נבחרת לכל קבוצה – 23 – מיאמי היט / עמיחי קטן

הכתבה הקודמת בסדרה זו פורסמה לפני חצי שנה, ובעיקרון תכננתי להמשיך אותה בעצימות נמוכה גם תוך כדי העונה הסדירה על מנת שלא להמתין יותר מדי זמן, אבל תקופת הבחינות של סמסטר א' השנה גרמה לעומס שאילץ אותי לצמצם במעט את פעילותי באתר באותה תקופה, ולכן עצרתי את הפרויקט הזה, וכעת, אחרי תום המשחקים האולימפיים, זה הזמן להמשיך אותו. אני חוזר כעת לפרויקט מתוך כוונה להעלות ככל הנראה כתבה אחת בכל שבוע בתקווה להשלים אותו עד לתחילת העונה הבאה.

בינתיים אני מעניק לציבור עוד כמה ימים לבחור את ה-MVP בכתבה הקודמת על הניקס. מאוד צמוד שם…
לכל אורך סדרת הכתבות הזאת תוכלו לבחור את ה-MVP של כל קבוצה בסוף הכתבה, כאשר תוכלו לבחור בין כל אחד מחברי החמישייה שאבחר ובין האפשרות "אחר". *בניגוד לכתבות שהתפרסמו בפגרה הקודמת או באמצע העונה הנוכחית, גם הנתונים מעונת 2021 ייכנסו לכאן*

שיעור היסטוריה קצר:

המועדון הוקם בקיץ 1988 וביקר לראשונה בפלייאוף ב-1992, אז קיבל סוויפ משיקגו בסיבוב הראשון וב-1994, אז זה הסתיים בהפסד 3- 2 לאטלנטה. לקראת עונת 1996 הועבר למיאמי אלונזו מורנינג שהחזיר אותם לפלייאוף ב-1996 ויחד עם טים הארדווי שהצטרף הוביל אותם לניצחון ראשון בסדרת פלייאוף בשנה העוקבת, כזה שהביא אותם גם להפסד לשיקגו בגמר המזרח, אך ב-3 השנים הבאות הם הפסידו לניקס בפלייאוף וב-2001 הפסידו לשארלוט בסיבוב הראשון, מה שאילץ אותם לעבור לבניה מחדש.

בדראפט 2003 ההיט זכו בדווין וויד שכבר בעונת הרוקי שלו סייע לעבור את שארלוט לפני הפסד לאינדיאנה בסיבוב השני, ובאותו קיץ הגיע שאק בטרייד מהלייקרס, מה שהפך אותם למועמדים לאליפות. ב-2005 זה הסתיים בהפסד ביתי במשחק 7 נגד האלופה מדטרויט, ואילו ב-2006 הם גברו על דטרויט והגיעו לגמר נגד דאלאס, שם וויד הוביל קאמבק מפיגור 2- 0 בסדרה ו-13 הפרש במשחק 3 בדרך לניצחון 4- 2 בסדרה ואליפות ראשונה בתולדות המועדון.

בהמשך שאק נכנע לפציעות והועבר בטרייד ומיאמי דשדשו בין הסיבוב הראשון ובין הלוטרי עד שלברון וכריס בוש בהצטרפו לוויד בקיץ 2010. בשנה העוקבת הם הפסידו לדאלאס בגמר, ב-2014 הפסידו לספרס בגמר, ובין לבין זכו ב-2 אליפויות נוספות, מהן זוכרים בעיקר את השלשה של ריי אלן שכפתה הארכה במשחק 6 נגד הספרס ב-2013. בכל מקרה, אחרי 4 גמרים רצופים ו-2 אליפויות חזר לברון לקליבלנד וההיט חזרו לטווח הביניים שבין קבוצת פלייאוף בשנים זוגיות ובין קבוצה שמחמיצה במעט את הפלייאוף בשנים אי-זוגיות.

ההחתמה של ג'ימי באטלר בקיץ 2019, יחד עם באם אדבאיו שהפך לאולסטאר, הפכו את מיאמי שוב לקבוצה מובילה במזרח, ואחרי ריצת פלייאוף מרשימה אפילו לאלופת המזרח שהפסידה בסופו של דבר ללייקרס בגמר של 2020, אבל ב-2021 העסק פחות זרם והם הודחו בסוויפ בסיבוב הראשון.

כמעט נכנסו:

שרמן דאגלס – 3 עונות, 16 נקודות, 2.6 ריבאונדים, 7.9 אסיסטים, 1.7 חטיפות, 50.2% אפקטיבי, 68.7% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז.

נבחר על ידי מיאמי בדראפט של 1989 ומיד הפך לרכז בחמישייה ונבחר לחמישיית הרוקיז מהבחירה ה-28 בדראפט, אז בסיבוב השני. בעונת 1991 רשם דאגלס ממוצעים של 18.5 נקודות ו-8.5 אסיסטים, מה שבדיעבד נשאר שיאי הקריירה שלו, אם כי הצלחה קבוצתית רבה זה לא העניק להם. דאגלס הוא עד היום זה שמוביל את המועדון באסיסטים למשחק, ובמועדון צעיר כמו מיאמי נתון כזה מספיק כדי להיות מאוזכר.

גוראן דראגיץ' – 7 עונות, 16.2 נקודות, 3.6 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים, 51.5% אפקטיבי, 36.5% לשלוש, 78.6% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר.

הגיע בטרייד ב-2015, ומשם היה הרכז הפותח במשך כמה שנים טובות, כולל בחירה אחת מפתיעה מאוד לאולסטאר, ואמנם הפך לשחקן השישי בשנתיים האחרונות, אבל ההחלטה של ספולסטרה להעניק לו את המקום בחמישייה לפני הפלייאוף של 2020 התבררה כקריטית כשדראגיץ' הפך לקלעי של 20 נקודות למשחק בפלייאוף.

באם אדבאיו – 4 עונות, 12.4 נקודות, 8 ריבאונדים, 3.5 אסיסטים, 56% אפקטיבי, 73.8% מהקו, בחירה אחת לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה.

התחיל את הקריירה כמחליף של וויטסייד שעושה את שלו ביעילות ומראה פוטנציאל, אבל לא מעט סימני שאלה היו כשאדבאיו קיבל את המקום בחמישייה. עם זאת, באם הוכיח שהוא יכול לעמוד בזה והפך לאולסטאר ואחד משחקני ההגנה הטובים בליגה, תוך כדי שבפלייאוף נתוני הקליעה שלו השתפרו ולפרקים נדמה היה שהוא השחקן הטוב ביותר של מיאמי.

המחליפים:

ג'ימי באטלר – 2 עונות, 20.7 נקודות, 6.8 ריבאונדים, 6.5 אסיסטים, 1.9 חטיפות, 49.4% אפקטיבי, 24.4% לשלוש, 84.7% מהקו, בחירה אחת לאוסלטאר, 2 בחירות לחמישייה השלישית, בחירה אחת לחמישיית ההגנה השנייה.

הגיע למיאמי בקיץ 2019 ועד מהרה הוכיח שהוא יכול להוביל קבוצה, לפחות בסיטואציה המתאימה במיאמי. עונה סדירה טובה העניקה לו מקום בחמישייה השלישית, אבל היה זה הפלייאוף של 2020 שהפך אותו לסופרסטאר כשהוא מביא את מיאמי לגמר ולוקח בכוחות עצמו 2 משחקים בסדרת הגמר.

מריו צ'אלמרס – 8 עונות, 8.8 נקודות, 2.4 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 50.8% אפקטיבי, 36% לשלוש, 77.6% מהקו, 2 אליפויות, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

הצלע המשלימה של הכוכבים בחמישייה של מיאמי של תחילת העשור הקודם, והצלע החשובה ביותר מלבד השלישייה בצד ההתקפי. נתן עונה טובה אחת כשחקן משמעותי יותר אחרי שלברון חזר לקליבלנד, אבל אז הפציעות הקשו עליו והוא מצא את עצמו מחוץ למיאמי די מהר.

ג'מאל מאשבורן – 4 עונות, 15.8 נקודות, 5.2 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים, חטיפה, 48% אפקטיבי, 36.5% לשלוש, 77.1% מהקו.

הגיע למיאמי בטרייד ב-1997 וסייע לקבוצה להעפיל לגמר המזרח באותה שנה, מה שהעניק לו מקום בהיט לעוד 3 שניפ, אשר כולן הסתיימו בהדחה על ידי הניקס. הארדווי ומורנינג היו השמות הבולטים של הקבוצה, אבל בריצת הפלייאוף של 2000, שהסתיימה רגע לפני העפלה פוטנציאלית לגמר המזרח, מאשבורן היה ספק נקודות משמעותי לא פחות.

רוני סייקלי – 6 עונות, 15.4 נקודות, 10.4 ריבאונדים, 1.3 אסיסטים, 48.3% אפקטיבי, 66.2% מהקו, בחירה אחת לשחקן המשתפר.

בילה במיאמי מרגע הקמת המועדון בקיץ 1988, והפך מיד לשחקן משמעותי עבור ההיט. סייקלי היה זה שהוביל את מיאמי לפלייאוף לראשונה יחד עם גלן רייס, ובאותו פלייאוף הגיע לממוצעים של 20 נקודות ו-10 ריבאונדים, אם כי מדגם של 3 משחקים נגד הבולס של ג'ורדן, קבוצה ללא סנטר דומיננטי, לא אומר הרבה.

אדי ג'ונס – 6 עונות, 16 נקודות, 4.5 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 1.3 חטיפות, 49.9% אפקטיבי, 38.1% לשלוש, 83% מהקו.

אחרי ימיו כאולסטאר בלייקרס ובשארלוט הגיע ג'ונס למיאמי ואמנם לא היה שוב אולסטאר, אבל שמר על מעמדו כסקורר ושחקן הגנה מהטובים בליגה, כשתוך כדי תקופתו מיאמי עושים את הבנייה מחדש מימי מורנינג והארדווי לימי וויד ושאק. בקיץ 2005 הועבר ג'ונס בטרייד בתמורה לג'ייסון וויליאמס שהיה לשחקן חמישייה באליפות בזמן שג'ונס חזר למיאמי ב-2007 כדי לנסות להציל את המולדת ולא הצליח.

גלן רייס – 6 עונות, 19.3 נקודות, 4.9 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 1.2 חטיפות, 50.5% אפקטיבי, 38.6% לשלוש, 83.5% מהקו, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

הבחירה הגבוהה של מיאמי בדראפט 1989 שהפך מהר לסקורר המוביל של ההיט ולאט לאט גם לשחקן המוביל בכל האספקטים של המשחק, למרות שלא נבחר לאולסטאר כשחקן מיאמי. מעניין שהטרייד שהעביר אותו לשארלוט בתמורה לאלונזו מורנינג הועיל בדיעבד לשתי הקבוצות, כאשר רייס הצליח בשארלוט יותר מאשר במיאמי ומורנינג הצליח במיאמי יותר מאשר בשארלוט.

שאקיל אוניל – 4 עונות, 19.6 נקודות, 9.1 ריבאונדים, 2.1 אסיסטים, 1.9 חסימות, 59.6% אפקטיבי, 46% מהקו, אליפות אחת, 3 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית העונה.

הגיע בקיץ 2004 מהלייקרס אחרי שמאס במצב שם והוכיח שכוחו עדיין במותניו כשסיים שני בהצבעות ל-MVP בעונה הראשונה במיאמי והמשיך לשנתיים טובות שהסתיימו גם באליפות אחת. בהמשך הגיל והפציעות הפריעו ואחרי האליפות של 2006 מיאמי לא הגיעו רחוק איתו, עד שהוא נשלח בטרייד נוסף.

כריס בוש – 6 עונות, 18 נקודות, 7.3 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים, 52% אפקטיבי, 34.4% לשלוש, 80.5% מהקו, 2 אליפויות, 6 בחירות לאולסטאר.

הגיע ביחד עם לברון למיאמי ועד מהרה גילה שהוא נושל מתפקיד הסופרסטאר שהיה לו בטורונטו ועבר לתפקיד משני בתור השלישי בהיררכיה. בוש למד מהר את העסק והפך לקלעי שלשות מובחר, בנוסף ליכולות שלו בצבע משני הצדדים. אחרי שלברון עזב חזר בוש לתפקיד בכיר למשך שתי עונות עד שקריש דם בריאות הכריח אותו לפרוש.

