרג עם שתי בחירות מתוך 5 הראשונות של הקבוצה בדראפט), יצטרך להשתפר כדי לאפשר לו לעשות זאת. עם המאמן החדש, ארתור סמית, שהיה המתאם ההתקפי של טנסי והצליח להפוך את ריאן טנהיל לכוכב, ההתקפה כנראה תהיה מדורגת גם השנה בצמרת הליגה.

אך הבעיה הגדולה של אטלנטה היתה ונשארה בהגנה, וכאן לא נראה שהמצב השתנה באופן מהותי. הקבוצה אפשרה 400 יארד למשחק (מקום 28 בליגה) והיתה גרועה במיוחד כנגד המסירה – שם דורגה אחרונה (!) עם כמעט 300 יארד באוויר למשחק. כשהם משיגים פחות מ-2 סאקים למשחק (מקום 24) הפאס-ראש של הפלקונס לא הפחידו במיוחד את הק"ב היריבים. למרות כל זאת לא נעשה כמעט שום שינוי בסגל  (למעט גיוס הסייפטי ריצ'י גראנט בסיבוב השני) ויש להניח שהקבוצה תמשיך לספוג בכמויות ולאתגר את ריאן וחבריו לנסות לצבור יותר נקודות כדי לנצח.

בסופו של דבר, למרות השינויים שבוצעו באטלנטה, הקבוצה כנראה תמשיך להיראות כמו בשנים האחרונות – התקפה אווירית מפחידה שמוביל ריאן הוותיק, ולא הרבה מעבר לזה. כנראה שהפלקונס יצברו יותר מ-4 ניצחונות השנה אך סיכויי הפלייאוף שלהם נראים נמוכים מאד וייתכן מאד שלקראת השנה הבאה הם יבינו שיש לבצע מהלך דרמטי יותר כדי לעלות מחדש על הדרך לצמרת.

תחזית: מאזן 6- 11. לא יגיעו לפלייאוף.

לפוסט הזה יש 34 תגובות

    1. מה יש לך נגד בריידי?… הוא ממש לא הסגנון של לברון ומעמדו כשחקן הכי גדול בהיסטוריה של הליגה, לא עומד להתערער.

            1. לגיטימי לגמרי…
              המקרה ההוא פשוט מקפיץ לי את הפיוז…

            1. אהה כן בטח…. תמצא לי קודם הוכחה שאשכרה הוציאו אוויר מכדורים.

            2. אז אתה מוכן לנפנף את זה כאן אבל לא להיכנס לדיון…
              נו טוב.

            3. שאלו למה אני לא אוהב אותו, אז זו סיבה אחת מתוך כמה והראשונה שעלתה לי לראש. אני לא מתכוון להיכנס לדיון כי אין לי את הכלים או הידע לדון בזה, מלבד להסתמך על מקורות בסביבה שלי שאמינותם לא מוטלת בספק מבחינתי.

            4. אהה ברור…
              אז תיקח את האמינות שלהם ותזרוק לפח.
              איך זה בשבילך?

            5. מה בדיוק הופך את האמינות שלהם ללא מוטלת בספק? כי אם אתה רוצה אני מוכן לשלוח לך מסמך שמאד יטיל אותה בספק.

            6. תודה על ההצעה, אבל אני נאלץ לסרב בנימוס.

            7. ברור – קל להישאר איפה שנוח.

            8. יכול להיות שאני טועה במקרה הזה, ולאור רמת ההיכרות שלי עם המקרה זה אפילו די סביר. אם חשוב לך להוכיח לי את צדקתך אתה מוזמן לנסות.

            9. בכל מה שנוגע לרמת אמינות, נדמה לי שזה טבעי ונכון שאנשים שאני מכיר טוב יותר ייתפסו כאמינים יותר בעיני.

            10. שלחתי לך.
              זה ניתוח שלי, לא של אחרים שאני מעביר הלאה..
              רק עוד שאלה – אלה שאתה סומך עליהם קראו את הדו"ח במלואו?

            11. תודה.
              מבחינתי הדיון נסגר כך – אני אלמד את הנושא יותר לעומק ואנסה לגבש מסקנה. בלי קשר לזה, אני לא אוהב את בריידי ולא רואה צורך למצוא לכך סיבות.

            12. תשנא את בריידי חופשי.
              לגבי השיטה המדעית אני פחות טולרנטי…

            13. אני מצטרף לעמיחי. לגמרי נגד בריידי. וגם נגד הפטריוטס.
              לא קשור להרחקה המדוברת כאן, אלא יותר לתמונה שלי.
              באותה נשימה גם נגד גצה וגרמניה, חצי שנה של שני הפסדים שעדיין כואבים. (לא ראיתי את החטיפה או את השער בהילוך חוזר עד היום ואני זוכר את שניהם מצויין).

        1. כלומר לגיטימי לרצות שהוא יפסיד כי נמאס שהוא מנצח (קצת כמו מייקל…), לא צריך לקשור לו סיבות לא רציניות

  1. הסיינטס בדרך למטה, קרוליינה עם חתיכת הימור בעמדת הקווטרבק, באטלנטה עוד לא מבינים שנגמר הסיפור, והבאקנירס מסתכלים על הבית מלמעלה, איך שדברים משתנים משנה לשנה.

  2. לטעמי מגיע גם הרבה קרדיט למה שקרה בטמפה גם לברוס אריאנס.
    מקאפרי אמור לרכך את הנחיתה עבור דארנולד. לא בטוח בכלל שזה יספיק.

  3. מעולה זאק.
    .
    באקס – ב-ESPN מדברים עליהם בימים האחרונים כקבוצה הראשונה שתסיים עונה ללא הפסדים מאז ניו אינגלנד (כזכור, השנה יש 17 משחקים), הזיה מוחלטת (אבל כן יסיימו ראשונים בבית). למזלם, השנה הבית הדרומי יהיה הרבה יותר קל, והם יוכלו להוריד את הרגל מהדוושה לקראת הפלייאוף ולהגיע מוכנים יותר, שם כבר הכל יכול לקרות.
    .
    הסיינטנס – מרגיש כאילו העונה הם יחוו האנגאובר רצחני, שיחייב אותם לבנייה מחדש. המפלצת הדו ראשית בעמדת הק"ב לא באמת עובדת, והחוזים שדחו לשנים קדימה כדי לנצל את חלון האליפות מתחילים להצטבר. היה יותר נכון מבחינתם לפרק את הכל ולהתחיל בבנייה.
    .
    קרוליינה – פחות מסכים לגבי המאזן שלהם, ומאמין שהם יהיו השנה הסוס השחור של הליגה. יש להם הגנה טובה פלוס והרבה כלים התקפיים להיות מסוכנים. אם דרנולד יהיה ק"ב סביר ומעלה הם יכולים בקלות לסיים עם 10 ניצחונות.
    .
    אטלנטה – אין רוקי שאני מחכה לראות יותר מקייל פיטס (טוב, לפחות לא בקבוצה שלי…). מזמן לא ראינו שחקן שמגיע לליגה עם *כל* הכלים שהוא צריך בעמדה שלו. אם יממש את הפוטנציאל שלו אנחנו מדברים במינימום על הול אוף פיימר עתידי.

  4. פוסט מצויין. כמה הערות:
    מבחינת טמפה ביי: ג'יובאני ברנרד לא ימלא את ה"חור" בעמדת הרץ. הוא לא צפוי להיות הפותח, הוא לא פתח אפילו בסינסנטי.
    מבחינת הקדושים: הרבה מדברים על החלל שהשאער אחריו דרו בריס. הוא באמת ק"ב מצויין, אבל בשנתיים האחרונות, כשהוא היה פצוע המאזן של הסיינטס היה 8-1. עם טייסום היל וטדי, שניהם מושמצים בפוסט הזה.
    טריי הנדריקסון לא היה החלק הכי חשוב בקו ההתקפה, ועד שנה שעברה הוא היה פחות מוכר מסחירת הסיבוב הראשון השנה, שמחליף אותו. מספר הסאקס נבע ברובו מלחץ ששאר הליין (והבליץ האפקטיבי) יצר. אני מאמין שטרנר יוכל להועיל במידה דומה להנדריקסון.
    עמדות התופסים עלולות להדאיג, אבל לא אם בוחנים אותם לעומק. בחלק העונה ללא תומאס, סביר להניח שטרה'קוואן וקאלאווי יפתחו מבחוץ, ודיאונטה האריס (אחרי ההשעיה הקצרה) מהסלוט. טרה'קוואן היה מחליף איכותי לתומאס בחלק הראשון של עונה שעברה. האריס לא שיחק המון בהתקפה שנה שעברה, וזאת תהיה ההזדמנות לנצל אותו. כשהוא עם הכדור הוא הכי מרשים בסיינטס. בתחרות עם קאמארה. היארדים אחרי המסירה שלו משמעותיים מאוד, בעיקר כי הוא לרוב זה שמתנגש ראשון ולא מפחד מליינבקרס, והוא מאיץ במהירות מדהימה (דוגמא מצויינת היא מהלך נגד טמפה בשנה שעברה, נגד שלושה שחקנים הוא התקדם יותר מ10 יארד. ואני לא מזלזל בהגנה של הבאקנירס. נראה היה שלהיל אין בעיה למסור גם לקלאווי, כשבמשחק פתיחת קדם העונה הוא מצא אותו בדרייב אחד ליותר מ50 יארד ב3 מסירות.
    לגביי ההתקפה החד צדדית, בלי קשר לדעתך בנוגע לשאלה האם ווינסטון באמת ימשיך למסור את הכדור להגנה, מה שיכולה להיות בעיה אמיתי, עם מוסר של 5000 יארד בעונה ההתקפה לא יכולה להיות חד צדדית.
    אני אוהד של הסיינטס (אולי אפשר היה להבין) ואני לא מקווה לשום עונת מעבר. ההתקפה יכולה להיפתח עם מוסר שגם לוקח סיכונים במורד המגרש, וההגנה יכולה להמשיך להיות מהדומיננטיות בליגה (נקודת החוזק ב4 עונות הניצחון האחרונות, גם כשבריס היה.)

    1. כמובן שהנדריקסון בקו ההגנה.

      תוספת לגביי קו ההתקפה באמת- הוא אחד מהטובים בליגה. שני טאקלים מהטופ 10 בליגה בלי ספק. אולי עם שמירה טובה, אחרי לימוד מעמיק ועדות שהוא למד הרבה על סבלנות מדרו, אולי ווינסטון יהפוך את הזרוע האדירה שלו ליתרון נטו. ניצוצות של זה הוא הראה במשחק הראשון של קדם העונה, שם היירוט האחד שלו נבע מטעות טיפשית של התופס ליל'ג'ורדן הומפרי. הוא ניהל התקפה מהירה ומסודרת.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט