1.אטלנטה הפסידה את 'הששי' והייתה על הפנים. שחקנים 'בינוניים' ולא מוכרים כקווין האוארטר הרימו אותה (ואת טריי יאנג שהיה ICE-COLD) מהריצפה!@&^#$% בנצחון 103-96 (ו-3-4 במשחקים)

כן. אטלנטה הייתה על הפנים. על הרצפה כשהפסידה משחק ששי בבית. אבל שחקנים אפורים כקווין הוארטר הרימו אותה מהרצפה, יאנג סיים עם 21 נק'. לא הכי גרוע, נכון? אבל הוא עשה זאת ב-5 מ-23 (שלי נראו כמו 5 מ-35), 2 מ-11 מה-3, אבל 10 מה-21 באו ברבע האחרון.

הוארטר הציל אותו ואת כל הקבוצה עם 27.

ועתה היא מוכנה לריקוד הגדול נגד מילווקי.

2. התמונה שמתארת את הסיקסרס הערב טוב מכולן:

IT WAS NOT PRETTY.3

4. האמת? היה זה משחק שנתן שם טוב למשחק בשכונה.

למעשה היה זה אחד המשחקים הגרועים מכל הבחינות מצד שתי הקבוצות, אבל המתח היה. וואי איזה מתח. הוא חיפה על כל האחד-על-אחד, משחק שאמור להיות קבוצתי משוחק ע"י שתי קבוצות הנראות כאילו אין להן מושג. הקלינגים עשו לי סתימת אוזניים. איבודי הכדור היו כותרת המשחק. קבוצות שאין להם מושג מה בדיוק לעשות היו הסיקסרס וההאוקס.

אבל להאוקס זה לא איכפת.

IT WAS NOT PRETTY.

אני לא מנסה לדבר אתכם אנגלית, אבל משום מה זה נשמע נכון יותר ובוטה יותר באנגלית. אטלנטה שיחקה משחק גרוע אבל יצאה מנצחת ועוד 4 נצחונות היא בגמר ה-NBA.

אני מזהיר משך כל העונה "שימו לב לאטלנטה" והנה היא בגמר ה-NBA ללא אחד משחקניה הטובים ביותר – האנטר. אטלנטה עשתה זאת כשכל ספסלה שומע 'קלינג' אחרי קלינג של טריי יאנג. למזלו בא ג'ינג'י שהפועל נתניה הייתה מהססת אם להכניסו לקבוצה, והציל אותה. אבל יאנג – גרוע ככל שהיה, קבר את השלשה היחידה שלו שפתאום עשתה 93-87 עם דקותיים וקצת עודף לסיום, וההאוקס לא הסתכלו אחורה יותר. בשלוש דקות האחרונות פילדלפיה נראתה יותר מבולבלת מהנמר הזה שאיכשהו נעלם מגן החיות ופתאום מצא את עצמו מסתובב בין בתי יוסטון בפרבר גריידוק.

5. ערב עצוב נוסף לפילדלפיה

תמיד הייתה לי סימפטיה לסיקסרס ולכן יש משהו עצוב בשמחה שלי. אמביד היה השחקן היחיד מלבד טוביאס האריס (24 ו-14 קרשים) שממש הופיע לפלייאוף הזה עם 31 נק' ו-11 ריב'. אבל הוא איבד לפילי 8 מה-17 איבודים שלה.

סימונס המשיך במשחק העצוב שלו כשזרק רק 4 כדורים לסל, קלע 5 נק', אבל כמובן שבאסיסטים הוא תמיד עושה את שלו (13). אבל הוא מסמל אולי יותר מכל אחד אחר את פילדלפיה סיקסרס הלוזרית שמאז הימים של ד"ר ג'יי ומוזס מלון ב-1983 לא זכתה באליפות ה-NBA, ולמעשה הגיעה לגמר רק פעם אחת, בדיוק לפני 20 שנה.

6. טריי יאנג היה נורא ואיום בסטטיסטיקה, ועדיין היה אחד משני גבורי הנצחון (הגיבור הראשי היה מלך היורמים קווין הוארטר) עם משהו קסמי במשחקו שאין ביכולתי לתאר את מהותו!

טריי יאנג היה גרוע מאד אם תסתכלו על הסטטיסטיקה שלו. אבל הוא הלב והנשמה של ההאוקס. כשהיה צריך שלשה כמו אוויר לנשימה הוא שם אותה. ברגעים המותחים ביותר הוא נראה שליו כמו שמעון כשהוא משחק נגד בנו בן ה-5 במגרש משחקים בקטמון, או באיזו שכונה אחרת בי"ם רבתי.

הוא נוסך מין אמונה. יש בצעיר הזה משהו שהוא קסמי. אני לא יכול להסביר בדיוק מה זה, אבל הצעיר הזה העומד להתקרח תוך 3-4 שנים משחק ברגעים המותחים והחריפים ביותר כאילו, "אין מה לדאוג. אני פה".

הוא לא חכם גדול בכדורסל. כשאטלנטה בסוף רוצה שכל שנייה תעבור כמו עשירית שנייה, הוא נותן לכדור של פילדלפיה בהוצאה תחת הסל להתגלגל 5 שניות במעלה הפארקט לצד סת' קרי לפני שקרי נוגע בו, וטריי יאנג במקום לרוץ לעבר סת' ולהכריחו לגעת בכדור כדי ששעון ה-24 שניות יתחיל לתקתק, מחכה לסת' עד שהוא מגיע לקו החצי. בסדר. אז הוא לא פרופסור לכדורסל. הוא גם זורק שלשות מטורפות.

אבל הוא-הוא שמראיינים אחרי המשחק, ולא את גבור הנצחון קווין הוארטר, הג'ינג'י היורמי הזה שאם היה מגיע ארצה לשחק כדורסל, היו תוקעים בו מבט אחד ושולחים אותו לשחק בלבנון.

7. האשם בהפסד? דוק ריברס!

האשם הגדול בהפסד הוא המאמן דוק ריברס בעצמו ובכבודו. כשהוא השאיר את בן סימונס על הפארקט בשתי התקפות מהאחרונות של הסיקסרס, סימונס החטיא פאול באחת מהן, ובשנייה הוא היה לבדו תחת הסל ובמקום לקלוע הוא מסר לטוביאס האריס שניתקל בשני מגינים ושתי נקודות בטוחות הלכו לעזאזל.

אתה לא יכול לשחק כדורסל ב-NBA ללא יכולת קליעה.

אני שמח עד מאד, עד 'ביותר' שקבוצתי החדשה ניצחה אבל אני מרחם עם בן סימונס שדוק ריברס – עם כל נסיונו כמאמן – פישל כפי שהוא מפשל שוב ושוב העונה. דוק ריברס חייב ללכת. כמה פעמים כתבתי זאת העונה?

8. אני הולך עתה לישון שמח ועם לב מלא גאווה, אבל – כפי שאמרתי – השמחה מהולה בטיפונת עצב על גורלה המר של פילדלפיה.

דבר אחד חייב לקרות: 'דוק' חייב ללכת הביתה!

9. אני מאמין שההפסד הערב ייכנס לדברי הימים של הסיקסרס כאחד הגרועים והמאכזבים מכולם. חכו 50 שנה ואז נדבר.