החמישייה:

גארד 1 – טים הארדווי – 6 עונות, 17.3 נקודות, 3.2 ריבאונדים, 7.8 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 48.3% אפקטיבי, 35.6% לשלוש, 80.1% מהקו, 2 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה, 2 בחירות לחמישייה השנייה.

עבר למיאמי בטרייד במהלך עונת 1996, וכבר בעונה הבאה נבחר לחמישיית העונה והוביל את מיאמי לגמר המזרח, כאשר גם בשנים הבאות הם נתנו עונות סדירות מעולות, אבל הפסידו לניקס פעם אחר פעם, מה שמנע מהם להגיע להצלחות קבוצתיות משמעותיות.

גארד 2 – דווין וויד – 15 עונות, 22.7 נקודות, 4.7 ריבאונדים, 5.6 אסיסטים, 1.6 חטיפות, 49.8% אפקטיבי, 29% לשלוש, 76.5% מהקו, 3 אליפויות, פיינלס MVP אחד, 13 בחירות לאולסטאר, 2 בחירות לחמישיית העונה, 3 בחירות לחמישייה השנייה, 3 בחירות לחמישייה השלישית, 3 בחירות לחמישיית ההגנה השנייה, בחירה אחת ל-MVP של האולסטאר.

הפנים של המועדון במשך כל השנים שלו בהיט, גם כשלידו על הפרקט היו שאקיל אוניל ולברון ג'יימס, אבל את שנות השיא האישיות שלו רשם וויד בתקופת הביניים, בה הוא סחב על גבו קבוצה לא מאוד מוכשרת למקום טוב בפלייאוף. בין לבין, הוא הצליח לשלב בין היכולת והצורך לקחת על עצמו ובין היכולת לתת מקום וכדור לאחרים, ואחרי שנה וחצי של נדודים הגיעה סיומת ראויה לקריירה בדמות עונת פרישה מכובדת.

פורוורד 1 – לברון ג'יימס – 4 עונות, 26.9 נקודות, 7.6 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים, 1.7 חטיפות, 57.7% אפקטיבי, 36.9% לשלוש, 75.8% מהקו, 2 אליפויות, 2 פיינלס MVP, 4 בחירות לאולסטאר, 4 בחירות לחמישיית העונה, 3 בחירות לחמישיית ההגנה, בחירה לחמישיית ההגנה השנייה.

הביקורת על "ההחלטה" וכל התהליך מסביבה ברורה, אבל היא הוכיחה את עצמה עבור לברון, לפחות מהבחינה המקצועית. 4 העונות שלו אצל ההיט הסתכמו ב-2 אליפויות ועוד שתי העפלות לגמרים, וגם מבחינת היכולת האישית בשני צידי המגרש היו אלה כנראה שנות השיא של לברון, לפני שהוא הבין שהסיטואציה בקליבלנד נוחה יותר וחזר לשם.

פורוורד 2 – יודוניס האסלם – 18 עונות, 7.6 נקודות, 6.7 ריבאונדים, 0.8 אסיסטים, 49% אפקטיבי, 75.5% מהקו, 3 אליפויות, בחירה לחמישיית הרוקיז השנייה.

אם מודדים יכולות כדורסל אז היו רבים טובים יותר, אבל האסלם עבר הכל במיאמי ב-18 השנים האחרונות, החל משחקן סולידי שאייש את הצבע בחמישייה, שחקן ספסל משמעותי שתורם אנרגיה וריבאונד ובסוף שחקן שמקבל 4 דקות בעונה שלמה. כל זה הפך אותו לאחד מהסמלים המובהקים של המועדון.

סנטר – אלונזו מורנינג – 11 עונות, 16 נקודות, 8.1 ריבאונדים, 1.1 אסיסטים, 53.8% אפקטיבי, 65.7% מהקו, אליפות אחת, 5 בחירות לאולסטאר, בחירה אחת לחמישיית העונה, בחירה אחת לחמישייה השנייה, 2 בחירות לחמישיית ההגנה, 2 בחירות לשחקן ההגנה.

הגיע למיאמי בטרייד משארלוט והפך עד מהרה לעוגן בקו הקדמי ולסמל של המועדון, כולל 2 בחירות לשחקן ההגנה של העונה בתקופה שבין הזכיות של מוטומבו. אחרי כמה שנות נדודים וכליה אחת פחות חזר מורנינג להיות המחליף של שאק, והיה לו חלק משמעותי באליפות הראשונה של המועדון ב-2006.

מאמן: אריק ספולסטרה – 13 עונות, 2 אליפויות, מאזן 607- 424 (58.9% הצלחה) בעונה הסדירה ומאזן 85- 58 (59.4% הצלחה) בפלייאוף.

שימש בתפקידים שונים בצוות המקצועי כבר מאז 1995, אך ב-2008 מונה לתפקיד המאמן הראשי עם פרישת פט ריילי. ב-13 עונות כמאמן ההיט החמיץ ספולסטרה את הפלייאוף רק 3 פעמים, ורק באחת מהן זה לא קרה אחרי שהכוכב של הקבוצה עזב בקיץ לפני. 2 אליפויות ועוד 3 הופעות נוספות בגמר, ובראשן האחת המפתיעה יותר ב-2020, הן מה שעומד בראש רשימת ההישגים של ספולסטרה, שהוכיח שריילי עשה בשכל כשהשאיר אותו בתפקיד גם כשהיה מי שדרש אחרת.

לסיום – הסקר שבו תוכלו לבחור MVP מכל קבוצה:

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 36 תגובות

  1. asaf

    9 אוג 2021 08:39:18

    תודה עמיחי. אי אפשר לעמוד בקצב הכתיבה שלך.
    מסכים עם רוב הבחירות למעט 2 שיש לי הסגות עליהן…
    הייתי מחליף את דראגיץ' וצ'אלמרס , נכון שמריו היה שותף לשתי אליפויות אבל הסלובני הגיע בדיוק לאחר פירוק הסופרטים ועזיבת לברון והיה גורם מרכזי בשמירת הקבוצה תחרותית במשך 3-4 העונות הראשונות שלו .
    מבין את הבחירה בהאסלם אבל עם כל הכבוד לנאמנות הייתי מחליף אותו בבוש או אפילו מאשבורן מבחינת כדורסל.
    בחרתי בוויד ל-MVP כי מעבר להישגים עם הסופרטים והעובדה שהוא מבחינתי הפנים של המועדון הזה יש לו אשכרה ב-2006 בעונה השלישית שלו כולה בליגה אליפות על שמו. אחת ההופעות האישיות הגדולות שראיתי משחקן בסדרת גמר.

    1. עידו גילרי

      9 אוג 2021 09:39:49

      גם אני הייתי מחליף את ריו בדראגיץ'. הוא לא צריך לקבל כל כך הרבה קרדיט על היכולת של שלושת הגדולים

  3. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    9 אוג 2021 09:20:04

    אחלה פוסט, ואחלה סדרה – טוב שהיא חזרה, תודה רבה עמיחי.
    .
    מועדון מעולה בכל ההיבטים.
    .
    שני שמות שקצת נשמטו:
    .
    א. ריילי, שלדעתי תרם רבות לכך שהמועדון כל כך רציני, בעיקר בהשוואה לחלק מהקבוצות "החדשות" שהתקשו להתרומם. בן אדם עם השפעה אדירה על מיאמי ועל הליגה כולה.
    .
    ב. ריי אלן – לפוסטים הבאים אולי צריך להוסיף קטגוריה של "הנבל מספר 1 של הקבוצה" 😜…. אבל ברצינות, מעולם לא עשה שחקן אחד כל כך, בקליעה אחת כל כך, הרבה כל כך עבור מועדון. הוא מספר שעד היום לפעמים לברון מתקשר להודות לו… בקיצור, אין לי איך לבסס את הטענה הזו, אבל לדעתי הוא שחקן חשוב במיאמי.
    .
    שאלת האמויפי בהקשר של מיאמי מעניינת. גם אני הצבעתי לוייד, וזו בחירה מתקבלת על הדעת, אבל מעניין לחשוב מה בעצם הופך שחקן לשחקן משפיע על המועדון ואיך זה משתלב, או לא, עם איכותו.
    מג'יק טען פעם שקובי הוא הלייקר הכי גדול בכל הזמנים. אני אוסיף שלמרות שמעטים יטענו שקובי היה שחקן יותר טוב מווסט, קארים, מג'יק ושאק, אני חושב שיש משהו בטענה הזו, גם אם קשה לי לשים את האצבע על מה זה בדיוק.

    1. עידו גילרי

      9 אוג 2021 09:44:24

      ריילי אכן הניח את היסודות להצלחת הקבוצה אבל אין מה לעשות שספולסטרה עשה הרבה יותר כמאמן (כשריילי אמנם עדיין ברקע במשרדים).
      לגבי ווייד – לדעתי זה שלו. לברון היה מעט מדי זמן ואם נחשוב על זה לא היה מגיע בלי ווייד.
      לגבי הלייקרס – הדיון הזה עוד ימלא את האתר…חכה.

  4. עידו גילרי

    9 אוג 2021 09:41:30

    עם כל הכבוד להאסלם וההמשכיות שלו בקבוצה (הוא ללא ספק סמל) מבחינת יכולת אין לו פשוט מקום בחמישיה. מבחינתי זה של בוש.

  5. Dor

    9 אוג 2021 09:41:48

    תודה עמיחי.. מסכים עם רוב הבחירות ו-ווייד ה MVP הבלתי מעורער של ההיט. נקודה למחשבה, לדעתי מי שנמצא בקבוצה פרק זמן קצר 2-3 והוא לא סופרסטאר לא יכול/צריך להיכנס לרוסטר עדיין (שלום לכם אדאביו ובאטלר)

    1. עמיחי קטן

      9 אוג 2021 09:47:41

      אני לא יכול להרשות לעצמי להציב קריטריונים כאלה בקבוצות צעירות יחסית, בהן יש לי פחות מבחר של שחקנים. בקבוצות ותיקות יהיו קריטריונים יותר קשוחים מן הסתם.
      חוץ מזה, יש מי שיגיד לך שבאטלר הוא סופרסטאר, או לפחות היה בפלייאוף של 2020, ואדבאיו כבר השלים 4 שנים במיאמי.

    2. Dor

      9 אוג 2021 10:44:45

      בעיקרון זה נכון, אבל יש לנו נטיה טבעית לזכור לטווח הקרוב. באטלר בקושי שנתיים בהיט ואני לא רואה סיבה מדוע הוא מחליף ולא דראגיץ לדוגמא. אדביו 4 שנים אבל היה מחליף שולי בשנה הראשונה. עוד שנתיים ביכולת הזאת הוא חייב להיכנס כרגע קצת פחות

      2. צ'יקו

        9 אוג 2021 12:51:04

        כי באטלר סחב את ההיט (יחד עם דראגיץ' ובאם) לגמר, ונתן הופעות היסטוריות בגמר. כמה שחקנים בהיסטוריה של ההיט עשו את זה בעונתם הראשונה?

        1. Dor

          9 אוג 2021 18:27:00

          אז בגלל עונה אחת טובה (השנה היתה פחות טובה) מגיע לו מקום במחליפים על פני דראגיץ, סטיב סמית וכו? עוד שנתיים הוא בטוח בפנים

  6. Yinon Yavor

    9 אוג 2021 10:22:30

    תודה שאתה מחזיר את זה.
    הייתי שמח דווקא אם היית מעלה מחדש את הכתבה על מילווקי. יהיה מעניין לראות אם ואיך האליפות של השנה גורמת לשינוי כלשהו. גם מהכיוון שלך שכתבת את המאמר, וגם בבחירות הגולשים.
    תוך סיכון מחושב לפתיחת חזית דרומית מול נושא הגייסות מערד – אצהיר ואומר שזה יהיה יותר מעניין מהכתבה על הניקס…

  7. Yinon Yavor

    9 אוג 2021 10:35:44

    ולעצם העניין – האסלם צריך לקבל מקום של כבוד בסגל. בטח לא בחמישייה. בוש וגם שאק לפניו, ולא בטוח אם שאק לא מקדים גם את מורנינג. זו (שאק/זו) בחירה לגיטימית לשני הצדדים

        1. Avri

          9 אוג 2021 11:49:34

          לפחות השנה הראשונה שלו שם לא ראויה לטייטל 'אולסטאר מזדקן', וגם ככזה הוא עדיין היה שחקן עצום ובהחלט ראוי לדיון על מקום בחמישייה. אבל אני מסכים איתך שאלונזו צריך להיות שם כי זה כבר לא היה שאק בשיאו.

  10. dvir

    9 אוג 2021 11:49:49

    השאלה מי השחקן הכי גדול בתולדות מאימי מעניינת מאוד . וויד נתן פלייאוף אגדי ב2006 והיה כל כך הרבה שנים בקבוצה הזאת . מצד שני לברון מבחינת יכולת שיא היה הכי טוב והביא את מאימי ל4 גמרים . אני בחרתי בוויד בגלל היותו סמל.
    לגבי אמסאלם לא מגיע לו להיות בחמישיה
    חמישיית כל הזמנים לדעתי היא טים וויד ג'יימי בלאטר לברון בוש ושאק .

  11. jefffoster10

    9 אוג 2021 11:52:37

    דווקא אהבתי את הבחירה בהאסלם, למרות שמבחינת כדורסל בוש רחוק ממנו שנות אור- הוא באמת סמל. המועדון הזה בונה זהות קצת כמו הניקס של ריילי, והאסלם הוא אבן הפינה של הזהות הזו. נכון שכדורסלנית אין לו מקום בחמישייה, אבל מהותית, מבחינת חשיבותו עבור המועדון- המקום הזה לפחות בעיני ראוי (אפשר להתווכח על זה- ריילי עצמו אמר שהטרייד שהביא את שאק למיאמי היה המהלך החשוב בתולדות המועדון).

    2. Avri

      9 אוג 2021 13:42:11

      ג'ף פוסטר, אם נמשיך עם קו ההגיון הזה אפשר להגיד שצריך להכליל את ספייק לי בנבחרת כל הזמנים של ניו יורק. אין שחקן ניו יורקי שתרם לזהות של הקבוצה יותר ממנו.
      –
      בלי שום קשר, יש מצב שצריך לעשות דירוג נוסף (פרוייקט לקיץ הבא?) הפעם של שחקני נשמה שנתנו תחת, הגנה, דם וזיעה אבל לא הרבה יותר מזה. שחקנים כמו… ובכן, ג'ף פוסטר, שנתנו קריירות שלמות במועדון אחד התרומה שלהם היה הרבה מעבר לכדורסל.

  12. Avri

    9 אוג 2021 11:59:37

    מצויין, כתבות שמעבירות את הקיץ בכיף, במיוחד כשמנחם לוקח פסק זמן (מקווה שהכל בסדר!!).
    –
    לעניין הבחירות, צ'אלמרס בוודאי שלא ראוי לאפילו אזכור בטור, והאסלם לכל היותר בקטגוריית חביב הקהל אבל אם בכדורסל עסקינן גם הוא לא ממש צריך להיות פה. מסכים שהמבחר מאוד מאוד מצומצם.

  13. פיני

    9 אוג 2021 14:40:47

    תודה עמיחי.
    וויד כמובן, שחקן שהיה גדול מהמועדון. לברון אומנם נתן שם את השנים היפות ביותר שלו, אבל זו הקבוצה של וויד.
    הייתי בוחר בבוש על פני האסלם. לא נורא.
    זו עדיף על שאק בוודאות.

  15. אהרון שדה

    9 אוג 2021 20:19:22

    תודה
    אין ממש שאלה על וייד למרות שלברון היה דומיננטי יותר משמעותית בשנותיהם המשותפות
    עדיין ווייד הצעיד אותה לבד לתואר
    אני מתחבר מאד למה שינון כתב
    ועוד הערה קטנה על ריילי מכיוון שלא אפשרת לבחור ב"ג'נרל מנג'ר /נשיא
    הרי שספציפית במיאמי גם אם אריק עשה יותר בתור הקאאוץ הרי שבגדול האיש מאחורי הקווים הדומיננטי ביותר (וגם בין היתר כמאמן )היה ריילי ולכן אני חושב שהייתי בוחר בו

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט