כחלק מההכנה למשחקים האולימפיים שייפתחו השבוע, ובניסיון להתבונן על כל הענפים במבט רחב, בחרתי להביא נקודה או אנקדוטה אחת על כל אחד מהענפים האולימפיים שיהיו במשחקים השנה. הענף היחיד שיש לנו ולא היה בטוקיו הוא ברייקינג, כלומר ברייקדאנס, לעומת 4 ענפים שנוספו לראשונה בטוקיו, שהם הקראטה שהיה חד-פעמי וגם טיפוס, גלישת גלים וסקייטבורד שהפכו לענפי ליבה אולימפיים, וגם הבייסבול שחזר חד-פעמית ולא ישוחק הפעם, ואילו במשחקי לוס אנג'לס בעוד 4 שנים הענפים החדשים שיהיו הם פלאג פוטבול וסקוואש, וענפים שיחזרו לפעילות הם לקרוס וקריקט, שני ענפים ששוחקו לאחרונה בראשית המאה ה-20 (1908 ו-1900 בהתאמה), יחד עם הבייסבול שהיה בטוקיו כזכור.

אגרוף – בימינו, אחת מהשאיפות של מארגני המשחקים האולימפיים היא לצמצם כמה שניתן את הענפים בהם יש תחרויות רק לגברים או רק לנשים, ואחד מהצעדים המשמעותיים בתחום נעשה כשנוצרו תחרויות אגרוף אולימפיות ראשונות לנשים במשחקי לונדון 2012, אז הנשים חולקו ל-3 קטגוריות משקל בלבד, ומאז משחקי ריו 2016 יש חלוקה לאותה כמות משקלים כמעט אצל הגברים והנשים, כשהפעם יהיו לגברים 7 קטגוריות ולנשים 6. כמו ברוב אומניות הלחימה, גם כאן מחולקות 2 מדליות ארד, אבל בניגוד לרוב התחרויות האחרות, כאן אין בית ניחומים על הפורמטים השונים שלו ולא קרב על הארד, כך ש-2 המפסידים בחצי הגמר הם אלו שזוכים בארד, מה שגם חוסך כמה קרבות על הדרך. קיומו של הענף הזה במשחקי לוס אנג'לס בעוד 4 שנים עוד מוטל בספק, אבל בינתיים הוא עוד כאן.

אופניים – המשחקים האולימפיים מגיעים מיד אחרי הטור דה פראנס, מרוץ האופניים הגדול בעולם, והפעם מי שישתתף ב-2 התחרויות יוכל להגיע אפילו באופניים אם ירצה מנקודת הסיום של הטור בניס עד למיקום התחרות האולימפית בפריס, כשהמשחקים האולימפיים וההכנות אליהם גרמו לכך שהטור לא יסתיים בפריס, לראשונה אי פעם. במשחקים האולימפיים הקודמים, שהיו בטוקיו לפני 3 שנים בסך הכל, טאדיי פוגאצ'אר הסלובני הגיע גם אז אחרי זכייה בטור וזכה במדליית הארד האולימפית, ואילו ריצ'רד קאראפאז מאקוודור, שסיים שלישי בטור דה פראנס אז, זכה במדליית הזהב האולימפית. אותי תמיד מסקרן לראות האם ועד כמה יש דמיון בין רשימת הרוכבים הבולטים והמצטיינים בטור דה פראנס ובין זו של המשחקים האולימפיים שמגיעים שבוע-שבועיים אחר כך, אם כי הפעם מדובר במסלול בסגנון שונה מזה של הטור דה פראנס, וגם אלוף הטור הטרי פוגאצ'אר הודיע שלא יתחרה במשחקים האולימפיים הפעם, כמו גם האלופים האולימפיים קאראפאז ורוגליץ', שזכה בטוקיו במרוץ נגד השעון.

אתלטיקה – יוסיין בולט אחראי ל-7 מתוך 21 הריצות הטובות ביותר אי פעם בריצת ה-100 מטר, כלומר ב-9.76 שניות או מהר יותר, והצליח לגבור בעקביות על היריבים העיקריים שלו, שהם בעיקר טייסון גיי, יוהאן בלייק, אסאפה פאוול וג'סטין גאטלינג. אם מחמירים את הרף בעוד מאייה אחת, החמישה האלה הם היחידים בהיסטוריה שרצו 100 מטר ב-9.75 שניות או מהר יותר, כשכל המקרים האלה היו בין 2007 ל-2015. מרסל ג'ייקובס, האלוף האולימפי הנכהן, עשה תוצאה של 9.80 בטוקיו, טוב יותר מה-9.81 שהביא לבולט את הזהב האולימפי ב-2016 כשהוא ובני דורו כבר היו אחרי השיא, ורק שני אצנים פעילים הגיעו לתוצאה של 9.76, שהם פרד קרלי האמריקאי ופרדיננד אומניאלה הקנייתי, שיכולים להיחשב מועמדים למדליה יחד עם כמה אחרים, ובראשם קישן תומפסון ואובליק סביל הג'מייקנים, יחד עם אלוף העולם המכהן, נואה ליילס האמריקאי, שרשם שיא אישי של 9.81 בליגת היהלום רק לפני כמה ימים ונחשב על פי הרוב לפייבוריט, וכמובן גם ג'ייקובס.

בדמינטון – מישה זילברמן מייצג את ישראל בענף הזה במשחקים האולימפיים בפעם הרביעית ברציפות, כאשר בריו ובטוקיו הוא גם הצליח להשיג ניצחון אחד בכל אחד מהמקרים. לאחרונה גיליתי שהשם הרשמי של הענף בעברית הוא נוצית, ולא "כדור נוצה" כפי שמקובל לחשוב וכפי שאני חשבתי בעבר, ושל ספורטאי המתחרה בענף הוא נוצאי, כשעל בסיס אותו עיקרון אבשלום קור טוען שנכון יותר לומר "ג'ודאי" ולא ג'ודוקא", בזמן שהאקדמיה העברית ללשון סבורה שניתן להשתמש בשתי האפשרויות. בכל מקרה, הנוצאי הישראלי הבכיר יהיה במשחקים בפעם הרביעית ברציפות, כאמור, והוא משווה את השיא הישראלי של 4 משחקים אולימפיים, שיא בו מחזיקים גם יואל סלע, גיא סטריק, אריק זאבי, אנסטסיה גלושקו, אלכס שטילוב ועכשיו גם סרגיי ריכטר ישווה את ההישג הזה. מדובר בהישג מרשים מאוד, ובפרט בענף כל כך לא מוכר במרחב הציבורי הישראלי, שגם במהלך המשחקים האולימפיים עצמם זוכה למעט מאוד הכרה והתייחסות.

ברייקינג – כלומר ברייקדאנס, וזה הענף היחיד שיזכה להופעת בכורה במשחקים האולימפיים השנה. התחרות בנויה במסגרת של קרבות 1 על 1, בהן כל אחד מבצע בתורו ריקוד ומקבל ציון מהשופטים, ומי שמקבל ציון גבוה יותר מעפיל לשלב הבא. הברייקדאנס הופיע לראשונה באולימפיאדת הנוער בבואנוס איירס ב-2018, מה שהעלה מחלוקת בתוך קהילת הברייקדאנס בין אלו שעשו מאמצים להפוך את זה לענף אולימפי, ועוד קודם לכן לענף ספורט, ובין אלה שהתנגדו מתוך רצון לשמור על הסגנון החופשי של הברייקדאנס, כאשר המסגרת התחרותית גורמת לכך שיש שיפוט ודירוג של הריקוד לפי קריטריונים מסוימים של דרגת קושי וביצוע, מה שמעקר את הסגנון החופשי יותר של הברייקדאנס לטענת המתנגדים.

ג'ודו – ערב משחקי טוקיו, נבחרת הגברים הייתה בדירוג שיא עם 5 ג'ודוקות שדורגו בטופ 8 של קטגוריות המשקל שלהם, בזמן שתמנע נלסון-לוי הייתה היחידה אצל הנשים שהייתה שם. מאז, נבחרת הגברים החלה בחילופי דורות והמשתתפים הפעם מגיעים רובם אחרי השיא, גם אם בתחרות נתונה הכל יכול להיות, ואילו אצל נבחרת הנשים, הצעירות מהמשחקים הקודמים הבשילו וכעת 5 מהנשים הישראליות מדורגות בטופ 10 בדירוג העולמי ואף לא אחד מהגברים. אפשר גם לראות את זה לפי הגילאים, כאשר בטוקיו כל הגברים חוץ מאורי ששון היו בגילאי 26-29, ואילו אצל הנשים נלסון-לוי הייתה היחידה בטווח הגילאים הזה, בזמן שהפעם יש לנו 4 נציגות בנות 24 ועוד אחת בת 26, ואילו אצל הגברים היחיד מתחת לגיל 30 הוא ים וולצ'ק הצעיר בן ה-21.

גולף – במשחקי ריו 2016 הגולף חזר למשחקים, לראשונה מאז 1904, כאשר הסיבה לביטול הענף אז הייתה משעשעת או מביכה, תלוי את מי שואלים. הנציגים האנגלים והסקוטים לא הצליחו להסכים על הפורמט של המשחקים באולימפיאדת לונדון 1908, כך שכל הבריטים החרימו את המשחקים והנציג הקנדי ג'ורג' ליון נותר המתמודד היחיד וסירב לקבל מדליית זהב בלי תחרות שלא יכלה להתקיים עם מתחרה יחיד. באולימפיאדת אנטוורפן 1920 נעשה ניסיון להחזיר את הענף, אבל הוא לא צלח כי לא היו מספיק משתתפים, וכך חלפו האביבים, מאה שלמה חלפה ורק ב-2016 החזירו את הגולף למשחקים. למעשה, האולימפיאדה הנוכחית תהיה החמישית שבה יש משחקי גולף, והשנייה מהן בפריס, שם הייתה גם האולימפיאדה של 1900, הראשונה שבה היה גולף.

גלישת גלים – במשחקים האולימפיים של 1956, שהתקיימו במלבורן, אוסטרליה, לא ניתן היה לקיים את תחרויות רכיבת הסוסים בשל ענייני זכויות בעלי חיים באוסטרליה, אז התחרות הזאת הועברה לשטוקהולם, שבדיה. הסיבה שאני מציין את זה היא מכיוון שנכון להיום מדובר בשיא של הענף האולימפי שהתקיים במרחק האווירי הגדול ביותר מהעיר שאירחה את המשחקים באותה שנה, שיא שצפוי להישבר על ידי גלישת הגלים במשחקים הקרובים. התחרויות בענף זה יתקיימו בטהיטי שבפולינזיה הצרפתית, הנמצא בערך באמצע הדרך בין אמריקה הדרומית לאוסטרליה ונמצא בפיגור של 13 שעות משעון הקיץ של ישראל ו-12 שעות משעון החורף, כך שמי ששכח לכוון את שעונו לשעון קיץ והשעון עובד על בסיס 12 שעות ולא 24 יוכל להסתדר עם הזמנים שם.

הוקי שדה – ארצות הברית היא המדינה ששולחת הכי הרבה נציגים למשחקים האולימפיים בעקביות, וכמעט תמיד גם זו שמובילה את טבלת המדליות, אבל בהוקי שדה הם לא מצטיינים, בניגוד להוקי קרח. למעשה, נבחרת הגברים של ארה"ב השתתפה במשחקים רק 6 פעמים, והפעם האחרונה שהיא השתתפה במשחקים בלי לזכות בכרטיס כמדינה מארחת הייתה במשחקי מלבורן 1956. המצב אפילו קשה יותר כשמגלים שהאמריקאים מעולם לא ניצחו משחק הוקי באולימפיאדה וסיימו במקום האחרון בכל פעם שהם השתתפו, אם כי, במשחקי לוס אנג'לס 1932 היו רק 3 נבחרות, אז המקום האחרון הספיק למדליית ארד, היחידה של הגברים של ארה"ב בענף הזה. המשחקים הבאים יהיו שוב בלוס אנג'לס, ואולי זה יעזור לאמריקאים ישימו לב לכך שיש ענף שהם ממש גרועים בו.

היאבקות – תחרויות ההיאבקות האולימפיות מחולקות לסגנון חופשי ולסגנון יווני-רומי, כאשר ההבדל העיקרי הוא שבסגנון החופשי מותר להשתמש ברגליים או ללפות את רגלי היריב. ההבדל הזה מביא לרוב לשינוי בצורת העמידה של המתחרים, כשבסגנון היווני-רומי הם לרוב עומדים זקוקים עם נטייה קלה של החזה קדימה, ואילו בסגנון החופשי הם נלחמים במצב כריעה על מנת להגן על הרגלים ולהקשות על היריב לתקוף ברגליו. הענף הזה הוא מהוותיקים שבמשחקים האולימפיים, ואף בוטל ב-2013 בהחלטה שהתהפכה די מהר ובפועל לא באה לידי ביטוי כלל, ונשים החלו להתחרות רק במשחקי אתונה ב-2004 ורק בסגנון החופשי, כך שמדובר עדיין באחד מהענפים שיש בהם פערים גדולים בין סוגי התחרויות של הגברים לאלו של הנשים.

הרמת משקולות – בתחרויות של הרמת משקולות יש 2 חלקים, הנפה, בה המתחרים צריכים להרים את המשקולות מהרצפה אל מעל הראש בתנועה אחת, ודחיקה, בה המתחרים קודם מרימים את המשקולות מהרצפה ושמים אותן על הכתפיים, ובשלב השני מרימים מעל הראש, כשהניקוד הוא סכום של שני המשקלים שהורמו בתוצאה הטובה ביותר של כל חלק. באופן טבעי, המתחרים מצליחים באופן עקבי להרים משקולות כבדות יותר בדחיקה מאשר בהנפה, מכיוון שקצת יותר קל לפצל את הרמת המשקולות ל-2 חלקים מאשר לעשות את זה בבת אחת, והפערים מגיעים בדרך כלל לכ-30-40 ק"ג. למשל, שיא העולם בקטגוריית ה-109+ של הגברים, שהושג חודשים אחדים אחרי משחקי טוקיו, הוא 267 ק"ג בדחיקה, 225 ק"ג בהנפה ובסך הכל 492 ק"ג.

התעמלות אמנותית – אולי הענף שבו ההיעדרות של רוסיה ובלארוס היא המשמעותית ביותר, כאשר במשחקים הקודמים בטוקיו ראינו איך הרוסים כל כך התרגלו לנצח באופן אוטומטי בענף הזה ולא מסוגלים לקבל הפסדים בכבוד. בלי הרוסיות והבלארוסיות, וכמובן גם בלי האלופה האולימפית לינוי אשרם, שפרשה אחרי המשחקים והיום חברה בצוות האימון של ישראל, מי שהשתלטה על הענף היא הגרמנייה דריה ורפולומייב, שזכתה בכל 5 מדליות הזהב האישיות באליפות העולם האחרונה, והאיטלקייה סופיה רפאלי, שזכתה ב-4 מהן ב-2022, וכדאי לקחת בחשבון גם את דריה אטמנוב הישראלית, שזכתה בכמה מדליות באליפויות עולם ואירופה בשנים האחרונות.. בתחרות הקבוצתית, אלופת העולם המכהנת היא נבחרת ישראל, אבל שווה לשים לב גם לאיטליה, סין וספרד כנבחרות הבכירות בשנים האחרונות.

התעמלות מכשירים – הסיפור הגדול ביותר של הענף הזה בעשור האחרון הוא סימון ביילס. הכוכבת הגדולה של משחקי ריו 2016, שם היא זכתה ב-4 מדליות זהב, הפכה לדמות המדוברת ביותר גם במשחקי טוקיו, אז היא פרשה במהלך המשחקים עצמם בשל בעיות מנטליות, כפי שהיא עצמה הגדירה את זה, חזרה להשתתף בגמר הקורה וזכתה שם במדליית ארד, ואחרי המשחקים שוב החליטה לפרוש. ביוני 2023 הודיעה ביילס שהיא חוזרת להתחרות ומאז היא חזרה לדומיננטיות שאפיינה אותה לפני משחקי טוקיו, כשהיא השלימה כבר 9 זכיות בקרב-רב של אליפות ארה"ב והשיגה עוד 4 מדליות זהב באליפות העולם האחרונה, שהעלו את מאזנה ל-23 מדליות מוזהבות באליפויות עולם. סדרה בנטפליקס כבר בדרך, ונדמה שהעולם כולו יחזיק אצבעות לסגירת מעגל באולימפיאדה השלישית של ביילס.

טרמפולינה – תת-הענף השלישי של ההתעמלות נכנס למשחקים האולימפיים במשחקי סידני 2000, ובניגוד לענפי ההתעמלות האחרים, שמשלבים לכל היותר שני אלמנטים בניקוד מלבד ענישה על פספוסים ונפילות, כלומר דרגת קושי וביצוע, בתחרויות הטרמפולינה יש גם שקלול של זמן אוויר, הנתון האובייקטיבי יותר בתחרויות ההתעמלות לעומת דרגת קושי וביצוע. קפיצות הטרמפולינה הן גם אחד מהענפים הדורשים הכי הרבה דיוק, בהשוואה להתעמלות הקרקע למשל, שבה המתעמלים עושים ניתור באוויר עם כמה סלטות ואז לוקחים הפסקה ועושים תרגילים פשוטים יותר, בטרמפולינה מדובר ברצף של קפיצות ללא הפסקה וכל אחת מהן כוללת כמות מכובדת של סלטות, מה שמצריך יותר דיוק כדי להימנע מנחיתה שלא על הרגליים בכל אחת מהקפיצות.

חתירה – כמו ברוב הענפים האולימפיים, גם כאן נמצאת ארה"ב במקום הראשון בטבלת המדליות ההיסטורית, עם 33 מדליות זהב ו-89 מדליות בסך הכל. אולם, במקום השני, ועם כמות זהה של מדליות זהב, נמצאת מדינה מפתיעה, שכבר לא קיימת מעל ל-30 שנה, ומדובר בגרמניה המזרחית, מדינה שהייתה קיימת למשך קצת מיותר מ-40 שנים בלבד. בכל הנוגע לאולימפיאדה, המצב מפתיע אפילו יותר, כשגרמניה המזרחית לא הוזמנה למשחקי הלסינקי 1952 והחרימה את משחקי לוס אנג'לס 1984 כחלק מהחרם של הגוש הסובייטי על המשחקים, ובמשחקי מלבורן 1956, רומא 1960 וטוקיו 1964 הם התחרו יחד עם מערב גרמניה במסגרת נבחרת גרמנית משותפת, כך שלמעשה נבחרת מזרח גרמנית השתתפה רק במשחקי במקסיקו סיטי 1968, מינכן 1972, מונטריאול 1976, מוסקבה 1980 וסיאול 1988, ובכל זאת זכתה ב-33 מדליות זהב מתוך 56 אפשריות באותן שנים.

