פרשת השבוע #2 / יאיר הורניק

כולנו חיים מאירוע הספורט הקודם לאירוע הספורט הבא. בין לבין, אנחנו נשארים עם המחשבות, הפנטזיות והפרשנויות. כאן אכתוב על אירועי הספורט האחרונים, דברים שתפסו את העיניים שלי, או סתם מחשבות שעוברות בראש. אם אצליח לחדש לכם משהו, כיף גדול. אם לא, מקווה שסתם תיהנו לקרוא. אפשר בכיף לחלוק עלי, להגיב ולפתוח דיון. יותר מאשמח לקבל ביקורת. הכי חשוב, לא לקחת יותר מדי ברצינות.
פול והולידיי. החלטות עם הרבה משמעות.

בטור הקודם, שנכתב באחד הימים העמוסים שהיו בעולם הספורט, ניסיתי לגעת בהכל, קצת מכל דבר. היום אנחנו נחזור ללחם והחמאה שלנו ונתמקד בפיינלס, נגיד כמה מילים על עומרי כספי אבל ברשותכם, נתחיל מקצת פילוסופיה.

כמה מתוק וכמה אכזרי הוא משחק הכדורסל, שפעולות כל כך קטנות יכולות באותה מידה לגרום לך גם לתהילה וגם לנפילה. למה אני מתכוון? אם יאניס לא מצליח לקלוע את האלי אופ המכריע, לא משנה אם בגלל שהכדור בורח לו החוצה או שהמסירה לא מספיק טובה, העבירה של כריס פול היא מהלך גאוני. אין דבר יותר טוב לפיניקס באותה סיטואציה מיאניס עומד על הקו כששולפי הדולרים סופרים לו עד עשר. מצד שני, אם יאניס מצליח לקלוע כמו שקרה באמת, העבירה של כריס פול באיזשהו מקום מפסידה לפיניקס את המשחק. כשכריס פול מחליט לעשות את העבירה אין לו שום דרך לדעת מה יקרה, הימור נטו. בסיטואציה דומה היה ג'רו הולידיי. הולידיי באמת נתן משחק ענק, בהגנה הוא תמיד נמצא, אבל הבונוס שהוא הביא בהתקפה היה מרשים מאוד. רגע אחרי שהוא חטף את הכדור לבוקר, הוא החליט להקשיב ליאניס שצעק לו למסור ועשה החלטה שיכלה להתברר כאחת הגרועות שהיו אי פעם בפיינלס. לא ברמה של ג'י אר סמית' כמובן אבל עדיין. במקום להחזיק בכדור, לקזז את השעון, לקבל פאול וללכת לקו, הוא מסר לאיש האחרון שאתה רוצה שילך לקו. אם יאניס לא קולע את האלי הופ הזה, הולידיי היה יכול במו ידיו להפסיד את המשחק. אבל מכיוון שהכדור הלך פנימה ועוד היה פאול, כולנו נזכור את החטיפה הענקית של ג'רו.

מקרים כאלו קורים כל הזמן, בטח ברגעי הכרעה בפיינלס. אם מילווקי תנצח את הסדרה, כשכריס פול ישחזר לעצמו בראש את המשחק הוא כנראה יגיד למה לעזאזל עשיתי את הפאול הזה, למרות שיכול להיות שהמניע להחלטה היה נכון. הולידיי מצדו, בשחזור המהלך הגדול של הקריירה, יחשוב איזה מזל שהקשבתי ליאניס והרמתי את הכדור, למרות שאנחנו יודעים שההחלטה הזאת היא לא חכמה בכלל. בקיצור סתם מחשבות שרצות לי בראש ואני משתף אותם פה. כמה מתוק וכמה אכזרי הוא משחק הכדורסל, שפעולות כל כך קטנות יכולות באותה מידה לגרום לך גם לתהילה וגם לנפילה.

בחזרה לכדורסל עצמו. מילווקי ופיניקס עושות בסדרה עד כה תהליכים לגמרי הפוכים. כל קבוצה נמצאת כרגע בדיוק איפה שהקבוצה השנייה התחילה. לאחר שני משחקים בסדרה, דובר על משחק של קבוצה נגד שחקן, פינקיס נגד יאניס. גם היום אנחנו מדברים על משחק של קבוצה נגד שחקן, מילווקי נגד בוקר. לאחר שני משחקים, דובר על ההתקפה הקבוצתית של הסאנס, כזאת שבה השחקנים מוותרים על זריקה טובה לטובת זריקה מצוינת של חבר כמו שאמר כריס פול, נגד התקפת בידודים של מילווקי, כזאת שאתה קם ונופל בה על האחוזים של מידלטון והולידיי. היום אנחנו מדברים על ההתקפה הקבוצתית של מילווקי, בה מניעים כדור בחכמה ומנצלים את העובדה שכל ההגנה מצופפת על יאניס, נגד התקפת בידודים של הסאנס, כזאת שאתה קם ונופל בה על דווין בוקר.

דווין בוקר באמת מבסס את מעמדו כאחד הסקוררים הגדולים בליגה בעזרת סלים דרגת קושי מיליון והופעות היסטוריות, אבל מה לעשות שגם הוא לפעמים מחטיא, וכשזה קורה, הסאנס נראים קצת חסרי אונים. נכון, עדיין בפיניקס מריצים התקפות שהם לא רק בוקר ובאמת כשהם עשו זאת, בעיקר ברבע הראשון ובדקות הסיום של המשחק, הם נראו מעולה. לעומת זאת היו דקות שלמות ברבע השלישי, שמלבד הוצאת החוץ אחרי הסלים של מילווקי, כל שחקני הסאנס שהם לא דווין בוקר, פשוט לא נגעו בכדור. החיסרון הגדול בסגנון המשחק הזה, הוא שכל השחקנים קצת יוצאים מהקצב. יותר קשה להיות בתוך המשחק ולשמור טוב כשאתה לא נוגע בכדור במשך דקות שלמות. גם בצד ההתקפי כשכן תקבל את הכדור ותצטרך להרים זריקה, הסיכוי לקלוע אותה יורד משמעותית במצבים האלו. אגב, אתם זוכרים את ההתקפה ההיא של הסאנס במשחק מספר 2? זאת שהפכה ויראלית עוד בזמן המשחק, עם ה12 מסירות ולפחות שתי נגיעות בכדור של כל שחקן? איפה איפה הן ההתקפות ההן…

בוקר. הוא לבד לא יספיק לסאנס.

פתיחת הרבע השני של הסאנס הייתה בגדר שערורייה. שילוב של שאננות וחוסר אונים התקפי כשאין את האופציה של בוקר שהיה על הספסל, הובילו את פיניקס לדקות הכי חלשות שלהם בסדרה עד כה. עד שהם התעוררו, מילווקי כבר הייתה לגמרי בזון, והמשחק שבסיטואציה אחרת יכול היה להיגמר במחצית, נפתח מחדש והסוף ידוע. אצבע מאשימה מופנית לכריס פול שהיה המבוגר האחראי על המגרש ונתן למחדל הזה לקרות במשמרת שלו. מפול יש ציפייה להיות בעל הבית תמיד, אבל בטח בדקות שבוקר נח בהן.

אם כבר דיברנו על פול, חייבים להזכיר שהוא נמצא בסיטואציה אחרת לגמרי מכל חברי קבוצתו. במידה ופיניקס יפסידו את הסדרה, מונטי וויליאמס ושאר שחקני הסאנס ישארו עם הרבה מחמאות, עם עתיד מבטיח ועם מנייה שקפצה לשמיים. כמובן שגם בשבילם, אי אפשר לדעת מתי תהיה עוד הזדמנות כזו אבל בהחלט יכולה להיות. במקרה של פול, הוא משחק עכשיו לא רק על סדרה ולא רק על עונה, הוא משחק על קריירה. בלי קשר למה שאוהדים יגידו, איפה ידרגו אותו בדירוגי ההיסטוריה וכמה תשפיע האליפות על הלגאסי שלו, כריס פול לא יפרוש בלב שלם בלי אליפות. ב2018 ביתרון 3-2 בסדרה בגמר המערב הוא נפצע ופספס הזדמנות ענק. עכשיו בפיגור 3-2, זה הזמן שלו להתעלות. כבר הבנו שבוקר לבד לא מספיק לסאנס, אבל אם כריס פול ישחק כמו במשחקים 1-2, פיניקס יכולה וצריכה להפוך את הסיפור.

דבר אחרון לגבי פיניקס. יכול להיות שהטעות שלהם הייתה שיאניס היה רק 11 פעמים על הקו הלילה. הבעיה בלעשות הרבה עבירות היא כמובן ששחקנים מתחילים לצאת לך. אבל אם ברידג'ס, פיין, ג'ונסון וקרייג סיימו ביחד עם שלוש עבירות בלבד, יכול להיות שהיה עדיף שכל אחד מהם ימצא את הזמן שלו לתת עוד שתי עבירות על יאניס בשביל שילך יותר לקו. כאן צריך לציין, שמסתבר שהחיסרון של שאריץ' גדול יותר ממה שחשבנו. אייטון, שזכה ובצדק למחמאות על הפלייאוף שלו, מראה קצת סימנים של שחיקה עקב דקות מרובות מול יאניס, שאריץ' היה יכול לתת לו קצת דקות מנוחה. כשהפער בין הקבוצות כל כך קטן, יכול להיות ששאריץ' היה עושה את ההבדל.

יאניס על הקו. בפיניקס ירצו לראות את התמונה הזאת יותר.

עד כאן פיניקס, נעבור לדבר קצת על מילווקי. יסלח לי ג'רו הולידיי שבאמת נתן משחק לפנתיאון, אבל אם מדברים על מילווקי, חייבים להתחיל מיאניס. השיפור של הבאקס במהלך הסדרה מושפע רבות מהפחד שיאניס זרע בהגנת הסאנס. משחקים 2 ו-3, שכזכור היו הצגות ענק של היווני, גרמו לכך שכל שומרי הסאנס תמיד נמצאים עם עין אחת על הפריק, מה שעושה את החיים קלים הרבה יותר לשאר חברי קבוצתו. גם במהלכים שיאניס לא קולע או מוסר אסיסט, הרבה פעמים הוא זה שמביא את היתרון להתקפה. כשהוא עם הכדור ההגנה מתכווצת ואז הנעת כדור נכונה תוביל לזריקה טובה מבחוץ. כשמשחקים איתו פיק נ' רול, תמיד אייטון לא יצא לקליעה מחצי מרחק מהפחד לעזוב את הצבע, מה שמאפשר להולידיי ומידלטון חופש בזריקה. בכלל בסדרה הזאת עד כה, יאניס הוא הקבוע ושאר השחקנים על המגרש הם המשתנים. היווני תמיד נותן משחק טוב, ומשאר השחקנים לרבות שאר הכוכבים של הסדרה (פול, בוקר, מידלטון, הולידיי ואייטון) אתה לא יודע בדיוק מה תקבל. הם יכולים לתת יום טוב ויכולים גם לתפוס יום רע. העובדה שיאניס מגיע לזריקות מטווח קרוב, גורמת לו לקלוע באחוזים טובים ותמיד לסיים עם סקור גבוה. לעומתו, שחקנים דוגמת בוקר ומידלטון שמבוססים על זריקה מבחוץ, יכולים לתפוס יום פחות טוב. שחקן שתופס יום רע לא בהכרח לוזר, פחדן או חסר ביטחון, פשוט קורה לפעמים כשזורקים מבחוץ שהכדור לא נכנס ואין הרבה מה לעשות עם זה חוץ מלהמשיך לקחת זריקות טובות. מהסיבה הזו, בכל פיק נ' רול של הבאקס, ההגנה תתמקד בעיקר ביאניס. אם הכדור אצלו בצבע, הוא קולע בסבירות גבוהה, לעומת זריקות מהמיד ריינג' של מידלטון והולידיי, שכבר ראינו שיש ימים שהם פשוט לא נכנסות. הסאנס מעדיפים להמר על החטאה מהמיד ריינג', מהחטאה של יאנס מטווח מטר, הגיוני סך הכל…

בגלל כל מה שנכתב כאן, לבאקס יש תלות מוחלטת דווקא במידלטון והולידיי. יאניס יגיע למשחק, לא צריך לדאוג, גם כשהיה נראה שמעט התעייף בשלבים מסוימים של המשחק האחרון, בסוף הוא הגיע ונתן את התפוקה הרגילה שלו (מקווה מאוד שלא ניחסתי לו את החיים). במקרה שגם מידלטון והולידיי קולעים מבחוץ ומשחקים נכון, אפשר לאחל לפיניקס ברכה והצלחה. ברבע השני של המשחק האחרון, קיבלנו מהשניים משהו שעוד לא ראינו בסדרת הגמר. ראינו שני סופרסטארים שמשחקים עם ביטחון מלא ומובילים ריצה גם בלי יאניס. עד כה בסדרה, הבאקס התקשו בדקות שהוא לא שיחק, אם מידלטון והולידיי יתנו מענה לבעיה זו ויגרמו לבאקס להשאר קרוב לפיניקס בדקות הללו, זה עשוי להספיק בשביל טבעת.

דבר אחרון על יאניס. מסיבות העיתונאים שלו כבר מזמן בגדר חובה ולא רק בגדר המלצה. פעם הוא ליצן, פעם הוא פילוסוף יווני ממאה קודמת כלשהי ופעם הוא מסביר לך מהלכים מהמשחק בצורה מרשימה. יסלחו לי כל הלברונים למיניהם, אבל כשהם מדברים במסיבות עיתונאים, אני מרגיש שהם אומרים טקסט כתוב בסצנה של הסרט התיעודי על הקריירה שלהם. אבל כשיאניס מדבר על מנטליות, דווקא עם המבטא והאנגלית המגומגמת, אני מאמין לכל מילה שיוצאת לו מהפה, פשוט תענוג.

יאניס אריסטוקומפו

לסיום כמה מילים על עומרי כספי. אני חושב שהקריירה שלו הייתה מיצוי פוטנציאל אדיר ופספוס לא קטן בו זמנית. מיצוי פוטנציאל, כי יש שחקנים יותר חזקים מעומרי, יותר מהירים, יותר אתלטיים ויותר כישרוניים שלא הצליחו להישאר כל כך הרבה זמן בNBA. האמת שיש גם שחקנים כאלו, שבכלל לא הצליחו להגיע לליגה הטובה בעולם. כספי, בעזרת עבודה קשה, חכמת משחק ומנטליות טובה, התגבר על המון מכשולים והצליח הרבה יותר ממה שציפינו לפני שהגיע לNBA. עם זאת, ברור לכולנו שאלמלא הפציעות, כספי היה יכול להגיע להישגים רבים יותר ואפילו להיות חלק אמיתי מאלופת הNBA גם בפלייאוף. עם כמה שזה קלישאתי ולמרות שכולם כבר אמרו זאת, צריך להגיד תודה ענקית לכספי שבאמת עשה משהו שאף ישראלי לא עשה לפניו והכל בצניעות וברוח טובה.

עד כאן להפעם בפרשת השבוע, מקווה שנהניתם.

תודה על הכל. נתגעגע.

לפוסט הזה יש 19 תגובות

  1. כיף גדול
    מזכיר את החשיבות של הפנדלים 🙂
    נכון שכל דבר יכול לקרות או לא לקרות. אבל צריך לראות את עד כמה הדבר היה חכם או אפשרי בשטח, והמסירה הייתה המהלך הנכון, כי פול היה נראה רחוק מאוד והגיע משום מקום לעשות את העבירה כמו מחבל מתאבד.
    העבירה של פול הייתה גם הדבר הנכון כי אתה לא יכול לראות את המשחק נגמר ככה ולעמוד במקום בלי לעשות כלום, בטח לא כשמדבור ביאניס והעונשין שלו.
    .
    "גם היום אנחנו מדברים על משחק של קבוצה נגד שחקן, מילווקי נגד בוקר"- אהבתי
    .
    חייב להגיד שנראלי שהזריקות של פיניקס בריצה של הבאקס לסגור את ה16 הפרש היו לא רעות בכלל ואפילו יותר מזה, והזריקות של הבאקס נכנסו אחת אחרי השנייה… זה ממש נראה חלק מהפסיכולוגיה של המשחק כי זה באמת מוזר לראות איך בצד אחד הכל נכנס ובצד שני ההפך הגמור. גם אם זה לזמן קצר יחסית
    .
    כשהבאקס הופכים לקבוצה אז עבירות על יאניס זה משהו שהרבה יותר קשה לעשות בכמויות כמו שראינו באחד המשחקים הקודמים (השני?)
    לדעתי הפיק אנד רול של הבאקס היה קטלני גם אם היה מתחיל במשחק הראשון וגם אם היה מתחיל עוד בסדרות הראשונות שרבים פה לא הבינו למה יאניס משחק לבד כשכולנו רואים באיזה קלות הוא יכול לעשות נקודות לעומת מה שראינו במשחק 40 נק' הראשון שלו שהוא עוד שנייה קיבל התקף לב מהמאמץ
    .
    ואהבתי תסרטון של יאניס, לא הכרתי את הקטגוריה הזאת…

    1. אין באמת הרבה זמן לראות מה המצב בשטח והכל קורה בשברירי שניות. אני מאמין שיש שיגידו שאסור בשום פנים אופן שהכדור יגיע ליאניס באותה סיטואציה כדי שלא בטעות ילך לקו

      יאניס זרק 23 זריקות, בלפחות 5 מתוכן היה אפשר לתת פיצוץ ולשלוח אותו לקו.

  2. אני חושב שהמורשת של כריס פול תהיה גדולה ללא קשר לתוצאה. אליפות רק תעצים את המורשת הזו כמי שבסופו ל דבר הגיע לנחלה… כמו קיד במאבריקס, רק שפול הרבה יותר דומיננטי בפיניקס ממה שקיד היה באותה דאלאס.
    לא חסרים רכזים גדולים ללא אליפות, רק להזכיר את נאש (שמעולם לא הגיע לגמר) ועדיין רואים בו פלא עולם, או סטוקטון, שהפסיד פעמיים, ואצלי (לפחות) הוא שני רק למג'יק.
    פול בהחלט משחק עבור המורשת, אבל לדעתי ההיסטוריה תזכור אותו כאחד הגדולים בתפקיד.
    .
    יאניס חייזר.
    .
    כספי נתן את אחת הקריירות הגדולות לספורטאי ישראלי. נכון שהוא לא היה הכי כשרוני והכי מוכשר (או שהיה כל אחד מאלה בגרסתו), אבל הוא הוציא מעצמו כל כך הרבה, סחט את הלימון שלו עד הסוף ואולי היה בטופ של החוזק המנטלי שיש לספורטאי להציע.
    קריירה של ספורטאי זה המון עליות ומורדות, וכספי חווה הכל מהכל (ונותר רק להצטער שהוא פורש מוקדם מדי בגלל פציעות). אבל אני חושב שכספי יכול להיות גאה כשהוא מסתכל לאחור, לא הרבה יכולים לומר "אני הייתי ראשון", והוא בהחלט יכול להוות מודל לחיקוי עבור הספורטאים הצעירים שאחריו.

    1. בלי קשר למורשת של פול, האליפות הזאת קריטית בשביל פול עצמו והתחושות שהוא יפרוש איתן. אני בטוח שאין לו כוונה להיכנס לרשימת הרכזים הגדולים שלא זכו באליפות.

  3. תודה יאיר!
    לצערי לא ראיתי את שני המשחקים האחרונים אז אין לי מה להוסיף. לגבי כספי, לא הספקתי לכתוב את זה בפוסט פרישה שעלה פה בהופס אז נכתוב פה.
    בעיניי הקריירה של כספי הייתה ענקית, 10 שנים בנבא זה בכלל לא מובן מאליו, למרות הפציעות וחוסר הדקות הוא המשיך לעבוד קשה ולהיות חזק מנטלי מה שלפעמים הכי חסר לספורטאי הישראלי. אני לא יודע לאן אבדיה יגיע בקריירה שלו אבל ילד קטן שמתחיל לשחק כדורסל צריך לשמוע על כספי ועל הדרך שהוא עשה יותר מאשר לשמוע על אבדיה שבאמת כשרון גדול.
    עוד נקודה זה שהוא באמת הבין שתואר "הישראלי הראשון בנבא" נושא גם אחריות ובמהלך השנים הוא הביא לארץ שחקני נבא גם בשביל שיכירו קצת את הארץ וגם בשביל הילדים במחנות כדורסל בקיץ.
    סיפור אחרון עלי ועל חתן השמחה.
    לפני כמה שנים אחי הקטן זכה בהגרלה של תלמה שהייתה עם הקורנפלקס שכספי פרסם (גם אנחנו לא באמת חשבנו שזה אמיתי). הפרס כלל זוג כרטיסי טיסה לניו יורק, הליכה למשחק של הניקס נגד הקינגס ומפגש עם כספי.
    למרות שהזכייה כללה רק זוג כרטיסים טסנו אבא וארבעה אחים שאני הגדול בן 19 ואחי הקטן בן תשע.
    המפגש היה ערב לפני המשחק ומתברר שמכל האנשים שזכו רק אצלנו יש ילדים וכל השאר זה זוגות מבוגרים שלאו דווקא מתעניינים בכדורסל או רואים כדורסל ופשוט השאירו את הילד שזכה בבית ובאו לניו יורק (לדעתי חלק מהם אפילו לא הגיעו למשחק). בגלל ההרכב ברוב המפגש התנהלה השיחה על כסף, כמה שחקני נבא מרוויחים קצת תקרת שכר ודברים כאלה. אני יחסית מכיר את הנושא אבל לאחים שלי הנושא מן הסתם לא דיבר. מתישהו כספי עצר, פנה אלינו ושאל אם אנחנו רוצים לדבר קצת על כדורסל. לא זוכר על מה דיברנו אבל את הסיפור אני זוכר.
    שורה תחתונה, כספי שחקן גדול אבל בעיניי גם בן אדם גדול שאני בטוח שבעתיד ימשיך לתרום לכדורסל הישראלי (לדעתי זה יהיה בנושא של פיתוח ילדים ופחות משרת אימון ).

    1. אני חושב שסיפור הזכייה בהגרלה של תלמה על שלל פרטיו (חיפוש חבילות קורנפלקס בפח זבל או משהו כזה) שווה פוסט בפני עצמו.
      כספי ענק אין ספק, איש גדול.

  4. מדוע פיניקס היו צריכים לשנות את שיטת המשחק הקבוצתית שהביאה להם את ההצלחה ואת הגמר?!?!?! מה שעובד היטב לא צריך לשנות!!!

  5. יופי של טור, מסכים כמעט עם הכל והנקודה על יאניס ומסיבות העיתונאים שלו מצווינת. יאניס פשוט נראה אמיתי ומדבר מהלב כמו שאנחנו זוכרים שפעם היו עושים ולשם שינוי יש שם אדם ולא יחצן/פוליטיקאי בטריינינג.
    אני חושב שחלק גדול מהמשחק הקבוצתי של פיניקס בדקות של פול מבוסס על היכולת שלו לאיים בפיקנרול וברגע שהבאקס מצליחים להפחית את היעילות של המהלך זה משפיע על האופציות שנפתחות לשאר השחקנים ולמשחק הקבוצתי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט