בא לשכונה מושל חדש – סקירת בית ה-AFC מזרח לקראת פתיחת העונה / עידו רבינוביץ

בא לשכונה מושל חדש – סקירת בית ה-AFC מזרח לקראת פתיחת העונה / עידו רבינוביץ

אשתקד, לאחר פירוק השושלת העקבית ביותר בתולדות הענף, שהשתלטה על יושבי בית ה-AFC מזרח המסכנים במשך שני עשורים, כתר הבית הזה ירד מראשם של תושבי ניו אינגלנד ונתלה באוויר ללא יורש מובהק. ג'וש אלן, שנולד רק כ-200 ק"מ מעיר הולדתו של המונרך הקודם, טום בריידי, לא היה יכול להרשות לעצמו לוותר על ההזדמנות.

אז נכון, המושל החדש בשכונה הוא לא בדיוק חדש במובנים רבים, שכן הוא כבר הספיק לשחק שלוש שנים בליגה, אך בשנה שעברה הוא נראה כשחקן שונה לגמרי. ברייאן דייבול, המתאם ההתקפי של הבילס, הפך את אלן מפרויקט בעל ניצנים של הברקות, להצלחה של ממש. מקוורטרבק שהשלים רק 56.3% מהמסירות שלו בשנתו האחרונה בקולג' נגד ה-MWC, הקונפרנס הבינוני נגדו שיחק בוויומינג, לשחקן שמשלים מעל 69% מהמסירות שלו נגד ההגנות הקשוחות על הפלנטה. כבר עכשיו, העונה של אלן נחקקה לאחת מהקפיצות המטאוריות בהיסטוריה. הוא הצליח להוביל את הבילס למשחק אליפות החטיבה, שם נכנעו בכבוד לפטריק מאהומס והצ'יפס בקנזס סיטי והפיח תקוות אדירות בפרנצ'ייז שמעולם לא הניף את גביע הלומברדי. אולם, סיכוי טוב שהעונה הזו תהיה רבולוציונית אפילו יותר משנראה על הנייר. כשהכריז לדראפט, רבים מהפרשנים והאנליטים ראו את אלן כפוטנציאל באסט אדיר, שמחזיק את כל התכונות של פרויקט שלעולם לא יתממש. העבר לימד אותנו שזרוע של תותח מהפנטת סקואטרים, אך לרוב נכשלת בגדול בליגה, ראינו את ג'מרקוס ראסל, כריסטיאן הקנברג, פקסטון לינץ', ג'ייק לוקר ועוד רבים, (היריעה קצרה מלהכיל את הרשימה שארוכה יותר מקבלה גנרית מהסופרפארם) נופלים ישירות על הפנים ולא מצדיקים את הבחירה הגבוהה בהם.

ג'וש אלן נראה כאחד שיכול להצטרף לחבורה המפוקפקת הזו, אך כאמור, הוא הצליח לשבור את תקרת הזכוכית שהגבילה אותו. למעשה, עם היד המפלצתית הזו והאור הירוק מדייבול ליידות את עור החזיר למרחק, לא אתפלא אם אלן גם היה שובר תקרה העשויה מפלדה. בנוסף אליו, גם ג'סטין הרברט, הקוורטברק של הצ'ארג'רס שנבחר לרוקי ההתקפה של השנה עם עונה ראשונה עצומה, יכולים לשנות לגמרי את הדרך בה מאמנים מסתכלים על פרוספקטים במודל הזה.

עכשיו, חובת ההוכחה היא על מספר 17 במערב ניו יורק. הוא קיבל הארכת חוזה שיכולה להיות שווה עד 258 מיליון דולר, ממש שערה פחות מהרווח הכללי של טום בריידי בכל שנותיו בליגה (263 מילון דולר). והבית הזה, בניגוד לחלק נכבד מהשנים בו בריידי שלט עליו, יקשה עליו מאוד.

החל מהפטריוטס, שעדיין מחזיקים על הקווים את המאמן שמחזיק במספר הטבעות הגבוהה בהיסטוריה למאמן ראשי, ביל בליצ'ק. גם הדולפינס חזק מאוד במיקס לראשות הבית, לאחר שניצחו 10 משחקים בעונה שעברה למרות מצב קוורטרבקים לא מזהיר, ואפילו הג'טס שהביאו פרצופים חדשים וצעירים על הקווים ועל הדשא, כולל את אחד משחקני הקולג'ים המרהיבים ביותר בכל הזמנים, זאק ווילסון מ-BYU.

לפי ה-"ווגאס אינסיידר", הבילס, יחד עם הבולטימור רייבנס, ממוקמים בשיוויון על המקום השלישי בקונפרנס, עם צפי של 11 ניצחונות העונה (יש להזכיר כי העונה יהיו 17 משחקים בפעם הראשונה). הפטריוטס והדולפינס נמצאים בתיקו אחת עם השנייה, עם צפי של 9.5 ניצחונות ואילו הג'טס מדשדשים במקום השלישי מהסוף עם צפי של 6 ניצחונות, רק מעל הליונס והטקסנס.

באפלו בילס (מאזן בעונה שעברה – 13:3, הדחה בגמר ה-AFC).

הבילס התחילו את הנסיקה שלהם כבר לפני שנתיים, כשהגיעו בפעם השנייה בשלוש שנים למשחק הווילד קארד. ההפסד ליוסטון טקסנס הדליק משהו בבחורים של שון מקדרמוט. באפלו תמיד נחשבה לעיריית פועלים, אנשי צווארון כחול שקורעים את עצמם בעבודה בשביל לקושש עוד כמה דולרים לרכישת שולחנות כדי לקפוץ עליהם. התדמית הזו נדבקה גם בקבוצת הפוטבול המקומית – הם תמיד מרגישים את האוויר בעורפם, לכן הם לא מפסיקים לרוץ, להילחם, להרביץ ולירוק דם, זו המנטליות.

כך פתח את דבריו בריאן דייבול בנאומו בסיום פגישת שחקנים/מאמנים באימון של אתמול כאשר כולם עומדים, שקט מופתי והאזנה קשובה לאדם שעומד מולם, אמר: "אם אתה מאמן שאי פעם פוטר מעבודתו, שב בבקשה". כל המאמנים התיישבו.

"אם אתה שחקן שאי פעם נחתך או הועבר בטרייד, שב בבקשה" חלק נכבד מהשחקנים ישבו גם הם.

"אם אתה שחקן שלא נבחר בסיבוב הראשון, שב בבקשה" כולם חוץ מג'וש אלן לקחו את מקומם על הכיסאות.

דייבול ביקש מאלן להתקרב אליו.

"גוש, כמה מלגות הציעו לך כשסיימת את התיכון?" שאל.

"0" השיב אלן.

"יופי, שאף אחד פה לא ישכח מאיפה הוא בא". סיים דייבול את נאומו, שמסכם את מהות הקבוצה הזו.

הבילס פתחו את העונה הקודמת עם ארבעה ניצחונות רצופים, כולל שניים על יריבות הבית ממיאמי וניו יורק. שני הפסדים רצופים לטנסי טייטאנס והקנזס סיטי צ'יפס נתנו לשאר הבית להדביק את הפער, אך החבורה הכחולה לא ויתרו על ראשות הבית בשום שלב. ההפסד היחיד שלהם ב-12 המשחקים שבאו אחרי שנכנעו לצ'יפס היה משחק ה-"הייל מארי" בו קיילר מארי מצא את דיאנדרה הופקינס באנדזון בתפילה משוגעת שניצחה לקארדינלס את המשחק בו הבילס שלטו. כמובן שהבילס נפלו פעם נוספת לצ'יפס, שעליונים על כולם בקונפרנס, אך כמובן שהעונה נחרטה כהצלחה מסחררת מעל לכל דמיון.

ראינו במשחק האחרון של קנזס סיטי בעונה האחרונה שהם לא בלתי עצירים כפי שנראו, הגנה טובה וממושמעת יכולה, במשחק נתון, לשמור על פטריק מאהומס ולהגביל את אחת מההתקפות הנפיצות ביותר בתולדות הענף. לשם הבילס שואפים להגיע.

סימן השאלה הגדול הוא לא הכישרון, כי אותו יש בשפע, אלא ההתמודדות המנטלית של שחקני המפתח. איך סטפון דיגס, רסיבר פנטסטי שלקח קפיצת מדרגה עם אלן בעונה שעברה ונכנס לשיחה על התופס הטוב בליגה, יתמודד עם היחס החדש. איך טראדוויוס וייט, מייקה הייד וג'ורדן פוייר יתנהגו עם התווית של סקנדרי עילית מבטיח שאנשי תקשורת רבים הדביקו להם (כותב פוסט זה חושב שהעומק, בעיקר בעמדות הקורנר, הוא מאוד בעייתי. אבל זה לא מפריע לפרשנים האמריקאים להוציא "הוט טייקים" בשביל רייטינג וקליקים), איך יתנהלו שאר הקבוצה שהפכה מאנדרדוג לאלפה דוג. אך מעל כולם, כמובן, זה ג'וש אלן – כבר ראינו את קרסון וונץ מתפרק, פיזית ומנטלית, לאחר עונה אחת ברמת MVP. האם אלן יוכל לשמור על עקביות בתור שחקן עם עיר שלמה של ציפיות על כתפיו, בתור אדם שיכול להיות רבע מיליארדר מחוזה המשחק שלו כבר בגיל 31. נצטרך לגלות העונה, מול לו"ז קשוח יותר מבעבר בשל הסיום במקום הראשון בעונה שעברה ועם יריבות בית משופרות.

תחזית: 13:4, הגעה לגמר הקונפרנס, שם הכל יכול לקרות.

מיאמי דולפינס (מאזן בעונה שעברה –  10:6, סיום מחוץ לפלייאוף)

הדולפינים של בריאן פלורס הצטרפו בשנה שעברה לרשימה מצערת – קבוצה שניצחה מספר דו ספרתי של משחקים אך פספסה את הפלייאוף. הפעם האחרונה שזה קרה, אלו היו הג'טס ב-2015, שהובלו אז על ידי ראיין פיצפטריק, הבחור המזוקן שהשאיר את תקוות הדולפינס בחיים בשבוע 16 רק כדי להיכנס לפרוטוקול קורונה ולפספס הזדמנות לשחק במחזור האחרון.

דבר אחד היה בראשם של הדולפינס בדרכם לבאפלו בשבוע 17:

הם כבר העיפו את היריבה המושבעת, הניו אינגלנד פטריוטס, שבועיים לפני. הם ניצלו עם מהלך אדיר בשניות הסיום של המכונה "פיצ-מג'יק" נגד הריידרס שבוע קודם כדי לשלוט בגורלם, כאשר הקיובי הותיק השלים מסירה עמוקה למאק הולינס תוך כדי שמשכו לו בקסדה כדי להכין את שער השדה שניצח את המשחק. כל זה התרכז למשימה אחת – לנצח את הבילס בבאפלו, שהם כבר הבטיחו את המקום הראשון בבית, והדולפינס חוזרים לפלייאוף לראשונה מאז עונת 2016, כאשר הם לא ניצחה משחק פלייאוף מאז השנה הראשונה של המילניום. כידוע, הדולפינס קרסו כמו הדולפינס של שנות העבר, ההגנה האימתנית של בריאן פלורס נראו מפוחדים ואבודים על המגרש וחטפו 56 נקודות בהשפלה מביכה לסיום עונה שהייתה מעולה עד לנקודה ההיא.

למרות הצריבה הקשה מההפסד הנ"ל, הדולפינס לוקחים הרבה דברים חיובים מהשנה הזו. בעקבות עונה קשה בשנת הבכורה של בריאן פלורס, שנגמרה במאזן 5:11 שלילי, הדולפינס בנו על המומנטום החיובי פתחו בסיום אותה העונה (הם ניצחו את כל חמשת המשחקים בחצי השני של העונה) והצליחו להישאר במאבקי הפלייאוף עד הרגע האחרון. ההגנה הייתה מהקשוחות ביותר בליגה, היחידה שהצליחה להכריח איבוד כדור של היריבה בכל אחד משישה עשר המשחקים שלה.

המשפט הידוע והקלישאתי אומר שהגנה מנצחת אליפויות, וההגנה של הדולפינס בהחלט ברמה. הבעיות נמצאים בצד השני של הכדור. מתאם ההתקפה הקודם, צ'אן גיילי, ששיחק משחק עתיק ומיושן שהתאים לחברו, ריאן פיצפטריק, אותו אימן כמתאם התקפה בבאפלו בעשור הקודם, ולא לסגנון שונה של קוורטרבק שלא מכיר את המהלכים, הלוא הוא טואה טונגווילואה.

גיילי, למזלם של אוהדי הדולפינס, פוטר באופן סופי הקיץ אך לא בלי סאגה משעשעת שגרמה לאוהדי הדולפינס להחסיר פעימה, כאשר הכתב האמין אדם שפטר נפל בפח להודעת פיטורין מזוייפת בטוויטר. הוא מיהר לחזור בו, לצערם של האוהדי הצוהלים בטוויטר, אך כמה ימים לאחר מכן ההכרזה המזויפת הפכה אמיתית ופלורס מינה שני מתאמים לתפקיד – ג'ורג' גודסי (מאמן הטייט-אנדים) ואריק סטודוויל (מאמן הרצים), אנשים עם קרדיט גדול מתוך הארגון עם סכמה יותר מודרנית ומותאמת למספר 1 של מיאמי.

בנוסף, הם עשו קיץ חשוב במצבת הפליימייקרים, התוספת של וויל פולר יכולה להיות אסטרונומית אם הוא יוכל להישאר על המגרש, ג'יילן וואדל נבחר בבחירה השישית והוא אחד מהרוקיז המחשמלים ביותר מהשנים האחרונות והחזרה של אלברט ווילסון מפציעה/היעדרות בשנת הקורונה יכולה להיות חשובה באופן חמקמק, במיוחד באופן בו הוא מרשים את כולם מחדש במחנה האימונים. לטואה נשארו גם משני משחק שהיו עמו בשנה שעברה, דוונטה פארקר שיקבל שטח יותר פנוי עם רסיברים טובים יותר לצידו וגם מייק גסיקי שהפך לאחד מהטייט-אנדים הצעירים והמסקרנים ביותר בליגה.

כמו בכל קבוצה, הם יעלו ויפלו עם טואה. אי אפשר להכחיש שיש לילד פוטנציאל, נותר רק לקוות שהוא ימצא אותו לפני שזה יהיה מאוחר מדי, אין סבלנות בליגה כמו בשנים עברו, הוא יוכל לשאול את ג'וש רוזן.

תחזית: 8:9 מאכזב ששולח את הדולפינים לחיפוש אחר קוורטרבק חדש.

ניו אינגלנד פטריוטס (מאזן בעונה שעברה – 7:9, פספוס הפלייאוף)

אחרי פרידה, במיוחד פרידה קשה לאחר מערכת יחסים ארוכה, המכרים בוחנים מהצד "מי ניצח" בפרידה. מי קפץ ישירות למערכת יחסים חדשה ומי יושב בבית מול הנטפליקס עם בן אנד ג'ריס ובוכה על מר גורלם. זו התניה חברתית מבאסת, כי החיים מורכבים יותר מזה, אבל לעיתים זה המצב. במקרה שלנו, טום בריידי, הגורם שהחליט לסיים את הקשר, מצא מערכת יחסים חדשה עם בחורה צעירה מפלורידה וכבר שם על זה טבעת. בינתיים, ביל בליצ'ק ומתלמדיו ישבו עצובים בבית ואפילו לא קיבלו הזמנה לנשף הגדול. אם זה מנחם, בליצ'ק כבר היה לבוש בסווטשירט אפור ומלוכלך עוד מלפני כן.

צופי פוטבול צעירים לא זוכרים זמנים בהם הפאטס לא היו טובים. בעבר, הם היו הקבוצה המושמצת באזור בוסטון ורבתי. היו אפילו שמועות להעביר את הקבוצה למקום אחר בשל חוסר העניין של האוהדים בה, כל זאת לפני שרוברט קראפט הגיע וקיבע את הקבוצה בניו אינגלנד. בשנה האחרונה, הם חוו משהו שגרוע יותר מלהיות רעים מאוד – להיות בינוניים. קאם ניוטון, ה-MVP לשעבר הוא קוורטרבק בינוני, כמו שאר הסגל של השנה שעברה. הם ריחפו באזור מאזן חצוי כל השנה, אחרי שבוע 3 הם לא היו במאזן חיובי לאורך כל העונה, שנגמרה על ידי הדולפינס שלושה שבועות לפני סיכום העונה.