טאקוונדו – כמו באמנויות לחימה אחרות, גם בטאקוונדו מקובל שיש 2 מדליות ארד, אך השיטה בענף הזה היא קצת ייחודית. בג'ודו דרישת המינימום היא להעפיל לרבע הגמר ומי שמודח שם מתחרה בבית הניחומים ובאגרוף זה אפילו פשוט עוד יותר כששני המפסידים בחצי הגמר זוכים במדליית ארד, ואילו בטאקוונדו השאלה היא לא באיזה שלב כל מתחרה הודח, אלא על ידי מי, וכל המתחרים שהודחו על ידי שני המעפילים לגמר משתתפים בבית הניחומים, כשאלו שהודחו בשמינית וברבע הגמר על ידי אותו מעפיל לגמר מתחרים ביניהם, ואז המנצח נגד מי שהפסיד בחצי הגמר השני. כך זכתה גם אבישג סמברג הישראלית במדליית הארד במשחקי טוקיו, על אף שהודחה כבר בשמינית הגמר, משום שהיא הפסידה לאלופה האולימפית שבדרך, פניפק וונגפטנקיט מתאילנד.

טיפוס – במשחקים הקודמים, שהיו הראשונים בהם נערכו תחרויות טיפוס, כל 3 סוגי הטיפוס (הגולש Warrior פירט עליהם כאן במשחקי טוקיו) נכללו באותו ענף במעין קרב-רב, אבל ראינו אז הבדל המאוד משמעותי בין תחרות הספרינט ובין 2 התחרויות האחרות, הבולדר וההובלה. כתוצאה מכך, האחראים למדו את הלקח והפרידו את תחרויות הטיפוס ל-2 תחרויות נפרדות, הספיד בנפרד והבולדר וההובלה מנגד בתחרות משולבת, מה שגם הגדיל את מספר המטפסים המשתתפים במשחקים מ-20 מכל מגדר ל-34 מכל מגדר. נציגים ישראלים אין כאן, כאשר השניים העיקריים שניסו להגיע למשחקים הם אלוף ישראל נמרוד מרקוס, והסגן שלו יובל שמלא, המוכר כמי שזכה 3 פעמים בתוכנית "נינג'ה ישראל", וגם זכה במדליית ארד באליפות אירופה לפני שנתיים.

טניס – בטורניר האולימפי, בו היוקרה הנלווית גדולה והעומס נמוך יחסית לטורנירי הטניס הגדולים האחרים, אנו רואים פעמים רבות את טניסאי היחידים המובילים מנסים את מזלם גם בזוגות. כך השיג רוג'ר פדרר את מדליית הזהב האולימפית היחידה שלו, וכך גם רפאל נדאל צבר מדליית זהב נוספת, בנוסף לאחת שלו ביחידים. הפעם, הזוג המעניין ביותר שאנו צפויים לראות, ומאחד שני טניסאים שידועים בעיקר בשל משחק היחידים שלהם, יכלול את נדאל ואת הכוכב העולה קרלוס אלקרז, הספרדי בן ה-21 שכבר זכה ב-4 תארי גראנד סלאם, כולל את שני האחרונים, ווימבלדון והרולאן גארוס של 2024, ומדורג שלישי בעולם ביחידים כרגע, במה שיהיה ככל הנראה אחד מאקורדי הסיום לקריירה הנהדרת של נדאל, שצפוי לפרוש בקרוב.

טניס שולחן – הדומיננטיות הסינית בענף שמכונה על שם שני החברים הסינים שישבו עם כינור גדול ופטפטו בקול גדול, פינג ופונג, ידועה היטב, ומאז שהענף הזה הפך לאולימפי במשחקי סיאול 1988, הסינים זכו ב-32 מדליות זהב מתוך 37 אפשריות, 20 מדליות כסף ובסך הכל 60 מתוך 115 המדליות שחולקו בטניס שולחן. כלומר, בטניס שולחן לא בא שוטר לגרש אותם וזה הכל. במשחקי טוקיו הצליחו היפנים לנצח את הסינים בגמר של הזוגות המעורבים וזו הייתה הפעם הראשונה שמתחרה סיני מפסיד למתחרה ממדינה אחרת מאז משחקי אתונה 2004. גם הפעם, לסינים יש את הפייבוריטים בכל 5 הקטגוריות – יחידים לגברים ונשים, תחרות קבוצתית לגברים ונשים וזוגות מעורבים – וכל ניצחון של נציג ממדינה אחרת יפתיע.

טריאתלון – תחרות הטריאתלון היא אחת מכמה תחרויות ואירועים שאמורים להתקיים בנהר הסן באולימפיאדה הנוכחית, אבל מאז 1923 החוק בצרפת אוסר על שחייה בסן, בגלל שהוא מכיל כמות גדולה מאוד של חיידקים מסוג "Escherichia coli" ("אשריכיה קולי" בעברית). עם זאת, המשחקים האולימפיים הצליחו לגרום למה שעשרות קמפיינים פוליטיים בצרפת לא עשו, וזה עבודת ניקוי מסיבית של הנהר, ולפני כחודש פורסם שכמות החיידקים שם הצטמצמה בכ-80%, תוך כדי שהמארגנים טוענים כי ממש בסמוך למשחקים עצמם כמות החיידקים אמורה להמשיך לרדת ולהגיע למצב שבו הסיכון יהיה מינימלי ויהיה ניתן לקיים את התחרות לפי התכנון. נכון לעכשיו, הטענה הרשמית היא שתהליך הניקוי הצליח ושניתן לשחות בסן, וכמה פוליטיקאים צרפתים אף ביצעו הדגמה כזאת בימים האחרונים, וביניהם שר הספורט הצרפתי וראשת העיר פריס.

כדורגל – הנבחרת שמשתתפת במשחקים האולימפיים היא הנבחרת עד גיל 23, כלומר אלו שנולדו בשנת 2001 או מאוחר יותר, יחד עם 3 חריגי גיל שיכולה כל נבחרת לרשום, מה שמעלה את השאלה האם נבחרת צריכה להביא את 3 הכוכבים המובילים שלה ולחבר אותם עם נבחרת צעירה או לנסות להשלים את הסגל עם 3 שחקנים מנוסים שעונים על צורך ספציפי שחסר לנבחרת האולימפית. מבט על חריגי הגיל שנבחרו לנבחרת ישראל, שתשתתף במשחקים לראשונה מאז מונטריאול 1976, מראה שככל הנראה האפשרות השנייה היא זו שנבחרה, כאשר חריגי הגיל שנבחרו הם עומרי גאנדלמן, קשרה של גנט, ושון גולדברג, בלמה של מכבי חיפה, שני שחקנים שהם לא בהכרח השמות הכי גדולים בכדורגל הישראלי. חריג הגיל השלישי היה אמור להיות דניאל פרץ, שוערה של באיירן מינכן, אך הוא ייעדר מהמשחקים בשל פציעה והוא הוחלף על ידי שוער אחר מספיק צעיר כדי לא להיות חריג גיל.

כדוריד – ככל הנראה, מדובר באחד מהענפים שנמצאים במקום גבוה בראש הרשימה של הקהל הביתי המצפה לראות כמה שיותר הצלחות של הנציגים שלו, מכיוון שנבחרת צרפת זכתה במדליית הזהב במשחקי טוקיו גם אצל הגברים וגם אצל הנשים. למעשה, נבחרת הגברים של צרפת זכתה בזהב גם במשחקי בייג'ינג 2008 ולונדון 2012, בזמן שעוד מכנה משותף לגברים ולנשים של צרפת זה מדליית כסף במשחקי ריו 2016. עד 2008, הייתה לצרפת רק מדלייה אחת בענף הזה, וזו מדליית ארד של נבחרת הגברים במשחקי אטלנטה 1996, אבל מאז חלה צמיחה משמעותית בענף אצל הצרפתים, כשנבחרת הגברים כיום היא אלופת אירופה וסגנית אלופת העולם המכהנת ונבחרת הנשים היא אלופת העולם המכהנת. מי שראה את וומבניאמה ואת דראפט 2024 של ה-NBA יודע שהצרפתים מייצרים ידיים ארוכות בשנים האחרונות.

כדורסל – נישאר עם הצרפתים ונתמקד בקו הקדמי של נבחרת הגברים הצרפתית, הכולל את ויקטור וומבניאמה ורודי גובר, שני השחקנים שסיימו ראשונים בהצבעה לתואר שחקן ההגנה של העונה האחרונה ב-NBA. לא רק שמדובר בשני שחקני הגנה מצוינים, אלא שגם המעבר מחוקי ה-NBA לחוקי פיב"א עשוי לאפשר להם לבלוט עוד יותר בהגנה ולהקשות עוד יותר על היריבות לקלוע בצבע. בצד השני, מעניין יהיה לראות את הנוכחות של וומבניאמה לצד גבוה שמתקשה במשחק מחוץ לצבע, שזה כולל גם את מתיאס לסור שאמור להיות המחליף של גובר, ושווה לעקוב האם ועד כמה חוסר הריווח הזה מקשה על הכוכב הצעיר בצד ההתקפי של הפרקט. באופן כללי, סגנית האלופה האולימפית נכשלה באליפות העולם וסיימה במקום ה-18 שם, וגם לא נראתה טוב במיוחד במשחקי ההכנה, אך היא תרצה להוכיח שזו הייתה מעידה חד-פעמית.

כדורסל 3*3 – הענף הזה הפך לאולימפי במשחקים הקודמים בטוקיו, ואליפות אירופה בשנה שעברה התקיימה כאן בארץ כשגייסו לנבחרת ישראל את נתנאל ארצי מהפועל חולון, גיל בני מהפועל תל-אביב וחואקין שוכמן מהפועל באר-שבע. היינו מצפים לראות מדינות אחרות עושות את זה עם שחקני כדורסל מקצוענים, אבל בפועל יש מעט מאוד שחקנים מוכרים שמתחרים בענף הזה. שם אחד שנעשה מוכר בחודשים האחרונים הוא זה של קמרון ברינק, הבחירה השנייה בדראפט 2024 של ה-WNBA, כשרק קייטלין קלארק המפורסמת נבחרה לפניה, אך היא תיעדר בסופו של דבר בשל פציעה. השם המוכר ביותר אצל הגברים הוא ג'ימר פרדט, אחד שלא הצליח במיוחד ב-NBA, אבל עדיין שרד כמה עונות שם ועבר בפנאתנייקוס של ריק פיטינו לפני שפרש מ-5 על 5 ועבר לענף שבו יש פחות שחקנים למסור להם, כששניהם מייצגים את ארה"ב כמובן.

כדורעף – הפורמט של טורניר הכדורעף זהה למה שהיה בעבר בכדורסל וכולל 2 בתים של 6 נבחרות כל אחד, ואחרי 5 משחקי שלב בתים מגיעים שלבי ההכרעה, החל מרבע הגמר. בכדורסל, הפורמט הזה היה נהוג בין 1984 ל-2016 אצל הגברים ומ-1996 אצל הנשים, ושם הזוכה בזהב האולימפי תמיד סיימה את שלב הבתים במאזן חיובי, אך בכדורעף יש הרבה יותר הפתעות. במשחקי טוקיו לפני 3 שנים, צרפת סיימו את שלב הבתים עם מאזן 2- 3 שלילי, העפילו לרבע הגמר בשובר שוויון עם ארה"ב וזכו בזהב, וכך גם סין אצל הנשים במשחקי ריו 2016 סיימו את שלב הבתים במאזן שלילי של 2- 3 בדרך לזהב האולימפי. ייתכן שזה מצביע גם על פערי רמות קטנים יותר, אך מדובר גם בענף צמוד יותר שמאפשר יותר הפתעות מעצם הסגנון שלו, וגם טבלת המדליות שלו נראית צמודה יחסית ולא כוללת אף מדינה עם יותר מ-3 מדליות זהב עבור אותו מגדר.

כדורעף חופים – קרה לכם פעם שראיתם שחקן NBA, או שחקן כדורסל בכלל, וחשבתם שהוא מתאים יותר לכדורעף? במשחקים האולימפיים הקרובים נקבל בפעם הראשונה מתמודד בתחרות כדורעף חופים אולימפית שהיה גם שחקן NBA, וזהו צ'ייס באדינגר ששיחק 7 עונות ביוסטון, מינסוטה, אינדיאנה ופיניקס, וגם הועבר יחד עם הזכויות על ליאור אליהו בטרייד בתמורה לטרנס ג'ונס פעם, ולא בטוח בכלל שבאדינגר הוא השחקן הטוב יותר בסיפור הזה. באדינגר ושותפו, מיילס אוונס, השיגו את הכרטיס דרך הדירוג העולמי כשהם דורגו 14 בעולם כשנקבע הקריטריון. מכיוון שכדורעף חופים זה ענף שמשוחק בזוגות, העובדה שיש זוג אמריקאי אחר שמדורג גבוה יותר לא מנעה מבאדינגר ואוונס את הכרטיס למשחקים כי אפשר מקסימום של 2 זוגות מאותה מדינה, בניגוד לענף הכדורעף הרגיל שעובד לפי נבחרות, ועם נבחרת אחת מכל מדינה.

כדור מים – מדובר באחד מהענפים האולימפיים הוותיקים ביותר, כשזו תהיה הפעם השלישית שהוא ישוחק בפריס, שם נערכו משחקים בעבר ב-1900 ו-1924, ולמעט המשחקים המודרניים הראשונים של אתונה 1896 ומשחקי סנט לואיס 1904, בכל יתר האולימפיאדות היה טורניר כדור מים אולימפי. אולם, דווקא אצל הנשים הענף הזה נכנס בשלב מאוד מאוחר, ורק במשחקי סידני 2000 הוא שוחק לראשונה. אפשר להצביע על כך שגם בישראל מדובר בענף שהתפתח מאוחר, כשנבחרת ישראל העפילה לאליפות אירופה לראשונה ב-2018 אצל הנשים וב-2022 אצל הגברים, ודווקא נבחרת הנשים הצליחה קצת יותר כשסיימה שישית באליפות אירופה ב-2022 ועשירית באליפות העולם, בזמן שהגברים השיגו ניצחון מצטבר בודד ב-2 ההופעות שלהם באליפויות אירופה. הנבחרות העיקריות ששווה לעקוב אחריהן בענף הזה הן סרביה, ספרד, הונגריה, איטליה וקרואטיה.

סיף – תחרות קבוצתית בג'ודו זו המצאה די חדשה של פחות מעשור ובאמנויות לחימה אחרות הפורמט הזה לא קיים כרגע, אך בסיף, שהוא מהענפים שהיו בכל המשחקים האולימפיים בעידן המודרני (וכנראה שגם ביוון העתיקה), התקיימו תחרויות קבוצתיות במשחקים האולימפיים כבר במשחקי סנט לואיס 1904, גם אם בפעמים הראשונות זה לא היה בעקביות בכל 3 הקטגוריות, חרב, דקר ורומח והיה תלוי בכמות המשתתפים או בהחלטות שונות שהתקבלו על ידי המארגנים במקרים שונים. בכל הנוגע לנשים, תחרויות הרומח של היחידות נוספו במשחקים הקודמים שהיו בפריס, ב-1924, כאשר במשחקי רומא 1960 נוספה תחרות קבוצתית, במשחקי אטלנטה 1996 נוספו תחרויות הדקר, גם של היחידות וגם של הנבחרות ורק במשחקי אתונה 2004 נוספו תחרויות החרב אצל הנשים, תחילה רק ליחידות במקום התחרות הקבוצתית של הדקר, ורק מאז משחקי טוקיו לפני 3 שנים קיימות תחרויות אישיות וקבוצתיות בכל 3 הקטגוריות, גם אצל הגברים וגם אצל הנשים.

סקייטבורד – תחרויות הסקייטבורד נכנסו למשחקים האולימפיים במשחקי טוקיו, והיפנים שלטו באופן די מובהק בענף עם 3 מדליות זהב ו-5 בסך הכל ב-4 תחרויות ו-12 מדליות שחולקו בסך הכל. עוד לפני המשחקים דובר על כך שזאת תחרות שנועדה למשוך את הקהל הצעיר, אבל בעוד שלגבי הקהל אין לי נתונים, אפשר לומר שהענף הזה משך מתחרים צעירים, או ליתר דיוק, מתחרות צעירות. מבין 6 הנשים שזכו במדליות, כי הייתה תחרות אחת בפארק ואחת ברחוב, המבוגרת ביותר היא סאקורה יוסוזומי שהייתה אז בת 19, שזכתה בזהב בתחרות הפארק, וכל יתר הזוכות היו בגילאים צעירים הרבה יותר – אחת בת 15 ו-4 האחרות בגילאי 12-13. מבט על רשימת המשתתפות הפעם מראה מצב קצת פחות קיצוני, ועדיין מדובר בענף בו אנחנו צפויים לראות יותר ילדות ונערות בנות 15 ומטה מאשר בכל יתר הענפים גם יחד.

קאנו/קיאק – מדובר בשני סוגים של סירות משוטים, כאשר החתירה בקאנו מתבצעת עם משוט בעל כף אחת ובקיאק משתמשים במשוט בעל 2 כפות, אחת מכל צד. בגלל ההבדל הזה, החתירה בקאנו דורשת מאמץ פיזי גדול יותר, וניתן לראות את זה בהבדל בין התוצאות במקצים בעלי מרחק זהה וגם בעובדה שנשים התחרו רק בקיאק ולא בקאנו בעבר, ורק במשחקי טוקיו נוספו תחרויות קאנו לנשים כשהפעם גם עשו כמה שינויים בסוגי המקצים כך שאלו של הגברים ושל הנשים יהיו כמעו זהים. השינוי הזה הוא עד כדי כך חדש כשבערך של "קאנו/קיאק במשחקים האולימפיים" בויקיפדיה בעברית תיקנו את זה רק בשבוע האחרון, ואת זה אני יודע לומר מכיוון שב-16/7 עוד היה כתוב ש"נשים מתחרות בקיאק בלבד", אך עכשיו כבר עדכנו ש"מאולימפיאדת טוקיו (2020) נשים מתחרות גם בקאנו".

קליעה – הענף המכונה גם "ירי תחרותי" הוא אחד מהענפים המוצלחים יותר של ישראל, לפחות בכל מה שנוגע לעצם ההעפלה למשחקים האולימפיים, כאשר משחקי מלבורן 1956 היו היחידים בהם ישראל השתתפה ולא בתחרויות הקליעה, מה שאפשר לי להציג חידה לקוראים והקוראות שהחזיקו מעמד עד כה (או אלה שדילגו לכאן, גם לכם מותר…) – איזה ענף אולימפי הוא היחיד שבו הייתה לישראל נציגות בכל אולימפיאדה בה ישראל השתתפה? בחזרה ליריות, את הישג השיא של ישראל בענף הזה השיג יצחק יונסי במשחקי לוס אנג'לס 1984, אז הוא סיים במקום השמיני, ואילו סרגיי ריכטר, שעתיד לייצג את ישראל במשחקי פריס, בפעם הרביעית ברציפות, סיים במקום ה-9 במשחקי לונדון 2012 והיה קרוב להעפלה לגמר אז ובמשחקי ריו 2016.

קפיצה למים – מדובר באחד מהענפים הוותיקים ביותר במשחקים האולימפיים, הקיים ברציפות מאז משחקי סנט לואיס 1904, אך מפתיע עוד יותר לגלות שנעשו מעט מאוד שינויים בכמות וסוגי התחרויות האולימפיות של הענף. התחרויות הנהוגות היום הן קפיצות ל-3 ו-10 מטר, ביחידים ובזוגות ועבור גברים ונשים, ובסך הכל 8 תחרויות, ולמעשה, מלבד הוספת התחרויות הצורניות לזוגות במשחקי סידני 2000, אותן תחרויות בדיוק כמו בתחרויות האישיות, לא נעשה אף שינוי בסוג התחרויות מאז משחקי אמסטרדם 1928. כיאה לענף כל כך וותיק, כל 4 הנציגויות השונות של רוסיה לאורך השנים מופיעות בטבלת המדליות, שהן רוסיה, ברה"מ, המשלחת המאוחדת של יוצאי ברה"מ במשחקי ברצלונה 1992 ונבחרת "הקהילה האולימפית הרוסית" שאותה ייצגו הרוסים במשחקי טוקיו לפני 3 שנים, אבל הפעם לא תהיה להם נציגות, למרות שיש באולימפיאדה כמה רוסים שכן קיבלו אישור להשתתף במסגרת המכונה "ספורטאים אינדיבידואלים ניטרליים".

קרב חמש מודרני – הענף הכי לא מודרני, למרות השם שלו, אך השם הזה הגיע מכיוון שזה הענף שהחליף את הפנטאתלון של יוון העתיקה, אולי התחרות המיתולוגית ביותר מהעת העתיקה. התחרות האולימפית שנראה בפריס כוללת שחייה של 200 מטר חופשי, קרבות סיף בדקר בין כל המתחרים, קפיצות ראווה ברכיבה על סוסים ותחרות לייזר ראן, שכוללת 5 מקצי ירי וריצה של כ-800 מטר בין המקצים, כך שבסך הכל הריצה כוללת 3,200 מטר. במשחקי טוקיו התפרסם מקרה שבו מאמן גרמני תקף את אחד הסוסים ועורר סערה שבעקבותיה הוחלט להוציא את הענף ממשחקי לוס אנג'לס בעוד 4 שנים. אולם, לאחר שהודיע האיגוד של הענף שהם יחליפו אז את מרוצי הסוסים במרוץ מכשולים, הוחלט להחזיר אותו למשחקי לוס אנג'לס עם החידוש המדובר, יחד עם עוד כמה ענפים שייכנסו או יחזרו במשחקים בעוד 4 שנים, אז יהיו שינויים משמעותיים יותר ממה שיש השנה.

קשתות – בתחרויות היחידים, יש שלב מקדים לפיו נקבע הדירוג, ובו כל מתמודד יורה 72 חיצים, ועל פי הניקוד המצטבר שלו הוא מדורג, וכך נוצר בראקט של 64 המתחרים לשלבים הבאים. מי שעקב אחרי הנציג הישראלי במשחקי טוקיו, איתי שני, כבר יודע שהשלב המוקדם הזה לא תמיד משקף, משום ששני סיים במקום ה-60 מתוך 64 את שלב המוקדמות, אך אז ניצח את מי שסיים חמישי וגם את המדורג 37 לפני שהודח בשמינית הגמר על ידי המדורג 12 מאותו שלב מוקדם, והמדורג הגבוה ביותר שהעפיל אז לחצי הגמר היה זה שסיים עשירי בשלב המוקדם. במילים אחרות, זה ענף שבו הסיכוי להפתיע הוא מהגבוהים יותר, גם באופן כללי בתור ענף שבו כל המתחרים לרוב מצליחים באחוז גבוה של המקרים וגם ספציפית בפורמט האולימפי הקיים והאופן שבו הוא משלב בין דירוג ראשוני על פי תוצאה חד-פעמית ובין משחקי דו-קרב בהמשך.

רוגבי – הענף האולימפי הוא רוגבי שביעיות, בו לכל קבוצה יש 7 שחקנים בניגוד לרוגבי המקורי בו לכל קבוצה יש 15 וגם כל מחצית נמשכת 7 דקות בלבד, במקום 40 במשחק הרוגבי הקלאסי, מה שמאפשר ריבוי משחקים באותו יום והטורניר האולימפי לוקח 6 ימים בלבד – 3 לטורניר של הגברים ו-3 לטורניר של הנשים. הנבחרת ששולטת בענף הגברים מאז שהוא הפך לאולימפי במשחקי ריו 2016 היא זו של פיג'י, שזכתה בזהב האולימפי בפעמיים בהן הענף שוחק, ולמעשה, יחד עם הארד של נבחרת הנשים במשחקי טוקיו, כל 3 המדליות האולימפיות של פיג'י אי פעם הושגו בענף הזה, כך שמדינה שלמה על קצת פחות ממיליון תושביה מכירה תודה למי שהפך אותו לאולימפי והעלה אותה על מפת המדליות האולימפיות.

רכיבת סוסים – הענף הזה מחולק ל-3 קטגוריות – רכיבה אמנותית, המכונה בלעז "דרסאז'", קפיצות ראווה, תחרות שלמדנו להכיר עם נבחרת ישראלית במשחקי טוקיו, וגם הפעם בפריס תהיה בה נציגות ישראלית, ותחרות משולבת, בה יש שלב אמנותי, שלב קפיצות ושלב מרוץ, בו הקריטריון הוא המהירות. בתחרות המשולבת, השלב הראשון כולל תחרות אחת מכל אחד מ-3 הדברים האלה, ואז 25 הראשונים מעפילים לגמר, בו מתקיים סיבוב נוסף רק של שלב הקפיצות, והניקוד שם מצטבר יחד עם זה של השלב הראשון בכל הקטגוריות האלה. בשל האופי המיוחד של התחרות, זו התחרות האולימפית היחידה בה אין שום השפעה לשאלה המגדרית ומתקיימת תחרות משותפת של גברים ונשים, והתוצאות מראות שבאמת אין הבדלים מגדריים של ממש בתחרויות הרכיבה.

שחייה – מייקל פלפס, שזכה ב-28 מדליות אולימפיות, ביניהן 23 מזהב ו-8 מזהב במשחקי בייג'ינג 2008 לבדם, הוא כנראה השחיין הגדול ביותר בכל הזמנים או לפחות בין הגדולים ביותר, וגם האיש שזכה בהכי הרבה מדליות זהב אולימפיות אישיות אי פעם, כשהוא שבר את שיאו של לאונידס מרודוס שנקבע בשנת 152 לפני הספירה. משחקי טוקיו לפני 3 שנים היו הראשונים בהם הוא לא התחרה במאה ה-21, וחסרונו ניכר על התוצאות של שחייני ארה"ב, שהובילו את טבלת המדליות של הענף עם 11 מדליות זהב אמנם, אך זו הייתה הכמות הכי נמוכה שלהם בבריכה מאז משחקי סיאול 1988, אז המדינה שזכתה בהכי הרבה מדליות בשחייה הייתה גרמניה המזרחית, והאמריקאים יקוו הפעם לתוצאות טובות יותר כמו שפלפס וחבריו הרגילו אותם.

שחייה במים פתוחים – התחרות האולימפית היא של 10 קילומטר, כאשר באליפות העולם יש גם תחרות של 5 קילומטר ומשחה שליחים מעורב מגדרית בו כל אחד שוחה קילומטר וחצי. בכל המקרים, השחיינים ישמחו לשמוע שזה קצר יותר מההמצאה המקורית, השייכת לקפטן מת'יו ווב הבריטי, שחצה את תעלת למאנש מדובר לקאלה בשנת 1875, מרחק של כ-34 קילומטר כשבפועל ווב שחה כמעט פי 2 מהמרחק בגלל סטיות רבות מהדרך. הענף הזה, במשחה של 10 קילומטר ולא יותר, הפך לאולימפי רק במשחקי בייג'ינג 2008 אחרי שנכנס לאליפויות העולם בשחייה 17 שנים קודם לכן, ובמשחקי טוקיו קיבלנו נציגות ישראלית ראשונה של מתן רודיטי, שסיים אז במקום הרביעי המרשים מאוד וצפוי להתחרות גם במשחקים הנוכחיים.

שחייה אמנותית – בשנים האחרונות, נעשו כמה שינויים משמעותיים בענף, מעבר להחלפת השם מ"שחייה צורנית" ל"שחייה אמנותית" ב-2016. שינוי אחד הוא מגדרי, כשנוספו תחרויות שחייה אמנותית לגברים בסבב השחייה, וכיום בתחרות הקבוצתית האולימפית מותר היום לכלול עד 2 גברים מתוך 8 חברי הקבוצה, אם כי אף נבחרת מהמשתתפות במשחקים לא הכניסה גברים כלל לתחרות הקבוצתית. שינוי נוסף הוא ביטול השלב הטכני הנוסף, כך שלא יהיה גמר והניקוד המצטבר של כל השלבים בניסיון הראשון – טכני וחופשי גם בדואט וגם בקבוצתי, כשבתחרות הקבוצתית יש גם שלב אקרובטי – יהיה הניקוד הסופי. שינוי נוסף, ואולי החשוב יותר מבחינת הנציגות הישראליות, הוא בשיטת הניקוד, שכיום תלויה פחות בשיקול הדעת וההתרשמות של השופטים ויותר בדרגת הקושי והביצוע של המתחרים, דברים שתלויים יותר בספורטאיות עצמן.

שייט – שני דגמים חדשים נכנסו לפעילות אחרי משחקי טוקיו, והם ה-IQFOiL והפורמולה קייט, ובשניהם נעשה גם שינוי בפורמט, בנוסף לשינוי בדגם של כלי השיט. השינוי המדובר הוא ביטול של שיוט המדליות הזכור לעוקבים הישראלים היטב ומעבר לשיטה של שלבי הכרעה. כמו בשיטה הקודמת, מי שלא היו בין 10 הראשונים מסיימים את חלקם בתום השיוטים הרגילים, אך במקום שיוט מדליות אחד יש כמה שלבי הכרעה, בפורמט הבא – המדורג ראשון מעפיל אוטומטית לגמר, מדורגים 2-3 מעפילים לחצי הגמר וכל היתר מתחרים בשלב רבע גמר. שניים נוספים מעפילים לחצי הגמר ומצטרפים למקומות 2-3 כששני הראשונים בחצי הגמר מצטרפים למקום הראשון בגמר, כך שמי שמסיים את השיוטים הרגילים ראשון מבטיח מדליה בכל מקרה. בשאר הדגמים השיטה נשארת כמו קודם עם שיוט מדליות לאחר השיוטים הרגילים.