לבחור מחדש: דראפט 2017 / פריים טיים זק

לבחור מחדש: דראפט 2017 / פריים טיים זק

ארבע שנים עברו מאז הדראפט הדרמטי של 2017, ששינה מהותית את גורלן של לא מעט קבוצות. היה זה דראפט מסחרר, עמוס ומפתיע שכלל טרייד על הבחירה הראשונה, באסטים מהדהדים בבחירות גבוהות, כוכבי על שנבחרו בעשיריה השנייה ואפילו ישראלי (למחצה) שנבחר בסיבוב הראשון (טי-ג'י ליף).

בדראפט הזה נבחרו לפחות 4-5 שחקנים אשר – ארבע שנים אח"כ – מסתמנים כשחקני פרנצ'ייז או לפחות כאול-סטארים קבועים במהלך העשור הקרוב. העושר של מחזור הדראפט של אותה שנה זלג אפילו לשלהי הסיבוב השני, שם בד"כ קשה למצוא שחקני רוטציה טובים – די לציין שחקנים כמו דילון ברוקס, תומס בריאנט ומונטה מוריס שנבחרו כולם אחרי המקום ה-40.

עם זאת, עיקר העניין היה כמובן בשחקנים שנבחרו בבחירות הלוטרי ומה שעבר עליהם מאז. רמות היכולת והביצועים של שחקנים אלה במהלך השנים שחלפו מאז הדראפט הפכו את הדירוג הרטרוספקטיבי שלי לשונה מאד מזה שהתרחש בפועל והוכיחו (שוב) את רמת אי הוודאות והספקולטיביות של בחירת שחקנים כה צעירים ולא בשלים, גם כשהבחירה מבוצעת ע"י מיטב המומחים הנעזרים בשלל אנליטיקות מתקדמות.

דונובן מיצ'ל ומרקל פולץ: ההפתעה הנעימה והאכזבה הגדולה של הדראפט – צילום CBS

בחירות הלוטרי בדראפט המחודש שלי הן:

  1. פילדלפיה 76 בוחרת את דונובן מיצ'ל (בחירה 13 בפועל)

פילדלפיה הייתה הגיבורה הטראגית של הדראפט הזה כאשר ביצעה טרייד עם בוסטון על הבחירה הראשונה והשתמשה בה כדי לבחור את מרקל פולץ, שארבע שנים אח"כ עדיין נאבק למצוא את הקליעה שלו בזמנים (הקצרים) בין פציעה אחת לשנייה. מיצ'ל, לעומתו, הפך לאחת הגניבות הגדולות של הדראפט, כשיוטה ג'אז מצאה את שחקן הפרנצ'ייז שלה באמצעות בחירה בשולי הלוטרי. 4 שנים אח"כ, מיצ'ל מוביל את כל שחקני המחזור בנקודות למשחק (23.5), הפך לאול סטאר (פעמיים) ובעיקר הפגין מנהיגות ונחישות שהפכו אותו למוביל הקבוצה הקשוחה מיוטה שמגיעה לפלייאוף שנה אחרי שנה. עם יכולת הקליעה, יצירת המצבים והדומיננטיות ההתקפית, מיצ'ל יכול היה ליצור טריו מדהים בשילוב עם אמביד וסימונס (בסיטואציה שמביאה לידי ביטוי את יתרונותיו של סימונס ומחפה על חסרון יכולת הקליעה שלו). יש להניח שעם השלישיה הזו, פילדלפיה הייתה כבר מגיעה לגמר ה-NBA ואולי אף זוכה באליפות.

2. לוס אנג'לס לייקרס בוחרת את ג'ייסון טאטום (בחירה 3 בפועל)

הלייקרס בחרו כאן את הרכז לונזו בול, שהתברר כשחקן טוב ברמת הנ.ב.א אך רחוק מלהיות כוכב על. טאטום, עם הקליעה המאוד יעילה שלו (19.5 נקודות ב-40% מקו ה-3), יכולת יצירת המהלכים וההגנה הטובה (שהביאו אותו להיבחר לאול סטאר פעמיים) יכול היה להפוך לכוכב ענק במועדון הנוצץ מלוס אנג'לס. מרתק לחשוב האם היכולת הגבוהה של טאטום (שהייתה ברורה כבר בעונת הרוקי שלו) הייתה מעלה מדרגה ומשדרגת את כל אוסף הצעירים שהיו אז בלוס אנג'לס (ברנדון אינגרם, קנטביוס קולדוול-פופ, ג'וליוס רנדל ואחרים). השילוב ההיפותטי והמרתק של טאטום עם לברון (שהגיע שנה אח"כ ללייקרס) אולי הייתה גורמת להנהלה לשמור את הגרעין הצעיר המבטיח ולא למשכן את העתיד ולפרק את החבורה, כפי שקרה בפועל בטרייד הענק על אנתוני דייויס. בבוסטון טאטום הפך לשחקן מפתח לעתיד המועדון ונתפס כמי שיוביל אותה להישגים גדולים, אף שהללו מעט מבוששים לבוא – אם כי ממש לא באשמתו.

ג'ייסון טאטום ובאם אדביו: כבר הפכו לאול-סטארים בקבוצות צמרת – צילום heatnation

3. בוסטון סלטיקס בוחרת את באם אדביו (בחירה 14 בפועל)

עם ג'ייסון טאטום שירד מהלוח בתסריט הזה, בוסטון כמובן לא מתפתה לקחת את פולץ ובוחרת במקומו שחקן גבוה שיחזק את נקודת התורפה העיקרית שלה – נוכחות מתחת לסלים. עם קיירי ארווינג (שהיה אז בקבוצה), מרכוס סמארט וג'יילן בראון (שלא לדבר על גורדון הייוורד של לפני הפציעה) היו לקבוצה קו אחורי מצוין ויכולת קליעה מעולה. אדביו, עם הנוכחות מתחת לסלים, יכולת איסוף הכדורים החוזרים (8 למשחק) והאינטליגנציה הגבוהה (בהתקפה ובהגנה) יכול היה להשלים את החבורה הזו (ביחד עם אל הורפורד) להרכב מפחיד עם פוטנציאל לאליפות. בפועל, אדביו הגיע כמובן למיאמי כבחירת הלוטרי האחרונה והתעלה בהרבה מעל הציפיות בכך שהפך לעוגן ההגנתי של הקבוצה. החיבור שלו עם ג'ימי באטלר הביא את מיאמי עד לגמר ה-NBA בשנה שעברה (ואותו למשחק האול סטאר).

4. פניקס סאנס בוחרת את ד'ארון פוקס (בחירה 5 בפועל)

פניקס בזבזה את הבחירה הגבוהה הזו (אחרי ששנה קודם בחרה באותו מקום את דרגאן בנדר מיודענו) על ג'וש ג'קסון – שחקן שדיברו בו רבות לפני הדראפט אך בפועל ממש לא עמד בציפיות והפך לשחקן שולי בליגה. בדראפט שלי, הסאנס בוחרים את הרכז הטוב בדראפט – ד'ארון פוקס הסילוני (שהגיע בסופו של דבר לסקרמנטו). פוקס לא מקבל את הכותרות שמגיעות לו כשהוא קבור במועדון האומלל ביותר בליגה, אך הוא מציג יכולת יציבה וגבוהה מאד, הפך למנהיג הקבוצה מקליפורניה, מוביל את המחזור באסיסטים (6.4) וגם קולע 18 נקודות למשחק. בפניקס הוא היה יכול לייצר קו אחורי אימתני בשילוב טבעי עם דווין בוקר ובסיוע שדרוג של הקו הקדמי שיגיע בהמשך (דאנדרה אייטון?) פניקס הייתה יכולה לבנות שלד שיחזיק אותה בצמרת לשנים ארוכות. בתסריט הזה, כריס פול כנראה לא היה מגיע למדבר ופניקס לא הייתה מגיעה השנה לגמר, אך פוטנציאל ההצלחה שלה לטווח הארוך היה כנראה גבוה הרבה יותר.

ד'ארון פוקס ולונזו בול: הרכזים הבכירים של הדראפט – צילום USA today

5. סקרמנטו קינגס בוחרת את לונזו בול (בחירה 2 בפועל)

ד'ארון פוקס כבר נבחר בתסריט שלנו, אז סקרמנטו בוחרת את השחקן שהכי דומה לו בדראפט הזה – לונזו בול (שכאמור הגיע בסופו של דבר ללייקרס, ונדד משם לניו אורלינס ולשיקגו). המהירות וראיית המשחק של בול הם ברמה גבוהה (בדומה לפוקס – לשניהם 6.4 אסיסטים למשחק) ועל יכולת הקליעה הנחותה שלו (רק 12 נקודות למשחק – אם כי האחוזים במגמת שיפור בשנה האחרונה) הוא מחפה ביכולת הגנתית טובה הרבה יותר, מה שהיה מחזק נקודת תורפה מסורתית בבירת קליפורניה. סביר שבול (כמו פוקס) לא היה משנה את גורלה של הקבוצה האומללה הזו אך ללא ספק היה מפגין יכולת התקפית אטרקטיבית ומאמץ הגנתי שהיו הופכים אותו לחביב האוהדים למודי האכזבות של הקבוצה.

6. אורלנדו מג'יק בוחרת את ג'ון קולינס (בחירה 19 בפועל)

במקור, אורלנדו בחרה כאן את ג'ונתן אייזק – שחקן כשרוני ובעל פוטנציאל אך נוטה לפציעות (הופיע רק ב-34 משחקים לעונה מאז הבחירה) ועד כה טרם פרע את השטר של הבחירה הגבוהה. גם כאן, שיניתי את הבחירה של הקבוצה לשחקן בעל אופי דומה. בעולם האמיתי, קולינס הגיע לקבוצה הצעירה והמבטיחה של אטלנטה, שם ביסס את עצמו כשחקן משמעותי בקו הקדמי של הקבוצה, כשהוא מוביל את המחזור בריבאונדים (8.4) וקולע כמעט 17 נקודות למשחק באחוזים טובים (כולל 38% מקו השלוש). כתמורה על מאמציו, קיבל לאחרונה הארכת חוזה נוצצת של 125 מיליון דולר. באורלנדו, שעדיין נאבקת לייצב גרעין של שחקנים מובילים, הוא ככל הנראה היה מצליח פחות (סגנון משחקו תלוי מאד בגארדים של הקבוצה, והרכזים המובילים של המג'יק רחוקים מהרמה של טריי יאנג…) אך בניגוד לאייזק לפחות היה משתתף ותורם במרבית המשחקים ואולי אף מציג סטטיסטיקות טובות יותר בהעדר אופציות התקפיות עדיפות בסגל סביבו.

ג'ון קולינס וג'ארט אלן: לשניהם כבר חוזים של 100 מיליון דולר ויותר – צילום Fansided

7. שיקגו בולס בוחרת את ג'ארט אלן (בחירה 22 בפועל)

שיקגו קיבלה את הבחירה בטרייד ממינסוטה והשתמשה בה במקור כדי לגייס את לאורי מרקנן הפיני שאחרי שתי עונות מבטיחות שקע בבינוניות וכיום מוזכר תדירות כמועמד לטרייד שישלח אותו לקבוצה אחרת. אלן לעומתו הפתיע והתעלה מעל הציפיות. לאחר שנבחר בשלהי הסיבוב הראשון ע"י ברוקלין הוא ביסס את עצמו כגבוה בכיר בקבוצה תוך שהוא מייצר ממוצעים של דאבל-דאבל (נקודות וריבאונדים) כמעט בכל עונה. בתחילת השנה נשלח לקליבלנד (כחלק מהטרייד של ג'יימס הארדן), הפך לסנטר הפותח של הקבוצה ואחת מנקודות האור שמייצרות תקווה לעתיד בעיר. בשיקגו היה יכול לתרום משמעותית מיד כשהגיע (אולי לייתר את הטרייד על ניקולה ווצ'ביץ') ולאפשר בניית גרעין צעיר ומבטיח מסביב לזק לווין.

8. ניו יורק ניקס בוחרת את דרק ווייט (בחירה 29 בפועל)

אחת הבחירות ההזויות בדראפט הזה הייתה זו של פרנק ניטיקלינה – רכז צרפתי גבוה שניו יורק משום מה האמינה שימלא לה את החור בעמדת הרכז ויצליח להפעיל באופן אפקטיבי את קריסטס פורזינגיס. ניטיקלינה לא הפגין יכולת שמתאימה לליגה בשום שלב ונדחק לקצה הספסל, כשבעונה האחרונה שיחק פחות מ-10 דקות למשחק בהן תרם 2.6 נקודות. כאן הניקס בוחרים בבחירה הרבה פחות ספקולטיבית ויותר סולידית בווייט שבפועל הגיע לסן אנטוניו, שם יש לו מקום משמעותי ברוטציה (ובד"כ בחמישייה) כאחד הגארדים הבכירים של הקבוצה כשהוא תורם 11 נקודות למשחק, מעל 3 ריבאונדים ו-3 אסיסטים. הוא מפגין בסן אנטוניו מנהיגות, אינטנסיביות ויכולת הגנתית גבוהה שהיו מעלים חיוך על פניו של המאמן הנוכחי של הניקס, טום טיבודו – הוא בוודאי היה שמח להשתמש בו בסגל האפור-משהו אך הלוחמני של הקבוצה בגלגולה הנוכחי.

דרק וויט ודילון ברוקס: שחקנים יעילים ולוחמים שהתעלו על הציפיות – צילום WOAI

9. דאלאס מאבריקס בוחרת את דילון ברוקס (בחירה 45 בפועל)

אחד היהלומים שנמצאו במעמקי הסיבוב השני הוא דילון ברוקס, שנבחר ע"י ממפיס והפך לדמות מפתח בגרעין הצעיר והמבטיח של הקבוצה (יחד עם ג'ה מוראנט ו-JJJ שהגיעו אחריו). ברוקס נותן לגריזליס 14 נקודות במשחק באחוזים סבירים תוך שהוא משתפר מעונה לעונה (17 נקודות למשחק בעונה האחרונה) ונראה שימשיך לגדול עם הקבוצה בשנים הבאות. בדראפט הדמיוני שלנו דאלאס בוחרת אותו במקום הרכז דניס סמית שאכזב קשות ונשלח בעונתו השנייה לניו יורק (ולאחרונה לדטרויט). בהתחשב בעובדה (הידועה לנו בדיעבד) שתפקיד הרכז נתפס בהמשך ע"י לוקה דונצ'יץ', הוא בוודאי היה יכול להיעזר בווינג יעיל כמו ברוקס כדי לשפר את הישגי הקבוצה בשנים האחרונות ובוודאי במבט לעתיד.

10. פורטלנד טרייל-בלייזרס בוחרת את או-ג'יי אנונובי (בחירה 23 בפועל)

ב-2017 (כאז כן כיום), פורטלנד אופיינה בצמד גארדים אימתני (לילארד ומקולום), סנטר חזק (נורקיץ'), רוטציית ווינגים מאד בעייתית והגנה מהחלשות בליגה. בניסיון לפתור זאת בחרה הקבוצה (בבחירה שקיבלה בטרייד מסקרמנטו) את זק קולינס – אך הוא נפצע תכופות וגם כששיחק, לא הבריק (תרם פחות מ-6 נקודות למשחק). אנונובי אינו שחקן התקפי מבריק (קולע בטורונטו כ-9 נקודות למשחק, אם כי באחוזים גבוהים למדי), אך הפך בשנים האחרונות לפורוורד הגנתי מהטובים בליגה, ונתן תרומה לא קטנה להישגים של הרפטורס בשנים האחרונות (כולל בריצת האליפות לפני שנתיים). בפורטלנד היה יכול להשתלב היטב כפורוורד ההגנתי הבכיר בחמישייה ובשילוב הקליעה היעילה לייצר את אותו 3&D שפורטלנד כל כך חסרה בשנים האחרונות. זה היה משפר את הישגי הקבוצה, ואולי עוזר לייצב במידת מה את הסיטואציה הנפיצה שבה נמצאת פורטלנד מול הכוכב הגדול שלה.

או-ג'י אנונבי וקייל קוזמה: אחד בהגנה ואחד בהתקפה – צילום Youtube

11. שרלוט הורנטס בוחרת את קייל קוזמה (בחירה 27 בפועל)

שרלוט ניצלה את הבחירה הזו כדי לגייס קלע חסר מצפון ולא כל-כך יעיל (9 נקודות למשחק ב-40% מהשדה) בדמותו של מליק מונק (שממש עכשיו מצא את מקומו ברוטציה המחודשת של הלייקרס). בתסריט הזה הצרעות בוחרות שחקן דומה מאד (שאותו, במידה רבה, החליף מונק בלייקרס) אך בעל יכולת התקפית עדיפה בדמותו של קייל קוזמה. קוזמה קלע ב-4 השנים האחרונות 15 נקודות למשחק ב-45% מהשדה ו-34% מקו השלוש, אך הפגין חוסר יציבות והיווה חור קבוע בהגנה – מה שדחק אותו לספסל הקבוצה, וכאמור שלח אותו לאחרונה בטרייד (של ווסטברוק) לוושינגטון. עדיין, בקבוצה הצעירה וחסרת הציפיות של שרלוט הוא היה יכול לקבל מקום מרכזי, לשחק יותר דקות ולתרום באופן משמעותי יותר להתקפת הקבוצה, שהייתה במהלך השנים האחרונות אחת החלשות בליגה.

12. דטרויט פיסטונס בוחרת את ג'ונתן אייזק (בחירה 6 בפועל)

דטרויט בחרו כאן את לוק קנארד – גם הוא קלע חד ממדי שלא עמד בציפיות והפיק 9.5 נקודות למשחק (אמנם באחוזים טובים – מעל 40% מהשלוש) בלי לתרום כמעט בשום אספקט אחר של המשחק. בשנה האחרונה התבסס כשחקן ספסל ברוטציה של לוס אנג'לס קליפרס. בדראפט שלי, הפיסטונס מנצלים את הבחירה בשולי הדראפט ומעמדם כקבוצת תחתית שאין לה הרבה מה להפסיד בבחירה של שחקן עם פוטנציאל גבוה הרבה יותר אך גם סיכון משמעותי, הנובע בעיקר מ(חוסר) יכולתו לשחק באופן קבוע בשל נטייתו להיפצע. בשנותיו באורלנדו הצליח אייזק להשתתף בפחות ממחצית המשחקים אך כששיחק הפגין יכולת סבירה בצד ההתקפי (9 נקודות למשחק) ובעיקר יכולת מרשימה בצד ההגנתי (2.5 חסימות ו-1.5 חטיפות למשחק). אם יצליח להישאר בריא, אייזק יכול להוות עוגן הגנתי בקבוצה צעירה כמו דטרויט (או אורלנדו…) ולהוות שחקן מטרה לרכז הצעיר שהגיע בדראפט 2021 – קנינגהם (בדטרויט) או סאגס (באורלנדו).

ג'ונתן אייזק ולאורי מרקנן: טרם הצדיקו את הבחירה הגבוהה – צילום Daily Herald

13. יוטה ג'אז בוחרת את לאורי מרקנן (בחירה 7 בפועל)

כשדונובן מיצ'ל כבר מזמן לא על הלוח, הג'אז צריכים (לצערם…) לחפש שחקן אחר שמן הסתם לא ייתן את היכולת ההתקפית והמנהיגות של מיצ'ל אך יוכל להוסיף ערך לקבוצה בעלת הציפיות והמסורת (למרות השוק הקטן ממנו היא באה). לאורי מרקנן ללא ספק לא מיצה את הפוטנציאל שלו בשיקגו ולמרות שקלע 15.5 נקודות למשחק באחוזים טובים למדי (40% מקו השלוש בעונה האחרונה) ו-7 ריבאונדים, הוא לא בא לידי ביטוי בסגנון המשחק הסוליסטי שהתבסס אצל הבולס בשנים האחרונות (גם בשל היעדר רכז דומיננטי). יש לי תחושה שבסגנון הזורם ומרובה המסירות שהנהיג קווין סניידר ביוטה הוא יכול להיות הרבה יותר משמעותי ולתת יותר ערך. אין ספק שבבחירה ה-13, שווה לג'אז לקחת את הסיכון ולקוות שהפיני הצעיר יהפוך לשחקן כנף משמעותי בקבוצה – תחליף משודרג לג'ו אינגלס הוותיק.

14. מיאמי היט בוחרת את תומס בריאנט (בחירה 42 בפועל)

גם באם אדביו, שנבחר כאן במציאות ע"י ההיט, כבר נלקח מזמן בתסריט שבניתי. ההיט עדיין ירצו לחזק את עצמם בסנטר שיהיה יעיל בהתקפה ובעל יכולות הגנתיות גבוהות, גם אם לא תהיה לו את חוכמת המשחק והיצירתיות של אדביו. הם לוקחים כאן את בריאנט, שבפועל נבחר עמוק בסיבוב השני ע"י הלייקרס, אך הגיע למרבית הישגיו בוושינגטון (אליה עבר אחרי שנה בה לא קיבל הזדמנות בלוס אנג'לס). בעונתו המלאה האחרונה אצל הוויזארדס (נפצע בתחילת עונת 20/21 וכמעט לא שיחק בה) השיג 14 נקודות באחוזים גבוהים (43% מהשלוש!), 6 ריבאונדים ויותר מחסימה למשחק, הראה גם יכולת הגנתית טובה ותפס את תפקיד הסנטר הפותח של הקבוצה. ככל הנראה הוא היה מצליח להגיע למספרים דומים (או אף טובים יותר) גם במיאמי וגם אם לא היה מגיע לגבהים שאליהם המריא אדביו, היה יכול לשמש שחקן חמישייה יעיל גם בקבוצת צמרת בעלת שאיפות.

שאר בחירות הסיבוב הראשון:

15. סקרמנטו קינגס בוחרת את ג'וש הארט (בחירה 30 בפועל).

16. מינסוטה טימברוולבס בוחרת את מונטה מוריס (בחירה 51 בפועל).

17. מילווקי באקס בוחרת את מאליק מונק (בחירה 11 בפועל).

18. אינדיאנה פייסרס בוחרת את זק קולינס (בחירה 10 בפועל).

19. אטלנטה הוקס בוחרת את מרקל פולץ (בחירה 1 בפועל).

20. סקרמנטו קינגס בוחרת את סמי אוג'ליי (בחירה 37 בפועל).

21. אוקלהומה סיטי ת'נדר בוחרת את לוק קנארד (בחירה 12  בפועל).

22. ברוקלין נטס בוחרת את ג'ורדן בל (בחירה 38 בפועל).

23. טורונטו ראפטורס בוחרת את כריס בושר (לא נבחר בדראפט).

24. דנבר נאגטס בוחרת את טיילר דורסי (בחירה 41 בפועל).

25. פילדלפיה 76 בוחרת את ג'סטין ג'קסון (בחירה 15 בפועל).

26. פורטלנד טרייל בלייזרס בוחרת את טרנס פרגוסון (בחירה 21 בפועל).

27. לוס אנג'לס לייקרס בוחרת את הארי ג'יילס (בחירה 20 בפועל).

28. יוטה ג'אז בוחרת את סטרלינג בראון (בחירה 46 בפועל).

29. סן אנטוניו ספרס בוחרת את פרנק ג'קסון (בחירה 31 בפועל).

30. לוס אנג'לס לייקרס בוחרת את דמיאן דוטסון (בחירה 44 בפועל).

ג'וש ג'קסון ודניס סמית: הנפילות הגדולות של הלוטרי – צילום Valley of Suns

שחקני לוטרי (במציאות) שלא נכנסו לסיבוב הראשון בדראפט שלי:

ג'וש ג'קסון (בחירה 4).

פרנק ניטיקלינה (בחירה 8).

דניס סמית (בחירה 9).

נשארו עדיין כמה כתבות פנויות בפרויקט. ניתן להירשם כאן:

https://docs.google.com/spreadsheets/d/17jbmwh3UIx62GvGMCDgsSgmzT_aFeZcjP_cCFV-h2rM/edit?usp=sharing.

לפוסט הזה יש 98 תגובות

  1. טוב אני כבר לא יודע מה אני הולך לעשות בדראפט שלי.(98)
    חפרתי באינטרנט וחוץ מקצת שמות גדולים שנבחרו בדראפט(שאותם כבר הכרתי בעצמי) לא הצלחתי להוציא שום מידע

  2. תודה זאק. בגדול אני מסכים איתך, חוץ ממה שאמרת על ההגנה של תומאס ברייאנט. חלק משמעותי ברביעיית ההגנה הכי גרועה בליגה בפתיחת העונה – ווסטברוק, ביל, האצ'ימורה והוא.

    1. תומאס ברייאנט מתחרה מוביל לדעתי לשחקן ההגנה הכי גרוע בליגה (תופס את מקומו של האצ'ימורה שנראה קצת יותר טוב בשנה האחרונה) ולדעתי הוא הרבה יותר הייפ מתוכן, בקבוצה טובה באמת הוא לא יהיה מסוגל לספק את הסטטיסטיקה שמנפחת את התדמית שלו ועדיין שהקבוצה תנצח.

  3. תודה רבה, רק דבר אחד כואב לי. לפי דעתי פילי עדיין צריכים לקחת את טייטום. אתה מכניס אותו לעמדה של טוביאס האריס על סטרואידים עושה את הטרייד על ג'ימי ומאריך לו את החוזה והם הקבוצה הטובה בליגה ובפער. טייטום שחקן עם תקרה גבוהה בהרבה ממיטצ'ל ולמרות הצורך של פילי בגארדים אני עדיין חושב שזה המהלך הטוב ביותר שנמצא על השולחן

    1. ממש לא בטוח שטאטום עם תקרה יותר גבוהה משל דונובן. לפי דעתי דונובן שחקן יותר טוב, וגם יש לו יותר נוכחות קבוצתית.

  4. פוסט מצוין תודה רבה זק.
    .
    אני מסכים עם עומר שעדיף היה לפילי ללכת על טייטום, לא רק בגלל מה שאנחנו יודעים היום על הפציעות של מרקל אלא בעיקר כי לדעתי הגיוס של סימונס שנה קודם לכן "סגר" להם את עמדת הפוינט גארד. זו נטיה ברורה של פילי לקחת כשרון ללא קשר לעמדה, ולדעתי באופן מוגזם שלא מוכיח את עצמו – היו להם את אמביד, נואל ואוקפור ביחד. לא בונים ככה קבוצה. טייטום היה פורוורד והוא התאים לצרכים שלהם יותר ממרקל, וגם יותר ממיטשל. ללכת על מיטשל, הפחות מדובר, היה גם סוג של סיכון, בעוד שטייטום היה מדובר כבחירת צמרת. בקיצור, גם בלי הדברים שלמדנו מאוחר יותר אפשר לומר שפילי פשוט טעו.
    .
    הרידראפט תמיד מעלה שאלה של איך, והאם, השחקנים היו מתפתחים אחרת אם היו נבחרים על ידי מועדון אחר, אבל לדעתי זה בולט במיוחד בשני מקרים כאן – דרק וייט ופרנק נ. בנוגע לוייט אני מאמין שהיה פורץ גם במועדון אחר, גם אם לא בהכרח באותה מידה. בנוגע לפרנק נ. יש לי הרגשה שהיה יכול להפוך לשחקן הרבה יותר טוב. להגיע לניקס, בטח עד לאחרונה (קוויקלי), זה בשורות רעות לשחקן צעיר. אשמח אם נ. ימצא קבוצה אחרת בליגה ויצליח להשתפר.

    1. לגבי פולטס, כשיש שחקנים שנחשבים למשני פרנצ'ייז אז לוקחים אותם בלי קשר לכלום. כמו זאיון לדוגמא, או טימי, אם ללכת לכיוון שלכם (הרי היה לכם כבר את רובינסון! לא יותר הגיוני היה לקחת את קית' ון הורן שיפתח את הצבע וישלים אותו?). המומחים חשבו שפולטס הוא כזה, ובזמנו לא היה ספק שהוא חייב להיות בחירה ראשונה (היחיד שידע יותר טוב היה כמובן דני איינג', השם יקום דמו).

      1. אתה לא יכול להשוות בין שני המקרים. דאנקן היה קונצנזוס מקיר לקיר (גם אחרי ארבע שנות קולג') פולץ' נחשב לכישרון גדול אבל ממש לא היה קונצנזוס.

        1. כנראה שהגזמתי עם ההשוואה לטימי אבל עד כמה שזכור לי פולטס דווקא לגמרי היה קונצנזוס בחירה ראשונה. הצפי היה לשחקן פרנצ'ייז.

          1. המוקים שמו אותו 1 – לא ממש היה ברור שהוא הולך להיות השחקן הטוב מהדראפט הזה.
            בעיקר לדעתי העריכו ממש לא נכון את טייטום .

            1. אף אחד (חוץ מאינג', וגם מנחם אגב!) לא העריך נכונה את טייטום – אם אני זוכר נכון והבחירה בו במקום ה3 היתה סוג של הפתעה.

            2. יותר זה שהם ויתרו על הבחירה הראשונה כדי לקחת אותו.

            3. צודק, הלכתי לראות את המוק-דראפטים מאותה שנה (רובם היו מאוד מדוייקים, אגב) ובאמת יש קונצנזוס על טייטום במקום ה3. הזכרון כבר לא מה שהיה פעם.

  5. דראפט נחמד
    טייטום אצלי במקום הראשון, ההגנה שלו טובה יותר משל דונובן והוא יוצר טוב יותר לאחרים, שבאמת העלה את הרמה ביכולת הזאת בעונות האחרונות

  6. ג'וש ג'קסון הוא הדקייס רציני, אבל אם אני קבוצה עם מערכת בריאה ובחירת סוף סיבוב ראשון נמוכה, נגיד הספארס, אני הולך עליו בלי לחשוב, במקום לגייס מישהו שהטופ שלו זה רכז מחליף.

    חוצמזה בושר ומונק מדורגים אצלי יותר גבוה, אבל אהבתי שהשארת את בושר בטורונטו, ולמונק ככל הנראה מילווקי הייתה אפשרות טובה יותר, אז אני מאשר 🙂

  7. תודה רבה על הכתבה. דראפט עם הרבה רול פליירס לגיטימיים פלוס.
    אני הייתי הולך על טייטום ראשון, ומיטשל שני.
    לדעתי פולץ עוד יעלה מעלה בדרוג הדראפט הזה בעוד כמה שנים קדימה. יש לו עוד מה לתת.

  8. אני חושב שבראיה היסטורית פיקס הולך להיות מספר 1. אחרי שנת הרוקי הוא לא היה נכנס לעשירייה. כל שנה הוא משתפר בטירוף, לדעתי הוא צריך להיות שלישי כרגע באם פחות טוב ממנו.

      1. לא יודע אם מטאורי זה ההגדרה הנכונה אבל ללא ספק לא סופרים אותו בגלל שהוא משחק בקינגס. ברגע שהקבוצה תשתפר פתאום יזכרו בו.

            1. הוא בהחלט בליגה של יאנג ואף יראה שהוא טוב ממנו בהמשך.
              ליאנג היה משחק עליון 1 בפלייאוף וזהו.
              עשיתם ממנו איזה שחקן על.

            2. אני די לא מחבב את יאנג, הוא שחצן ואגואיסט. אבל מה שהוא עשה עם אטלנטה השנה היה די מדהים (ממש לא רק בפלייאוף). מה גם שלהבדיל מקבוצות אחרות לא היה לידו סייד-קיק ראוי (ויסלחו לי אנשי קולינס). אבל כמו שאתה אומר, ויכוחים כאלו מתבהרים רק בחלוף הזמן.

            3. אשך, פעם פירגנת ליכולות הכדורסל של שחקן שמפריעה לך האישיות שלו?

            4. אתם סתם עפים עכשיו על יאנג בגלל ההייפ, ובגלל שפוקס נשכח כי נתקע בקבוצה רעה מאוד שלא משתפרת (לא קשור אליו – הנהלה נוראית ומאמנים נוראיים).
              זה בסדר זה מאפיין אנשים.
              הנה השוואת ממוצעים שלהם העונה:
              https://stathead.com/basketball/pcm_finder.cgi?request=1&sum=0&player_id1=foxde01&p1yrfrom=2021&player_id2=youngtr01&p2yrfrom=2021
              ויאנג בפלייאוף המהולל שלו, קלע פחות מ-42% מהשדה, 31% מהשלוש, 9.5 אסיסט על 4 איבודים.
              כן אטלנטה הפתיעה והגיעה רחוק, אבל כולה עברה את הניקס החלשה ופילי הנכה של סימונס.

            5. אני מוכן להתערב שפוקס יהיה השחקן הטוב יותר בראיית השנים.

            6. אשך התערבנו על שינוי שם לחצי עונה?
              צר לי לבשר לך שעוד לא ראית מטריי כלום זאת רק ההתחלה.

            7. אז פוקס גם בליגה של לוקה

            8. אשך, מה זה 'בגלל ההייפ'? הוא נתן עונה מצויינת נקודה. שוב, אני לא מחובביו ולבירה לא הייתי מזמין אותו אבל רבאק הוא הביא קבלות.
              ובאמת? אתה שולף לי ממוצעים? הינה, חזרה אליך
              https://www.basketball-reference.com/players/m/mccontj01.html

            9. שמעון אני מסכים איתך. אני מאמין שבעונה הקרובה נראה את טריי שולט. סוף סוף יש מאמן, ועם בריאות של האנטר בפרט והסגל בכלל ההוקס הולכים להשמיד

            10. מדהים אשך איזה צ׳ארי פיקינג אתה יודע לעשות כשאתה רוצה. אתה יודע שגם נקודות מהקו נספרות כן? וממתי מדברים עלאחוזי שדה מה אנחנו בשנות ה80? ושוב אני אשאל מה יאנג סתם מגיע לקו? מעניין שהכנסת לממוצעים גם את המספרים שלו בזמן שהיה פצוע.

          1. אברי מה אתה רוצה? אמרת שיאנג כמה רמות מעל פוקס והבאתי לך את הסטט' שלהם העונה.
            תראה לי בבקשה כמה רמות הבדל שם לטובתו.
            הוא משחק בקבוצה הטובה יותר, כולם אמרו שאטלנטה הולכת להשתפר ואותו כנ"ל שסאק הולכת to suck.
            ואטלנטה משחקת במזרח, כן?
            חגי, המרמור אכל כל עצם בגופך.
            עברת לבבל"ת מוחלט. חחח מה זה מביא סטט' כשהוא פצוע? חחח מתעלם מאחוזי שדה? זהו, זה לא קיים? מפליא אותך שיאנג סתם מגיע לקו? (מעניין איך ישפיע עליו שינוי בשיפוט אם יהיה, הבנתי שבתכנון בעיקר נגד שחקנים כמוהו).
            צ'רי פיקינג?
            אתה גמור לגמרי

            1. אז אולי תענה לעניין במקום להתבכיין?!
              אה ואתה אמרת שהנטס או ההוקס יתחרו על מקום 8 במזרח נכון? אז גמר מערב והדחה עם פציעה של יאנג זה!? בקיצור תעשה עבודה רצינית לפני שאתה מפציץ בנתונים שבחרת בפינצטה

            2. אשך, הנקודה שלך לגיטימית לגמרי. אנחנו לא מסכימים על מה שמבחן העין מראה וזה בסדר, וגם לא על זה שגמר מזרח זה עדיין חתיכת הישג. הכל טוב.

            3. אחוז מהשדה קיים. רק הוא מתאר את המציאות בצורה בעייתית.
              .
              47.7% מהשדה בקריירה יש לסטפן קרי.
              אותו אחוז בדיוק לשחקן כמו הולמס או אייטון זה כישלון.
              עבור קרי, התמונה הנכונה היא 58.3% אפקטיבי. מה לעשות, האחוזים מטווח השלוש נמוכים יותר, אבל גם מתגמלים יותר בזכות 50% יותר נק' בכל קליעה מוצלחת (לזכותו של הולמס צריך לציין שיש לו כמעט 60% מהשדה/אפקטיבי)

            4. גיא אני מבטיח לך שהאשך יודע טוב מאוד למה לא משתמשים באחוזי שדה אלא באחוז אפקטיבי. וזה בדיוק מה שמעצבן בזה.

      2. מסכים אברי שיהיה מעניין לעקוב אחרי פוקס, הוא קצת יצא מאור הזרקורים, גם ביחס לשחקן כמו מוראנט שהגיע אחריו.
        הרבה תלוי בסיטואציה

  9. תודה זק. קניתי גופיה של דניס סמית' ממש אחרי הדראפט באסה שהקריירה שלו נגמרה אחרי דאלאס. אני גם הייתי מעדיף את טייטום על מיצ'ל בפילי.

  10. תודה זק. נימוקים והסברים מעולים. לחשוב על פילי עם מיטצ'ל ואז תוקעים את סימונס ב-4 והאיש למשימות הגנתיות ואמביד כסנטר שיודע לצאת החוצה.. כל כך היה ממקסם את סימונס ויכולותיו ביחס למגבלותיו.

  11. תודה רבה.
    מה שפילי עשתה בדראפט הזה שווה כלא ל-GM ולכל מקבלי ההחלטות באשמת בגידה.
    טייטום – לא היה מתפתח כפי שהתפתח לצד לברון בלייקרס.
    מספיק לראות את אינגרם, שחקן בסגנון שלו, שהורחק לאלתר.
    הוא קיבל את הבמה בבוסטון והוציא מזה את המיטב.
    מי יודע, אולי בלייקרס הוא היה הופך למעין קוזמה כזה.

  12. תודה פריים טיים!
    לא רואה שום תסריט בו מיצ׳ל עדיף על טייטום. לא מבחינת היכולת הנוכחית, ולא מבחינת פוטנציאל לעתיד. מיצ׳ל התבלט יחסית בשל קבוצה נחותה התקפית משמעותית בג’אז אל מול מגוון האופציות ההתקפיות של הסלטיקס שמעט הסתירו את היכולות של טייטום

  13. התלבטתי רבות בין טייטום למיצ׳ל כבחירה הראשונה. בסוף הכרעתי לטובת מיצ׳ל כי הוא משלים טוב יותר את אמביד וסימונס. נכון שטייטום מגן טוב יותר אבל עם אמביד וסימונס זו לא הבעיה של פילדלפיה. מיצ׳ל יוצר טוב יותר, שחקן התקפי מגוון יוצר ווינר מוכח. איתו, אמביד וסימונס (כפורוורד) פילדלפיה היתה מועמדת עיקרית לאליפות.
    אני מסכים שלברון מגיע ללייקרס בכל תסריט, אבל חושב שהיה יכול לייצר עם טייטום שילוב קטלני (בדומה לזה שהיה לו בקליבלנד עם קיירי) שאולי היתה מייתרת בהמשך את הטריד על דייויס ומאפשרת ללייקרס להתמודד על אליפות בטווח המיידי בלי להשאיר אדמה חרוכה לטווח הארוך.
    לגבי פוקס – אין ספק שהוא אחד השחקנים הטובים בדראפט שהיה מקבל במה גדולה יותר אם לא היה בסקרמנטו. שקלתי לקדם אותו לבחירה השלישית אבל עם קיירי שרק הגיע אז לבוסטון הוא לא היה מקבל מקום. לכן העדפתי את אדביו בבחירה הזו.

  14. תודה, אחלה פורמט וטור מעולה!

    קוזמה לטעמי לא סיבובב ראשון, הוא היום כבר בן 26 (שנתיים יותר מאננובי למשל), וחוץ מחשיפת יתר בלייקרס לא הראה שום דבר

  15. שאלת תם… התנדבתי לכתוב על דראפט 2001 ועשיתי את זה בפורמט מסוים , קצת חושש שלא כפי שהתכוון המשורר, יש איזה מייל שאפשר לשלוח לו להתייעצות בנושא???

  16. האם אני היחיד שלא ממש סובל את דילון ברוקס? בסדר שחקן נחמד, האסל וכל זה, אבל אני חושב שמעולם לא ראיתי אותו משלים שתי מסירות רצופות. וראיתי לא מעט משחקים. זה משהו בולט אצלו ומאוד מפריע לי משום מה. לא יודע, הוא נראה לי כמו אחד השחקנים הכי מרוכזים בעצמם בליגה וזה מעיב על היכולות/הפוטנציאל שלו.

    1. כן אני. חושב בדיוק כמוך. שחקן טוב שמיצה את הפוטנציאל שלו הרבה מעל ומעבר אבל סופר אגואיסט. ככה הוא נראה לפחות על המגרש. אני גם לא סובל אותו. ממפיס זו קבוצה שראיתי הרבה.

  17. כן המסירה זו לא היכולת החזקה שלו אבל כרגע יחד עם ג'ה וטריפל J הוא הפנים והעתיד של המועדון הזה. הוא מדי שנה קופץ קדימה סטטיסטית והוא כנראה השחקן כנף הגנתית הכי טוב של ממפיס. אז שרואים שמדובר בסך הכל בבחירת אמצע סיבוב שני יש על מה להעריך אותו. ואגב הוא מאוד תורם דווקא למרקם הקבוצתי במנהיגות שלו בעיניי.

  18. פרוייקט מעניין ופוסט טוב.
    כולם חושבים על פילי שיכלה לקחת מישהו אחר אבל זו התעלמות מהמציאות. הבחירה היתה של בוסטון.
    היו בוחרים את טייטום.
    לא ידעו שמיטשל יהיה עם ממוצע פלייאוף כזה.
    ברור שבדיעבד אף אחד לא היה מחליף סתם בחירה ראשונה בבחירה שלישית, בטח כשהנפילה אחרי שני הראשונים כל כך גדולה

    1. עקרונית הם עדיין יכלו לעשות את זה. אבל אתה צודק שאיינג' לא היה עושה את הטרייד אם לא היה בטוח שטייטום יהיה פנוי. אבל לך תדע אם הייתה פתאום הארה לקולנג'לו…

  19. מעולה זאק.
    .
    המעבר בדראפט של העשורים האחרונים לשחקני וואן-אנד-דאן מקשים מאוד על מקבלי ההחלטות ואנחנו רואים את זה כאן. אולי עליית הכדאיות בהישארות ב-NCAA קצת תפתור את זה.
    .
    לגבי הבחירות – הבחירה בבול הכי מעניינת, כנראה בגלל שהוא היה יכול לעבוד על המשחק שלו בשקט יחסי ועדיין להישאר בקליפורניה. עוד אחת שאהבתי מאוד היתה של מארקנן ליוטה, חושב שזה משהו שיכול לעבוד גם היום, וחבל שראשי הג'אז לא מתקשרים לקרנישובס…
    לגבי פולץ, לדעתי אתה קצת קשה איתו, והוא לגמרי ראוי להיבחר בעשירייה הראשונה. אולי לעולם לא יממש את הפוטנציאל של הבחירה הראשונה, אבל אם היה נבחר יותר נמוך כנראה לא היינו מדברים עליו ככה (וזה לא שהוא אנתוני בנט או מייקל אלוואקנדי).

  20. אחלה פוסט. זה היה דראפט משמעותי. אני מהתחלה חשבתי שטייטום הכי טוב בדראפט הזה אבל לדעתי היום בדיעבד אני הייתי בוחר קודם כל בדונובן. טייטום אחריו.
    לא ציפיתי לכלום מפולץ ומלונזו שניהם נראו לי ניפוח ולא טעיתי הרבה. איפה שכן טעיתי בדיעבד זה היה עם ג'וש ג'קסון אבל יש נסיבות מקלות:
    1. הוא שחקן שלא באמת קיבל הזדמנות למשל מהסוג שבוסטון נתנה לטייטום לפתוח עונה שלמה ולשחק. הוא פתח בתחילת העונה בחמישה או שישה משחקים ואחרי כו הורד אחר כבוד לספסל תוך כדי כך שהוא זוכה להתעלמות מוחלטת מבוקר שעסוק היה אז לבסס את מעמדו כפרנצ'ייז פלייר של פיניקס ובשיתוף של המגעיל הזה… נו… הפצוע של אינדי.. אה כן טיג'י וורן. היתה שם קנוניה נגדו אין לי שום ספק.
    2. ראיתי אותו בהרבה משחקים ולפעמים הוא נראה טוב אבל בדרך כלל כזה נפל שלא להאמין. למעשה הוא היה השחקן הכי גרוע בליגה מקום אחרון ממש בנט רייטינג שלו נדמה לי בעונה השניה שלו בפיניקס. אחוזים מזעזעים מהשדה. משחקים שהוא נראה בהם נורא ואיום. ואז התברר שהוא באוף סיזן נעצר או משהו כזה על זה שנתן לילד שלו בן שנה ומשהו לעשן גראס או משהו. דפוק במוח ברמות שלא להאמין. מי שנותן לילד שלו לעשן כנראה מעשן גם בעצמו וככה הוא לפעמים נראה על המגרש.. מסטול ולא בפוקוס. בקיצור בעיית סמים ככל הנראה.
    בכל זאת כשהוא כן משחק (טוב) בעייני הוא אחד השחקנים הכי מהנים לצפיה בליגה ואני חייב לאמר שהשנה חטאתי בצפיה במשחקים של דטרויט רק בגללו (דרך אגב .. יש להם קבוצה מאוד נחמדה שיכולה להפתיע כולל שחקן בשם פרנק ג'קסון שהיה בחירת סיבוב שני בדראפט הזה של 2017 והוא פשוט התפתח להיות שחקן מעולה.. ולא אמרתי מילה על הצדיק ביי… אחלה שחקן פוטנציאל אולסטאר אפילו אם יגדל ביצים).
    בקיצור זה הסיפור של היצור הזה ואני עדין חושב שאם וכאשר יפתור את הבעיות שלו שהם אבסולוטלי מחוץ למגרש (לא שאני מצפה שזה יקרה) הוא יכול להיות שחקן משמעותי בליגה. אבל יש לו עוד חוזה לשנה בדטרויט למיטב ידיעתי ואם ימשיך להתנהג כפי שמתנהג ולמרות כמה משחקים מעולים שהוא נתן השנה במיוחד המשחק מול בוסטון וטייטום שבו הוא קרע לטייטום את הצורה (ראו שזה אישי) – בקיצור אם ימשיך בהתדרדרות שלו סביר להניח שיהיה לי שחקן אחד פחות לעקוב אחריו בעוד שנה. כנראה שנה אחרונה.
    נו טוב.

    1. ו… נפל האסימון. אלוהים, אני איטי.
      אז קצת באיחור (ולא מהזן האופנתי) –
      ברוכים השבים.
      .
      לעניין –
      ג'קסון, מעבר לבעיות מחוץ למגרש, פשוט לא משתפר. הקליעה לא שם (משום טווח), היציבות לא שם, ההגנה לא שם (החלק המרכזי ביותר), והוא היה ונשאר שחקן עם קבלת החלטות שפשוט לא מחוברת למשחק.
      אין לי מושג למה,
      אבל במבחן התוצאה גרף השיפור שניתן לראות אצל לא מעט שחקנים,
      אצלו פשוט לא קיים.
      .
      (גילוי נאות – כמעט ולא ראיתי אותו משחק בעונה שעברה. ראיתי אותו משחק כדורסל נורא מול הסאנס ב-2 המפגשים, ושאר המידע הוא משילוב של דף הסטטיסטיקה ומעט שקראתי באתרי אוהדים.
      מה שכן, במדי סאנס צפיתי כמעט בכל דקה שלו)

      1. ברוכים הנמצאים… 🙂 ולגבי גרף השיפור אני מסכים .. אפס שיפור מעט מאוד ולא מספיק. הסיבות… גם חוסר הבטחון כנראה גם לא באמת קיבל הזדמנות וגם העניינים שפורטו למעלה … חבל הוא שחקן שכייף לראות אותו ולדעתי זאת העונה האחרונה :)… כמו שכתבתי לגילרי.. זה רק סיכום הארוע.. פאסה 🙂

            1. 👍

כתיבת תגובה

סגירת תפריט