העצב אין לו סוף,
לאושר יש ויש.
אושר הוא כמו אגל טל בדשא,
שקוף ומתנוצץ באור חמה.
זוהר בדשא,
בכל צבעי הקשת,
יורד כמו דמעה בנשמה – אהוד מנור ע״פ ויניסאוס דה מוראס
הספרטנים, בעבר פוליס הלנית וכיום בעיקר חומר לסרטי פעולה הוליוודיים, כשהיו יוצאים לקרב, היו אמהות החיילים אומרות לבניהם ״חזרו עם המגן עליכם, או שתחזרו על המגן״ כלומר חזרו כמנצחים, או כגופות, אין אופציה שלישית. בעולם הספורט המונח ״חזרו על המגן״ הפך לתיאור של ספורטאי או קבוצה שמפסידים, אבל נותנים את הכל. קשה לי באופן הבלתי אובייקטיבי שבו אני מסקר את נבחרת ישראל בבייסבול לאולימפיאדה לתאר אחרת את האופן שבו סיימה הנבחרת את הטורניר. במשחקה האחרון, הנבחרת לא נכנעה, נלחמה עד הרגע האחרון, והיתה קרובה קרובה להדיח את הדומיניקנים ולהעפיל בעצמה, אבל נכנעה לתצוגה התקפית שנצלה, שוב, את החולשה הישראלית בעמדת הזורקים. אם הייתי יכול לבחור תסריט למשחק, אז כמובן שהייתי בוחר כזה שבו הדומיניקנים לא מצליחים להשיג את הווק-אוף, החזרה מפיגור באינינג התשיעי. אבל אם נגזר עלי לבחור תסריט להפסד, הרי שהפסד שכזה, שכולו הרגשה של ״היינו קרובים״ הוא המועדף. שההרגשה של כל מי שראה את המשחק היא שזה היה אצלנו בידיים. משחק מעולה, שבו ישראל הצליחה לשבור את היריבה פעם אחרי פעם, ואז, ממש מטר מקו הסיום, בפוטו פיניש, להפסיד. אם כבר, אז שיהיה ככה.
אבל אחרי הדמעות והאכזבה, בואו נדבר על ההישג. ואיזה הישג זה היה. העפלה של נבחרת כדור ישראלית לאולימפיאדה. אפשר האמת לעצור פה, אבל בואו נמשיך. ישראל שיחקה עד כה חמישה משחקים בטורניר, ממוצע החבטות של הנבחרת היה 232, רביעית בטורניר (הכל נכון להיום כמובן), והם רביעים גם בסלאגינג (חישוב שמכפיל את הממוצע במספר הבסיסים שהושג בכל חבטה) עם 396, אבל רק חמישים בon base (נתון שסופר כל הגעה לבסיס הראשון, לא רק חבטות) עם 292. עד כאן החלק הטוב. בהגנה, ישראל קורסת למקום האחרון, בעיקר בשל שש שגיאות שדה שקצת מעיבות על 5 פסילות כפולות (double plays) שהושגו. בפיצ׳ינג, ישראל מקום חמישי, עם ERA של 6.49 (מקסיקו אחרונה), מה שלא מפתיע בהתחשב בשתי התבוסות שהנבחרת חטפה.
השחקן המצטיין של הנבחרת הוא דווקא מיטץ׳ גלייסר עם ממוצע 412 (7 מ17, 4 ראנס, 2 ווקס, 4 RBI, וכשחקן שדה השיג 7 תפיסות, אפס שגיאות). אחריו כמובן ראיין לווארנוואי (שאני הפכתי לאוהד מושבע שלו בטורניר הזה), עם ממוצע 350 (7 מ20, 3 ראנס, 2 הומראנס, 3 RBI, וכתופס ארבעה אסיסטים, שגיאה אחת ו1 מ6 גניבות שעצר). וכמובן דני וולנסיה שנתן תצוגה של פירסט בייסמן מהביג ליג עם 268 (5 מ18, 6 ראנס, 3 הומראנס, 7 RBI, שני ווקס, ועל הבסיס מעבר ל42 פסילות שתפס (מהן 4 לדאבל פליי) גם 6 אסיסטים, ושגיאה אחת). בצד השני זה בעיקר ג׳וש זייד, שזרק 8.2 אינינגס, אפשר 6 היטס, 2 ווקס ו5 ריצות, 3 מתוכן earned עם 5 סטרייקאאוטס ואחריו ג׳ייק פישמן (6.2 אינינגס, 10 היטס, 5 ראנס, 4 ווקס, 4 סטרייקאאוטס) וג׳ואי ווגמן (6.2 אינינגס, 14 היטס, 6 ראנס, 3 ווקס, 5 סטרייקאאוטס)
בסיכום הטורניר, אפשר להסתכל בביקורת רבה על ההחלטה להמר על ג׳ק מוסקוט כפיצ׳ר הפותח. הפציעה שלו, תשע זריקות לתוך האינינג הראשון של המשחק הראשון בטורניר הפכה כל משחק לקרב מאסף שבו הזורקים המחליפים והפותחים נזרקים בזה אחרי זה למשחק במטרה למשוך כמה שיותר, ואז מוחלפים, יום אחרי יום. העומס הזה גרם לכך שכשהיריבה הצליחה לחבוט, הקריסה היתה מהירה. אפשר גם לבקר את הגישה של הומראן או סטרייקאאוט שברמה של הטורניר הזה לא עבדה גם כי הזורקים פה לא באו מהגישה של ״מהירות על חשבון דיוק״ וגם כי זה לא ששחקני הנבחרת הם פיט אלונזו וולדימיר גררו. וכמובן שאפשר למתוח ביקורת על התיאום בהגנה שפעם אחרי פעם גרם לספיגת ריצות לא מחויבות המציאות, ודוגמה חיה לכך אפשר היה לראות במשחק היום מול הדומיניקנים שהשיגו את שתי הריצות הראשונות שלהם מרצף של טעויות של ההגנה. הכל אפשר, והכל נכון.
ואפשר גם לא. אפשר להסתכל על המשחקים מול קוריאה והרפובליקה הדומיניקנית שבהם ישראל, למרות שחפיסת הקלפים היתה stacked נגדה, הגיעה בשיניים כמעט עד קו הסיום, הובילה, השוותה, והיתה מרחק טעות אחת לכאן או לכאן מהנצחון. אפשר להסתכל איך כל משחק, גם אחרי תבוסה או הפסד דרמטי, השחקנים עלו לשחק ולהלחם מחדש. אפשר להסתכל איך כל אחד ואחד נתן את כל מה שיש לו, מאיאן קינסלר ועד סקוטי ברצ׳ם שהובא כשורטסטופ ועדין גירד 2 היטס ו-ווק שתורגמו ל2 ראנס ו2 RBI. אפשר להסתכל על די ג׳יי שרעבי שזרק 4.1 אינינגס בשלושה משחקים ושמר על רשת נקיה עם 2 היטס ו-ווק אחד. אפשר לראות איך כמו כל הנבחרת שהתמודדה, בשלושה מתוך חמישה משחקים, כשווה מול שוות, כל שחקן ויהא אחרון המחליפים עולה ונותן את כל מה שיש לו, ומביא את המאה אחוז שלו. ונכון שאין דין המאה אחוז של זאק פנפרייס כמאה אחוז של איאן קינסלר, ובכל זאת, בייסבול משחקים כקבוצה, ובלי פנפרייס, ברצ׳ם, טיי קלי ואחרים, לא היינו מגיעים למקום החמישי בטורניר, אלא בכלל לטורניר עצמו.
אז מה הלאה? טוב, בטורניר מה שככל הנראה יקרה הוא שיפן תנצח את דרום קוריאה ותעלה לגמר בו תפגוש, שוב, את ארצות הברית, וככל הנראה תזכה במדלית הזהב (קוריאה תתנחם בארד מול הדומיניקנים). אבל יותר חשוב, מה יקרה עם הנבחרת? לפי הדיווחים, איאן קינסלר הודיע טרם הטורניר כי האולימפיאדה תהיה שירת הברבור שלו כשחקן בכל המסגרות. לא ידוע מה יעשו שאר השחקנים הוותיקים. כמובן שהמעורבות של כל השחקנים האלה בבייסבול הישראלי לא תסתיים פה (בתקווה), והם ימשיכו לבוא ולאמן ולהכשיר את הדור הבא של שחקני בייסבול ישראלים (ויהודים אמריקנים). הטורניר הגדול הבא הוא אליפות אירופה בבייסבול שתחל ב12 לספטמבר, ותכלול את ישראל שכעת מדורגת היטב בדרג א׳ באירופה. וכמובן שהWorld Baseball Classic של 2021 שכמו כל דבר בתקופה הזו כנראה ישוחק ב2023. ועד אז, לא נותר לי אלא להודות לכל מי שליווה אותנו במסע המופלא הזה, לדוק, ליוני לב ארי, לכל צוות הופס, לכל הקוראים, לכל השחקנים, למאמנים, לפטר קורץ הבלתי נגמר (ושלא יגמר לעולם) וכמובן כמובן כמובן, להודות לטכנאים.
יוני לב ארי
3 אוג 2021 21:46:12ולפני הכל להודות לך, ארז, על סיקור מושלם של טורניר נפלא. עם הפנים קדימה, אל אל ישראל!
עמיחי קטן
3 אוג 2021 22:17:40תודה ארז. אתה אחראי לסיקור הטוב ביותר על הטורניר הזה, לפחות בארץ, בפער עצום מכל היתר.
היה כיף לראות את הנבחרת ואולי זה יכול להיות חלק מתהליך שיקדם את הענף בארץ.
אור
3 אוג 2021 22:17:40שמע ארז, כל מילה. אי אפשר היה לכתוב יותר טוב על כמה הנבחרת הזו הגיעה לכאן בכלל כנגד כל הסיכויים, חזרה פעם אחר פעם מול נבחרות עדיפות ועם כלים מוגבלים והיה ממש כיף לצפות גם בהפסדים הראשון והאחרון מבלי לצאת בתחושה של החמצה. בסוף הפסדנו על הדברים הקטנים אבל אי אפשר לבוא בטענות לאף אחד כי כולם עשו מה שביכולתם ומעבר לכך.
.
אם רוצים לדבר על מהלכים שהכריעו משחקים שאפשר היה לנצח, אפשר גם לחזור לטורניר הראשון של דרג ב' ממנו הכל התחיל ולהיזכר בנצחונות הירואים על ספרד ורוסיה למרות פיגור באינינג התשיעי וגם לאחריו, כאשר סנטימטר ימינה או שמאלה של המחבט או הכדור והסיפור היה נגמר ואף אחד מאיתנו לא היה מדבר עליהם היום או לפני שנה ושנתיים באליפויות השונות בהן הצלחנו גם ללא הרבה סיכוי.
.
מקווה שיקרו שני דברים – השחקנים לא יקחו את זה קשה מדי, בכל זאת הם יצרו לעצמם חוויה לכל החיים למרות שהם לא היו "אמורים" להיות פה, וכמובן שכל העסק הזה יימשך ויתפתח למרות שיש לי תחושה שברמת הנבחרת תגיע עכשיו "נפילה" כי מה שהיה עד עכשיו זה אובראצ'יבריות ויחד עם נפילת מתח אני לא רואה את כל הריצה הזו חוזרת על עצמה. יותר חשוב באמת שהספורט הזה יהיה קיים בארץ באופן מקצועי בין אם זה מלמטה או מעולים חדשים מעולם הבייסבול
.
תודה ארז אתה גדול, ולכל מי שצפה היה תענוג
ירון, החלום
4 אוג 2021 01:18:05בס"ד
תודה רבה ארז על סיקור מרגש.
דה שוט
4 אוג 2021 07:31:03תודה ארז היה כיף להציץ לעולם הבייסבול בעזרתך האדיבה ובעזרתם של אחרים (אור גילרי עמיחי)
חבל שלא המשכנו עוד קצת בטורניר האולימפי המוזר הזה.
כתבת מעולה והיה כיף לקרוא.