למה בינוניות לא עדיפה על הסרחה של הדשא? ובכן, הג'אגוארס הפסידו 15 משחקים ברציפות, כפרס הם קיבלו את נער הפלא, טרוור לורנס. הג'טס נלחמו איתם בקרב הטנקינג ויצאו עם פרס ניחומים בדמותו של זאק ווילסון. גם הברס היו יותר אגרסיביים מהפאטס וקפצו מעליהם כדי לקחת את ג'סטין פילדס. הפטריוטס נשארו עם הקוורטרבק הרביעי בסיבוב הראשון, מאק ג'ונס, שהיה המוסר של אלבמה אחרי טואה. הבחור הצעיר מאוד מדויק ויודע לקרוא הגנות, אבל הוא מאוד מוגבל מבחינה פיזית, וקשה לדעת איך יסתדר עם מסירות לחלונות צרים, משהו שלא נבחן עליו באלבמה כיוון שדבונטה סמית', ג'יילן וואדל ואחרים תמיד היו במרחק אדיר מהמגן שלהם.

השנה בליצ'ק חוזר עצבני, הוא הגיע למים שאינו רגיל לשחות בהם מאז שנות התשעים בהם אימן את הברואנס. שחקנים רבים חוזרים מחופשות קורונה והפאטס בזבזו סכומים לא אנושיים מהכיס של קראפט כדי להחתים שחקנים חופשיים כגון מת'יו ג'ודון לחיזוק הפאס ראש, ג'ונו סמית' והאטנר הנרי למצבת טייט – אנדים מסקרנת וגם שני אקסים של האיגלס להם הפסידו בסופרבול, נלסון אגלור וג'יילן מילס.

תחזית: 9:8, חזרה למאזן חיובי אך עדיין מחוץ לפלייאוף.

ניו יורק ג'טס (מאזן בעונה שעברה – 2:14, החמצת הפלייאוף)

כל תקווה שעוד הייתה להצלחתו של סאם דארנולד בניו יורק, נגוזה הקיץ. הג'ינג'י של USC שנבחר בבחירה השלישית ב-2018 לא קיבל הנחות מתחת לאור הזרקורים של העיר הזוהרת, ולבסוף הועבר בקיץ לקרוליינה תמורת שלוש בחירות דראפט. זאק ווילסון, שחקן שלא צופה ממנו רבות בתחילת השנה, הלהיט את עולם הקולג'ים עם עונה מחשמלת במדי BYU. בדומה לג'ו בורו אשתקד, המנייה שלו נסקה פלאים, אולי הוא גם היה נבחר ראשון אם לא אחד מהפרוספקטים המרשימים ביותר בעולם לא היה נכנס לדראפט באותה השנה.

יחד איתו, הגיע גם מאמן חדש – רוברט סלאח, המתאם ההגנתי של הניינרס, שהביא איתו צוות אימון חדש לגמרי במטרה למחוק כל זיכרון מתקופת אדם גייס המביכה.

הג'טס היו קרובים להיות הקבוצה הגרועה בליגה, אך הם ירו לעצמם ברגל עם שני ניצחונות רצופים על קבוצות פלייאוף שהיה להן על מה לשחק בשבועות האחרונים. הם היו במושב הנהג להשיג את לורנס עם 13 הפסדים רצופים ללא ניצחון (הג'אגס ניצחו בשבוע הראשון את הקולטס) אך, איכשהו, הקבוצה של אדם גייס הכניעה את שון מקווי בלוס אנג'לס ואת קווין סטפנסקי שהגיע עם קבוצתו לניו יורק, שני ניצחונות אחרי שהושפלו 40:3 על ידי הסיהוקס רק שבוע לפני כן.

שם המשחק בדיוויזיה הזו הוא קוורטרבקים צעירים. אלן הוא המבוגר ביותר בן 25, בהנחה ומאק ג'ונס יקח את המושכות בניו אינגלנד מקאם ניוטון. זאק ווילסון, עד כה, מאוד מתקשה במחנה האימונים. כמובן שאין זו אינדיקציה כלל לאיך ישחק בליגה, במיוחד לפני קדם העונה, אבל זה לא סימן מעודד שהתקשורת הירוקה בניו יורק כבר מלכלכת על הצעיר.

הנתון החיובי שניתן להסיק מסוף השנה שעברה ותחילת האימונים הוא החוזק של קו ההגנה. רוברט סלאח אימן את קו ההגנה של הניינרס למספרי סאקים מטורפים שעזרו להם להגיע לסופרבול. יש לו חומר שחקנים מעולה עם קווינן וויליאמס, ג'ון פרנקלין-מאיירס, פלורונסו פאטאקוסי מעונה שעברה, יחד עם תוספת של קארל לוסון בפרי אייג'נסי, הם יכולים להקשות מאוד על קווי התקפה שמולם.

תחזית: זאק ווילסון מראה ניצוצות אבל הסגל לא מסייע, 4:13 עם עוד בחירה גבוהה בדראפט.

כבר מתכוננים להפניית אצבע מאשימה (קרדיט – New York Post)

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. תודה על הסקירה. בתור מישהו שנוטה לצד של הבילס, אני מרגיש שנתנו לאלן יותר מדי כסף מובטח כשאפשר בהחלט להטיל ספקות האם הוא יצליח לשחזר את העונה שעברה. אני מאמין שהוא יהיה טוב, אבל בעונה שעברה הוא היה ה-QB הכי טוב אחרי רוג'רס ומהומס (וגם בריידי ברגעים מאוד מסוימים בפלייאוף)

  2. תודה עידו!
    כאוהד הפאטס אני יכול להגיד שברמה העקרונית אני יחסית מרוצה מהאוף-סיזן. אין בי שום רצון לעונת טאנקינג כזו או אחרת ומעדיף להעמיד קבוצה תחרותית. בליצ׳ק ומקדניאלס תמיד הצליחו להוציא מים מהסלע ולהעמיד קבוצות אובר-אצ׳יבריות (כמו בשנה שעברה) ויש בי אמונה גדולה בהם שהפלייאוף בהישג יד.
    עיקר הבעיה של הקבוצה תתמקד לדעתי בתופסים, כשההחתמה של אגלהור בוודאי לא מספקת את
    הסחורה בWR1.

  3. הבילס יהיו הרבה יותר טובים ברגע שיחליפו את הראנינג בק שלהם שמשחק ק"ב בק"ב אמיתי , אותה בעיה כמו הרייבנס
    זה אותה בעיה כמו של פילי עם בן סימונס , תמיד ינצח בעונה הרגילה ויספק מספרים יפים , ברמות הגבוהות זה לא עובד

        1. מימס זה עוד קורבן של הג'טס טראסט, עם קבוצה אמיתית, נניח הצ'יפס, או הפאקרס (למרות שעם רוד'גרס אי אפשר באמת לדעת הוא גם חזק בקטע של רסיברים רטרו כרגע) הוא יכל להתברר כרסיבר לא רע בכלל.

          1. אני מדבר על אלייג'ה מור מהדראפט השנה .
            מימס הוא אנדראצ'יבר שנפל לסיבוב השני שעברה בגלל שהוא לא נותן את האקסטרא שצריך והוא כל הזמן נפצע וזה לא קשור לקבוצה שבחרה אותו

  4. סקירה מדהימה עידו. ההתרגשות מתחילה. מחזיק אצבעות לרוברט סאלאח שכמובן יש לי אליו פינה חמה בלב. הוא מוטייבטור אדיר, השאלה אם זה יספיק לחלץ את המועדון המקולל הזה מלדשדש בתחתית.

  5. הטענה אומרת שהשנה זאת השנה של ביליצ'יק להוכיח שהוא באמת המאמן הכי גגול בהיסטוריה, ולא רק "רכב" על השחקן הגדול בתולדות המשחק.
    זאת כמובן שטות מוחלטת, אבל במקביל אנחנו כנראה שיפור גדול מאוד ביחס לקבוצה שהוא העלה על המגרש בשנה שעברה.
    איזה כיף שהבית הזה חזר להיות רלוונטי ולא מזכיר יותר את הליגה הישראלית בכדורסל של שנות ה-90 המאוחרות…

  6. פוסט מעולה. כתוב מדוייק, אינפורמטיבי, מהנה, מכניס אותך לעניינים, קראתי מהתחלה לסוף ואז מהסוף להתחלה, (שזה משומה הסדר היותר הגיוני מבחינת הפלואו של הטקסט). ממש הנאה צרופה. כל הכבוד, וצפויה לנו עוד עונה מענגת של סיקור פוטבול מעולה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט