פיניקס סאנס – יומן אליפות, פרק 7 / הגולש אריק ספרן

פיניקס סאנס – יומן אליפות, פרק 7 / הגולש אריק ספרן

הקדמה

אחרי 11 שנים במדבר. תקופת חיים שלמה, בה הספקתי להכיר את אשתי, להביא לעולם 3 ילדים (וספר), לעבור עבודות, דירות, לעשות תואר שני ומה לא – ועדיין, לא זכינו לראות את פיניקס סאנס בפלייאוף.

בתקופה הזאת, הפכנו מאחד המועדונים הכי מוערכים בליגה, לבדיחה מהלכת. בתקופה הזאת נהנינו מסיפורים על עזים, ציוצים מהמספרה, תאומים מטורפים, טריידים הזויים ובחירות דראפט כושלות. החלפנו 4 ג'נרל מנג'רים, 7 מאמנים, עשרות רבות של שחקנים, ומעט מעט ניצחונות.

עכשיו, כשהמהפך התחיל, וכשבצורת הפלייאוף עומדת בפני סיום, החלטתי לכתוב יומן מסע, (לפרק הקודם) ולאופטימיים בינינו – יומן אליפות – על העונה הכול כך מרגשת.

סיפורי ילדים

"ילד מזדקן
ילד מתקלקל
לומד את הפרנציפ
רק אחרי שהוא נופל"

כשאתה ילד, אתה גדל למציאות שבה לכל דבר יש סוף טוב, ושהטובים איכשהו יצליחו לצאת כשידם על העליונה. כיפה אדומה מנצחת את הזאב, סימבה נוקם בדודו הרשע והופך להיות מלך, ופינוקיו הופך להיות ילד אמיתי (סליחה על הספויילרים) – הכל באושר ועושר, מכאן ועד העולם. הסוף.

לכן, גם כשאתה ניגש לאהדת ספורט כילד, הציפיה שלך דומה – זה בסדר שיהיו קצת כשלים והפסדים בדרך, אבל בסוף – הטובים ינצחו ויניפו את הגביע, שהרי לא יכול להיות אחרת. אולי בגלל זה, המראות של ילדים ממררים בבכי ביציעים לאחר הפסד של קבוצתם, הם כ"כ שובי לב, כי יש בהם רגעים אמיתיים של התפכחות והבנה, שהטוב, מה לעשות, לא תמיד מנצח.

השנים עוברות, אתה גדל מילד לנער, מנער לגבר, וכבר מתחיל להתרגל לכישלונות, לאכזבות, להפסדים ולהדחות קורעות הלב. אתה מתבגר ומתחיל להשלים עם העובדה שהחיים הם לא סרט הוליוודי או סיפור אגדות, ושיש סיכוי אמיתי, שהקבוצה אותה בחרת לאהוד בילדות לא תזכה להניף את הגביע לעולם.

לא בכיתי כשהתחתנתי, גם לא בחדר הלידה עם כל אחד משלושת ילדיי. איכשהו באתי לאירועים האלה עם חוסן נפשי כ"כ גדול, שלא הרשתי לעצמי להישבר. לעומת זאת, בבוקר הראשון ליולי 2021, עם ההבנה שהקבוצה שלי, לראשונה מאז 1993, זכתה באליפות המערב, והולכת להתמודד על אליפות ה-NBA, לא יכולתי להפסיק לבכות.

כמובן, בכי שנובע מהתרגשות מההישג המרשים של הקבוצה המפתיעה ושובת הלב הזאת, משמחה בשביל השחקנים שהלכת אחריהם באש ובמים, ובשביל כאלה שהגיעו לפיניקס כדי למצוא בה את הגאולה הפרטית שלהם. אושר בשביל המאמן מעורר ההשראה, שהתגבר על אסון משפחתי קורע לב וכעת זוכה לרגעים של אושר, ושמחה בשביל כל האוהדים שסבלו במשך שנים ארוכות בציפייה לרגע הזה.

אבל מעל הכל, הבכי נבע ממקור אחד טהור – מהעובדה שהניצחון הזה הביא את הקבוצה שלי למעמד שלא הייתה בו מאז שהייתי בן 13, דבר שהחזיר אותי בבת אחת להיות אותו ילד שהייתי, עם אותם חלומות ואותן תקוות שאוטוטו – הסוף הטוב מגיע.

מה היה לנו כאן

"הו אלי אלי
רק תפילה אשא
שהשמש תעבור עלי
ותקח אותי אל המסע"

למרות שמדובר בשני מועדונים וותיקים, עם מעל ל-50 שנות וותק בליגה, המפגש הנוכחי בין הסאנס לקליפרס הוא המפגש השני בפלייאוף בהיסטוריה של המועדונים האלה, והראשון מאז 2006. אז, קיבלנו סדרה מרתקת וצמודה שהלכה ל-7 משחקים (כולל משחק של 2 הארכות במשחק מס' 5), בסיומה פיניקס (ללא סטודומייר הפצוע) הגיעה לנקודה בה אנחנו נמצאים כעת – גמר המערב.

פרט משעשע, אחד משחקני הרוטציה בפיניקס באותה סדרה היה לא אחר ממי שהוכתר לאחרונה (ואין צודק מכך) כמנהל השנה – ג'יימס ג'ונס.

פרט מעניין נוסף, בדיוק כמו בעונה הנוכחית, גם ב-2006, לפני שהסאנס הדיחו את הקליפרס, הם עברו קודם דרך האחות הגדולה, כי אם כבר BEAT LA, אז שיהיה במנה כפולה.

וכעת לסיקור המשחקים:

משחק מספר 1 – 11 שנים ועוד 22 ימים מאז ההפסד ההוא ללייקרס בגמר המערב, פיניקס מתייצבת להזדמנות נוספת להעפיל לגמר הגדול, הפעם נגד האחות הקטנה של העיר – הקליפרס. המשחק התחיל בצל פציעות של 2 הקבוצות – הקליפרס ללא קוואי לנארד, שבספק לכל הסדרה, ופיניקס בלי כריס פול, שבתקווה יחזור למשחק השני או השלישי – אבל אם חשבנו שהיעדרות שלהם תגרום לירידה באיכות המשחק, אלוהים כמה שטעינו.

13 פעמים שוויון ו-20 שינויי הובלה היו במהלך המשחק, כשכל קבוצה רצה בתורה, אך לא מצליחה לפתוח יתרון משמעותי כמעט בשום שלב במשחק. ואם כבר ריצות, מה נגיד על הריצה הפרטית של דווין בוקר, כשבמהלך הרבע השלישי קלע 16 נקודות רצופות, מתוך ה-40 שקלע במשחק כולו.

בכלל, היה זה כנראה המשחק הכי טוב בקריירה של דווין בוקר עד כה, כשעם טריפל דאבל ראשון בקריירה, סיים לא רק כקלע המוביל של 2 הקבוצות, אלא גם כמוסר (11) והריבאונדר (13) המוביל בשתי הקבוצות. בוקר הוא השחקן השלישי הכי צעיר להשיג טריפל-דאבל עם 40 נקודות בפלייאוף, והראשון שעושה את זה במדי פיניקס, מאז צ'ארלס בארקלי ב-1993 (משחק מול סיאטל ז"ל, שבאורח מדהים הסתיים באותה תוצאה בדיוק 120-114). הילד ענק!

שאר החמישיה קלעו (כמעט כרגיל) בספרות כפולות, כשהבולטים היו אייטון (20 נק' ו-9 ריב') שגילה אגרסיביות מיוחדת, מיקאל ברידג'ס (14 נק') ו-קאם פיין שנכנס לא רע לנעליים הענקיות של פול עם 11 נקודות, 9 אסיסטים ואיבוד אחד.

מהצד השני, פול ג'ורג' היה נהדר עם 34 נקודות ו-7 שלשות באחוזים טובים, אבל מול התצוגה של בוקר זה פשוט לא הספיק. 0-1 חשוב, נשארים בבית למשחק 2.

משחק מספר 2 – אצטט את השיר הגדול בכל הזמנים: "תזמינו לי אמבולנס". וואו מה זה היה? אם המשחק הקודם היה כזה שאמור להיכנס ישירות לערוץ חמש גולד, אז המשחק הזה כבר צריך לקבל ערוץ משלו, כשמהלך הסיום שלו כבר קיבל שם משלו – the valley oop, כשהוא מטפס ישירות לצמרת המהלכים הגדולים בהיסטוריה של הפיניקס סאנס.

אחרי משחק סופר אגרסיבי (ולראיה האף השבור של בוקר) ומותח (אף קבוצה לא פתחה פער דו ספרתי במהלך המשחק), עם משחק קריירה של קאם פיין (29 נקודות ו-9 אסיסטים בלי איבודים), אנחנו מגיעים ל-30 השניות האחרונות כשפיניקס ביתרון נקודה, 100-99. פול ג'ורג' רץ לליי-אפ מחוף לחוף, היתרון חוזר לל.א. בוקר מגיב עם ג'אמפר, 102-101 סאנס. ג'ורג' מחזיר עם ג'אמפר משלו, ל.א שוב ביתרון נקודה. בוקר מאבד את הכדור (עם שריקה מפוקפקת), ואז מגיעים ל-9 השניות האחרונות (שנמשכו בערך 15 דקות):

פאול מהיר על פול ג'ורג' שקורס לחלוטין מהלחץ ומחטיא את שתי זריקות העונשין. מהצד השני, בוקר מוותר על האגו ומשחרר כדור לשלשה פנויה של מיקאל שמחטיא, כדור יוצא מתחת לסל, ואחרי התייעצות שופטים נשאר של פיניקס, עם 0.9 על השעון. ואז.. אייטון!

מי שהצהיר לפני הדראפט שהוא ובוקר הולכים להיות שאק וקובי 2.0 זכה עד הפלייאוף הזה בעיקר לזלזול וביקורת, ופתאום – הפך למה שמקועקע לו על הגב, DOMINAYTON.

תרגיל מבריק של מונטי (שחזור של תרגיל שג'יי טריאנו שרטט בפיניקס ב-2017), הוביל להוצאת חוץ מושלמת מקראודר לדאנק של אייטון, כשהם מנצלים את העובדה שבהוצאת חוץ אין גולטנדינג (כלומר מותר לגעת בכדור גם כשהוא מעל הצילינדר). לקליפרס נותרו עוד 0.7 שניות ליצר מהלך מסוף המגרש, אבל זה היה מאוחר מדי.

0-2 סאנס, נוסעים לל.א. כשכל הדיווחים אומרים שכריס פול אמור לחזור למשחק השלישי. יש מקום לאופטימיות (מצד שני, גם את שני הסיבובים הקודמים הקליפרס התחילו ב-2-0…)

משחק מספר 3 – כאמור, להגיע ללוס אנג'לס כשאתה מוביל 0-2, זה מתכון כמעט וודאי להפסד מול הקליפרס, וכשצמד הגארדים שלך קולע 10 מתוך 40 זריקות מהשדה, אין לך שום סיכוי לנצח.

בוקר, כנראה בהשפעת המסכה והאף השבור, שנתן במשחק הראשון את אחד המשחקים הכי טובים בקריירה שלו, נתן הפעם את אחד המשחקים הכי גרועים, עם 5 מ-21 מהשדה, ארבעה איבודים ומשחק עצבני ולא אופייני. ואם בד"כ כריס פול נמצא שם בשביל להיות המבוגר האחראי, אז הפעם הוא היה גרוע לא פחות, עם 5 מ-19 מהשדה, שגרמו לקליפרס לתת לו לזרוק וחסמו לסאנס את כל נתיבי המסירה.

וכך, למרות המשחק השקול עד להפסקה, ריצה של 34-21 של פול ג'ורג' (27 נק'), רג'י ג'קסון (23 נק') וחבריהם, גמרה את המשחק ברבע השלישי, ושלחה את הקליפרס לחלום על קאמבק נוסף.

משחק מספר 4 – יוון זה כאן!

10:07 לסיום הרבע השלישי, פול ג'ורג' קלע 2 קליעות עונשין ברציפות (!!), וצימק את הפער של הסאנס לנקודה בלבד, 71-70.

6:23 לסיום הרבע, אייטון קלע את הסל הבא במשחק. במהלך אותן 4 דקות היסטוריות, הקליפרס לא הצליחו להשוות או לעלות ליתרון ראשון במשחק (מחטיאים 12 זריקות), ואילו פיניקס לא הצליחו לנצל זאת כדי לפתוח פער, ממש משחק ספורטקי קלאסי.

בסופו של דבר, מה שניצח את המשחק הזה, זה האופי והעצבים, כאשר פיניקס (בעיקר כריס פול) מצליחים להגיע לקו ולקלוע משם, ואילו הקליפרס – כן, שוב פול ג'ורג' – מחטיאים שוב ושוב, כאשר גם כשהם מנסים לעשות זאת בכוונה, קאזינס מצליח לפספס את הטבעת לגמרי ומאבד את הכדור.

ובכל זאת, למשחק הזה היה גיבור מרכזי אחד – דיאנדרה אייטון, באחד המשחקים הכי טובים שלו בקריירה עם 19 נקודות, 22 (!) ריבאונדים (מתוכם 9 בהתקפה) ו-4 חסימות, כאשר כל פעולה שלו הייתה קריטית לניצחון. וכך, בסיום של משחק התשה, פיניקס מצליחה לנצח בתוצאה המדהימה של 80-84, ועולה ליתרון של 1-3. אפשר להריח את אליפות המערב? לא אם תשאלו את כריס פול…

משחק מספר 5 – השמפניות הצטננו בצידניות, הקונפטי נערם בתקרת האולם, הקהל מילא בסגול ובכתום כל פינה ביציעים, ואליס קופר המקומי ניצח על הקהל עם הופעה במחצית. הכול היה מוכן להמשך החגיגות, הכול – למעט הקבוצה.

בהופעה לא אופיינית, הקבוצה הגיעה עם מה שמונטי מכנה – show up mentality – נגיע וכבר יהיה בסדר. מול הקליפרס, אפילו ללא קוואי, זה פשוט לא יכול להספיק. פתיחת משחק של 20-5 לטובת האורחים הראתה שהסדרה הזאת רחוקה מלהיגמר, ושאם פיניקס רוצה לעלות לגמר ראשון שלה מאז 93, היא תצטרך להרוויח את זה במלחמה.

פול ג'ורג' נתן כנראה את משחק הפלייאוף הכי טוב בקריירה שלו, עם 41 נקודות באחוזים מדהימים (15 מ-20 מהשדה) אליהם הוסיף גם 13 ריבאונדים. רג'י ג'קסון ומרקוס מוריס הוסיפו 23 ו-22 בהתאמה, והקליפרס ניצחו די בקלות 116-102. קאמבק נוסף לקלפירס?

משחק מספר 6 – 6 עונות שלמות העביר כריס פול במדי הלוס אנג'לס קליפרס, כשהוא הופך את המועדון הזה מכלום ושום דבר, מהבדיחה הקבועה של הליגה, לחוויה מענגת של כדורסל, עם ה-לוב-סיטי המפורסם יחד עם בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן. ובכל זאת, במהלך השנים האלה פול והקליפרס נכנעו פעם אחר פעם לחוסר מזל, לפציעות טורדניות ולקריסה מנטלית חוזרת בפלייאוף, ומעולם לא הצליחו להגיע לגמר האזורי. והנה, דווקא מולם, כשהם מגיעים בפעם הראשונה בתולדותיהם למעמד הזה, דווקא באולם הביתי שלהם – כריס פול החליט שהוא מתפוצץ, ובמשחק הירואי עבר את המשוכה שרבים חשבו שלא יעבור מעולם – ועלה לגמר ה-NBA!

41 נקודות (31 מהן במחצית השניה!), 8 אסיסטים ושוב – 0 איבודים, היו הרבה יותר מדי בשביל שהקליפרס יוכלו להתמודד איתם, עד כדי כך, שפטריק בברלי איבד עשתונות ופשוט דחף את כריס פול מאחור בזמן הירידה לפסק הזמן (וכמובן, הורחק).  אייטון עם עוד משחק נהדר של 16 נקודות ו-19 ריבאונדים, בשילוב משחק סולידי (במונחים שלו) של בוקר עם 22 נקודות, ו-19 נקודות (5 שלשות) של קראודר, גמרו את המשחק איפשהו ברבע השלישי, היוו את האות לחגיגות (ולדמעות) – לראשונה מאז 1993, פיניקס אלופת המערב!

ועכשיו?

"קח את עצמך, בוא נברח

אל מקום בו השמש תזרח, עלינו

היא עוד תזרח עלינו"

קיץ 1969, שני המועדונים החדשים בליגה – הפיניקס סאנס והמילוואקי באקס, מסיימים את העונה, כשכל אחד נמצא במקום האחרון בקונפרנס שלו. למרות שפיניקס מסיימת עם 16 ניצחונות בלבד, לעומת ה-27 של הבאקס, השיטה באותה תקופה לקביעת סדר הבחירות בדראפט, הייתה כי, ללא קשר ישיר למאזן בסוף העונה, האחרונה במערב תתמודד מול האחרונה במזרח על הזכות לבחור ראשונה בדראפט, באמצעי משוכלל של הטלת מטבע.

מכיוון שבאותו קיץ, המועמד הוודאי לבחירה הראשונה היה לו אלסינדור (לימים, קארים עבדול ג'אבאר), מה שעמד על הפרק היה דרמטי במיוחד. לכן, באותו קיץ, פיניקס ניצלה את "היתרון" שניתן לה כבעלת המאזן הגרוע יותר, ויצאה בקמפיין תקשורתי נרחב, בו ביקשה מהציבור לעזור לה לבחור את צד המטבע. אלא שהציבור, מה לעשות, לא תמיד יודע איך להצביע, וכך פיניקס בחרה ב-HEADS (פאלי) – דבר ששלח את עבדול-ג'באר למילוואקי, ואת ניל וולק האלמוני לסאנס.

בזכות הבחירה הזאת, מילוואקי זכתה באליפות הראשונה שלה (והאחרונה בינתיים) בתוך 3 שנים, ואילו הסאנס לא הצליחו לעשות זאת מעולם. אולי בשביל לזכות באליפות הראשונה שלהם נגזר עליהם קודם כל לסגור חשבון, על אותה זריקת מטבע מלפני 52 שנים.

אני מקווה מאוד שיאניס יצליח לחזור לעצמו עד תחילת הסדרה, וישחק בכושר מלא כמו יתר השחקנים, כי אם יש משהו שטיפה טיפה מעיב על ההישג הגדול, זאת העובדה שיש כאלה שתולים את ההצלחה שלנו בפציעות של שחקני היריבה (תוך התעלמות מהעונה הפנומנלית שלנו, ומהעובדה שאנחנו עם מאזן 24-71 מאז הבועה).

כך או כך, עם יאניס או בלעדיו, נראה לי שהגענו רחוק מדי רק בשביל לתת לחלום לברוח לנו מבין האצבעות פעם נוספת. התחזית שלי – פיניקס ב-5 או ב-6, וים של דמעות מאריזונה ועד לקריית אונו (איך, איך לא הצלחתי להתארגן על ויזה?!)

GO SUNS!

לפוסט הזה יש 31 תגובות

  1. בחלומות האופטימיים ביותר שלי לא האמנתי שנסיים עונה עם המאזן ה-2 בליגה.
    בחלומות האופטימיים בין ר שלי לא האמנתי שנגיע לסדרת הגמר.
    בחלומות האופטימיים ביותר שלי לא האמנתי שרגע לפני בפיינלס נהיה הפייבוריטיים.
    .
    עונה מטורפת,
    רק שלא תסתיים בדמעות.
    .
    תודה, אריק.
    הלוואי והיה פוסט סיכום לא פחות שמח …

  2. תודה אריק. אפשר לסכם את פיניקס של העונה במילה אחת- קבוצה!!! כביכול יש את המשולש המוביל של בוקר, איטון, פול שיותר בולטים ומנהיגים אך ברור גם אחריהם לכל שחקן מקומו ותפקידו. בתחילת העונה דברו הרבה על העתיד שנראה ממש ורוד אבל אף אחד לא ציפה שהווה יהיה כל כך ורוד.
    קרדיט אדיר לג'יימס ג'ונס ולמונטי וויליאימס על עבודת הבנייה והניהול של העסק.

  3. וואווו, איזה סיכום יפה מנק' מבט של אוהד אמיתי! 🙂
    אהבתי מאוד את הכתיבה.

    כמו שנאמר כאן לפניי, מדובר בקבוצה שפועלת
    בלי מלחמת אגו, בסינרגיה מושלמת, כשלכל אחד ואחד יש תפקיד ברור שמצליחים לבצע ברמה הטובה ביותר.

    מאמין שהכותרת "יומן אליפות" תתממש השנה, גו סאנס!

  4. חייב להגיד שמתחילת השנה חשבתי שההגדרה ״יומן אליפות״ לפיניקס היא נורא יומרנית, משהו כמו ״יומן אליפות ניו אורלינס״ הנהדר שמולי היה כותב (סליחה מולי, הכתיבה הייתה משובחת, צוות האימון וקו הבריאות קצת פחות). משהו שאוהד עם המון ווישפול כותב.

    לא יאומן שאתם מרחק ארבעה ניצחונות מלהגשים את זה. אני איתכם, כל מה שחסר זה שדה שוט יהיה בעד מילווקי (אם הוא בעד פיניקס הלך עליכם).

  5. תודה רבה
    אחלה כתבה ואחלה סיכום לאחלה סדרה של אחלה קבוצה
    תמסור למשפחה שישמרו עליך לכשהאליפות תהיה ביידים שלכם. מחכה לסיכום הבא בקוצר רוח.
    .
    יש לי עדיין בעיות בלסת מאז שהיא נשמטה לי אחרי הסל נצחון של איטון

  6. נהדר. תודה על היומן.
    היה לי קצת מוזר כי זכרתי שמילווקי הגיעו לגמר כנציגי המערב, אז הלכתי ובדקתי:
    פיניקס באמת ייצגה את המערב באותה עונה, ומילווקי את המזרח – היתה זו העונה הראשונה של שתיהן בליגה, ובאופן טבעי כל אחת מהן באמת סיימה אחרונה בקונפרנס שלה, ולכן ההגרלה. אחרי עוד שנה שבה כל אחת באזור ה"רגיל" שלה, הליגה קיבלה עוד 3 קבוצות וגדלה ל-17 (פורטלנד, קליבלנד ובאפלו), ואז התחילה גם לחלק כל אזור לשני בתים. בשנה הזו (71) מילווקי הועברו למערב (לאותו בית עם פיניקס) – ומיד זכו באליפות הראשונה והיחידה שלהם.

  7. תודה אריק,
    פניקס להערכתי הרבה יותר טובים וינצחו ללא משחק שביעי (נראה אם יהיה שישי).
    כמובן אם חצי מהחמישיה שלכם תושבת עקב קורונה אז זה יטרוף את הקלפים 🙂

  8. איזה כיף לשמוע אוהדי פניקס נוספים.
    התחלתי לראות NBA בעונה של 93. ( הייתי בן 8 )
    ומאז אני אוהד פניקס.

    אחלה כתבה, נהנתי מאוד לראות אוהדים נוספים כמוני

כתיבת תגובה

סגירת תפריט