TheMike
4 אוג 2021 08:16:07נהדר. הבעיה היחידה שלי עם ההישג המופלא שהוא הישג של משוגעים לדבר, ואם אדייק, הישג של פרויקט. זה חא הישג של שיטה, מתקנים, מסורת, ידע, מאמנים, שחקנים.
זהו הישג חד פעמי מדהים שמראה שאם רוצים אפשר להגיע להישגים, אבל זה עדיין מריח כמשהו חד פעמי ולא מתמשך, להבדיל למשל מהג'ודו
ארז
4 אוג 2021 08:39:29אם תסתכל על הג'ודו, המדליות של ארד וסמדג'ה היו בברצלונה 1992, לפני 29 שנה. המאמן של הנבחרת היום הוא אורן סמדג'ה, שזכה אז בארד. זה היה אכן הישג חד פעמי שיחד עם ההצלחה של אריק זאבי באתונה 2004 (לפני 17 שנה) יצר תהליך מתמשך שהביא למה שאנחנו רואים היום. המטרה של איגוד הבייסבול הישראלי שהחלה בwbc ב2013 היא ליצור את התהליך הזה ולהביא את הענף לרמה שאתה מדבר עליה.
asaf
4 אוג 2021 09:24:43תודה רבה ארז על הסיקורים המופלאים. נבחרת שגרמה אפילו להדיוט בייסבול כמוני שאת מספר הפעמים שראה משחק בייסבול במלואו אפשר לספור על כף יד אחת להתחבר אליה ולראות את כל המשחקים מרותק. נראה לי שההישג הכי גדול של הנבחרת הזו היא העלאת המודעות לענף בארץ .
אם תצליח לגרום לילדים פה להתחיל לשחק עוד ספורט כדור מלבד כדורסל וכדורגל בעיקר זה יהיה עצום.
Avri
4 אוג 2021 23:51:51קודם כל, היה ממש כיף לעקוב אחרי הסיקורים שלך. פשוט ענק.
לעניין התוכן, יש כמובן את הפיל שבחדר. זה באמת הישג של הספורט *הישראלי*? למדינת ישראל יש קשר לנבחרת הזו? יכול להיות שבשקט בשקט מדינת ישראל מימנה טיול לחבורת אמריקאים חביבים בשאיפה לקנות מדליה מהמוכן? עד כמה שידוע לי (וארז תתקן אותי אם אני מלכלך כאן סתם) רובם לא עולים חדשים, רובם מעולם לא התגוררו בישראל ואין להם כל שאיפה לעלות. לי זה קצת צרם.
ארז
5 אוג 2021 09:07:43שני דברים, ראשית, הניסוח, כאילו כספי המיסים שלנו הלכו לממן לכמה יהודים אמריקנים וכו׳, נעזוב לרגע את תקצוב הוועד האולימפי, מאיפה הוא מגיע ולאן הוא הולך, כי הפואנטה פה היא שהוועד האולימפי אולי מימן את הטיסה והשהיה של הנבחרת לטוקיו, ואולי את המדים שהם לבשו, אבל כל השאר, הבניה, האימונים, הסקאוטינג, המסעות באירופה, הWBC, זה לא בא מכספי שום גורם ממשלתי בישראל. שחקנים בארה״ב הלכו וחתמו בכל מני מועדונים עצמאיים כדי להתאמן, תוך כדי שהם ממשיכים לעבוד בday job שלהם כי אף אחד לא שם פה כסף לשחקן שיקדיש את עצמו להתכוננות. הכל נעשה פה בהתנדבות ומתוך אמונה במטרה.
ושוב, כל שחקני הנבחרת קיבלו אזרחות ישראלית. כלומר, הם נכון לכרגע ישראלים כמוני וכמוך, כי אלו החוקים במדינת ישראל. יש אתלטים ישראלים שאולי נולדו וחיו בישראל, אבל מרגע שהפכו לספורטאים עברו לחיות ולהתאמן בחו״ל כי בישראל אין את המתקנים והתנאים, והם ייצגו את ישראל בטורנירים ובתחרויות. וזה גם לא היה בשקט, בכל הסיקורים על הנבחרת דאגו היטב להזכיר את העובדה הזו. באותה מידה אפשר לשאול מה פתאום מימנו את נבחרת הג׳ודו, הרי רוב הילדים משחקים כדורגל, אז הוועד האולימפי צריך להשקיע בכדורגל ולא לממן טיול לחבורת ג׳ודוקאים בשאיפה לקנות מדליה מהמוכן.
והמטרה, וזה הדבר השני, היא לקדם את הבייסבול בישראל. בשביל זה צריך הישגים, מה לעשות, ובשביל הישגים צריך נבחרת ברמה עולמית, ואת זה בחיים לא תשיג אם הנבחרת לא היתה מורכבת מיהודים אמריקנים. אם המטרה היתה ״להרכיב נבחרת של ישראלים שנולדו וחיו בישראל״ אז לא היינו מגיעים לשום מקום, לא היה נוצר עניין בבייסבול, וזה היה ממשיך כמו שהיה עד היום. אם אנחנו רוצים שהבייסבול יגיע לרמה, לא של הכדורגל, אלא נאמר של הכדוריד, שיש ליגה עם עניין ואפילו טלוויזיה, שיש שחקנים ישראליים שהולכים לשחק בחו״ל ואפשר להרים נבחרת ברמה טובה, במצב של הבייסבול היום זה יקרה אולי בעוד חמישים שנה. היעד, ואני חושב שהוא יעד נכון, ואמיתי, היה ליצור אפקט של הגעה לטורנירים, הצלחה ככל הניתן, והמשכיות שתביא ילדים לשחק בייסבול כדי שבעוד 20 שנה נוכל לשלוח נבחרת ״ישראלית״, אז הבחירה באותם יהודים אמריקנים חביבים שהיו מוכנים לנדב את זמנם, מרצם, (וכספם) ולהשקיע את עצמם בפרוייקט הזה למען המטרה הזו.
אז לא ״בשקט בשקט מימנה מדינת ישראל טיול בשאיפה לקנות מדליה״. מדינת ישראל לא מימנה ולו פסיק מהעלות של הפרוייקט הזה מעבר למה שהוועד מתקצב כל ספורטאי ישראלי שנשלח. זה בטח לא היה בשקט. איגוד הבייסבול עשה מעשה, הרים מפעל, הביא נבחרת לאולימפיאדה יש מאין, וזה לא היה קל, וזה לא היה פשוט. היה הרבה יותר כיף וקל ופשוט להתמקד בWorld Baseball Classic מאשר לסוע לכל מני לטביה ולשחק במגרשים של מרוצי סוסים, ובWBC גם לא צריך אזרחות ולא צריך כלום. אבל בשביל להביא את הבייסבול למודעות בישראל, ולגרום לענף להתפתח, אז צריך להביא את ההר למוחמד, לא את מוחמד אל ההר, וזה אומר אולימפיאדה, והשקעה מאוד רצינית של האיגוד והשחקנים, והמאמנים וכל מי שעשה ונתן את זמנו ומרצו וכספו והרבה השקעה מעבר לזה.
Avri
5 אוג 2021 11:11:30אנחנו נסכים שלא להסכים כי בסופו של דבר בין הקבוצה הזו ובין מדינת ישראל אין הרבה קשר. זה ממש לא כמו מתאזרחים שגרים בישראל, או עולים שרואים את עתידם בישראל. שכירי חרב עם אהבת ציון, שמייצגים מדינה שחוץ מרגשות חמים אין להם כלום איתה.
זה שהם אזרחים זה לא אומר כלום. אזרחות זו תעודה שניתנת לכל מי שסביו היו יהודים, זו דלת דרכה אפשר ליצור קשר עם המדינה אבל לא קשר בפני עצמה. בוא נאזרח גם כמה רצים קנייתים, מה כבר ההבדל.
יניב ש.
5 אוג 2021 07:59:24תודה רבה ארז, על סיקור מושקע ועם הרבה אהבה לנבחרת.
אפקט הנבחרת עושה את שלו, ואנשים התחילו להתעניין בבייסבול הודות להשתתפות המבורכת באולימפיאדה, נראה מה יהיה בהמשך מבחינת עתיד הבייסבול בארץ הקודש.