Warrior הוא בן 18 מאזור חיפה, משחק כדורסל ומטפס על קיר טיפוס.

זו הפעם הראשונה שענף הטיפוס נכנס לאולימפיאדה, וזו התרגשות מאוד גדולה עבור קהילת המטפסים בארץ ובעולם.

ענף הטיפוס מתחלק לשלושה ענפים תחרותיים מרכזיים:

LEAD, או טיפוס הובלה

המטרה היא לטפס כמה שיותר גבוה בזמן קצוב ועל כל אחיזה וכל צעד נוסף (הובלה) מקבלים ניקוד. הניקוד הוא קבוע לכל אחיזה או צעד. הניקוד הגבוה ביותר שאפשר לקבל הוא "טופ" כלומר – המטפס הגיע לאחיזה האחרונה במסלול והתייצב עליה זאת אומרת שהוא סיים את המסלול.

לכל מטפס ניסיון אחד ויחיד לעלות על הקיר, למעט מקרים חריגים של אחיזה שהתרופפה או משהו דומה, ואז המטפס מקבל ניסיון נוסף לאחר 20 דקות מנוחה. חשוב לציין שהמטפס אינו חייב לרדת מהקיר במקרה כזה. במקרה שמטפס בוחר
לרדת מהקיר בגלל שהוא מרגיש שהאחיזה רופפת, ואינה מחוברת כראוי אז יש לזה גם יתרון וגם חסרון:
היתרון – הוא כבר מכיר את הצעדים במסלול ויודע בדיוק מה הוא צריך לעשות עד לנקודה שבה הוא נפל.
החיסרון – יש לו רק 20 דקות לנוח וכשהמסלולים ברמת קושי כל כך גבוהה זה לא באמת הרבה זמן מנוחה לשרירים.

חשוב לציין שהמתמודדים לא מטפסים את המסלולים בתחרויות קודמות או לפני התחרות עצמה. האם אמנם רואים את המסלול מהרצפה, אבל הם לא באמת מרגישים את האחיזות לפני ואחיזה שנראית טוב מלמטה לא בהכרח תרגיש נוחה או טובה בפוזיציה שבה תהיה כשתגיע אליה.

Boulder

המטרה בטיפוס בסגנון בולדר היא לסגור – כלומר להתייצב על האחיזה האחרונה
– את המסלול בכמה שפחות ניסיונות בתוך 4 דקות. סגירה של המסלול בניסיון
הראשון נקראת פלאש. מסלולי בולדרינג קצרים יותר ממסלולי הובלה, כארבעה עד חמישה מטרים, ומבצעים אותם ללא חבל ורתמה, כשיש מזרון עבה למטה למקרה שהמטפס יפול.

בתחרויות גמר של הענף ארבעה מסלולים שבנויים מאחיזות שונות ומצעדים שונים. המסלול מחולק לשלושה חלקים:
חלק ראשון – כולל אחיזות מסומנות שעליהן צריך להתייצב בהתחלה באמצעות הידיים והרגליים ואי אפשר בעצם להתחיל את המסלול בלי להראות שהתייצבת עליהן.
חלק שני – להגיע לאחיזת הזון, אחיזת הזון היא בעצם הדרך הראשונה להשיג ניקוד במסלול, יש אחיזה מסומנת ואתה מקבל את הניקוד עליה כאשר אתה משתמש בה במסלול.
חלק שלישי – אחיזת "הטופ", המטרה בעצם בכל מסלול היא לסגור אותו בכמה שפחות ניסיונות כי כל ניסיון נספר, ובסוף משווים בין מספר הניסיונות להגעה לאחיזת הטופ או הזון). אין משמעות לשאר האחיזות מבחינת הקניית ניקוד.
למספר הניסיונות יש משמעות אך ורק בהשוואה למטפסים האחרים במידה וגם הם מגיעים לאותו ניקוד כמו שלך.

Speed

ספיד הוא ענף טיפוס פחות פופולרי מהשניים האחרים, לפחות בארץ, חלק מהסיבה
לכך היא שאין הרבה מקומות בארץ לבצע אותו.

בניגוד לשני הענפים הקודמים, מסלול הספיד הוא קבוע, עם אחיזות קבועות במיקומים שווים בכל העולם. המטרה הינה לסיים את המסלול בזמן הקצר ביותר, אנחנו מדברים ממש על ספרינט על הקיר.

הזמן שלוקח לסיים מסלול כזה בתחרויות בעולם הוא בין שש לתשע שניות. לפעמים המטפס מחליק או מפספס אחיזה מה שמאריך את פרק הזמן.

ענף הספיד מתקיים במתכונת של טורניר קלאסי, ראש בראש עד שמגיעים לגמר הגדול.

תנאי התחרות

המתמודדים אינם צופים במתחרים שהתחרו לפניהם אלא ממתינים "בחדרי הלבשה" ויוצאים רק כאשר תורם. המטפסים שכבר סיימו את התחרות יכולים לצפות באחרים למשל: בהובלה כאשר התמודד סיים לטפס את מסלול הגמר אז הוא יכול לשבת ולצפות באלו שעולים אחריו. בבולדר המתמודד שסיים את המסלול הרביעי, בין אם סגר אותו או שנגמר לו הזמן, רשאי לצפות במתחריו.

בדרך כלל לגמר ההובלה ולגמר הבולדר מגיעים 6 מתמודדים שהעפילו לשם לאחר שהוציאו את התוצאות הטובות ביותר במוקדמות ובחצי הגמר, ובגמר יש שלוש מדליות לשלושת המקומות הראשונים.

במידה ויש שוויון בתוצאות – בהובלה ההכרעה היא לטובת המטפס שנזקק לזמן הקצר יותר. בבולדרינג לוקחים בחשבון את תוצאות חצי הגמר, ובמידה וגם שם שוויון, לוקחים בחשבון את תוצאות המוקדמות

עד עכשיו התחרויות בענפים השונים היו נפרדות לחלוטין ורוב המטפסים היו מתמחים בסגנון ספציפי. הטובים ביותר מתמחים בדרך כלל בהובלה ובבולדר שהם שני ענפי הטיפוס העיקריים.

באולימפיאדה התחרות תתנהל בצורה של קרב רב, כל המטפסים יתחרו בשלושת הענפים, ואלו שיעשו את התוצאה הטובה ביותר בשקלול יעלו לשלב חצי הגמר ולאחר מכן לגמר.