באנגלית יש משפט שאומר Be careful of what you wish for, for you may get it. אחרי שישראל אתמול עלתה שלב והמתינה לראות מי תנצח בין דרום קוריאה לרפובליקה הדומיניקנית, קיוויתי לניצחון קוריאני. הנבחרות נפגשו במשחק הראשון שלהן בבית המוקדם. ישראל, למרות פציעה מוקדמת של הזורק הפותח שלה, ג'ון מוסקוט, היתה קרובה קרובה לנצחון, והפסידה באינינג העשירי בגלל שתי טעויות של הזורק המחליף, בלייך. הרפובליקה הדומיניקנית לעומת זאת, היתה מבחינתי נעלם. אם כי, אמרתי לעצמי, היה יכול להיות נחמד לשחק גם מולם, נבחרת שעוד לא פגשנו. וכך, קיבלה נבחרת ישראל שוב את הקוריאנים, ואחרי שהסתיים המשחק, הם יקבלו הזדמנות לבדוק את יכולתם מול הדומיניקנים, כי באנגלית יש עוד משפט, from the penthouse to the outhouse. ואין טוב ממנו לסכם את מה שקורה עד עכשיו לישראל בטורניר הזה.
הפעם המכות החלו ליפול כבר בהתחלה. ג'ואי ווגמן פתח לא טוב, והקוריאנים עלו על לוח התוצאות כבר באינינג הראשון עם שני סינגלים וsacrifice שהביאה את הרץ הראשון הביתה, ורק מהלך נהדר של ההגנה שפסל את הרץ הבא על הצלחת מנע מהראן השני להגיע וסגר את האינינג. בשני שוב הקוריאנים פתחו עם שתי חבטות אחת אחרי השניה, כשהשניה, כלומר האחת שבאה אחרי השניה, הפוך, רגע, מהתחלה. בשני שוב הקוריאנים פתחו עם סינגל, ואז הומראן של או ג'י הוואן (1 מ3, 2 ראנס, 2 RBI) קבעה את תוצאת האינינג. עד לחמישי לא קרה שום דבר מעבר למתקפות חוזרות ונשנות של הקוריאנים כשהישראלים, בהגנה מאוד סולידית, הצליחו לעמוד בפרץ. ווגמן (10 היטס, 3 ראנס, 2 ווקס, סטרייקאאוט, הומראן) הוחלף באמצע השלישי ואלכס קץ עלה במקומו. באינינג החמישי, במעטה של גשם שוטף, הישראלים שהרגישו את המשחק נוזל להם מהידיים ונשטף החוצה, נצלו את תנאי מזג האוויר למלא את הבסיסים עם שני ווקס והיט ביי פיץ' אחד. דני וולנסיה הולך אף הוא כשהזורק הקוריאני מתקשה לאתר את הסטרייק זון מבעד לטיפות, והרץ הישראלי הראשון הגיע הביתה, אבל רייאן לווארנווי ניסה להעיף גראנדסלאם ופגש רק את כפפתו של הזורק.3:1 קוריאה.
מכאן והלאה המשחק עבר לדבר קוריאנית שוטפת. או ג'י הואן השיג סינגל, וקץ פגע בחובט הבא. קיונג מין הור עם סינגל נוסף מילא את הבסיסים וג'אי קיו הוואנג גילגל כדור לדני ולנסיה בבסיס הראשון שניסה להחזיר ללווארנוואי על מנת לפסול את הרץ מלהגיע הביתה, אבל פספס. פארק (2 מ2, 2 ראנס, 2 RBI ו3 ווקס) העיף דאבל לשלוח שניים הביתה, וקאנג (4 מ4 עם 2 RBI) שלח עוד שניים וקבע 8:1. קץ (4 היטס, 6 ריצות, ווק, פגע בחובט) הוחלף בבלייך. ההגנה שוב הסתבכה עם עצמה, ומה שהיה אמור להיות דאבל פליי הסתיים בפסילה של הרץ בבסיס השני, וטעות של קינסלר שהביאה את לי לבסיס השני. היונג סו קים (3 מ4, 2 ריצות, 1 ווק, 2 RBI) העיף את ההומראן השני של הקוריאנים וקבע 10-1. בשלב הזה לא נותרה לאריק הולץ ברירה אלא להעלות את הספסל במטרה לתת לשחקני ההרכב לנוח. לשמחת כל הנוגעים בדבר אפשר שלמה ליפץ באינינג השביעי דאבל וסינגל שהביאו את הקוריאנים להפרש 10 הריצות הדרושות לסיום המשחק (לפי חוקי הטורניר).
לחובב הבייסבול הדינמיקה הזו מוכרת. גם הקבוצה הטובה ביותר בעונה מפסידה, והרבה. בגלל זה משחקים 162 משחקים ולא 30. בגלל זה האליפות מוכרעת בסדרות של הטוב משבע ולא בנוקאאוט. כך שלאוהד הקבוצה, בהנחה והסך הכל הכללי הוא חיובי, קשה לקחת הפסדים כמו שאוהד הכדורגל לוקח הפסדים. כלומר, הולך לך היום לגמרי, אבל מחר שוב יש משחק, וסה"כ הקבוצה מנצחת (או מפסידה), וממשיכים הלאה. בטורניר שמתרחש אחת לארבע שנים (אם וכאשר) וכשהנבחרת שלך היא נס מהלך שבכלל היא בטורניר הזה, כל הפסד הוא מהותי. במיוחד ש99% מהסובבים אותך בכלל לא מבינים מה זה המשחק הזה, מי אלה האנשים האלה, מה פתאום בייסבול, למה הם לועסים מסטיק, הם בכלל ישראלים, מה זה הבזיון הזה, בשביל מה היינו צריכים את זה, וכן הלאה. העובדה ששניים מתוך שלושת ההפסדים של הנבחרת היו גם תבוסות צורמות, עד לרמה שהמשחק נגד קוריאה הופסק באינינג השביעי לא עוזרת למצב הרוח.
הרבה מהבעסה שלי גם נובע מהאופטימיות הלא זהירה שכותב שורות אלה הפיץ בשבועות לפני המשחק. וזה המקום לומר, יש עדיין מקום לאופטימיות. לפני כחודשיים הובסה קבוצתי האהובה הניו יורק מטס 10-3 על ידי הבולטימור אוריולס. המדורגת כרגע אחרונה בבית המזרחי של האמריקן ליג, עם מאזן של 67 הפסדים ו37 נצחונות. במהלך הפיאסקו אחד האוהדים שישבו ליד אחד המיקרופונים של השידור צעק "you are getting beaten by the worst team in baseball" להזכירנו שבבייסבול, גם הקבוצה הטובה במפעל יכולה לפול ואפילו מול המדורגת אחרונה. אז מותר אופטימיות. מחר ישראל תשחק מול הרפובליקה הדומיניקנית, שגם היא עם מאזן 1-3 לרעתה. הפסד והביתה, היה טוב וטוב שהיה; נצחון ועולים לשלב הבא, מול המפסידה במשחק בין יפן לארה"ב.
כתב הקווים של הופס לאולימפיאדה, יוני לב ארי הצליח לתפוס את פטר קורץ, המנהל המקצועי של הנבחרת לשיחה ופטר מסר לנו את הדברים הבאים: "היום לא היה יום מוצלח. אבל החבר'ה כבר הוכיחו נגד מקסיקו שהם עם הגב לקיר הם יודעים להתעלות. אם ננצח מחר את הרפובליקה הדומיניקנית, נהייה בין ארבעת האחרונים ואז הכל יכול לקרות. היום היינו צמודים עד האינינג החמישי וכמעט השווינו את התוצאה, אבל המחסור בפיצ'רים ובעיקר הפציעה של ג'ון מוסקוט (במשחק הראשון, א.ש.) שיבש את המצב, מאחר וכל פיצ'ר צריך לתת קצת יותר. מחר נוכל להיעזר באלה שזרקו נגד מקסיקו ואני מקווה שזה יעזור לנו".
תודה ארז, תיקון קטן – המנצחת מחר מול המפסידה בין יפן לארה"ב אבל חשוב מכך – תשחק במשחק יחיד על הארד במקרה הגרוע והצפוי ביותר
.
אולי זה טוב הפיצוץ הזה שגרם באמצע המשחק לפוקוס לעבור למחר ולמגישים כלשהם לנוח, בדומה לאותו הפסד לארה"ב והניצחון לאחריו על מקסיקו
.
לא בטוח שזה היה משנה הרבה אבל משגע אותי לראות את לבארנוואי מעיף את המחבט עם בסיסים מלאים וקאונט 3-1 בעיניים עצומות על כדור שכמעט פגע בו. קח את ה-walk או אפילו סטרייק או שתשים לב לאן זורקים לך!! כל משחק זה קורה שמניפים את המחבט מה שלא יהיה על 3 בולס וספירה לא מלאה ומקווה שהדומיניקנים לא שמים לזה לב
שששששששששששששש
התכוונתי במקרה הצפוי ביותר לקבוצה שמנצחת (כי כדי להגיע לגמר צריך עוד לנצח שתיים מבין יפן / ארה"ב / קוריאה לאחר מכן), אבל יצא לי לא טוב…
תודה על ההערה, תוקן.
לגבי לווארנווי, זה הבייסבול האמריקני המודרני, וכל שחקני הנבחרת הם כאלה שגדלו והתאמנו בסגנון הזה עם הדגשים האלה. אי אפשר לבוא אליהם בטענות על פספוס יחיד במיוחד שאם הוא היה מעיף גראנד סלאם היינו אומרים איזה שחקן ענק וקלאצ' ווינר וכיוב.
יש לו אליפות טובה (במיוחד במשחק הראשון מול קוריאה) אבל כאמור זה לא רק הוא וגם קצת plate awareness.
חוץ מזה בתור אחד ששיחק ב-MLB, אם לא זורקים לו 97 מייל לשעה אני לא רואה סיבה להניף את המחבט בלי לנסות לזהות לאן ההגשה הולכת בסיטואציה כזו
הרבה שנים שאני לא צופה בבייסבול, הפורמט לא בשבילי. אבל לאולימפיאדה ונבחרת ישראל עוד יש לי כח לצפות במרבית המשחקים של ישראל.. גם אני סבור שהמהלך הזה כשכל הבסיסים מלאים ,פיגור מינימלי של 3-1 ,די גמר את המשחק, המומנטום התהפך לחלוטין. הבעיה עם הפיצ'רים מהותית ובאמת אני מקווה שיצליחו להתעלות מחר.
הפורמט של משחק בולפן כל יום די מכריח את הנבחרת לשחק עם חצי סגל, וזה שוחק את כל הזורקים, אבל זה מה יש. נקווה לטוב!
בס"ד
תודה
מחר הוא יום חדש.